בשנת 1991 יצאנו ל"טיול הגדול אחרי צבא" שלנו. קופנהגן היתה היעד הראשון, שהוביל אותנו אחר כך לכמה חודשים בשבדיה, נורבגיה ואיסלנד, ובהמשך (שוב דרך קופנהגן) לסינגפור ולאוסטרליה. אותו טיול, שחרט בנו זכרונות מכוננים ובלתי נשכחים, כבר לא ישוחזר כנראה בחיים הנוכחיים (למרות שמפעם לפעם החיידק מרים שוב ראש), אבל אל קופנהגן לא התאפקנו וחזרנו. הפעם בהרכב משפחתי.
למעבר לסיפור הטיול המלא שלנו בקופנהגן
להורדה והדפסה של מסלול הטיול שהכנתי לקופנהגן
אני לא יודעת אם במהלך השנים הזכרונות התעמעמו, או שהעיר השתנתה, ואולי אני זו שהשתניתי - אבל מצאתי את עצמי פעם אחר פעם אומרת: "לא זכרתי את זה ככה...", "זכרתי שזה היה לגמרי שונה..." ועוד משפטים מסוג זה. המקום היחיד שבו ממש היכה בי הזכרון, כאילו הזמן עצר מלכת, היה דווקא בשערי הגנים הבוטניים. אין לי הסבר לזה, אבל כך ממש היה. ובכל מקרה, קופנהגן עדיין יפה, מסבירת פנים, קומפקטית ואינטימית, מקבלת ונינוחה. בעונה זו היא גם לא צפופה.
הדבר שאני הכי אוהבת לעשות בטיול – לצלם –נדחק הפעם לפינה מינורית יותר. המרכז היה החוויה המשפחתית ופחות הפטישים האישיים שלי בכל זאת חזרתי עם כמה תמונות ואשמח, כרגיל, לשתף אתכם בקופנהגן דרך העיניים שלי (מזמינה אתכם לעקוב אחרי הצילומים גם בדף הפייסבוק שלי שמתעדכן מדי יום). הפעם אכתוב קצת על התכנון והפרטים הטכניים, אתאר מסלול משפחתי של 3 וחצי ימים בעיר היפה ואשאיר כאן, למען הדורות הבאים, סימני דרך - איפה היינו, מה עשינו, ממה נהנינו ועל מה היינו מוותרים.
אז מי בחבורה ולמה בכלל הוצאנו את האף מהארץ?
זוג הורים ושלושה ילדים (9, 15, 18). הטיול לקופנהגן התחיל למעשה בקיץ שבו הינו מתוכננים לטוס לצ'כיה, אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד... באה מלחמה וטרפה לנו את הקלפים. האמת היא שכבר כמעט ויתרנו, אבל הקיץ חלף ואני התקשיתי לוותר על הנסיעה המשפחתית. מאז 2009 לא נסענו בהרכב משפחתי מלא לחו"ל ובער בי להוציא את הטיול הזה אל הפועל, למרות הבלת"מים.
אם כן, מפאת הקיץ שנלקח לנו ואילוצי לוחות הזמנים שנכנסנו אליהם הוחלט לשנות כיוון מחשבה וללכת על חופשה עירונית קצרה. כזאת שלא תצריך נסיעות ארוכות, שהכל יהיה זמין וקרוב, שיהיה מגוון שיתאים לכולנו ושיתן לנו בעיקר להיות פשוט יחד. בכל אופן, הבחירה בקופנהגן כיעד לטיול העירוני שלנו התבססה על שני דברים עיקריים: הראשון, טיסות זולות מאד (!!!) בתאריכים שהתאימו לנו; השני, אותם זכרונות חיוביים ששנינו "סוחבים" איתנו לאורך 23 השנים האחרונות.
מתי?
סוף ספטמבר 2014 - חמישה ימים ברוטו, 3 וחצי ימים נטו. מזג האוויר היה נהדר – ממוצע של 13-14 מעלות. יום אחד בהיר לגמרי, יומיים אפרוריים וביום האחרון היה מבול למשך 5 דקות (סוג של תצוגת תכלית כנראה). איזה כיף זה טיפ-טיפה של חורף באמצע הקיץ!
איך?
טיסת נורבג'יאן ישירה נתב"ג-קופנהגן. המראה בהלוך ב- 12:30. המראה בחזור ב- 06:05. השירות היה מעולה, אדיב ומהיר. לקחנו איתנו רק מזוודה אחת שנשלחה לבטן המטוס + תיקי גב לכל אחד. על הושבה החלטנו להמר (ולחסוך) ולא להזמין מראש, וקצת חששתי שלא נשב יחד. בפועל לא היתה שום בעיה באף אחת מהטיסות. לאורך הטיסה עסקנו בדקורציה של שקיות הקאה...
כמה?
נתחיל מהשורה התחתונה - סך עלות הטיול כ- 12,100 ₪, שהתחלקו פחות או יותר ככה:
טיסה ל- 5 אנשים הלוך ושוב + מזוודה אחת = 3900 ₪
מלון (המרכיב ה"כבד" ביותר בטיול) = 5200 ₪
בנוסף – לקחנו איתנו עוד 4600 קרונות דניות (כ- 3000 ₪) שקנינו בארץ.
מהר מאד למדנו, עוד בזמן הגישושים, שאמנם הטיסות לקופנהגן מאד זולות בזכות נורבג'יאן, אבל שהעיר עצמה יקרה למדי. נושא הלינה הוא "כאוב" במיוחד, אפילו באוף-סיזן. את יתר העלויות אפשר להוזיל עם כרטיס קופנהגן-כארד שניתן לרכישה ל- 24, 48, ו- 72 שעות. הכרטיס טוב למרבית המוזיאונים והאטרקציות בעיר ובסביבתה הקרובה והרחוקה, וכן לנסיעות בתחבורה הציבורית על סוגיה השונים בכל נפת קופנהגן.
אנחנו בחרנו לרכוש כרטיסים ל- 72 שעות ש"כיסו" כמעט את כל זמן השהות שלנו בעיר וחסכו לנו לא מעט כסף. הרכישה התבססה על תכנית טיול מפורטת וחישוב מדוקדק שעשינו מראש. באתר התיירות של העיר - Visit Copenhagen - ניתן לעשות הדמיה של תכנית הטיול ולבדוק את העלות עם ובלי קופנהגן כארד.
מתווה כללי של הטיול
יום 1: הגעה לעיר וסיבוב ראשוני.
יום 2: ככר העיר ופסל ה.כ. אנדרסן - הקתדרלה של קופנהגן – המגדל העגול – ארמון אמליינבורג – ניהאבן – שייט בתעלות – מדרחוב סטרוייט – פארק אורסטד.
יום 3: גן החיות של קופנהגן – טירת רוזנבורג – הגנים הבוטאניים.
יום 4: מוזיאון הספינות הויקינגיות ברוסקילדה – כנסיית וון פרלסרס
היום הראשון
בעצם מדובר בפחות מחצי יום, שבו המראנו, נחתנו, התמקמנו ויצאנו לבדוק את הקור הסקנדינבי הסתווי... נחתנו בשדה התעופה של קופנהגן בשעות אחר הצהריים, קנינו את כרטיסי קופנהגן ונסענו ברכבת אל העיר. הליכה של 3 דקות מתחנת הרכבת המרכזית – והגענו למלון שלנו.
בגלל השהות הקצרה שלנו בעיר היה לנו חשוב למצוא מלון שנמצא במרחק הליכה מהעיר העתיקה. בנוסף רצינו מלון עם חדר ל- 5, משימה שהופתענו לגלות שהיא אפשרית ואף זמינה בקופנהגן הרבה יותר ממלונות בערים אחרות באירופה.
בחרנו במלון Hotel Du-Nord, הממוקם בסמוך לתחנת הרכבת המרכזית ובמרחק הליכה קצר ממרכז העיר. השירות אדיב ונעים, החדרים מנוקים ומסודרים כל יום והם יחסית מרווחים, ווי-פיי חינם – תנאי הכרחי, וארוחת הבוקר מספקת לגמרי.
שני חסרונות למלון – הראשון, חדר האוכל מאד קטן ובעונה הבוערת, כך קראנו, צריך לחכות לא מעט עד שיתפנה שולחן. אנחנו לא הרגשנו את זה לשמחתנו. החסרון השני הוא רובע ווסטרברו שבו ממוקם המלון. זהו רובע שנמצא אמנם בשולי העיר העתיקה ועמוס לעייפה במלונות, אבל גם לא חסרים בו מועדוני חשפנות, שיכורים ולא מלבב להסתובב שם בלילה. צריך לקחת את זה בחשבון, אם כי לנו, עם שני גברים חסונים מעל גיל 18 זה לא הפריע במיוחד.
בהתחלה חשבנו שנעשה סיבוב ראשוני ברחובות העיר, אבל מהר מאד הבנו שאנחנו עייפים מדי ורעבים מדי אחרי היום הארוך. וכך, מצאנו את עצמנו במסעדה במרחק 5 דקות הליכה מהמלון, ושאליה עוד נחזור פעמיים במהלך הטיול. מה שמשך אותנו פנימה היה שלט שכאילו קרא את מחשבותינו והכריז: "פיצה וסלט - אכול כפי יכולתך".
Astor Deep Pan Pizza Restaurant שוכנת בכתובתVesterbrogade 7, ממש מתחת למלון אסטוריה שנמצא כעת בשיפוצים. במסעדה מגישים פיצות, סלטים, המבורגרים, פסטות ומנות צמחוניות. לא מדובר במסעדת גורמה, אלא במסעדה עממית עם מחירים סבירים ביותר ביחס למסעדות אחרות בקופנהגן. האוכל טעים וטרי, המנות גדולות, השירות מצויין והמקום מאד נעים, מרווח וידידותי.
היום השני
זו הפעם הראשונה שהכנתי תכנית טיול כל כך מפורטת. בדרך כלל התכנית הרבה יותר מרווחת ודינמית כי אני אוהבת להשאיר זמן להפתעות. הפעם הרגשתי שהזמן קצר והמלאכה מרובה והכל צריך להיות מתוקתק. עשיתי עבודת הכנה רצינית שכללה קריאה ואיסוף של חומר, בחירת אתרים וניפוי אחרים מהרשימה, שוב ושוב וחוזר חלילה ולבסוף - הרכבת מסלולים יומיים.
יצאנו אל בוקר דני בהיר וקר לשיטוט ברחובות השוממים של העיר העתיקה. הדברים מתניעים כאן מאוחר, כיאה ליעד צפוני וקר. עסקים נפתחים לא לפני 10. מהר מאד אנחנו מגלים את השיפוצים שכולם מדברים עליהם – מרחיבים כאן את המטרו... ככר העיר חצויה – חצי בשיפוצים, חצי לא בשיפוצים. עוברים דרך מזרקת הדקרונים ופסלו של הנס כריסטיאן אנדרסן.
היעד הראשון שלנו הוא הקתדרלה של קופנהגן, הנקראת "הכנסיה של גבירתנו" (Vor Freu Kirke). מי שביקר בערי אירופה - שומע "קתדרלה" וחושב על כנסיה מפוארת, גדולה, מקושטת. כאן מדובר בכנסיה השוכנת במבנה לא ענק, בעלת עיצוב פשוט וקווים ישרים. אנחנו נכנסים, מתרשמים ומתחממים מעט. הכנסיה ריקה. עושים כמה סיבובים ויוצאים שוב אל הרחוב.
מהקתדרלה אנחנו ממשיכים למגדל העגול שניצב לא רחוק משם. המגדל שימש בעבר כמגדל תצפית, כמגדל כנסיה וכמצפה כוכבים.
כיום ניתן לטפס אל ראשו במעין דרך ספירלית סלולה ולצפות על העיר מלמעלה. גם מצפה הכוכבים העתיק פתוח עדיין בימים ספציפיים. אנחנו לא היינו בו.
בערך במרכז העליה יש אולם גדול שהפכו אותו לחלל תצוגה וקונצרטים. בחלל התצוגה תערוכות מתחלפות. אנחנו חזינו בתערוכה מעניינת שעסקה בנשים מעצבות סקנדינביות ובדיאלוג ביניהן. למתכננים להגיע לעיר – שווה לבדוק איזה תערוכות מציגות במגדל. הכניסה לתערוכה כלולה במחיר הכרטיס של הטיפוס למגדל.
הטיפוס למגדל אינו קשה, ובגלל שמדובר בדרך – אפשר לעשות אותו גם עם עגלה או טיולון. התצפית למעלה של 360 מעלות פשוט יפהפיה ושווה את המאמץ. הילדים נהנו מהטיפוס, ואף עלו וירדו מספר פעמים "בשביל הכיף"... אין כמו להוציא מרץ על הבוקר.
היתרון של לטפס למגדל העגול בתחילת הטיול הוא ה"וואו" שיוצא כשרואים את העיר פרוסה על כף היד. היתרון של לעשות את זה בסוף הטיול הוא שאפשר לזהות מלמעלה מקומות בהם היינו במהלך הטיול. אנחנו בחרנו להתחיל איתו את הטיול, אבל אל דאגה – מי שעוקב אחרי הטיולים שלי יודע כבר שאיפה שאפשר לטפס – אני מטפסת. אז רק נגלה שגם סיימנו את הטיול עם תצפית מרהיבה, אבל בל נקדים את המאוחר...
ירדנו מהמגדל, ועכשיו לארמון אמליינבורג. אנחנו מכוונים את עצמנו לטקס החלפת המשמרות שמתקיים כל יום בשעה 12:00. את הדקות שנותרו לנו עד לתחילת החלפת המשמר אנחנו מעבירים בתחרויות ריצה לאורך הרחבה הענקית והכמעט ריקה.
לקראת השעה היעודה מגיעים שוטרים ומזיזים את הקהל שהתאסף ברחבת הארמון עד שהוא מסתדר על הקווים המסומנים, ורק אז יוצאים החיילים. הטקס עצמו ארוווווווך ממש, ודי מהר אנחנו מבינים את העניין ומאבדים סבלנות. היה נחמד, אבל לנו זה הספיק ואנחנו ממשיכים הלאה.
כעת אנחנו בדרך לכנסיית השיש הענקית והמפוארת שנמצאת ממש בסמוך לארמון אמליינבורג. היכן שהוא קראתי שהיא סגורה לקהל בתקופה זו, אבל אנחנו מגלים שהיא דווקא פתוחה - נכנסים, מתרשמים, מצלמים.
זורמים דרומה לעבר הנמל החדש – NYHAVN – שהוא בעצם ממש לא חדש ואפילו עתיק למדי. הנמל צבעוני, תוסס ופסטורלי אבל הילדים, כך נראה, מאבדים סבלנות. כבר הלכנו לא מעט קילומטרים היום והרעב מתחיל להציק.
כאן, פעם ראשונה, אנחנו עושים סוויץ' בתכנית-האב של הטיול ומחליטים לאכול משהו על הדרך ולהמשיך לשייט בתעלות. השייט, מלבד היותו חוויה כייפית ונקודת מבט אחרת על העיר אמור גם לאושש קצת את הרגליים.
והשייט באמת כייפי ונותן מנוחה. הוא עובר בתעלות העיר, בנמל, ומתחת לגשרים יפים. מגלים מקומות שלא נגיע אליהם כי לא היה זמן, כוח או חשק וגם מקומות שכבר הספקנו לבקר בהם היום. הנה אנחנו נכנסים שוב ל- NYHAVN, הפעם מהמים, הנה היהלום השחור, בית האופרה וארמון אמליינבורג עם כנסיית השיש מאחוריו. ובת הים הקטנה, שהיא כל כך קטנה, ונמצאת כל כך רחוק שהחלטנו להשאיר אותה לפעם הבאה בקופנהגן. ובתי סירות, ושחפים רעבים, וסירות ומחנה צבאי של חיל הים הדני ועוד ועוד.
השייט נמשך שעה אחת, מלווה בהסברים באנגלית ובדנית (לא חייבים להקשיב) והוא מומלץ מאד!
השייט הסתיים וכבר שעות אחר הצהריים. אנחנו משוטטים במדרחובים של העיר העתיקה שהתמלאו באנשים. כל החנויות פתוחות ואנחנו שוטפים את העיניים. החנות שקיבלה אצלנו את הציון הגבוה ביותר היא חנות של לגו המקסימה שמכילה אין ספור ערכות לגו, קיר שלם של חלקי לגו לקניה בתפזורת ממויינים ומסודרים בקפידה לפי צבעים וסוגים, ודגמי ענק של חיות, דמויות ורחובות – הכל הכל מלגו.
אנחנו נמשכים עם הרחובות ומגיעים עד למלון שלנו. הגדולים ואני מתאוששים ויוצאים שוב – הפעם לעבר הפארק הירוק והיפהפה Orstedsparken שנמצא כ- 15 דק' הליכה מהמלון. במרכז הפארק אגם שלו ופסטורלי. אנחנו מקיפים אותו ונהנים מהשקט.
בתוך הפארק לא מרגישים את רעש העיר, ורק צפירה של אמבולנס שעובר בסמוך מזכירה לנו שכבר כמעט ערב וצריך לחזור "הביתה"...
מאתרים על המפה את הדרך הקצרה ביותר שתחזיר אותנו למלון. את הדרך אנחנו כבר עושים בחושך, שבסתיו מקדים לרדת על העיר. תחנת הרכבת המרכזית מוארת ויפה ואנחנו עייפים...
למעבר לסיפור הטיול המלא שלנו בקופנהגן
להורדה והדפסה של מסלול הטיול שהכנתי לקופנהגן
היום השלישי
היום צפוי, לפי התחזית, גשם פה ושם. אנחנו בכל זאת דבקים בתכנית, זורקים לתיק 5 מטריות, ונוסעים בבוקר הסגרירי והאפור לגן החיות של קופנהגן. יוצאים אל הרחוב הראשי Vesterbrogade החוצה את הרובע שבו אנחנו מתגוררים, ונדחסים אל אוטובוס 6A המלא בילדים ומורות. 15 דק' נסיעה ואנחנו בגן החיות.
זהו אחד מגני החיות הגדולים באירופה והוא ירוק ויפה ונעים לעין. הגן מחולק לכמה איזורים, כאשר כל אחד מהם משקף את איזור המחיה של החיות המוצגות בו.
באיזור כלבי הים נקלענו בדיוק לשעת ההאכלה. תיווך קצר של הבכור באנגלית וכבר הצעיר שבחבורה מקבל מהמאכיל כפפה כחולה ודלי דגים – ויאללה, לעבודה! איזו חוויה להאכיל כלבי ים מורעבים...
במרכז גן החיות גן משחקים גדול ויפה, עם פינות פיקניק. מבחינתנו – הגן הזה הוא הנאה גדולה, למרות שקצת התאכזבנו שהתצוגה הארקטית היתה סגורה לרגל שיפוצים. בינתיים - גשם לא ירד. אנחנו מעבירים כ- 4 שעות נעימות ורגועות בגן החיות - וחוזרים לעיר.
שוב באוטובוס 6A, שהפעם לוקח אותנו לתחנת Nreport. כל איזור התחנה, שהיא אחת המרכזיות והסואנות בעיר, נמצא כעת בשיפוצים. הכבישים, שבילי האופניים, הולכי הרגל – הכל בבלאגן גדול ובצפיפות נוראית. לוקחים אוויר וחוצים את האיזור, כשפנינו לכיוון טירת רוזנבורג. אנחנו מגיעים לטירה דרך גניה היפים, כשעה לפני הסגירה.
טירת רוזנבורג היא "חור שחור" בטיול שלנו מראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת. אז, התגוררנו באכסניה ממש בסמוך אליה ומסיבות עלומות לא נכנסנו פנימה. אולי היתה בשיפוצים? אולי לא הספקנו? מי זוכר עכשיו? בכל מקרה, הפעם אנחנו לא מוותרים ונכנסים לסיור עצמי.
עוד בשלבי תכנון הטיול הצעתי לילדים שכל אחד מהם ילמד קצת על אחד האתרים שבהם נבקר, וכשנגיע – יספר משהו על המקום. היחידה שהרימה את הכפפה היתה האמצעית, ועכשיו אנחנו יושבים על ספסל ברוח מחוץ לטירה והיא מספרת לנו במילותיה שלה את ההיסטוריה של המקום הזה. אחר כך נכנסים פנימה ומטיילים בחדרים השונים והמפוארים שבהם מוצג הריהוט המקורי, התמונות, השטיחים הארוגים וכל הפאר וההדר של בית המלוכה הדני.
מדהים לגלות שלצד העושר הבלתי נתפס וכמה אולמות ענק – רוב החדרים דווקא די קטנים... גולת הכותרת של הטירה הם החדרים השמורים מאחורי דלתות פלדה כבדות, ובהם מוצגים תכשיטי וכתרי המלוכה. התצוגה מרשימה ומעניינת.
הטירה עומדת לסגור את שעריה, ואנחנו מחליטים לחזור לאיזור התחנה של Nreport לאכול משהו. מתפשרים על ארוחה במק-דונלד הקרוב וחוצים את הכביש לעבר הגנים הבוטניים.
כפי שכתבתי בהקדמה – זהו המקום הכמעט יחיד בעיר שבו הזכרון חזר אלי ושהרגשתי שבאמת הייתי כאן פעם. גם היום, כמו אז, הגנים מטופחים, יפים, ואחד המקומות הכי-הכי מומלצים לביקור (לדעתנו) כשמגיעים לקופנהגן.
אי ירוק של שקט ושלווה, עם פינות נסתרות ושבילים חבויים. הפארק לא מפסיק לענג את העיניים. חבל שסוגרים ב- 18:00, היינו יכולים לבלות כאן עוד שעות. בדרכנו החוצה אנחנו עוברים ליד קיוסק נייד, שנראה כמו "גזלן" מקומי. נשארו קרואסונים שאיש לא דרש. שני חבר'ה צעירים קוראים לילדים ומחלקים להם מלא החופן קרואסונים טריים וטעימים.
כמיטב המסורת שייסדתי אתמול, אני לוקחת בערב את שני הגדולים – הפעם לכיוון המדרחובים. החנויות ברובן כבר סגורות. כמו שהכל מתחיל כאן מאוחר, כך הוא גם מסתיים מוקדם. ברגע שהחושך נופל על העיר – היא נסגרת! אנחנו מוצאים כמה חנויות מזכרות פתוחות ומשוטטים בהן, וגם אוכלים גלידה טעימה. מד החום הענק מואר ומראה 13 מעלות. הגשם שהבטיחו בבוקר יורד עלינו עכשיו, וכמובן שהשארנו את המטריות במלון... לא נורא. נחמד לאכול גלידה בגשם.
היום הרביעי
לגבי היום הזה היתה התלבטות בשלב גיבוש התכניות לנסיעה. יש לא מעט מה לראות בקופנהגן, אבל היו במשפחה שמשכו לכיוון החוצה מהעיר. מודה שאני לא הייתי בצד הזה, אבל לאחר מעשה אני יכולה לומר שזה היה אחד ההיי לייטס של הנסיעה. עמדו על הפרק מספר מקומות, שבכולם היינו בטיול הקודם. לקו הגמר הגיעו: מוזיאון לואיזינה, טירת המלט, טירת פרדריקסבורג, ומוזיאון הספינות הויקינגיות ברוסקילדה.
מוזיאון הספינות הויקינגיות נבחר לבסוף ואליו יצאנו ביומנו האחרון בדנמרק. הנסיעה ברכבת עורכת כ- 20 דקות ולאחריה אפשר לקחת אוטובוס, אך אנחנו העדפנו ללכת ברגל. ההליכה מתחנת הרכבת של רוסקילדה עד למוזיאון נמשכת כרבע שעה נינוחה.
ברדתנו בתחנת הרכבת מקבלת את פנינו עיר רטובה מגשם, אבל בחוץ לא קר. אנחנו עוברים ברחובות השקטים ובגן ירוק ומקסים שסימני הסתיו נותנים בו כבר אותותיהם.
אנחנו לא מתעכבים בו הרבה ודי מהר מגיעים לפאתי המוזיאון שנמצא על שפת פיורד רוסקילדה ומוקף בסירות וספינות למיניהן.
מוזיאון הספינות הויקינגיות מתבסס למעשה על 5 ספינות (או מה שנשאר מהן) שנמשו ממימי הפיורד של רוסקילדה. באולם המרכזי מוצגות הספינות המשוחזרות עם סיפוריהן. מסביב לאולם חדרים שבהם מוצגות תערוכות קבועות ומתחלפות שעוסקות בנושאים שונים הנוגעים לחיי הויקינגים, דפוסי המסחר שלהם, תרבותם וכו'.
מחוץ לבניין המרכזי ניתן לצפות במלאכת בניית הספינות ולקחת חלק בסדנאות שהן חלק ממרכז ההפעלה לילדים. הסדנאות בתשלום נוסף ועוסקות בנושאים שונים סביב מלאכות הקשורות בחיי הויקינגים – אריגת צמר, קשירת חבלים ועוד. עוד אי-אילו קרונות וניתן גם לקחת שייט בפיורד בספינת מפרש.
אנחנו הסתפקנו במוזיאון עצמו. על השייט וסדנאות ויתרנו. בילינו במוזיאון כמה שעות מעניינות ומהנות מאד, למדנו הרבה וגם נרטבנו קצת בגשם שהופיע למבול קצר ונעלם. פה אחד - מומלץ לגמרי למגיעים לדנמרק!
עכשיו אנחנו מתחילים את דרכנו חזרה מהמוזיאון אל תחנת הרכבת. שוב עוברים בגן הירוק והיפה, אבל הפעם עוצרים בפינת המתקנים – מתנדנדים בנדנדות, אוכלים עוגיות ומצלמים ברווזים באגם הקטן.
בהחלטה של רגע, עושים תפנית בעלילה ומטפסים על הגבעה שבראשה ניצבת הכנסיה של העיר. הכנסיה ענקית ומרשימה, בנויה לבנים חומות וחולשת על העיר מלמעלה, אך בהגיענו אל הדלת אנחנו מתבשרים שכרגע נערכת שם לוויה והכנסיה תפתח שוב לציבור רק בעוד כשעה.
מחליטים להניח למתים ולא להמתין וזורמים דרך המדרחוב הקטן והמקסים עד לתחנת הרכבת. הרכבת לקופנהגן מגיעה בזמן ואנחנו נוסעים איתה חזרה. הרכבת, בניגוד לזו של הבוקר, עמוסה לעייפה ואין מקום לשבת, אז אנחנו עושים כמו כולם - חלקנו עומדים וחלקנו מתיישבים על הרצפה. מזל שהנסיעה קצרה.
אנחנו עייפים למדי מהמסע הארוך של היום, אבל הי - זה היום האחרון שלנו כאן, איך נוותר על עוד כמה שעות אור? יורדים מהרכבת בתחנת Nreport וממנה לוקחים מטרו אל תחנת Christianshavn – שם, לכבוד הסיום, מחכה לנו האמ-אמא של הטיפוס.
מתחנת כריסטיאנסהאבן אנחנו צועדים כמה דקות אל כנסיית Von Frelsers Kirke. הכנסיה עצמה לא ממש מעניינת אותנו, אנחנו בעניין של לטפס לראש המגדל. הטיפוס ב- 400 המדרגות עובר תחילה בתוך המבנה, בין קרבי השעון והפעמונים. מפעם לפעם יש חרך או חלון שאפשר להציץ דרכם החוצה. סיום הטיפוס מבחוץ – על השפיץ של המגדל - במדרגות ספירליות עם מעקה מוזהב.
ככל שעולים גרם המדרגות צר יותר והרוח מתחזקת והעיר נפרשת על כף היד, הנוף עוצר נשימה.
אור רך של אחר צהריים מאוחרים ורוח נוראית שמאיימת להעיף אותנו. 3/5 בורחות בבהלה למטה. הבכור ואני נשארים להתרשם ולצלם – רק עוד קצת.
יורדים ומתאוששים מהחוויה על הדשא למרגלות הכנסיה, וממשיכים לאורך הגשרים והמדרחובים. הצעיר ואבא שלו ממשיכים במטרו למלון ואני והגדולים עוד נכנסים ויוצאים בחנויות עד שנגמר הכוח. בערב יוצאים שוב יחד לארוחת ערב אחרונה באסטור שלנו.
ברכבת לשדה התעופה אנחנו כבר צריכים לשלם כי פג תוקפם של כרטיסי-קופנהגן בשעה 18:00, אבל ב- 3:00 בבוקר תחנת הרכבת סגורה ומסוגרת, על מכונות הכרטיסים שבתוכה. הולכים לכאן, מנסים משם ונאדה! כל הכניסות נעולות. אי אפשר לקנות כרטיסים ואנחנו עולים לרכבת בלי לשלם ונוסעים 15 דקות של פחד עד לשדה. מבקר לא עולה וחבורת שיכורים "מנעימה" את זמננו...
נפרדנו לפנות בוקר מקופנהגן שכהרגלה - כל כך היטיבה איתנו. אין ספק שעוד נחזור!
למעבר לסיפור הטיול המלא שלנו בקופנהגן
להורדה והדפסה של מסלול הטיול שהכנתי לקופנהגן
