כמיטב המסורת, ומכוון שאמא מורה, הימים הראשונים של חופשת הפסח הם מוקדשים לטיול אביב – הפעם למרכז איטליה. טיסה אל ומרומא, סוף שבוע באיזור סרמונטה, שלושה ימים בחצי האי אמלפי ובקפרי, קצת של פינוק באיזור הכרמים של מרכז איטליה וסיום בגני טיבולי בדרך חזרה לשדה התעופה.
יום שישי:
טיסת בוקר של אל-על לרומא ורכב שכור של אוויס.
התכנון הוא להגיע בשעות אחרי הצהריים ל- Sermoneta לשהיית סוף שבוע. אתר העתיקות Ostia בדרך, במרחק 10 דקות נסיעה משדה התעופה וזו הזדמנות לבקר בעיר רומאית גדולה ומרשימה – שלא מפוצצת בתיירים. אוסטיה היתה עיר הנמל של רומא הרומאית והמבנים שהתכסו בסחף וחול מהים, נשמרו ושוחזרו כעיר שלמה. "נפלנו" על קבוצת סטודנטים מישראל, ולמרות הפנים החמוצות של המרצה, שמענו קצת הסברים בעיברית ועקבנו אחריהם עד לבית הכנסת באתר (ממש בפינה הדרום מערבית – הרחוקה ביותר מהכניסה), כדי לראות איתם את הסמלים היהודים על ארון הקודש.
מאוסטיה נסענו לעיירה – Norma לתצפית על האיזור ועל מצנחי הרחיפה הרבים.
עשר דקות משם נמצאת Sermoneta. עיירת ימי ביניים מצוקית שבראשה מבצר אדיר. בסיוע המארח שלנו מצאנו מקום לרכב (מותר רק בחניות הלבנות מחוץ לעיר) והבאנו את המזוודות לצימר ממש במרכז העיירה. הבית היה שייך לסבא ולסבתא של הבעלים (שגרים ב-Latina שבמישור) שמפעילים במקום צימר חמוד. תוך כדי ארוחות הבוקר האישיות והמלאות במאפים, היכרנו קצת את המארחת ולמדנו על המקום. את הערב הקדשנו להיכרות ראשונית ולאיתור מאפייה מקומית עם עוגיות שקדים מדהימות ועם פיצה ביתית שהייתה ארוחת ערב שבת שלנו.
יום שבת:
יום שבת כולו הוקדש לסרמונטה. סיור בוקר בסמטאות השקטות, ארוחת בוקר ביתית בצימר (ריבת תאנים ובעיקר ריבת קלמנטינות מרה על לחם טרי – והכל תוצרת בית!). והתארגנות לסיור במצודה שהוזמן מראש. (חפשו: Castello dei Caetani. לא ניתן לקנות במקום. הסיורים לפי שעות, רק עם מדריך ורק באיטלקית). הסיור, בערך שעה, כולו באיטלקית. אז אמנם לא בדיוק קלטנו את ההיסטוריה של המקום אבל כן התרשמנו מהטירה ומהנוף. הטירה בנויה כולה, אך בשונה ממרבית הטירות לא מלאה במוצגים מוזאוניים, אלא רק בקצת רהיטים ותמונות. הטירה והעיר כולה אותנטיות מאוד ובעיקר – אין תיירים! (לפחות לא בעונה הזו) סביבנו היו איטלקים שכנראה מנצלים את סוף השבוע לימי טיול באיזור. עד הערב הכרנו כבר את כל סמטאות העיירה ואת היום סיימנו במסעדה מקומית, עם רב מלצרים שידע אנגלית (נדיר!) ועם אוכל מקומי יקר ומיוחד.
יום ראשון:
גני נינפה https://www.giardinodininfa.eu נמצאים בעמק, 10 דקות נסיעה מסרמונטה. הגנים הם כפר ימי בינמי שננטש במאה ה-13 והתכסה ביער. במאה ה-19 רכשה את השטח משפחה עשירה שהפכה אותו לגן בתוך וסביב הריסות הכפר – עם צמחיה מטופחת מכל רחבי העולם. היום מנהלת את המקום קרן שהמשפחה הקימה. הגן פתוח לביקורים בשבת ובראשון ונדרש לרכוש כרטיסים מראש. הזמנו כרטיס לסיור באנגלית- בקבוצה מצומצמת עם מדריך ידען וסבלני. הגן מדהים בכל קנה מידה וההסברים מעניינים ומלמדים. מומלץ מאוד!
בסיום הסיור - קניית מזכרות בדוכן מלאכת יד של אנשים עם צרכים מיוחדים (לא היתה קליטה ולכן לא הצלחנו להפעיל את התרגום של גוגל, מה שלא הפריע לבחור עם האספרגר להציף אותנו במילים והסברים, ולמדריכות להשלים באיטלקית מהירה ובצחוקים מתגלגלים). נוסעים לכוון האוטוסטרדה אל נאפולי וסורנטו.
נסיעה רצופה (שעתיים וחצי בערך), בשילוב של כבישים פנימיים, אוטוסטרדה מהירה ואז כביש צר לאורך החוף, הביאה אותנו לפנות ערב למלון שלנו ברכס מעל סורנטו. התארגנות וירידה לעיר להכרות ראשונה (הרכב בחניון המקורה ליד הכיכר המרכזית – 3 יורו לשעה). גלידה, ירידה לנמל (וגם עליה במדרגות! למרות שיש מעלית), ושיטוט בסמטאות עד למסעדה קטנה לטובת הספגטי היומי והטרמיסו הראשון.
יום שני:
יום קר ומלא רוח, ואולי צפוי גשם, ולכן הזמנו ערב קודם קורס בישול איטלקי (צמחוני) במרחק 200 מ' מהמלון שלנו. חיכינו קצת (הם לא קיבלו את המייל מ-Booking) ובנתיים שמענו הסברים על שמן זית מטובל, ושתינו יין עם עוד זוג ישראלי שבא לקורס פיצות. הצטרפנו לשתי משפחות חמודות משיקגו, כדי להכין ביחד חציל ממולא, רביולי ופסטה. הכול פשוט והעיקר זו החוויה של העבודה עם המדריכות המקומיות והכיף של לאכול מה שבישלת. דרך נחמדה לחוות עם המקום ולהיפגש עם אנשים.
בסיום (ולמרות בקבוק היין שחיסלנו) עשינו דרכנו לכביש 163 המפורסם לכוון מערת האיזמרגד. הגענו אחרי שעת הסגירה (14:45) ונראה היה שהמערה היתה סגורה באותו יום בגלל הרוח והגלים. חזרנו לכוון Positano. החנייה יקרה (6 יורו לשעה) וכדאי לא להתפתות לחניה הראשונה שפוגשים בירידה לעיר, כי ממש ליד החוף יש חניה מקורה. פחות התרשמנו מהעיירה הזו. יקר, תיירותי וממוסחר.
את הערב סיימנו בסורנטו, במסעדה מומלצת על פיצה פטריות וספגטי אדום.
יום שלישי:
הגשם של הלילה (שמענו על החלון במלון) הביא יום בהיר עם ראות מדהימה – יום מעולה לביקור בקפרי. שמנו את הרכב לכל היום בחניון וירדנו לנמל למעבורת המוזמנת. המון תיירים ובלגן איטלקי. עוד יותר תיירים ועוד יותר בלגן בנמל של קפרי. במקום לחכות בתורים לפוניקולור מהנמל לעיירה קפרי, לקחנו מונית ישירות לאנאקפרי כדי לעקוף את כל התיירים בתור לרכבל הכסאות אל Monte Solaro. עשר דקות של שקט (כל אחד בכיסא משלו) ואנחנו על גג העולם עם תצפית לכל הכוונים – על קפרי, נאפולי, ועד סלרנו שבדרום חצי האי. עם המון תיירים (וביניהם המון ישראלים) שוטטנו בגנים היפים של Vila San Michele (תצפית מדהימה לכוון הנמל של קפרי ולנפולי) ובמדרחוב של אנאקפרי.
ירדנו באוטובוס ציבורי לעיירה קפרי, לשיטוט, פיקניק, וירידה רגלית לנמל. (ויתרנו על המערה הכחולה בגלל מגבלה של זמן, ובגלל שנראה היה שהים גלי וממילא לא ניתן להכנס – אבל האמת היא שלא בדקנו). בירה ושתיה ושוב במעבורת הצפופה חזרה לסורנטו. ארוחת ערב בכיכר (פיצה אנשובי, וספגטי) ואנחנו בדרכנו החוצה מסורנטו. היעד הוא Feudi di San gregorio - יקב, באיזור Atripalda (בערך חצי שעה נסיעה מסלרנו) שבתוכו מסעדה מפוארת ויש לו יחידות אירוח במבנה מבודד בין הכרמים. נווט בחשכה הביא אותנו ליקב ואל פקיד הקבלה שהוביל אותנו למבנה האירוח והבטיח לנו שכשנתעורר בבוקר נהיה מופתעים מהמראה שמסביב.
יום רביעי:
אחרי לילה מפנק, קמנו לאוויר קר ולנוף מהמם של כרמים, הרים ועיירות. השהות כוללת ארוחת הבוקר במסעדת השף, עם שירות אישי, ועם מגוון מנות לבחירה. פינוק אמיתי. את הסיור ביקב השארנו למחר ועשינו את דרכנו למסלול הליכה לאורך נחל באיזור. המסלול התברר כבילתי עביר ואנחנו המשכנו את דרכנו לכוון החוף בכביש ההררי, ובהמשך בינות יערות של ערמונים ובירידה לכוון החוף. עקפנו את סלרנו ונכנסנו שוב לכביש 163 – הפעם ממזרח למערב. הכביש בחלק הזה יותר מיושב, יותר מפותל ויותר יפה. היעד היה Villa Rufolo בכפר Ravello. העלייה בכביש צר, החניה קצת רחוקה (בחינם, אולי בגלל שזו לא העונה) אבל הווילה עצמה שווה את המאמץ וזכאית בהחלטה לתואר "נקודת התצפית היפה ביותר על מפרץ אמלפי".
ירדנו ל- Amalfi . הפעם החניון קרוב (על המרינה -שוב 6 יורו לשעה) והמדרחוב יותר מעניין ויותר נחמד מאשר בפוזיטאנו. התחלנו את הסיור בקפה עם טרמיסו ובבה (סופגניה ממולאת בקרם), וסיימנו אותו (שוב) בפיצה ובספגטי.
עם הדמדומים - חזרה בכביש 163 (הפעם קצת יותר פנוי, כנראה בגלל השעה) וממנו בכביש המהיר אל הצימר המפנק שלנו ביקב.
יום חמישי:
הזמנו סיור ביקב (אפשר לשלב עם טעימות – אנחנו ויתרנו) וקיבלנו מדריך צעיר ונחמד רק בשביל שנינו, עם אנגלית טובה ורהוטה, רק עבורנו. היקב הוא היקב הגדול ביותר בחלק הדרומי של איטליה (כחמש מיליון בקבוקים בשנה) וכל היצור מתחת לקרקע. לא ניתן להכנס לאיזור מילוי הבקבוקים (מחייב תלבושת מיוחדת ותהליך ניקיון) ולכן ראינו בעיקר את איזורי האכסון, את תצוגות הבקבוקים ואת הדגם של המנזר שעל שמו היקב קרוי. כפי שהוסבר לנו, היקב הוא מקור משיכה לחובבי יין מכל העולם, ולמרות שאנחנו מבינים קטנים בתחום, נהנו מאוד מהעיצוב, האסתטיקה והאווירה – ומשהות מפנקת במחיר סביר בסך הכל (200 יורו ללילה – כולל ארוחת הבוקר).
חשבנו לנצל את הדרך חזרה לכניסה לאיזור נאפולי. לעליה לווזוב לא היו כרטיסים (צריך להזמין כמה ימים מראש!) ואתר ארכיאולוגי נוסף לא התחשק לנו (היינו בפומפי לפני די הרבה שנים), ולכן ויתרנו. עשינו את הדרך המהירה לכוון רומא, ואת השעות האחרונות באיטליה ניצלנו לביקור חוזר בגני טיבולי (אחרי 24 שנים). התרשמנו במיוחד מקבוצת תלמידים צעירים שדיברו צרפתית. אחת המורות הסבירה לנו שאלו תלמידים בגיל 11-12 מהעיר פו בצרפת שהגיעו באוטובוסים (22 שעות נסיעה) לסיור היסטורי של שבוע באיזור רומא. התרשמנו מהמשמעת והרצינות (אפילו יותר מהסטודנטים הישראליים מאוסטיה שאיתם התחלנו את הטיול).
פיצה וספגטי אחרונים – והביתה.
הערות כלליות:
· השילוב של שלושה מקומות לינה ואיזורי טיול שונים היה אידיאלי בשבילנו. אפשר כמובן להיות יותר ימים באיזור אמלפי, אבל לנו נראה ששלושה ימים באיזור הצפוף ומלא התיירים מספיקים לגמרי, והשילוב של סוף השבוע באיזור סרמונטה, ושני לילות הפינוק ביקב היה מעולה.
· למי שבענייני יין – כדאי מאוד לנסות להגיע ליקב Feudi di San gregorio. זו חוויה.
· קורס בישול איטלקי – לא תצאו ממנו שפים כנראה, אבל זו חוויה כיפית, במיוחד לילדים, וזו גם דרך טובה להתמודד עם מזג אויר שפחות מתאים לטיולים.
· קפרי כנראה מאוד עמוסה בכל ימות השנה. מכוון שממילא צריך לקחת אוטובוס או מונית כדי להגיע מקפרי לאנאקפרי – אנחנו ממליצים לקחת אותם כבר מהנמל ואת המשך היום לעשות בירידה. הירידה ממרכז קפרי לנמל קלה וכדאי ללכת ברגל אם יש זמן.
· החלק המזרחי של כביש 163 יותר מפותל, יותר מיושב ויותר יפה בעיננו – שווה להגיע עד סלרנו למי שמסתדר.
