אומרים על פראג היפהפייה שהיא עיר רומנטית. אני לא נתתי לאמירה הזאת לאתגר אותי, והזמנתי את אחותי לטיול משותף בדיוק לשם. שתינו השארנו מאחור ילדים, בני זוג ובית – ויצאנו לדרך. יש כל כך הרבה סיפורים יפים, מעניינים ומעשירים על פראג שסיפרו אחרים טוב ממני, ולכן בחרתי לשתף באוסף רשמים והתרשמויות, שלאו דווקא משקפים רצף מסויים או את אתרי התיירות המרכזיים של פראג (זאת אפשר למצוא כמובן בכל ספר/אתר על העיר המקסימה הזאת).


המלון "שלנו"
 נתחיל בדבר הכי ראשוני ובסיסי – המלון. בחרנו במלון Ibis Old Town לאחר שקראנו עליו המלצות רבות. המלון ממוקם ברחוב Na Porici מס' 5 – ממש ליד כיכר הרפובליקה. אהבנו: את המיקום המרכזי, את הניקיון והפשטות של החדרים, את השירות, את ארוחת הבוקר הצנועה והמדוייקת, את השימוש החינמי באינטרנט. לא אהבנו: שאי אפשר לפתוח את החלון בחדר עד הסוף אלא רק חריץ, שיש רק מגבת אחת - לרחצה - ואין בנוסף גם מגבת ידיים, את ריח הסיגריות במעלית.

Easter או "פסטיבל התרנגולת"
 ביום שהגענו ראינו תכונה והמולה בכיכר העיר העתיקה – פועלים הקימו במה וביתנים, "שתלו" עצים ופרחים ותלו קישוטים. בכל פעם שעברנו בכיכר באותו יום נוספו עוד ועוד אלמנטים. היינו מאד סקרניות. מכיוון שהאלמנט המרכזי היה עץ גדול ומקושט בסרטים ובתמונות של תרנגולות, כינינו בנינו לבין עצמנו את האירוע – "פסטיבל התרנגולת", כינוי שנשאנו איתנו עד סוף החופשה, גם לאחר שהתבררה מהותו של הדבר האמיתי – חגיגות האיסטר. הדוכנים נמלאו מזכרות, ואוכל ומשקאות מסוגים שונים. על הבמה – הופעות, בכיכר – אנשים ועוד אנשים. אווירה עליזה וצעירה. קנינו משקה שוקולד חם וקיורטוש - גלילי בצק מסורתיים וטעימים עם אבקת סוכר וקינמון. בימים שלאחר מכן הדוכנים נפתחו כל יום אחר הצהריים ונסגרו רק בלילה. דוכנים דומים פגשנו גם בשדרת ואצלב, שגם היא המתה מאדם ובהמה (על גריל).
שלטי רחוב יפים
בפראג יש המון שלטים מיוחדים למקומות שאינם בהכרח מיוחדים. צריך רק להרים את העיניים, ורגע לפני שתופס לך את העין עוד בניין מרהיב ביופיו, להיתקל בשלט. זה יכול להיות שלט של מלון, חנות, מסעדה ועוד דברים "רגילים" מעין אלו. ובכלל, האסתטיקה של העיר ושימת הלב לפרטים הקטנים ממש נפלאה. כמו ללכת בתוך ציור.


חנויות מיוחדות
 אמנם יש בפראג משהו שהוא מאד תיירותי, אבל איכשהו הם עושים את זה בכזה חן, שאי אפשר לא להתלהב. תפסו את עינינו חנויות עם מזכרות מיוחדות – מכשפות מעופפות, גלידות שמסודרות כל כך יפה, עד שממש חבל לטעום ו"להרוס" את הסידור המושלם. התלהבנו מאד מחנויות תכשיטי הענבר היפהפיים

יש גם חנויות שהן כל כך קטנות, שרק 2-3 אנשים יכולים להכנס אליהן בו זמנית. באחת החנויות שאהבנו במיוחד מכרו כלי קרמיקה – אמנם תוצרת פולין – אבל העושר, העדינות והיופי עשו את שלהם. גם המחירים היו בהחלט "יפים" ולכן לא קנינו…

רחובות עצובים
 למרות היופי והעושר הבלתי נתפס, פראג בעונה של לפני האביב קצת עצובה. פה ושם שוכבת לה ערימת שלג קטנה, כל העצים עדיין ערומים, הורדים גזומים, הגנים אפורים והכל ממתין לאביב.


גגות ומגדלים
 בלי להזכיר את הגגות של פראג אי-אפשר. איפה שאפשר היה לטפס – טיפסנו. בכל ימי חיי לא טיפסתי כל כך הרבה מדרגות בכל כך מעט ימים. והטיפוס בהחלט משתלם. משתלם ועוד איך!! המראות הנשקפים מלמעלה מרהיבים. צילמתי וצילמתי וצילמתי... הנה דוגמא אחת:


גשר קארל
 הגשר, כמו מקומות אחרים בפראג, היה בחלקו בשיפוצים לקראת עונת התיירות האמיתית. בדרך כלל הגשר (כך קראתי) צפוף והומה אדם. למרות שלא חסרו אנשים בשטח, לא הרגשנו צפיפות והיה מאד נעים להסתובב עליו הלוך ושוב. על הגשר כל אחד עשה את עבודתו -האומנים מכרו, אנחנו קנינו וצילמנו.

לפוסט המלא ולמידע נוסף שכתבתי על פראג – ​​​​​​​לחצו כאן


קיר ג'ון לנון
 הגענו אל הקיר במקרה, תוך שיטוט נינוח בסמטאות של האי קמפה. מדובר בקיר גרפיטי "חי", שכל הזמן נוספים לו עוד ועוד אלמנטים שמציירים אוהדיו של הזמר המנוח. בעבר התנהל "קרב" בין המעריצים המציירים לבין עיריית פראג. אלה ציירו, ואלה מחקו, וחוזר חלילה. עד אשר שגריר צרפת בצ'כיה, שמעונו ממוקם בדיוק ממול לקיר אמר שהוא דווקא אוהבת את הקיר הזה. מאז לקיר שלום, הציירים עושים את מלאכתם, והעירייה עסוקה בעניינים אחרים. אהבנו מאד מאד הקיר המיוחד ושווה לסטות מעט מהמסלול “הרגיל” ולקפוץ לבקר בו.


סמטאות
 הסמטאות של פראג כל כך צרות, כל כך צבעוניות, כל כך מזמינות ללכת בתוכן לאיבוד – או כמו שכתוב בספרים – “סמטאות ציוריות”. הסמטה הצרה ביותר בפראג (מאלה סטרנה, רחוב Cihelna, בין גשר קארל למוזיאון קפקא) כל כך צרה, עד שרק אדם אחד יכול לעבור בה בזמן נתון. לפיכך, להכוונת התנועה, הותקנו רמזורים משני צידי הסמטה ומותר לעבור רק באור ירוק. היה משעשע ביותר לעלות ולרדת וחוזר חלילה. בשלב מסויים הרמזור התחתון שבת ונשאר אדום. למרות שהסמטה היתה ריקה מאדם, אף אחד לא חשב לעבור באור אדום... לאט לאט התאספו עוד ועוד אנשים, עמדו והמתינו לירוק, עד שאחותי האמיצה תפסה יוזמה ופשוט עמדה והחזיקה את הכפתור לחוץ (עם האיש הירוק) עד שכולם עברו ובאה הישועה.


קונצרטים ומופעים
בעיר מתקיימים כמעט מדי יום קונצרטים. חלקם בתשלום, אחרים בחינם. בלי הרבה תכניות מקדימות נכנסנו, על הדרך, לשני קונצרטים מקסימים. האחד היה בחינם בכנסיית סלווטור של מקהלת בני נוער מארה"ב. השני היה בתשלום בכנסיית ג'יילס של חמישיית כלי קשת. היה ממש מופלא ושווה כל קורונה.

 אחד המופעים היפים והמומלצים שראינו נקרא התיאטרון השחור - Aspects of Alice. מדובר בסיפור על ילדה שנפגשת עם קוסם שנותן לה תפוח. היא נוגסת בו, ומשם העלילה מתפתחת לכיוונים פנטסטיים ומוזרים - הכל בטכניקות המסורתיות של התיאטרון השחור. המופע מלווה במוסיקה נהדרת והוא ללא מילים. מופע מקסים ושובה לב.


ידידנו ויטוס
 קתדרלת סט. ויטוס נמצאת במצודה, וכשהגענו התור אליה היה כל כך ארוך עד שהחלטנו לוותר ולחזור מאוחר יותר, אחרי סיור במצודה. ידענו שהמצודה נסגרת ב- 16:00 ולכן חזרנו שעה לפני. ואכן, הפלא ופלא – אין תור. בכלל. אפילו לא איש אחד. כל כך שמחנו. אבל השמחה היתה קצרה - כשהגענו לכניסה, גילינו לאכזבתנו שהדלת סגורה על מנעול ובריח. כששאלנו בתחנת המידע, נודע לנו שבדיוק באותו יום הנסיך צ'ארלס מבריטניה מגיע לביקור ולכן הכל נסגר. נאמר לנו שהוא יגיע ממש בעוד שעה ואם יהיה לנו מזל נוכל אפילו לראות אותו... חשיבה מהירה וההחלטה נפלה - וויתרנו על תענוג הפגישה עם צ'ארלס היום, וננסה לחזור למחרת ולהפגש בכל זאת עם ידידנו ויטוס. ואכן, חזרנו בצהרי המחרת. לשמחתנו הדלת היתה פתוחה ולא היה תור!!! פשוט דהרנו פנימה, לפני שיקרו עוד ניסים ונפלאות. ובפנים – ניסים ונפלאות מסוג אחר. כל כך גדול, כל כך מרשים והויטראז'ים... אוי הויטראז'ים. התמונות לא יוכלו להעביר את הגודל, העוצמה והרושם שהמקום הותיר עלינו. לצ'ארלס, דרך אגב סלחנו, למרות האכזבה הראשונית.


מוזיאונים
 כמו בכל עיר המכבדת את עצמה, יש כאן המון מוזיאונים. אנחנו אהבנו את המוזיאונים הקטנים והפחות ידועים, לחלקם נקלענו ממש במקרה. את אלה אהבנו במיוחד: מוזיאון השוקולד, שהוא בעצם מעין מקדם מכירות של חנות השוקולד והממתקים הצמודה אליו. המוזיאון נמצא סמוך לכיכר העיר העתיקה ברחוב Celetna מס' 10. אפשר ללמוד בו על ההיסטוריה של הקקאו ברחבי העולם ועל תהליך ייצור השוקולד. יש במקום הדגמה חיה של ייצור פרלינים (כולל טעימות), סרט ומוצגים שונים מרחבי העולם הכוללים כלים להכנה ולשתיית שוקו ואריזות של שוקולדים מתקופות שונות וממקומות שונים. למרות המטרה ה”לא מוצהרת” – חנות הממתקים – המוזיאון מושקע ועשיר ובאמת ניתן ללמוד ממנו הרבה.


מוזיאון העינויים נמצא ממש לפני העליה לגשר קארל מכיוון העיר העתיקה. הכניסה נמצאת משמאל בתוך פסאז' שיש בו בעיקר חנויות מזכרות. למוזיאון 3 קומות בנות 2-3 חדרים קטנים כל אחת, שבהם מוצגים מכשירי עינויים שעשו בהם שימוש בימי הביניים. התצוגה מלווה גם בציורים מאותה התקופה וכמובן בהסברים. תצוגה מעניינת ומזעזעת. קשה לתאר מה שבני אדם מסוגלים להמציא.

לפוסט המלא ולמידע נוסף שכתבתי על פראג – ​​​​​​​לחצו כאן


מוזיאון הצעצועים נמצא בתוך המצודה, אך הוא לא כלול במחיר הכרטיס לאתרי המצודה. מדובר במוזיאון שמציג אוסף פרטי ענק של צעצועים מכל המינים, הגדלים, התקופות והסוגים. חדרים על חדרים מלאים בויטרינות – דובים, בובות, כלי תחבורה באוויר בים וביבשה, בתי בובות מיניטוריים, משחקי קופסא, צעצועים מכניים מסוגים שונים. הביקור שם דורש זמן וסבלנות ומומלץ בחום.


מוזיאון מוכה (רחוב Panska 7) מציג את עבודותיו ומספר את קורות חייו של האומן אלפונס מוכה. האמן מפורסם בעיקר בזכות העיצובים שלו לכרזות פרסום למופעים ולפסטיבלים. כאוהבות מושבעות של עבודותיו, עוד מלפני פראג, שמחנו לראות את התמונות שיש לנו בספרי האומנות בבית כאורגינלים בגודל טבעי (בדרך כלל גדול מאד....). הסרט על חייו משלים את התמונה ומעניין מאד. נרשמה התלהבות גם מחנות המוזיאון…



מוזיאון קמפה לאומנות מודרנית מרכז אירופאית נראה לנו מבטיח מאד מבחוץ, וגם מהסיפורים שקראנו עליו. בפועל, הסתבר (אחרי ששילמנו ונכנסנו) שהמקום בשיפוצים ולכן חלק גדול מהתערוכה היה סגור. זה היה מאכזב למדי ולא הצדיק לדעתנו את המחיר הגבוה שגבו עבור צפייה בחלקים שנותרו מהתערוכה. אציין כי התערוכות שכן היו פתוחות היו מעניינות מאד.

אוכל
 כשראינו את כל החזרזירים שמסתובבים על הגריל בצורות שונות ברחבי פראג, חשבנו, שתי צמחוניות שכמונו, שנרעב 4 ימים. אבל מסתבר שממש לא קשה למצוא גם מאכלים אחרים. ממליצות בחום רב על בית קפה שחזרנו אליו פעמיים כי היה מוצלח באופן מיוחד, ושמו הקצרצר - “צוקרקווהלימונדה" ובשפת המקור: Cukrkavalimonada. המקום נמצא ברחוב Lazenska 7 במאלה סטרנה, ממש מול כנסיית פאנה מריה. מקום קטן ומעוצב בפשטות והמחירים סבירים בהחלט, וזולים משמעותית מבתי קפה שבאיזורי התיירות המרכזיים. שתינו שם את השוקו הכי טוב, הכי סמיך והכי שוקולדי ששתינו בפראג (יש במגוון טעמים), אכלנו פסטות מצויינות, סלט טרי ועוגות ביתיות. שווה להגיע במיוחד.


מקום נחמד נוסף שאכלנו בו היה מסעדה איטלקית, סאן ניקולה, שנמצאת בכיכר העיר העתיקה מאחורי מגדל השעון. האווירה היתה נחמדה, האוכל טעים והשירות טוב. המחירים היו סבירים+. לא ממש הצלחנו לשמור על הגיזרה בימים האלו - אהבנו לאכול "על הדרך" את הקיורטוש. מוכרים אותם בכל פינה בפראג. אהבנו גם את הבצק העגול המטוגן שעליו מפזרים פירורי גבינה צהובה. דווקא הגלידות היו לנו פחות טעימות...

 שתי מסעדות צמחוניות שאהבנו: Maitrea ו- Lehka Hlava. על פי העיצוב והתפריטים - שתיהן שייכות (כנראה) לאותם בעלים. הראשונה נמצאת לא רחוק ממרכז העיר העתיקה, והשניה ממש על הכיכר המרכזית. מדובר על מסעדות על גבול הטבעוניות. האוכל ממש מעולה! טרי, מקורי, ומוגש בצורה אסתטית. השירות מצויין ואדיב והמחיר לא גבוה. לחובבי הז'אנר - שתיהן שוות בהחלט את המאמץ :)


בית הקברות היהודי
 כנראה שלא ניתן להספיק לראות הכל, ולכן החלטנו לוותר הפעם על החלק היהודי של פראג. למרות זאת, הצצנו בו כאשר חלפנו על פניו בשיטוטינו הרבים בעיר, והוא אכן נראה כיעד חשוב ומעניין לביקור הבא. היום שבו עברנו ברובע היהודי היה גם היום היחיד שזרזף עלינו מעט גשם בבוקר. הצצנו דרך החומה המקיפה את בית הקברות והתרשמנו מהמצבות המגובבות זו על גבי זו.


לילה
 פראג אינה נראית אותו הדבר ביום ובלילה. ביום היא ציורית ורכה. בלילה היא מוארת ודרמטית. בהחלט שווה לחזור למקומות בהם ביקרתם במהלך היום ולסייר בהם גם בלילה. בכלל - פראג, גם ביום וגם בלילה, שווה ביקור חוזר.

לעוד סיפורי טיול ומסעות עליהם כתבתי – לחצו כאן