הי דרומה לנגב - טיול חורף משפחתי

הנגב תמיד נמצא שם בדרך לאילת ובחזרה ממנה. יש את האמצע הזה, שדרכו תמיד חולפים, ואף פעם לא נשארים לטייל. אז כשחזרנו בפעם האחרונה מאילת, החלטנו שחייבים מתישהו לעצור, וכדי להיות יותר אופרטיביים - נכנסנו לקניון של דימונה, השארנו כמה גרושים ב"ארומה" וקנינו בחנות הספרים מפת סימון שבילים לכבוד הטיול המתבשל.
אחרי שהוצאנו כל כך הרבה כסף (מישהו יכול להסביר למה מפה עולה הון?) כבר לא היתה ברירה. התאריך נקבע לחופשת חנוכה. היעד – נגב (לא נסגרו מסלולים). שני ימי טיול. לינה – נושא שנוי במחלוקת - יש שהתעקשו על לינת שטח, לאחרים היו הסתייגויות ודרשו תנאים.
 הילדים ביקשו "טיול אתגרי", ושלא תטעו לחשוב – ה"אתגרי" לא מתייחס להליכה של 8 שעות במקום 5, גם לא לטיול בתוואי שטח יותר קשה, ורחמנא-ליצלן לא לטיול ללא חטיפים. הכוונה ב"אתגרי" היא לטיול שיש בו סולמות וחבלים, טיפוס יתדות בסלע, וגלישה על סלעים חלקלקים. ואם אפשר, שיהיה גם איזה גב מים צוננים שאפשר להתבצבץ בו. החבר'ה לא ממש הרפתקנים בנשמתם, אבל אם משהו יוציא אותם מהבית ומהמחשבים - זה טיול מסוג זה.

תחילת הטיול בסימון האדום על כביש 25, בירידה אל נחל תמר. גולשים בנקיק הצר בעזרת חבלים וסולמות, ירדנו למטה כאשר פה ושם נגלה אלינו הנוף היפה של הערבה ודרום (מה שהיה פעם) ים המלח. הכוכים המוצלים שימשו לנו מסתור מהשמש וקריאות הקרב וההווי של קורס מדריכי של"ח שימשו לנו תחליף לשקט המדברי עליו חלמנו. נחל תמר הוא נחל יפהפה עם פוטנציאל אדיר – גם מבחינת המראה והנופים, גם מבחינת הנגישות וקלות הטיול. מאידך, התאכזבנו לראות עד כמה הוא מלוכלך ולא שמור – בקבוקים ריקים, עטיפות חטיפים ואפילו מכונית זרוקים בנחל ומזהמים את הסביבה. נקודה למחשבה!
 הבחירה בהליכה בחופשת חנוכה מצמצת את הסיכויים להימצא לבד בשטח. כן, היו עוד כמה שחשבו לטייל בדיוק כאן. בגלל שהנחל קניוני וצר אין אפשרות לעקוף. כולם הולכים באותו הנתיב - יש שעולים ויש שיורדים, מה שיוצר לעיתים פקקי תנועה. צריך להצטייד בסבלנות רבה ובהרבה מצב רוח טוב :-)

הליכה טכנית קצרה דרומה הובילה אותנו מסוף המסלול בנחל תמר הישר אל נחל צפית תחתון. שוב נקיקים, בולדרים, סולמות – אבל הפעם בעליה. שוב קריאות עידוד והווי של קבוצות נוער – הפעם שבט של הצופים. סיום המסלול בעליה המובילה ליציאה מהנחל ולמעשה סוגרת משולש – עד למכונית שהמתינה במעלה נחל תמר.

ההליכה האתגרית תרמה לפירוק סופי של הנעליים של הצעיר שבחבורה. אחר הצהריים המאוחרים, שוב עצירה בקניון של דימונה, והפעם לשם הצטיידות בנעליים חדשות – הרי מחר מחכה לנו מסלול אתגרי נוסף. משם נסיעה עד חוות הגמלים בממשית ללינה.

לינה – חוות הגמלים בממשית
 בשל חילוקי הדעות במשפחה ביחס ללינה, הגענו להסכמה על "לינת שטח משודרגת". לינת שטח משודרגת הוא מושג שמשמעותו: "אנחנו קצת מאוכזבים מהעובדה שהאוהל נשאר בבית, ולכן כדי שנרגיש בכל זאת קצת שטח ופחות בורגנים לא בחרנו בצימר".
חוות הגמלים בממשית הוא מקום מקסים ושלו שאפשר ממש לשמוע בו את השקט. את המקום הקימו אריאל ומשפחתו לפני 23 שנים, כך הוא סיפר לנו. קיבלו אותנו עם השקיעה עם תה חם ומתוק והפתעה קטנה לכל ילד. במקום בקתות קטנות שהן בעצם 4 קירות, גג ומחצלות על החול הרך + בניין אחד מרכזי עם מקלחות (נקיות) ושירותים (נקיים). בבקתה "שלנו" היו 5 מיטות בסיסיות, שולחנות קטנים וכריות ישיבה וגם מזגן לחימום בחורף וקירור בקיץ. השינה ערבה לנו מאד - נרדמנו מוקדם וקמנו מאוחר – 12 שעות שינה רצופה. נהנינו הנאה רבה מהמקום שבו בחרנו ללון. עלות הלינה עבור משפחה בת 5 נפשות היתה 425 ₪ ללילה. ניתן לקבל ארוחת בוקר בתוספת של 25 ש"ח נוספים לאדם. אנחנו לא בחרנו באופציה הזו, כך שלא נוכל להמליץ עליה או לשלול אותה.

את הבוקר השני פצחנו בטיול רכיבה על גמלים. אורך הטיול כשעה (ניתן גם לעשות טיולים ארוכים יותר או רכיבה בתוך המכלאה עצמה). אריאל הוביל את השיירה ולמדנו ממנו רבות על הגמלים ועל האיזור ושוב התפעלנו מהשקט שמסביב.

בגלל הגמלים (טוב שיש את מי להאשים), הטיול של היום השני התחיל רק לקראת צהריים. הבחירה נפלה על נחל גוב - שוב בגלל הסולמות וגו'. נסענו בדרך הישנה לאילת, בכביש המתפתל והצר דרך מעלה עקרבים, וזכרונות הילדות התחילו לבצבץ. ברקע נוף עוצר נשימה והור ההר המתנשא מעל המישור. הטיול מתחיל למרגלות מעלה עקרבים, על כביש 227 – סימון כחול. נחל גוב יפה ומאתגר. ראשית ההליכה מעל הנחל ולאחריה ירידה אל תוכו. הנחל מלא מפלים וגבים שאחרי שטפון מתמלאים ויוצרים בריכות. לצערנו, כשהיינו שם הגבים היו יבשים וחיכו לשטפון שיעיר אותם. הילדים הגדולים הלכו קדימה גולשים בחבלים ממפל למפל. היה מקסים עד ששמענו צעקה "היא נפלה לבור", צעקה שיחד איתה גם הלב שלנו נפל לבור. רצנו כל עוד נפשנו בנו וגילינו שבאחת הגלישות חל פיספוס שהסתיים בצניחה של הגברת הצעירה לבור שנפער מתחת לבולדרים. למזלנו ולמזלה היא נמצאה שלמה ונשלפה ללא פגע.

 המשכנו הלאה עד שחזרנו למכונית, שגם היא נמצאה ללא פגע (זוכרים - הפרסומת לביטוח? דויד ברוזה? יהיה טוב?).היה כבר מאוחר וכולם רצו הביתה. רק לאחת היתה עוד תקווה לסוע לתצפית לעבר המכתש הקטן, אבל התקווה נגוזה אל מול הפנים המתחננות.... והוחלט פה אחד "להשאיר משהו גם לפעם הבאה", "לסיים עם טעם של עוד" ועוד מיני משפטים מסוג זה.

מחשבות לפני, בזמן ואחרי

# רמת הקושי של הטיולים שעשינו בהחלט מותאמת לילדים. הצעיר בחבורה (שהיה אז בן 4 וחצי) הלך הכל לבד ברגל. בסולמות ובחבלים ירד ועלה לבד עם סיוע שלנו.

 # כל היתדות, הסולמות והחבלים נמצאים בשטח ומקובעים לסלעים. אין צורך בשום ציוד מקצועי או בידע מקצועי. החבל בין הרגליים, הידיים אוחזות בחבל והרגליים על הסלע. הירידה/עליה בחבלים פשוטה ביותר ובחלק מהמקומות יש שקעים חצובים בסלע שמקלים על מציאת מיקום נוח לרגל.

# למרות תקרית הבור, אין לדעתי בטיול שום סכנה שהיא מעבר לרגיל. כמובן - רצוי לא לרוץ, להסתכל איפה דורכים, ושהילדים יהיו בקירבתך כדי שיוכלו להיעזר בך וכדי שאתה תראה שהם לא לוקחים סיכונים מיותרים - כל אלה עצות שנכונות כמובן לכל טיול באשר הוא.

# סוגיית הרכב מעלה סימני שאלה לאורך הטיול בנגב (האם נמצא אותו שלם? האם בכלל נמצא אותו?), אבל אם מתייחסים לזה כחלק מההרפתקה - שורדים את המתח. אפשר לציין כי בחלק מהחגים יש שמירה בחלק מהמקומות בהם מתחילים מסלולי טיול.

הנגב נפלא בחורף (ובכלל). אם תגיעו אחרי שיטפון, אז גם יהיו מים בגבים. מומלץ בחום לכולם, ולא לשכוח לעצור להתרעננות בקניון של דימונה.