בחודש יוני 2015, בילינו אשתי ואנוכי, חמישה ימים בווינה. למעשה, ארבעה וחצי ימים בלבד, מרגע ההגעה לבית המלון ועד לחזרה לשדה התעופה.
למען הנוחות, חילקתי את הטיול בווינה למספר מסלולים לא ארוכים ולא קשים אשר ניתן לבצע אותם רגלית, אך גם בשילוב התחבורה הציבורית.
סדר המסלולים כמובן אינו חשוב וניתן לחלקם למסלולי משנה או לאחד שני מסלולים חלקית או לגמרי. הכל בהתאם לקצב האישי של כל אחד.
מסלול ראשון - מבית האופרה לכיכר מיכאל
המסלול, מתחיל בכיכר קארל
* Karlsplaz - על הכיכר חולשת קתדרלת ה -Karlskirche , פאר היצירה של ארכיטקט הבארוק המפורסם ביותר באוסטריה -Fischer von Erlach , שנבנה על פי פקודתו של הקיסר קרל הרביעי לאות תודה, לאחר שחלפה המגיפה של 1713.
שעות פתיחה: שני עד שבת 09:00 עד 11:30, ו-13:00 עד 17:00, ראשון מ-13:00 עד 17:00. הכניסה בתשלום.
משמאל לקתדרלה:
* מוזיאון העיר וינה - Museum der Stadt Wien - שלוש קומות מלאות בפיסול וציור מימי הביניים, נשק מימי המאבק נגד התורכים, מודל של העיר לפני בניית ה "רינג" ועוד. שעות פתיחה: שלישי עד ראשון מ -09:00 עד 16:30
מהכיכר עולים צפונה לרחוב קרטנר והולכים עד ל :
* בניין האופרה - Staatsoper - נחשב לאחד מבתי האופרה החשובים בעולם. בשנת 1860 זכו הארכיטקטים אוגוסט זיקרד פון זיקרדסבורג ואדוארד ון דר ניול במכרז לבניית הפרויקט היוקרתי. שניהם, הקדימו מעט את זמנם ושילבו במבנה מספר סגנונות בניה. לכן, כאשר נחנך הבניין ב-1863 זכו לביקורות קטלניות של הארכיטקטים דאז. המבקרים כינו את הבניין בכינויי גנאי - "תחנת רכבת," "קופסת סוכריות," "אורוות פילים" וכיוצא באלו. ון דר ניול, שסבל קשות מהביקורת, התאבד ב-3 באפריל .1868 חודשיים לאחר מכן מת שותפו פון זיקרדסבורג מהתקף לב.
המזל הרע המשיך לרדוף את הבניין. בשלהי מלחמת העולם השנייה, זיהו אותו בטעות טייסים אמריקאים כתחנת רכבת, הפציצו אותו והרסו כמעט את כולו למעט אולם הכניסה. הבניין ההרוס שוקם ונפתח מחדש ב -1955. ניתן לבקר במקום בתשלום באמצעות סיורים מודרכים בלבד היוצאים כל שעה עגולה. סיורים באנגלית נערכים בשעות 11:00, 13:00, 14:00 ו- 15:00.
הסיור מוביל אותנו דרך האולמות המעוטרים של הבניין, וחושף בפנינו את העבודה המרתקת מאחורי הקלעים. רק כאשר רואים את גודל השטח שמאחורי הקלעים, שהוא פי שניים מאיזור המושבים של הקהל, אפשר לקבל מושג על המאמצים המושקעים כדי להפיק את המופעים היקרים. התפאורה מוחלפת עד שלוש פעמים ביום על מנת לעמוד בלוח הזמנים של ההופעות והחזרות של האופרה, המעלה כחמישים הפקות בשנה של אופרה ובלט.
מופעי האופרה יקרים ורוב המקומות מוזמנים בדרך כלל מראש.
פעם בשנה הופך כל בית האופרה למשטח ריקודים ענקי כאשר במה ענקית נבנית מעל למושבים דרך במת התזמורת וכלה בבמה ובאחורי הבמה ההופכים לאולם אחד בו מתקיים נשף הריקודים השנתי. עלות הכניסה מתחילה ב -200 אירו לאדם (ללא מקום ישיבה) ומגיעה עד 25,000 אירו, בתאים המועדפים הצופים על הרחבה.
ביציאה מהסיור, בצידו הדרומי של המבנה, נפנה שמאלה ל - Philharmonikerstrasse ונראה מולנו את
* מלון זאכר -- Hotel Sacher פרנץ זאכר, שוליית מטבח שעבד במשק הבית של הנסיך מטרניך, טען לזכות ראשונים למתכון עוגת ה –Sachertorte . את עוגת השוקולד הכין, לדבריו, בשנת1832 כאשר הנסיך ביקש ממנו להפתיע את אורחיו במעדן גסטרונומי. עם הזמן זאכר הפך ליזם עצמאי, והוא פתח בית קפה סמוך לקתדרלת סן סטפן. בשלב מאוחר יותר פתח בנו אדוארד את המלון. כדאי לעצור בבית קפה של המלון, אבל אין הכרח להתמקד דווקא Sachertorte, המקום מציע עוגות רבות אחרות, טעימות ומהנות גם הן. אווירת בית הקפה, עיצובו האדום הכהה מזכירים את וינה מן המאה ה-19, אבל התור והמחירים, בהחלט מתאימים לימינו ויותר.
בהמשך הרחוב נמצאת :
* כיכר אלברטינה -Albertinaplatz- ובצידה השמאלי - גלריית אלברטינה בה שוכן האוסף הגדול ביותר מחוץ להולנד של עבודות מאת דירר, רפאל ורובנס. זהו אחד המוזיאונים החשובים בעולם.
באמצע הכיכר עומדת סדרת פסלים שנוספו בשנת 1988 - אנדרטה לקורבנות הנאצים. הפסלים הוצבו במקום בו שכן בית דירות שהופצץ בזמן התקפת האוויר הגדולה ביותר של בנות הברית על וינה, במארס 1945. בהתקפה נהרגו כ-400 מתושבי הבניין.
נמשיך לכיכר לובקוביץ - Lobkowitzplatzשוכן
* מוזיאון התיאטרון האוסטרי Osterreichisches Theatermuseum - - ובו מוצגים המתעדים את תולדות התיאטרון האוסטרי. המוזיאון שוכן בארמון מרשים שנבנה בסוף המאה ה-17, ובזמנו היה בבעלותם של נסיכי לובקוביץ, פטרוניו של בטהובן. כאן הועלו הופעות הבכורה של הסימפוניות השלישית והרביעית שלו. במוזיאון מוצג חלק קטן מאוד של מיליון וחצי פריטי התיאטרון המרוכזים בין כתליו.
בפינת הרחוב משמאל קיים שלט קטן עם חץ בכיוון המוזיאון היהודי. הולכים בכיוון ופונים ימינה ל - Dorotheergasse זהו רחוב גדוש בחנויות מלאות דברי עתיקות, פרטיטורות וכלי נגינה ישנים. במס' 17 נמצא ה :
* דורותיאום Dorotheum - - בניין למכירות פומביות בו מציגים פריטים לפני מכירתם. אפשר להיכנס ולהתבונן בכל מיני פריטים המוצגים בארונות התצוגה, אף שמחיר רובם הוא מעל ומעבר ליכולתם של רוב התיירים.
הבניין הניאו-בארוקי מתחילת המאה הנוכחית, בו שוכן כעת בית המכירות הפומביות, נבנה במקום בו עמדו קפלת סנטה דורותיאה מן המאה ה-14 ומנזר מתקופה מאוחרת יותר. הקיסר יוזף השני, שסגר מוסדות דת רבים בעיר, היסב את הבניין בשנת 1782 לשימושם של שני משרדי ממשלה: בית-העבוט הממשלתי - שנועד להבטיח יחס עסקי הוגן ולהרתיע מפני הלוואות בריבית קצוצה; ומשרד לפניות הציבור - שסיפק מידע על חוקים ותקנות מסחריים. במשך הזמן, בית העבוט הפך לבית מכירות פומביות.
סמוך לדורותיאום נמצאת
* הכנסייה הפרוטסטנטית לותרנית - Evangelische Kirche .
חוזרים מעט חזרה, פונים ימינה ומגיעים ל :
* כיכר יוזף -Josefsplatz - על הכיכר חולשת מצבת זיכרון, שהושלמה על ידי Franz Anton Zauner בשנת 1807, לזכר הקיסר יוזף השני. התבליטים שבבסיסה מתארים את קידום החקלאות והמסחר על ידי הקיסר. תחת שלטונו (1780 עד 1790) חקלאים הורשו למכור יין הילולים (Heuriger) בפונדקים שבגניהם לשם הגדלת הכנסתם. הוא גם נקט צעדים מרחיקי לכת להקטנת כוחם של מוסדות דת, בסוגרו 700 מנזרים וכנסיות בתחום ממלכתו והחרמת או מכירת רכושם.
בצד שמאל ניצבים שני ארמונות ישנים - Pallavicini במס' 5, ו - Palffy במס' 6, עם חזית בסגנון הרנסנס. שניהם נבנו בסביבות 1575 וניזוקו קשות במלחמת העולם השנייה. כיום המקום משמש כמרכז לקונצרטים ולהרצאות.
מעבר למצבת הזיכרון נמצאת הכניסה ל :
* הספרייה הלאומית האוסטרית - terreichische Nationalbibliothek
הבניין מסביב לחצר, הוקם באמצע המאה ה-16 עבור הארכידוכס מקסימיליאן, ובשנים 1776-1659 שכן בו חלק מאוסף האמנות של ההבסבורגים. היום משמש הבניין :
* אורוות בית הספר הספרדי לרכיבה - Stallburg Spanische Reitschule - הבניין סגור למבקרים.
נמשיך ללכת ברחוב ששמו מתחלף ל -Reitschulgasse ונגיע ל :
* מיכאלפלאץ - Michaelerplatz - כיכר המהווה מעין מיקרוקוסמוס של תולדות העיר - משרידים רומיים בחפירה שבמרכזה ועד לבניין ארט-נובו, ה -Loos Haus שנבנה בשנת 1910 וכעת משמש את.Raiffeisen Bank רחבת כניסה מפוארת לחצר הקיסרית של ארמון הופבורג, שהוקמה בהוראת הקיסר פרנץ יוזף בשנת 1888, מעוטרת פסלים רבים המייצגים את כוחות היבשה והים של אוסטריה.
החורבות הרומיות שבמרכז הכיכר הינן שרידים של חלק מהישוב שמחוץ למבצר הרומי ב - Vindobona וכן שרידי היסודות של החומה העתיקה מסביב לארמון הקיסר. הם נתגלו במהלך עבודות שיפוץ בכיכר בשנת 1990.
על רקע סביבתי זה לא פלא שה - Loos Haus הרגיז בסגנונו החדיש וינאים שמרנים רבים, שכינו אותו "הבית ללא גבות" בגלל היעדרם של מסגרות וכרכובים לחלונות. סופר כי הקיסר פרנץ יוזף, שהבניין נשקף מחלון חדרו בארמון הופבורג, כל כך תיעב את ה - Loos Haus עד שהשאיר את הווילונות בחדרו סגורים כדי שלא יראה אותו.
מעבר לכיכר ניצבת :
* כנסיית סן מיכאל - Michaelerkirche, שנבנתה במשך כחמש מאות שנה.
המלצה : אם הגיעה שעת הצהריים, מכיכר מיכאל יוצא רחוב Braunerstrasse במספר 11, נמצאת מסעדה איטלקית בשם L'osteria. פיצות ענקיות וטעימות כאלו במחיר סביר, לא ראיתם מימיכם.
המלצה : אם תרצו לקנח בדברי מאפה, כדאי ללכת למדרחוב Kohlmarkt על חנויותיו, ולהיכנס ל - Konditorei Demel במס' 14. הקונדיטוריה נרכשה על ידי האופה הראשי של ההבסבורגים, קריסטוף דמל, בשנת 1857, ועברה למקומה הנוכחי בשנת 1888. גם כאן תור מבקרים ארוך והמחירים מעל לממוצע.
מסלול שני - היסטוריה יהודית
מסלול זה מומלץ לבצע בימי חול, שכן ביום שבת רוב האתרים היהודיים סגורים.
המסלול מתחיל מבית האופרה, לכיכר אלברטינה, לכיכר לובקוביץ ומשם נמשיך ל - Dorotheergasse . במס' 11, שוכן :
* המוזיאון היהודי של העיר וינה - Judisches Museum - קל להבחין בו מרחוק בהיותו מסומן בשלט ניאון אדום ועליו ציון שעות הפתיחה. במוזיאון אוסף גדול של יודאיקה, תצוגה הולוגרפית של פריטים ונושאים יהודיים ותצוגה מתחלפת. הבניין קיים מימי הביניים, ובטרם היה למוזיאון שימש את בית המכירות דורותיאום. המוזיאון פתוח בימי שני-חמישי בין 10:00-17:00, שישי 10:00-15:00 וסגור בשבת וראשון. הכניסה עולה 10 אירו למבוגר. כולל כניסה למוזיאון היהודי השני הנמצא בהמשך הדרך.
ביציאה מהמוזיאון היהודי נפנה שמאלה ונגיע לכיכר Graben בה נפנה שמאלה ונראה את
* עמוד המגיפה - Pestsaule - אנדרטה לחללי המגיפה השחורה שקטלה כ -75,000 מתושבי וינה.
נלך ברחוב graben עד סופו, נפנה ימינה ושמאלה לרחוב Naglergasseהולכים לאורכו עד ל :
* Am Hof - הכיכר הגדולה ביותר בווינה. העמוד במרכז פוסל להנצחת השחרור מהכיבוש השבדי בזמן מלחמת שלושים השנים. מהכיכר פונים ימינה לרחוב Schulhof ומגיעים ל :
* מוזיאון לבובות וצעצועים - Puppen & Spielzeug Museum - נשמע כמו אתר לילדים בלבד, אבל הוא יעניין חובבי נוסטלגיה באשר הם. במוזיאון אוסף מסקרן של כ- 600 בובות וצעצועים, ממקומות שונים ברחבי העולם, חלקם מראשית המאה ה-19.
כתובת : Schulhof 4. פתוח כל יום, למעט יום שני. בין 10:00 ל -18:00. כניסה בתשלום -4.7 אירו.
מעט אחריו בבניין מספר 2 :
* מוזיאון השעונים - Uhrenmuseum - המוזיאון, נמצא בבית גדול ומפואר שנבנה בשנת 1691, ובהחלט כדאי לבקר בו. בשלוש קומותיו מוצגים כ-3000 שעונים, וביניהם גם המנגנון הפנימי של שעוני כנסייה, שעונים פועלים ששולבו בציורים (לאחד מהם יש אפילו מפלי מים פעילים), שעוני סבא, שעונים זעירים ועוד.
שימו לב : מדובר בבניין של 3 קומות, ללא מעלית.
פתוח כל יום, למעט יום שני. בין 10:00 ל – 18:00. כניסה בתשלום – 6 אירו.
ביציאה מהמוזיאון נפנה שמאלה, וברחוב Kurrentgasse שוב שמאלה. זהו מדרחוב ובו מספר מסעדות פאר וחנויות לעתיקות. הרחוב מוביל אותנו ל :
*כיכר היהודים - Judenplatz - כאן היה ממוקם, לפני שנהרס, הרובע היהודי שהוקם במאה ה-13. היהודים גורשו מוינה בשנת 1421, בתירוץ שתמכו כביכול בהוסיטים(Hussites) , תנועה רפורמית בכנסייה הקתולית. 120 יהודים שלא הצליחו להימלט הואשמו בחילול קודש ונשרפו למוות ב- 1421. האירוע הטראגי הזה מונצח באופן בחזית בניין ביודנפלץ מספר 2, בקומה השנייה, עם תבליט המתאר טבילה, המסמלת כאן את טיהור העיר מיהודים. בכתובת למטה כתוב: "טבילה בנהר הירדן מטהרת את הגוף מכל רע. בשנת 1421 אחזה רוח הנקמה בעיר על מנת לנקום את הפשעים הנוראיים שבוצעו על ידי הכלבים היהודים. פעם העולם טוהר על ידי המבול הגדול. הפעם האשמה נמחקה בלהבות". במהלך הדורות חזרו היהודים לווינה, אולם שוב גורשו תחת שלטון הקיסר ליאופולד הראשון בשנת 1670, כעונש על ריגול כביכול למען הטורקים שניסו לפלוש לאוסטריה ובגלל חילול שמה של הבתולה מריה. צו הסובלנות של יוזף השני מ-1781, ביטל אילוצים חוקיים שהגבילו את עיסוקם של יהודים למקצועות מסוימים, במיוחד הלוואות בריבית, ואפשר ליהודים להשתתף ללא הגבלה בחיים הרוחניים והתרבותיים של העיר. רבים מהם אכן היו פעילים עד לעליית הנאציזם. בשנת 1938, ביתם של 90 אחוזים מ - 195,000 יהודי אוסטריה היה בווינה. כ - 130,000 מהם הצליחו להגר עד לתחילת מלחמת העולם השנייה. רוב 65,000 היהודים שנותרו, נספו בשואה. הפסל במרכזה של הכיכר הוא של המחזאי והמבקר הגרמני אפרים לסינג, שבמחזהו "נתן החכם" קרא לסובלנות כלפי היהודים ועמד לצד היהודים בתקופת הפולמוס בעניין האמנציפציה. הנאצים הרסו בשנת 1939 את הפסל המקורי, אולם הוא עוצב מחדש והוצב במקום בשנת 1982.
בכיכר אנדרטה לזכר 65,000 יהודי אוסטריה שניספו בשואה - "ספריה ללא שם". האנדרטה בנויה בצורת חדר ספרייה, שפונה כלפי חוץ, כך שגם הספרים, המסמלים את "עם הספר" מונחים הפוכים על המדפים. על האנדרטה מוטבעות דלתות שלא נפתחות ומסביבה שמות המחנות אליהם נשלחו היהודים אל מותם.
יש אומרים שמוצרט התגורר בשנת 1783 בבית מס' 3-4 בכיכר, במקום בו מתנהל כיום מוסד לטבחות. בניין מס' 11, הינו ארכיון החצר הבוהמית Ehemalige Bomische Hofkanzlei -נבנה בראשית המאה ה - 18 על ידי פישר פון ארלך עבור המשרדים המנהליים של בוהמיה ליד החצר הקיסרית. כיום שוכן כאן בית המשפט החוקתי הגבוה של אוסטריה, ובית המשפט המנהלי הגבוה.
בקצה הכיכר, נמצא :
*המוזיאון היהודי - Judisches Museum - מוקדש לתיעוד הקהילה היהודית המשגשגת שחיה כאן בימי הביניים ושימשה כמרכז השפעה של ידע יהודי בכל רחבי אירופה. העדות הכתובה הראשונה על יהודים בעיר היא משנת 1194 - ציון שמו של יוצר המטבעות של הדוכס ליאופרד החמישי בשם שלום (Schlom) שהתגורר באיזור הזה. המוזיאון, ברובו תת קרקעי, מציג את שרידי בית הכנסת אשר נהרס ב - 1421, יחד עם כל בתי היהודים סביבו. אבני הבניין מהריסות הרובע היהודי, שימשו לבניית האוניברסיטה העתיקה של וינה.
פתוח בימי ראשון-חמישי בין 10:00-18:00, שישי 10:00-14:00 וסגור בשבת. הכניסה עולה 10 אירו למבוגר. כולל כניסה למוזיאון היהודי.
משמאל למספר 11, נפנה אלFutterergasse , אחר כך נפנה ימינה ב – Wipplingerstrasse. במס' 7-8 ניצב :
* בית העירייה הישן Altes Rathaus – - הבניין ששימש את עיריית וינה מימי הביניים עד שנת 1885. את הבניין מעטרת חזית שנוספה בשנת 1699. נמשיך ברחוב עד שנגיע לHoher Markt - - הכיכר העתיקה בעיר. בימי הביניים המקום שימש לא רק כשוק דגים ובדים, אלא גם כמקום הוצאה להורג. מזרקת הכלולות, הידועה גם כ- Josefsbrunnen מזרקת יוסף, מציינת את נישואי יוסף והבתולה מריה. ליאופולד הראשון ששלט בין השנים 1705-1657 ביקש מפישר פון ארלך לתכנן את מצבת הזיכרון, שנדר להקימה עם שובו של בנו יוזף בריא ושלם מקרב בו נטל חלק.
נמשיך את הסיור ב :
* רחוב היהודים - Judengasse - עד לFriedman Platz - , בה יש מספר חזיתות יפהפיות. נמשיך בSeitenstettengasse – ושם במס' 4-2 בצד ימין שוכן :
* בית הכנסת הגדול של וינה Stadttempel – - נחנך בשנת 1826 ברחוב צדדי ברובע הראשון, בעקבות איסור מטעם הקיסר יוזף ה-2 לבנות בתי תפילה לא קתוליים במקום ציבורי מרכזי. הבניינים הסמוכים לבית הכנסת משמשים את משרדי הקהילה היהודית הקטנה של וינה (כ- 10,000 נפש). ב-9 בנובמבר 1938 - ליל הבדולח, פגעו נאצים אוסטריים ותומכיהם בבתי הכנסת של העיר. כמעט כל בתי הכנסת של וינה נשרפו ונבזזו. בית הכנסת אשר מבחוץ נראה כמו בית דירות רגיל, לא נפגע רק מפני שהבוזזים חששו שהשריפה תפגע בבניינים הסמוכים. המבנה הנוכחי, משנת 1825, מצליח לשלב היטב צניעות עם הדר. במשך השבוע, המקום אינו פתוח למבקרים. הזמן העדיף לביקור הוא תפילת יום שישי בערב או בשבת בבוקר. בשעות האלה יש אמנם שמירה, אולם כדאי לבקש את השומרים (הלבושים בתלבושת אזרחית) לאפשר להיכנס כדי להעיף מבט במקום.
חוזרים חזרה דרך רחוב Sterngasse, עד הכיכר. פונים שמאלה ואחר כך ימינה לרחוב Salvatorgasse, והולכים בו עד ל :
* ארכיוני המחתרת האוסטרית - Dokumentationsarchivdes osterreichischen Widerstandes- התערוכה הקבועה כאן היא המוזיאון היחידי שעוסק בעבר הנאצי של אוסטריה. ניכנס לחצר כדי לראות את המזרקה. זוהי עבודתו האחרונה שלGeorg Raphael Donner משנת 1741, המראה את פרסאוס מציל את אנדרומדה. התערוכה הקבועה של ארכיון המחתרת האוסטרית ראויה לביקור, הן בגלל התוכן שמוצג בה, ויותר מזה בגלל מה שלא מוצג בה. שוב בולט פה הניסיון המוכר להציג את אוסטריה כקורבן הנאציזם, ואחד מאגפי התצוגה מוקדש להגברת מודעות ציבורית לסכנות הגלומות בניאו-נאציזם. הניסוח הזהיר של חוברת התצוגה מציין שמטרתה העיקרית היא: "ללמד את הנוער האוסטרי את התוצאות הנוראות שנבעו מאובדן עצמאותה של אוסטריה אחרי שהגרמנים פלשו אליה וסיפחו אותה במרס 1938 .וללמדו על ההקרבה והסבל של המחתרת האוסטרית".
ממשיכים הלאה ל :
* כנסיית סנטה מריה על הגדה - Maria am Gestade - אחד המבנים העתיקים בווינה. בימי הביניים עמדה הכנסייה על צוק מעל לגדות פלג של נהר הדנובה שזרם לאורך חומת העיר, ומכאן שמה. במקום הייתה כנסייה כבר במאה ה- 12 אולם המבנה המקסים הנוכחי הוא מראשית המאה ה- 15. הצריח המחודד, שניזוק במצור הראשון והשני של הטורקים, חודש במאה ה- 19. נרד במדרגות שאחרי הכנסייה ל ,Borsegasse – עכשיו יצאנו מהעיר העתיקה. נמשיך כמה רחובות עד שנראה מצד שמאל את :
* בניין הבורסה לניירות ערך - Borse - הבניין נבנה אחרי הריסת חומת העיר העתיקה וסלילת ה"רינג". ב-25 בדצמבר 1857 הפתיע העיתון "וינר צייטונג" את קוראיו בפרסום צו הקיסר פרנץ יוזף (1830-1916) המודיע על הריסת חומות העיר והביצורים סביבה ובניית רחוב מפואר ברוחב 60 מטר על החורבות. הרחוב הינו בצורת פרסה שמתחילה ומסתיימת על גדות תעלת הדנובה. הבנייה החלה במארס 1858 וארכה 7 שנים, בהשקעה כוללת של כמיליארד דולר במונחים של היום. הכל היה גדול ומפואר: ארבעה מסלולי נסיעה, דרך מיוחדת להולכי רגל, מסלולים לרוכבי אופניים משני הצדדים, מסילות חשמלית בשני הכיוונים ומסלול נוסף בכל צד מעבר לפסי החשמלית.
כדאי להיכנס ולראות את השיש הכהה המפאר את חדרי המדרגות המרשימים. הבניין שימש כמרכז הפיננסי של העיר מאז השלמתו, בשנת 1877.
נישאר בצד שמאל של הרחוב בדרך מימין רואים מבנה עצום בדמות טירה עם צריחים המשמש קסרקטין משטרתי. אחרי כ -700 מ' נפנה שמאלה ל -Berggasse הסיור שלנו מסתיים במס' 19 :
* בית זיגמונד פרויד - Freud Haus - את שלושת החדרים של הדירה בה התגורר אבי הפסיכו-אנליזה במשך כחמישים שנה (עד שנאלץ לברוח מהנאצים בשנת 1938) הפכו למוזיאון, ובו רהיטים, מכתבים, תמונות ופריטים אישיים אחרים של פרויד, ומוקרן סרט אודותיו. בחודשי הקיץ (יוני- ספטמבר) המוזיאון נסגר בשעה 18:00 בשאר השנה ב- 17:00. הכניסה בתשלום.
מבית פרויד חוזרים על עקבותינו ברחובSchlickgasse עד ל"רינג" Schottenring. מכאן אפשר לקחת חשמלית למרכז.
המלצה : אם רוצים לקנח את הסיור במאכל או משקה, בית קפה Schottenring . בית הקפה, הקיים למעלה ממאה שנה, מגיש משקאות, ארוחות קלות או ארוחה מצוינת במחירים סבירים.
מסלול שלישי - קתדרלה וכנסיות
למעט הקתדרלה שהיא חובה, המסלול מיועד יותר ל"פריקים" של כנסיות וארכיטקטורה דתית נוצרית לגווניה.
* קתדרלת סן-סטפן - St. Stephen`s Cathedral- הקתדרלה שבכיכר המרכזית של העיר - Stephansplatz, הינה סימן ההיכר המובהק של וינה, והיא דוגמה מצוינת של אדריכלות גרמנית גותית. הקתדרלה מוקדשת לסטפן, המלך הראשון של הונגריה (1038-1000). זוהי אחת מהכנסיות הגבוהות בעולם. המגדל הדרומי של הקתדרלה, המתנשא לגובה 137 מטר, ונשקף כמעט מכל פינות העיר. מראה הגג והעיר הנשקף ממגדל הפעמונים הצפוני שלה, שלראשו ניתן לעלות במעלית, מרהיב עין. לכנסייה, שראשית ימיה במאה ה-12, נוספו במשך השנים תוספות ושינויים. בניית המבנה הגותי שאנחנו רואים כיום החלה במאה ה-14 והוא הוקדש בשנת 1359, לדוכס רודולף הרביעי, שזכה לתואר "המייסד" בעקבות מאמציו להרחיב את הכנסייה. הכנסייה הפכה להיות מרכזה של הארכיבישופות רק בשנת 1723.
ניכנס לקתדרלה ונפנה שמאלה. בפינה השמאלית ליד הכניסה נמצאת קפלת טירנה - Tirna Chapel - מקום קבורתו של הנסיך איגון מסבוי - Eugene of Savoy גיבור מלחמה שמילא תפקיד מכריע בגירוש הטורקים בשנת 1683 ממבואות וינה לבלגרד. תהילתו כאיש צבא הביאה להתעשרותו, והוא הקים מאוחר יותר את ארמון בלבדר. מעל המזבח שבקפלה ניצב פסל של ישו הצלוב שפניו מעוטרים בזקן של שיער אדם, שעל פי האגדה הרווחת עדיין צומח. נמשיך בכיוון השעון. העמוד השלישי מהכניסה הראשית הוא בימת מטיף גותית מורכבת להפליא, על שמו של פילגרם - Pilgram Pulpit, עליה מפוסלים דיוקנאותיהם של ארבעת אבות הכנסייה וכן דיוקן של אנטון פילגרם, האמן שיצר את העבודה הזאת בשנת 1515, כשהוא משקיף מחלון. פורטרט-עצמי נוסף שיצר, שוב במבט מחלון, אך הפעם הוא החזיק בידו מצפן - מוצג מתחת לעוגב המקורי, הנמצא קרוב למעלית למגדל הצפוני. בגומחה המקושטת הצפונית, מזבח ה - Wiener Neustadter עם מזבח מעוטר משנת 1447, שנוסף בתקופת פרידריך השלישי. הפנלים המצוירים מתארים סצנות שונות מחיי מריה וישו. כשממשיכים בכיוון השעון, מגיעים למזבח המרכזי. המזבח הבארוקי מתאר את מות הקדושים של סן סטפן. מעבר למזבח המרכזי נמצא הקבר של פרידריך השלישי מצופה שיש אדום. שימו לב לאפיריון הגותי הנאה המוכר בשם Fuchsel Baldachin ואחריו למזבח השילוש הקדוש הנאה (Trinity Altar) מאמצע מאה ה-17. לפני היציאה מהכנסייה דרך השער הראשי (דרכו גם נכנסנו), ניתן לראות בפינה את האפיריון עם ה -Pottschen Madonna , איקונין של המדונה משנת 1697 שהובא מהעיר ההונגרית פֶץ'. רבים מהמאפיינים האמנותיים הבולטים של הקתדרלה חסומים בפני תיירים לטובת המתפללים והמשלמים, הואיל הם ניתנים להבחנה רק בסיור מודרך - עצמאי, בתשלום.
מחוץ לקתדרלה, בצד הדרומי של הכנסייה, נמצא חדר-המדרגות של המגדל הדרומי. ניתן לבחור בין עלייה של 343 מדרגות למגדל הדרומי (פתוח כל יום בשעות 17:30-9:00), לבין עליה במעלית למגדל הצפוני שבו הפעמון המפורסם (פתוח כל יום בחודשים ספטמבר-יוני בשעות 8:15-16:30 יולי-אוגוסט 8:15-18:00). משניהם נשקף נוף נפלא של העיר עם בונוס של מבט מקרוב על גג הרעפים המפואר (רבע מיליון רעפים), היוצרים בין השאר את דמות הנשר הדו ראשי הקיסרי. בניית המגדל הצפוני, שהחלה במאה ה-14, נעצרה בהדרגה עד 1511. ההיסטוריונים אינם תמימי דעים אם הבנייה הופסקה עקב חוסר מימון או מפני שהסגנון הגותי כבר עבר זמנו. בכל מקרה, בשנת 1579 הוסיפו כיפה מאולתרת בסגנון הרנסנס לכיסוי המגדל הבלתי גמור.
הנוף משני המגדלים ממחיש היטב את התפתחותה של וינה, כשהספירלות של הכנסיות והבתים הנמוכים של העיר העתיקה בקרבת הקתדרלה מפנים את מקומם לעיר החדשה עם בנייןIBM ובתי החרושת. מרחוק במזרח ניתן לראות את הגלגל הענק המפורסם של פארק הפראטר. צפונה משתרעות הגבעות של יערות וינה וכן כרמים. מכיוון צפון-מערב, בפרברי העיר, מנצנץ מגדל משונה עם כיפת זהב דמוית פקעת, המזכיר בצורתו צריח מסגד, אלא שהמגדל מוציא עשן. זוהי משרפה עירונית שתוכננה על ידי האמן/אדריכל הונדרטווסר, החדשני בניסיונו לעשות את המתקן אטרקטיבי. דגם של המשרפה (וגם מוצגים רבים אחרים של עבודות הונדרטוואסר) ניתן לראות ב -KunstHausWien
שעות פתיחה: כל יום מ- 06:00 עד 22:00. סיורים מודרכים באנגלית כל יום ב -15:00. יש אפשרות לטפס לשני המגדלים של הקתדרלה וליהנות מתצפית - הכניסה בתשלום נפרד.
כשיוצאים מהקתדרלה מהשער הראשי, שימו לב לבניין המודרני היחיד בכיכר מצד שמאל, בית האס - Haas Haus שנבנה בשנת 1990 בידי האדריכל הנס הוליין. הבניין נקרא על שמה של משפחת האס, שבבעלותה הייתה במקום חנות כלבו. וינאים רבים התנגדו לחדירה המודרנית הזאת לכיכר העתיקה, בעוד אחרים נהנים מההשתקפות הכסופה של סן סטפן בחלונותיו והנוף הנשקף מהמסעדה שבבניין.
עם גבנו לקתדרלה, נפנה ימינה ונלך עם כיוון השעון מסביב לקתדרלת סן סטפן. בצד שמאל מרוכזות חנויות רבות, השוכנות בבניינים מימי הביניים ומתקופת הרנסנס, המוכרות הכל -מיינות אוסטריים עד לתמונות של כנסיות עשויות שעווה. בצידה האחורי של הקתדרלה נבחין בפסל בארוק גדול, הניצב על הגג של בימת המטיף שהוקמה אחרי הנצחון על הטורקים בבלגרד בשנת 1456. הפסל, שנוסף שלוש מאות שנה אחרי הקרב, מתאר את יוהאנס קפיסטראנו - Johannes Capistrano הרומס בשמחת ניצחון את הפולש הטורקי המובס.
ממול הפסל, בכיכר סן סטפן מס' 6, נמצא :
* מוזיאון הקתדרלה - Dom und diozesanmuseum - המציג ציורים דתיים מהמאות 18-16, וכן גילופים מימי הביניים נמשיך להקיף את הקתדרלה עד שנגיע לסטפנספלאץ מס' 4, בו נמצא
* האס והאס - Haas & Haas - בית תה עם גינה. קצת לפני פינת הבניין ישנה כניסה עם דלת ירוקה גדולה. ניכנס דרך הדלת, וזו תוביל אותנו לחצר ימי-ביניימית. על הבניינים ניכרים סימנים של תוספות תכופות. קומות חדשות ומרפסות שנוספו במשך מאות שנים.
נפנה ימינה בחצר ונעבור במעבר שמוביל לחצר נוספת. שימו לב לאבנים המעוגלות הגדולות, בצורת חצאי כיכרות לחם, בפינות המעברים. אלה הן גרסאות מוקדמות של פגושי רחוב שהיו מיועדות למנוע נזק למרכבות על ידי סוסים הפונים בפינה קרוב מדי לקירות המעבר. כשנכנסים לחצר הבאה, שימו לב למרפסות מעץ, שנוספו מאוחר יותר על מנת לחבר חלקים שונים של הבניין. הקומפלקס המורכב הזה, עם חצרותיו המחוברות, אופייני לאדריכלות ימי הביניים ותחילת הרנסנס בווינה. הארכיטקטורה המורכבת נוצרה לא מסיבות אסתטיות אלא כאמצעי השתמטות ממסים: בשלהי ימי הביניים שליטי וינה הטילו מס על חלונות הפונים לרחוב, המס דירבן את הווינאים לבנות בדרכים שאפשרו כניסת אור לבתים בלי להגדיל את תשלומי המס. הפתרון היה בניית בניין שני מאחורי החזית הקדמית של בתיהם, ובמשך הזמן חיברו את שני הבניינים על ידי מעברים ומרפסות, וכך נוצרו החצרות. בחצר בה אנו ניצבים כעת התאכסן מוצרט בביקורו הראשון בווינה. מאחורי החלונות עם תריסי הצד הירוקים נמצא אולם הקונצרטים העתיק ביותר באוסטריה, בו הופיע מוצרט כאשר הגיע לווינה כילד. האבירים החברים במסדר הטבטונים, שגרו בבניין הזה החל מהמאה ה-13, בנו את האולם שתחילה שימש כקפלה, ומאוחר יותר הוסב ונועד להעלאת קונצרטים חילוניים. היום עדיין מתקיימים במקום קונצרטים למוסיקה עתיקה -בדרך כלל שני נגנים המופיעים בתלבושות של התקופה בהתאם. החצר גם משמשת להופעות בקיץ - בעיקר בזכות האווירה, שכן איכות השמע אינה גבוהה במיוחד. כדי לראות את אולם הקונצרטים יש לעבור דרך המעבר שאחרי החלון. במעבר, מצד שמאל, נמצאת הדלת לאולם ועליה לוח עם פירוט הקונצרטים ומחיריהם. שימו לב לריצוף במעבר -הדרך עשויה גושי עץ. לפנים הדבר נחשב למותרות, והשתמשו בעץ היקר בזכות יתרונותיו: כשנרטב היה פחות חלקלק מאבן, ופרסות של סוסים פחות מרעישות על עץ. מרצפות מדרכה מעץ תמיד מעידות על הימצאותו של בניין עתיק מאוד.
לפני שיוצאים מהמעבר, שימו לב משמאל ל :
* כנסיית המסדר הטבטוני - Deutschordenskirche - המוקדשת לסנטה אליזבת, נבנתה בין השנים 1375-1326.
נצא מהמעבר ל Singerstrasse - ונפנה שמאלה. כשמביטים כלפי מעלה, ניתן להבחין בגיבוב של בנייני ארט-נובו מתחילת המאה עם בניינים מימי הביניים. בבניינים הישנים שימו לב לשינוי בגודל החלונות בקומות השונות ולקווי החיבור בין הקומות, סימנים ברורים לתוספות שנבנו במשך הזמן.
מס' 19-17, ידוע כארמון רוטאל - Rottal שנבנה באמצע המאה ה-18, כנראה לפי תוכניות של האדריכל הדגול יוהאן לוקאס פון הילדברנדט.
נפנה שמאלה למדרחוב Blutgasse בימי הביניים נתחם רחוב זה על ידי מנזרים. רוב הבניינים הם מהתקופה ההיא, אך רבים עברו לאחרונה שיפוצים. ניתן לראות את החלק המקורי של הבנייה בצורה הטובה ביותר על ידי הצצה בחצרות. חצר יפה במיוחד, במס' 9 שברחוב, פתוחה בדרך כלל. בהמשך הרחוב ימינה שימו לב כיצד הבתים נוגעים זה בזה. הדבר אופייני לבנייה מימי הביניים, כאשר בתים נבנו בצורה כזאת לשם תמיכה הנדסית.
אם אתם חובבי מוזיקה קלאסית, בסוף הרחוב פנו ימינה ל - Domgasse בצד שמאל, במס' 5, ניצב בית פיגארו - Figarohaus בו התגורר מוצרט בשנים 1787-1784. הבית זכה לכינוי זה כי הדעה הרווחת הייתה שפה כתב מוצרט את "נישואי פיגארו". בינתיים קבעו היסטוריונים שהדבר אינו מדויק, אולם השם כבר דבק לבניין ודירתו של מוצרט הוסבה למוזיאון. גם כאן, בדומה למוזיאונים נוספים בווינה, אין הסברים באנגלית (ובקושי בגרמנית) לתצוגה, שכלולים בה טיוטות ראשונות של פרטיטורות של מוצרט, מכתבים לאביו (בגרמנית) ולהיידן (באיטלקית). הקטלוג המוצע למכירה אינו מועיל כלל. לעומת זאת, המוזיאון מציע מערכת אזניות חינם עם מוזיקה של מוצרט שתלווה אתכם לאורך הסיור בחדרים. חדר העבודה בו הלחין כנראה מוצרט את יצירותיו מצטיין בתקרת שיש יפהפייה, ומצדיק מבט חטוף.
נפנה ביציאה מן המוזיאון ימינה, נלך לאורך הרחוב, נחצה את רחוב Wollzeile ודרך המעבר ממול נגיע לרחוב Backerstrasse נפנה ימינה ונגיע לכיכר Dr. Ignaz Seipel-Platz. בצד שמאל, במס' 2, שוכנת :
* האקדמיה למדעים של האוניברסיטה -Akademie der Wissenschaften - האקדמיה למדעים הוקמה באמצע המאה ה-18, תחילה כאולם כינוסים לאוניברסיטה. הופעות הבכורה של הסימפוניות השישית והשביעית של בטהובן, בניצוח המלחין, נערכו באולם הטקסים של בניין זה. כבר שנים רבות שהבניין משמש את האקדמיה למדעים - סגור למבקרים. וממולה :
* האוניברסיטה הישנה -- Alte Universitat בווינה קיימת אוניברסיטה מאז שנת 1365, והבניין המקורי שולב בגרסה המחודשת שלפנינו, שעוצבה בשנים 1627-1623 כזכור, אבני הבניין של האוניברסיטה הישנה, נלקחו מהריסות הרובע היהודי
בקצה הכיכר נראה את :
* כנסיית הישועים - Jesuitenkirch- בכניסה אליה שימו לב למה שנראה ככיפה קמורה ומרשימה מעל המעבר. כשנלך לכיוון המזבח ונביט שוב לכיפה, נגלה שלמעשה מדובר בטעות אופטית. מדובר בציור משנת 1705 על תקרה שטוחה מאת Andrea Pozzo vmhhr שיוצר אשליה אופטית מדהימה.
נלך לאורך הסמטה הגובלת בכנסייה ונפנה שמאלה להמשך רחוב Schonlatern, המוביל לכיכר נוספת שצורתה משולש בצומת עם ה - Postgasse פונים שמאלה וממול רואים את :
* כנסיית סנטה ברברה היוונית אורתודוקסית האוקראינית - Ukrainische Griechisch-Katholische Kirche St. Barbara - במקור היה במקום מנזר ישועי מהמאה ה -16 , אולם הקיסרית מריה תרזה העבירה אותו לקהילה היוונית-אורתודוקסית בווינה בשנת 1775. תווי-פניה של הקיסרית, מימי הנעורים, מופיעים על המזבח. חלק ניכר מהעבודות בכנסייה הוא מאותה תקופה. החזית היא רומנסקית והצריח המחודד נבנה במחצית המאה ה-19. לחלקים הפנימיים מראה ביזנטי, למרות שלמעשה אלה תוספות מאד מאוחרות, משנות השמונים של המאה העשרים. נמשיך ללכת בפוסטגאסה כשהכנסייה היוונית-אורתודוקסית משמאלנו. מספר מטרים הלאה, בפוסטגאסה 4, נמצאת :
* הכנסייה הדומיניקנית - Dominikanerkirche
המלצה : ב - Backerstrasse מס' 2 וב - Wollzeile מס' 5 מוצאים את מסעדת Figlmuller מוסד וינאי מ -1905, המתמחה למעלה מ -100 שנה בשניצל וינאי ענק! לא זול, אבל גדול וטעים.
המלצה : ב - Wollzeile מס' 38, בית קפה קונדיטוריה Plachutta המתמחה בקינוח הקיסרי -סוג של בלינצ'ס הנקרא קייזרשמארן. מדובר במקום יוקרתי ויקר המתאים לארוחות ערב מתוכננות ומוזמנות מראש.
נמשיך בפוסטגאסה. בפינה הבאה פונים ימינה ל - Wollzeile ומיד שמאלה ל - Riemergasse הפנייה השלישית ימינה מובילה אל Singerstrasse וממנו שמאלה אל מדרחוב Franziskanerplatz הרחוב מוביל לכיכר הפרנסיסקנים -Franziskanerplatz. בצד שמאל ניצב בניין המעוטר בשינונים אפורים עגולים מוזרים. זוהי
* הכנסייה הפרנסיסקנית - Franziskanerkirche - שהייתה חלק ממנזר פרנסיסקני Franziskanerkloster הכנסייה, הסגורה למבקרים, הוקמה במאה ה-17. איש אינו יודע למעשה מדוע היא מעוטרת בצורה כה מוזרה. הכיכר היא אחת הכיכרות המיוחדת של העיר. החזיתות של בנייני הכיכר יפות במיוחד. משם נעבור דרך המעבר המקומר במס' 6. זהו מבנה מימי הביניים שהוסיפו לו תוספות בסגנון מודרני, ובו מספר חנויות יוקרה לעבודות אמנות וזכוכית. איזור זה של העיר העתיקה מתהדר בארמונות נפלאים רבים מתקופת הבארוק. דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא ב- Himmelpfortgasse מס' 6, שנבנה בשנת 1720 בסגנון של לוקאס פון הילדברנדט.
הדרך הטובה ביותר לראות את הבתים היפהפיים בצד ימין היא בהליכה בצד שמאל של הרחוב. שימו לב למס' 8, המהווה כיום חלק ממשרד האוצר -Finanzministerium, אך פעם היה זה ארמון החורף של הנסיך איגון מסבוי, אחד מגיבוריה הצבאיים האהובים על האוסטרים, בזכות התפקיד שמילא בהדיפת המצור הטורקי בשנת 1683, שאת קברו ראינו בקתדרלת סן סטפן בתחילת מסלול זה. בדרך כלל השומרים מניחים למבקרים להיכנס לחצר כדי להעיף מבט על הבניין. הארמון, פרי עבודתו של אחד מהאדריכלים הידועים ביותר בזמנו -יוהאן ברנהארט פישר פון ארלך (von Erlach) – נבנה בשנות התשעים של המאה ה-17. מאוחר יותר הורחב בידי אדריכל מפורסם אחר, שאת עבודתו כבר ראינו בקרבת מקום -הילדברנדט. בארמון זה, המעוטר בפסלים מאת Giovanni Giuliani חדר מדרגות הנחשב כיצירת מופת של פישר פון ארלך. לצערנו לא תמיד מאפשרים לתיירים לראות את חדר המדרגות. בפינת Seilerstatte נראה את
* התיאטרון העירוני של וינה - Ronacher
נפנה ימינה ל - Seilerstatte מעבר לרחוב עמדו פעם הביצורים הישנים של וינה, שהוקמו באמצע המאה ה-16 אחרי נסיון פלישה טורקית. בין המאות ה-16 וה-19, היה מעבר לביצורים שטח פתוח שכונה גלאסיס - Glacis הבנייה בגלאסיס הייתה אסורה על מנת למנוע מחסה מפולשים עתידיים ולהבטיח שטח אש פתוח למגיני העיר בעת צרה. בשנת 1857 הורה הקיסר פרנץ יוזף על הריסת הביצורים, ופתח את הגלאסיס לפיתוח. כביש טבעת חדש, המוכר כ Ringstrasse – נסלל מסביב לעיר. על מנת לעודד את הצמיחה וכדי להרתיע ספסרות, קונה של אדמה באזור הגלאסיס הישן היה מחויב להתחיל לבנות תוך חמש שנים, ולא, הוטלו עליו מסים כבדים. תקנה זאת גרמה כמובן לגאות בבנייה באזור, דבר הבולט מאוד לעין כשעוברים ב -Seilerstatte.
ליד היציאה חזרה לרחוב שימו לב למזרקה המעוצבת כראש אריה שמפיו יוצא צינור. מזרקה זו נבנתה לשימושן היומיומי של תושבות הבית. המים הוזרמו כאן לבתים במערכת מסובכת של צינורות ששאבו מים ממעיינות תת-קרקעיים בפרברי העיר.
ביציאה מהחצר נפנה ימינה, ונמשיך ב - Johannesgasse במספר 6 נמצא משרד ארכיון חצר הקיסר - Hofkammerarchiv. הבניין, שנבנה בשנת 1482 כחלק מהמנזר של Klein Mariazell, שופץ והורחב במאות ה-18 וה-19. הקיסר יוזף השני סגר את המנזר בסוף המאה ה-18, והיסב אותו למרכז לארכיון מלכותי.
הרחוב הבא אליו נגיע הוא המדרחוב הסואן ביותר של העיר העתיקה :
* מדרחוב קרטנר - Kntnerstrasse - זהו אזור גדוש בחנויות יוקרה, בתי קפה ומסעדות. נחצה את המדרחוב ב -Marco-d'Aviano-Gasse אל כיכר - Neuer Markt - השוק החדש. בכיכר שוכנת :
*כנסיית הנזירים הקפוצ'ינים -Kapuzinerkirche - בה נמצא מרתף הקבורה הקיסרי -Kaisergruft. הפסל באמצע הכיכר הוא העתק של מזרקת דונר, פרי יצירתו של Georg Raphael Donner, מאמצע המאה ה-18. ארבעת הילדים שבפסל, כל אחד מחזיק בידו דג, מסמלים את ארבעת היובלים של הדנובה ומעלים על נס את תפקיד הנהרות במעמדה הכלכלי של האימפריה ההבסבורגית; הדמות הנשית המרכזית מייצגת את ההשגחה. מריה תרזה, שהקימה "ועדת צניעות" לפיקוח על המוסר הציבורי, כה נפגעה מהעירום של הילדים, שנתנה הוראה לסלק את המזרקה ולהתיך אותה. אלא שהוראותיה בוצעו רק חלקית; פסל המזרקה המקורי סולק אך לא הותך, והוא מוצג עכשיו במוזיאון בארמון בלבדר התחתון. אחרי סיור מסביב לכיכר, נחזור לסיור וקניות בקרטנר שטראסה
מסלול רביעי - ארמונות
נוסעים בקו המטרו הירוק U4 מערבה לתחנת Schbrunn
* ארמון שנברון - Schbrunn Palace - מתחם ענק שכולל מלבד הארמון המרשים, גם גנים יפיפיים, חממות ענק וגן חיות העתיק בעולם, אבל מודרני ומקסים. הארמון עצמו הוא מבנה ענק (1,441 חדרים) בסגנון רוקוקו, שנבנה בהדרגה על ידי מספר דורות של בני משפחת המלוכה ההבסבורגית, בין סוף המאה ה-17 למצע המאה ה-18. זו הגירסה הצנועה של התכנון המקורי שנעשה עבור הקיסר ליאופולד הראשון. הקיסר פרנץ יוזף נולד כאן ב- 1830 ולאחר מותו ב- 1916 הפך הארמון לרכוש הרפובליקה החדשה של אוסטריה.
במקום מוצעים כמה סיורים מודרכים, שנבדלים זה מזה באורכם ובשטח שהם מכסים. מלבד האדריכלות המרשימה, עיצוב הפנים יוצא הדופן ויצירות האמנות הרבות, לארמון וגניו מקום מרכזי בהיסטוריה האוסטרית. הכרטיס האימפריאלי, כולל סיור בסיסי של 35 דקות ו -22 חדרים שייקח אתכם בין השאר לאולם המראות, החדר הסיני והדירה הפרטית של הקיסר פרנץ יוזף ורעייתו הנסיכה סיסי. ה"גראנד טור" יחשוף בפנינו 40 חדרים למשך כ -60 דקות. הכניסה לפארק הענק שמקיף את הארמון והיווה בעבר את שטחי הצייד של משפחת המלוכה, הינה חופשית (למעט החממות, גן החיות והמבוך שהינם בתשלום נפרד). הגנים המעוצבים משקפים את התפיסה הארכיטקטונית שרווחה בתקופת הבארוק, לפיה על שטחי החוץ להשלים ולשקף את הארמון. העיצוב הבארוקי שלהם נשמר לחלוטין, כולל המזרקות הרבות, ערוגות הפרחים המסולסלות והעצים הקטנים הגזומים בקפידה.
אחת האטרקציות המרכזיות כאן היא מבוך הצמחייה הענק שילדים ומבוגרים כאחד שמחים ללכת בו לאיבוד.
אפשר להזמין כרטיסים מראש בטלפון 0181113239 , מקבלים מספר כרטיס וזמן ביקור. בהגיעכם ניגשים לקופת הקבוצות, מוסרים את מספר הכרטיס וחולפים על פני התורים. אם באים בלי הזמנה צריך להמתין בתור אשר למען האמת מתקדם די מהר.
מתחנת המטרו Schbrunn, לוקחים את קו U4, לכיוון Kettenbrkengasse. יורדים ומצפון מזרח לנו, רואים את ה :
* Naschmarket - נאש מרקט - שוק אוכל גדול וצבעוני, אשר בימי שבת מתווסף אליו בקצהו גם שוק פשפשים. הדוכנים מתפרשים על פני כקילומטר וחצי ומציעים דגים, פירות, ירקות, בשר, תבלינים, גבינות, מאפים, פרחים ועוד. השוק חצוי לאורכו כך שב"שדרה" האחת דוכני מזון, וב"שדרה" המקבילה לה מסעדות קטנות ובתי אוכל.
מהשוק ממשיכים ברגל לכיוון כיכר Karlsplaz לוקחים מטרו U1 עד Landstrasse עוברים לקו U3 עד
משם ברגל ל - Michaelerplatzerrengasse ורחבת הכניסה ל:
* ארמון הופבורג -Hofburg Palace - קומפלקס גדול של בניינים שניבנו במהלך כשש מאות שנה, המהווה סמל לעוצמת בית הבסבורג ועדות ליומרותיו. ההופבורג, שמשתרע על שטח של 240,000 מ"ר משכן בתחומיו חצי תריסר מוזיאונים, את משרדי נשיא אוסטריה ומשרדי ממשלה נוספים. כאן גם נערכים הקונצרטים של מקהלת נערי וינה, וזהו משכנם של סוסי הליפיצאנר Lippizaner – שניים ממוקדי התיירות המפורסמים של בירת אוסטריה. 18 חלקי ההופבורג הכוללים 19 חצרות ולמעלה מ - 2,500 חדרים מהווים מעין מוזיאון לתולדות האדריכלות: הבנייה שנמשכה, כאמור, מאות שנים (מהמאה ה- 13 ועד למאה ה-20) יצרה ערבוביה של סגנונות בתוך נוף דשאים נאה. ניתן לבקר פה באוסף כלי הנגינה העתיקים, אחד החשובים והמרתקים בעולם, שמציג את התפתחות המוסיקה הקלאסית והשינויים הטכניים שחלו בכלים. בין היתר יש כאן חדר שמוקדש לשוברט וחדר המציג סוגים של כלי נגינה ששימשו את שומן, ברהמס, פרנץ ליסט ואנטון ברוקנר. עוד במקום, האוצר החילוני והכנסייתי -Schatzkammer בו יכולים המבקרים להתבונן בתכשיטים ובפריטי הזהב האגדיים שההבסבורגים צברו במשך מאות שנות שלטונם. זהו אחד מאוספי האוצרות החשובים בעולם, הכולל דברי ערך מזהב, אבני חן, בגדים רקומים ופריטים נדירים של הקיסרות והכנסייה. בתקופת הקיסרות הם נחשבו בעלי ערך כה רב עד שלא נעשה בהם שימוש אלא הם אוחסנו למשמרת.
אפשר לקנות כרטיס משולב לשני הארמונות ולמוזיאון סיסי בהנחה ניכרת.
נצא מן הארמון לכיוון ה"רינג" וניקח טראם D לתחנת Belvedere. מול התחנה נמצא הכניסה ל :
*ארמון בלבדר -Belvedere - הארמון היפה ביותר בווינה. נבנה כמעון הקיץ של הנסיך אגון מסבויה, איש צבא צרפתי גיבור המלחמה בטורקים, בנה את שני הארמונות העומדים זה מול זה מופרדים בגינות מרהיבות. בתקופה מאוחרת יותר, שימש כמגוריו של פרנץ פרדיננד. כיום משמשים שני הארמונות כגלריות לאומנות.
שעות הפתיחה : שלישי עד ראשון מ – 10:00 עד 17:00
מסלול חמישי - טיול לאורך הרינגשטראסה
ניתן לבצע את הסיור רגלית או לשלב אותו בנסיעה בקו 1 של הטראם.
הסיור מתחיל בתחנת המטרו Schottentor. ביציאה מן התחנה נראה מימין את :
* האוניברסיטה - בניין האוניברסיטה הענק, הושלם ב- .1883 מרבית הפקולטות הועברו בינתיים למבנים מודרניים ברחבי העיר.
יורדים דרומה ברינג ומצד ימין רואים את :
* בניין העירייה -Rathausplatz - בניין העירייה, שנחנך ב-,1883 המבנה נמצא בלב הפארק הציבורי -Rathauspark, והוא בעיני רבים היפה שבין מבני הרינגשטראסה. זהו בניין מרשים ביותר שגובהו 98 מטרים ובפסגתו פסל מוזהב הקרוי "איש העירייה." ראוי לראות אותו בלילה, כאשר הוא שטוף באורות בצבעים שונים.
מול בניין העירייה נמצא :
* הבורגתיאטר -Burgtheater - התיאטרון המרכזי של וינה, שבנייתו הושלמה ב-.1888 להבדיל מבניין האופרה, הוא זכה לתגובות חיוביות ביותר, לפחות עד ההצגה הראשונה. אז התברר שהאקוסטיקה כה גרועה עד שאי אפשר לשמוע את השחקנים.
המלצה : לצדו של התיאטרון, ב - Universitatstring מס' 4, נמצא קפה לנדטמן -Cafe Landtmann. מהמפורסמים בווינה. היום זהו בית קפה של שחקני התיאטרון, אבל פעם ישבו בו זיגמונד פרויד, גוסטב מהלר ומלחין האופרטות אריך קלמן. פרט לעוגות הטעימות, בית הקפה מתמחה בשוקולד חם ומציע לא פחות מ-42 טעמים שונים של המשקה. למרות המחירים השערורייתיים, לא לוותר על קינוח כופתאות הגבינה.
אחרי בניין העירייה, נמצא :
* בניין הפרלמנט - בניין השונה בסגנונו משאר המבנים ברחוב. אורכו 143 מטר ורוחבו 137 מטר, נבנה לקראת סוף המאה ה -19 והוא בנוי בסגנון יווני ומוקף פסלים באותו סגנון. בחזיתו, ניצב פסל האלה אתנה. יש האומרים שהוא הבניין המכוער ביותר ברחוב. היות ולא ניתן להיכנס לבניין, אפשר להתרשם ממנו גם מעבר ל"רינג".
נמשיך דרומה ל :
* גינת העם - Volksgarten - גן ציבורי זה, המרהיב ביופיו בעת פריחת הוורדים, תוכנן בראשית המאה ה-19, אחרי שנפוליאון הרס עד היסוד את הביצורים שעמדו כאן. שימו לב כאן לאנדרטת הקיסרית סיסי ול-1,300 סוגי השושנים השתולים בפארק. (רבים מתושבי העיר אימצו שיח פרחים, בתשלום שנתי, ושמם מופיע על השיח) המקדש הפסבדו-יווני בגן הוא חיקוי של מקדש תזאוס שבאתונה. הוא נבנה בשנת 1823 על מנת לשכן את הפסל של תזיאוס פרי עבודתו של קנובה. הפסל, הועבר למוזיאון לאמנויות. והמקום משמש היום לתצוגות מתחלפות. דרומית לגינת העם, נמצאת :
* כיכר הגיבורים - Heldenplatz - חלק בלתי נפרד מהקומפלקס הנקרא "ארמון הופבורג". במקור שימשה כמגרש מסדרים. בצד ימין של הכיכר ניצב פסל הברונזה של הנסיך איגון מסבוי רכוב על סוס. ומשמאל פסל ברונזה תואם של הארכידוכס קרל, אחיו של הקיסר פרנץ, שפיקד בשנת 1809 על הכוחות האוסטריים בקרב מול נפוליאון, בניסיון כושל לסלק את המנהיג הצרפתי מוינה. שני הפסלים הם פרי עבודתו של Anton Dominik Fernkorn בין 1855 ו-1865.
הקיסר פרנץ יוזף, שהזמין את שני הפסלים, תכנן לבנות ארמון בקצה הכיכר כתואם לנויה בורג - Neue Burg "- הארמון החדש" המקומר (בצידה הדרומי של הכיכר), אולם הקיסרות ההבסבורגית התמוטטה לפני שהספיקה לבצע את התוכנית. ממרפסת ה - Neue Burg נאם היטלר בשנת 1938 בפני עצרת של רבע מיליון איש בעת ביקורו בוינה אחרי ה- Anschluss הסיפוח של אוסטריה. בשנת 1983 התפלל כאן האפיפיור יוהאן פאולוס השני יחד עם רבבות אוסטרים בעת ביקורו בווינה.
מאחורי ה - Neue Burg, נמצא :
Burggarten * - הגנים הפרטיים של הקיסר פרנץ יוזף. הגנים מכילים את בית התמר -אחד מבתי הזכוכית היפים בעולם הבנוי בסגנון ארט-נובו ומכיל גן טרופי ובית פרפרים.
מעבר לרינג נמצאים עוד שני מבנים שהשתייכו בעבר לארמון והיום הם :
* מוזיאון הטבע - Naturhistorisches Museum - המוזיאון מציג אוסף סטנדרטי למוזיאונים מסוגו -דינוזאורים, גבישים ושרידי חיות. האוסף האנתרופולוגי, הכולל כ-25,000 גולגולות, מראשית המאה ה-20 ומאז, כמעט שלא נעשו בו שינויים . עיקר העניין פה נסוב סביב הגילויים על מושגי תורת הגזע מלפני 100 שנה.
* מוזיאון האומנויות - Kunsthistorisches Museum - החשוב במוזיאונים לאמנות של וינה. המוזיאון שוכן בבניין מונומנטלי ובו כמאה חדרים, והוא מכיל חלק גדול מאוצרות האמנות והעתיקות הרבים שנרכשו במשך הדורות על ידי בני שושלת הבסבורג. בשל המשאבים הפיננסיים הנרחבים שעמדו לרשותם ובעיקר בשל ושאיפתם להפוך את וינה למרכז תרבות, אין זה מפתיע שהמוזיאון אוצר כמה מהעבודות הבולטות ביותר באמנות האירופית. בכלל זה עבודות של פיטר ברויגל, רובנס, ורמיר, רמברנדט ורפאל. הבניין עצמו, שנבנה בין השנים 1891-1870 על ידי קרל האסנאואר וגוטפריד סמפר, הוא מבנה מרשים עשוי שיש, עם חדרי מדרגות מפוארים ותקרות מעוטרות. אגף אחד בקומת הקרקע מכיל עתיקות יווניות ורומיות, וכן אוסף עשיר של כלים מצריים עתיקים שהושגו בעת חפירות של משלחת ארכיאולוגית אוסטרית בגיזה.
האגף השני בקומת הקרקע מכיל אוסף של פיסול ואומנויות דקורטיביות, הכולל את המלחייה המפורסמת מן המאה ה -16 של צ'ליני, עבודת צורפות שאין דומה לה. בקומה הראשונה שני אגפים: באגף הראשון מוצגות עבודותיהם של ציירים איטלקיים וספרדיים, ובאגף השני מוצגות יצירות של ציירים גרמנים, הולנדיים ופלמים. בקומה השנייה מוקדש אגף מיוחד לאוסף מטבעות ומדליות, ואגף אחר לתצוגות מתחלפות. כדי לחוות את המוזיאון בצורה יעילה, מומלץ לקחת בכניסה מדריך ובו פירוט של 21 עבודות המופת הגדולות המוצגות כאן. בכיכר הירוקה שמול המוזיאון ניצב פסל משנת 1888 של מריה תרזה -האישה היחידה שאי פעם שלטה בממלכות בית הבסבורג (וילדה 16 ילדים). התיאור המחמיא מראה את הקיסרית בגיל 35, כשהיא מחזיקה שרביט ואת מגילת האישור הפרגמטי -הצו שאביה, קרל השישי, הוציא בשנת 1713 המאפשר לאישה לרשת את כס המלוכה. מריה תרזה מוקפת בארבעת מפקדי צבאה, ומתחתיה מי ששימש הקנצלר שלה, רופאה ודמויות תרבות בולטות אחרות מתקופתה כמו היידן ומוצרט.
מאחורי הכיכר (לא על הרינג) נמצאים ה :
* מוזיאון לאמנות מודרנית - "מומוק" -Mumok ו :
* מוזיאון ליאופולד - מהחשובים בעולם בשל יצירות האומנות הנדירות המוצגות בו.
זה המקום לעלות על טראם מספר 1, לעבור את בנין האופרה (משמאל) עד ל :
Stadtpark* - פארק העיר - נמצא בפינת רחוב שוברטפארקרינג. בתחילת הפארק נמצא ה"קורסלון" אשר נפתח בשנת 1867 על ידי משפחת שטראוס ושימש לאירועים מוסיקה וריקודים. במקום מתקיימים מדי פעם ערבי ואלס. בפארק עצמו פסליהם של 20 משוררים ומלחינים דוגמת שוברט, שטראוס, זלינקה, ברוקנר ועוד. לרבות פסלו של שטראוס הנראה כשהוא מנגן בכינור בזמן ניצוח על תזמורתו. מול היציאה הצפונית של הפארק ממוקם מוזיאון ה- MAK - - Museum fur Angewandte Kunst - מוזיאון לאמנות שימושית
אחרי הביקור בפארק כדאי לצעוד לאורך התעלה. עד לתעלת הדנובה, כשבדרך חולפים על פני :
* משרד המלחמה - הבניין המונומנטלי נבנה מ- 1909-13 על ידי לודוויג באומן והיה המודרני ביותר לזמנו באותה תקופה. בשנת 1925 היה מקום מושבו של RAWAG (תחנת הרדיו הראשונה באוסטריה). בשנים 1938-1945, הוא שימש מבנה צבאי. החזית הראשית הנאו-קלאסית של הבניין ניזוקה קשות מלחמת העולם השנייה, ושופצה ב - 1949-52, מאז, שוכנים בבניין משרדי ממשלה שונים. בהמשך מגיעים לגדות תעלת הדנובה ול :
* - Urania מצפה הכוכבים שבנה פרנץ יוזף בשנת 1910. ניצב בפינה המזרחית שבה רינגשטראסה מתחבר אל מזח פרנץ יוזף. הוא נבנה בשנים 1909-1910 כדי שישמש “בית לחינוך ההמונים.“ היו בו שלושה בתי קולנוע (זה היה הבניין הראשון בעולם שנבנה כבית קולנוע), אולמות הרצאות, מצפה כוכבים ותיאטרון בובות. במלחמת העולם השנייה נהרס הבניין כמעט כליל, אך נבנה מחדש ונפתח שוב ב-.1957 גם היום הוא ממלא בדיוק אותם תפקידים שהקיסר הועיד לו: בתי קולנוע, אולם קונצרטים, מצפה כוכבים.
אם נחצה את תעלת הדנובה נגיע ל :
* הפארטר - Prater - פארק השעשועים הגדול והעתיק של וינה. מכיל אטרקציות רבות, לרבות מתקני "אקסטרים" אך גם מתקנים רבים לילדים. פתוח של יום מ -9:00 עד 24:00.
כחצי ק"מ דרומית לפראטר, מעבר לתעלת הדנובה, נמצא :
* בית ומוזיאון הונדרטוואסרHundertwasserhaus – - זו אחת האטרקציות היותר פופולריות באוסטריה בכלל ובווינה בפרט. מדובר על בית מגורים רגיל, שהפך ליצירת אומנות על ידי האמן היהודי Friedensreich Hundertwasser. הבניין הוא יצירת אומנות צבעונית ומעוררת. המוזיאון המציג את יצירותיו המרשמות של הונדרטווסר נמצא במרחק 3 דקות הליכה מהמקום. כתובת : Kegelgasse 34-38
אם נותר זמן וכוח לקניות, חוזרים לרינג ולוקחים טראם מספר 2 בכיוון ההפוך עד ל - Burggarten וממש מולו מעברו השני של ה"רינג", מתחיל :
* רחוב Mariahilfer -מדרחוב הקניות המרכזי של וינה. כקילומטר וחצי של חנויות אופנה, אלקטרוניקה וקניונים.
צפונית לתחילת רחוב מריה הילפר, מאחורי מוזיאון ליאופולד והמומוק, נמצא :
*רובע Spittelberg -איזור משוחזר משקף את המראה של וינה במאות ה -18 וה – 19.
