קרואטיה ומונטנגרו: חופים ופיתולים, מדרגות והפתעות! (חלק ו')

נהר הפיבה הוא נהר העובר בחלק הצפוני-מערבי של מונטנגרו (לאורך הגבול עם בוסניה-הרצגובינה מיודעתינו...). חלקו הצפוני נחסם בסכר הידרו-חשמלי, שהציף את ערוץ פיבה ויצר אגם בשם זה.

אנחנו חוצים אותו על-גבי גשר ונהנים מהנוף הטורקיזי המקסים.

אגב - נסיעה לחלקו הצפוני ע"פ הספרים וע"פ יערי וגליה, צריכה להיות מרהיבה ביופיה, עם למעלה מ-50 מנהרות ומצוקים תלולים על רקע הנהר הטורקיזי. לנו לא היה זמן (אבא: זה מספיק! סאבטקסט: נורא חבל....). 

מגיעים לעיירה פלוזין ומנסים לחפש שם מקום לאכול (בן: אני מת מרעב!) אך ללא הצלחה.

ממשיכים לנסוע דרומה בכביש ישר, ללא שיבושים או פיתולים. ממש אמריקה....

עד שאנחנו רואים שלט Restaurant ועוצרים במסעדת דרכים . אין שם אוכל משובח (ולי הצמחונית המצב אפילו עגום עוד יותר - אכלתי חביתה וכמה עגבניות), אבל השבענו את רעבוננו, נחנו קצת והתאוששנו.

אבא ובן גם שיחקו ביליארד....

אינרטנט - אין.

יש לטכס עצה מה עושים עכשיו והיכן נישן הלילה. 

אנחנו מתחילים להדרים בכביש ואני מציעה לנסות ללון בעיירה דאנילובגראד שמומלצת כמקום חביב וראוי לביקור ע"פ הספר שלי. ע"פ הג'יפיאס, המרחק אליה הוא כ-80 ק"מ והכביש ישר.

האפשרות השנייה היא לנסוע לעיירה צ'טניה, כפי שהציע איליה המתוק, שאף ניסה למצוא לנו שם צימר שיחכה לנו, אך לא הצלחה. הוא אמר שיתקשר אלינו או ישלח מייל אם ימצא, אך כזכור - אין לנו לא זה ולא זה... המרחק לצ'טניה הוא עוד כ-50 ק"מ מעבר לדאנילובגראד. 

הגענו לדאני. שממה. הכל נטוש. אפילו שמץ של אפשרות לצימר/ אפרטמנט אין, שלא נדבר על בית קפה או מסעדה פתוחה. עלאק מומלץ!.... ​

בכח האנרציה אנחנו ממשיכים דרומה. בינינו, מה זה עוד 50 ק"מ....? יש עוד אור ואנחנו מקווים שבצ'טניה (שאגב, מצאה חן בעיני מאז אותו ליל מופע הקולנוע של רוקי) נמצא איזה צימר או הכי הרבה מלון אם לא תהיה ברירה....

ובדרך - אפיזודה מעניינת מתרחשת : עוצר אותנו שוטר

אמא : אמא'לה! (פחד קמאי משוטרים)

אבא: אוי ואבוי!

בן: מה הם יעשו לנו? 

סאבטקסט: זהו זה. הלך עלינו.

אני כבר מדמיינת אותנו כלואים בבית-מעצר מונטנגרי.

במונטנגרו אגב, ראינו המון שוטרים לאורך הדרכים (זאת בניגוד לאחותה האירוויזיונית קרואטיה, בה שמץ של שוטר לא ראינו. אולי בדוברובניק). השוטרים המונטנגרים עומדים בצידי הכבישים ואורבים לפושעים עם מקלות. בחיי. יש להם מקלות עם עיגול בקצה ובעזרתם הם מסמנים לנהגים עבריינים ו/או חפים מפשע לעצור.

שוטר: hfeuiyfuiejkwli8 - מדבר מונטנגרית

אבא: אינגליש, אינגיש! ווי אר טוריסט!

השוטר קורא לחברו, שמדבר אנגלית משובשת ומודיע לנו שעברנו את המהירות המותרת ולכן עלינו לשלם קנס של 8 יורו. (!)

אמא: אוקיי. מוציאה מהארנק שטרות של יורו כדי לשלם. רק שיעזבו אותנו.

שוטר: אתם צריכים ללכת לבנק לשלם.

אמא: אנחנו לא יודעים איפה יש בנק. נשלם לכם.

אבא: הבנקים פתוחים עכשיו?

בן : מה יהיה ? הם לא יתנו לנו לנסוע?

השוטר קורא לאבא לצאת מהאוטו ולגשת לניידת. אבא נעלם ומשאיר אותי ואת בני במכונית, נטושים ומפוחדים.

כעבור דקות ארוכות הוא חוזר עם חיוך.

אבא: תני לי שני יורו.

אמא : ?!?!?

אבא: הסברתי לשוטרים שאנחנו רוצים לשלם ושאנחנו מוכנים לשלם להם כי אנחנו לא יודעים איפה יש כאן בנק. אמרתי להם שאנחנו תיירים וש - we love Mintenegro. בסופו של דבר, הם ויתרו לי ואמרו טוב - תקנה לנו כוס קפה במקום, רק תיסעו בזהירות.... נו, תני לי 2 יורו!! 

וכך שיחדנו שוטרים מונטנגרים והמשכנו לנו בדרכנו.... מתפוצצים מצחוק

סוף-סוף הגענו לצ'טניה Cetinje ואפילו ראינו את תחנת הדלק מהלילה "ההוא" שב הסבירו לנו איך להגיע לרייקה צ'רנובייקה.

נסענו כמה דקות ופתאום ראינו שלט Appartment. נסענו בעקבותיו והגענו לבית מטופח.

בקיצור, מצאנו צימר!

העלות : 30 יורו (כן, זה אמיתי!). קיבלנו דירונת עם חדר שינה ו"סלון" ומטבחון וחדר אמבטיה (מקלחון). אמנם אין מזגן, אך בעלי המקום מבטיחים לנו שלא יהיה בו כל צורך, כי אנחנו בהרים. בעלי המקום, אגב, היו חביבים אך לא יצרו קשר אישי (אין כמו איליה וללה!). לנו זה הספיק בהחלט כדי להניח את הראש ולדעת שיש לנו מקום בטוח, נקי וחביב. גם הנוף מהחלון היה יפה!

שם הצימר : Stankovic - תוכלו לקרוא עליו כאן.

התמקמנו ויצאנו למרכז העיר כדי :

1. לנסות לחפש חנות אלקטרוניקה כדי לקנות חוט חדש למטען של מצלמה.

2. למצוא בית מרקחת (למטרות פרוזאיות, לא חשוב...)

3. למצוא מסעדה נורמלית.

כל שלושת המטרות הושגו וכולנו היינו שמחים וטובי-לב.

אכלנו במסעדה-פיצריה מדליקה שנקראת Hogar , אהבתי מאד את העיצוב בה והיה לנו טעים.

ובכלל, צ'טניה הזו, שהיא עיר הבירה העתיקה של מונטנגרו (כיום זו פודגוריצה) - היא עיר מאד חביבה ומסבירת פנים. מזכירה עיירות אירופאיות מתורבתות. יש בה ארמונות ומוזאונים ואם היה לנו זמן, היינו מקדישים לה חצי יום.