חלק ו': שטים בנהר ומתפתלים על הר

תקציר הפרקים הקודמים : טיול הפתעה בקרואטיה ובמונטנגרו. לאחר כמה ימם לאורך החופים, אנחנו על הרי מונטנגרו בטבע הפראי.

היום החמישי : רפטינג בנהר הטארה ומעבר הרים משודרג

התוכנית ליום זה: (להזכירכם, סימני השאלה מועתקים מדף התכנון המקורי..)

יום שני 29.7.13

רפטינג בנהר הטארה 

??? אח"כ - הפארק הלאומי דורמיטור – האגם השחור, סיור מסביב לאגם כשלוש שעות (כניסה 2 יורו לאדם)  איזה כיף, אפשר לעשות v, כבר היינו אתמול....

לינה נוספת בז'בליאק ? או קולשאין (פנסיון קולאשין)

לא הזמנו בינתיים מקום לינה

הביצוע:

לאחר שינה בעליית הגג (אמא: "איזה מזל, לא נפלתי בלילה מהמדרגות", אבא: "חצי לילה לא ישנתי", בן : "כבר צריך לקום?" - ישן היטב כרגיל) ירדנו למטה, שתינו קפה ישראלי emoji ואכלנו ארוחת בוקר של קורנפלקס וחלב / יוגורט. היוגורט שקנינו במכולת בלילה התגלה כיוגורט משובח ואם תגיעו למונטנגרו כדאי לכם לטעום אותו - בקבוק סגול. 

התארגנו ליציאה מהירה ונפרדנו לשלום מאנשי הצימר. ליד הצימר שלנו, גילינו, יש צימר "קלימרו" - מאד שמחנו לפגשו (הבן שלנו כמובן לא ידע מיהו האפרוח השחור עם הביצה על הראש).

הנוף שנשקף מהחלון בצימר - מיוחד ומרשים בפשטותו.

ולהזכירכם - כמעט כל התמונות מיום זה צולמו באייפון. הבטריה במצלמה הספיקה רק למעט מאד תמונות. אין מטען emoji (אבא: העיקר שלא קרה לך שום דבר, כמעט התחשמלת!).

קבענו עם ולדימיר מחברת "טארה ריבר אקספרס" ליד המשרד ב-9 וחצי, והא אכן הגיע בואן שלו, החל בנסיעה ואנחנו - אחריו.

הדרך עד לנהר הטארה יפה, ירוקה ומיוחדת.

בדרך לרפטינג, ולדימיר לפנינו... צימר הנוף מחלון הצימר

לאחר נסיעה של כחצי שעה, הגענו למקום ההתחלתי של הרפטינג. לשמחתי, נקודת ההתחלה היא ממש בסמוך לגשר טארה המפורסם, אותו תיכננתי ורציתי לראות.

גשר ג'ורג'וויצ'ה טרה (Đurđevića Tara) הוא גשר הקשתות הארוך ביותר באירופה. אורכו 365 מטרים וגובהו 172 מטרים. הגשר חוצה את נהר "טארה" והוא חלק מהפארק הלאומי דורמיטור.

על הגשר אספר עוד מאוחר יותר.
209062.jpg
התארגנו במהרה לראפטיג (וכמובן שהגנבתי כמה תמונות...) : חגורת הצלה, קסדה, משוטים והעמסת הסירות על גבי הג'יפים. השארנו במכונית את רוב הציוד שלנו, לקחנו רק דרכונים, כסף, מפתחות למכונית ואת האייפון שלי, לצילומים emoji.
סאבטקסט: Big mistake. Huge
מסע הרפטינג כלל גם נסיעה בג'יפ עד לנהר - דרך נחמדה (ומפותלת ומטלטלת...).
שם, כמעט לראשונה בטיול פגשנו ישראלים - בהתחלה זוג נחמד, מבוגרים מאיתנו ואח"כ - גם טיול משפחות אתגרי שניכר כי משתתפיו נהנו מאד.
כשהגענו לשפת הנהר הטורקיזי, חילקו אותנו לסירות.
סט תמונות עם הביגוד המשגע, ואנחנו עולים על הסירה.
משתתפי המסע : איטלקי, בלגים, צרפתיה, גרמנים ו-3 ישראלים.
נחשו מי דיבר הכי הרבה?....emoji
רמז: אם לא הייתי שואלת כל אחד מאיזו מדינה הוא, עד עצם היום הזה אף אחד מהם גם לא היה יודע.
שתיקה מוחלטת. קור אירופאי. 
אני משתגעת מהדברים האלו - איך הם ישבו שייט שלם ובקושי דיברו אחד עם השני, וגם אם דיברו זה היה בשקט מנומס. אנחנו דיברנו, צחקנו, חלקנו חוויות...
בקיצור, אנחנו הישראלים - אולי מחוספסים, אולי צעקניים, אולי גם קצת מגזימים - אבל אני מעדיפה צחוקים ודיבורים וחום על-פני חוויה מאופקת ושקטה.
לסירה שלנו "קברניט" מונטנגרי, שהיה מאד נחמד וחילק לנו הוראות - עכשיו צד שמאל חותר חזק, עכשיו להניח משוטים, עכשיו בכל הכוח.....
ומה המילה שהשתמש בה כל הזמן ?
יאללה, יאללה....
blush
(בטח, בשפות אחרות אין לו אוצר מילים, כי הם לא מדברים....)
ולדימיר קורא לנו לרדת לנהר יצאנו לרפטינג עם קסדות על הראש

הרפטינג בנהר הטארה היה מהנה ביותר. הנוף - מקסים ומהמם!!!!! 

מי הנהר - טורקיזיים וקרררררים ! ההרים למעלה - גבוהים ומרשימים. עומק הערוץ - 1300 מטר. אורך המסע שלנו בנהר היה כ-12 ק"מ. לא מאד אתגרי או יותר מדי סוער (לשמחתי ולשמחת סאבטקסטangel ) אבל היו כמה רגעים מאתגרים...

בשלב מסויים, "מפקד הסירה" עצר אותנו ליד מקום בו יש מפל גדול ועוצמתי וקפוא (טמפ' המים 3-4 מעלות לדבריו. לדעתי זה היה -4 !). עלינו ברגל עד למרגלות המפל. שם הרגשתי קצת בישראל, כי הטיול המאורגן הגיע.... אבל הם באמת היו חמודים.

כמה תמונות :

הטורקיז הטורקיז הזה...

חזרנו לסירה "שלנו" והתאחדנו מחדש עם הקרירות האירופאית.

המשכנו בשייט בשלווה עד שהגענו לעוד תחנת עצירה.

והפעם - אפשרות לקפיצה מסלע בגובה 3 או מטר.

בן: אמא, אני הולך לקפוץ.

אמא: בשום פנים ואופן לא!!!

בן: נו, אמא!?!?!! אבא! תגיד לה.

אבא: (חוטף בעיטה) : זה מסוכן.

בן: טוב, אני הולך.

אמא: לא מסכימה!

סאבטקסט: מה אנחנו צריכים, שיהיה כתוב בעיתון " נער ישראלי קפץ ונפצע קשה בנהר קפוא במונטנגרו" ?!?! indecision

בשלב זה, עצרה לידינו סירה רעשנית מלאה ישראלים (נו מה?). 

כמה בני נוער מיהרו לעלות ולקפוץ מהסלע.

בן: אתם רואים?!? להם מרשים.

אמא: רק מהסלע הנמוך יותר, שיהיה לך ברור!

במהרה, גם הוא עלה לסלע. הבלגים הצטרפו גם.

אמא: חכה, אני אצלם אותך.....

את התמונה שלו קופץ פיספסתי, תפסתי מישהו אחר....

אמא: אתה רוצה לקפוץ שוב כדי שאצלם אותך ?

בן: נראה לך?!? איזה מים קפואים!!!!!

גשר טארה מבצבץ מישהו אחר קופץ מהסלע שייט אתגרי

בשלב זה קרה אירוע טראגי קשה : האייפון שלי הפסיק לפעול!!

כנראה נרטב ויצא מכלל פעולה.

סאבטקסט: בשביל מה הייתי צריכה לקחת אותו?!? טיפשה שכמותי! emojiindecision

אבא (מטיף) : אמרתי לך לא להוציא אותו ולצלם!

אמא: עכשיו לא אוכל לצלם את המשך הטיול - רק באייפון שלך.

בן: שני התינוקות שלך מנוטרלים..... חחחח.... ( תינוקות = מצלמה + אייפון).

אמא: sad

בן: אולי אח"כ זה יעבוד. לחבר שלי זה קרה ואחרי כמה שעות האייפון חזר לחיים.

סאבטקסט: הלוואי.... אחרת זה יהיה טיול מאד יקר.....

הגענו לנקודת הסיום של השייט וקיבלנו כריכים ושתייה (כלול בתשלום).

ולדימיר הציע למי שרוצה, להיכנס לנהר ב"חוף" (כך הוא אמר - beach).

ניסיתי להיכנס לנהר עם בני היקר.

טמפ' המים היתה לדעתי 0 מעלות. קור אימים. לא הרגשתי את כפות הרגליים מרוב קפאון.

נסנו על נפשותינו החוצה.devil

אז לרגל סיום השייט, בנופך מעט עצוב, הנה עוד כמה תמונות שהספקתי לצלם טרם גסיסת האייפון, עם נהר הטארה והגשר המקסים....

209079.jpg

209080.jpg

גשר טארה:

לאחר ה "לאנץ' " והטבילה המקפיאה בנהר, עלינו על הג'יפ שלקח אותנו בחזרה לחניון ליד גשר הטארה. החזרנו את הציוד והחלפנו בגדים ב"מלתחה/ שירותים" (עלות - חצי יורו).

לא נפרדנו בקלות מגשר טארה המקסים ועשינו סיבוב רגלי עליו + תמונות מהאייפון של אבא - אמצעי הצילום היחיד שנשאר frown.

אבא: אני מבין שמעכשיו האייפון שלי הפך למצלמהemoji אל תגזימי!

אגב, מהגשר יש אפשרות לעשות אומגה שנראתה לי מאד לא בטיחותית.

אמא: שלא תעז להעלות אפילו קצה של רעיון שאתה עושה כאן אומגה. הספיקה לי הקפיצה מהסלע! 

בן: אמא, את סתם מדברת שטויות. את פחדנית!

הבטחתי עוד קצת מידע על גשר טארה והנה - מן המקורות (הספר על מונטנגרו), קצת היסטוריה:

הקשתות האלגנטיות של גשר טארה הושלמו בדיוק עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בעת הקמתו היה זה גשר הבטון הגדול ביותר לכלי רכב באירופה. הגשר, שאורכו 365 מטר, נשען על חמש קשתות מרהיבות, שוחב הגדולה מביניהם 116 מטר.

במאי 1942 כשגדוד של חיילים גרמניים ואיטלקיים חנה בז'אבליאק, הורה מפקד הפרטיזנים לפוצץ את הגשר. לזר יאוקוביץ' , אחד המהנסים שתכננו את הגשר, התכבד בהנחת הפצצה שהרסה את יצירתו. יאוקוביץ נתפס בידי האיטלקים והצ'טניקים והוצא להורג על הגשר ההרוס.

ב-1946 , כשנבנה הגשר מחדש, הונצחה גבורתו של יאוקוביץ' בלוח זיכרון הניצב כאן עד היום.

והנה כמה תמונות מהגשר המרהיב הזה :

IMG_1728.JPG חמש קשתות לגשר נהר טארה הטורקיזי אי-שם למטה

ועוד כמה תמונות נוף שצולמו מהגשר:

IMG_1731.JPG ערוץ נהר טארה - למטה למטה... IMG_1736.JPG

כעת, עלינו להחליט לאן פנינו מועדות, כשהכיוון הכללי הוא דרומה.

להזכירכם, אין לנו הלילה צימר מוזמן, כך שאין לנו מטרה מוגדרת. איליה אמר לנו שכדאי מאד ללון בצ'טניה וגם לטייל שם, אז אנחנו מחליטים לנסות להגיע לשם ולחפש צימר. אין לנו קשר עם העולם החיצון- הטלפון לא עובד ואין אינטרנט.... גורלנו מוטל בידינו smiley

אנחנו יכולים לחזור בדרך שבאנו, דרך הכביש הראשי או לנסוע דרך מעבר הרים שלוקח אותנו לצד השני של שמורת דורמיטור ומשם נסיעה דרומה החוברת לכביש הראשי.

אמא: אני חושבת שכדאי לנסוע במעבר ההרים ולהנות מהנוף. זה לא אמור לקחת הרבה מאד זמן ע"פ המפה ונראה לי שהנוף מקסים. בצד השני עובר נהר הפיבה שצריך להיות יפהפה.

אבא: אני בדרך כלל לא אוהב לחזור באותה הדרך, אבל אני מאד עייף (להזכירכם, חצי לילה הוא לא ישן...)

בן: אני רוצה לנסוע במעבר הרים ! זה בטח יהיה נוף כמו בדולומיטים (אותם מאד אהב).

אבא: תמיד אני צריך להיכנע לכם.cool

סאבטסט: אפשר לחשוב, גם אתה רוצה להנות מנוף מדהים! נקווה שזה לא יהיה מפחיד.

זה היה!

בינתיים, אנחנו נוסעים לכיוון ז'אבליאק ורואים מרחוק את הרי הדורמיטור הגבוהים, על חלקם יש שלג.

בקתות ליד זאבליאק הרי הדורמיטור וזאבליאק שלג על הפסגות מרחוק
209709.jpg

מעבר ההרים סדלו : משודרג ומדהים בעוצמתו!

התחלנו לעלות על הכביש הצר, התלול והמשובש קמעה לכיוון פסגות הרי הדורמיטור.

מעבר הרים זה נקרא סדלו - Sedlo ופסגות ההרים בו עולות על גובה 2000 מטר. 

כבר על ההתחלה הבנו שהנוף העוצמתי הזה מ-ד-ה-י-ם !!!!! 

נוף בראשיתי - הרים גבוהים, ירוקים (אין כמעט עצים), סלעים ומצוקים ואנחנו נוסעים לנו עם המכונית הקטנה והאדומה emoji, מרגישים את עוצמתו והדרו של הטבע.

למזלי, המצלמה עוד עובדת עם שארית הבטריה וכך אני יכולה לצלם מספר תמונות שממחישות במעט את היופי הזה.

אבא מתלונן על עייפות ורוצה קפה, ולשמחתנו, אנחנו מגלים בקתת הרים ובה איש תמוה במקצת , שעושה לו קפה שחור.

גולת הכותרת במקום הוא דגל יוגוסלביה!!! 

לאחר הפסקת הקפה, אנחנו ממשיכים לנסוע במעבר ההרים.

אנחנו לא שבעים מהמראות המדהימים ומדי פעם עוצרים במקומות שאפשר (כי הכביש צר מאד! ) כדי להתרשם יותר מהנוף ולצלם.

בשלב מסוים הכביש מתחיל להיות מאד מפחיד (במיוחד בירידות. פחד אלהים!)

אבא מקטר קצת (זה באמת כביש מאד קשה לנהיגה!), אמא מפחדת קצת (וגם לפעמים עוצמת עיניים...) והבן נהנה הנאה צרופה וחסרת דאגות....

מדי פעם רואים עדרי כבשים, פרחים סגולים ולבנים ושאריות שלג.

אנחנו גם רואים את הפסגה הגבוהה ביותר בדומיטור - בובוטוב קוק (2523 מטר גובהו).

מדי פעם יש סימונים במעבר ההרים על בקתות הרים למנוחה / לינה וכן שלטים המראים על מסלולי טיול (טיול?!? נראה לי מסע כומתה לטייל ולטפס שם!).

בכל האיזור אין יישובים, אך יש בפירוש תנועת מטיילים.

רק מה?!? הדרך באמת מפחידה ומי שאינו מנוסה בנהיגה - לא הייתי ממליצה לו לנסוע שם. לפעמים הדרך כה צרה, שכשמופיע רכב ממול, מישהו צריך לנסוע רוורס כדי לסגת. פחד!

ועוד לא דיברתי על הפיתולים שמוסיפים גם הם לשדרוג הנסיעה כאן.

לסיכום - חוויה מדהימה, עוצמתית.

אמא: הנוף מספר 1 בטיול emoji!

בן: נכון!

אבא: (ממלמל מתחת לשפם - אתם לא צריכים לנהוג!....) : באמת נוף יפה אבל בשבילי מקום ראשון זה עדיין האגם השחור.

סאבטקסט: מה שנכון, נכון! הנהיגה כאן קשה ביותר. שאפו לבעלי הנהג המופלא!emojiyes

ועכשיו - ניתן לתמונות לדבר:

כאן עצרנו לצלם מעבר סדלו שאריות שלג וקמטים בהר
הדרך המתפתלת והתלולה
זו כנראה פסגת הבובוטוב

ועוד כמה תמונות מהנסיעה הבלתי- נשכחת הזו: 

P1110405 - עותק.JPG P1110394 - עותק.JPG עדרי כבשים

החלק המפחיד כבר מאחורינו וכמעט וסיימנו את הדרך המפותלת והתלולה.

מתחלים לראות סימני יישוב קטנטנים כמו Pisce או Trsa וכן את ערמות השחת האופייניות לאיזורים אלה. אפילו פגשנו בטרקטור שחסם את הכביש...

ערמות שחת בקתות וערמות שחת ציוויליזציה!

אנחנו לקראת סיום הנסיעה המהממת הזו.

אבא: אני עייף.

בן: אני רעב.

אמא : היה שווה, לא?

סאבטקסט: היה מדהים! וקצת מפחיד. העיקר שעברנו את זה בשלום. 

אנחת רווחה.

החלק האחרון של הכביש היפהפה הזה, עובר במלא מלא מנהרות חצובות בסלע - גם חוויה בפני עצמה.

והנה - אנחנו רואים את נהר הפיבה (טורקיז עמוק !) מבצבץ למטה.

מראה מקסים!!!!!

בשלב זה, קורים שני אירועים :

1. הבטריה של המצלמה סיימה את עבודתה והמצלמה יצאה מכלל שימוש indecision

2. האייפון שלי קם לתחייה!!!! לאחר טיפול נמרץ שכלל את ייבושו במזגן של המכונית, ולחיצה במקביל על שני כפתורים - למעלה ובצד (ע"י בני היקר). איזה מזל! wink

אז הנה כמה טעימות מהמראות המקסימים שראינו :

ערוץ הפיבה בכאלה עברנו מלא פעמים מנהרה עם הנהר מבצבץ
וואווו

נהר הפיבה הוא נהר העובר בחלק הצפוני-מערבי של מונטנגרו (לאורך הגבול עם בוסניה-הרצגובינה מיודעתינו...). חלקו הצפוני נחסם בסכר הידרו-חשמלי, שהציף את ערוץ פיבה ויצר אגם בשם זה.

אנחנו חוצים אותו על-גבי גשר ונהנים מהנוף הטורקיזי המקסים.

אגב - נסיעה לחלקו הצפוני ע"פ הספרים וע"פ יערי וגליה, צריכה להיות מרהיבה ביופיה, עם למעלה מ-50 מנהרות ומצוקים תלולים על רקע הנהר הטורקיזי. לנו לא היה זמן (אבא: זה מספיק! סאבטקסט: נורא חבל....). 

209745.jpg

209747.jpg

מגיעים לעיירה פלוזין ומנסים לחפש שם מקום לאכול (בן: אני מת מרעב!) אך ללא הצלחה.

ממשיכים לנסוע דרומה בכביש ישר, ללא שיבושים או פיתולים. ממש אמריקה....

עד שאנחנו רואים שלט Restaurant emoji ועוצרים במסעדת דרכים . אין שם אוכל משובח (ולי הצמחונית המצב אפילו עגום עוד יותר - אכלתי חביתה וכמה עגבניות), אבל השבענו את רעבוננו, נחנו קצת והתאוששנו.

אבא ובן גם שיחקו ביליארד....

אינרטנט - אין.

מסעדת הדרכים בה עצרנוחצר המסעדה. אהבתי את הכסאות!

emojiיש לטכס עצה מה עושים עכשיו והיכן נישן הלילה. 

אנחנו מתחילים להדרים בכביש ואני מציעה לנסות ללון בעיירה דאנילובגראד שמומלצת כמקום חביב וראוי לביקור ע"פ הספר שלי. ע"פ הג'יפיאס, המרחק אליה הוא כ-80 ק"מ והכביש ישר.

האפשרות השנייה היא לנסוע לעיירה צ'טניה, כפי שהציע איליה המתוק, שאף ניסה למצוא לנו שם צימר שיחכה לנו, אך לא הצלחה. הוא אמר שיתקשר אלינו או ישלח מייל אם ימצא, אך כזכור - אין לנו לא זה ולא זה... המרחק לצ'טניה הוא עוד כ-50 ק"מ מעבר לדאנילובגראד. 

הגענו לדאני. שממה. הכל נטוש. אפילו שמץ של אפשרות לצימר/ אפרטמנט אין, שלא נדבר על בית קפה או מסעדה פתוחה. עלאק מומלץ!.... cool

בכח האנרציה אנחנו ממשיכים דרומה. בינינו, מה זה עוד 50 ק"מ....? יש עוד אור ואנחנו מקווים שבצ'טניה (שאגב, מצאה חן בעיני מאז אותו ליל מופע הקולנוע של רוקי) נמצא איזה צימר או הכי הרבה מלון אם לא תהיה ברירה....

ובדרך - אפיזודה מעניינת מתרחשת : עוצר אותנו שוטרemoji

אמא : אמא'לה! (פחד קמאי משוטרים)

אבא: אוי ואבוי!

בן: מה הם יעשו לנו? 

סאבטקסט: זהו זה. הלך עלינו.

אני כבר מדמיינת אותנו כלואים בבית-מעצר מונטנגרי.

במונטנגרו אגב, ראינו המון שוטרים לאורך הדרכים (זאת בניגוד לאחותה האירוויזיונית קרואטיה, בה שמץ של שוטר לא ראינו. אולי בדוברובניק). השוטרים המונטנגרים עומדים בצידי הכבישים ואורבים לפושעים עם מקלות. בחיי. יש להם מקלות עם עיגול בקצה ובעזרתם הם מסמנים לנהגים עבריינים ו/או חפים מפשע לעצור.

שוטר: hfeuiyfuiejkwli8 - מדבר מונטנגרית

אבא: אינגליש, אינגיש! ווי אר טוריסט!

השוטר קורא לחברו, שמדבר אנגלית משובשת ומודיע לנו שעברנו את המהירות המותרת ולכן עלינו לשלם קנס של 8 יורו. (!)

אמא: אוקיי. מוציאה מהארנק שטרות של יורו כדי לשלם. רק שיעזבו אותנו.

שוטר: אתם צריכים ללכת לבנק לשלם.

אמא: אנחנו לא יודעים איפה יש בנק. נשלם לכם.

אבא: הבנקים פתוחים עכשיו?

בן : מה יהיה ? הם לא יתנו לנו לנסוע?

השוטר קורא לאבא לצאת מהאוטו ולגשת לניידת. אבא נעלם ומשאיר אותי ואת בני במכונית, נטושים ומפוחדים.

כעבור דקות ארוכות הוא חוזר עם חיוך.

אבא: תני לי שני יורו.

אמא : ?!?!?

אבא: הסברתי לשוטרים שאנחנו רוצים לשלם ושאנחנו מוכנים לשלם להם כי אנחנו לא יודעים איפה יש כאן בנק. אמרתי להם שאנחנו תיירים וש - we love Mintenegro. בסופו של דבר, הם ויתרו לי ואמרו טוב - תקנה לנו כוס קפה emoji במקום, רק תיסעו בזהירות.... נו, תני לי 2 יורו!! 

וכך שיחדנו שוטרים מונטנגרים והמשכנו לנו בדרכנו....emoji מתפוצצים מצחוק laugh

סוף-סוף הגענו לצ'טניה Cetinje ואפילו ראינו את תחנת הדלק מהלילה "ההוא" שב הסבירו לנו איך להגיע לרייקה צ'רנובייקה.

נסענו כמה דקות ופתאום ראינו שלט Appartment. נסענו בעקבותיו והגענו לבית מטופח.

בקיצור, מצאנו צימר!

העלות : 30 יורו (כן, זה אמיתי!). קיבלנו דירונת עם חדר שינה ו"סלון" ומטבחון וחדר אמבטיה (מקלחון). אמנם אין מזגן, אך בעלי המקום מבטיחים לנו שלא יהיה בו כל צורך, כי אנחנו בהרים. בעלי המקום, אגב, היו חביבים אך לא יצרו קשר אישי (אין כמו איליה וללה!). לנו זה הספיק בהחלט כדי להניח את הראש ולדעת שיש לנו מקום בטוח, נקי וחביב. גם הנוף מהחלון היה יפה!

שם הצימר : Stankovic - תוכלו לקרוא עליו כאן.

הצימר בצ

התמקמנו ויצאנו למרכז העיר כדי :

1. לנסות לחפש חנות אלקטרוניקה כדי לקנות חוט חדש למטען של מצלמה.

2. למצוא בית מרקחת (למטרות פרוזאיות, לא חשוב...)

3. למצוא מסעדה נורמלית.

כל שלושת המטרות הושגו וכולנו היינו שמחים וטובי-לב.

אכלנו במסעדה-פיצריה מדליקה שנקראת Hogar , אהבתי מאד את העיצוב בה והיה לנו טעים.

מסעדת המסעדה בצ

ובכלל, צ'טניה הזו, שהיא עיר הבירה העתיקה של מונטנגרו (כיום זו פודגוריצה) - היא עיר מאד חביבה ומסבירת פנים. מזכירה עיירות אירופאיות מתורבתות. יש בה ארמונות ומוזאונים ואם היה לנו זמן, היינו מקדישים לה חצי יום.

סיימנו את היום במקלחות (אנחנו עוד עם מי נהר הטארה...), בהטענת הבטריה של המצלמה (אמא : ישששש!!!!) ובהתארגנות לשינה.... וסוף-סוף, גם אינטרנט יש!

ומה גיליתי? שאיליה החמוד שלח לי מייל עם שמות של צימרים שמצא לנו בצ'טנייה.

אין עליו . מלאך emoji.

לילה טוב emoji

סיכום היום:

תכנון מול ביצוע : מצויין + !! גם היום התכנון עלה על הביצוע. התוכנית המקורית כללה רפטינג וטיול לאגם השחור. לינה לא ידועה. בפועל - עשינו רפטינג ומשום שאתמול הספקנו לטייל באגם השחור, נותר לנו מספיק זמן לנסוע במעבר ההרים המשודרג "סדלו". וגם לא נכנסנו להרפתקאות ליליות מיותרות.

אוכל: ארוחת בוקר קלילה - קורנפלקס וחלב ( או יוגורט טעים). לאנץ' באדיבות חברת הרפטינג - כריך די טוב ע"פ הזמנתנו מראש (גבינה לאמא, בשר לבנים). ארוחת צה-ערב במסעדת דרכים - לא משהו, אבל אנחנו לא בררנים.... ארוחת לילה בצ'טניה במסעדה שווה!

דירוג אתרים : היום יש שלוש פעמים דוז פואה!!!emojiemojiemojiהראפטינג, מעבר ההרים והנוף של נהר הפיבה - כל אחד מהם קיבל את הדירוג הגבוה ביותר! שימו לב שבימים האחרונים , ה"מקום הראשון" בטיול מתחלף ללא הכרה - מהאגם השחור, לראפטינג ולמעבר ההרים....

ג'י-פי-אס : התנהג בסדר. בהתחלה לא הסכים שנסיע למעבר ההרים ורצה להחזיר אותנו לכביש הראשי, ואמנם במעבר ההרים לא ממש תיפקד, כי אין שם יישובים, אבל הוביל אותנו בביטחה דרומה לכיוון צ'טניה. וטוב שהיתה היום מפה.

חופים: זה יום ללא חופי-ים, אבל היה לנו חוף beach בנהר הטארה. קפאון טוטאלי.

פיתולים: אין דברים כאלה!!!! אחד משיאי הטיול בפיתולים שכללו גם עליות וירידות מפחידות במעבר ההרים. גם בדרך לראפטינג היו פיתולים, בג'יפ. בשייט בנהר היו גם פיתולים שה"קפטן" יזם - סיבובים סביב עצמנו...

מדרגות: יחסית לא היו. טיפסנו קצת מדרגות טבעיות כשעצרנו להפסקת הטיול באמצע השייט, כדי לצפות במפל. בצימר, לראשונה מתחילת הטיול - אין מדרגות!!

הפתעות: טובות- הראפטינג בנהר, מעבר ההרים, הצימר הזול והנחמד שמצאנו בצ'טניה. המטען של המצלמה קם לתחייה. האייפון קם לתחייה. מעניינות: המפגש עם השוטרים. לא נאסרנו ע"י המשטרה המונטנגרית!! רעות : לא ממש רעות, אבל הקור האירופאי של האנשים שהיו איתנו בסירה. unlike. 

צחוקים מול עצבים : היו צחוקים עם אפיזודת השוטרים ההזויה. עצבים - היו מעט של אבא הנהג, כשנסע במעבר ההרים. עבר לו. כמו -כן, רגעי חרדה כשאייפון של אמא לא עבד. עבר לה.

נהננו : מאד!!! חווית הראפטינג היתה כיפית , הנופים שראינו היו עוצרי נשימה, מהממים ומקסימים ומונטגרו המשיכה להכנס לנו ל- emoji

לילה טוב emojiemojiemoji

209746.jpg

המשך בחלק ז' ....

blush