קרואטיה ומונטנגרו: חופים ופיתולים, מדרגות והפתעות! (חלק ז')

קוטור

העיר קוטור נבנתה במאה ה-12 ושמרה על ציביון ימי-הביניים עם רחובותיה הצרים, הכיכרות, הקתדרלה והכנסיות. החומה האדירה של קוטור , שנבנתה במשך מאות שנים מתקופת ימי הביניים ועד המאה ה- 18, מטפסת במעלה המצוקים התלולים מאחורי העיר העתיקה. קוטור הוכרזה כאתר שימור מורשת עולמית ע"י אונסק"ו והמפרץ שנקרא על שמה, עליו צפינו ממרומי הר לובצ'ן, הוא למעשה מעין פיורד מפותל המוקף הרים רמים ונישאים.

מצאנו חניה במקום שווה ונכנסנו לעיר העתיקה (סטארי גראד) דרך השער הצפוני. העיר העתיקה קטנה למדי ושופעת קסם של ערים עתיקות מבוצרות עם הסימטאות הקטנות, הכיכרות ופינות החמד. בהשוואה לבודבה (שגם היא מצאה-חן בעיני) , קוטור נחשבת יותר אלגנטית ומעודנת והיא מצאה-חן בעיננו מאד.

בעיר הסתובבו תיירים רבים וגם מקומיים. הרבה מסעדות, בתי-קפה, חנויות ו...כנסיות.

שוטטנו בסימטאות, יצאנו לנמל וצפינו ביאכטות של העשירים, שבנו ושוטטנו בסימטאות וחיפשנו מסעדה לאכול בה ארוחת-ערב לסיום הטיול.

למרבה הבאסה, נפלנו על אחת ממלכודות התיירים (כנראה כל המסעדות שם הן כאלה...) - היה די טעים (לא משהו) ויחסית למונטנגרו - יקר! בכל אופן, נהננו מהמקום בו ישבנו - כיכר ציורית והומת אדם וסביבנו בתים יפים ועתיקים, פעמוני כנסיות מצלצלים. בקיצור, הרגשנו תיירים למהדרין.

קינחנו בגלידה באחת הסימטאות והתחלנו לחזור למכונית.

באותו הערב, התקיים משחק כדור-מים חשוב ביותר בין נבחרת מונטנגרו לנבחרת סרביה (או אולי בוסניה? אחת ממדינות האירוויזיון בכל אופן). בכל בתי הקפה צפו במשחק, התרגשו והיו במתח. בכל פעם שהיה גול, כולם צהלו ושמחו ואם הקבוצה השנייה הובילה, הפרצופים היו במתח עד אבל . בני היקר, ספורטאי בנשמתו, ביקש שנישאר עד תום המשחק, רק כדי לראות את תגובת הצופים. לשמחתנו הגדולה, מונטנגרו ניצחה! כולם הריעו ומחאו כפיים, גם אנחנו .... מה יש, אנחנו מספיק זמן במונטנגרו, לא?... למה לא לפרגן

*

סימטאות קוטור + כביסה אמנותית...

*

קוטור היתה תקופה ארוכה תחת שלטון הרפובליקה הונציאנית ואפשר לראות את סמלה - האריה המכונף מוטבע על גבי מבנים רבים בעיר.

הכניסה הראשית לעיר העתיקה היא דרך שער הים שנבנה בשנת 1555.

מעל שער הים חרות תאריך שחרור העיר מידי הנאצים ולצידו כוכב אדום קומוניסטי וציטוט של טיטו. בתוך השער ראינו תבליט אבן מהמאה ה-15 של מריה הקדושה וישו התינוק בין שני קדושים.

סיירנו במרינה של העיר וראינו את היאכטות של העשירים ואת המראה היפהפה של המפרץ.

*

חומת קוטור - אורכה כ- 5.5 ק"מ. נבנתה ע"י הוונציאנים כדי להרתיע את חיילי האימפריה העות'מאנית ששלטו באיזור ההרי של מונטנגרו. 

ניתן לטפס על החומה - סה"כ 1400 מדרגות. קטן עלינו....

אמא: גליה עלתה עד למעלה!

בן: בואו נעלה גם!

אמא +אבא: תשכח מזה!

סאבטקסט: איזו אלופה גליוש !

*

הלילה ירד, ואנחנו עזבנו את קוטור, לא לפני שהנצחתי את החומות המוארות.

המראה יפהפה ומרשים מאד, במיוחד כשיוצאים מהעיר וצופים בה מעבר למפרץ.

תיאור ספרותי וציורי : חומת העיר מוארת בלילה באור יקרות המשתקף במים ומקיף את העיר בכתר של זהב.

*

אנחנו בדרך לעיירה הרצי-נובי (בינינו, שם שנשמע מעט יידישאי...).

התמסרנו לג'י-פי-אס כדי שיוביל אותנו למעברות (שעובדת אגב, למרבה הפלא, 24 שעות ביממה).

הדרך עד למעבורת התפתלה סמוך לקו החוף של מפרץ קוטור והיתה מעניינת עד מאד. הרגשנו כמו בתוך סרט איכות (הסרטים של קוסטוריצה, למשל....).

לאורך הכביש הצר, עיירות, כפרים ושאר יישובים וכל האנשים נמצאים בחוץ, בערב קיצי חמים ונעים. גברים חסרי חולצה (מזמן לא ראינו... ), נשים עם בגדים מסורתיים, נערים ונערות בלבוש מינימאלי, סבתות וסבים מארגנים ארוחות על קו המים. החיים הטובים נוסח מונטנגרו הפשוטה והבלתי-אמצעית.

הרהורים פילוסופיים : מה רע להם? חיים על שפת מפרץ מדהים,מחייכים כל הזמן, נהנים מהחיים הפשוטים והטובים. תאמינו לי, יש מה ללמוד מהם והם בהחלט ידעו גם ימים קשים עם כל המלחמות שעברו.

נסענו מאד לאט בכביש המתפתל שהיה לפעמים ממש על קו המים. המונטנגרים עברו את הכביש כאילו היה שביל, או בגדר המלצה של כביש... לאורך קו - הים, אנשים ישבו עם כסאות-נוח או סביב שולחנות, אכלו, שתו , שמעו מוזיקה ונהנו מהחיים. ממש התחשק לעצור את האוטו ולהצטרף אליהם....

לבסוף, הגענו למעבורת, עלינו עליה וחצינו את המפרץ. עוד כעשרים דקות נסיעה ואנחנו מגיעים לתחנה האחרונה - העיירה הרצי-נובי, שם הזמנתי בבוקינג מלון שקיבל המלצות טובות מאד - Garni Hotel Bokeška Noc הנה תקראו כאן.

הגענו סמוך ל-11 בלילה ואת פנינו קיבל בנם של בעלי המלון (הם כבר הלכו לישון ) - בחור מאיר פנים שהוביל אותנו לחדר נחמד ונעים. למלון יש לובי ובו אפשר לעשות קפה ותה כל עת שרוצים והמקרר עומד לרשות האורחים עם מים, מיצים וחלב.

התארגנו לשינה (בן: סוף-סוף יש לי מיטה אמיתית שהיא לא ספה נפתחת!) ונרדמנו עייפים אך מרוצים....

לילה אחרון במונטנגרו. לילה טוב