שלושה ימים קודם סגרנו טיסה. שתי משפחות של זוג+2, איחור של חצי שעה ואנחנו ממריאים. קדימה פורטוגל עוד פחות משש שעות ניפגש!
3.8.16 - קצת אחרי עשר בלילה נוחתים בפורטו, מגיעים לדלפק להשכרת רכב (AVIS) כדי לקחת את שני הרכבים המשפחתיים שהזמנו מהארץ, כבר בארץ חיפשנו רכב אחד גדול ולא היתה אף סוכנות שהיה לה רכב כזה בהתראה קצרה גם במחיר של יותר משני הרכבים יחד. בדלפק אנו שואלים לגבי רכב הגדול ונענים בחיוב, יש רכב גדול. אנו לוקחים אותו במקום שני רכבים משפחתיים תשלום קנס קטן (וזה במחיר של רכב אחד בלבד!) וקדימה לדרך.
מגיעים למלון לאחר שעת נסיעה אל מלון Vincci המקסים. לאחר שרכשנו את כרטיסי הטיסה, ניסינו לחפש מלונות אך התפוסה בכל פורטוגל הייתה 99% וכמעט ולא מצאנו מלון. יום לפני הנסיעה מצאנו במלון VINICCI חדרים לשלושה כאשר אנחנו 2 משפחות של זוג+2 מרימים טלפון למלון ומבקשים מיטה נוספת לחדר. והעניין סודר (תמורת תשלום נוסף, כמובן).
הגענו לחדר שהיה סוויטה עם מקלחת ענקית, מכונת קפה נספרסו, חשמל חכם כולל תריסים חשמליים ועם נוף לנהר דואורו בפורטו. ארוחת בוקר טעימה מאוד ועשירה יחסית (במונחים פורטוגזים, שזה אומר בלי ירקות....). ובסה"כ תשלום של 530€ לשני לילות לכל משפחה של זוג+2.
המיקום של המלון היה די נוח הייתה חניה ליד המלון הייתה ליד המלון תחנה של הפוניקולור, טיילת על שפת הנהר ואפילו מנחת מסוקים!
שמנו את המזוודות בחדר ויצאנו בשעת הלילה המאוחרת לטיול היכרות ברחובות פורטו עם הרכב, עד שהעייפות הכריעה אותנו וחזרנו למלוננו המפנק. בתמונה הנוף הנשקף מחדר המלון.
4.8.16 - מתעוררים נמרצים ומרוצים אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים לעיר. טפטוף מתחיל לרדת בהתחלה לא התייחסנו לטפטוף והמשכנו לטייל, אך לאחר שכבר התחלנו להירטב חיפשנו אלטרנטיבות קצת יותר יבשות. הלכנו לכיוון הרכבל (8€ למבוגר). ירדנו מהרכבל וניסינו לטייל ליד המצודה בסביבת הרכבל, אך שוב טפטף וחזרנו מהר לרכבל וירדנו למטה. עם כרטיס הרכבל קיבלנו גם כניסה לביקור ביקב שממוקם ברחוב ליד. הביקור קצר ונחמד והיה גם מפלט מהנה מהטפטוף. כל אחד מקבל 3 כוסיות טעימה ממבחר היינות שהם נותנים. לא בדקנו כמה עולה בקבוק וחבל. היו שם יינות טעימים, יינות הפורט, האהוב עליי. לאחר הביקור הקצר ביקב פנינו לעבר פארק גני קריסטל שהיה פארק עם שטחים נרחבים ירוקים ונוף נהדר לנהר, שם בילינו לפחות שעתיים, גם טפטף פחות יש לציין.
משם פנינו לעבר בית הכנסת שהיה סגור ולכן רק תיצפתנו מבחוץ. המשכנו בנסיעה לכיוון רחבת העירייה שהיתה למעשה כיכר רחבת ידיים ואנדרטה בקצה.
ממשיכים משם לעבר תחנת הרכבת שהינו מבנה יפה מאוד מחופה בזליז' המפורסם שלהם.
המשכנו לטייל גם באיזור סמטאות העיר העתיקה. בזמן ההמתנה לגברים שיביאו את הרכב מהחניה הרחוקה נכנסנו לבית תה חמוד מאוד באחת הסמטאות, אך לא התייחסו אלינו. גם לאחר שהתיישבנו וניסינו לעשות קולות שיפנו לנו את השולחן בקושי התייחסו אלינו. לאחר מספר נסיונות לתשומת לב ניגשה אלינו בעלת הבית והתנצלה שאין לה היום עובדים ולכן השירות מעט איטי. בקיצור עד שהגיע הזמן להזמין מהתפריט למעלה מחצי שעת המתנה, הגברים שלנו כבר הגיעו עם הרכב – התנצלנו ויצאנו.
משם יצאנו לעבר קניון קטן עם מעט מאוד חנויות, שהיה בדרכנו לא רשמתי את שמו אך לא מומלץ כלל. יותר מאוחר ראינו באינטרנט, שיש אאוטלט די קרוב למקום שהיינו בו, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. אכלנו באותו הקניון בפיצה האט וחזרנו למלוננו.
5.8.16 – בוקר, מתעוררים, מזג אויר מצויין. רצים מעט על שפת הנהר וחווים את שלב התעוררות העיר.
ממשיכים לארוחת הבוקר ומקווים שהיום יהיה נעים יותר. היום פנינו מיועדות דרומה. נפרדים מהעיר מרובת הגשרים היפיפיים והתחלנו בנסיעה לכיוון המגדלור בפורטו, בחיבור של הנהר עם האוקיינוס. מזג האוויר קריר אולם המראה המהפנט כובש אותנו.
מפורטו התחלנו בנסיעה דרומה נסיעה לאורך הנהר, לכיוון אייברו, עיר התעלות – וונציה של פורטוגל, שהייתה מעט מנומנמת, סיירנו כחצי שעה בסמטאות העיר, לאחר מכן עלינו לסיור בגונדולה ששטה לה ברחבי העיר (בסגנון וונציה, רק מעט זול יותר) משך השיט היה 45 דקות שעלה 8€ למבוגר ונתנו הנחה לילדים. השיט היה חביב המדריך במראה שמזכיר מעט את אנטוניו בנדרס, הסביר מעט על העיירה, על ההיסטוריה שלה, ואפילו ניגן לנו שיר בכלי שמזכיר גיטרה.
משם עלינו למסעדה שניסינו למצוא שלא תהיה תיירותית מדיי. מצאנו את מסעדת ברילו (אם אינני טועה בשמה), באחת הסמטאות בעיר ולא ליד התעלות, הייתה יחסית זולה וטעימה (אך עם יותר מדי שמן במנות לטעמי) כולנו כולל הילדים (והם בדר”כ לא אוכלים דגים!) אכלו דגים טעימים ויצאנו עם חשבון של 90€ לשתי המשפחות (של זוג+2). מהמסעדה פנינו לעבר יער בוסקו, טיילנו בטירה ובגן המרכזי אך לא טיילנו לצערי בנחלים ובשאר שטח היער. היה לנו קשה להאמין שחלק משטח הארמון הוקדש למלון, נכנסנו ללובי המלון בלבד. וליבנו נחמץ מעט על שלא זכינו ללון שם ולהרגיש לרגע בני מלכים (99% תפוסה כבר אמרתי?).
יצאנו מהיער לכיוון עיירת קוימברה, עיירת סטודנטים חמודה, בכל סמטה אתה מוצא מטיילים/סטודנטים שיושבים סביב ארוחה חלקם אף מנגנים ברחוב, היו גם מעט דוכנים, עלינו המון מדרגות, שאח”כ גם היינו צריכים לרדת אותן.
משם נוסעים לעבר מלוננו שהוזמן יום לפני הטיסה. מלון אירוסטאר שבעיר פיגוארה דה פוז figueira da foz. המלון בתמונות נראה מהודר ומפנק, אך בפועל החדר שקיבלנו היה ללא כל פינוקים. קצת אכזבה אבל בסך הכל המלון היה בסדר גמור, כל משפחה קיבלה חדר וסלון עם מקלחת אחת גדולה ומקלחון קטן בחדר. לא היה בחדר מקרר או קומקום למשכימי הקום. בקבלה היו נחמדים מספיק והזמינו את משכימי הקום לשתות יחד איתם קפה (אלו השעות שלפני פתיחת חדר האוכל והמסעדות). עם הגיענו בערב לעיר התקיים בדיוק הפנניג ריצה עירוני והעיר כולה הייתה מלאת הפנניג מהרמקולים בקעו שירים וליד המלון הייתה אמבטיית קצף והמוני אנשים הסתובבו ברחוב. קיבלנו את החדרים ומיד הצטרפנו להמונים, הלכנו מעט בטיילת עד שהעייפות הכריעה אותנו.
6.8.16 - לאחר ריצת בוקר בטיילת העיר (על הטיילת הזו היה יותר כיף לרוץ מאשר הטיילת של פורטו), מגיעים לארוחת בוקר שהייתה סבירה מינוס עם מגוון דל יותר של פירות (וכמובן כמיטב המסורת הפורטוגלית בלי ירקות כלל). את היום התחלנו על חוף הים שהיה מעבר לכביש של המלון. ביקשנו וקיבלנו פינוי מאוחר וכך התאפשר לנו לבלות עוד קצת בחוף הים. היה יום די נעים, אך מי האוקיינוס היו קריםםםם….
בסך הכל העיירה עשתה רושם של עיירה תוססת. לאחר פינוי החדר המשכנו בנסיעה לכיוון דרום.
נכנסנו לעיירה נזרה (בשמה הישראלי – נצרת), שהיא עיירת חוף מדהימה ותוססת, מלאת תיירים. טיילנו לאורך הטיילת התוססת והיה חם ועם הדוכנים הבלתי נמנעים שם. אוכלים שם ארוחת צהריים באחת מהמסעדות הנקראות מלכודת תיירים מובהקת שעל חוף הים. בסה"כ האוכל שהוגש במסעדה היה טעים מאוד וגם משם יצאנו עם חשבון של 100€ לשתי המשפחות. כאשר כמעט כולם אכלו מנת דג. לאחר הארוחה נסענו בשבילים מפותלים (לדבר הזה לא קוראים כביש!) והגענו עד לצוק המשקיף על כל נזרה והאיזור.
ממשיכים בנסיעה לכיוון העיירה אובידוש החושך כבר מתחיל להתפשט, ודי מיהרנו. הספקנו ללכת למבצר בכניסה לעיר על מסלול החומה וליהנות מהסמטאות הצרות מלאות חנויות ומסעדות. זה היה נחמד ללכת ככה בסמטאות העיר העתיקה עם כל האנשים המחופשים לאבירים.
יצאנו מאובידוש עייפים, אך נהננו מאוד, ללילה הזה הזמנו מלון ממש באותו היום בבוקר. מצאנו את מלון Dolce שהוא קומפלקס של מרכז נופש שיש בו חדרי מלון רגילים וגם לינות בוילות וקוטג'ים ששייכים לאנשים פרטיים שהמלון מנהל. מצאנו בית לשישה אנשים. התקשרנו למלון והם מסכימים להוסיף לנו עוד 2 מיטות. (ללא חיוב נוסף-חמודים!). סה"כ עלות הלינה כולל ארוחת בוקר לשתי המשפחות הסתכמה ב-340€. קיבלנו למעשה קוטג' מקסים עם 2 קומות, מטבח מאובזר כולל מכונת כביסה. מרכז הנופש משקיף על עמק ירוק מדהים עם מגרש גולף סביב. לקח לנו הרבה זמן לשכנע את עצמנו לעזוב את המלון. אבל היה לנו מלון שהוזמן בליסבון לשלושת הלילות הבאים וכבר לא יכולנו לבטל באותו היום. אם יכולנו היינו בהחלט מוסיפים עוד לילה או שניים.
7.8.16 - ממשיכים בדרכנו דרומה, אל עבר העיירה פניצה, היושבת על חצי אי כאשר יש להם חוף משני צידי היבשה. הגענו עד לשטח המגדלור מול הסלע המפורסם.
מהמקום המדהים הזה המשכנו לעבר סינטרה לכיוון ארמון פנה, שההגעה אליו כללה נסיעה בשבילים צרים מאוד אמנם יפיפיים אך לא סימפטי בכלל לנסיעה (אפילו לאופניים היה קשה לנסוע שם). הארמון לא מפואר כמו שאמור להיות ארמון. אבל הוא יפיפה בדרך שלו. עם שטחים נרחבים מסביב, יש אפשרות ללכת ברגל או באוטובוס (בתוספת 3 אירו). מדובר בהליכה של כ-10 דקות, אבל בהחלט דורש מעט כח כי הדרך הינה בעלייה. אנחנו עלינו וירדנו ברגל (כל הכבוד!).
מהארמון אנו נוסעים לעבר קאבו דה רוקה Cabo da Roca, בתזמון מדוייק לשעת השקיעה. מראה מרהיב שעד שמגיעים אליו בשבילים צרים עם המון סיבובים צרים שעולים למעלה למעלה, עד שמגיעים לנקודת התצפית המרהיבה. גם משם בקושי עזבנו.
משם המשכנו לליסבון למלון שהוזמן לשלושת הלילות הבאים. מלון רדיסון בלו. מלון מעט מיושן שגורם לנו לחפש מלון לשני הלילות הבאים, אך 99 אחוזי התפוסה הכריעו אותנו.
8.8.16 - ארוחת בוקר טובה עם מבחר לחמים, פירות ואפילו כללה 3 קערות של ירקות. עם מלצרים מנוסים מבוגרים ואדיבים. בהחלט עשה לנו טוב.
אנו מתחילים את היום בכיכר רוסיו ומדרחוב אוגוסטה שזה רחוב ארוך עם שני שערים ענקיים בשולי הרחוב הגובל עם הים. רחוב מקסים עם שדרת חנויות בצידיו.
לאחר מכן אנו מנצלות רגע של חולשה של הגברים והולכים לאאוטלט וכמובן נשארים שם עד שעת הסגירה 10 בלילה. בתמונה – בגשר המוביל אל האאוטלט.
משם מחפשים מקום לאכול, מגיעים לסמטאות העיר העתיקה המלאים ברים ופחות מסעדות. מוצאים דוכן סושי שעמד לסגור ממלאים שני מגשים ויוצאים לאכול בחוץ. חוץ מהבן שהתעקש על המבורגר. ליד חניית הרכב מגלים התקהלות חבר'ה בפארק הסמוך ורואים שיש הופעה של להקה המורכבת יותר מ-20 גברים ובלי כל השתהות התיישבנו על הדשא לצפות. חביב ונחמד!
9.8.16 -פותחים את היום ברחובות הראשיים של ליסבון, מסתובבים מעט, חם מדי ואנחנו מחליטים לפנות למקום ממוזג שזה קניון קולומבוס. עם סיום ההתמזגנות בקניון קולומבוס, פנינו למסעדה שכתבו עליה לפני מספר ימים בעיתון, אנו מנסים את מזלנו, מגיעים למסעדת פועלים פשוטה, המופעלת ע”י בני המשפחה - מסעדת לורנה. השרות מצויין, ולמרות שמנה אחת הוחזרה והוחלפה באחרת (מנת סלומון שהוכנה כנראה מדג קפוא), יתר המנות היו מצויינות. כולנו אכלנו דגים והבן אכל המבורגר עם לחמניה תוצרת בית! גם במנת הפתיחה הוגש לנו לחם תוצרת בית. גם משם יצאנו עם חשבון של 110 אירו לשתי המשפחות.
אנו פונים לעבר מצודת בלם, ולאנדרטת המגלים – שהיתה בשיפוצים. הכל כבר סגור ומתחיל להחשיך ואנחנו מטיילים מעט למרות הרוח עד כמה שזה מתאפשר.
10.8.16 - רוצים ים. לכן נוסעים לחוף סינטרה. גם הדרך לשם יפיפיה ואנחנו עוצרים בכמה נקודות תצפית בדרך. מגיעים לנקודת חוף יפה אך מעט קריר (דווקא היום). מה שגרם לנו להישאר בשמש ולא בתוך הגלים. מתחילים ליסוע לכיוון ליסבון חזרה, בדרך עוברים בעיירה כסכאיש Cascais מטיילים שם מעט וחוזרים למלון.
חוזרים למלון למקלחות וארגונים אחרונים. מעמיסים את המזוודות לאוטו ויוצאים לטייל בליסבון בשדרת החנויות היוקרתית. היו לנו שעתיים עד שנצטרך להגיע לשדה התעופה. מהרחוב הזה לא יצאנו עם אף שקית ביד...
וזהו. תם היום ותם הטיול. אנחנו שמים פעמינו לכיוון שדה התעופה. זה הזמן לתכנן את הטיול הבא!
