חזרנו השבוע מביקור של חמישה ימים בטנריף ועדיין אינני מסוגל לענות על השאלה האם אני ממליץ או לא על האי הזה כיעד.

החיסרון הגדול של טנריף הוא בדיוק ההופכי של מה שציפיתי לפגוש באי די מרוחק הצמוד לאפריקה: מדובר באי הכי תיירותי והכי בנוי שאי פעם נתקלתי בו. תחשבו על רצועות שלמות שמשלבות מלונות מצועצעים סטייל אנטליה ואלפי פרוייקטים של דירות נופש שמכלים כל חלקה טובה. אני מודה שכשאני נתקל בכמות כזאת של בנייה, גם החופים היפים ביותר על הנייר כבר לא עושים לי את זה.

אז הנה מי שכן יהנה מטנריף – כל מי שמתעניין בבועת הנדל”ן של ספרד בעשור הקודם יבין אותה מצויין בביקור באי.

גם בירת האי חסרת כל חן, ובכלל הבעיה הגדולה של האי הזה הוא שאין לו אופי וקשה להתאהב באיים חסרי אופי.

אז למה אני בכל זאת מתלבט? כי בכל זאת יש בו כמה פינות מוצלחות ומה שמעניין בהן (אם כי גורם מבחינה מסויימת לאובדן האופי) הוא שהן כה שונות זו מזו:

פארק הר הגעש של טיידה יפה ומיוחד ושווה יום מהטיול. לא לוותר על מסלול מס' 3 (las roquas de Garcia) - מסלול יפהפה של שעה-שעתיים ברמת קושי בינונית. הנופים מזכירים אולי יותר את הנגב מאשר את הירח (כפי שמובטח בברושורים) אבל עדיין מאד יפה שם.

הכפר Masca שווה את המאמץ הנדרש להגיע אליו – דרך של 5 ק”מ תלולה, צרה ומפותלת. כבר מזמן לא לקח לי כל כך הרבה זמן לחצות 5 ק”מ – אבל תצפיות הנוף במהלך הדרך ובעיקר בכפר עצמו שוות את המאמץ. בימים כתיקונם ניתן לרדת ברגל מהכפר לחוף ים מבודד – טיול של כ 4 שעות שדורש תכנון תחבורתי מסובך אבל בעת הכתיבה המסלול הזה נמצא בשיפוץ וסגור למטיילים.

יער Anaga בצפון האי לא ממש מצדיק את הכינוי “יער גשם” הניתן לו אבל מספק טיולי יער קרירים ומוצלחים ברמה של מרכז אירופה במרחק רבע שעה נסיעה מחופים שמשיים.

מרכז העיירה La Laguna הוא המקום היחידי באי המשמר אופי ספרדי קולוניאלי. אם רק כל האי היה שומר על האופי הזה…

אנחנו גם חצינו עם מעבורת לאי הסמוך Gran Canarias כדי לראות את Las Palmas החביבה ובעיקר את חופי Maspalomas המאופיינים בדיונות חול ענקיות ליד הים. זה נחמד, בעיקר למי שלא היה עוד בסהרה ויכול לקבל מושג מה על הנוף הרווח שם. הבעיה היא שהמעבורת יקרה להחריד (עלה לנו 240 אירו בקנייה מראש לשלושה אנשים ומכונית – ומשום מה היה עולה אותו דבר גם בלי המכונית) ולא בטוח שהחוף הזה – גם אם הוא מאד מוצלח כשלעצמו – מצדיק את הכסף ואת הנסיעה (שעה ורבע במעבורת ועוד שעה ורבע בכבישים לכל צד – לא כולל נסיעות בטנריף עצמה).

גם האוכל בטנריף, ובעיקר בחופים הדרומיים תיירותי להחריד, וגם יקר ללא הצדקה לספרד אבל אפשר למצוא גם כמה הפתעות לטובה:

בסנטה קרוז אכלנו במסעדת ים יצירתית ומוצלחת בשם K-Maron

בלה לגונה אכלנו במסעדה לא רעה בשם Guaydil.

בלוס קריסטיאנוס שבדרום יש מסעדת ים אותנטית נהדרת וזולה במיוחד בשם El Cine רק שרצוי להגיע אליה מחוץ לשעות השיא כדי לא לעמוד בתורים (הכי טוב בין 16:00 ל 19:30) וממש קשה למצוא אותה כי היא חבויה בתוך סמטה קטנה מאחורי בית מרקחת…

אז מי שרוצה אי עם אופי לא צריך להרחיק לטנריף – רוב איי יוון מוצלחים יותר. מי שרוצה ויכול לאפשר לעצמו חופשה באי אקזוטי שיסע לסיישל או לזנזיבר או למלדיבים – אבל מי שמגיע לטנריף – יכול לשכור מכונית ולהגיע למקומות היפים שעוד נותרו באי.