בודפשט האירה לנו פנים, הגענו לחמישה ימים והשמש זרחה כמעט כל הימים.
כיוון שאני נעזרת להליכה בקביים ובקלנועית למרחקים ארוכים חששתי מנגישות לקויה, אבל סה"כ הופתעתי לטובה, למרות שהיו רחובות או אתרים מרוצפים אבן, הקלנועית סה"כ הצליחה להתגבר.
יהדות בבודפשט
בכל עיר עם מורשת יהודית ואבדן קהילה בשואה, אני מרגישה מחוייבות לאומית, לבקר באתרים היהודיים.
חוויה מרגשת בביקור בבית הכנסת הגדול בבודפשט. כניסה ללא תשלום למבקר עם מגבלה ולמלווה. איש צוות ליווה אותנו מסביב, לכניסה נגישה ליד הערבה הבוכיה והכניס אותנו לתוך בית הכנסת בדלת נפרדת, שם יכולתי להגיע לכל פינה ולהתרשם מהמראות הנפלאים.
בחצר האחורית נמצאת אנדרטת הערבה הבוכיה, אשר על כל עלה חרוט שם של יהודי שנספה בשואה
לא רחוק משם נמצא בית כנסת רומבך, מבנה מרשים, אבל לא יכולתי להיכנס, כי לא מצאנו מי שיראה לנו את הדרך הנגישה.
האתר המרגש ביותר מבחינתי היה באנדרטה הנעליים, על גדות הדנובה מפוזרות נעלים מברזל, אשר מסמלות את השמדת אוכלוסיית בודפשט שהובלה לדנובה ונורתה שם. מי הדנובה הפכו אדומים מדם. מרגש לראות שמבקרים הניחו דגלי ישראל, נרות נשמה ופרחים בין נעלי האנדרטה
