שוב מגיע באפיסת כוחות לכתוב את קורותינו בימים האחרונים, אז גם היום, בלי תמונות...
בפעם האחרונה כתבתי מפייג' לאחר היום הנהדר באגם. אתהיום השני התחלנו די באיזי מכיוון שהפגישה המיוחלת עם צ'יף טוטסי נקבעה ל-10 בבוקרבלבד. הגענו לשם וגילינו שלא רק אנחנו מכירים אותו... ב-10:30 יצאו 4 קומנדקריםפתוחים + שני GMC לכוון האנטילופ קניון. לצערי לא קיבלנו את המדריכה של ערבה וזהשכן קיבלנו – לא שווה אפילו לברר את שמו. אנחנו הרגשנו פספוס גדול בסיור הזה. המדריך דיבר 30 שניות בתחילת המסלול (בייחוד הוראות בטיחות) ומיד דחף אותנו לתוךהקניון. הדבר היחיד שעשה היה להראות מאיפה לצלם או צילם בשבילנו. ציפינו למעט יותרממדריך שקיבל סכום לא מבוטל. לא קיבלנו כמעט כלום על הגיאולוגיה, מה, מי, אינדיאנים – נדה, רק איזה חילול ממוסחר קצר באמצע הדרך.
אין ספק שהיופי מדהים, אבל בשבילזה לא היה צריך סיור מאורגן. יעל מוסיפה שמי שהיה בשפך הארנון בירדן – ההבדללא גדול (אני חולק – לדעתי, יש דמיון אך שונה). מכיוון שלא התעורר עניין גדול מידי, הבנות השתעממו מהר, ואנחנו הרגשנו די פיספוס. לסיכום – הוחלט ברוב קולות שאנחנומשנים רשמית את שמו של האדון ל"צ'יף טוסיק" כי הוא לא שווה יותר מזה.
(לכל מי שלאקרא פוסטים אחרים – רבים מאד בפורום מרוצים מהסיור שלו, אולי סתם נפלנו, או הלחץ שלאוגוסט נתן את אותותיו.) גם קצת מבאס לראות איך האינדיאנים התמסחרו והפכו למערביים, האמת – זכותם, זו אמריקה, אבל זה קצת מוציא את העניין (הבנות אמרו שיש יותר מידיאינדיאנים שמנים כאלה שבכלל לא נראים אינדיאנים – והרי הם אמורים להיותרזים,זריזים, רצים מהר ופוגעים בול בחץ וקשת).
החלק הנחמד היה בכלל בסוף כשהגענוחזרה לחנות, פנתה גברת ישראלית אל יעל (אי שם בתור לפיפי) ושאלה "את יעל נכון?מהמשפחה של ארז..." התברר שדורית (חברת פורום מהזן הסמוי – יש רבים וטובים כאלוכידוע) עשתה אחת ועוד אחת והחליטה שזו יעל שלי... קטע לא?
יעל נדהמה מדורית עלהזיהוי ומזה שהוסיפה ואמרה שקראה בכתבות שלי שהיא בשלנית (נו.. אני מחלקקומפלימנטים סמויים לאשתי...). מפה לשם הזמנו את דורית ומשפחתה להצצה חטופה ב"ריבה" שלנו, היה נחמד ואני יכולתי סופסוף להוכיח לבנות שאבא לא ממציא חברים באינטרנט ואתםלא דמויות ווירטואליות בלבד.
אחרי טוטסי, ניסינו למצוא טרננינג חם ליעל לאורהקור בלילות האחרונים והקמפים בשמורות ללא חיבורים הצפויים לנו בהמשך – לך תמצאטרנינג חם באוגוסט ועוד בפייג' – בסוף מצאנו משהו דקיק – נמשיך לחפש.
הנקודההבאה – סכר גלן. נכנסנו לסיור של 14:00 (יש בקיץ כמעט כל חצי שעה), $5 למבוגרים ו 2.5$ לילדים. (כמובן שבזמן שהלכתי להזמין מקום לסיור – יעל תיקתקה עוד ארוחת צהריםחמה במטבחינו הצנוע – כן, אני ממשיך עם הקומפלימנטים...). כרגיל, בדיקות בטחון ומעט מאד דברים מותרים בכיסים, קבוצה קטנה ומדריכה צמודה.
היה מ א ד מעניין אתכולנו. מרשים מה בנו שם, הסיור עובר מעל ובתחתית הסכר, עם הסברים מאד מעניינים עלהבניה, האגם שנוצר, החשמל, הטורבינות – שווה.
ב-15:30 יצאנו לכוון ברייס. למרותהדרך הארוכה יחסית, עבר בסדר, לא עצרנו בסוף בשום מקום, כי לנהג היה כח, הבנותמאחורה בקולנוע/שינה ויעל על outlook כותבת אימיילים. לפני ברייס – הקניון האדום – מרשים (בייחוד למי שלא ראה עדיין את ברייס), ראינו שאנחנו לא רחוקים מזמן השקיעה, אזבמקום להכנס לקמפ, דהרנו לתוך השמורה, וקינחנו את היום בשקיעה מעל הברייס, מראשה"Inspiration Point" עם עוגות תפוחים – מי צריך יותר מזה?
את הלילה עברנוב"Rubi's Inn" – קמפ גדול מאד, דקה מהכניסה לשמורה. היה בסדר (לא ניצלנו אותו יותרמידי), $49 לכולנו. מקלחות – מצוינות, אין רשת לfire Ringואין BBQ. את חדרהכביסה סוגרים ב-7 בערב, אז בתור המשכים הלאומי, נשלחתי ב-7 בבוקר לכביסה – שתיטבליות על מכונה – לדברי יעל – יצא מלוכלך... אני עדין לא מרגיש בהבדל.
בברייס הלכנואת שילוב המסלולים המומלץ : "השקיעה-גני המלכה-נבחו-זריחה-שקיעה" – היה מאד מאד מאד יפה, כולם נהנו, מזג אוויר – לא מבקשים יותר מזה. העלייה בוול סטריט היתה קשה לנטע, כל העוברים ושבים שמעואותה, אבל גם את זה היא עברה בהצלחה. (הגדולות רצו בעלייה) – כל המאמץ – שווה, פארקמדהים, יעל הכתירה אותו כיפה מכולם.
בדרך נפגשנו עם כמה צ'יפ-מונקס (איך זה בעברית?) – הילדות מאוד התלהבו. ראינו עם במבי פה ושם. סיימנו את הפארק בפיקניק ליד ה NORTH CAMP ויצאנו חזרהלעצירה לילית בקמפ "של ערבה" ב Mt. Carmel JCT. קמפ על הכביש (לא מפריע עד כה).וכאן, אינטרנט – סוף סוף עובד כמו שצריך, חיבורים מלאים ו...3 קרוואנים בלבד. במקרה יעלהבינה שיש בריכה למלון (Best Western) שמחזיק את הקמפ, אז אישרו לנו להיכנס, ועברנואחה"צ רגוע וכייפי בבריכה.
ארוחת הערב – נפילה בפעם השנייה ברציפות – לאורהעובדה שאני לוחץ על BBQ ושכבר יומיים אין fire-ring, אני מנסה להדליק בולי עץגדולים בתוך מנגל חד פעמי בגודל בלטה (7$ בוולמרט) – וזה הולך קשה-קשה. בולי עץמתאימים למדורה בלבד, במנגל כזה לוקח שעות עד שהופכים לגחלים – אז כל משפחתי ישבהוחיכתה בסבלנות עד שהאב הנחוש יגיע לרמה שאפשר לשים המבורגר על האש – סתם עקשן... מחר – קבעו כולם – פסטה.
מחר על הבוקר – לZion ואז נחליט או להעביר שם לילה (ישהזמנה לקמפ), או להמשיך לווגאס לאור הזמן הקצר מידי שיש לנו בעיר. זהו, עייפתי, סוגר והולך לישון, בZION – אין אינטרנט, בווגאס – יש.
לילהטוב
