קוסטה ריקה ופנמה - ירח שכולו דבש חלק ג'

10.5.2017 – נחיתה בבוקאס דל טורו

הבחור בדלפק הקבלה ציין אתמול שיש פקקים מסאן חוזה לשדה ושכדאי לצאת כמה שיותר מוקדם.
יצאנו לדרך ב6 בבוקר, נעים בין 2 ל10 קמ"ש בעיר שעדיין לא לגמרי התעוררה.
בסופו של דבר הגענו למשרדים של Dollar להזדכאות על הסוזוקי גראנט וויטרה שליוותה אותנו למשך כל הטיול.
מיכל הדלק שלנו היה כמעט מלא ואילצו אותנו באופן קטנוני להחזיר מיכל שלם.
נכנסנו לתחנת הדלק הסמוכה בשביל הזרקת דלק של 2 שניות, שיהיה.
Dollar הסיעו אותנו אל השדה והגענו מוקדם מהרגיל, שילמנו עמלת יציאה מקוסטה ריקה והתקדמנו פנימה.
 הסתובבנו קצת בחנויות מזכרות ולאחר מכן ישבנו בסניף הסינבון שחיכיתי לו כל הטיול (כי סגרנו את כל הסניפים בארץ).

מנשנשים עוגות שמרים ומסכמים את הטיול בקוסטה ריקה המדהימה.
הגענו לשער הטיסה שלנו אל בוקאס דל טורו שבפנמה כמה דקות לפני ולא היה רשום שום דבר על המסכים לגבי הטיסה. קצת נלחצנו והתחלנו לשאול לעזרה עד שהגיעו 2 עובדי שדה כל אחד עם אייס קפה ביד.
"מי פה טס לבוקאס דל טורו?" הם שואלים.
מסתבר שלטיסה לבוקאס אנחנו עולים עם עוד בחורה אחת שהמתינה שם, אין ספק שזאת הולכת להיות טיסה הזוייה במיוחד.
שעת העלייה למטוס עברה ולא קורה שום דבר.
 בשלב מסויים עלינו על אוטובוס לכיוון המטוס עם צוות הטייסים (הכי שכונה שיש) ומגיעים למטוס צבעוני ודיי קטן.

לאחר תדריך קצרצר מהטייסים התחלנו להמריא, שלושתינו והטייסים מקדימה ממש כמו נסיעה במונית שירות.
 אחרי רכבת הרים של טיסה רועשת ולא יציבה של 40 דקות נכנסנו לאיזור האיים של בוקאס.

קיבלנו מחזה יפייפה של המון איים קטנים, מבנים צפים וים בגווני טורקיז.
אין ספק שזה נראה כמו מקום לנפוש בו.
 נחתנו ב-Colon האי המרכזי של בוקאס דל טורו.

בוקאס דל טורו הוא ארכיפלג איים בפנמה הכולל 6 איים גדולים ,המון איים קטנים ואחד המקומות הקסומים ביותר שביקרתי בהם.
כחודשיים לפני הטיול סגרנו מקום לינה בBocas Beach Club דרך Airbnb.
מדובר בבקתה על שפת הים בסמוך לבר מסעדה הצפה על המים.
 יצרנו קשר כמה ימים לפני שהגענו לפנמה עם בעל המקום דילן והוא אמר שנגיע למלון Bocas Paradise Hotel שגם בבעלותו ומשם תצא הסירה שלנו אל Bocas Beach Club.

אחרי שירדנו מהמטוס יחד עם המזוודות וכמה פרוצדורות בשדה הזמנו מונית אל Bocas Paradise Hotel מה שהיה מיותר והיה ניתן לסגור בהליכה של 5 דקות.
בעל המקום קיבל את פנינו בכניסה למלון ועוד לפני שהספקנו להכיר העמיסו אותנו לתוך סירת מנוע עם המזוודות.
הכל קרה כל כך מהר וברגע אני מוצא את עצמי חותך את האויר ואת הים.
 מסתכל על רעות שלא הפסיקה לחייך בהתלהבות, מסתכל על הים, על הנוף החריג, על הבתים הצפים על המים ולעבר קו האופק.

מקשיב לרחש הגלים המתנפצים על הסירה, מרגיש את האויר נושב על פניי ואני יודע שלא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר.

האוירה הייתה אחרת, התחושה הייה שונה.

עכשיו מתחילה החופשה באמת.

זיהינו את הBeach Club מבצבץ באי הסמוך Carenero עם דגל הגאווה המתנופף ברוח. 2 בתי המלון האלו בבעלות חבר'ה מהקהילה הלהטבית.
בחור בשם חוזה קיבל את פנינו והוביל אותנו על דק לכיוון הבקתה, המים מתחת לדק היו הצלולים ביותר שראיתי בחיי.
חוזה נתן לנו קצת מידע על האיזור והמליץ לנו ללכת כמה צעדים שמאלה מהבקתה כדי להגיע לחוף הרחצה.
הוא אמר לנו שסביר להניח שנראה מפעם לפעם סרטנים קטנים רובצים לנו בחדר ומחוץ לו.
אחרי שהתמקמנו בבקתה תחת עצי הקוקוס יצאנו לבדוק את המסעדה של הביץ' קלאב.
שם שוב קיבל את פנינו חוזה שמסתבר שהוא גם השף של המסעדה.
 הזמנו המבורגר ועוף מטוגן שהיו טעימים להפליא ומצולחתים היטב.

 בסוף הארוחה הודנו לחוזה על הארוחה.

ברגע הזה חוזה התגלה כבנאדם מאוד חברותי, אדיב ובעל חוש הומור (הוא ורעות לא הפסיקו להתבדח).

הוא ממש התלהב שהגענו מישראל ואמר שמחר בבוקר הוא ינסה להכין לנו חומוס.
אחר הצהריים יצאנו לכיוון החוף והיו שם אולי משהו כמו 5 מתרחצים נוספים.
 המים היו חמים וצלולים, הנוף היה משגע, פשוט כייף.

נכנסתי להתקלח בבקתה ולהפתעתי לא היו מים חמים.
כמובן שחוזה מיהר לטפל בבעיה והכל הסתדר.
בערב קפצנו אל המסעדה של הביץ' קלאב שכבר הייתה סגורה כדי להתייעץ עם חוזה לגבי חיי הלילה והמסעדות בבוקאס.
רק הוא הברמנית ועוד אחד העובדים היו שם.
חוזה היה אפילו עוד יותר חברותי הפעם וקצת שתוי הייתי אומר.
הוא והברמנית ששחכתי את שמה מסתבר שהגיעו לפנמה מוונצואלה וכרגע הם גרים באי קולון.
האוירה הייתה ממש טובה, אפילו קיבלנו מהם צ'ייסר פסיפלורה, אננס ממש טעים (מתכון מוונצואלה) על חשבון הבית.
 שאלנו אותם מה עושים בבוקאס בערב והם אמרו שאת כל הברים, מסיבות, מסעדות נמצא ברחוב הראשי באי קולון.

הם בדיוק הזמינו מונית לשם והציעו לנו להצטרף אליהם.

אמרנו לחוזה שאנחנו מעוניינים בסיור בין האיים בבוקאס והוא אמר שהוא כבר יפגיש אותנו עם בחור טוב שמוציא סיורים.
כעבור כמה דקות הגיעה מתוך החשכה המוחלטת סירה, קפצנו עליה והתחלנו לנוע לכיוון העיר.
חושך מוחלט, באמצע הים, בקצה השני של הכדור, על סירה בדרך לאי קולון.
קיבלנו כמה המלצות מהברמנית ומחוזה על מסעדות בסביבה.
ירדנו ב-Paradise Hotel וחוזה הפגיש אותנו עם גבריאל רב החובל או יותר נכון אחד מנהגי המוניות של המלון.
הוא הציע לנו דיל לסיור פרטי ביום שלמחרת מסביב לכמה איים בבוקאס, ואמר שהוא ידאג לנו כבר לציוד עבור השנורקלינג.
 יצאנו לכיוון הרחוב הראשי יחד עם הברמנית שערכה לנו סיור בו.

כאשר הגענו למסעדה האהובה על חוזה עצרנו ונכנסנו פנימה.
דימיינתי משהו מפואר אבל קיבלתי מסעדה שמעוצבת אולי 30 שנה אחורה.
הברמנית מהביץ' קלאב מסתבר חברה טובה של החבר'ה שעובדים שם.
היא ישבה איתנו קצת בשולחן ועזרה לנו לבחור מהתפריט.
קיבלנו צ'ייסר מרק ירקות מדהים על חשבון הבית ולאחר מכן את המנות.
היה טעים אבל חוזה קצת נסחף לטעמי.
לפני שהיום נגמר עצרנו במכולת לקנות כמה מצרכים וחזרנו בסירה אל הבקתה שלנו.
 מסתבר שבשעות הערב כל הסרטנים הענקיים יוצאים החוצה מהבתים שלהם ואפשר ממש לשמוע ולראות אותם.

11.5.2017 – סיור באיים של בוקאס

הצצנו מהחלון לכיוון הביץ' קלאב וכלב לא היה שם.
 ממתינים על הדק לארוחת הבוקר, מביטים על הנוף מסביב ומתמוגגים מהמקום בו אנחנו נמצאים.

גשם התחיל לטפטף ולאחר כמה דקות הבחנו בסירה מתקרבת עם הבחור שעבד אתמול במסעדה, הנה החומוס שלנו מגיע.
קצת פירות, חומוס טעים וכמה לחמים.
בעקרון לא הייתה כלולה שום ארוחה בדיל שסגרנו של אבל חוזה בכל זאת רצה להכין לנו חומוס אז מי אנחנו שנתנגד?
אחרי שחשבנו מעט על הדיל שגבריאל הציע לנו יום לפני החלטנו בסוף ללכת על זה בכל הכוח.
סירה כחולה מתקרבת עם הכיתוב גבריאל, היה ניתן לזהות אותו ואת התסרוקת הייחודית והמפוזרת שלו מרחוק.
הוא הגיע ביחד עם הנכד שלו בן ה18, מזג אויר יפה לטיול הוא אמר.
עצרנו בדרך בבקתה על המים וגבריאל יצא משם עם גלון דלק חדש לסירה.
התחלנו ביציאה לכיוון האיים ובמקביל גבריאל הצביע לנו על כל מיני בתי מלון טובים מסביב.
 עגנו ביעד הראשון, אי יפה עם חול כתום.

השארנו את הציוד בסירה, צילמנו קצת ויצאנו לשנרקל באיזור השונית.
אבל רגע, איך עושים את זה? בכל זאת לא שנירקלתי אף פעם.
גבריאל נתן לי הסבר קצר ושלח אותי לדרכי.
 הורדתי את הראש לאט לאט מתחת למים, שומע את נשימותיי ושקט מוחלט מסביב...תחושה ממכרת, היי, גם רעות פה, מתקרבים אל השונית והרגליים כבר מתנתקות מהקרקע.

רעות סימנה לי שהיא מעוניינת בקונכיה שמונחת בקרקעית הים, צללתי להביא אותה, רק חבל ששחכתי לנשוף את המים החוצה בדרך למעלה.
יצאתי אל גבריאל ואמרתי לו שהמשקפת שלי מתמלא במים עם הזמן.
מסתבר שזה קורה בגלל השפם שיוצר רווח בין המשקפת לפנים ואין יותר מידי מה לעשות לגבי זה.
 לאחר מכן הוא אראה לנו עוד נקודת שנירקול באותו איזור, יותר רדודה אבל עם מאות דגים שזזים בתיאום מוחלט כמקשה אחת.

זה היה מדהים ממש כמו בסרט מוצאים את נמו.
בהמשך הסיור עברנו לייד אי הקופים ואי הציפורים שהיה יפייפה וייחודי.
 היו שם כמה ציפורים טרופיות שלא הפסקתי לצלם.

לאחר מכן הגענו לחוף כוכבי הים הידוע בשמו ומוכר בזכות כוכבי הים הרבים שרובצים בו.
איך שהתקרבנו לאי היה ניתן להבחין בהם מבצבצים בהמוניהם מקרקעית הים.
שנירקלנו מעט מסביבם רק שהפעם הראות מתחת למים הייתה הרבה פחות טובה.
 התקדמנו לכיוון של גבריאל והגענו למסעדה על החוף שם ראינו אותו מבלה זמן איכות עם נכדו.

אחרי שזללנו קצת במסעדה ובילינו קצת במים יצאנו אל הנקודה האחרונה בסיור והמצופה ביותר Hospital Point – נקודת השנירקול הפופולרית ביותר בבוקאס על שם בית החולים שפעל שם לפני עשרות שנים.
בדרכנו ל-Hospital Point אני מבחין בסנפיר באופק.
בשניה הראשונה חשבתי שראיתי לוויתן אך זאת לא העונה שלהם.
הצבעתי לגבריאל לכיוון הסנפיר והמשכנו לשוט קדימה עד שנחשפה בפנינו משפחה של דולפינים.
 הנכד של גבריאל עמד תמיד בחלק הקדמי של הסירה, הבאנו לו את המצלמה שלנו כדי שאנחנו נהנה מהדולפינים בזמן שהוא מצלם.

 גבריאל הקפיץ את נכדו הבייתה ולאחר מספר דקות עגנו ב-Hospital Point.

על פניו נראה סתם עוד חוף אבל מתחת למים עולם ומלואו.
 שונית אלמוגים רחבה ביותר פרוסה לעומק, המון דגים ממלא סוגים וביצה של משהו שזיהיתי בקרקעית.

שאלנו את גבריאל לגבי אי בודד קצת יותר מרוחק בשם Zapatillas והוא אמר שאם נרצה הוא יוכל לעשות לנו טיול לשם באותו המחיר.
גבריאל סיפר לנו שהוא פחות מחבב את תקופת התיירות בבוקאס ושעכשיו זה הזמן המושלם לנפוש כאן.
תם הסיור וניתן היה ממש להבחין ממרחק בבוקס ביץ' קלאב.
הנה הברמנית הנחמדה וגם חוזה פה, איך היה? הם שואלים.
כייף גדול באמת שווה את הכסף.
נפרדנו בנתיים מגבריאל וקבענו לעדכן אותו לגבי הטיול לZapatillas.
ביקשנו מחוזה להאריך את הלינה שלנו בעוד יומיים בבקתה, סך הכל היינו ממש מרוצים מהמקום מהאנשים ומהאוירה וזה היה מיותר להתרוצץ עם המזוודות למקום אחר.
לשמחתינו החדר עדיין היה פנוי ליומיים הקרובים.
חזרנו לחדר והתארגנו לארוחת ערב במסעדה אחרת שניתן לראותה מהבקתה שלנו.
 יצאנו אל מרפסת המסעדה שם חיכה לנו שולחן עם תכשירים נגד יתושים ששמחו להתענג על בשרינו.

האוכל לא היה מלהיב, הנוף לאומת זאת כן.

הגשם התחיל והעבירו אותנו לשבת מתחת לגגון.
ליידנו ישב בחור מבוגר שהרגיש בנוח לפתח איתנו שיחה.
אתם מישראל? הוא שאל אותנו.
 "רואים את המסעדה על החוף? שם יש אוכל איטלקי מעולה.

היא סגורה עכשיו אבל כדאי לכם לנסות אותה...אגב אני גר כאן לייד המסעדה" והצביע על בקתה על החוף, חלום.
 התענגנו על משקה פירות ומולנו עמדה סירת מסיבות במרחק של כ-40 מטר. החשכה ירדה אבל המוזיקה עדיין נשמעה. היו שם כמה צעירים בחושך מוחלט על הים רק הם המוזיקה והסירה המתנדנדת לה מצד לצד.

12.5.2017 – טוב לנו בחיים
היום תכננו להיכנס לMode של חופשה וסתם להיזרק על החוף כל היום בערך, מה רע לנו בעצם?
 חול ים, עצי קוקוס, מיי טורקיז בטמפרטורת הגוף, נוף ציורי ומעל הכל אנחנו כמעט לבד כאן, סך הכל טוב לנו בחיים.

לאחר כמה רחצות התחילו להגיע עוד ועוד סירות עם תיירים למקום המושלם הזה ואז הגיע הזמן שלנו למצא.
 סעדנו שוב את ארוחת הצהריים אצל חוזה שנפנף על המנגל, הזמנו את המשקה האננסי פסיפלורי שטעמנו לפני יומיים ולאחר מכן נחנו קצת על המזרונים התלויים מעל פני הים.

יותר מאוחר הגעתי למסעדה לסגור עם חוזה שעה לטיול למחרת ל-Zapatillas וראיתי את הברמנית ואת אחד העובדים ממהרים לכיוון הדק.
מנטה ריי היא אומרת ומצביעה לכיוון המים למרות שלדעתי זה היה רק חתול ים קטן.
 את הערב סיימנו בפיצרייה לא רעה שממוקמת כמעט בסוף המדרחוב באי המרכזי קולון.

13.5.2017 – אי הזפאטיה

אי הזאפטיה לשם מועדות פנינו.
המתנו על שפת הדק לגבריאל רב החובל שהפעם הגיע לבדו.
מה שלומכם הבוקר הוא שואל ואומר שהיום יהיה מזג אויר מצויין.
יצאנו לדרך בשייט של 40 דקות.
 בדרך ראינו הרבה איים קטנים עד שביצבץ לו הזאפטיה שגדל והתעצם ככל שהתקרבנו.

גבריאל עגן את הסירה במים, הנה השנורקלים, שם השונית, צאו לדרך.
אבל לא לפני שנצלם קצת את האי היפייפה הזה.
 חול לבן כפי שהובטח ומים צלולים.

אחרי סדרה של שנירקולים מעל שונית האלמוגים העצומה שהייתה שם החלטנו שאנחנו רוצים הוכחה שאנחנו נמצאים על אי בודד והתחלנו להקיף אותו בהליכה.
 לפעמים הדרך הייתה חסומה בעצים ולכן נאלצנו לעקוף דרך המים.

במהלך ההקפה ראינו את האי התאום של זאפטיה.

אחרי 35 דקות הגענו למקום שנראה לנו מוכר ולפתע הסירה של גבריאל ביצבצה לה, הזוי משו.
אני חושב שהיו על האי משהו כמו 15 איש בסך הכל.
בדרך חזרה גבריאל לקח אותנו לפונדק על המים
האוירה הייתה טובה אבל האוכל סביר ויבש.
 נפרדנו מגבריאל לשלום, עוד נתגעגע לטיולים האלה בין האיים (וגם לגבריאל תכלס)

יום אחרון בבוקאס דל טורו, הגיע הזמן להתארגן על הטיסה לפנמה סיטי מחר.
כדי להגיע בחזרה לארץ יש להגיע לפנמה סיטי דרך טיסה פנימית.
 נראה שהייתה בעיה באתר של חברת התעופה של בוקאס.

פנינו לחוזה שעזר לנו עד כמה שהוא יכל אבל מסתבר שהיינו חייבים להגיע לשדה כדי לסגור את הטיסה.
למזלנו השדה במרחק 5 דקות הליכה מהParadise Hotel, אז תפסנו סירה והגענו לשדה.
המבנה היה חשוך ומסתבר שהייתה נפילה רצינית של חשמל בכל השדה.
אחד מעובדי הנמל נתן לנו מספר טלפון של מוקד כדי שננסה להזמין כרטיסים דרכו.
 חזרנו לParadise Hotel כדי לעשות שיחה שהייתה מיותרת בדיעבד.

בסוף הבנו שהכי טוב יהיה להגיע פיזית לשדה בבוקר ולהזמין כרטיסים לפני הטיסה.
 הסתובבנו קצת בעיר לחפש מזכרות בחנויות שנראות עשרות שנים אחורה בזמן.

אנשים מחופשים התחילו לצעוד במדרחוב, הלכנו בעקבות הרעש והגענו למופע שהתקיים במרכז העיר, כל הילדודס פה, חגיגה של ממש.
אכלנו בגלידריה הסמוכה וחזרנו לביץ' קלאב.
נפרדנו מחוזה בחיבוק גדול והודנו לו על הכל.
 הוא אמר שהוא יבוא יום אחד לישראל ושהוא סומך עליי שאני יעשה לו סיבוב בחומוסיות הטובות בארץ.

מסתבר ששוב לא היו מים חמים במקלחת רק שהפעם חוזה כבר לא היה בסביבה.
רעות שלחה הודעה לדילן השותף של חוזה שדרכו הזמנו את הבקתה והוא הציע להעביר אותנו לחדר בParadise Hotel שנישן בו את הלילה האחרון ונקבל גם ארוחת בוקר (מזל שהיה אינטרנט בחדר).
הזמינו לנו מונית שאספה עוד בחורה מהאיזור לבית שלה שהיה במקום מבודד וחשוך בין המון סירות עוגנות, הרגיש קצת כמו לוקיישן לצילומים של שודדי הקאריביים.
לאחר מכן הסירה עגנה במלון הצמוד לParadise Hotel עקב מצוקת חנייה.
ראינו את חוזה ושותפו מחכים לנו בצד השני
כשהנהג שאל מי משלם חוזה הגיע בריצה כדי להסדיר את התשלום.
העובדים של המלון העלו את המזוודות שלנו לקומה השלישית ושם המתין לנו חדר משודרג עם מרפסת לים ומקלחת עם מים חמים.
אחרי שסיימנו להתארגן יצאו לאכול בעיר ופגשנו את חוזה הפעם באמת בפעם האחרונה "מאיפה אתם מוכרים לי?" הוא מתבדח.
 ישבנו בבר פיצה האיטלקי שהיינו בו אתמול וסיכמנו את כל החוויות שעברנו במקום הקסום הזה בוקאס דל טורו.

למרות התקלה שהייתה בבקתה עדיין ממש שמחנו על הבחירה של הביץ' קלאב כמקום הלינה שלנו לאורך השהות בבוקאס.

המיקום היה חלום, הצוות אדיב ונחמד והאוירה הייתה קסומה.

14-16.5.2017 – פנמה סיטי

בוקר אחרון בבוקאס, פתחתי את הוילון לרווחה והסתכלתי על הים ועל המבנים הצבעוניים על המים - מראה שאתגעגע אליו מאוד.

ארוחת הבוקר המתינה לנו למטה על שפת הים.
מאוד דומה לארוחות הבוקר שהוגשו בקוסטה ריקה.
לפני שעזבנו את המלון פגשנו את דילן בדלפק הקבלה.
סיפרנו לו שאנחנו ממשיכים לפנמה סיטי לבלות שם את היומיים האחרונים לפני הטיסה חזרה לארץ.
הוא אמר לנו שהמונית מהשדה לעיר מאוד יקרה ושכדאי לנו להשתמש באפליקצית Uber הדומה לגט טקסי כדאי להוזיל מחירים משמעותית, מה שממש שימש אותנו לאחר מכן בפנמה סיטי ועבד פיקס.
הלכנו ברגל לשדה התעופה צ'אק אין ולמטוס לטיסה של 40 דקות.
את 2 הלילות הבאים סגרנו במלון Holiday Inn Express Panama Distrito Financiero שבמרכז העיר, מלון מעולה, מיקום פצצה, זול והחדר היה מרווח ונקי.
את היומיים האחרונים בילינו במנוחה, קצת קניות, קניונים, בתי קפה, סינבון (איך לא) ומסעדות כמו 2 נסיכות.
 סך הכל עיר נחמדה ביותר לחתום בא את הירח דבש.

הייתה חופשה מדהימה צרופה בחוויות.
קוסטה ריקה והג'ונגלים הפראיים ופנמה והאיים הקסומים של בוקאס דל טורו מדהימות כל אחת עם היחודיות שלה והיופי שלה.
 עכשיו כל מה שנותר הוא רק להתגעגע למסע המדהים הזה ולבכות עד הטיול הבא.