יום 13 - 24/10/2026 - שעתיים וחצי עם נפטון, ואז דרום סיני
גם היום אנחנו קמים עם התרנגולות, אבל הפעם כדי להגיע מוקדם למעבורת של שבע לאי איזבלה, האי הבא שלנו בגלאפגוס.
כמובן שיש פרוצדורה. אנחנו באקוודור, אחרי הכול. ליד מזח המעבורות אנחנו מאתרים את הדוכן של הסירה שלנו, מקבלים תג עלייה לסירה ועומדים בתור לביקורת מטען. כל המטען עובר שיקוף. לא לגמרי ברור לנו מה בודקים הפעם. אחר כך נרשמים אצל החייל, או השוטר, שעומד עם רשימת הנוסעים, ושטים בטקסי מים אל הסירה שלנו - Legendary (הטקסי עולה 1$ לאדם, תכינו כסף קטן) - סירה מהירה עם חמישה מנועים של 350 כ״ס כל אחד. או במילה אחת - מפלצת.
לפי ההנחיות שמצאנו ברשת, אנחנו בוחרים מקום בירכתיים, בתקווה שזה יהיה המקום הפחות נורא מבחינת הטלטולים. טיפ: בואו מוקדם כדי לתפוס מקום בירכתיים. זה ממש חשוב.
בשבע ועשרה הקפטן מניע, מנווט בזהירות עד היציאה מהמעגן, והסיוט מתחיל 😱
שעתיים וחצי של שיט מול הגלים, שגורמות לנו להודות לנפטון שלא אכלנו ארוחת בוקר. מסביבנו, כמה שכן אכלו בילו את ההפלגה עם הראש בתוך שקית. לא ארחיב, אבל ממש קיווינו שלא עשינו טעות ושאיזבלה תהיה שווה את הסיוט.
טיפ מההפלגה שלנו: שבו כמה שאפשר אחורה. רעש המנועים מגיע לכל פינה בסירה, אבל מאחור לפחות יש קצת אוויר.
אז כן. אפשר להירגע. איזבלה מדהימה. לפחות העיירה פוארטו ויאמיל - Puerto Villamil, שבה נגור בארבעת הימים הבאים.
פוארטו ויאמיל הרבה יותר קטנה והמון פחות מפותחת מפוארטו איורה בסנטה קרוז. דרכי עפר, בתים קטנים וחוף ים חולי שנפרש לאורך העיירה. אחרי הצעידה הארוכה שלנו לטורטוגה ביי בסנטה קרוז, כיף לצאת מהמלון ולהגיע לחוף תוך חמש דקות.
המלון שלנו, Hotel Loja, נמצא כמה רחובות מעל לקו החוף, והוא ממש חמוד. שנים־עשר חדרים במבנה לבן בן שתי קומות, סביב פטיו נעים עם בריכת שחייה. כיף גדול לשכשך במים מתוקים אחרי טיול על החוף.
את הבוקר אנחנו מקדישים להתאוששות מההפלגה. ארוחת בוקר בבית קפה קטן ליד המלון, שיטוט על החוף בין איגואנות ואריות ים, רחצה בבריכה ומנוחה.
הרווחנו את זה.
יורדים לחוף וחוזרים בזמן לימי דרום סיני העליזים. רק עם איגואנות ואריות ים מלמטה, והמון שקנאים ובובים מלמעלה. מחר נצא לשנרקל. היום אנחנו פשוט סופגים את הקצב הרגוע של החיים בעיירה הזאת.
לגונת הפלמינגואים שנמצאת לא רחוק מהמלון שלנו מתגלה כבריכת מים מלוחים גדולה, שבה חיים פלמינגואים. לאורך הגדה יש דק עץ שממנו רואים אותם מקרוב, כמעט במרחק נגיעה 🦩
אף פעם לא היינו כל כך קרובים לפלמינגו. הם פשוט יפהפיים. אלה פלמינגואים אמריקאיים.
מנוחת צהריים, טבילה בבריכה, סקס און דה ביץ׳ - המשקה, תירגעו - וארוחת ערב מקסיקנית מעולה ב־Garcias Madre. מומלץ בחום.
ככה מסיימים יום שהתחיל נורא והסתיים נפלא.
לילה טוב מאיזבלה. גלאפגוס 🛶🦀🦈🦩
יום 14 - 25/10/2026 - לוס טונלס, או הלילה אחלום על צבי ים
קמים מוקדם גם היום. זה מתחיל לחזור על עצמו בטיול הזה. היום זה בגלל ההפלגה ל־Los Túneles, שהזמנו דרך סוכנות Pahoehoe, שעליה המליצו לנו במלון. תנסו להגיד פאהויהוי עשר פעמים מהר.
ההסעה לרציפים מגיעה בשבע וחצי, בערך, ואנחנו עוברים במשרד לאסוף את קרלוס המדריך ואת ציוד השנירקול. במעגן ממתין לנו קפטן לוקס על ״Rafaela 1״, שעליה נפליג היום.
ארבעים דקות הפלגה מביאות אותנו לסלע עם עופות ים. כאן אנחנו פוגשים את הפינגווין הגלאפגי הראשון שלנו 🐧 ולצידו עוד המון עופות ים: שקנאים, בובי כחול־רגליים ועוד מין של בובי, שנקרא Nazca Booby, או סולת נסקה. גוף לבן, קצות כנפיים וזנב שחורים, מסכה שחורה סביב העיניים ומקור כתום־ורדרד. לא מגוחך כמו בן דודו הכחול, אבל גם הוא יפה.
משם מפליגים עוד רבע שעה ל־Cabo Rosa, המוכר גם כ־Los Túneles. כאן יצרו זרמי לבה מהתפרצויות הרי הגעש של איזבלה מבוך של מנהרות, קשתות וגשרי בזלת. הים ממלא היום את החללים ביניהם, וקשה לדמיין שבמקום שבו זורמים עכשיו מים צלולים בצבע טורקיז, זרמה פעם לבה לוהטת.
אנחנו יוצאים לטיול קצר על שדות הבזלת. הנוף מהמם. בין גשרי הבזלת אנחנו פוגשים שני בובים כחולי־רגליים שמגלים אדישות מושלמת לנוכחותנו.
הם לא טורחים אפילו לשנות תנוחה. מישהו כנראה שילם להם לדגמן לתיירים 😎
מכאן לגולת הכותרת של היום: שני סבבי שנירקול, בסך הכול כמעט שעתיים במים. שחינו עם צבי ים. המון צבי ים. ענקיים. עקבנו אחרי דגי ענק ונזהרנו מהטורפדואים שטסו לידנו, והסתברו כלהקת פינגווינים במסע דיג.
חוץ מזה ראינו כרישים לבני־קצוות, חתול ים ענק, לובסטרים, ושיא נוסף - סוסוני ים.
אבל עבורי, השחייה עם הצבים הייתה השיא האמיתי של היום. הם עצומים, מלכותיים ואדישים לחלוטין לקיומנו. אחד מהם דחף אותי מאחור, כי כנראה חסמתי לו גישה לשדה אצות טעימות.
מטורף, כבר אמרנו???
ארוחת צהריים על הסירה - Arroz con Pollo, אורז עם עוף - וחוזרים לפוארטו ויאמיל. יום מדהים.
טיפ מהניסיון שלנו: סיור הבוקר יוצא בסביבות שמונה וחוזר בין אחת לשתיים. בבירורים שלנו בזמן הביקור, לא היה צורך לשלם יותר מ־120 דולר לאדם. אצלנו החבילה כללה איסוף מהמלון, ציוד שנירקול, ארוחת צהריים, מים, קולה ואפילו מקלחת מים מתוקים ומגבת. שווה כל גרוש. היו הרבה סירות, ומבחינתנו ההזמנה במקום עבדה מצוין. מחוץ לשיא העונה שווה לבדוק זמינות ומחירים אצל הסוכנויות המקומיות; המחיר והתכולה עשויים להשתנות בין המפעילים והמועדים.
קצת בריכה, קצת מנוחה, ביקור אצל החברים הוורודים שלנו 🦩🦩🦩 וארוחת ערב מול השקיעה על החוף.
עוד יום גלאפגוס מושלם 🦩🦈🛶
לילה טוב. הלילה אני לפחות אחלום על צבי ים🐢🐢🐢
יום 15 - 26/10/2026 - הכנסת אורחים גלאפגית וגן עדן באמצע שום מקום
היום החלטנו על יום רגוע. מתחילים בשנירקול ב־Concha de Perla, מפרץ יפהפה שנמצא ליד מעגן הסירות של העיר, כעשרים דקות הליכה מהמלון. יום יפה, השמש זורחת, אז החלטנו לצעוד. העיירה מתחילה להתעורר, וכיף לראות את זה. ילדים בבית הספר, סוחרים פותחים חנויות. חיים של עיר קטנה.
המפרץ באמת יפהפה, והשנירקול ממש כיף. בעיקר דגים בכל צבע וגודל, קצת כוכבי ים ואפילו כמה אלמוגים. מפעם לפעם חולפת לידנו איגואנה ימית, או אריה ים במרדף אחרי דג.
כיף, כבר אמרנו.
אחרי השנירקול אנחנו יושבים לנוח בחוף חולי ליד המעגן. יש כאן אריות ים שכבשו את הספסלים. אנחנו מצליחים לתפוס ספסל פנוי, עד שמגיע אריה ים, מגרש אותנו בצעקות ומשתרע על הספסל שלנו.
הכנסת אורחים גלאפגית.
חזרה למלון למנוחה קלה, כי בשתיים אנחנו יוצאים לביקור בחווה אורגנית סמוכה לעיר.
כאגרונום, נראה לי מעניין לבקר במקום קצת פחות מיינסטרים וקצת יותר חקלאי. בעקבות פוסט בפייסבוק הגענו ל־El Sanctuario Frutas Organicas y Mermelada, חווה אורגנית שנמצאת כחצי שעה נסיעה מצפון לפוארטו ויאמיל. הנסיעה לשם עלתה לנו 15 דולר.
בעלי החווה, ססיל וסזאר - היא צרפתייה והוא מקומי - מציעים סיור בחווה, כולל טעימת פירות, ריבות ומשקאות הבית.
המקום מטורף 😱
אי שם באמצע שום מקום עומד בית קטן, לחלוטין off grid. בלי חיבור לתשתיות. המים מגיעים מאיסוף מי גשם מגג הבית, החשמל מגנרטור, והשד יודע מה הם עושים עם הביוב.
ומסביב - גן עדן.
מאות עצי ושיחי פרי מכל סוג ומין, שססיל מטפחת כמו את ילדיה. יש לה שניים דרך אגב: לילי רוז בת שלוש וארון בן שש. פפאיה, גויאבה, אנונה, שסק, פסיפלורה, אננס, מיני הדרים ועוד רבים אחרים. בין העצים מסתובבת צבת ענק ומנשנשת פירות שנשרו.
חלק מהצמחים, כמו האטלינגרה, נמצאים כאן בשביל הנשמה והצבע.
בפינת בעלי החיים יש תרנגולות לביצים - ״את הזכרים אנחנו אוכלים״ - עזים, חזירים, תרנגולי הודו, ברווזים ואפילו סוסה. כולם מקבלים טיפול כמו בני הבית. לחזירים ססיל מבשלת אורז עם ירקות. כל יום.
מהפירות הם מייצרים ריבות מכל מיני סוגים ופירות מיובשים. עכשיו ססיל מנסה לפתח גם סירופ מהקלמנטינות שהיא מגדלת. יש לה כמויות עצומות, ורובן נושרות לאדמה, לשמחת בעלי החיים.
כל הגידול אורגני. גם כי זאת דרכה, אבל גם, כפי שהיא מסבירה לנו, בגלל הקרבה לטבע: החווה נמצאת לדבריה בלב הפארק הלאומי, וחיות מגיעות מהפארק לחווה.
״אני לא רוצה להרעיל אותן״, היא אומרת לנו.
בילינו עם ססיל והילדים (שלא הפסיקו להתרוצץ סביבנו) כמעט שלוש שעות, בעיקר כי היה מעניין, אבל גם כי נהג המונית שססיל הזמינה לנו התעכב. הביקור עלה 10 דולר לאדם, כולל טעימות, ואפשר גם לרכוש ממוצרי החווה.
״מטורף״ לא ממש מסביר את מה שהולך כאן. מצד אחד גן עדן. מצד שני, שירותי הבריאות נמצאים בפוארטו ויאמיל, שגם היא, מבחינתנו, לא בדיוק המקום שהיינו בוחרים להזדקק בו לטיפול רפואי. לחיות כאן זה כנראה קצת יותר מורכב מלבוא לטעום ריבות.
חזרה העירה לארוחת ערב מוקדמת. על הצהריים דילגנו. הפעם אנחנו הולכים למקום הכי מקומי שאפשר: Tania y Lucho, מסעדה משפחתית שמגישה עוף, בשר, דגים או שרימפס על הגריל, עם אורז ושעועית.
יותר מקומי מזה זה רק לדפוק למישהו על הדלת ולהצטרף לארוחה משפחתית.
שתי מנות מכובדות, עם בירה ושתייה קלה, ב־21.5 דולר. הארוחה הכי זולה, ואחת הטעימות, שאכלנו עד עכשיו באקוודור.
זהו. עוד יום ארוך וכיפי עבר על כוחותינו בגלאפגוס.
לילה טוב 🪼🐋🐠🐬
יום 16 - 27/10/2026 - חבר חדש, צבי ענק והמזגן הראשון באיזבלה
הנהג שלקח אותנו לחווה אתמול, מילטון, גילה בדרך חזרה לעיירה שאני מבין קצת ספרדית - ומיד הפך לחבר.
טיפ מהטיול: תלמדו קצת ספרדית אם אתם באים לאקוודור. מניסיוננו, הרבה מהמקומיים לא ממש מדברים אנגלית, וכמה מילים בספרדית יעשו הבדל עצום.
אז אחרי שנהיינו חברים, מילטון הציע לקחת אותנו לכמה שעות טיול באתרים שעדיין לא ראינו באיזבלה. 20 דולר לאדם. כיוון שיש לנו יום פנוי, הזמנו אותו לשמונה וחצי.
התחנה הראשונה היא מרכז הרבייה והשימור של צבי הענק ארנלדו טופיסה - Centro de Crianza Arnaldo Tupiza.
מקסים כאן. במרכז מגדלים ומרבים צבי ענק משני המינים החיים בדרום איזבלה, באזורי הרי הגעש סיירה נגרה וסרו אסול. הביצים והצבים הצעירים זוכים להגנה ולטיפול, וכשהצעירים מגיעים לגודל מתאים אפשר להשיב אותם לבית הגידול הטבעי. המטרה היא לעזור לאוכלוסיות הבר להתאושש.
אחד הסיפורים המיוחדים כאן הוא סיפורם של הצבים המכונים ״השטוחים״, בגלל צורת השריון שלהם. צבים מאוכלוסיית סינקו סרוס חולצו בעקבות התפרצות הר הגעש סרו אסול ב־1998 והובאו למרכז. מאז נולדו להם דורות של צאצאים שמשמשים לחידוש אוכלוסיית הצבים האלה שכמעט והוכחדה בהתפרצות הר הגעש. נחמד לראות שמאחורי כל השריונות האלה יש גם קצת תקווה.
הסיור שלנו נמשך כחצי שעה, עם מדריך פרטי. שניים זו כבר קבוצה מבחינתם. שילמנו 10 דולר לאדם. מבחינתנו המקום ממש שווה ביקור.
התחנה הבאה זוכה אצלנו לשם ״לגונת האין־פלמינגו״. מחצבה ישנה שכיום מלאה מים ומשמשת מקום מגורים למינים שונים של עופות. לפעמים יש כאן גם פלמינגואים.
היום אין 😩 אבל המקום יפהפה.
אחרי שכבר התרגלנו לחברים הוורודים ליד המלון, כנראה שפיתחנו ציפיות.
ממשיכים אל מצפה המנגו - Mirador del Mango, שממנו נשקף החלק הנמוך של דרום איזבלה. נוף משגע, ומנגו אחד עצום שנותן לשם של המקום הסבר מאוד משכנע.
משם אל מערת סוכרה - Cueva de Sucre, מנהרת לבה באזור החקלאי של האי. עוד תזכורת לכך שכל גן העדן הזה התחיל באש ובסלע מותך.
לפי הסיפור ששמענו, המערה נקראת על שם האיש שגילה אותה וחי בה במשך שנים. היום אפשר לבקר בה במסלול מסודר. רק תביאו פנסים, כי אין תאורה במערה.
על התקרה רואים בליטות קטנטנות שנראות כמו נטיפים, אבל זו מנהרת לבה, לא מערת נטיפים גירנית רגילה. מזג האוויר בפנים ממש נעים יחסית לחום שבחוץ. מילטון קורא לזה ״המזגן הראשון באיזבלה״.
קשה להתווכח איתו.
האתר מתוחזק על ידי רשות הפארק הלאומי, ובביקור שלנו הכניסה הייתה בחינם.
לסיום אנחנו צועדים על החוף החולי של פוארטו ויאמיל, בין איגואנות ועופות ים, ומתיישבים לקוקטיילים על החוף.
It's 5 o'clock somewhere 🍹
מולנו מופע דיג משוגע של שקנאים ובובים כחולי־רגליים, וביניהם טורפדואים של פינגווינים.
משוגע, כבר אמרנו???
אחר הצהריים רגוע על החוף, אמפנדה לארוחת ערב, ואנחנו חוזרים לארוז. מחר חוזרים לסנטה קרוז. נקווה שההפלגה תהיה קצת פחות נוראית 🙏🏻
לילה טוב אחרון מאיזבלה. מקום קסום 🐬🐠🪼🦀🦑🦞
