נחתנו בברצלונה (אשתי ואני ושתי הבנות, 16 ו-18) בטיסת ארקיע ישירה ונוחה. לקחנו אוטובוס TMB קו 46 לפלאסה אספניה (הרבה יותר זול מה-AeroBus) ושם ירדנו למטרו כדי להגיע לדירה ששכרנו ב-AirBnB. קראתי את כל האזהרות על כייסים בברצלונה, אבל לא האמנתי שאתקל בזה כל כך מהר… אחרי שקנינו במכונה כרטיס T10, אשתי עברה את המחסום הנפתח, הבנות עברו, ואני עם 2 טרולים ותיק יד צמוד אלי (ובו הארנק המדובר), דוחף טרולי אחד ומושך את השני, מנסה לא להתקע, נוטף זיעה (אין מיזוג בתחנות המטרו), עייף ומנסה לשמור על תיק היד… אנשים התחילו להדחף וכמה מהם עזרו לי לדחוף את הטרולי שאני גורר אחריי… וכנראה גם “עזרו” לי להפרד לשלום מהארנק תוך כדי…
שוין, כפרות…
הגענו לדירה ששכרנו, ברובע הגותי, סמטה ציורית, קומה שלישית בלי מעלית… אבל הדירה באמת מקסימה.
למחרת הגשתי תלונה במשטרה, בשדרות הראמבלה, בעיקר כדי שיהיה לי טופס לחברת ההשכרה שרשיון הנהיגה שלי נגנב (עוד סאגה, בהמשך הטיול), לקחנו נשימה והתחלנו את החופשה.
הצטרפנו בשעה 10 לטיול חינם של כ-3 שעות של חברת sandman's. יש להם סיורים כאלה בכל הערים הגדולות באירופה, דרך נחמדה ולא “חופרת” במיוחד להתחיל טיול בעיר לא מוכרת. בסוף הסיור נותנים למדריך טיפ כראות עיניך. הוא לקח אותנו בכל רחבי הרובע הגותי, קתדרלות, סמטאות, שווקים, כיכרות מעניינות וחבויות, וסיימנו בפארק סיוטאדלה. המשכנו לשוטט בלי כיוון ספציפי לאורך ולרוחב הרובע הגותי ואל בורן, וסיימנו עם השקיעה בטיילת ליד המרינה. אחרי אורחת ערב בדירה, יצאנו לשיטוט קליל ברובע, נהנינו משחקני וזמרי רחוב, מהקצב של הלילה, וחזרנו לישון.
את היום הבא הקדשנו לגאודי. התחלנו בסגרדה פמיליה (הזמנו כרטיסים מראש, באינטרנט, כולל עלייה לאחד המגדלים), ולמרות שאני לא חסיד גדול של קתדרלות וכנסיות למיניהם, המקום הזה בהחלט מרשים, גם מבחוץ וגם מבפנים. 133 שנה וזה עדיין אתר עבודה…
המשכנו צפונה ברגל לבית החולים סנט פאו, התרשמנו מבחוץ, ומשם מטרו לכיוון פארק גואל. כיוון שאין תחנות מטרו קרובות, עולים ברחוב תלול במיוחד (ביישדה דה לה גלוריה) שבו הציבו לנוחות המסכנים מדרגות נעות! הפארק עצמו לא מרשים במיוחד, באוגוסט הוא היה די חיוור ויבשושי, נוף שמזכיר קצת את הכרמל, אבל האזור שגאודי עיצב הוא בתשלום. ויתרנו על התענוג ושוטטנו בפארק, מצאנו עצים וספסלים ועשינו מה שהספרדים עושים בשעות כאלה – סיאסטה.
אחרי הפסקת צהריים חיונית, המשכנו לקאזה מילה (הזמנו כרטיסים באינטרנט). בניין מרשים, גם מבפנים וגם מבחוץ. המשכנו משם לקאזה באטיו אבל בגלל שלא שמנו לב לזמן הגענו 2 דקות אחרי 20:00. סורי. תחזרו מחר.
לא נורא, זורמים. לקחנו את הזמן לאורך שדרת פסאייג' דה גרסיה חזרה לדירה.
בחודשי הקיץ יש גם סיורים בשתי ה”קאזות” האלה, כולל הופעה חיה, תאורה מעניינת, טאפס ודרינקים על הגג. לא בדקנו, אבל נשמע מעניין.
בוקר למחרת נכנסנו לשוק לה בוקריה. מרשים וצבעוני. המשכנו לכיוון הרובע היהודי הישן ומצאנו מה שטוענים שהם שרידי בית הכנסת של ברצלונה. לנו זה היה נראה כמו שרידים של בית עתיק כלשהוא, וכיוון של”מוזיאון” הצמוד לא היה הרבה מה להוסיף בעניין, חוץ מלספר למבקרים מה זה להיות יהודי – החלטנו לוותר.
חזרנו לקאזה באטיו, וטיילנו בין הקומות עד הגג. גם אחרי יום של גאודי, עדיין מרשים. הבנאדם היה גאון מטורף…
כדי לברוח מהחום ולשנות קצת אווירה, ירדנו לכיוון המרינה וביקרנו באקווריום של ברצלונה. נחמד, במיוחד האקווריום הענק שמטיילים בתוכו ומתחתיו, כשהכרישים והטריגונים שטים להם מסביבך ומעליך, במרחק נגיעה.
את היום האחרון בברצלונה הקדשנו לאזור מונטז'ואיק. עלינו בפוניקולר ואז ברכבל עד למעלה. ביקרנו במצודה וטיילנו בחורש ובשבילים מסביבו עד שהגענו לאיצטדיון האולימפי. משם למוזיאון מירו, ואחריו דרך גנים ושבילים לפואבלו אספניול. כיף של “מוזיאון”. בילינו שם כמה שעות טובות באיזי, עד שהגיע הזמן להתמקם ליד המזרקה המזמרת להופעה הראשונה של הערב. ירדנו לכיוון פלאסה אספניה, וראינו יחד עם עוד אלפי אנשים את המופע האור-קולי-מימי, אכלנו ארוחת ערב גדולה והתארגנו על המזוודות לעזיבה מחר על הבוקר.
אשתי ואני נסענו לאסוף את הרכב בעיר (שלמה-סיקסט) ונתקלנו באטימות חביבה של נציגת שרות, שלא היתה מוכנה לקבל את הרשיון הבינלאומי שלי בלי הרשיון הישראלי (שנגנב, כאמור). מפה לשם הוסכם שאשתי תנהג וכדאי שנקפוץ למשרד הרישוי של ברצלונה, אז נסענו לדירה, אספנו את הבנות והמזוודות ונסענו למשרד הרישוי המקומי כדי שייתנו לי אישור זמני. שרפנו שעתיים כדי להבין שמשם לא תצמח הישועה (ובצדק… אני לא אזרח ספרד), ניסינו בשגרירות (יום שישי, רק נציג הביטחון עונה ולא ממש יכול לעזור), ובסוף חזרנו להשכרת הרכב ואמרנו שאנחנו רוצים לדבר עם “הממונה”. מיד השתנה הטון, והם הסכימו לצרף אותי כנהג… חבל שלא ניסינו את השיטה הזאת לפני כמה שעות, היינו יכולים להספיק את מונסראט כמו שרצינו… 
לא נורא.
הגענו אחר הצהריים לכפר Aguascaldas, מקום די נידח האמת בפירנאים של אראגון. הצימר בקצה הכפר, ונראה מדהים בדיוק כמו בתמונות ב-AirBnB (רק חבל שבתמונות אי אפשר להעביר את הריח של הרפת מעבר לכביש...) אבל איזה נוף! בעלת הבית לא מבינה אנגלית, אנחנו לא מבינים ספרדית, מנסים לתקשר בגוגל-טרנסלייט אבל ה-WiFi מקרטע… בסוף הכל מסתדר ואנחנו מתמקמים לשבת ארוכה של מנוחה.
ביום ראשון נסענו לשמורת אורדסה. בעיירה טורלה לקחנו אוטובוס לתוך השמורה, ומשם יצאנו לטיול של כ-16 ק”מ הלוך חזור במסלול הקלאסי בעמק אורדסה, לאורך הנהר עד למפל “זנב הסוס” מתחת למונט פרדידו. לאורך הנהר נופים משגעים, מפלים, מים צלולים, ירוק בעיניים והרבה “הולה” לכל מי שעובר אותנו במסלול. אנשים נחמדים.
משהו שקשה להתעלם ממנו בשמורה (וגם בשאר השמורות שהיינו בהן בפירנאים) זה הניקיון. לא רואים אפילו בדל של לכלוך בשמורה, אז או שאנשים באמת מנקים אחריהם או שהפקחים עושים עבודה טובה, או שניהם…
למחרת עשינו את קניון אניסקלו. המסלול מתחיל בנסיעה בכביש צר שבחודשי הקיץ הופך להיות חד סטרי. הכביש מתפתל בתוך קניון צר ומרשים עד תחילת מסלול ההליכה, שם מכוונים אותך פקחים למקום חנייה. ירדנו לנחל והתחלנו לטפס. המסלול הוא ארוך אבל אנחנו עשינו כ-13 ק”מ מתוכו (הלוך חזורׂׂׂׂ). המים בנחל כל כך צלולים!
את היום השלישי בפירנאים הקדשנו לשמורת אייגאסטורטס. נסענו לעיירה Boi ולקחנו משם טרנזיט לתוך השמורה. עשינו את מסלול מספר 1 במפה של השמורה, מהחנייה (בגובה של כ-1700 מטר) עד לאגם Redo בגובה מעל 2000 מטר, כ-11 ק”מ הלוך חזור. נופים מדהימים לאורך כל הדרך. עננים נמוכים על ההרים מסביב, קריר, הכל ירוק מסביב, מסלול נפלא שלוקח אותך על פני 2 אגמים צלולים.
חזרנו ל-Boi ולרכב, ונסענו לתחנה הבאה שלנו בחופשה – ג'ירונה.
לג'ירונה הגענו בסביבות 22:00 ובעל הדירה ששכרנו יצא לקראתנו ברכב כדי לנווט אותנו לדירה שנמצאת ברובע העתיק, ולכן אין בסמטה חנייה. התמקמנו ואכלנו ארוחת ערב טובה, בדירה הכייפית והמעוצבת.
למחרת עשינו סיבוב בעיר, ביקרנו במוזיאון היהודי, אכלנו צהריים במסעדה טבעונית וצעירה במרכז העיר העתיקה, מול בית העירייה, ואחר הצהריים נסענו לפיגארס לביקור במוזיאון של דאלי. המוזיאון די מדהים, עמוס בפרטים ובטירוף של דאלי אבל חף מהסברים כלשהם – גם לא בספרדית. אין אודיו-גייד ואין כלום. מצד אחד המוזיאון טוען שכל ניסיון להסביר סוריאליזם רק ימעיט בערכו, אבל לטעמי אם הם ישימו הסברים אנשים יתעכבו עליהם וככה יווצרו תורים ופקקים… ועדיף הרבה יותר מבקרים שפשוט עוברים מאולם לאולם במוזיאון ומתפעלים…
חזרנו לארוז. מחר בערב טסים הביתה.
בחמישי הבנות רצו ים, אז נסענו לכיוון קוסטה בראבה. נכנסנו לעיירה טוסה דל מאר והתיישבנו כמו שאר האירופאים על החוף מתחת לשמשיה.אחרי כמה שעות עברנו לחוף אחר ואכלנו צהריים, ומשם המשכנו דרומה עד ברצלונה, כדי לבקר בסוף של פסטיבל גראסיה, פסטיבל רחוב שהתקיים באותו שבוע, מאז 1820. הרחובות מקושטים וכל אזור מתחרה עם האחרים על התואר הרחוב הכי מעוצב ומושקע. הנושאים משתנים מרחוב לרחוב, ויש עושר גדול של צבע ויצירתיות.
זהו, כבר עברו שבועיים...
