שבועיים בקוסטה ריקה ברכב שכור, כשכל המסלול – כולל לינה – מסודר על ידי סוכנות נסיעות. זה מה שתכננתי וזה מה בוצע על הצד הטוב ביותר. שאלה ראשונה היתה – איך להגיע לצד השני של כדור הארץ? אפשר דרך ספרד או דרך צפון אמריקה. בחרתי צפון אמריקה בגלל המחיר, אבל המלצתי בדיעבד היא לטוס דוקא דרך ספרד. אמנם זה קצת יותר יקר, אבל חוסכים כמעט יום שלם של טיסה לשני הכוונים – ובעיקר נמנעים מבעיות הויזה לארה”ב, אותה צריך להוציא בעלות לא קטנה, גם אם שוהים רק בנמל התעופה קנדי. ישנן חברות בארץ המארגנות טיולים מסוג שביקשתי, אולם חברות מקומיות בקוסטה ריקה מבצעות זאת הרבה יותר בזול. כל החברות מציעות בעצם את אותו המסלול, אולם החברה Lands in Love המנוהלת על ידי חבורה ישראלית הציעה את האפשרויות הכי מגוונות והכי מעניינות, במחיר בהחלט סביר. גם הדאגה והטיפול מצידם היו מעולים – ובעיקר הם מבינים מה מעניין ישראלים עם נשמה מעט הרפתקנית (אף כי מבחינת מספר שנותינו רעיתי ואני כבר עמוק בתוך גיל הפנסיה ). פרטי החברה הם: http://www.landsinlove.com/ אשת הקשר –
ליאור: [email protected]
הם דאגו לכל פרט והיו בקשר איתנו לכל אורך הדרך. אגב – קשר: נא לשים לב, כי באזור טרופי זה כל יום יש אפשרות לגשם בשעות אחה”צ וכמו כן האויר לח ביותר ( קרוב ל – 100% לחות) וזה גרם לנו לתקלות קשות בכל הציוד האלקטרוני: טלפון סלולרי, מצלמה, מחשב נייד. הנסיעה ברכב שכור לא תמיד פשוטה. הדרכים לעיתים מאוד משובשות וללא ג'י.פי.אס ספק אם היינו מצליחים להגיע ליעדים שלנו. מכשיר זה הכרחי ביותר בטיול מסוג שעשינו בארץ זו. במיוחד בגלל שאין כל שילוט או תמרורים לאורך הכבישים ולעיתים פשוט אינך יכול לדעת היכן אתה נמצא.
התוכנית אותה הכינו לנו המארגנים היתה מצויינת: היא נמשכה 12 יום (בלי ימי הטיסה). ראשית כל הארץ מכוסה כמעט כולה ביערות גשם – מה שנקרא ג'ונגלים. ישנם כמה סוגים של ג'ונגלים והמסלול כלל דוגמה של כולם. בנוסף לכך המארגנים כללו בתוכנית פגישה עם אינדיאנים, שרידי האוכלוסיה המקומית הקדומה, מטעי קקאו והכנת שוקולד בדרך המסורתית, מטעי ואניל וקינמון, מטעי קפה וקנה סוכר – ועיבודם. ביקרנו בבי”ס יסודי בו נהנינו מריקודים של ילדי הכפר. עברנו הרפתקה של “גלישת צמרות” – ז”א אומגה באורך כמה מאות מטרים מעל צמרת היער , שיט בלווי להקת דולפינים, פגישות עם דביבונים, קופים והמון “עצלים” – חיות איטיות החיות על העצים. בקיצור – היה זה בעיקר טיול טבע מהסוג המגוון והמדהים ביותר.
קוסטה ריקה היא מדינה קטנה שבשנת 1948 החליטה לוותר על צבאה ומאז יש שם משטר דמוקרטי, בלי כל ניסיונות הפיכה צבאיים (שלא כמו אצל כל שכנותיה – אבל לה כאמור, אין צבא). אולי דוקא בגלל זה הארץ בטוחה מאוד. רמת הפשיעה נמוכה והארץ נהפכה למקום הבטוח ביותר במרכז אמריקה.
המחירים עבור תיירים נמוכים למדי, אבל רמת החיים של האוכלוסיה המקומית צנועה. לא נראה שיש ממש עוני, אבל גם עשירים מאוד אין שם. המדינה דואגת לדיור לכולם ואפשר לראות בכפרים צריפים ישנים, מטים ליפול כשבית חדש, גם אם לא גדול, צמוד אליהם . עד אמצע המאה ה – 20 כלכלתם היתה מבוססת על גידול בננות, קפה וקנה סוכר. לפני כ – 30 שנה מנהיגי הארץ הבינו שיש להם אוצר מיוחד במינו: טבע. אז החליט לפתח את התיירות, נושא שמירת הטבע הפך לאחד מיסודות אורח חייהם והשקפתם – וזה אכן מורגש בכל מקום
האנשים ידידותיים, אבל רובם אינם דוברים אנגלית. יחד עם זאת אין כל בעיה אם רוצים לקנות משהו. מזכרות הן די שגרתיות. מה שיש בשפע מדהים זה – פירות. כמו שבארץ מגישים סלט ירקות כחלק מארוחת בוקר וערב, בקוסטה ריקה ליד כל ארוחה מגישים סלט פירות המורכב לרוב מפלחי אננס, פפיה, בננות ואבטיח. אפשר למצוא בדוכנים לאורך הכבישים וכן בחנויות את כל סוגי הפירות הטרופיים, כשאננס, בננות ופפיה שולטים באופן מוחלט. המלונות אותם סידרו לנו המארגנים היו כמעט תמיד ברמה מאוד גבוהה, בצורת ביתנים מפוזרים בתוך גן טרופי כשטוקאנים וארות מתעופפים סביבנו, ביחד עם המון ציפורים מדהימות נוספות ופרפרים צבעוניים. גן עדן – כבר אמרתי?
אחרי שבועיים בקוסטה ריקה – אם כבר הגענו עד לשם – עשינו שבוע נוסף להכרת תרבות המיה בהונדורס וגואטמלה, הפעם עם מדריך – נהג צמוד שהיה ממש מעולה, אבל על כך בפעם אחרת
