חודש וחצי באוגנדה- חלק א'- קמפאלה, אגמי המכתש והרי הרוונזורי

אורית ואמיר ורמוס
קמפאלה- פורט פורטאל- סמיליקי- קססה
 אחרי נסיעת לילה מניירובי באוטובוס "מפואר", הצלחנו אפילו לחטוף תנומה לפני שעצרנו במעבר הגבול ב-5 בבוקר. הנוף מהחלון שונה ממה שראינו עד עכשיו- חנויות מלאות בשלטים צבעוניים, ירוק במיליון גוונים.

 הגענו לתחנה המרכזית בקמפאלה ומשם לקחנו מטאטו- מיניבוס משותף, לאכסניית רד צ'ילי שם אפשר לעשות קמפינג (7000 לאדם לאוהל, 30000 לחדר זוגי) בינות לעצים מלאי קופים (תחביאו טוב את האוכל). איך שהגענו פגשנו את ב', ישראלי מחיפה שטייל בחצי עולם. הוא עדכן אותנו שבקניון יש חומוס טוב..האווירה באוגנדה שונה מבקניה וטנזניה. הכל יותר רגוע, נינוח, אפילו הפקקים לא מצליחים להעכיר את השלווה. בהוסטל פגשנו עוד כמה ישראלים ובערב הדלקנו נר שמיני ושרנו שירי חנוכה. למחרת העברנו את היום בארגונים- אפשר לקחת בודה-בודה, כלומר מונית על אופנוען שמרכיב מאחורה ומתמרן בינות למכוניות, או מטאטו שנוסע לעיר (10 ד' נסיעה למרכז, 1000 שילינג לאדם). הסתובבנו בקניון אואזיס, די מוזר לראות ציביליזציה, לשתות קפה קר. למחרת לקחנו אוטובוס מהתחנה המרכזית של קמפאלה לעיר פורט פורטאל (20,000 לאדם). התחנה המרכזית נראית כמו שתחנה מרכזית בעולם שלישי אמורה להיראות- מלא רחובות חוליים עם מיליוני אנשים, מכוניות, אופנועים, ואנחנו עם התיקים מנסים לפלס את דרכנו (רק באגרסיביות, אחרת ההמון פשוט סחב אותנו לכיוונים אחרים..). הנסיעה אמורה היתה להיות 4 שעות, בפועל יצאנו ב-9 והגענו ב-5 אחרי שהיה פנצ'ר, וכמובן שכשירדנו לבדוק מה קורה התברר שיש אדם אחד מתחת לאוטובוס שמנסה לשחק עם מברגים וכולם מסתכלים עליו. מפורט פורטאל לקחנו "מונית" לכיוון אגמי המכתש (4000 לאדם, חצי שעה) - אזור מדהים של מכתשים וולקנים בתוכם אגם שהתמלא מים . בהמלצת לונלי פלאנט פנינו מועדות לאונקורובה לייק. המוניות לאזור יוצאות מהכביש בכניסה לעיר, תשאלו את המקומיים. מסתבר שיש הרבה אנשים שנוסעים לכיוון (לבית שלהם בכפרים) אז יש אנשים פרטיים שהיסבו את הרכב שלהם למונית. נדחסנו שישה אנשים ברכב, ופתאום הגיעו עוד ארבעה. חשבנו לתומנו שהנהג יקרא לחבר שלו שיבוא וייקח אותם אבל הם פשוט הצטופפו עלינו מאחורה, ועוד שניים מקדימה וכך ישבנו 6 אנשים מאחורה ועוד 4!! מקדימה..זה היה ממש הזוי, באיזשהו שלב התחלנו לצחוק מחוסר חמצן, במיוחד בקטעים שהנהג היה צריך להעביר הילוך אז האדם שישב על הגיר היה צריך להתרומם..הגענו לאונקורובה לייק כשכבר היה חשוך, והקמנו את האוהל (5000 לאדם לאוהל). היינו היחידים בקמפ, אנחנו ועוד ארבעה...ישראלים כמובן..הכנו ארוחת ערב ונרדמנו סחוטים. בבוקר התעוררנו והנוף היה מדהים!! האוהל שהקמנו היה ממש על שפת המצוק והאגם שנגלה היה ממש יפה..בעצים גילינו קופים. אמיר ממש התלהב ובילינו את הבוקר בצילומים והירגעות.

 שוטטנו קצת באזור וגילינו שיש עוד קמפ ממש ליד שמנוהל ע"י שני יתומים, אז החלטנו לעבור אליהם. המחיר שם יותר זול והבנו מהר מאד למה- אין מקלחת (דלי שממלאים איתו מים בג'ריקן, חבל שיש בו חור) ושירותי בול פגיעה. אבל הבעלים, פליקס ופיונה היו ממש נחמדים, פליקס הבטיח שעד סוף השבוע ייסע לעיר ויקנה דלי חדש. למחרת סיירנו בכפרים שבסביבה, הכל ירוק ופסטורלי, בכל מקום שהתקרבנו התחילו לצעוק ילדים מהגבעות ולרדת אלינו בריצה, להסתכל, ללכת אחרינו, לשבת לידינו..זה היה ממש משעשע, במיוחד כשעצרנו ליד אגם והכנו תבשיל הם פשוט היו מרותקים- איך אני שמה את האבקה, אח"כ מים, מערבבת, מחכה. הם חיכו איתי לראות מה ייצא וכשאשכרה יצא מזה משהו אכיל הם רצו לספר לחברים שלהם ואלה באו גם בריצה להסתכל..כבר התרגלנו מאתיופיה שנועצים בנו עיניים כשאנחנו אוכלים.חזרנו לעשות שבת בקמפ שלנו, היה קצת מבאס כי לא היה חשמל- החשמל שם סולארי ולא היתה שמש. קיבלנו מנורות נפט במקום זה. מסתבר שכל יום יורד גשם בערך ב-1 בצהריים למשך כמה שעות אבל זה לא ממש פוגם ביופי של הנוף המשגע הזה. סה"כ ראינו כמה אגמים, כל אחד שונה מהשני, אבל האגם שישנו בו הכי מגניב- מוקף ביער גשם מלא קופים, כל בוקר ירדנו והסתובבנו ביניהם. גן עדן. בילינו שבוע באזור, קצת מבאס שהאוכל לא היה משהו- הכפרים מאד דלים, יש בקושי עגבניות, בצל וכרוב, פיונה הכינה לנו צ'פאטי על טאבון והכנו פסטות בערב.

 אחרי שבוע השארנו את הדברים בקמפ ונסענו ליער קיאבלה- 25 ק"מ מהקמפ בבודה-בודה. גם בקמפ שביער היינו לבד, בכלל האזור ממש לא מתוייר. כיף. ארגנו לאמיר טרק שימפנזים- יוצאים לתוך היער עם מדריך ועוקבים אחרי משפחת שימפנזים.90 דולר, אמיר חזר ממש נלהב- הם פילסו דרך במצ'טה, השימפנזים זרקו עליהם פירות..אחה"צ חזרנו לקמפ, שאותו מנהל בחור בן 19 בשם אמה, שחולם להיות שחקן כדורגל. קשקנו על המונדיאל, על החינוך באוגנדה- הוא סיפר שבגלל שהוא שחקן טוב ביה"ס מממן לו חצי מהתשלום, העברנו את הערב בחישוב כמה שקי תירס צריך לגדל כדי לשלוח ילד לבי"ס פרטי (28 שקים לשנת לימודים, בכל שק יש 120 ק"ג תירס).למחרת נשארנו באזור היער, נסענו לאזור הביצה, אבל דרשו שם תשלום מופקע וגם ככה לא בא לנו טוב ביצה אז הסתובבנו בכפר, היינו ממש אטרקציה. ביקשתי ממקומי שילמד אותי לחתוך אננס במומחיות, פטפטנו עם מורה לאנגלית, ישבנו ליד נחל וישר הגיעו בחורים והתחילו לצלם אותנו בפלאפון בלי בושה ולצחקק..

 חזרנו באותו היום לאונקורובה (אחרי שנתקענו בכביש בגלל משאית שהתהפכה עם מלא אבנים). קצת עצוב לעזוב את אונקורובה- ממש נקשרנו לפליקס ופיונה והיה מדהים ושקט.מפורט פורטאל לקחנו מטאטו לאזור שנקרא סימיליקי- 60 ק"מ שלקחו שעתיים וחצי דחוסות (7000 לאדם). הכביש מתפתל על צוק יפהפה. הגענו בחושך, כמובן שהיינו היחידים בקמפ שמחוץ לשמורה. הכנו ממולאים ונחנו, פתאום הגיעו שני ריינג'רים שלא הבינו מאיפה צצנו. כששאלנו מה אפשר לעשות באזור הם אמרו שצריך להיכנס לשמורה ולקחת מדריך ולעשות סיור. זה קטע די מבאס באפריקה- תמיד חייבים מדריך בשמורות, אי אפשר לשוטט לבד. כששאלנו אותם למה אי אפשר ללכת לבד ביער הם צחקקו ואמרו "ומה תעשו כשתראו פיל?.." כן, רק הריינג'ר עם הרובה צעצוע יציל אותי מכפותיו האימתניות של פיל..בבוקר שוב ניסינו לקבל הנחה (על כל דבר רצו כסף- 20 דולר לינה, 20 דולר כניסה) הקטע הזה ממש משעשע- הם ממש שוקלים את העניין בכובד ראש, אבל אז מחליטים שחבל להסתכן בביקורת פתע של אנשי ממשל (שכנראה לא התרחשה ולא תתרחש אף פעם). יצאנו שנינו עם 'מדריך'- ריינג'ר לבוש מגפי פלסטיק ושוטטנו ביער. היה די נחמד- הוא גילה הרבה חיות- ציפורים, קופים. המוטו באפריקה זה לבאס את התייר ולהגיד לו שאין סיכוי לראות כלום כי החיות ביישניות/ היער סבוך/ הנמר מתבודד וכו' וכו' ואז אם רואים קופיף ממש מתלהבים ואולי נותנים טיפ למדריך. אחה"צ החלטנו לחזור לפורט פורטאל למרות שהאזור נראה מדהים, אבל לא היה לנו כוח לנסוע עם התיקים ולחפש לינה בכפרים. עצר לנו טרמפ טנדר עם מיכלי דלק מאחורה. קפצנו, אבל לא לקחנו בחשבון שהדרך מאד מפותלת ומיכלי הדלק גבוהים ומכאיבים בטוסיק...היתה אחת הנסיעות המפחידות- כל הדרך התפללנו והחזקנו חזק לא לעוף מהצוק..כשהתקרבנו לפורט פורטאל הבחור שישב איתנו מאחורה התחיל לחלק את מיכלי הדלק לבתים, כך שעצרנו כל 2 מטר. בפורט פורטאל הצטיידנו בשוק לארוחת פיצוי על הנסיעה והכנו קציצות ירק ושקשוקה. בבוקר קמנו ולקחנו מטאטאו לעיירה קססה (3 שעות, 4000 לאדם). הדרך עוברת בשמורת קווין אליזבת שם אפשר לעשות ספארי. ויתרנו. בקססה מצאנו אחלה הוסטל- סאנדטון (31000 לחדר זוגי), שמתברר שהוא שלוחה של 'מלון' עם אותו השם, מה שמאפשר כניסה חופשית למלון ושימוש חופשי בחדר האינטרנט שבו (מה שהתגלה כיעיל מאד ליום הירגעות והעלאת תמונות למחשב). למחרת הלכנו לברר על טרק בהרי הרוונזורי במשרדים של השמורה, היה די מוזר, לפי טיפים שמענו שהטרק יקר, אבל התמקחנו איתו והוא ממש ירד במחיר- יצא 350 דולר לשלושה ימים לשנינו, כולל אוכל ולינה. בילינו שבת בעיר ובמוצ"ש הלכנו לקנות אוכל לטרק יחד עם הטבח שלנו. הבחור מהמשרד הנחה את הטבח (שהסתבר שזה הטרק הראשון שלו) ואמר לו שלזרים (מוזונגו בסווהילית) יש אוכל מיוחד- פסטה, למשל. למחרת התחלנו את הטרק, ארגנו שלושה ימים בהרים, מה שהתברר כדי מבאס, כי הנופים האמיתיים מתחילים החל מהיום השלישי, אז ככה שאין מה לעשות את הטרק אם יוצאים לפחות משישה ימים.

הוצמד לנו מדריך, אשתוני שמו, שלא ידע כמעט מילה באנגלית אבל היה די חייכן. ההליכה כולה ביער, ביום הראשון עולים 4 שעות עד לבקתה, משם אפשר לצאת לאגם נחמד שעה הליכה. למחרת המשכנו לעלות, הטרק איכזב- הנוף כמעט ולא השתנה, והיה הרבה בוץ. הבקתה השניה היתה עם נוף יותר יפה, היה קר בלילה. בבוקר ראינו את הפסגה המושלגת וקצת התבאסנו לחזור, אבל אי אפשר להספיק הכל. חזרנו באותה הדרך שבאנו, התחיל גשם מטורף. חזרנו לקססה ליום הירגעות וסידורים ולמחרת לקחנו מטאטו לקבאלה (6 שעות, 20000), משם נוסעים לאגם בוניוני (שוב, מונית משודרגת, אבל הפעם נדחסנו רק ארבעה מאחור, 3000, חצי שעה).
 מחכים לנו עוד שלושה שבועות באוגנדה...