בתי סירה על האגם
הי הי. מה שלומכם אי שם בארץ הקודש? אז הנה אנחנו נפגשים שוב, פעם בשבוע (או פעם בשבועיים)... אוף, אני לא יכולה להסביר לכם מה הולך פה מסביב. אתם חייבים להיות פה בשביל להבין (עוד פעם היא מתחילה לקשקש???). אני נמצאת בסרינגר, עיר הבירה של מדינת ג`מו-קשמיר, בצפון מערב הודו. סרינגר היא עיר מגעילה למדי. עיר סתמית ולא כ"כ נעימה להסתובבויות (כך בכל אופן בעיני), אבל בצידה של העיר יש שלושה אגמים, גדולים, ומסביב לכל אגם יש מה שנקרא "בתי סירה". שזה בעצם בדיוק כמו איך שזה נשמע: אלו בתים שהצורה החיצונית של הבית היא של סירה => ולכן קוראים להם "בתי סירה".
אז הגעתי לכאן לפני 11 ימים בנסיעה של יומיים מ"לה" (כן, כן, הסכמתי סופסופ להיפרד ממנה). נחתי יומיים בבית הסירה על האגם. מעבירה את היום בישיבה אינסופית על המרפסת של בית הסירה ובעשיית "כלום". פשוט יושבת, קוראת, כותבת, מדברת, חושבת, צוחקת וכאלו. וכל היום מתקרבות אלי "שיקארות" (מעין סירות קטנות) שמביאות אלי דברים למכירה: יש את שיקארת השק"ם. כן, כן כמו שזה נשמע - שיקארה שיש עליה שלט בעברית "שק"ם". מה יש עליה? הכל, ממתקים, אוכל, נייר טואלט, פירות וכל מה שבא לך באותו הרגע. יש את שיקארת הקודאק, שיקארה שכל תפקידה למכור לך פילמים ובטריות ולקחת ממך פילמים לפיתוח. יש שיקארות שמוכרות שוקולדים תוצרת בית, יש שיקארות שמוכרות עבודות יד קשמיריות ועוד ועוד ועוד... הקיצר, אם עד כה לא היה ברור: אין צורך לקום ולו אף לרגע קט מהמרפסת ובטח לא לצאת מבית הסירה. כי הכל, אבל ה כ ל, מגיע אליך...
טרק בהרי קשמיר
לפני יומיים חזרתי מטרק בן 7 ימים. טרק "שבעת האגמים". טרק מדהים בהרים הקשמיריים. כמו שאתם מכירים אותי ואת עברי, אז ברור לכם שזה לא הטרק הראשון ולא העשירי בחיי. ודווקא פה זה המקום והזמן לציין שזה ה ט ר ק הכי הכי. אוף, הנופים, אי אפשר להסביר מה הולך שם. הכל ירוק ירוק, הרים עצומים, וביניהם אגמים בכל מיני צבעים.
אני חושבת שמה שהקפיץ מדרגה את הטרק הזה, זה בעצם האנשים שפגשנו. הלכנו לא סתם במסלול "מסומן" אלא במסלול בו צעדו עשרות צוענים שהחלו לעזוב את ההרים קשמיריים לטובת מקום חמים ויבש יותר. וגם פה אני אלווה את התיאורים בתמונות כי באמת יש דברים שחבל בכלל להתחיל לתאר אותם. פשוט בזבוז מילים. טוב, נו, אולי רק קצת על דרך חיי הצוענים. אלו הם אנשים ללא בית קבוע ללא שורשים, אלא הם ניידים. הם עוברים ממקום מגורים אחד לשני בעקבות שינויי מזג האוויר. בכל מקום אליו הם מגיעים, הם פותחים אוהלים ובונים מאבנים ובוץ את בתיהם הארעיים והחדשים. החיים הפשוטים, הבסיסיים, היפים. טוב, נו, אולי כן צריך מקלחת עם מים זורמים מדי פעם...
זהו, אז עכשיו חזרתי לבית הסירה, שוב יושבת ורובצת. וכמובן כמובן נהנית מכל רגע. טוב, האמת היא שהגזמתי קצת, כן זזים פה. מדי פעם אני לוקחת שיקארה ומסתובבת באגם, או קופצת לבקר חברים בבית סירה אחר באמצעות השיקארה. בעל בית הסירה שלנו לקח אותנו היום לביקור במפעלים קשמיריים. היינו בבית אריגה, במפעל של עיסת נייר ומפעל של עבודות עץ. מקסים. וכן, אין מה לעשות, מתחילים לקנותתתתתתתתתתתתת...
מה הלאה? אני מתכננת להיות בדרמסלה בראש בשנה, אבל שום דבר עוד לא ממש ידוע... יש לי קצת התלבטויות בגלל מזג האוויר. הקיצר, כמו שאתם מבינים, אני מאוד מאוד נהנית, נופשת, מטרקת ולומדת כאחד. תמשיכו לכתוב לי, אני מאוד נהנית לקרוא את האימיילים שלכם ו... תמשיכו לחייך. תחשבו על זה שאשכרה חיים רק פעם אחת וצריך ליהנות מזה, אז, שבו, תירגעו, ותחייכו. אוהבת מאוד. בבה עז ההרים.
