יום חמישי. ערב. שולחן לחמישה. גישושי היכרות...נעים מאד יעל, שלום גיל . ברקע מלהטטים שחר ויעל. הוא בין אדי חנקן נוזלי השוטפים את השולחן ויעל בצילומיה.
קליק. אולי תכתבי על אוכל וטיולים?
קליק. ה...מ...מ...מעניין. אולי?
ככה נולד הבלוג.
זגרב. אוגוסט 1990. חצי יום הוקדש למימארה. מוזיאון מומלץ. בחציו האחר טיילנו בעיר העתיקה שוטפים עיניים בגגותיה המיוחדים ועוצרים במדחוב לק"ק. קפה וקרמשניט. קרמשניט מקומי מפואר בגירסת "דאבל דק". קפה זגרב במדרחוב. טעים מאד. ממשיכים לתור את העיר ברגליים מתפעלים מהעיר העתיקה. נכנסים להיכל של ציבונה זגרב, משתגעים מהמוכרת בפסג' ציבונה שעוטפת כל כך יפה את השוקולדים.
ירד הלילה, עייפים ורעבים במסעדת המלון. מה תאכלו שואל המשופם החייכן?
ז. כרגיל. כבד עגל בגריל. כבר חודש. לא לוקח סיכונים. ש. מנת ילדים, בטח בגלל שזה היה טיול הבת מצווה שלה. נ. מתעניינת מה יש לו להציע: מבקשת מקומי אותנטי שלא יכיל דגים או פירות ים.
זגוריה, הוא משיב בעיניים זורחות.
יופי. מה זה?
והוא המתעלג באנגלית והמתקשה בגרמנית. מגייס הרבה תנועות ידיים רחבות מהן ניתן להבין שמדובר במנה בטוחה, מייצגת, גאוות קרואטיה. מנה יבשתית מאד שאין בה קצה קצהו של זנב דג או מניחוחותיהם של פירות ים.
אז זגוריה.
שיהיה.
לאחר ההמתנה יוצאות המנות. כבד העגל לז. מנת הילדים של ש. כולם מתוחי צוואר והבעה ממתינים לזגוריה. הנה, היא מגיעה. זגוריה הוא אומר בחגיגיות ומניח צלחת עמוקה קרמית בתוכה קרם מהביל, רוטט משהו.
הכף הננעצת מגלה סודותיים. משהו צפון שם.
רשמו לפניכם, זגוריה זה בלינצ'ס, חביתיות, פלצ'ינטה או קרפ, תלוי איפה אתם ממוקמים ג"ג.
בצלחת של נ. היו שניים שמנמנים ממולאים בסוג של גבינה מלוחה מכוסים לגמרי בבשמל בגירסתו המקומית, מוקרמים קלות. כל כך קלות, שנשמר הצבע הלבן השנהבי והיתה המון תנועתיות.
בז'רגון המשפחתי עד היום, עשרים שנה אחרי, זגוריה הוא כינוי לאוכל לא מזוהה, ללא גוון אישיותי ברור המכוסה במעטה קרמי מרקד. ותתפלאו ראינו לא מעט זגוריות...
אגב, למישהו יש מתכון לזגוריה?
