בחדשות בארץ אתם כנראה רואים בעיקר גלים של אנטישמיות הגואה ברחבי אירופה. זה בהחלט יכול להראות מסוכן כרגע לבקר באירופה בתור ישראלי. אבל אחרי שהייתי בכמה ערים מרכזיות באירופה בזמן האחרון, אני יכול להגיד באופן אישי – זה לא כל כך גרוע כמו שזה נראה מרחוק.
יש משהו מיוחד בביקור באירופה כישראלי. חלק מהערים בהן אני מבקר מלאות בהיסטוריה יהודית שמעניין לחקור ולגלות, לא רק כדי להבין את מה שקרה בעבר, אלא גם כדי לראות איך הצליחו לשמר ולהחיות את זה. בשביל הרבה ישראלים אשכנזים – השורשים וההיסטוריה האירופאיים עדיין קרובים וחיים. גם בערי בירה כמו אמסטרדם, לונדון, ברצלונה ופריז, יש צ'אנקים רציניים של היסטוריה יהודית.
האם יש אנטישמיות באירופה? כן. ברור שהיא קיימת, וברור שזה יותר מורגש עכשיו. בטח אחרי התמונות הקשות סביב מה שקרה לאוהדי מכבי. אבל, חשוב לזכור, יש גם הרבה מאוד אנשים באירופה שלא שותפים לתופעה הזו. ברוב המקומות שאני ביקרתי בהם, מצאתי קהילות תומכות, סקרניות ואפילו כאלה שמתעניינים בללמוד על התרבות היהודית. גם אם היו רגעים שבהם הרגשתי לא נעים או לא בטוח, בדרך כלל היה מישהו סביבי שמיהר להציע עזרה או תמיכה. החדשות אולי לא מציירות את זה ככה, אבל ברחובות אירופה, בין האנשים הרגילים, יש הרבה יותר טוב מאשר רע. יש רגישות כלפי קהילות מיעוט, ובסופו של דבר אם שמים פוליטיקה בצד ופשוט משדרים יחס מכבד – ברוב המוחץ של המקרים האדם ממול יעשה את ההפרדה בינך לבין המדינה שהגעת ממנה והדעות שיש לו לגביה, ויתייחס אליך כאל בן אדם.
לא, אנחנו לא צריכים להתעלם מהמציאות. יש עבודה רבה לעשות כדי להתמודד עם תופעות של אנטישמיות, אבל אני מאמין שהשינוי קורה קודם כל ברמה האישית. כל ביקור כזה, כל שיחה עם מקומי, בונה עוד שלב בגשר. אז אל תתנו לחדשות להכתיב את החוויה שלכם. העולם הרבה יותר מורכב ממה שאנחנו שומעים. לצד הקושי והאתגרים והדעות החשוכות – יש גם המון טוב, הרבה אנשים טובים, וקהילות תומכות שיכולות לשנות את כל התמונה.
אז אם אתם ישראלים שמבקרים באירופה – כן, תזהרו, תשימו לב, אל תתנהגו בצורה לא מכובדת ולא מכבדת. אבל - אל תפחדו. החיים יכולים להיות כל כך הרבה יותר פשוטים ואופטימיים, כל עוד אנחנו בוחרים להסתכל עליהם בצורה כזו.
שבועיים בווינה כנווד דיגיטלי
לאחרונה יצא לי לבלות שבועיים בווינה, עיר עם היסטוריה יהודית עשירה ומורכבת. כשחושבים על ווינה, בדרך כלל מדמיינים את הארמונות המלכותיים, הקפה המפורסם והתרבות המוזיקלית, אבל יש גם את הצד השני – את ההיסטוריה הכאובה של יהדות העיר, במיוחד סביב תקופת מלחמת העולם השנייה. זה לא תמיד קל להיות יהודי במקום כזה, במיוחד כשאתה יודע שההיסטוריה שלך כיהודי כאן לא תמיד הייתה פשוטה.
וינה של היום היא מקום מלא חיים, תרבות, ופתיחות. העיר מציעה שילוב מדהים של חדש וישן, בין האתרים ההיסטוריים כמו בית הכנסת הגדול לבין אזורים מודרניים שבהם קהילות יהודיות צעירות פועלות ומביאות חידוש ותרבות לעיר. כנווד דיגיטלי, מצאתי בה אווירה נוחה מאוד לעבוד ולהתמקד, עם אינטרנט מהיר, קפיטריות אינטימיות ומרחבים ציבוריים נעימים שעוזרים לפרודוקטיביות.
מעבר לעבודה, היה לי חשוב גם לגלות את הסיפור היהודי כאן. ביקרתי במוזיאון היהודי בווינה, שמספק תצוגה מרתקת על ההיסטוריה היהודית בעיר, כולל ימים של פריחה וגם ימים של סבל. המוזיאון לא רק מציג את ההיסטוריה, אלא גם מציין את הדרך בה הקהילה היהודית שוקמה, עם דגש על העשייה היהודית בווינה כיום. היו לי שיחות מרתקות עם מקומיים ועם יהודים וינאים, שדיברו בגאווה על ההתחדשות של החיים היהודיים בעיר, ועם זאת לא הסתירו את המורכבות של המצב.
לא הכל היה חלק במהלך השבועיים בווינה. היו כמה רגעים שבהם מצאתי את עצמי במצבים לא נוחים, במיוחד כשנושא ישראל עלה בשיחות בלתי צפויות. פעם אחת, ישבתי בבית קפה בשכונה מרכזית בעיר, עובד על הלפטופ שלי. ליד השולחן הסמוך ישבו שני אנשים, אחד מהם החל לדבר על המצב במזרח התיכון, והדברים הלכו לכיוון לא נעים. אחד מהם איכשהו זיהה שאני ישראלי (כנראה ראה מדבקה בעברית על הלפטופ שלי או משהו), פנה אליי בצורה די ישירה והתחיל להגיד מילים קשות ונוקבות על ישראל.
בהתחלה לא ידעתי איך להגיב. האמת היא שחשבתי על כל האפשרויות – לענות חזרה בחריפות, להתעלם, או להסתובב וללכת. אבל במקום זאת, החלטתי להישאר רגוע ולנסות להסביר את המורכבות של המצב. המשכתי להסביר שהמדינה שאני חי בה לא מייצגת את כל היהודים, ושגם אני, כישראלי, לא תמיד מסכים עם כל צעד שנעשה שם. ניכר היה שהוא לא ממש מקשיב אבל גם שאין לו בשר להמשיך בויכוח, הוא המשיך להפטיר עוד כמה הערות ופנה חזרה לשיחה עם חבריו. לי כבר לא היה חשק להשאר אז עברתי לבית קפה אחר. זה לא היה נעים אבל לא הייתי אומר שפחדתי. בוא נגיד ככה, בישראל בלי ספק הייתה יכולה לקרות לי סיטואציה דומה סביב נושא אחר, ויש סיכוי שבישראל זה היה מסתיים פחות טוב. אז פרופורציות, זה חשוב.
כמו שאמרתי באופן כללי, החוויה שלי בעיר הייתה מאוד חיובית. תמיד הרגשתי בטוח, ונראה היה שהרוב המוחלט של המקומיים לא שותפים לאנטישמיות כלשהי. היו כמה רגעים, כן, שבהם הרגשתי את המתח שבין עבר להווה – במיוחד כשעברתי ליד אנדרטאות לזכר קורבנות השואה, או כששוחחתי עם אנשים שהזכירו את מאורעות העבר. אבל בגדול – אני ממליץ.
