טיול משפחתי ביוון
בעקבות 2 סדרות הספרים של ריק ריירדן, "פרסי ג'קסון והאולמפיים" ו"גיבורי האולימפוס", בני האמצעי הוקסם מהמיתולוגיה היוונית ומכאן הדרך לטיול בר מצווה בעקבות האלים היתה קצרה. האתרים לביקור נבחרו בהתאם לאזכורים בספרים ו/או נקודות עניין קשורות.
טיסה ישירה עם אל-על לאתונה, איסוף רכב ואנחנו כבר בדרך לכיוון פורטריה Portaria בצפון פיליון. שעה מאתונה וכבר מתחילים להרגיש שיוון אמנם שוכנת לחופיו של הים התיכון, אבל האווירה משתנה והופכת קסומה ככל שעולים בקווי הרוחב.
עצירה ראשונה בחצי האי פיליון. פיליון נחשב במיתולוגיה כארץ הקנטאורים, חצי אדם חצי סוס. באזור זה גם בספטמבר הכל ירוק ושופע מים. מזג האוויר נפלא והאנשים חייכניים ומסבירי פנים. דוכנים של ריבות, עצי ערמונים ודולבים מקשטים את הדרך ומעיינות מפוזרים לאן שרק תביט.
נרשמנו למלון המשפחתי והמומלץ שהזמנו, Krista Hotel והתיישבנו לאכול ארוחת צהריים טעימה בחצר המלון למרגלות עץ דולב ענק ויצאנו לשוטט. לאן שלא תביט אבן צפחה אפורה ושחורה מקשטת את גגות הבתים והרחובות. חגיגה אמיתית. כחובבת בזלת ואבנים עוצמתיות, אני מתמוגגת.
נסיעה קצרה מחוץ לעיירה לכיוון Makrinitsa והגענו לפארק Centaurs' Path. תחילת הטיול בשער אבן מקסים ומעין. המסלול לאורך הנחל, עובר בין עצים גבוהים, המון ירוק ופרחים קטנים זרועים על גדות הנחל. מדי פעם חוצים את הנחל גשרי עץ קטנים. המים קרים מאוד וצלולים להפליא והשביל נוח להליכה ומומלץ מאוד. המסלול לוקח כשעה.
שמנו פעמינו לחוף. בגדול חצי האי המזרחי מתוייר יותר ונהנה מזרימות אויר קרירות יותר ומכאן גם ירוק ומפותח יותר. הצד המערבי יבש יותר ודומה לנוף הגליל בקיץ. בחורף צפון האי מכוסה שלג וזמין לסקי.
נסענו לחוף ועוד לפני שהספקתי להגיד ג'ק.., הילדים כבר היו במים עם הנעלים והבגדים. אספנו אבנים קטנות (בכל טיול אני אוספת לי כמה אבנים למזכרת) ונהנינו מה"חול" שבאזור זה הוא בעצם אבני צפחה גרוסות. חגיגה למי שפחות מתחבר לחול ים. הילדים עמדו מוקסמים מול הים הצלול על גווניו הכחולים ירוקים ועזרו לפוסידון לשלוט בגלים.
ביום השני שמנו פעמינו לכיוון משכן האלים, האולימפוס. האולימפוס שייך למסלול האלפיני E4. לפני 25 שנים טיפסתי על ההר עם הורי והיה נהדר לחזור עם המשפחה. ירוק, מרשים ועוצמתי. כבר בנסיעה לנקודת ההתחלה במעיינות פריוניה בגובה 1100 מ' הטמפרטורה צונחת. ככל שמטפסים בגובה הצמחייה משתנה לעצי אשוח מחטניים והופכת דלילה. חובבי טיולים ימצאו הנאה גדולה בטיפוס על האולימפוס, לרוב עם לינה בבקתה האלפינית, Refuge A השייכת למועדון האלפיני של יוון ושוכנת בגובה 2100 מ' ומי שישלים את הטיפוס עד לפסגת Mikitas בגובה 2917 מ' חזקה עליו שיבין מדוע בחרו האלים להתיישב במקום זה.
הזמנו לינה בבקתה והתחלנו לטפס. מראש היה ברור שבעלי צועד קדימה עם ילד הבר מצווה שעיניו נצצו למראה ההר ומשמעותו במיתולוגיה ואילו אני אצעד לאט ובזהירות עם ביתי בת ה-8. אלא שדקות ספורות לתחילת המסלול, הודיעה לי בת הזקונים, שיש לה פחד גבהים והיא מסרבת להמשיך. הרגשתי כמו משה על פסגת הר נבו, שלא יכל להיכנס לארץ ישראל ורק ראה אותה מרחוק. כל כך קרוב ואם זאת כל כך רחוק. בלב כבד ירדנו את מעט הדרך שהשלמנו וחזרנו לחניה לכיוון מלון שהזמנו ליתר ביטחון בליטוכורו. Ktima Faki, Agioi Apostoloi
כיוון שלא היה טעם להמתין לחצי השני שלנו שהמשיך ללילה בבקתה, החלטנו שנרד לעיר ליטוכורו Litochoro למלון. עד לנקודה זו בעלי נהג ולא שמתי לב לשום דבר שונה ומיוחד. נכנסתי לאוטו על קצה התהום, הכנסתי רוורס ו... נסעתי קדימה. עצרתי באחת. ניסיתי שוב, הכנסתי רוורס ושוב נסעתי קדימה. כיוון שלא נשאר לי כבר מקום לטעויות והפעם הבאה עלולה להיות בעייתית במיוחד, לא היה מנוס, הוצאתי את הילדה מהאוטו, על כל מקרה, וחיפשתי כמו אחרונת הקלישאות, גבר שיעזור. הסתבר שסביב מוט ההילוכים ישנה טבעת שצריך למשוך למעלה כדי להכניס לרוורס. אז באדיבות גרמני משועשע הכנסתי רוורס וירדתי לעיר. הגענו לעיר לקראת אחה"צ, הסתובבנו קצת ואז הטלפון צלצל. בעלי מעבר לקו שנבוא לקחת אותם. הסתבר שהילד שווק לפי החישובים לא רחוק מהבקתה והם החליטו לרדת. חזרנו להר לתחילת המסלול לאסוף אותם ואחרי שסיפרתי בחיוך את סיפור הרוורס, בעלי החליט שעדיף שהוא ינהג וחזרנו לעיר. התחלנו לחפש את המלון שהזמנו שהתברר שממוקם מחוץ לעיר. נהג נחמד הסכים לנסוע איתנו לכיוון המלון, רק כדי להגיע ולראות שבשונה ממה שנאמר באתר "בוקינג", הוא סגור. חזרנו לעיר ובהמלצת אותו נהג נכנסנו למלון אחר. הסתובבנו בעיר, אכלנו ארוחת ערב וגלידה והלכנו לישון.
קמנו לבוקר חדש ויצאנו לכיוון מטאורה. לפעמים כשמחכים לפלא ואחרי שרואים תמונות ושומעים סיפורים, דווקא מתאכזבים. לא כך במטאורה. עוצמת הסלעים השחורים המזדקרים לגובה 400 מ' והמנזרים הבנויים עליהם הם פלא שלא מאכזב. משמעות השם מנזרי מטאורה הוא "תלויים בשמיים" והמנזרים הבנויים על ראש הסלעים נראים כאילו הונחו במקומם משמיים והטיול במטאורה הוא בגדר חובה משמחת. טיפסו לאחד המנזרים, לבשנו בגדים צנועים המחולקים בכניסה ונכנסנו למנזר הגדול. כשירדנו כבר היתה שעת צהריים והתיישבנו לאכול במסעדה נחמדה בעיר הסמוכה והצוות שמח מאוד לפגוש שכנים מישראל. Taverna Gardenia. באזור מטאורה גם נמצאת מערת האדם הקדמון, אבל לא הספקנו.
ממשיכים בדרך צפונה לעיירה מצובו Metsovo, שוויץ של יוון במחוז אפירוס והרי פינדוס (שהיו התחנה האחרונה של החצויים בחמישיית ספרי פרסי ג'קסון הראשונים). כפר קסום שקצת התמסחר בשנים האחרונות. אוויר נקי ונוף עוצר נשימה ושלג וסקי בחורף. עצירת חובה בדרך המחברת את מטאורה ויואנינה, בירת צפון יוון.
המשכנו על הכביש שחוצה את צפון יוון לרוחבה הצפוני חולפים על פני יואנינה ואיגומיניצה (ממנה לוקחים מעבורת לקורפו) בדרך לליכנוס, עיירת חוף לחופה המערבי של יוון. קסם של מקום. מזכיר חופשת בטן גב טיפוסית. לנו במלון Lichnos Beach Hotel. מלון מקסים עם חוף ים פרטי ונהדר.
החציה של יוון מצד לצד קשורה בנקודות החובה שרצינו לבקר בהן בהקשר למיתולוגיה. לא רחוק מחוף הים, בשפך נהר האכרון, נמצא אחד האתרים המקודשים ביוון ומקום האורקאל של המתים. זהו מקום מפגש של שלושה נהרות היורדים מהרי אפירוס - האכרון, הפיריפלגטון והקוקיטוס. בתרגום חופשי משמעות שמות שלושת הנהרות הוא: ללא שמחה, גחלים לוחשות וקינה. אופטימי ומלא שמחת חיים. המאמינים היו יורדים לחדר תת קרקעי עם הנביאה כדי לקבל מסר מנשמות המתים. בחדר 15 קשתות שחצבו באבן, ובקצה מיפתח סלע טבעי ובמרכזו סדק. דרך הסדק הזה היו נשמות המתים יוצאות ומספרות לנוכחים מה עומד לקרות בעתיד. הישיבה בחדר התת קרקעי קרירה ומרגשת במיוחד וגם היום ניתן למצוא מטבעות כסף שאנשים מאמינים משאירים להדס, אל השאול.
הכיוון הבא, דלפי. מקריאה בבלוגים הבנו שעדיף לא לישון בעיר עצמה וקראתי המלצה באחד הבלוגים על מלון Porto Lourba, Galaxidi לחוף הים. מלון משפחתי וגדול עם גינה יפה ובריכה, אבל מפוספס. המלון הזכיר לי את השיר hotel California כאילו עמד מלכת. אין אווירה במלון וחוף הים מסוכן לרחצה.
אסור להחמיץ את היעד הבא שלנו, מתוייר ככל שיהיה. דלפי עיר האורקל של אפולו Delphi. דלפי הייתה מקום מושבה של האורקל מדלפי, שהיתה האורקל החשובה ביותר ביוון הקלאסית, והייתה אתר חשוב עבור המאמינים באל אפולו ונחשבה מרכז העולם. במקום זה התחרו פעם בארבע שנים ספורטאים מכל רחבי העולם היווני במשחקים הפיתיים (ע"ש נחש הפיתון שאפולו הרג ) – המשחקים הקדם אולימפיים. גם העיר עצמה יפה מאוד, בתי קפה וחנויות למזכרות (קנינו כמה חולצות רלוונטיות לנושא הטיול) עם סמטאות בתים הבנויים על צלע ההר ולדעתנו עדיף היה להישאר בה לילה.
לקראת סיום חזרנו לאתונה. צפוף, רועש וחם. השארנו לאתונה חצי יום. טעות! אומנם חם ומזרח תיכון, אבל אתונה משופעת באתרים היסטוריים מדהימים, בראשם האקרופוליס, אווירה תוססת ואנשים שמחים. לצערנו הפסדנו את מוזיאון הארכיאולוגיה, אבל עלינו על רכבת תיירים פתוחה שנוסעת בין אתרי העיר המרכזיים ונותנת מבט כללי על העיר. לנו במלון Athens way hotel. נחמד ביותר. לדעתי אפשר בשקט לתכנן יומיים באתונה, ליהנות מהאתרים הרבים שיש לעיר להציע וסתם לטייל ברחובות ההומים.
הטיול היה גדוש במקומות מרגשים לחובבי מיתולוגיה, ונתן לנו כיוון כללי על המדינה היפה והידידותית הזו. לצערנו היו פעילויות שנאלצנו לדלג עליהן מסיבות שונות, כמו צלילה בחוף של ליטוכורו, ראפטינג בנהר האכרון, מצנח רחיפה ב- Lefkadaועוד. מדינה כל כך יפה ומגוונת, אנשים טובים ואוכל טעים. הילד כבר מסיים יא' אבל המחשבה לחזור ליוון לא יורדת מסדר היום.
