מונטנגרו - קיץ 2025
כללי
טיסה - הטיסה קצרה מאוד (פחות משעתיים וחצי בחזור) כך שהחשיבות של החברה שטסים איתה לא משמעותית מדי. טסנו עם ארקיע והיה בסדר.
רכב - לקחנו פולקסווגן פולו מ - Sixt. הרכב היה בדיוק עבור שלושתנו. לארבעה הוא יהיה קצת קטן מדי. קחו בחשבון שרוב הכבישים צרים ואם לא חייבים אז עדיף לא לקחת רכב גדול.
ממה שבדקתי בחברות הבינלאומיות הגדולות זאת העיסקה שיצאה הכי משתלמת לרכב אוטומטי עם ביטול השתתפות עצמית בביטוח. בערך 2,000 ₪ לשמונה ימים (10.7-18.7). יש אפשרות לשכור רכב מחברות מקומיות או לוותר על ביטול ההשתתפות העצמית. אני העדפתי לא לקחת סיכונים.
מלונות - באיזור ההרים יש מעט מאוד מלונות והרבה בקתות וצימרים. רוב הבקתות נראות על הפנים ורובן קטנות יחסית. הדבר הכי חשוב זה לבדוק כמה זמן נדרש להגיע לבקתה מהכביש הראשי. שלושה קילומטר בקו אווירי יכולים לקחת רבע שעה של נסיעה בכביש צר על מצוק עם תפילה שאף אחד לא יבוא מולך.
באיזור החוף המגוון הוא אינסופי ממש. אנחנו שמנו דגש על המרחק מהחוף, אבל אם יש רכב זה לא משנה וההמלצה שלנו היא לנסוע כל יום לחוף אחר. יש עשרות חופים מדהימים ואין סיבה להגיע לאותו חוף פעמיים, גם אם הוא קרוב למלון.
סוג הטיול - תיאורטית הדרך הטובה ביותר היא להקיף את המדינה ולשנות את מקום הלינה כל יומיים-שלושה. אנחנו העדפנו לקחת ארבע לילות בהרים וארבעה לילות בחוף. ויתרנו במודע על החלק הצפון מזרחי כי הבנו שמדובר בנסיעה מאוד ארוכה ונופים דומים לאלה שראינו בדורמיטור והאיזור שסובב אותו.
** החלק שלא עשינו: הנסיעה לאורך נהר המורצ'ה, מנזר מורצ'ה, קולאשין, שמורת ביוגראדסקה.
למי שחשוב להספיק את כל האיזורים: יומיים במזרח - צפון מזרח, יומיים עד ארבעה ימים באיזור שמורת הדורמיטור, ויומיים-שלושה ימים בבודווה או קוטור (עדיפות לבודווה, מאחר שקוטור עמוסה להחריד).
היום הראשון - 10.7 (נחיתה)
נחיתה בטיווט בצהריים, איסוף של הרכב ויציאה לכוון ז'אבליאק (שמורת הדורמיטור). נסיעה של כשלוש שעות אם לא עוצרים. אנחנו דווקא עצרנו הרבה כדי לראות את הנוף המטורף של מפרץ קוטור. דרך מעולה להתחיל טיול במונטנגרו.
בדרך עצרנו גם מעל אגם Slano Jezero, שהיה יפה מאוד ומלא באיונים חמודים. אפשר לרדת לאגם, אבל מאחר שרצינו להגיע לבקתה לפני שיחשיך הסתפקנו בתצפית.
בערב אכלנו במקום בשם Eagle's Nest בכפר קטן בשם Duzi . חזרנו לשם עוד פעמיים - אוכל מצוין, נוף מדהים של הקניון ומלצר מבין עניין. אחת החוויות הכי טובות שלנו. מומלץ.
לינה -בבקתות ב - Monte Escape Village. האתר רחוק מאוד מהכביש "הראשי" וחדש לחלוטין. הבקתות חדשות, גדולות ונקיות. המחיר גבוה יחסית (1,000 ₪ ללילה) וכולל ארוחת בוקר דלה. מתאים רק למי שהמרחק לא מפריע לו ורוצה שקט ומקום מרווח. ביום האחרון, לאחר דין ודברים קצר על כך שהם מקבלים רק מזומן, קיבלנו הנחה משמעותית של יותר מ - 20%.
היום השני - 11.7
האגם השחור - אפשר להסתפק בישיבה מול האגם או בסיבוב קצר. אנחנו הקפנו את כל האגם ברגל. בערך שעתיים. היה נהדר - הנוף, הפרחים, הפרפרים וגם מאות צפרדעים קטנטנות שחצו את דרכנו. מאוד מומלץ. מציע לבוא לפני תשע. בשלב מסוים מגיעים ההמונים וזה קצת פחות נחמד.
אפשר לחנות מחוץ לשמורה וללכת ברגל. חוסך כמה יורו.
משם המשכנו עם הרכב בדרך נוף קניון טארה. אין מילים לתאר את היופי הזה. לקחנו אוכל לפיקניק וישבנו לתצפית מעל האגם השחור. המשכנו בדרך המתפתלת מעל הקניון ונהנו מכל רגע - הנוף משגע מכל זווית ומכל נקודת עצירה. פשוט תענוג.
אגם פיבה - התקשנו להאמין שזה אמיתי. הטורקיז של המים כל כך יפה שחשדנו שהם צובעים אותם. קחו בחשבון שהירידה לאגם עוצרת נשימה ממש ומחייבת עצירה בכל נקודה אפשרית. לקחנו סירה לשייט של כשעה פלוס, כולל ביקור רגלי במערה. היה רגוע ויפה.
וותרו על האומגה - היא נראתה לנו לא בטיחותית ואכן אחד הגולשים נתקע באמצע הדרך. מלמטה זאת נראתה חוויה מפוקפקת למדי.
אכלנו במסעדה מקומית בעיירה בשם Pluzine ליד האגם. היה אוכל מצוין מול הנוף.
חזרנו בלילה עייפים ומרוצים.
היום השלישי - 12.7
קניוניג בקניון נבידיו עם חברה בשם ECO SELO NEVIDIO. מקצוענים שנתנו לנו תחושה של ביטחון לאורך כל הדרך. הייתי בכמה מסלולי קניוניג והם בהחלט היו בטופ.
המסלול נמשך שעתיים וחצי בתוך מים (קרים מאוד) ועוד חצי שעה של עלייה תלולה ביער. לא לכל אחד, אבל מדובר במסלול יפה מאוד. מאוד. מאוד. וגם מעט מאתגר - הרבה קפיצות ושחייה במים. נהנו מאוד. מאוד. מאוד. מדובר בסיפור יקר (120 יורו לאדם), אבל מי שאוהב ונהנה ממסלולים כאלה - שווה ומומלץ (לא חוזר על ה- "המאוד". מניח שהנקודה ברורה). התשלום כולל ארוחת צהריים טובה במסעדה סמוכה.
טיילנו רגלית באיזור של הקניון. יש שני אגמים חמודים ליד הכניסה לקניון, שמשמשים מקום מפגש לילדי האיזור, דייגים וציפורים. מקום מפגש פופולרי נוסף באיזור - פחי הזבל, שבגלל הריחוק בין הבתים דורשים מסע קצר. ראינו מספר פעמים קבוצות נשים וילדים הולכות ביחד עם הזבל לפח. כל איזור והבילוי שלו.
מקום מעניין נוסף שהיינו בו באיזור הוא בית הקברות המקומי והכנסייה, שניצבים בראש גבעה. המקומיים בונים מעין מאוזוליאום משפחתי שבו נקברים כל בני המשפחה. הופתענו לגלות שככלל תושבי האיזור חיים שנים רבות. כנראה הטיולים הרגליים לזבל עושים משהו להם משהו טוב.
היום הרביעי - 13.7
רפטינג בקניון טארה - להגיד שזה רפטינג זה קצת מוגזם. יותר שייט נינוח בנהר טורקיז ואזמרגד, עם עצירות למפל בנהר הקצר באירופה (אמיתי) וקפיצות למים (ברור). מענג ומומלץ לכולם. הגשר מעל הנהר מרהיב כמו שהוא נראה בתמונות והנוף. נו. כבר כתבתי. צריך לייבא אותו.
יש עשרות חברות שמוציאות סירות לרפטינג ולא מצאנו הבדלים ממשיים ביניהן. אנחנו היינו עם חברה בשם לקוביץ' והמשיט היה סרבי מבוגר שמכונה "הגנרל" שהיה חביב מאוד. המחיר (60 יורו לאדם) כולל ארוחה ביתית, שהיתה משביעה וטעימה.
הקטנה התעקשה על האומגה מעל הקניון והצטרפתי אליה. לקחנו את האומגה הבינונית באורך של כ - 800 מטר. מדובר בחוויה מומלצת מאוד, אם כי יקרה.
משם עלינו לעיירה בשם פלייבליה שהסכר שנבנה לידה יוצר תופעה מרהיבה בנהר - פיתולים מלאים במים בצבע פסיכודלי ממש. היינו ב - Meandri Ćehotine viewpoint שמהווה נקודת תצפית מדהימה לפיתולים ולכאורה נדרש טרייל להגיע אליה. ואכן הלכנו לפחות מאה מטרים עד לנקודה. לא לחלשים.
למרות שמדובר במחזה מרהיב, אני לא ממליץ בלב שלם מאחר שחלק גדול מהדרך מקניון טארה למקום נמצא בעבודות (תופעה חוזרת במונטנגרו) והנסיעה מייגעת וכוללת מקטעים ארוכים של עפר.
היום החמישי - 14.7
בבוקר נפרדנו מההרים והתחלנו לרדת לכוון ערי החוף.
בעקבות ההמלצות החמות עלינו למנזר אוסטרוג שנמצא ליד ניקשיץ. 15,685 מבקרים העניקו למקום ציון ממוצע של 4.8 מתוך 5. אל תתפתו. הם טועים. דרך ארוכה ומפותלת ברכב שלאחריה דרך תלולה ומפותלת ברגל. מאות המבקרים המקומיים שגדשו את המקום גרמו לנו לחשוב שעשינו את הדבר הנכון. עד שהגענו למנזר. איך נגיד? לא.
משם המשכנו לחופים וירדנו מההרים בדרך מרהיבה עד לסווטי סטפן. איך נגיד? כן. מאוד כן. ממש כן. הכי כן. יפה כמו בתמונות, המים נהדרים, ולמעט המחיר השערורייתי עבור שני כיסאות ושמשייה (40 יורו. ויתרנו על התענוג) מדובר במקום מושלם.
אכלנו על החוף במסעדת olive שהפתיעה לטובה. הסתבר שהמלצר שלנו עבד בישראל שלוש שנים והוא ממש יצא מגדרו על מנת לדאוג לנו. שווה.
לינה בבודווה - לטעמי בודווה היא הנקודה הכי טובה ללינה בחוף מאחר שהיא נקודת אמצע לכמה פעילויות וחופים ופחות עמוסה מקוטור. אנחנו ישנו במלון גרני בבודווה, שנבחר בעיקר בגלל שהבנות אהבו את הרעיון שהן ישנות בגלריה. החדר היה מרווח מאוד, המלון נחמד והמיקום טוב. גם המחיר היה טוב יחסית, אבל מי שרוצה להתפנק או לישון ממש "על הים"- שיחפש מקומות אחרים.
היום השישי - 15.7
שמורת לובצ'ן מתנשאת מעל מפרץ קוטור והדרך אליה יפה מאוד. עלינו כמה מאות מדרגות ברגל לנקודת תצפית של 360 מעלות שהיא גם המאוזוליאום של פטרוביץ. לא הכדורסלן, אלא אחד מגדולי האומה. הנוף מרהיב והטבע מתפוצץ ממש בפניך. יש מספר מסלולי הליכה באיזור, אבל צריך לרצות מאוד כדי למצוא אותם. חוויה מומלצת, אבל כאמור - הדרך למעלה היא במדרגות.
הכפר נייגושי הסמוך ועיר הבירה לשעבר צטיניה חביבים. המקום ידוע בפרושטו ביתי משובח. מאחר שאיננו אוכלים חזיר לא זכינו.
דרך הנוף מלובצ'ן לקוטור היא אחת היפות שאפשר להעלות על הדעת. הנוף של המפרצים פשוט מופלא ואם הדבר היה תלוי בי - הייתי מוכן לרדת ברגל כדי להנות ממנו עוד ועוד. למרות הפיתולים מדובר באחת הנסיעות היפות שיצא לי לחוות.
בצהריים ביקרנו בעיר העתיקה של קוטור. חביב. לא יותר. המסעדה האיטלקית בעיר העתיקה מאוד מומלצת.
משם המשכנו לפראסט, עיירת נמל יפה שממנה יוצאות הפלגות למפרץ (אפשר גם מקוטור. פערי המחירים אינם גדולים). השייט כולל ביקור באיים הסמוכים (Our Lady of the Rocks), כניסה לתעלות שבנה טיטו על מנת להסתיר צוללות, מעבר ליד האלקטרז המקומי וביקור במערה הכחולה, שכמות הסירות בה קצת מקשה להבין מדוע היא מכונה כך. כמובן שלא ויתרנו על האפשרות לקפוץ למים ולשחות קצת ליד המערות. השייט היה יפה מאוד, אבל התחושה היא שהוא ממש לא חובה, גם נוכח המחיר המופקע בעליל.
בדרך חזרה עצרנו בחוף קטן וחביב ליד פראסט (יש עשרות כאלה) ונהנו מאוד מהמים הנקיים והצלולים, ולא פחות מהשקיעה היפה על המפרץ.
בלילה הלכנו לעיר העתיקה של בודווה. חביב מאוד. החלטנו לגוון ואכלנו במסעדה מקסיקנית בשם מניינה. היה טעים מאוד וגם משתלם יחסית.
היום השביעי - 16.7
ההחלטה נפלה על יום חופים. התחלנו בחוף הוואי באי סווטי ניקולא (סירת טקסי עולה 6 יורו לאדם הלוך-חזור. אל תתפתו למי שמציע נסיעה פרטית כי הם לא זמינים כשצריך אותם). למרות השם הלא מבטיח מדובר בחוף פראי ויפה, עם שפע של מערות ואיונים. המים, כרגיל, נקיים וצלולים בצבע כחול יפיפה. היה קצת קשה להאמין שזה אותו ים תיכון שלחופי ארצנו.
אחר הצהריים הלכנו ל Milocer beach. חוף במפרץ, שבמרכזו וילה יפה וריקה, נוף לסווטי סטפן, מים צלולים בגוון טורקיז ועיטורי יער ירוקים מסביב. לא הוגן כבר אמרנו?
בלילה חזרנו לעיר העתיקה של בודווה על מנת לקנות מתנות. התקשנו עם המתנות אבל אכלנו במסעדת פסטה שהיתה מצוינת.
היום השמיני - 17.7
פתחנו את היום באגם סקאדר. מומלץ לבוא מוקדם ולצאת לפני ההמונים. לקחנו סיור של שעתיים עם חברת swanboat (הדוכן השני מצד שמאל בכניסה לעיירה). היה מוצלח מאוד - שפע של ציפורים ונופים ומדריך נהדר בשם דדו שמאוד מחבב ישראלים. קפצנו לשחייה קצרה באחד החופים והמים היו מושלמים. מאוד מומלץ - השייט ולא פחות מכך החברה ששטנו איתה.
בדרך חזרה לבודווה עצרנו ב Luchica Beach שראינו אותו בדרך מלמעלה והוא נראה לנו פראי ונידח. אז חשבנו. על פי התחושה, כל עם מונטגרו היה שם, אבל עדיין מצאנו פינה משלנו ליד הצוקים. החוף אכן מדהים. מפרץ קטן מול שני איונים סלעיים, מצוקים שיורדים עד המים, שכמובן היו נקיים, צלולים ובצבע לא הגיוני לא בעליל. נמאס? ממש לא!
בערב נהגנו כמנהג התיירים והלכנו לאכול בטיילת במסעדת Jadran, אחת המסעדות המפורסמות בעיר. אם מזמינים מראש אפשר לבקש מקום 'על המים' וישמרו לכם שולחן. המסעדה מגישה מאכלי ים ואנחנו חלקנו באס גדול ועסיסי וסלטים.
היום התשיעי - 17.7 (חזרה)
ביום האחרון בחרנו להתחיל בחוף Becici המפורסם, למרגלות המלון. מדובר בחוף אילתי למהדרין, אבל בקטע טוב. טבלנו וחזרנו לצ'ק אאוט מהמלון.
בדרך לשדה התעופה עצרנו במסעדה בשם Vista Vidikovac, שממוקמת על המצוק מעל חוף מורגן עם נוף למפרץ בודווה ולעיר העתיקה. הנוף לבדו מצדיק את הביקור, אבל גם האוכל היה מצוין והמחירים סבירים יחסית. השירות מעט איטי, אבל עם נוף כזה הם יכולים מבחינתי לקחת את הזמן. מומלץ מאוד.
משם נסענו בדרך המשובשת מאוד מבודווה לשדה תעופה בטיווט. מי שמחכה בקוצר רוח לדיוטי פרי - שישכח מזה. אצלנו בבית יש היצע גדול יותר.
נחתנו בלילה לקבלת פנים ישראלית-תימנית (חוטית) ומפגש מרגש עם השכנים במקלט. הכי טוב בארץ!
מוזמנים לבקר בדף שלי בפייסבוק - https://www.facebook.com/ofiraharontal
