יום 2 - ראשון, 26 ביוני, 2016.
מ- Les Contamines אל Refuge de la Croix du Bonhomme
מרחק: כ- 15 ק"מ (1316 מ' עליה)
למעבר לסיפור המלא של הטרק – לחצו כאן
גם החבל שנמתח לאורך החדר לא סייע לכביסה להתייבש, והיא עדיין קצת לחה הבוקר. לא נורא, עד סוף היום היא תהיה כמו חדשה! כרגיל, אנחנו פותחים את חדר האוכל. ארוחת הבוקר המוגשת במלון דומה מאד לזו של אתמול. לאט לאט נבין שזהו התפריט הסטנדרטי כאן. אותנו הוא מספק כרגע, וגם אם לא – זה מה יש.
מעמיסים את הציוד על הגב ויוצאים אל נקודת המפגש שקבענו עם מורן, אשר מגיעה ביחד עם מריה האצנית הקנדית. משביל אחר מגיעות גם מלינה וקתי הפיניות ואנו יוצאים לדרך בחבורה גדולה. הדרך מקבילה אל הנהר המקומי, והיא ירוקה, רחבה, מישורית ונוחה.
בדרך מצטרפים עוד ועוד אנשים והשביל מתמלא אט-אט במטיילים רבים. לא עובר זמן רב ואנחנו מגיעים אל תחילת העליה, המאפיין העיקרי של היום. בתחתיתה, בסמוך לשלטים המורים את הדרך, מתקבצים קבוצות, זוגות ויחידים - פני כולם למעלה. אחדים מתעכבים מעט, לוקחים נשימה ומתארגנים. אחרים כבר שועטים במעלה העליה הטרשית והתלולה.
עד בקתת La Balme חולפות להן כשלוש שעות לא קשות במיוחד. מים שוצפים מכל עבר והכל ירוק ויפה. משלב מסויים הדרך מתמתנת ועוזבת את הנחל לאורכו הלכנו מהבוקר. אנחנו יוצאים אל נוף פתוח של מרעה, פרות ופסגות גבוהות שסוגרות סביב, עטופות בעננים ובאור רך.
חברותינו למסע מתיישבות לאכול בבקתה, ואנחנו מוצאים סלע גדול המשקיף על העמק וההרים ועוצרים להפסקה ולארוחת לחם, גבינה, שוקולד וכמובן יוגורטים שנכנסו לתפריט אתמול די בטעות, אך מתגבשים כבר לידי מסורת. כל עוד הפרטנר שלי מוכן לסחוב אותם, אני לא מתנגדת...
לאחר התרעננות ומנוחה מתחילה סוף סוף העליה ה"אמיתית" שהופכת להיות תלולה מאד. די מהר הירוק של הבוקר מפנה את מקומו ללבן. הרבה לבן! כאשר השביל נכנס לחלק המושלג. השלג המאוחר שירד כאן נח על הקרקע, וכמעט כל הדרך מעתה והלאה מושלגת.
אנחנו צועדים בטור, דורכים בתוך שבילים שנוצרו בשלג על ידי מטיילים שעברו כאן לפנינו. לומדים את השלג, את המגע שלו, מזהים כבר את הקראק שנשמע במפגש בינו לבין הנעליים. מייצבים את עצמנו עם המקלות. בתחילה המעברים על שלוגיות גדולות וידידותיות יחסית. אפשר לומר שאני אפילו נהנית מההליכה הלא-רגילה הזו. יש זמן להעיף מבט לצדדים, להתפעל מהנוף הלבן הקטוע מלמעלה על ידי עננים. אני עוצרת לתפוס במצלמה מרמיטה חמודה שחוצה שלוגית גדולה.
ההליכה נעשית זהירה יותר ויותר, ובחלקים גדולים תלולה מאד. העננים שראינו מלמטה מכסים את פסגות ההרים – כעת מקיפים אותנו. אנחנו צועדים בתוך הערפל, מתקדמים עקב בצד אגודל, תהום פעורה מצידנו הימני. האמת? מפחיד. אפילו מפחיד מאד. כל החלקה או מעידה פירושה פרידה לנצח. אני תוקעת את המקלות עמוק בשלג ולא מביטה למטה. משתדלת לשמור על ריכוז מקסימלי ופחד מינימלי, וזה כל כך קשה. עוד כמה צעדים ואנחנו מגיעים עד Col du Bonhomme.
במעבר ההרים בקתת מחסה קטנה ואנחנו עוצרים לידה להפוגה קצרה והחלפת כוחות. יחד עם זאת, ככל שאנו עולים הערפל הולך ומסמיך, ולכן אנחנו מחליטים לא להתעכב שם ולהצמד לקבוצה אסייתית עם מדריכה נמרצת הצועדת בראשם. הם טסים קדימה ואנחנו מדדים בעקבותיהם עד שבשלב מסויים הערפל מתפזר מעט, אנחנו מרפים והם מתרחקים.
השביל איננו, וגם סימוני השביל לא נראים. במקומות אחדים נראה כי מישהו עשה מאמץ לחשוף אותם ולהוציא אותם לאור. אנחנו הולכים בתוך העקבות של ההולכים לפנינו, פשוטו כמשמעו.
לאחר כ- 8 שעות ארוכות של הליכה הגענו לבקתה בעלת השם הארוך לא פחות: Refuge de La Croix du Bonhomme (98 יורו לחדר משותף 4 מיטות, חצי פנסיון). הבקתה יושבת במיקום מדהים שמפאת הערפל נבצר מאיתנו להנות ממנו בשלב זה. הבקתה הומה מפה לפה. את המקלות והנעליים משאירים בחדר יעודי, ומקבלים בתמורה זוג קרוקסים, לא תמיד תואם בצבע או בפירמה, אבל מה זה חשוב... אנחנו מופנים לחדר משותף המצוייד בשתי מיטות קומותיים. שכנותינו להלילה הן מלינה וקתי הפיניות. בבקתה חמים ונעים ובא לנו כבר להתקלח ולהחליף בגדים, אבל המקלחות נעולות עד 17:00. בשעה היעודה נפתחות הדלתות וכולם מסתערים על שני טושים בודדים. התורים משתרכים, אבל בסופו של דבר מגיע גם תורנו. בשלב זה המים כבר פושרים. נקיים יורדים למטה לשבת עם כולם ולהמתין לארוחת הערב. לאט לאט מתקבצים ומגיעים – מורן, זוג הפיניות, דורון וחבורתו... נרשם חסרונם של רני ואיתי, נאור ורועי, ומריה שהמשיכו "לפי הספר" עד Les Chapieux.
ההיכרויות מעמיקות והשיחה קולחת וידידותית. לקראת שבע מתחילים לסדר את החדר המרכזי לקראת ארוחת הערב ואנחנו שולחים נציג לאתר איפה כל אחד משובץ לשבת. אותנו מושיבים עם עוד 6 צרפתים צעירים ונחמדים. כצמחונים אנחנו מקבלים את המנה קצת אחרי כולם, אבל אין תלונות – הארוחה גדולה ומשביעה וכוללת מרק, פולנטה, קיש גבינות ועוגת שוקולד לקינוח. אחת הצרפתיות היושבת איתנו גם היא צמחונית אך שכחה להזמין מבעוד מועד ארוחה מיוחדת ואנחנו חולקים איתה בשמחה את המנה שלנו.
בבקתה אין קליטה וגם אין שקעים לטעון את הטלפונים. אולי יותר טוב כך... היה יום קשה שממנו חששתי מאד, אך גם היה מאתגר ומיוחד ונתן לי תחושת יכולת. הנופים לאורך הדרך היו יפהפיים, ממה שהצלחנו לראות מבעד לערפל... מחר יום ארוך מאד צפוי לנו.
למעבר לסיפור המלא של הטרק – לחצו כאן
צילומים וכתיבה: אורה גזית
