יום 1 - שבת, 25 ביוני, 2016

מ- Les Houches אל Les Contamines 

מרחק: כ- 16 ק"מ (646 מ' עליה, 633 מ' ירידה)

למעבר לסיפור המלא של הטרק – לחצו כאן

למרות היום הארוך שעבר עלינו אתמול, ההתרגשות כנראה עושה את שלה ואנחנו מתעוררים לפני השעון. מתייצבים ראשונים חדר האוכל לארוחת בוקר צנועה – לחם, חמאה, ריבות, גבינות, קורנפלקסים מסוגים שונים. מיד אחרינו מופיעים אב ובנו, ישראלים גם הם. כך אנחנו פוגשים לראשונה את רני ואיתי בן ה- 16 וחצי, שגם הם מתחילים היום במסע וילוו אותנו און-אנד-אוף כמעט עד לסופו. להם אצה הדרך והם אוכלים ויוצאים בזריזות, פניהם לעבר הווריאנט הגבוה, מתכוונים לקחת את הרכבל עד Col de Voza. מעט אחריהם גם אנחנו יוצאים לדרך עם שמש בוקר מלטפת, חוצים את העיירה הקטנה. רחבת הכניסה לרכבל הומה - נראה שכולם שם... אנחנו דווקא החלטנו לעלות ברגל. קשה לי להסביר לעצמי למה, אך אחד הדברים שהיה לי חשוב ביותר עם יציאתי לטרק הזה הוא להמנע מכל עזר טאקטי כזה או אחר ולהשלים את המעגל כולו בכוחות עצמי.

השביל מתחיל בטיפוס. מראה מוכר - מדרגות – ניצלנו! כמעט מרגישים בבית... סלפי להנצחת הרגע המרגש של תחילת הטרק, ו... התחלנו!

אנו נמצאים כעת לגמרי לבד על השביל, אשר מתפתל במגמת עליה. זמן לא רב אחרי תחילתו הוא נכנס ליער ירוק ומקסים. בינתיים מזג האוויר מושלם, הדרך רטובה וקצת בוצית מהגשם שירד הלילה והבוקר, ובכל – שלווה.

העליה אל Col de Voza מתמשכת ולעיתים אף תלולה. אני רושמת לי בראש כי זו העליה ה"רצינית" הראשונה שלנו, הולכת לאט ונושמת מהר. הדרך עוברת בין מקבצים קטנים של בתים, אחו פורח וחיות משק – פרות, כבשים ותרנגולות. סביבה כפרית ירוקה ונעימה לעין.

כשעה לאחר תחילת הדרך מתחיל הגשם, גם הוא הראשון שלנו בטרק (ספויילר: גם כמעט האחרון). ההתארגנות שלנו בשלב זה די מסורבלת - מוצאים מחסה תחת גגון צר ב- La Tuile ושולפים שכמיות וכיסויי תרמיל. מסדירים נשימה ושוב יוצאים לדרך, כאשר מתחתינו אנחנו שומעים שפה מוכרת... כך אנו מתוודעים לנאור ורועי בן ה- 13(!!!) שבחר ב- TMB כטיול בר מצווה. האמת? מרשים ומרגש! עד מעבר ההרים אנחנו צועדים יחדיו בגשם סביר ומשלימים את המידע הביוגרפי הנדרש. בתזמון מושלם, בדיוק עם הגיענו למחסה שב- col, נפתחות ארובות השמיים ומבול ניתך ארצה. זה הזמן להעמיס על עצמנו שכבה של גופיות תרמיות ומעילי גשם תחת השכמיות. אם עד עכשיו היה גשום וחם, כעת גשום מאד וקר ונאור מציין בחצי חיוך "אבל כאן ענבר כתבה שמורחים שוב קרם ההגנה...". כולנו מתפוצצים מצחוק, אבל אני חושבת על רני ואיתי שנמצאים במבול הזה עכשיו בדרך לווריאנט הגבוה. מוזר, רק היום נפגשנו, וכבר אחוות המטיילים, השותפים לאותו גורל, עושה את שלה ואני דואגת להם.

אנחנו נחים, מנשנשים פרי ואת שני היוגורטים שנשארו לנו מאריזת הרביעיה שקנינו אתמול, ולאחר כ- 20 דקות ללא סימנים להפוגה בגשם, אך עם סימני קפיאה בקור, אנחנו מחליטים להמשיך במטרה לשמור לפחות על חום הגוף. מכאן ועד היעד הסופי שלנו להיום, הדרך במגמת ירידה, אם כי פה ושם צצה לה שוב איזו תזכרות לעליונת תלולה, אך הפעם העליות קצרות ולא תובעניות מדי. הירידות, לעומת זאת, ארוכות ומתמשכות ואני מוצאת את עצמי הולכת על הצד ומנסה לשמור על הברכיים.

הדרך יפה וירוקה, חולפת בין יערות רטובים מגשם, ולאורך שבילים בהם מסורגים שורשי עצים ענקיים. הרטיבות הוציאה אל האור רכיכות מסוגים שונים והן משבצות כעת כל פינה בדרך...

אנחנו חולפים בתוך כפרים קטנים ושלווים שלא נראית בהם כמעט נפש חיה. הכל נקי, מטופח ופורח כל כך שאני תוהה האם זה אמיתי. פעמוני עדרים מדנדנים ונשמעים למרחוק. דרך יפה, אם כי לא הנופים הדרמטיים שאנו מצפים לפגוש בהמשך הטרק.

באחד הכפרים מסלולנו מצטלב עם שני זוגות ישראלים שמעתה יכונו על ידינו "דורון וחבורתו". ההיכרות בשלב זה ברמת ה"שלום", "שלום". הם חולפים על פנינו, אנחנו על פניהם וחוזר חלילה. יש להם תרמילים קטנים על הגב ואנחנו תוהים אם יצאו לטיול יום, או שמא שלחו את התיקים שלהם עם שירות העברות ציוד שניתן לשכור. בדיעבד יסתבר כי אכן השתמשו בשירותי העברת ציוד. הם התחילו את ההליכה מלה-פלג'ר יום לפנינו ומשלימים את מחצית הטרק. את החצי הראשון עשו בסתיו.

השביל חולף על פני נהרות שמי הקרחונים הנישאים מעלינו שוצפים בהם. אנחנו עוברים גשרוני עץ יפים ומתפעלים משפע המים הניתך בעוז מטה.

השעה האחרונה לצעידה כבר קשה לי. אני רוצה להגיע, מרגישה היטב את שרירי הרגליים, את הגב, עייפה מאד וגם רעבה מאד. נזכרת שלבד מהארוחה הקלה במעבר ההרים לא אכלנו כלום היום ולמעשה גם לא ממש נחנו או הורדנו תרמילים מהגב. רושמת לעצמי הערה להמשך הדרך – לקחת מנוחות יותר רציניות באמצע היום ולתדלק באוכל.

ב- Les Contamines נחתנו לאחר כ- 7 וחצי שעות הליכה. קצת קשה לי לקלוט, אבל היום הראשון של ה- TMB מאחורי! מאתרים די מהר את המלון שלנו Le Christiania (88 יורו + 10 יורו לאחד לארוחת בוקר), אשר נמצא סמוך למרכז העיירה. מזמינים ארוחת בוקר, מקבלים מפתח לחדר ועולים במדרגות. מנסים לפתוח את הדלת, אך המפתח לא נכנס. מנסים לפה, מנסים לשם, מתיאשים ופונים לקבלה. גברת נחמדה עולה איתנו ומסבירה לנו שהדלת אותה ניסינו לפתוח היא בעצם דלת למסדרון המוביל לחדרים... אנחנו יוצאים קצת... איך לומר זאת בלי להעליב? לא חשוב. החדר נפתח והוא מרווח ונחמד. יש מפרסת משותפת לכל המסדרון והיא פונה אל נוף כפרי ויפה.

מכבסים, תולים, מתקלחים, ויוצאים לחפש משהו לאכול. ברחוב נפגשים שוב עם נאור ורועי שממליצים על הפיצה המקומית, שמסתבר שהיא באמת ענקית וטעימה! קונים קצת ציידה לדרך של מחר, חוזרים למלון, יושבים בלובי ואני קובעת מקום מפגש למחר עם מורן. את מורן "פגשתי" על גבי הפורומים תוך כדי ארגון הטיול. די מהר הבנו שנצא לדרך באותו מועד ושתכנית הטרק שלנו כמעט זהה. מורן מטיילת לבד והצעתי לה ליצור עמנו קשר במידה ותרצה להצטרף אלינו פה ושם. מחר אמור להיות יום עם מעברי שלג רבים, ומורן החליטה לקבל את הצעתנו. מדברים גם עם הבית. הרבה דברים קרו שם ביומיים האחרונים וזה מרגיש מוזר להיות כל כך רחוקים מהילדים פתאום. החושך מסרב לרדת כאן, אבל אנחנו עייפים מאד. לפני שנעצמות העיניים, אנחנו נושאים תפילה בלב שהכביסה תתייבש עד הבוקר.

למעבר לסיפור המלא של הטרק – לחצו כאן

צילומים וכתיבה: אורה גזית

לעוד סיפורי טיול ומסעות עליהם כתבתי – לחצו כאן