הטיול לסקוטלנד החל להתרקם לפני הקורונה. אחרי דחייה של שנתיים – הגיע הזמן.
יום רביעי
טיסת לילה דרך איסטנבול הביאה אותנו ב 10:00 בבוקר לאדינבורו. הצטרפנו לתור ארוך ומוזר לפני משרד השכרת הרכב של Enterprise . התברר שתקלה במערכת המחשב מעכבת את השירות. נתקלנו בפעם הראשונה באדיבות של הסקוטים. בערך כל חמש דקות עבר מישהו, הסביר והתנצל. הפקק השתחרר וקיבלנו רכב יונדאי טוסון גבוה ולבן למשך השבוע.
נסיעה זהירה בפרברי אדינבורו לעבר "תצפית הגשרים" Forth Bridges אפשרה לתרגל את הנהיגה בצד השמאלי של הכביש. מוזר, אבל לא מורכב מידי.
בית קפה ומסעדה מול גשר הרכבת ואנחנו עם הקפה הראשון בשילוב של צ'יפס ותות שדה – שני דברים שנפגוש הרבה בהמשך השבוע.
המשכנו צפונה – כדי להגיע בזמן לKenmore ל HighLand Games. (במקרה גילינו ששם המשחקים מתקיימים ביום הרביעי הראשון של יולי – היום הראשון שלנו בסקוטלנד). עצרנו בדרך לתצפית קצרה על אגם loch Leven והתחלנו להבין איך עובדים אתרי הטבע והשמורות (המאוד מסודרות) באתרים השונים. זוג מבוגר שבדיוק יצא "תרם" לנו את כרטיס החנייה שלנו – והבנו שהמנהג הנחמד הזה מקובל.
נסיעה של כשעה בגבעות של מרכז סקוטלנד – בחלק מהדרך בכביש פנימי וריק – הביאה אותנו ל- Kenmore על שפת אגם Loch Tay. חנינו, שילמנו כניסה והצטרפנו לקהל המקומי לארוע ערב. את זמן ההמתנה העברנו בתצפית על תחרות מחולות של ילדות ונערות, באכילת צ'יפס ובהתבוננות בקהל. את המשחקים עצמם פתחה להקה מקומית (חמתי חלילים, תופים...) ורצף של תחרויות.
אנחנו נשארנו להדיפת כדור ברזל, ותחרות ריצה של בנים ובנות (מגיל 4 ומעלה. בכל גיל מרחיקים את נקודת ההתחלה בעוד 20 מטר בערך). כולם רצים. אין בכי וכעס. מגניב.
את הלילה העברנו ב- Pitlochry – במלון קטן ומהודר. סיור קצר בעיירה – והשלמת שעות שינה.
יום חמישי:
תחנה ראשונה – Queen's view מעל Loch Tummel . מקום מושלם לתמונה זוגית.
התחנה הבאה, Blair Castle . נגינת חמת חלילים מהדהדת בכל המרחב. הסבר ממצה בכניסה לטירה , כולל המלצות חמות לצלם כמה שיותר, ואנחנו משוטטים בין חדרים מלאים בחרבות, שריונות, רהיטים וביגוד. מעניין איך זה ללבוש שמלה משנת 1750 שאף פעם לא כיבסו (כך לפחות אמר המדריך, כששאלנו אותו). ביציאה מעבר (חובה – בכל אתר) דרך חנות מזכרות ומשם לגנים. חיפשנו את עדר הצבאים האדומים שהופיעו במפה – אבל הם החליטו להתמקם בצד הרחוק של הגדרה שלהם – כך שראינו רק את קצות הקרניים. הסתפקנו בכבשים (שיש בכל מקום בסקוטלנד) ובעצים עתיקים וענקיים.
ועכשיו לקפה Blair Atholl Watermill– מול הטירה. מאפייה ובית קפה בתוך תחנת קמח עתיקה ופעילה. חיכינו בסבלנו שיחתכו לנו את הלחם – וביחד עם קפה ומרק – זה היה הלחם הכי טוב שאכלנו בכל הטיול! התחנה פועלת כאשר זרם המים בנהר מספיק גבוה. זה כמובן לא היה המצב, ולכן הסתפקנו בלראות את המערכת עומדת.
ממשיכים צפונה למוזיאון הפולקלור הפתוח Highland Folk museum. "מומלץ" מאוד לתרום כרטיס כניסה (לא חובה, אבל האיש בכניסה מסביר כל כך יפה – שלא נעים...). החלק של הכפר מהמאה ה 17 סגור לרגל שיפוץ (סופה הפילה את העצים סביב הבתים) ונשאר לטייל בחלק של המאה ה 19 ותחילת העשרים. אז ראינו: אישה שמכינה שמיכת "שימוש חוזר" מבדים ישנים, נפחים (והסבר מפורט על פירזול סוסים), מוכרת בחנות (שסיפרה לנו שסבתא שלה יילדה אותה – "כי היה לה ניסיון עם הפרות והכבשים"), טווה בצמר (שדיברה כל הזמן ואי אפשר היה להשחיל שאלה) ומורה בבית הספר (ששאל המון שאלות – אבל בעיקר את הילדים בקהל..). מעניין ומלמד מאוד. וגם - פגשנו לראשונה את הפרות המפורסמות עם הפוני. וכבר בדרך החוצה, תצפית על קבוצת נשים מבוגרות בטקס טיפול בבדים, ביחד עם גבר אחד שניהל את הארוע. שתי דקות אחר כך התברר שהוא נהג אוטובוס שהצטרף לחגיגה בהמתנה לקבוצה שלו.
מכאן – להרים. Cairngorm mountain אתר סקי בקיץ ואולי רכבת להר שפועלת. התברר שהרכבת בשיפוצים (מסוק מעלינו עשה סבבים של העלאת ציוד לגובה). אז הסתפקנו בגן בוטני קטן ובתצפית על האגמים שמתחת.
פיקניק ערב בחוף חולי של Loch Morlich בהתבוננות על האנגלים האמיצים שמעיזים לשחות ולשוט כש 14 מעלות ורוח בחוץ, ואז נסיעה לאינוורנס לצימר של גברת זקנה ששמחה לדבר על מזג האוויר ולאפשר לנו לחנות בחנייה הפרטית של הצימר (חשוב!).
מכוון שיש אור עד 22:30 בלילה – ניצלנו את הערב לנסוע עוד צפונה – ל Chanonry Point לשון יבשה עם מגדלור ותצפית שמשלבת יבשה וים בכל הכוונים. דלי של צ'יפס (לא טעים) לארוחת ערב, הליכה קצרה להכרות ראשונה עם העיר – ולילה טוב.
יום שישי
הזמנו יום קודם שייט בחלק הצפוני של לוך נס. בהמתנה לשיט ראינו את מעלית הסירות (אחת מהן) של התעלה הקלדלונית בפעולה. השיט עצמו מתחיל בתעלה – ואז יוצאים להפלגה לאורך האגם, עד לתצפית על Urquhart Castle מהמים, ובחזרה. סקוטי שמן מספר בדרך סיפורים במבטא כבד. מספיק להבין כל מילה שלישית, או פשוט לנתק מגע וליהנות מהשקט והנוף המהפנט.
גלידה בירידה מהסירה, ואז נסיעה ארוכה בדרכים צדדיות/עפר לשני מפלים. Dog Falls ן – Plodda Falls. לא הצלחנו לאתר סלמונים קופצים, אבל כן ללכת בשני אתרי הטבע של סקוטלנד עם שפע המים והצמחיה . לקפה שבדרך חזרה הצטרף חתול, שהתנהג כאילו עשינו לו טובה שהצטרפנו אליו לשולחן.
ערב שבת באינורנס – ארוחת ערב במסעדת דגים – פיש & צ'יפס (וגם ספגטי) וסיבוב ערב בעיר שדי נרדמת אחרי השעה שבע.
יום שבת:
יום של הליכות בעיר (אנחנו שומרי שבת). מרכז קניות, מוזיאון לתולדות ההילנד – עם המון היסטוריה וטבע, וגן של איים על הנהר. בערב הלכנו לכוון השני, לאורך המוצא של התעלה, עד לים, לאיזור ביצות ובחזרה דרך שכונות המגורים אל מרכז העיר.
יום ראשון – נוסעים לסקי.
בדרך – עוד מפל יפה Rogie Falls, גם הוא בלי דגים, ונסיעה ארוכה עד לגשר לאי סקי. קפה ראשון באי מבחור חמוד במקום מדליק (חורבות של מבנה ישן שהפכו לגן של בית קפה), וחציית האי ל Elgol כדי לשוט לאגם loch Coruisk. בדרך מתרגלים לנוף (עשב, המון מים, כבשים, והרים מחודדים) ולנסיעה בדרכים משובשות שצריך למצא בהם איך לתת לרכב ממול לעבור ואיך לתרגל את קשר העין עם הנהגים.
12 איש, בסירה קטנה עם סקיפר נחמד, ועוזר נמרץ, שגם יודע לצעוק את ההסברים למרות הרעש של המנוע – ואנחנו חוצים את המפרץ כדי להגיע לאגם. בשיחה עם הסקיפר בדרך למדנו קצת על החיים באי, על קשיי מזג האויר והפרנסה, ועל ההבדל בין סקוטלנד לישראל. תחנת חובה היא מושבת כלבי הים (קצת רחוק ומאכזב), אבל הנוף והשקט לא מאכזבים, וגם לא ההרגשה שאתה בקצה העולם, לבד, עם טבע שהוא רק שלך. במקום כזה, הפיקניק הכי טעים. הסתובבנו קצת, וחיכינו בסבלנות שהסירה תחזור לקחת אותנו. נהיגה ארוכה מזרחה ואז צפונה הביאה אותנו לצימר של ג'ורג'יה ליד פורטריי. 5 דקות נסיעה מהעיר, במקום שקט ופסטורלי – צימר מפנק באמת! קפצנו לעיר לסיבוב קצר וארוחת ערב.
יום שני:
היום הוא היום של הסיבוב הקלאסי באי. התחלנו את דרכנו צפונה. על העלייה האימתנית ל- Old man of Storr ויתרנו, אבל על התצפיות בהמשך לא, כשהשיא עוצר הנשימה היה ב Quiraing walk בסוף העליות של הכביש המשובש שחותך (שוב) את האי ממזרח למערב. לא ויתרנו על הנקודה הצפונית ביותר בחלק הזה של האי, וברוח העזה עברנו מבקתה לבקתה ("הבתים השחורים") במוזיאון שמתאר את החיים באי - Skye museum of island life
חזרנו דרומה אל Fairy glen המופלא. כמו "החוורים של מצדה" רק בירוק. פיקניק בתוך חורבות של בית כפר עתיק השלים את החלק הזה של היום.
ואם היינו בעמק הפיות, אז כדאי גם לא לוותר על Fairy pool. שוב חצייה של האי בדרכים משובשות ועמוסות בתיירים – אל חניון ועמק שטופים ברוח חזקה (הפעם היחידה שבה למזג האוויר היתה השפעה על הטיול) – אל מסלול של מפלים ובריכות- מלאים בתיירים, וגם בכמה אנגלים אמיצים שלא ויתרו על רחצה במים הקפואים.
את הערב סיימנו במסעדת פאר, ליד אגם, עם שירות אנגלי בכל המובנים, ואוכל טעים באמת (הכי – הקינוח).
יום שלישי:
נפרדו מג'ורג'יה ומארוחות הבוקר המושקעות שלה, ופנינו דרומה ל Armadale כדי לתפוס את המעבורת בחזרה ליבשת. כל המכוניות עולות, ואנחנו שטים ל Mallaig. בעיירה עצמה לא מצאנו חנייה ולכן פנינו לחופי הזהב שצמודים אליה. חוף של חול לבן, צדפים, רוח ושקט. סוג של ריביירה שמלאה בחופים, קראוונים ווילות. המשכנו בדרך הארוכה ל – Fort William, עם עצירה ליד מונומנט צבאי (לציון קרב כל שהוא), שמולו חנות מזכרות שוות, וחניון ענק של תיירים שמחכים לראות את "הרכבת של הארי פוטר" עוברת על הגשר המפורסם (אנחנו פיספנו – בדיוק קנינו קפה. הספקנו רק לראות את העשן בין העצים...).
לפני פורט וילייאם – סוף סוף אתר סקי עם רכבל פועל Navis Range. עלינו למעלה, ואז ברגל עוד יותר למעלה – לתצפית על אגמים, הרים ועמקים. הרוח הבריחה אותנו בחזרה למרק חריף ואז לרכבל ולאוטו. בפורט וויליאם קנינו אספקה לארוחת ערב ואז...גילינו את המדרחוב של העיירה, ובו מסעדה שיש בה ספגטי. האמת – היינו צריכים להתמלא באנרגיה לקראת הנסיעה הארוכה לצימר ב Dalmally .
בית משופץ בכפרון קטן ב Glan Orchy הוא הצימר שלנו להלילה. זוג המארחים נותן לנו את מופע הקבלה (הם עוברים על ההנחיות כמו זוג שחקנים מתואמים – אבל נחמדים!). התמקמנו בחדרון זעיר ויצאנו לסיבוב. נהר קסום, גשר עתיק, כנסיה מוזנחת וסביבה בית הקברות של הכפר עם קברים בני שלוש מאות שנה, קברים של חיילים ממלחמת העולם, וגם קברים חדשים. מרתק.
יום רביעי:
תחנה כפרית אחרונה בכפר Luss - כפר תיירות לחוף Loch Lomond תיירותי ויפה. ואז נסיעה ארוכה להחזיר את הרכב בשדה התעופה של אדינבורו. Uber הביא אותנו למלון Ibis במרכז העיר – ממש על המייל המלכותי. יצאנו לשיטוט ראשון כדי לגלות שחייבים להזמין כרטיסים מראש למצודה. הזמנו דרך האתר כרטיסים למחרת בבוקר וירדנו לרחובות. צהריים מאוחר של פיש וצ'יפס במסעדה מומלצת - תוך כדי צפייה על המטבח שמשנע כמויות ענק של צ'יפס (120 ק"ג ביום! המלצר הלך ובדק בשבילנו...). מתודלקים חצינו שוב את המייל לכוון הגלריה הלאומית, תחנת הרכבת - וחזרה למנוחה במלון. את היום סיימנו בשיטוט ערב ובגלידה לקינוח.
יום חמישי – היום האחרון:
את היום פתחנו מוקדם, ביומרה לטפס ל – Arthur's seat כדי לתצפת על העיר המתעוררת. הגענו עד לגן למרגלות הגבעה ו... החלטנו לוותר על הצוק האימתני ולהמשיך את הליכת הבוקר ברחובות. ארוחת בוקר (לא משהו...) וצ'ק – אוט מהמלון (שמרו לנו ברצון על החפצים), ואנחנו רצים לתור שלנו בכניסה למצודה. דגמנו כמעט את כל החדרים בקומפלקס המצודה המושקע – כולל שלושה! מוזיאונים צבאיים, שירותים של בית כלא ואת כספת הכתר המלכותי. המרשימים ביותר הם היכל הזכרון הצבאי של סקוטלנד – וכמובן הנוף של העיר שנשקף מהטירה. חזרנו לרחובות לקניות אחרונות, מופע של חמת חלילים, ולהטוטן מצחיק שלא הפסיק לדבר – והביתה במסע ארוך שהתחיל במונית טסלה מפוארת, המשיך במועדונים של טורקיש והסתיים בכביסות והכנות לשבת בבית המוכר והטוב שלנו.
כמה הערות כלליות:
· הנהיגה בצד שמאל לא מסובכת, האתגר אפילו די מהנה. הסימונים על הכביש עוזרים וצריך פשוט להשתדל לא "לנהוג על אוטומט" לפחות בימים הראשונים.
· מומלץ לשכור רכב גבוה – שווה את תוספת המחיר. הדרכים השוליות צרות ורעועות ורכב גבוה נותן שקט ומקל על הנהיגה.
· האתרים משולטים, מסודרים ונוחים מאוד. בכל אתר יש לוח מפה, קופסת מפות לקחת, וסימון של עמודי עץ בצבעים למסלולים.
· הסקוטים נותנים אמון. החניה בתשלום מבוססת על מכשירים אוטומטיים. המנהג להעביר את פתק החניה לזה שנכנס כשאתה יוצא מצא חן בעינינו והשתדלנו "להעביר את זה הלאה".
· הסקוטים נותנים שרות אדיב כמעט בכל מקום. הם נהנים לשוחח ולהסביר, ושאלה קצרה (על החיים כסקיפר של סירת תיירים, או על איך עובדות מעליות הסירות בתעלה הקלדונית) – מניבים הסבר מלמד ומעניין. למרות המבטא - לא כל כך מסובך להבין אותם ושווה לנסות ולשוחח.
· את השייט והמעבורת הזמנו מראש. נראה שהיה מקום וגם אם היינו ספונטניים היינו מסתדרים. בטירה של אדינבורו לעומת זאת חייבים להזמין מקום מראש דרך האתר. אין בכלל מכירת כרטיסים במקום, והכרטיסים (המוגבלים) נגמרים.
· אם במקרה אתם בסקוטלנד בתקופת "משחקי ההילנד" – תנסו לארגן ביקור בארוע כזה. קהל מקומי שמח, פולקלור ותחרויות והכל "בראש טוב". מומלץ.
