מי שאמר ש"הכל בראש" צדק, לפחות לגבי... כי אצלי הטרק הזה התחיל באמת בראש. חודשים ואפילו שנים לפני שפסעתי ממש בין רגבי האלפים, כבר הלכתי אותם בראש. בהתחלה בקצב מתון - קצת פה קצת שם, וככל שהתקרב המועד והטרק הפך ממשי – על בסיס יומיומי.

למעבר לסיפור המלא של הטרק – לחצו כאן

ה- Tour du Mont Blanc (TMB) הוא מסלול הליכה מעגלי בן כ- 170 ק"מ, המקיף את רכס המון בלאן ומשתרע על פני שלוש מדינות – צרפת, איטליה ושוויץ. זהו אחד המסלולים הפופולאריים והיפים באירופה, העובר בין הרים נישאים, עמקים ירוקים, שבילים פורחים, נחלים ומפלים, עיירות וכפרים ציוריים וטומן בחובו הרבה עליות ומורדות.
 השילוט לאורך המסלול ברור (אם כי משתנה מעט ממדינה למדינה) ואפשרויות הלינה לאורכו מגוונות. במקטעים שונים מציע המסלול אלטרנטיבות הליכה, לרוב תובעניות יותר מהמסלול הראשי. כמו כן, ניתן לבצע לא מעט קיצורי דרך באמצעות תחבורה ציבורית ורכבלים.

אי שם בשנת 2011, בעיתוי גרוע מבחינתי, סיימתי במאמץ רב לאסוף את הנתונים לעבודת הדוקטורט שלי, אך לא הצלחתי לאסוף את עצמי לכדי ניתוח הממצאים וכתיבה. הייתי מפנה לעצמי זמן לכתיבה, יושבת שעות מול המחשב ו... משוטטת להנאתי באתרי טיולים... וכך הגעתי לסיפור המסע של ענבר, שתואר בצורה כל כך שובת לב ונפלאה שמיד נשאבתי לתוכו. כדי לנסות במקביל לקדם גם את משימותיי הבטחתי לעצמי שביום שאגיש את המחקר אפצה את עצמי במתנה יקרת ערך ואצא גם אני לטרק הזה. באותו זמן לא באמת האמנתי שזה יקרה מתישהו, אבל כידוע – הבטחות - אם לא יועילו, לא יזיקו.

כך, חלפו להן השנים, שיבה זרקה בשערי (אמיתי לגמרי), ואני המשכתי לא להאמין שהדוקטורט יסתיים אי-פעם אבל המשכתי להחזיק ב- TMB כפיקדון יקר. וביום סתווי אחד מאושר הוגש המחקר! וטיסת אל-על לג'נבה נקבעה לסוף חודש יוני 2016 – כתשעה חודשים קדימה. ספר ומפה הוזמנו באינטרנט ואיתם החלה לחלחל ההבנה שהכושר לא יגיע מקריאת סיפורי טיול של אחרים וזה הזמן לקום מהכסא שמול המחשב ולהתחיל לעבוד.

קצת על האימונים לקראת - באוקטובר התחלתי ללכת. פשוט ללכת בקטנה - 5-6 ק"מ בכל יום - כשהעליות והירידות של חיפה נותנות לי קונטרה. בהתחלה היה לי קשה אך מיום ליום הרגשתי החלה להשתפר. בפברואר, 5 חודשים לפני היציאה לדרך, העזתי להציץ בתכנית האימונים לטרק אלפיני שכתב אמנון לנגי, וניתן להוריד מכאן. איתרתי גרם של 192 מדרגות לא רחוק מהבית והתחלתי לעלות ולרדת שלוש פעמים בשבוע. בחודש הראשון עליתי וירדתי את גרם המדרגות שלוש פעמים ברצף, ובכל חודש העליתי דרגת קושי והוספתי עליה וירידה נוספות. חודש לפני היציאה הגעתי לשבע פעמים עליה וירידה, סה"כ 1344 מדרגות לעלות + מספר זהה לרדת. ביוני, חודש היציאה לטרק, המשכתי את הנוהל של החודש הקודם, אך בתוספת של 6 ק"ג על הגב. מי שיציץ בתכנית האימונים יווכח שלא נצמדתי אליה עד הסוף, אבל האמינו לי שעשיתי כמיטב יכולתי.

קצת על התכנון – כמו העבודה על הכושר הגופני, כך גם תכנון הטרק עלה בכל פעם שלב – החל בבחירות המסלולים וכנלווה לכך בחירת הלינות, וכלה ברכישת הציוד. נראה כי שתי השאלות הראשונות (ואולי גם הנצחיות) המעסיקות את מי שמתעתד לצאת ל- TMB הן (1) האם ללכת עם או נגד כיוון השעון? (2) מאיזו נקודה להתחיל את הטרק? לי לא היתה שום התבלטות בעניין. החלטתי לעקוב באופן אדוק יחסית אחרי המלצת הספר וסיפור הטיול של ענבר, וכך בחרתי ללכת נגד כיוון השעון ולהתחיל בעיירה הצרפתית Les Houches, השוכנת בעמק שאמוני.

לטרק יצאנו בזוג, ובחירת הלינות שלנו התבססה בעיקר על רצוננו למצוא כמה שיותר אופציות ללינה בחדרים פרטיים. מסיבה זו, למרות שצעדנו בשולי העונה, הזמנתי את הלינות הרבה חודשים מראש. הלינות בכפרים ובעיירות הוזמנו ברובן דרך אתר בוקינג, ובבקתות המטיילים דרך האתר הרשמי של ה- TMB, או ישירות במייל לבקתה. גם כאשר הבקתות סגורות בחורף התגובה במייל לרוב מיידית. בבקתות בהן אין חדרים זוגיים (או שהיו כבר מוזמנים) התפשרנו על לינה בחדרים משותפים (dormitory), אך כעת אני יכולה לומר כי המקומות בהם ישנו בחדרים פרטיים היו בשבילי אוויר לנשימה ושיפרו מאד את החוויה האישית שלי על המסלול.

רשימת הציוד שבה נעזרנו נמצאת בפורום של אתר hike וניתנת להורדה מכאן. מכיוון שכל הציוד נלקח על הגב, המטרה העיקרית היתה לצמצם במשקל ככל האפשר - מטרה שאני חושבת שעמדנו בה די בכבוד. יצאנו עם שני תיקים, אחד בנפח 42 ל' במשקל של כ- 6 ק"ג, והשני בנפח 60 ל' במשקל של כ- 9.5 ק"ג. על זה הוספנו עוד ליטר וחצי מים לכל אחד. יש היום מגוון של ציוד איכותי, קל משקל וכבד מחיר, שניתן לרכוש בחנויות הטיולים. בשלב די מוקדם קיבלנו החלטה לא לחסוך ולא להסתפק באילתורי ציוד ממה שיש בבית. לצערי המשוואה - הרבה כסף יכול לחסוך לא מעט משקל – נכונה והכאיבה לכיס. יחד עם זאת, נתנחם בעובדה כי חלק מהכאבים הפיזיים נחסכו מאיתנו.

מזג אוויר – בתחילת חודש יוני התעורר פורום ה- TMB באתר hike לחיים והחלו להגיע ידיעות על שלג מאוחר שירד בחודש מאי ומכסה חלק נכבד ממעברי ההרים הגבוהים. ככל שהתקרב מועד הטיול גבר הלחץ סביב עניין זה, והיו אף כאלה שהחליטו ברגע האחרון לשנות כיוון ולחפש טרק אחר. אני, לעומת זאת, החלטתי לדבוק בטרק "שלי", אך יחד עם זאת התעדכנתי על בסיס יומיומי באתרי האינטרנט והבנתי שהשד פחות ופחות נורא ככל שעוברים הימים, השבילים נדרכים על ידי אחרים והשמש והגשם לסירוגין עושים את העבודה. בכל מקרה, לפני היציאה לדרך בכל יום חשוב(!!!) להתעדכן במקום הלינה על תנאי הדרך ועל מזג האוויר הצפוי, וכך אכן עשינו במהלך הטרק.

קצת על מקורות המידע וגם תודות – כנראה שהסמכות הבלתי מעורערת לטרק הוא ספרו של Kev Reynolds בהוצאת Cicerone. יחד עם זאת, יש המון חומר כתוב ברשת על ה- TMB – אתרים, פורומים וסיפורי טיול, ובראשם האתר הרשמי של השביל. חייבת תודות מקרב לב לענבר (I.O.) על זריקת העידוד ויצירת החלום, לאמנון על תכנית האימונים, לאנשי הפורום מהאתר hike שהמידע בו לא יסולא בפז. החבר'ה שם עונים על כל שאלה ברצינות ובסבלנות אין סופית, כאילו זו הפעם הראשונה שנשאלו שאלה זו. תודה גדולה לאחרים שחזרו מה- TMB ושיתפו בסיפורי הטיול ובהכנות לקראתו (עודד, יענקל'ה סער, דרור לב ועוד רבים וטובים).

ועכשיו – יאללה, לדרך....

יום ההגעה - שישי, 24 ביוני, 2016

למעבר לסיפור המלא של הטרק – לחצו כאן

מתוך פינוק, או אולי טפשות, אנחנו מהמרים על רכבת שמביאה אותנו לנתב"ג כשעתיים בלבד לפני ההמראה. מגיעים לשדה ועינינו חושכות – המוני אדם ותורים בלתי נגמרים... סופרים את הדקות, מחשבים את קיצנו לאחור – תור ועוד תור. אני כבר רואה בעיני רוחי איך כל ההכנות לטרק יורדות לטמיון ואנחנו חוזרים חפויי ראש הביתה.

רצים, רצים, רצים ומצליחים להגיע לבורדינג ברגע האחרון. נושמים לרווחה, עלינו לטיסה.

חולפים בשמים נטולי עננים מעל ימים, הרים מושלגים, כפרים, איים ונהרות. הכל בהיר וכל תו בקרקע נראה בשלמותו. מקווה בכל ליבי שזהו סימן לקראת מזג האוויר הצפוי לנו בטרק – צלול, נושם ובהיר.

נוחתים בזמן, אוספים תוך שניות את התיקים ומאתרים את הדלפק של Alpybus, דרכם הזמנו מראש הסעה עד Les Houches (49 יורו לכיוון אחד לשני אנשים). רבע שעה מאוחר יותר אנחנו כבר בדרך, תופסים את מקומנו קדימה, על יד הנהג.

המונית פורקת אותנו לאחר כשעה פלוס בפתח המלון שלנו להלילה – Cris-Tal Hotel (77 יורו + 10 יורו לאחד לארוחת בוקר), והעסק ריק. מסתכלים לפה, מביטים לשם, ומגלים שלט שעליו כתוב שהחבר'ה נחים בין אחת לשלוש... נו, טוב, יש לנו 1/2 שעה להעביר ואנחנו מתיישבים על ספסל מול הקבלה. בינתיים מגיעה גברת צעירה ונחמדה, ולמרות מנוחת הצהריים, ולמרות שהקדמנו בשלוש שעות, היא מכניסה אותנו אל חדרנו שכבר מוכן וממתין רק לנו. החדר מרווח ומסודר, חלון ענק ומרפסת מתוקה הצופה היישר אל הרכס המושלג. התחלה לגמרי לגמרי מושלמת!

סיבוב קצר בעיירה, מניב gaiters חדשים וגיחה לטוריסט אינפורמיישן, שם אנחנו מגלים כי מחר צפוי להיות גשום ושמעבר ההרים Tricot עדיין עטוי בהרבה שלג וקרח ולא מומלץ למעבר. בלב די כבד אנחנו מקבלים החלטה לוותר על הווריאנט הגבוה והמומלץ וללכת במסלול הראשי של ה- TMB. מתנחמים בסופר הצמוד לתחנת המידע ועושים קניה עבור הערב ומחר – גבינה טובה, לחם טרי, יוגורטים (רצינו שניים אבל יש רק ברביעיות), פירות ושוקולד – תפריט שיהפוך די קבוע בימים הקרובים. סכין בשביל לפרוס את הגבינה לא מצאנו, אבל מתחדשים בחבילת כפיות חד-פעמיות בשביל היוגורטים!

היום הארוך שהתחיל בשתיים לפנות בוקר בחיפה, מסתיים במסעדת המלון עם קראמבל תפוחים וקפה לא מאד מוצלח. מול חלון חדרנו מתרבים העננים ומכסים את הרכס שעמד גלוי במשך כל היום. גשם קל מתחיל לרדת ורעמים נשמעים במרחק, מתגלגלים אל העמק מראש ההר.

למעבר לסיפור המלא של הטרק – לחצו כאן

צילומים וכתיבה: אורה גזית

לעוד סיפורי טיול ומסעות עליהם כתבתי – לחצו כאן