מורכב לתכנן טיול ולצאת מהארץ בימים הטרופים הללו. חוסר ודאות מפני מה שעלול לקרות בארץ בימים שלא נהיה (אני) וחשש מתגובות בחו"ל (היא). למרות זאת, הרגשנו שהתנתקות של כמה ימים תעזור ושחופשה קצרה לפני שהבן הצעיר מתגייס היא דבר נצרך. ידענו שבשישה ימים נצליח רק "לטעום" את פורטגל, ותכנון הטיול לקח בחשבון מוגבלות פיזית שלא מאפשרת צעידות ארוכות ומקשה על ירידה לשטח. לאור כל זאת הטיול שלנו כלל יומיים בליסבון, יום וחצי בדרך צפונה, יום וחצי בפורטו, ויום חזרה.
יום שני:
טיסת אחה"צ של אל-על. הגעה לליסבון עם שקיעה (השמש שוקעת לקראת 21:00), ומונית למלון בוטיק במרכז העיר. Portugal Boutique Hotel בין כיכר Figueira לכיכר Martim Moniz. מרכז העיר העתיקה, מרחק הליכה מכל מקום. שרות טוב ותנאים מפנקים.
יום שלישי:
התחלנו את הבוקר בטיפוס בסמטאות לכוון Castelo de São Jorge. לא הגענו עד למעלה, אבל מספיק גבוה כדי לצפות על העיר המתעוררת.
ארוחת בוקר וסיבוב ראשון בעיר: ככר Praça dos Restauradores, עליה בפוניקולור Gloria לתצפית Miradouro de São Pedro de Alcântara. ומשם הליכה ארוכה ברחוב R. de São Pedro de Alcântara שיורד עד הים. השלמנו את הסיבוב בהליכה על הטיילת, ככר Praça do Comércio וחזרה לככר Figueira. התחנה האחרונה הוא בית החולים לבובות Dolls Hospital. זו חנות בובות קטנה (ויקרה), שמעליה מוזיאון שהוא בעצם בית מלאכה לתיקון בובות וסביבו אוסף עצום של בובות מכל הזנים והתקופות. עובדת המקום מלווה ומסבירה, והמקום חמוד ויחודי. (רק מה – חם ומחניק). היה חם בליסבון (33 מעלות), ואנחנו ברחנו למנוחת צהריים ומזגן לשעות החמות.
אחר הצהריים ירדנו חזרה לכוון החוף, לשייט שקיעה בנהר. כשלושים איש בסירה מסורתית, בליווי של מדריכה צעירה וחייכנית, הסברים בשלוש שפות, שני עוזרים שתקניים (וחייכניים גם כן), והמון יין לבן לאורך שעתיים של סיור. האלכוהול, השירים של ABBA והנוף השרו על כולם מצב רוח טוב והשמש השוקעת בין מגדל בלם לאנדרטת המגלים שלידו הפכו את הסיור למוצלח מאוד – ממולץ.
סיימנו את הערב במסעדת תיירים בכיכר ובהליכה איטית בעליה (כמעט כל הרחובות בליסבון בעליה) חזרה למלון.
יום רביעי:
טיול הבוקר הוא נסיעה ברכב חשמלי מושכר מחברת Ecotours. (4 שעות. ממתינים בנקודת מפגש והבחור מגיע עם הרכב, מסביר, מחתים ומשחרר). פנטזנו על נווט עצמאי בעיר, ברכב קטן ונוח. בפועל, למרות המדריך הנחמד וההסבר המפורט, די מהר איבדנו את הדרך שמכשיר הנווט שברכב סימן ונאלצנו להתמודד עם הכבישים לבד. הרכב קטנציק, (יושבים אחד אחרי השני), פתוח, חם, ונוסע לאט. הגענו לבלם, החנינו את הרכב וסיירנו באתרים של הבלם (המגדל, האנדרטה, והקתדרלה) יחד עם המוני תיירים. למרות שהוא רכב "מגניב", זו לא אופציה טובה ואנחנו ממליצים על מונית או קו מטרו כדי להגיע לבלם.
היעד שלנו לערב הייתה המסעדה הטבעונית gambuzino. (מסעדות צמחוניות או טבעוניות טובות הן עבורנו דרך להתמודד עם נושא הכשרות ולאכול טוב) למרות השכונה הפחות מתויירת (הרבה זרים), והשרות שהתחיל ברגל שמאל (קיבלנו צלחות שבורות!), אכלנו שם ארבע מנות יצירתיות, טעימות ויפות, ועוד קינוח מדהים. זו היתה המסעדה הכי טובה שלנו בפורטוגל. סיימנו את הערב בשוטטות ובהתבוננות על חיי הלילה. הרבה מאוד זרים (בעיקר מאפריקה ודרום אמריקה), וכמעט ולא רואים אמני רחוב.
בסך הכל ליסבון היא עיר יפה ומעניינת. לא הרגשנו בה אווירה מיוחדת וקצת פחות התחברנו (גם החום תרם לעניין כנראה).
יום חמישי:
על הבוקר אספנו רכב שכור מחברת AVIS בסוכנות קטנה ממש בצד האחורי של המלון ויצאנו לדרכנו. לא רצינו לבלות שעות רבות ברכב, ולכן הדרך תוכננה לפי האתרים שניתן לבקר תוך כדי תנועה צפונה לכוון פורטו.
תנועה מערבה הביאה אותנו ל- Cabo da Roca. הנקודה המערבית ביותר באירופה. מגדלור מעל צוקים נישאים שמתחתיהם הים, ערפל, רוח ונוף שמזכיר קצת את סקוטלנד. מגע ראשון עם האוקיינוס.
היעד המרכזי להיום הוא הנמל של Peniche וממנו שייט מוזמן לאי Berlenga. האי הוא שמורת טבע, לא מיושב (מלבד מלון קטן בעונה) ומספר חברות מבצעות אליו שייט ומפעילות בו פעילויות ימיות (שנורקלים, קייאקים, שייט בין הנקרות). הזמנת השייט מראש חייבה רישום (בתשלום) באתר של שמורת הטבע בטענה שיש מגבלה כל מספר המבקרים היומי. בפועל לא התבקשנו להראות את האישור (יתכן שהבדיקה נעשית בצורה ממוחשבת). הזמנו סיבוב לארבע שעות דרך חברת Feeling Berlenga, כולל סיור במערות. שטים בספינת קטמרן גדולה שבהחלט מתנדנדת בים הפתוח במשך כחצי שעה עד לאי. האי כולל שני מפרצים עיקריים, אחד לעגינת הספינות והסירות, ושני שאליו מוביל מסלול שעולה למגדלור, ויורד במדרגות רבות למבצר שבמרכז המפרץ. ההצעה של המדריך היתה לעשות את המסלול הרגלי, תוך הבטחה שהסיור למערות יאסוף אותנו בשעה המתוכננת מהמפרץ של המבצר. הגענו למבצר בתום הליכה של כחצי שעה, ואת המשך הדרך והחזרה עשינו בשייט – עם הסברים בקולו הרועם של המדריך המקומי (הכל תמיד כפול: פורטוגזית ואנגלית). עוד שעה של קפה, וסיור קצר – והזמן לחזור. מבקרים רבים שוחים, שטים ומשתזפים. ללא ספק מקום מיוחד מאוד, שמור ומעניין.
את הלילה עשינו במלון Santa Maria ב – Fatima. המלון גדול ומרווח שמשרת בעיקר את המבקרים בקתדרלה הענקית של פטימה אליה הוא צמוד. ארוחת ערב זריזה, ורצנו למיסה שמתקיימת בכל ערב בשעה 21:30. די הרבה אנשים, כולם מחזיקים נרות, מתרכזים באיזור החלק המקורה במרכז הרחבה הענקית למיסה. הקשבנו קצת, הסתובבנו קצת, ובעיקר צפינו בהשתאות בנשים (הבודדות) הצועדות על הברכיים לאורך הרחבה.
יום שישי:
חזרנו אל הקתדרלה הענקית (באמת) והמודרנית (לגמרי) שנפתחת ב 9:00. חריג לראות כנסיה כל כך גדולה וכל כך מודרנית. (וגם כל כך ריקה. ללא ספק מרתק לראות אותה ואת הרחבה מלאות ב-13 במאי – יום ההתגלות שבעקבותיו נבנה הקומפלקס הזה והתפרסמה העיר פטימה).
המשכנו אל Tomar. קודם אל אמת המים הענקית (באופן מפתיע, זה לא באמת אתר מסודר והיינו שם לבד) ואחר כך למצודה Convento de Cristo. מבחוץ זה נראה כמו סתם מבנה גדול מאוד. מבפנים מתגלה העושר והמורכבות של המבנים והכנסיה ונעשה מובן מדוע האתר הוכרז כאתר מורשת של אונסקו. לא היינו במבצרים ומנזרים נוספים בטיול, כך שהמבצר היחיד הזה בהחלט הרשים אותנו. לקראת סוף הסיור יש חדר עם מיצג אור קולי המספר את סיפור המבצר ומציג תמונות של העיר והאיזור. במיצג מבליחות שתי תמונות של בית הכנסת של טומר. גוגל אמר שזהו בית כנסת עתיק ומיוחד ושהוא פתוח לביקור משעה 14:00. ירדנו לעיר, שוטטנו בסמטאות, המתנו (עם גלידה) לשעת הפתיחה, ומצאנו את בית הכנסת, כדי לגלות שהוא סגור לגמרי גם אחרי השעה היעודה.
משם בנסיעה ארוכה (שעתיים) ומהירה (אוטוסטרדה מעולה) יישר למרכז העיר פורטו, למלון המפנק Toral palace. המלון בקונספט של ספרות פורטוגזית. כל חדר מוקדש לסופר או משורר, והכל מלא ספרים. השרות מעולה (כולל לקיחת הרכב לחניה – בתשלום כמובן) והמיקום מרכזי ביותר. ירדנו לסיבוב ערב בחוף הנהר ההומה תיירים, רוכלים ואמני רחוב, ועלינו חזרה לעיר לארוחת ערב שבת במסעדת Viva. מסעדה צמחונית קטנה וחמודה (שף אחד, ומלצרית אחת), עם מנות יפות ושרות אדיב. את הערב סיימנו בבית קפה בכיכר ליד המלון, כדי לראות, ביחד עם המון תיירים ומקומיים, איך פורטוגל מחמיצה פנדל ועפה מהיורו (מבאס בשביל כל מי שסביבנו).
שבת:
ארוחת בוקר מפנקת ואז תנועה לכוון שוק Mercado do Bolhão (פרחים, מוצרי אוכל שונים והמון תיירים) ואל הקומה העליונה שבה מתקיים פעם בחודש שוק של מוצרי טבעוניים. מוכרת אחת צעירה שהסבירה על הקונספט של השוק, עוררה התרגשות לאחר שהעזנו לשאול מדוע רשום לה השם "אלוהים" בעיברית על הצוואר. גילנו (שוב) שכולנו אנשים, שמאמינים בדברים דומים, ורוצים בדרך כלל בטוב.
המשכנו לתחנת הרכבת המעוטרת באריחים (מדהים), לתצפית יפה על העיר, ולמנוחת צהריים.
עם ערב חצינו את הנהר במפלס העליון של Luís I Bridge, עלינו לתצפית Miradouro da Serra do Pilar, כדי להצטרף שם לקהל חתונה נרגש ולחתן וכלה שהוציאו לכולם את העיניים עם רכב אוסטין פתוח.
הרכבל הוריד אותנו למפלס הנהר, לחצייה בחזרה (הפעם במפלס התחתון של הגשר) ולשייט מוזמן אל "ששת הגשרים של פורטו" דרך יפה נוספת לראות את העיר לקראת ערב (ובאותה הזדמנות לשמוע קצת חוויות מחבורת נשים קולניות שחוגגות "יום רווקות" לכלה ביישנית).
סיימנו את הערב במסעדת דגים מעל הנהר (קשה למצוא מקום בשבת בערב. רצוי להזמין מראש) ובשוטטות אחרונה בעיר.
פורטו יפה ועם הרבה יותר אופי ואווירה מאשר ליסבון. אחת הערים האירופאיות היותר מיוחדות שהיינו בהן. אפשר לבלות בה הרבה יותר ואפשר גם לצאת ממנה לסיורי יום במרחקים סבירים. היינו יכולים בקלות לבלות בה ובסביבתה את כל החופשה שלנו בפורטוגל.
יום ראשון:
היום האחרון - כל הדרך דרומה חזרה לליסבון.
התחנה הראשונה והעיקרית של היום היא Aveiro עם התעלות והלגונה. סיבוב קצר בבריכות המלח (לא מאוד מיוחד) ומשם לחניון תת קרקעי והיישר אל דוכני מכירת הכרטיסים לשייט התעלות. הבחורה הנחמדה בדוכן הראשון הבטיחה מחיר טוב (13 יורו) והסבירה על העיר. הבטחנו לה שנחזור אליה בסוף הסיור הרגלי. העיר חמודה, מלאה בתים מקושטים באריחים, בתיירים ובמקומיים שמנצלים את יום ראשון. בסוף הסיבוב חזרנו לדוכן הסירות לשייט תעלות (45 דקות), עם הסברים מעניינים (בשתי שפות). זו עיר יפה, ממש על הדרך, ואנחנו ממליצים לא לוותר עליה.
המשכנו ל- Nazaré כדי לחוות עוד קצת אוקיינוס לפני הסיום. לקח זמן למצא חנייה (ללא צורך בתשלום), ואת הדרך לתצפית על העיירה. התקדמנו לכוון הצוק כדי לגלות שכולם עושים את הדרך הרגלית לכוון בית המגדלור. הבית הוא מוזיאון קטן (2 יורו לאדם), לתחרויות ותרבות הגלישה, ובעיקר נקודת תצפית לחוף הגלישה (לא היו גלים ולא היו גולשים) ולחוף הרחצה הצבעוני. הרוח חזקה, וכך גם השמש.
את החומות של Obidos הצלחנו לראות מרחוק – מהכביש המהיר. בדיעבד, נראה שעדיף היה לנצל את הזמן לביקור שם, גם על חשבון נצ'רה.
שדה התעופה היפה של ליסבון היה תחנתנו האחרונה. המתנה ארוכה לביקורת הדרכונים, עוד המתנה לעליה למטוס, והביתה.
כמה המלצות כלליות:
הבירה הבסיסית המקומית היא Super Bok - אחלה בירה.
קפוצ'ינו לא משהו (קטן ולא חזק). הקפה השחור ("אמריקנו") בבתי המלון ובמסעדות יותר חזק ויותר טוב.
חניה: אוטומט להוצאת כרטיסי חנייה כמעט בכל מקום. לא יקר. למעשה זו הסיבה העיקרית להחזיק מטבעות קטנים בארנק. בפורטו השתמשנו בחניון של המלון (25 יורו ל 24 שעות). באויארו חנינו בחניון תת קרקעי בכניסה לאיזור המתוייר. התשלום לפני היציאה באוטומט, ע"י הקלדת מספר הרכב.
הכבישים טובים ובעיקר ריקים. גם בערים לא מסובך לנהוג. החנייה היא אתגר.
נראה שלמרבית האטרקציות (כולל השייט לבלנגה), אפשר לקנות כרטיסים במקום ולא חייבים מראש. תורים ארוכים היו רק לאתרים הגדולים בליסבון. נראה שאפשר להיות ספונטניים גם בעונת התיירות.
בכל תחנות הדלק שירותים נקיים ובחינם. כך גם במרבית האתרים בערים. לעיתים צריך לשלם (עוד סיבה להחזיק מטבעות)
שאלנו אותנו לא מעט מהיכן אנחנו (בעיקר נותני שירותים, אבל לא רק). בכל המקרים התגובה היתה עניניית. מכירים ורגילים לישראלים. לא חשנו בהשפעות כתוצאה מהמצב בישראל, ולא הרגשנו שום שוני מחופשות ביעדים אירופיים בשנים קודמות
