אז אחרי שנרגעתי מכל ההתרגשות ודפיקות הלב ועברתי את הטיסות , הדווקא נעימות והקונקשנים , בעזרתם האדיבה של תיירת יווניה , מעט אייריש קרים, מוסיקה קלאסית בעבוד פופי מתקתק ובחור ישראלי בנסיעת עבודה שפטפטנו שעות ואני לא מסוגלת לשחזר מילה על מה ,סוף סוף הגעתי היישר לזרועותיו של ג׳ אוויד המארח האדיב שלי( ביום גשום ואפור למהדרין )שמנסה כל הזמן להנעים את זמני
אז ראשית התוודעתי לכל השבט המשפחתי המורחב , אכלתי ארוחת צהריים וערב טעימות למדי ובינהן נפלתי לשינה עמוקה .
היום התעוררתי ליום מקסים ושמשי ואחרי אומלט וסלט. (בקשמיר הירקות והפירות לא מושקים במים מזוהמים.)
ועוד פטפטת של חמש שעות עם ג׳אוויד ועוד תיר קנדי על איסלם , נצרות, יהדות, בודהיזם ומה שבינהן החלטנו לא לשרוף את כל היום ויצאנו לסיבוב בעיר .
מרתק!! הרחובות הומים .מלאים קבצנים . ריקשות. ציפצופים. נשים בבגוד מוסלמי . מבטים חודרים. כדורגל בפארק. בתבול זיהום אוויר מהנמוכים בהודו . ...ברוך הוא וברוך שמו . לעת עתה אסתפק במנה קטנה.
קינחנו אחרי שגאוויד חזר מהתפילה החמישית להיום מהמסגד בשייט ליילי באגם דאל כשכל בתי הסירה מוארים ומשתקפים למים ,הצמחיה מושחרת וקולות שכשוך המים ברקע.
אין בעצם מילים לתאר. אבל גם אין בררה, אז קסם של מקום.
מבחינת תחושת הבטחון אני חייבת לציין שאני מרגישה בסדר גמור.
ביום שהגעתי היה יום העצמאות ההודי שלא מאד חביב על הקשמירים והייתה נוכחות צבאית מסיבית אבל בזה הסתכם ביומיים האחרונים כל מה שהפחידו אותי על קשמיר.
יפה פה . כתבתי כבר?
בית סירה צוללת צהובה , אגם דאל , סרינגאר, קשמיר
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
