איסלנד - ארץ של הפכים: קרחונים קפואים, הרי געש לוהטים, מפלי מים אדירים ונהרות לבה ארוכים - ארץ מדהימה

בס"ד

טיול מדהים לאיסלנד

הטיול התקיים ביוני2011 , ארץ מדהימה ומפתיעה בנופיה, שאינם דומים לשום מקום אחר,

והמראות אינם יוצאים מהראש.

נסענו עם עוד זוג חברים ותיקים, שאיתם טיילנו כמה שנים קודם בדרום אמריקה, כולנו גימלאים (65+)בעלי ותק בטיולים יחדיו.

כבר מזמן סיקרנה אותי הארץ הוולקנית הזו, בעלת הנופים המוזרים והמיוחדים שלה.

ארץ שאדמתה בוערת מתחתיה והאדים יוצאים ממנה כקיטור, הגייזר המדהים המתפרץ כל 4 דקות, סלעי הבזלת הניצבים כעמודים שחורים, ונהרות הלבה שהתאבנו, כל אלה, מציתים את הדמיון לנסות להבין מה היה כאן כשהארץ זעמה.

וכמובן, שפעת המים האדירה, הזורמת בנהרות בשצף, והנופלת בעוצמה במפלים, והקרחונים המכסים את הפסגות...

בחרנו לטייל בראשית העונה – כלומר ביוני, שבמקרה שלנו התבררה כעונה מוקדמת מידי, השנה, כך סיפרו לנו המקומיים שחודש יוני השנה היה הקשה ביותר מזה 40 שנה.

מה שאומר שחלק מהדרכים הפנימיות היו סגורות למבקרים בכל סוג רכב שהוא.

הבנו שיש דברים שלא נוכל לעשות,והשלמנו עם זה מיד. אולי בפעם הבאה...

עם זאת מזג האויר היה סביר, לא מאד גשום ,אולי שלושה ימי גשם בלבד, אבל קר מאד רוחות חזקות,ולפעמים היה די מעונן.

ובכל זאת, זה לא הפריע לנו לטייל ולהנות.

האמת, על אף שהאי אינו גדול בשטחו ביחס לארצות אחרות, הרי שבאופן מפתיע מצאנו את עצמנו מתעסקים בתכנון והארגון זמן רב יותר ממה שנחוץ לטיול בן 16 יום.

אולי בגלל מקומות הלינה היקרים והדלילים באיזורים מסויימים, ואולי בגלל שאנחנו אוהבים לרדת לפרטים הקטנים אך נחוצים. פשוט לא להשאיר דברים לא סגורים.

למשל לינה: אפשר להשאיר מקום לספונטאניות ולאשר נגיע שם נלון, אך אנחנו הבנו שאם לא נזמין מראש מקום לתקופת יוני, לא נוכל להסתמך על אקראיות במציאת לינה בו ביום ובמחיר שיהיה סביר לנו, ולכן באמת התארגנו עם לינה מסודרת מראש, בכל מקום.

וטוב שכך משום שהאכסניות שאנחנו לנו בהן היו בתפוסה מלאה, להוציא אחת בארנס ששם היינו האורחים היחידים.

איסלנד היא ארץ יקרה מאד למטייל הממוצע.

מי שנעזר בתחבורה הציבורית, ובוחר לישון באוהלים - הטיול שלו יוצא זול מאד.

מכיוון שזה לא מתאים לנו ידענו שהעלויות יהיו גבוהות.

וכדי למזער נזקים כספיים, בחרנו ללון באכסניות נוער, עם פזילות פה ושם כשלא היתה אכסניה במקום מסוים, או לצורך שבת. וגם באכסניות לא זול בכלל.

וחשוב לציין שפגשנו באכסניות מגוון רחב של מטיילים, לאו דווקא תרמילאים, אבל גם. הרוב היו אנשים מבוגרים בגילנו בערך, וגם בגילאי 30-40, לפעמים גם עם ילדים.

האכסניות נקיות, השירותים והמקלחות נראו ממש חדשים בכל המקומות רק שברוב האכסניות השירותים משותפים ונמצאים בפרוזדורים. לא הכי נוח, אבל לא נורא.

היו שני מקומות שבהם היתה לנו מקלחת פרטית בחדר הזוגי, בלאוגרוואטן Laugarvatn ובבורגרנס Bugarness. מכיוון שהדבר מאד לא נפוץ באכסניות , חשוב תמיד לשאול לפני שמזמינים. אנחנו הזמנו את החדרים ממש בתחילת ינואר ממש מיד כשהם מתחילים לקבל הזמנות לעונת הקיץ הקרבה, כדי לתפוס ראשונים את החדרים הטובים, שהם גם כמובן מעט יותר יקרים.

האכסניות המאכזבות ביותר היו בויק VIK, ובהף HOFN

והמעולה והחדישה ביותר היתה בHvoll שהם קוראים לה קוולט (ה-ל' נבלעת בדיבור).

טיפ1 :אכסניות נוער.

נרשמנו כחברים בארגון אכסניות הנוער הבין לאומי וזה זיכה אותנו ב- 5% הנחה. כשהכל כל כך יקר,גם זה משהו.

אם מתכננים לישון באכסניות - להזמין כמה יותר מוקדם שאפשר, לנו אמרו שההרשמה לאכסניות מתחילה רק בינואר, ואנחנו הזמנו ממש ראשונים, וקיבלנו את החדרים עם שירותים צמודים איפה שהיה

טיפ 2:מצעים ומגבות.

יש מקומות לינה שבהם גובים תשלום נפרד למצעים ומגבות, ( כמו בנורבגיה).

מכיוון שידענו מראש היכן נלון, ומה התנאים שלהם, לקחנו איתנו ציפות ציפיות סדינים ומגבות.

כאמור, לאחר שנסגרנו על מסלול ותאריך, מיהרנו להזמין כרטיסי טיסה כי המחיר מאמיר מרגע לרגע. הזמנו, ונרגענו.

בחרנו את המקומות בהם נבלה את השבת.

מאחר וידענו שאין מנין לתפילה בשום מקום באיסלנד, וגם בית כנסת לא בנמצא, אפילו לא בעיר הגדולה רייקיאויק, החלטנו שאת השבתות נבלה סתם כך באתרי טבע בתנאים מפנקים או בעיר.

וכך עשינו: שבת ראשונה בבקתה בהוסביק Husavik. הבקתה הכילה שני חדרי שינה ומטבח, ושבת שניה בדירה יוקרתית ברייקיאויק.

חיפושים מרובים באינטרנט, הניבו לנו את התוצאות הרצויות. ועכשיו נותר לנו לארגן את שאר מקומות הלינה, ואת שכירת הרכב, שגם זה היה פרוייקט מפרך אבל מועיל.

שכרנו רכב 4X4 פורד אקספלורר דרך חברת דולר. והוא היה מעולה יש לנו נסיון. טוב עם חברת דולר.

לעומת העניינים הטכניים והארגונים המעצבנים לפעמים, הרי שתכנון המסלול ולמידת המפה, הינו שלב מעניין ומהנה.

זה כאילו לטייל פעמיים. פעם באופן וירטואלי על המפה, בעת הכנת המסלול, ואחר כך במציאות.

בתוכנית שלנו לא היו טרקים, מקסימום הליכה לכאן ולשם לפי הצורך, אבל כעיקרון התכוננו להיעזר ברכב כמה שיותר כדי להגיע למקומות המתוכננים.

לאחר עיון במפת הכבישים, הבנו שיש מקומות עם קשיי נגישות שמחייבים לפעמים רכב 4X4 אם רוצים להיכנס לתוך האי, ברכב, באיזורים מסוימים. לדעתי רכב 4X4 אינו מותרות באיסלנד, זו הגיאוגרפיה של השטח שקובעת את הנחיצות.

וניגש לחלק החשוב, הטיול עצמו וההתנהלות שלו, ואני אתמקד בדברים החשובים ביותר.

עלי לציין שבתחילה, בהצצה מהמטוס, כשהיבטתי למטה נראה היה לי שהנוף חדגוני, לא מושך, בקיצור לא משהו, והרהרתי כבר שמא עשינו מקח טעות בבואנו לכאן.

מהר מאד התאהבתי בנופיה המיוחדים של איסלנד, ונשביתי בקסמיה.

אין בה יערות גשם, בקושי יש בה עצים. אדמתה חשופה, כמעט קירחת ברוב האיזורים, להוציא את כרי המרעה לצאן, שהם ירוקים. העישביה נמוכה לרוב אבל בתקופה של האביב היה הצבע הירוק דומיננטי במקומות רבים.

ובודאי קופצת מיד השאלה, אז מה יפה בה ?

ובכן הנופים, הנופים, הנופים – יפהפיים ומיוחדים. והתופעות הוולקניות והגיאותרמיות המפוזרות ברחבי הארץ. המפלים, הקניונים, הפיורדים. באמת יופי של ארץ. ואין לי ספק שאיסלנד לא דומה לשום ארץ אחרת שביקרתי, וביקרתי די הרבה.

אופציות למסלול

כביש מס' 1 מקיף את האי כולו.

אפשר להתחיל מרייקיאוויק מזרחה, כלומר קודם לנסוע בדרום האי לכיוון EGILSSTADIR אגילסטדיר שבמזרח ואז לעלות צפונה ולהמשיך את הסיבוב מערבה ושוב דרום, ואפשר לעשות זאת הפוך לעלות צפונה ואז מזרחה ולרדת לדרום.

ויש החותכים באמצע ועולים לצפון ומוותרים על הצד המזרחי בכלל, ואין משמעות לסדר, זו רק העדפה אישית.

על הפיורדים הצפון מערביים (קראנו לכל הקטע הזה במילה אחת -כרבולת, כי הצורה הכללית של חצי האי הזה נראתה לנו במפה, ככרבולת) אנשים נוטים לוותר עליהם.

אנחנו טעמנו את הנופים היפהפיים של החלק הדרומי בכרבולת עד מפלי דיניאנדי , והצטערנו שלא הספקנו להגיע לחלקים הצפוניים של "הכרבולת"

מסלול הטיול

יום א 12.6.11:משולש הזהב - פינגווליר, התפר בין הפלטות

הגענו לרייקיאויק ביום ראשון אחה"צ בסביבות השעה 3.00 לקחנו את הרכב, ויצאנו לדרך מיד לפי התוכנית, שלא לבזבז זמן.מראש ויתרנו על ביקור בעיר רייקיאויק, וחשבנו שנוכל לנצל את שארית היום (שאינו מחשיך מהר, אבל השעון בכל זאת זז ללא הרף, ממש כמו כאן ) שנוכל להגיע ל " GOLDEN CIRCLE." מוקדם ככל האפשר, ולהספיק עוד היום חלק מהתוכנית במעגל הזהב. הגענו לאיזור צחיח זרוע אבנים ואגם כחול רוגע כניגוד מוחלט.

עצרנו ליד שלט מידע על האיזור, והבנו שאנחנו במקום הנכון.

פינגווליר,האתר הגיאולוגי - וולקני, הלא הוא ה"תפר" בין הפלטות : זו של אמריקה וזו של אירופה 

לפי ההסברים שקראנו, אנחנו עוברים בבקע שבין שתי הפלטות, זו של אירופה מימין וזו של אמריקה משמאל. יודעי דבר אומרים שהבקע מתרחב מידי שנה, וזה אומר שאיסלנד גדלה ומתרחבת פיזית מידי שנה. כאן גם מצוי בנין הפרלמנט הראשון של איסלנד שהוא חלק מההיסטוריה של האי.

הירידה אל הבקע

מימין עליה לתצפית על איזור ה”תפר” הגדול. במרכז התמונה – דרך השביל הצר הזה מגיעים אל הבקע המדובר.

מכאן המשכנו ללאוגרוואטן אל האכסניה. זו הפעם הראשונה שלנו ללון באכסנית נוער. תהינו איך היא תיראה, והופתענו לטובה. שאלנו לגבי חדר עם שירותים צמודים ואמרו שיש להם רק שני חדרים כאלה, לנו זה הספיק. הזמנו מראש ( בינואר ) חדר זוגי. לא ידענו איך מתנהלים הדברים באכסנית נוער, וגילינו שזה מקום יעיל מאד. היו שם שני מטבחים לטובת האורחים, וחדר אוכל לא מאד גדול, אבל כולם הסתדרו יפה. הרעיון מצא חן בעינינו בשלב זה.

לפרטים של מקום לינה בלאוגרוואטן:

Hostel Laugarvatn
Fax. 354-48612195

Tel. 354-4861215 / 899540

המחיר היה 98 $

יום ב' 13.6.11: קריד, גייזר, ומפלי גולפוס, תצפית על הר הגעש הקלה

הקריד Kerid

בדרך לגייזר חלפנו על פני מה שנראה לוע געשי, ואשר כינו אותו בשם קריד. לוח מידע בשולי הכביש הזמין מטיילים לראות תופעת טבע געשית אם כי לא הר געש ממש. עצרנו וטיפסנו על שולי מה שנראה כמו לוע געשי. הקונוס היה מלא מים בחציו. מהסברים שהיו שם על לוח מידע, ניתן היה להבין שאין זה לוע של הר געש, אלא התפרצות חד פעמית של תא מגמה שהיה חבוי עמוק מתחת לפני השטח. לאחר ההתפרצות היתה קריסה פנימה של סלעים וחומרי קרקע שונים. המים אינם היקוות של מי גשמים מידיים, הם למעשה מי האקוויפר באיזור, והם עולים ויורדים בקונוס לפי גובה המים שבאקוויפר, (חוק כלים שלובים). כשגובה פני המים באקוויפר עולה גם המים בלוע עולים וכאשר המים בלוע יורדים, זה מסמן שמד המים של האקוויפר ירד. ההסבר שאני מביאה כאן לתופעה הוא תרגום חופשי שלי ממה שקראתי בעלון ההסברה על התופעה המעניינת הזו. אם ההסבר אינו נכון, או אינו מדויק, עם הקוראים הסליחה.

משם המשכנו לכיוון גייזר.

גייזר Geysir הוא שם של מקום, שתרם את שמו לתופעה הנקראת גייזר. הגענו למקום. אי אפשר היה לטעות. מרכז המבקרים המה אנשים ורכבים חנו לעייפה בכל מקום. אבל בעיקר הבנו שזה המקום כי אד עלה כעשן מן הארץ.

הלכנו בנתיב שכל המבקרים הלכו. היות וכבר ראיתי גייזר בניו-זילנד, ידעתי בערך למה לצפות. אבל כאן נכונה לנו הפתעה. ואני חייבת לתאר את המראה יוצא הדופן הזה שהשאיר אותי נפעמת: במרכז הכיכר הטבעית היה בור שקוטרו בערך 1 מ', האיזור היה תחום בחבל לסמן למבקרים שלא להתקרב. עמדנו שם, עם עוד אנשים רבים סביב מתחם הבור המעלה אדים. כלם עמדו בשקט, בהמתנה דרוכה, כולם חמושים במצלמות, ואף אחד לא מעז כמעט לנשום או לדבר מרוב ריכוז במוקד הזה של הבור, שלא יחמיץ משהו מהמראה הצפוי. הגענו כנראה בדיוק אחר ההתפרצות הקודמת והבור התחיל להתמלא מחדש. המים מסביב גלשו חזרה לתוכו מכל הכיוונים. כשהבור התמלא נראתה תנועה של בעבוע המים בתוכו. המים הרותחים עלו אל שפת הבור וירדו, עלו וירדו כמו נשימה. כאילו הבור נושם אוסף כוח לקראת הזינוק. חשבתי שהנה הנה המים יזנקו למעלה, כי הרי ברור שהם רותחים כבר וזה מה שצפוי לקרות. אבל עוד לא. 4 הדקות נראו כמו נצח.

ואז החלו המים שבבור להיקוות לבועה. הבועה תפחה, גבהה וגבהה למימדים מפתיעים. פני הבועה נמתחו ונראו ככיפת זכוכית חלקה וצלולה, המציצה מתוך הקרקע.

תהיתי עד כמה יכולים המים להיצטבר בתוך הבועה הענקית בכחול-טורקיז שעולה ותופחת, מבלי להישפך לצדדים או להתפרץ לגייזר במקרה הזה ?

אז זהו שזה כנראה לא לקח יותר מ4 דקות, ואני הצלחתי בזמן הזה לצלם באוטומט של המצלמה הרבה סטילס שממש מראים את שלבי התרוממות הבועה שניה אחר שניה, ואת שלבי ההתפרצות של הגייזר. אני מביאה כאן רק את תמונת הבועה בראשיתה ובשיאה לפני התפרצות הגייזר.

עוד אנחנו ממתינים והנה נעלם המראה המעוגל והצלול, וניכר כי תסיסה מתרחשת בתוך הבועה.

עכשיו כבר ברור שההתפרצות קרובה.

ואז מתוך הטורקיז הגדול והיפה הזה, שתפח למימדים דמיוניים, זינק הגייזר בקול נהמה גדולה, מלווה בתרועת תדהמה מכל הנוכחים.

והנה זה בא !

הידד !

הקילוח טס לגובה והתפזר לצדדים בצניחה קלה, חופשית, כשרסיסי המים ניתזים לכל עבר ומרטיבים את המצלמות...

וואו !!! איזה יופי. ושוב הכל חוזר חלילה. נשארנו לחזות ביופי הזה עוד כמה פעמים, ואם זה היה תלוי רק בי הייתי נשארת יותר, אבל יש תוכנית המשך ליום הזה, ולכן פנינו משם לכיוון מפלי גולפוס.

תהיתי מה סיזיפוס היה אומר על עבודת הגייזר.…

מפל גולפוס 

במרחק הליכה מהגייזר נמצא מפל גולפוס המדהים.

זהו אולי המפל המרשים ביותר במבנה הטופוגרפי שלו, אבל לא אחלק ציונים כי כולם נפלאים ומיוחדים.

פסענו לכיוון שמראה השלט. לא ראינו שום הר בסביבה הקרובה וחשבתי לעצמי מאיפה לאיפה נופלים פה מי המפל ?

המראה המדהים בא לנו בהפתעה. נהר שוצף זורם בעוצמה ונופל אל במה ענקית בצורת משולש, ומשם נופלים המים לכל עבר אל התהום וממשיכים הלאה בתוך מה שנראה קניון. שפעת המים מעוררת קנאה, ובעצם גם שאר המפלים של איסלנד כך, הלוואי עלינו !!

על המפלים של איסלנד אין מה להרחיב את הדיבור, צריך פשוט לראותם ולסכם שהם מדהימים, יפהפיים, שוצפים, ועתירי מים, כל אחד כל כך ייחודי, ושונה ומעניין בצורתו המיוחדת, ולכן אזכיר את שמו של כל מפל ומיקומו. באמת, אוסף כזה של מפלים נהדרים על אי אחד קטן – זהו משהו ייחודי.

וכמובן, אין לעשות השוואות, אף אחד מהם לא דומה לא לאיגואסו ולא לנייאגרה , אבל הם גדולים ומדהימים ויפהפיים בזכות עצמם.

אני מביאה מספר תמונות של המפל מכמה זויות להנאת הקוראים

מפל גולפוס

מבט מנקודת הפתיחה. כאן אומרים וואוו גדול בהשתאות.

מכאן יורדים בשביל עד למפל ממש.

המשך השביל

מעל הבמה הזו ניתן להשקיף על המפל מזוית אחרת

חזרה למעלה מבט על השביל.

וגם אנחנו כשמאחורנו הנהר הזורם בטרם היותו מפל מדהים.

למי שרוצה לחפש את מיקום המפלים על המפה, הטוב ביותר להיכנס לאתר מפת המפלים.

אז הנה האתר של מפלי איסלנד על המפה

http://www.worldwidewaterfalls.com/Images/europe/iceland/iceland_indexmain.htm

בעזרת אתר זה תוכלו למצוא את המפלים המדהימים ביותר ואת דרכי הגישה אליהם.

המשכנו לכיוון ארנס שם היתה לנו אכסנית נוער מוזמנת

Arness

ומול האכסניה מרכז מבקרים המכיל מאפיה, מסעדה, מוזיאון, וחנויות. ממש נפלנו על מקום טוב באמצע שומקום

Arnes, 801 Selfoss

tel: 486-6048, 861-2645, fax: 486-6091

email: [email protected]

60$ המחיר היה

ומכיוון שהיינו האורחים היחידים באותו לילה, כל חדר האוכל והמטבח היה רק עבורינו. הרגשנו בבית.

יום ג' 14.6.11:

בתוכנית ליום זה: ביקור בשמורה באיזור ארנאס – 

בבקר יצאנו מארנס, ושמנו פעמנו לשמורה אל מפל היאלפרפוס.

המפל בעל שתי הזרועות. מפל היאלפרפוס

במבט ראשון נראה כאילו שני מפלים מתנקזים למקווה אחד, אבל זוהי טעות אופטית. ממבט גבוה יותר ניתן לראות שזיז סלע גדול וצמחייה עליו, יוצר חיץ באמצע הנהר והמפל מתפצל.

היאלפארפוס Hjalparfoss המפל בשמורה באיזור ארנס

.

Stg - באותו איזור נמצא גם מוזיאון הבתים המכוסים אדמה ועשב, רק שהוא היה סגור באותו יום

גיארפוס

ידענו שיש באיזור מפל נוסף והלכנו לחפש אותו. צעדנו בשבילים ובין הסלעים בעקבות השלטים המורים את הכיוון. חברתי ואני המשכנו בחיפוש אחרי שהגברים שלנו התיאשו, עזבו באמצע הדרך, וחזרו להמתין לנו ברכב. החיפוש עצמו היה מעניין יותר מאשר המפל, שתינו לבד בשממה מסביב. הבונוס היה שבדרך חלפנו על פני נקודות נחמדות בשטח, וגם את המפל מצאנו בסוף.

.גיארפוס :עוד מפל קטן יחסית שחברתי ואני הלכנו לחפש בתוך השמורה Gjarfoss

.

בהמשך עלינו על כביש 26, וירדנו דרומה כדי להתחבר לכביש 1 לכיוון מזרח כשבתוכנית להיכנס לשמורת הר הגעש הקלה. לדאבוננו, הדרכים לשמורת הקלה היו חסומות, אנשים נוספים הגיעו, אבל לכולם נכונה אותה אכזבה, סימוני הדרך שהוצבו בשטח הזהירו שלא להיכנס לשמורה כי הדרכים חסומות בשלג.

לפיכך הסתובבנו באיזור איפה שניתן

פיופאפוס pjofafoss

עברנו על יד נהר הפיורסה וגילינו עוד אתר מים מרנין ומעורר קנאה. צריך לנסוע אליו על דרך עפר שלא מעוררת אימון, אבל יש שילוט בשטח. הר יפה-צורה בעל שלוש פסגות משך את תשומת לבי. והמפל היה שם למרגלותיו במלא רוחבו האיתן ושפעת המים המתרוננת בו.

מזוית אחרת של הנהר ניתן לראות את הר הגעש הקלה Hekla כשפסגתו אפופה בעננים. למדנו מהכתובים שההר מסתיר את פסגתו דרך קבע כמעט, וכי יחידי סגולה זוכים לראות את פסגתו.

מזג האויר התקדר, אבל מצאתי שגם תמונות מעוננות מצטלמות יפה.

ולמרות מזג האויר הסוער נראו באחו בעלי חיים רגועים לגמרי

מפלי סליילנד Seljalandfoss 

בפנייה לכביש F249 מסומן מפל, את המפל הזה רואים כבר מהכביש הראשי.

ולבסוף היגענו גם למפל סקוגר Skogar המדהים.

המים נופלים מגובה 62 מ'. מזוית צילום צדדית המפל נראה כהינומת כלה או כוילון תחרה המונח ברכות על צלע ההר, וזאת בשל גזרת ההר המסתירה חלק ממנו.

אבל כשעומדים מול המפל הוא נראה במלואו, יפה ומרשים גם כן אבל פחות רומנטי.

צוקי דירהולי dyrholaey arch 

שמנו פעמינו לעיירה ויק לאכסניה לקראת הלילה. היינו קצת בלחץ של זמן, שכן היום הלך והעריב. כך שעל הדרך נכנסנו כמתוכנן לשמורה של צוקי דירהולי. אלו צוקי בזלת עומדים בתוך הים, וחלקם בחול. הצורות שנוצרו מעניינות ובכלל כל האתר על מגדלור בראש הצוק והגשר הם חווייה מרגשת.

ירדנו לקו המים בבקע הנראה בתמונה למעלה, הים היה רגוע לגמרי, עמדנו בנחת, הצטלמנו, שמנו לב לאיים הקטנים הפזורים, ולחור הקטן בצוק הגדול שממול, אבל רק כשיצאנו שמנו לב לשלט המודיע על הסכנה בשהייה במקום בשל גלי הצפה או גאות פתאומית שסוחפת אל הים כל מה שנמצא, ושמחנו שמהרנו לצאת משם.(המצלמה היתה מונחת על חלוקי האבן הרבים והצילום היה במצב אוטומטי.)

אחרי שמיצינו את נוף הצוקים בקו החוף בגובה פני הים, עלינו עם הרכב אל הצוק שעליו עומד המגדלור. לא ידענו מראש שיש שם מגדלור, וטוב שעלינו כי הנוף משם היה מרשים.

המגדלור

הגשר. משמאל למגדלור, צוק הגשר נגלה לנו במלא הדרו. הבנתי עכשיו שזהו ה”חור” שראינו כשהיינו בצד השני . ראינו אנשים אמיצים צועדים עליו, למרות הרוח החזקה שנשבה, אנחנו ויתרנו על הרעיון.

מרשים מאד.

vik את הלילה הבא עשינו בויק

Survurvegur 5

870 V Iceland

Tel. +354 487 1106 +354 867 2389

Fax. +354 487 1303

[email protected]

האכסניה בויק קטנה , צפופה. המארחת שקבלה אותנו לא היתה אדיבה במיוחד. החדרים לזוג קטנים, אבל בסדר המקלחות נקיות מאד,אבל לא מספיקות. המטבח קטן מאד היחס לכמות האורחים שהצטופפו שם. בקיצור הם אינם מקבלים אצלי ציון גבוה במיוחד.5 מתוך 10. ובכל זאת אם אין ברירה, זה מה שיש.

יום ד' 15.6.11: קניון אלדג'יה Eldgja

היום נכונה לנו אכזבה שניה, גם לשמורת פורסמורק לא ניתן היה להיכנס, וזאת החמצה שרק עבורה שווה לבוא פעם נוספת לאיסלנד. ראיתי תמונות מהאיזור – ההרים הצחיחים מלאי הוד בצבעים מרהיבים של כתום אדום וגם ירוק. אבל כאמור את זאת החמצנו.

נסענו מזרחה. מימין לכביש שדה לבה עם צורות סלעים מוזרות מכוסות פלומת צמחיה שנראתה כפרווה. מראה סוריאליסטי כאילו אנחנו על הירח.ונוף זה נמשך קילומטרים רבים.

החלופה שבחרנו - קניו אלדג'יה. עלינו על כביש 208 הנוסע לקניון אלדג'יה מכאן אפשר גם להגיע לשמורת פורסמורק, רק לא הפעם עבורינו. הכביש החל ככביש אבל זמן קצר אחר כך הפך לדרך כבושה. הנוף היה סוריאליסטי, בתרונות פצעו את הגבעות הירוקות ופערו רווחים מסוגננים והכל בירוק. במישור למעלה ירדתי מהרכב לצלם את עצמנו לבד באיזור, ובינתיים חשבתי לבדוק איזו מן צמחיה מוזרה צומחת שם והרגשתי כאילו אני פוסעת על כריות אויר גמישות. עם כל פסיעה כפות רגלי שקעו ברכות כשכובד משקלי משפיע על עומק השקיעה. אני חושבת שאולי באמת יש כיסי אויר בתוך העשב.

ועוד חשבתי שאולי זו אותה עשביה כמו על ה”ירח” אבל ירוקה עדיין.

כך בערך נמשכת הדרך. אנחנו לבד בישימון הזה אין אחרינו ואין מולנו שום רכב.

ירדנו מהגבעות ואז הנוף מתחלף, והנה נהר זורם מתגלגל בעליצות, חורץ את מסלולו בין סלעי לבה.

וגם מפלים קטנים בדרך

הגענו למה שנראה סוף השביל / כביש, או ליתר דיוק, גילינו שהשביל שלנו חוצה את הנהר, או שהנהר חוצה את השביל שלנו. וברור לנו שאנחנו צריכים לעבור דרך המים הזורמים. ואז צצה דילמה.

ממשיכים או חוזרים ?

נכון שהזרימה מתונה והמים לא נראים ממש עמוקים, אבל לא ידענו את גובה המים. אמנם היה לנו רכב 4X4 אבל לא ג'יפ עם גלגלים מוגבהים. חששנו לקחת סיכון ולהיתקע כאן לבד כשאין כל תנועה סביבנו. הגברים אמרו ננסה, אנחנו הנשים, אמרנו לא. מה זה ננסה, ואם ניתקע מה יועיל הניסוי ?

השארנו את הגברים על קו המים ושתינו הלכנו רגלית לטייל מסביב. מצאנו גשרון להולכי רגל וחצינו את הנהר . עמדנו מעברו השני של הנהר ראינו את הבעלים שלנו והרכב ממול. אנחנו כאן והרכב שם. הסתכלנו על הנוף סביב, אין נפש חיה , כמעט חצי שעה המתנו והבנו שכנראה אין ברירה – וחוזרים.

עוד אנחנו עומדות מצד זה של הנהר שמענו רעש של מנוע. הסתכלנו לאחור, הפתעת המאה : רכב ספארי גדול התקדם לעברנו, חלף על פנינו, חתך את המים בקלילות, והופ הוא בצד השני, נעצר על יד הרכב שלנו.

הרכב שלנו חונה סמוך לשפת המים, והנהג באדיבותו עצר לשאול אם אנחנו זקוקים לעזרה. השאלה של הגברים שלנו היתה כמובן לגבי סבירות המעבר של הרכב שלנו במים, אם זה לא מסוכן וכו'. חוות דעתו הצילה את הטיול של אותו יום. הוא אפילו אמר שימתין לראות שהם חוצים בבטחה את הנהר. וכך היה. נפנף לשלום ונעלם מעבר לגבעות. יפה מצידו באמת.

כמה טוב שעמדתי היכן שעמדתי, כך יכולתי לצלם את הרכב חותך את המים בזריזות בדרכו אלינו הממתינו בגדה שממול..

עברנו

הגענו לקניון אלדג'יה, ומכאן צריך ללכת ברגל כחצי שעה.

ואז במלא הדרו מופיע לעינינו המפל

לא התקרבנו אל המפל כי המעבר היה כרוך בחציית יובלים רחבים ואדמת לבה שוקענית.

בדרך חזרה מהמפל אל החניון פגשנו קבוצת אנשים בגילנו שבאו בסיור מודרך לצעוד בקניון ולצפות במפל. כן יש עוד כמה משוגעים כמונו, ואפילו באופן מאורגן, מה שעודד אותי זה שיש חיים גם על הפלנטה השוממת הזו.

בחניון מצאנו שולחן יחיד וישבנו לארוחת צהרים בשטח וחזרה לציויליזציה.

בדרך חזרה עלו בי הרהורים, עד כמה חסרי אחריות היינו לצאת לבד, ברכב יחידי, לאיזור שומם כמעט ללא נפש חיה. אילו ירד הגשם שהיה תלוי באויר, היינו נתקעים בבוץ, ורק אלוקים יודע איך היינו יוצאים משם. טוב שיצאנו בזמן.

לקח לנו קצת זמן למצוא את האכסניה הבאה בקוול.

לינה בקוול.Hvoll האכסניה

האכסניה בקוול ענתה על כל הציפיות. אומנם לא היו כאן חדרים עם שירותים צמודים, אבל היא היתה האכסניה החדישה ביותר שפגשנו. היו שם חמישה מטבחים חדר אוכל ענק, חדרי שירותים ומקלחות רבים, וחדרים נקיים מאד. בקיצור ציון גבוה מאד. מומלץ.

מראה שחזר על עצמו בכל האכסניות היה מצבור הנעליים בכניסה. נוהג מקומי שאין נכנסים עם הנעלים לבית, לחדרים ובכלל. אז כאן זה בלט באופן מיוחד.

Hvoll, 880 Kirkjubarklaustur -Hvoll

tel: 487-4785, 861-5553,

fax: 487-4890

email: [email protected]

69$

יום ה' 16.6.11:

בתוכנית להיום :שמורת סקאפטאפל, לגונה יוקלסרלון, קינון ציפורים בצוק אינגולשופי

היום אנחנו ממשיכים מזרחה על הכביש הדרומי. עננים כבדים רובצים על ההרים, אבל פיסות שמים מתגלות מידי פעם וגם השמש לפעמים מציצה.

אנחנו מתקרבים לשמורת סקאפטפל. כשאנחנו במורד הדרך נחשף לעינינו הקרחון המשתפל ממול. קצת מעונן אבל רואים את הקרחון היטב.

וכשהשמש הגיחה לכמה זמן, נעמדנו כולנו להצטלם כשמאחורנו גולש קרחון, זהו אחד מזרועותיו הקרחוניות של הקרחון הגדול ביותר באיסלנד.

קרחונים על אגם יוקולסרלון

למי שמעונין לשוט על האגם בין הקרחונים הצפים מחכה רכב אמפיבי שנוסע על הקרקע ונכנס לאגם.

בהמשך היום אנחנו ממהרים להגיע לצוק אינגולשופדי. במרכז המבקרים של שמורת סקאפטפל אנחנו מקבלים מידע לאן להגיע, ועלינו להיות שם בדיוק בשעה 12.00 בצהריים. טלפנו אל הבחור שמפעיל את הסיור, ובקשנו שימתין לנו.

הסיור מיוחד מאד. הרכב הוא טרקטור נישא על גלגלי ענק -אולי 1.80 מ', ועגלה פתוחה נגררת אחריו. עם הרכב הזה אנחנו נוסעים בדרך חולית, חולפים על פני ערוץ של פלג מים, ונכנסים ללגונת ים.

מעבר לפס המים הכהה ניתן להבחין במעורפל בצוק המתנשא וצונח זקוף לים.רק מכיוון שאנחנו עוד רחוקים, הוא לא נראה כל כך “צוק”

כדי להגן על עינינו מהחול וממי הים הניתזים לכל עבר קיבלנו משקפיים גדולות ונראינו כמו חייזרים אבל זה עשה את העבודה. עטפנו את עצמנו במעילים, ויצאנו לדרך.

ככל שהתקרבנו כבר ניכר היה גובהו של הצוק. משך הנסיעה בים כחצי שעה.

ההסברים באנגלית, אבל המדריך ידע כמה מילים בעברית מה שמלמד שהרבה ישראלים מטיילים אתו לצוק. כשהטרקטור נעצר עלינו לטפס על דיונת חול גבוהה, ממש מאבק מתיש לעלות בחול הטובעני.

בתמונה אמנם אנחנו כבר יורדים אבל זו אותה הדיונה. ואין ספק שלרדת היה יותר קל...

משהגענו למעלה, עטו עלינו ציפורים גדולות שזו תקופת הקינון והדגירה שלהם. הם הרגישו מאויימים והשמיעו קולות הפחדה, ואפילו אחד הזכרים החמסנים כמעט רבץ על ראשו של המדריך.

היו שם שחפים, חמסנים ותוכי-ים שנקרא פאפינס.

בתמונה, זוג פאפינס על המדרון התלול, שם הם מקננים.

חמסנית דוגרת - בת זוגו של החמסן שהקים צווחות עד השמים בנסיון להבריח אותנו.

כך התהלכנו על הצוק, למרות הרוחות העזות שנשבו, פסענו ללא חשש במרחב הצוק.

כשהתקרבנו אל שולי המצוק בקש המדריך לא להתקרב יותר מדי, או שנשכב על הקרקע או לפחות לכרוע על ברכינו. חלקנו עשו כך.

זהו המצוק הגבוה ביותר.

המדריך הביא איתו משקפת על חצובה וכך יכולנו לצפות בציפורים המקננות על מדרון המצוק התלול. כתמי הצבע הלבן שבמצוק – זו לשלשת של הציפורים המצטברת….

לינה בהף

Tel. 354-4781736

Fax. 354-478-1591

[email protected]

91$

יום ששי 17/06/11  

עולים צפונה

הוסביק – ששי ושבת

מכאן המשכנו מזרחה, מתוך כוונה לעלות על כביב 939 לכיוון צפון. להזכירכם כביש מספר 1 הוא כביש מעגלי על פני כל האי האיסלנדי. זנחנו את הכביש הראשי כדי לקצר את הדרך, וגם להנות מהכביש הנופי. לא ידענו שענן ערפילי ענק רובץ על הדרך היפה, ובמשך שעה או יותר נסענו כסומא באפלה. לא ראינו מטר קדימה או לצדדים וכדרך נופית העולה בהר היא היתה צרה בקושי לרכב אחד. כל רכב שבא ממול אילץ אותנו לסטות מעט הצידה וזה היה מלווה בחשש שמא נרד מהכביש.אבל למה להקדים את המאוחר, כי בינתיים לא ידענו מה מצפה לנו ונסענו לחופו של הים כשהנו; הצוקי מלווה אותנו ומסקרן. עצרנו מידי פעם לצלם מפרצים כאלה ואחרים.

עוד הפתעות על הדרך – יובלים ומפלים שגם אליהם ירדנו מהכביש לצלם ולהצטלם וכל זה כשרוחות עזות נושבות והעננות מתגברת.

הכביש מתחיל לטפס בהר, גשם יורד, וענן מאפיל על ההר. אנחנו עוד לא מבינים לאן אנחנו נכנסים.

בינתיים מתפעלים מהנוף שעדיין נראה לנגד עינינו.

עוד מפל על הדרך מרחוק, מהמפל המדורג ועד היותו מחל זורם.

ואותו מפל אבל מקרוב, ומזוית קצת אחרת.

ואז הדרך נכנסת למסך ערפל. אמנם כאן עוד רואים את הכביש למרחק מסויים אבל זה משתנה במהירות ככל שאנחנו עולים בהר, ושכבת הערפל עוטפת אותנו מכל עבר.

העיר אגילסטדר, סוג של עיירה גדולה יחסית, חשיבותה עבורנו זה שיש בה סופרמרקט מכובד, ובה הצטיידנו לכבוד שבת, כי היום כבר יום ששי.

קווריר HEVRIR

היעד הבא צץ לנו במפתיע כשהגענו לצומת ממנה היינו אמורים לעלות לכיוון הוסביק. כלומר, מפתיע משום שלא ידענו עליו, איזור שנקרא קווריר HEVRIR .

באנו מכיוון מזרח, טרם ראינו את אגם מיוואט, ומרחוק ראינו שהאיזור מעשן, אדמה אדומה/כתומה, ומוקדי עשן עולים מכל מיני מקומות.

כמובן שלא היה זה עשן אלא אדים שעולים מהקרקע משום שיש בה פעילות גיאותרמית.

בוץ גופריתי מבעבע ורותח בתוך יורות קטנות .

”תנורי חימום “ עשויים מגל אבנין שאדים לוהטים מעין קיטור יוצא לאויר ומי שידיו קופאות מושיט אותן אל ה”תנור” המאולתר ומתחמם.

כאן במקרה אלו הידיים שלי, אי אפשר היה להתקרב יותר.

הלכנו במסלולי הליכה המיועדים למבקרים כדי למנוע מאנשים לדרוך היכן שמסוכן.

הוסאביק

ששי - שבת 17-18.6.11 

שבת ראשונה, בבקתות בהוסביק. הבקתה שלנו מכילה שני חדרי שינה , פינת אוכל, סלון קטן ומרפסת הצופה אל הנוף. הכל קומפקטי אבל נוח. שני חדרי השינה אינם גדולים אבל מכילים מה שצריך. הבאנו איתנו ציפות וציפיות, כי ראינו שיש עלות נוספת במקומות מסויימים, חסכנו בגדול כ – 500 דולר על כל האתרים.

הבקתה בהוסביק. נראית קטנטונת אבל די מרווחת מבפנים.

פינת האוכל וחלק מספת הסלון

פינת הישיבה, ושתי הדלתות לחדרי השינה. כל מה שצריך, במתחם הקטן הזה.

והמרפסת המקסימה המשקיפה את הנוף הפתוח.

הנוף המעניין מכיל ברכות מים על גבול הים ממש. מה שנראה שובר גלים זוהי רצועת יבשה , שניתן לעבור עליה אפילו ברכב. למעשה לא ברור אם המים בבריכות מתוקים או מי ים.

החבית – אמורה להיות אמבט חם מהטבע, עם מים תרמיים כמובן. אבל זה בעתיד...

אתר הבקתות נמצא באיזור העיר הוסביק אבל לא בעיירה עצמה.

הבקתות פזורות של פני שטח רחב, ופרטיות אמיתית נשמרת לכל האורחים.

המים החמים בברזים, במטבח ובמקלחת הם מי גופרית, כלומר “ריחניים” כמו מי גופרית, וכמובן אינם מיועדים לשתייה, המים הקרים הם מים רגילים. ומתקני הג'אקוזי הפזורים בחוץ גם הם מים גופרתיים.

כתובת האתר:

COTTAGES IN HUSAVIK, NORTH ICELAN

175.5 $

KALDBAKS - KOT

Gestah cottages.is ehf 650601 2460

Kaldbakur 640 Husavik, ICELAND

tel + (354) – 464 1504

354 892 1744

354-862 1504

fax +354 464 1503

[email protected]

Homepage: http://www.cottages.is

ממשיכים עם התוכנית

יום א' 19.6.11 :

היום אנחנו יוצאים מהוסביק. עושים סיבוב צפונה, ובכביש מקביל נרד שוב דרומה אבל רק עד אגם מיוואט. שם נבלה יומיים. ובדרך יש לנו כמה יעדים, תופעות טבע מרגשות.

בתחילה חשבנו לקחת שייט לוויתנים מהנמל של הוסביק, אבל הבנו שזו לא העונה הנכונה, וכי שייט של 4-5 שעות יגזול לנו את רובו של היום, וזה חבל, ולנו הרי היו תוכניות אחרות. ויתרנו.

מתחם הנמל נראה כמו איזור תיירות .

בדרך צפונה נעצרנו לתצפית על הים בחוף הצפוני. שוב אנחנו עומדים על מצוק ועליו קיני ציפורים.

כביש 85 מוליך אותנו לאתר שנקרא קניון אסבירגי.

זוהי שמורת טבע. איזור עם תופעות וולקניות מעניינות, הכולל כמה מהאטרקציות מרכזיות באיסלנד: קניון אסבירגי Ásbyrgi, קניון בצורת פרסה, תצורות הסלע הליוד'אקלטאר (Hljóðaklettar), ומפל דטיפוס (Dettifoss), המפל החזק ביותר באירופה. כל השמור חולשת על שטח של כ – 150 קמ”ר

לוח מידע לטובת המבקרים ניצב בכניסה ומסביר את תופעת אסבירגי: חלק מהקרקע שקע בעקבות רעידת אדמה, ונוצר קניון שהתמלא במים. צילום:ג'וני החבר שאיתנו.

תמונה מגבוה על האיזור שנותנת מבט רחב על קניון אחר אבל בסביבה. צילום:ג'וני החבר שאיתנו.

קניון אסבירגי Ásbyrgi, קניון בצורת פרסה

בכניסה לקניון עם הרכב גילינו שהכביש ממשיך לתוך השמורה, במפתח רחב בין שני קירות גבוהים. הקירות מוזרים משהו. הם אינם סלעיים כפי שהיינו מצפים מקניון להראות, מנסיוננו בארץ ובמקומות אחרים על הגלובוס. הקיר עשוי מחומר מלכד (קונגלומרט) הלוכד בתוכו סלעים קטנים. מימין, ניתן לראות בתמונה את הצד השני של הקניון. המרווח הרחב ביותר מגיע עד כדי 1 ק”מ, והגובה המירבי של קירות הקניון, מגיע לכדי 100 מ'.

מרחוק מתנוסס משהו שנראה כמו צוק באמצע המרחב בין שני הקירות. משהו שמזכיר אי.

אז מה שנראה כמו צוק אחד גבוה, אינו אלא נקודת פיצול. משני צידי הצוק נוצרים נתיבים, אבל רק באחד מהם סלול כביש.

חברנו לטיול, ג'וני צילם אף הוא את הצוק ממרחק יותר קרוב וקלט במצלמתו 2 מטיילים על ראש הצוק המעניין. הדמות העומדת נראית כמו קו על השפיץ של הצוק והוא מצלם את חברתו הכורעת על ידו.

לכל אורך הקניון יש צמחיה, בחלקה ממש עצים.

אורכו של הכביש בתוך הקניון הסגור הוא כ 7 ק”מ. הגענו אל סוף הכביש. השביל הוביל עד למקום שבו קיר החומה עשה תפנית עגולה, והבנו שאין מוצא אלא לחזור. אנשים טיילו על רכס הקניון.

כאמור למעלה, השמורה גדולה הרבה יותר מ”רק” קניון אסבירגי והתופעות הוולקניות המעניינות, נמצאות מהעבר השני של הקניון. ירדנו באחד הכבישים שאיתו נגיע למפל דטיפוס המדהים. ובדרך סטינו אל מה שנקרא: שמורת הליוד'אקלטאר Hljóðaklettar

המוניומנט הזה הוא רק פתיח ל”שדה” זרוע במוניומנטים עשויים אבני בזלת, לפעמים אפשר ממש לראות את המשושים שנוצרו בסלע בעת התקררותו.

עמודי בזלת פזורים בשטח

עמוד בזלת 

כשהתקרבנו הבנו את גודלו האמיתי

ואז צילמתי תמונת תקריב כדי שנראה את המשושים. כן כן זה מאותו עמוד מהתמונה הקודמת.

בהמשך המסלול גילינו שנהר זורם שם מאחורי הצוקים. זהו נהר יוקולסה – א – פיולום

והנתיב שלו מתפתל בין הסלעים המיוחדים האלה.

מפל דטיפוס

רגע לפני שמפל דטיפוס האדיר נגלה לעינינו, אנחנ חולפים על פני ערמת בזלת ושלוגית אחת למרגלותיה. אנחנו עוד לא משערים מה נראה בהמשך.

נהר יוקולסה א פיולום מספק בדרכו הסוערת צפונה כמה מפלים, אנחנו ראינו את שני המפלים המרהיבים – דטיפוס – מפל מרשים במיוחד בעוצמת המים הגולשת בקו ישר, והשני – סלפוס שנופל לתוך קניון.

דטיפוס - מבט ראשון עם ההגעה לקו בו ניתן לראות את המפל. זה היה וואוו גדול. הופתענו. ממקום עומדנו ראינו שאנשים הגיעו לתצפית גם מצידו השני של המפל. על המפה ניתן לראות את כבישי ההגעה: מצידו המזרחי בכביש 864 , ומצידו המערבי בכביש F864 .

כאן המבט הראשון על המפל. אנחנו עומדים משתאים מול שפעת המים היורדת במפל.

הליכה זהירה על שפת התהום החלקלקה מביאה אותנו לזוית צפייה אחרת. שניים שעמדו קרוב היו ממש במקום הנכון כדי להמחיש את גודל המפל. גובה הנפילה כ-45 מ', רוחב המפל כ -100 מ'

אנחנו הסתפקנו במקום גבוה יותר כדי להצטלם עם המפל. מכאן גם רואים את הנהר עצמו.

ועוד זוית צילום כשכבר פנינו דרומה לצעוד אל מפל סלפוס השכן הדרומי של דטיפוס.

האמת, קצת מפחיד היה לעמוד ממש על סף המפל.

מפל סלפוס

מסלול ההליכה למפל. אנחנו ממשיכים ללכת נגד כיוון הזרימה של המפל. כלומר מפל סלפוס נמצא בנקודה קודמת למפל דטיפוס. מרחוק רואים את האד העולה ממקום הנפילה. הדרך אל מפל סלפוס היא כ – 2 ק”מ דרומית ממפל דטיפוס. הדרך היא דרך עפר וסלעית. הלכנו לאט והיה כדאי. גובה המפל לא יותר מ10 מ', מימיו הם אלה שנופלים אחר כך בדטיפוס. זהו המפל הדרומי ביותר של יוקולסה א פיולום.

המפתח של המפל

המפל מאחורינו

יום ראשון ושני 19-20/06/11 

אגם מיוואט

יום הסיור שלנו שכלל את אסבירגי והסביבה ושני המפלים המרשימים, מסתיים באגם מיוואט ואנחנו הרגשנו שמיצינו א היום הזה היטב. בהגיענו לעיירה מיוואט עוד היה אור יום והספקנו לבקר בכמה אתרים סביב האגם.

לטובת המטיילים אציין שהעיירה הקטנה לצד האגם, מספקת את מלא צורכי התייר העצמאי. יש היצע די גדול ללינה, אבל כדי לתפוס מקום טוב רצוי להזמין ממש מראש ומוקדם ביותר כפי שכבר ציינתי בתחילת הכתבה. כמו כן יש סופרמרקט וזה חשוב ביותר ואפשר לקנות בגדים חמים למי שלא הצטייד מראש. כל השירות לתייר מתרכז באיזור אחד, קרוב לאיזור המגורים. כך גם תחנת הדלק ואפילו מעין מוזיאון קטן, ויש מרחצאות חמים בתשלום, לשם צריך ללכת 1-2 ק”מ ממרכז העיירה. אנחנו נסענו ברכב שלנו. מאד מומלץ ! הרבה יותר מאשר הלגונה הכחולה ברייקיאוויק, הרבה יותר טבעי, ופחות המוני.

ולעניין !

מכיוון שהגענו מוקדם עצרנו צפונית לאגם, היה איזה שלט שסימן על מקום עם בריכה בתוך מערה. ניגשנו לראות. היתה שם תופעה גיאותרמית מעניינת: “שדה” שכולו נראה כמו מיני גבעות ( גבעוניות) מוצקות, כנראה בזלת, כאילו קרום האדמה התנפח בגבעות קטנות, וכשתקשו התבקעו, ואכן וכולן מבוקעות. קראנו להן בשם החיבה – ג'ובות. תהינו מה פשר התופעה, וזכרנו שאיסלנד היא כולה וולקאנית געשית, וזה כנראה עוד אחת מתופעות אלה.

כך נראית “ג'ובה” מסוגננת מקרוב

סיקרן אותי לראות איך נראה סדק כזה בג'ובה מלמעלה, אז הנה – הסדק ארוך ועמוק למדי. לא מומלץ ליפול.

ניסיתי לצלם את העומק, אבל חשוך שם.

אבל הכי נחמד היה לגלות את הבריכה בתוך הג'ובה, כמו בתוך מערה. זחלתי פנימה, רק כדי לגלות שאין כל כך איפה לשים את הרגלים, ועוד לצלם !. אדים חמים עלו מן המים. היה די חשוך אבל בכל זאת נדמה לי שאפשר לזהות את הבריכה המהבילה. בחוץ היה קר והחל טפטוף קל, ובתוך הג'ובה היה חם ונעים, אבל מאד לא נוח.

סלעי דימבורגיר

על הכביש המקיף את האגם יש אתר שנקרא סלעי דימבורגיר. הכניסה בתשלום.

המסלול סיבובי ולקראת ערב הסלעים נראים כפסלי מפלצות על רקע השמים המעוננים.

קראתי הסבר על התופעה המיוחדת וכיצד נוצרה. איני בטוחה שאני זוכרת במדויק אבל אנסה: בזמן התפרצות געשית הלאבה נזרקה למעלה, יחד איתה פרצו מים חמים וחיפשו מוצא. בעוצמת הזינוק של המים נוצרו מעין צינורות בתוך הלאבה שדרכם פלסו המים מעבר, ואז הכל התקרר ונוצרו הצורות שלפנינו. עקרונית צריך שיהיו חללים צינוריים בתוך סלעי הלאבה האלה, אבל לא הלכנו לבדוק.

אם לא דייקתי או אם בכלל טעיתי, אשמח לשמוע הסבר מדויק.

עוד נקודה מעניינת שסקרנו מקרוב, זהו לוע געשי כבוי  קוורטפיול Hverfjall

טיפסנו מתנשפים על השביל המוליך למעלה. זהו ההר והשביל העולה לפסגתו.

קודם הפתיע אותנו הלוע. קוטרו כקילומטר. ועומקו המירבי כ-400 מ'. יש שביל הקפי, אבל אם הקוטר הוא קילומטר ההיקף (שכחתי איך מחשבים) הוא הרבה יותר, ואנחנו כבר התעייפנו מהעלייה בלבד.

במבט לנוף לא מרגישים את הגובה. אנחנו עומדים ממש על קו קצה הלוע, אבל המראה מטעה. האגם שם רחוק למטה.

לעומת זאת מזוית אחרת לקראת הירידה חזרה, רואים את הנוף ואת המכוניות הקטנטנות שם למטה בחניון למרגלות ההר. ורואים לוע נוסף .

כבר אגלה כאן את המאוחר – החלטנו לקחת טיסה נופית באיזור, אז כמובן שגם את ההר הזה רואים מלמעלה. וזה אומר הכל.

אגם מיוואט Myvatn

אגם מיוואט עצמו הוא פנינת חן מדהימה. נפלנו על יום כחול-שמים, ושייטנו לנו במכונית בכביש המקיף את האגם. בכל פעם נגלה לנו קטע נוף מזוית אחרת.

הנה כמה דוגמאות: איים בתפזורת באגם יוצרים צורת נוף מרנינה.

נעמדנו על אחת מנקודות התצפית המשקיפות לאיים על אגם.

וכמובן המראה ממעוף המטוס הזעיר.

מלמעלה ראינו צורת שקערוריות באיים, כמו צלחות עגולות. זה נראה יפה אבל בעיקר מעניין ומסקרן.

לאחר הטיסה החלטנו ששווה לגשת ולראות מקרוב. טיפסנו על מדרגות העץ המוליכות לאתר. ככל שעלינו נפתח לפנינו הנוף של האגם והשקערוריות. זו תופעה מעניינת ומסקרנת במיוחד, משום שיש רבות כאלה, וכולן על האגם.

השביל הוליך למעלה וטיפסנו איתו.

מלמעלה ראינו שקערוריות רבות מכל כיוון.

עמדנו על סיפה של “צלחת” עגולה והתפעלנו. ועדיין לא ברור לנו מהו אופן הווצרות התופעה.

הרעיון לקחת טיסה נופית עלה על דעתנו כאשר הבנו שלא נוכל להגיע אל הר אסקיה, כי השלג היה גבוה עדיין וטרם נפתחה לשם הדרך להגיע ברכב. שמענו שיש שדה המראה קטן בפאתי העיירה וניגשנו להזמין טיסה.

מעבר לכביש עיירה אחרת אולי כולה בתי מלון ואולי לא אבל הרקע היפהפה של הר הרדוברייד מאחוריה עושה את התמונה.

משרד התעופה הקטן מספק מספר שירותי הטסה למקומות שונים באיסלנד, וגם מסלולי טיסה נופיים. אנחנו בחרנו במסלול נופי לכיוון אסקיה .

הר אסקיה. לועו הגעשי של ההר היה מושלג , ואת זה יכולנו לראות יפה מהמטוס. האגם שנוצר בתוך הלוע מושלג כמעט רוב ימות השנה, וכשהוא מפשיר – כך סיפרו לנו -צבעו כחול טורקיז

הויטי – הלוע – הוא בעצם אגם תרמי הנמצא לצד הר הגעש, מובן שהמים חמים כל השנה ולכן אינו מכוסה בשלג גם בעונה זו. מי שמגיע ברכב למקום נכנס לטבול במים החמים אפילו אם בחוץ הטמפרטורה נמוכה ביותר.

עוד נופים מושלגים בדרך לאסקיה

הר הרדוברייד היפהפה, הנישא בהוד המושלג של פיסגתו ונראה למרחוק .

העיירה מיוואט נגלית לעינינו על כל גודלה הזעיר

המרחצאות החמים של מיוואט. מומלץ מאד. האתר מסודר ובתשלום. לאחר יום של נסיעות החלטנו ללכת ולהתנסות בבריכות התרמיות. המבנה מספק תנאים מסודרים ונוחים לבאים. והבריכות שהן למעשה בחוץ היו גדולות מאד, ומדורגות בחום המים. לחלק מהבריכות הם מוסיפים מים צוננים כך שמקבלים את החום בהדרגה. מזכיר את חמת גדר שלנו אבל גדול בהרבה.

ובמבט קרוב יותר – המרחצאות

על הדרך היתה בריכה טבעית פתוחה עם שלט הזהרה מפני כניסה למים כי הטמפרטורה עומדת על חום של 100 מעלות. הבריכה העלתה אדים ונראו בועות של רתיחה. אף אחד לא באמת רוצה להתבשל.

וראינו ויטי נוסף, הפעם של הר הקרפלה. אפשר להגיע עם הרכב ממש קרוב ולצעוד של שפתו

באיזור הקרפלה מפיקים חשמל מהכוח הוולקני שטמון באדמה הזו. מלמעלה רואים את ענני הקיטור היוצאים מן האדמה עדות לחום הגדול שטמון בה. לא סתם הוקם שם המתקן להפקת החשמל והכניסה למבקרים חינם. הויטי הזה נמצא ממש על יד מתקני החשמל.

מתקני חברת החשמל של מיוואט ( גם אלה צילומים מהמטוס ) צילם חברנו ג'וני שילוני

ושוב, כשירדנו לקרקע ניגשנו אל מתקני החברה. קיבלנו הסבר מעניין על תופעות וולקניות במקום ועל ניצול החום שמפיקה האדמה הגעשית ליצירת חשמל, והתפעלנו.

שהינו באיזור אגם מיוואט 2 לילות והמלון שמצאנו היה מלון דירות. הדירה שלנו הית בת שני חדרי שינה מטבח ופינת אוכל. מאד נוח, וגם יחסית יקר.

Elda Myvatn

www.elda.is 164$ טל. 354-464-422

מלון אלדה במיוואטן

המחיר לזוג ליומיים בדירת שני חדרי שינה היה 220דולר

עוד סביב לאגם

ציפורים על המים, ברווזונים תפסו חוף, ומידי פעם אחד יצא לשייט קצר וחזר לנמנם על שפת האגם.

סוסים וכבשים הם בעלי החיים הנפוצים במדינה המופלאה הזו.

יום שלישי 21/06/11 

עזבנו את איזור מיוואט בלב כבד

על הדרך לאורך האגם, איים פזורים במים.

מכאן התקדמנו מערבה לכיוון העיירה רייקיר. העיירה הזו נמצאת בנקודת פיצול בין האי הגדול לבין שלוחת ה”כרבולת” . חצאי איים בצפון מערב האי שהזכירו לנו צורת כרבולת. לשם היו פנינו מועדות. הדרך לשם עוברת על פני כמה עיירות וביניהם העיר הגדולה אקוריירי. אבל קודם הפתיע אותנו מפל גודפוס הנופל בערוצו של נהר סקופאלדאפיולט עתיר המים.

מפל גודאפוס

אפשר לצפות על המפל משני צידיו. לא החמצנו את האפשרות הזו.

על אף שהנתיב משמאל נראה בלתי עביר, הוא אינו כזה. יש שם שביל הליכה נוח עד לראש המפל. זהו מסלול ההליכה הארוך מבין השניים, אבל גם הוא אינו ארוך במיוחד.

עד כאן הצד השמאלי

והמסלול מימין, אפשר להגיע עם הרכב ממש קרוב למפל

עד אקוריירי העיר השניה בגודלה באיסלנד, חלפנו על פני נופים משגעים.

כבישים מתפתלים לאורכם של פיורדים כחולים מעוטרים ברכסי הרים מושלגים.

בתי חווה, ופרות שלוות באחו ירוק. כל שניה שחולפת ולא צילמתי, היא תמונה אבודה.

מעברו השני של הפיורד נגלית לנו העיר אקוריירי, רגועה ושלווה .

לא ביקרנו בעיר ביקור ממשי. אפשר לומר שחלפנו על פניה, להוציא ביקור במרכז המבקרים . אני יודעת שיש כמה דברים מעניינים לראות אבל אצה לנו הדרך להגיע לרייקיר ללינת הלילה.

רחוב הכניסה לעיר

ואנחנו ממשיכים בדרכנו. עלינו צפונה לאורכו של הפיורד Eyjafjordur הארוך ביותר באיסלנד, עד דלוויק עיירת דייגים וספקית שירותי שייט לצפייה בלוויתנים. היא שוכנת בצידו המערבי של הפיורד רצינו לנסוע לאורך הפיורדים הצפוניים מתוך מחשבה שהדרך יפה יותר. אבל ראינו שההתקדמות איטית מאד, והיום הולך ומתקצר, והבנו שהתוכנית הזו מאריכה לנו את הנסיעה. עכשיו כשכבר היינו בעיירה דאלוויק Dalvik , עשינו אחורה פנה וחזרנו לצומת שממנה התחלנו לעלות.

בונוס אחד גדול יצא לי מזה, ואלו הן גלויות הנוף שאספתי כאן לאורך הדרך עד דלוויק והן משמחות אותי כל פעם מחדש. חלקן צולמו תוך כדי נסיעה, כי הרי אי אפשר לעצור את הנהג כל רגע, וחלקן עצרנו כדי להתפעל ולצלם.

למשל שדה חרציות באיזור כפרי.

הרמוניה של צבעים, טבע ודומם

כפר קטן למרגלות הרכס העצום

הרכס הלבן, פיורד כחול ועיירה קטנה.

והנה הגענו לעיירה הקטנה – דלוויק, עדיין מרחוק מהעבר השני של הפיורד. אבל עוד מעט נגיע גם אליה. עיירת דייגים, וגם יש שייט לוויתנים היוצא מהנמל של העיירה

זו דלוויק.

אבל רגע לפני, עוד חווה חקלאית בתוך הירוק הזה.

הנמל

הרחוב הראשי כמו לקוח מציור

חזרנו על עקבותינו.

עד שהגענו לרייקיר, ועד שמצאנו את האכסניה לקח לנו זמן. היא לא היתה בתוך יישוב, היא היתה די רחוקה מדרך המלך, ודי מבודדת אבל מצאנו. לא משהו גדול והכל כמובן היה מלא. אין ספק שיש צורך בעוד מקומות לינה באיזור הזה.

המקום בו נמצאת האכסניה.

האכסניה ברייקיר

חוויה מיוחדת חוינו במקום זה היות והיינו בדיוק בתאריך 21.6.2011 שזה היום הארוך ביותר. אמרו לנו שביום זה, יותר נכון בלילה זה השמש שוקעת בסביבות 12 בלילה ותוך שניות היא מתחילה לזרוח מחדש. ישבנו עד 1.00 בלילה וצילמתי ללא הרף. כל התמונות צולמו מחדר האוכל של האכסניה, ובחוץ עמדו קרוואנים של מבקרים אחרים. זה לא בדיוק מה שרציתי שיופיע בתמונות, אבל הארוע היה חשוב מידי מכדי להתעכב על קרוון כן/לא בתמונה. עננים בלתי קרואים כיסו את השמים וקלקלו את החגיגה, וכבר חשבנו שלא נראה כלום, אבל אז נוצר פס של אור בין קו האופק מלמטה לקו העננים מלמעלה, דרכו ראינו את הזריחה. למען האמת הזריחה והשקיעה נראו ממש אותו הדבר בתמונות.

התחלת הצילום קצת לפני חצות – עדיין אור בחוץ.

השמש שוקעת מתחת לקו העננים ונחבאת מאחורי רצועת ההרים שבאופק.

כבר חשוך סביב,המתנו קצת כדי לראות את הזריחה. והנה היא באה.

איני יודעת כמה דקות חלפו, אבל אור היום החל לעלות. יום חדש נולד לנגד עינינו, הלכנו לישון נרגשים מן החוויה

רייקיר הוסטל סיברג

HI Hostel Serg

Reykir

Hrafjr

500 Br/p>

354-451-0015 / +354-894-5504

[email protected]

75$ לחדר לזוג

יום רביעי 22.6.11

ליום זה היתה מתוכננת לנו נסיעה ארוכה לכיוון צפון-מערב, על כביש 68 מרייקיר אל חצי האי ה"כרבולת" לאורך כביש הפיורדים דרך איזאפיורד ואז לכיוון דרום, כשהיעד מפל דיניאנדי צוק הציפורים והעיירה בילדודלור ללינת לילה. אבל בפועל השתנה המסלול. כשהגענו לעיירה הולמאוויק Holmavik כבר עברנו כברת דרך תחת מעטה עננים כבדים שרבצו מעל האיזור. נראה היה שכל היום ירד כאן גשם . החלטנו לבדוק מה הולך להיות מזג האויר בהמשך היום. בהולמוויק, נכנסנו אל מרכז מידע לתייר, וקיבלנו תחזית מידית על מזג האויר כאן, ובאיזור היעד, והבנו שצריך לעשות תכנון מסלול מחדש. במקום.

מרכז המידע למטייל בהמבנה הלא אטרקטיבי הזה, היה מאד מסודר ויעיל מבפנים.

הערה כללית: כל מרכזי המידע למטייל באיסלנד יעילים ביותר בנוגע למזג האויר. אתה מקבל מידע עדכני לכל איזור בו אתה נמצא, או רוצה להגיע.

הגברת במשרד המליצה לנו לחתוך את ה”כרבולת” ולקצר בכך את הדרך ליעד הבא – בילדודלור. שם המתין לנו חדר באכסנית נוער נוחה, אבל בלי מקלחת החדר. וכך עשינו.

חזרנו על עקבותינו דרך קצרה על כביש 68. נכנסנו לכביש 61 ואיתו חתכנו את ה”כרבולת” די צמוד לבסיסה עד לכביש 60. מיד לאחר שעברנו את צוואר ה”כרבולת” ונכנסנו לכביש 60 החלו נופי הפיורדים ללוות אותנו דרך ארוכה במעלה ההר, והנופים היו יפהפיים. הצבעים שיחקו כאן תפקיד חשוב : פיורד כחול, טרשים שחורים או חומים פה ושם, ומישורים חשופים כמדבר ומרחבים רחוקים. עצים ושיחים כמעט לא נראו ובעיקר דל היה מספרם של היישובים וגם הם היו קטנים, לפעמים מספר בתים זעום, בעצם חוות של בודדים, בעלי חיים נראו באחו, כשהיה כזה על הדרך.

פיורד וטרשים

שומם כאילו לא דרכה כאן רגל אדם, ובכל זאת יש כביש שלפעמים הוא הופך לדרך כורכר, לעיתים רחוקות רכב בא מולנו להזכיר שאנחנו לא לבד בחבל ארץ זה.

גם כאן חבוי פיורד שעוד מעט יתגלה לנו

ולמרבה הפלא אחרי כמה פיתולי כביש כשירדנו מההר הזה אל קו גובה הפיורד, התגלה לנו יישוב קטן או תחילתו של יישוב הפולש אל תוך הואדי שמצידו האחר של הגשר זורם הנהר באפיק צר אל הפיורד. מעבר לגשר מתפתל הכביש ועולה שוב אל ההר שממול.

ואמנם כך מתנהלת הדרך: כשמגיעים לפיתול הוא לרוב נמוך ובגובה הים, ואז עולה הכביש אל ההר הבא, הנוף נפתח מגבוה, והכביש חוצה אל הצד השני ומתחיל לרדת אל הפיורד הבא, וכן הלאה.

באחת הפעמים שעלינו בהר, ראינו “בוטקה” אדום וחשבנו לגשת לראות מה הוא אומר, וגם כי הגיעה .שעת ארוחת הצהרים. עצרנו.

הבוטקה האדום מבחוץ

ניגשנו לדלת והנה היא נפתחת, בתוכו דרגש עם מזרון, שמיכות ושולחן ועוד אביזרים. מחשבה ראשונה היתה שזהו מעון זמני לעובדים בכביש בתיקונים שראינו פה ושם, שיוכלו לבלות כאן את הלילה וחשבנו שלא נאה לפלוש לרכוש הפרט, ויצאנו. אבל אז ראינו על הקירות החיצוניים הדפסה של סמל הצלב האדום והבנו שזהו בעצם מחסה S.O.S. לטיילים שנקלעו בשעת סופה, ולפיכך, הרשינו לעצמנו להנות מהכנסת אורחים של איסלנד, וישבנו לאכול בנחת בתוך הבוטקה

אחר כך למדנו את המקום: הבחנו שיש שם תנור חימום , טלפון על חוטי, דרגשים לשינה, שמיכות מעילים ואפילו מצרכי מזון שאולי השאירו מטיילים שעברו כאן, כמו אורז כוסמת, חטיפים ובקבוקי מים. התאריכים היו תקפים.

התרגשנו מן הדאגה לעוברי דרכים, בעיקר לתרמילאים, שלא יקפאו מקור אם נקלעו לסופה או שהיתה זו שעת לילה שירדה עליהם במפתיע. היה שם ספר אורחים ורשמנו דברי הערכה.

ככל שעלינו בהר השתנה הנוף, היינו כבר די גבוהים בכרבולת, ההרים הגבוהים התחלפו במה שנראה כגבעות מושלגות, אלו בעצם פסגות ההרים , רק שתלוי מהיכן אתה משקיף עליהם.

בריכות של הפשרת שלגים ליוו אותנו לאורך הדרך.

הישימון המושלג היה מרהיב, וממש לא היה לנו חשק למהר לשומקום אבל השעון לימד אותנו שחשוב להזדרז אם רוצים לראות את מפל דיניאנדי ולהספיק להגיע באור יום לאכסניה.

היעד הבא כבר קרוב, מפל דיניאנדי. אבל שלא תחשבו שבדרך כבר נגמרו לנו הפיורדים אז הנה הפיורד האחרון בסידרה שלתוכו נופל מפל דיניאנדי.

מפל דיניאנדי Dinjandi הנופל כחצאית של בלרינה

מבט מקרוב

וממול המפל – הפיורד

ויש עוד מפלים ומפלונים על הדרך עד לעיירה בילדודלור.

בילדודאלור יושבת אף היא על פיורד. גם היא עיירת דייגים.

האכסניה

Bdudalur

Hafnarbraut 2

465 Bdudalur

Iceland

Tel. -354-456-2100,

354-860-2100

[email protected]

הישוב הוא בנמל קטנצ'יק בפיורד מדהים.

65$ לחדר לזוג

יום ה' 23.6.11 : היום אנחנו חוזרים לציבילזציה. לשם כך לקחנו מעבורת מנמל שנמצא על שומקום במפרץ הרחב שמפריד בין הכרבולת לחצי האי סנייפלסנס, ולוקחת אותנו לסטיקיסהולמר עיירת הנמל על חצי האי סנייפלסנס.

ולמרות שהמקום רחוק מיישוב, מגיעים לכאן אנשים שוכרים מפרשיות ויוצאים לשייט במפרץ.

המעבורת כבר ממתינה לנו במעגן.

למרבה הפלא לא היינו יחידים, וטוב שהזמנו מראש מקום לרכב ולעצמנו.

לאחר הירידה מהמעבורת עשינו סיבוב בחצי האי סנייפלסנס שבקצהו המערבי הר הגעש סנייפלס. חצי האי נתן השראה לז'ול וורן בכתיבת “ספרו מסע אל בטן האדמה “ ובכך הפך אותו לאטרקציה תיירותית.

פסגתו המושלגת והמעוגלת של הר הגעש סנייפלס.

לאורך החוף הדרומי סלעי בזלת מוזרים מזדקרים מן האדמה

אגם הברבורים

ואז התקדר מזג האויר, גשם ושמש שמשו בערבוביה ויצרו קשת גדולה בשמים

יצאנו מחצי האי ונכנסנו לעיר בורגרנס. המקמנו באכסניה שלנו. כאן זכינו בחדרים עם שירותים צמודים וזה היה מעולה.

לינה בבורגרנס.

Borgarnes

Borgarbraut 9-13

310 Borgarnes

Tel. (+354) 695 3366

borgarnes@hostel.is

ששי-שבת 24-25.6.11 : נסיעה מבורגרנס לאיזור גיאותרמי בדיילדרטונגה, רחצה בלגונה הכחולה, לינה ברייקיאויק

אז נכון שזהו בקר יום ששי, וצריך להגיע לפני שבת לרייקיאוויק כי שם הדירה ששכרנו. אבל עשינו חישובי מסלול וראינו שנוכל לעשות זאת די בקלות. מיד על הבקר יצאנו מזרחה. נסענו לראות נהר הלאבה המאובן, את אתר הגיאותרמי בדיילדרטונגה. ואת מפלי ברנפוס Barnafoss, הם אינם גבוהים אבל הנפילה שלהם כמו אשדות. בין לבין הגענו לחוות סוסים וקיבלנו הסברים מעניינים.

אז אנחנו נוסעים בנחת מזרחה, ותוך כדי נסיעה ראינו מרחוק עמוד עשן, במחשבה שניה יותר הגיוני שזה יהיה עמוד ענן או אדים, והחלטנו לבדוק מה זה. נכנסנו לחצר חווה, כי משם היתמרו האדים מן האדמה. וכאן נכונה לנו הפתעה מדהימה.

במקום להכביר מילים אשים כמה תמונות

עמוד אדים שנראה כמו עמוד עשן

בתוך חצר החווה, האדים עולים מהמים הרותחים, רותחים ממש , מבעבעים.

רואים את הביעבוע

הצינור מוליך את המים הרותחים למתקן שמספק חשמל. אל תשאלו אותי איך זה עובד, אבל קראנו שזה מספק חשמל לכל האיזור.

המשפחה שגרה כאן, בנתה חממה גדולה ממש, ומגדלים שם עגבניות בעזרת החום של המים האלה. נסים ונפלאות, וזה עוד לא הכל.

הנה כאן עגבניות למכירה. אין כאן איש לאסוף את הכסף, אבל רשום שמי שלוקח שקית עגבניות שם בקופה 200 קרונות. איזה אמון בבני אדם. קנינו, שילמנו ושמחנו מאד.

מכאן המשכנו אל נהר הלאבה. ההתפרצות שגרמה לנהר הזה התרחשה לפני שנים רבות, ואורך השובל שגלש כנהר הוא כ-50 ק”מ.

ועכשיו לגמרי במקרה - חוות בהסוסים. אוסטרלי נחמד שהיגר לכאן לפני כ- 20 שנה ומגדל סוסים

טוב, לא היו שם הרבה סוסים, חלקם נמצאים במרעה בשדות, אבל הם היו יפים

ואתר אחרון מפלי ברנפוס.

אחד הערוצים הגועשים של מפלי ברנפוס

האשד

מבט מהנקודה הגבוהה

והיגענו מוקדם לרייקיאוויק, כך שהספקנו עוד לנסוע למרחצאות הלגונה הכחולה. כולנו הסכמנו שהמרחצאות במיוואט היו מוצלחים יותר.לצערי לא צילמתי במרחצאות.

את השבת בילינו באחד מפרוורי העיר,על יד הים, בדירה פרטית בקומה שלישית,, שהכילה שני חדרי שינה וסלון, 2 מרפסות, ופינת אוכל.

הדירה מעולה, מרווחת מאד מתאימה למי שזקוקים למטבח,לבישול עצמי כמונו

הסלון

המטבח ופינת האוכל

נוף – מבעד לחלון היינו עדים לתופעת גיאות ושפל בבריכה העגולה שמי הים ממלאים ונסוגים כל יום בשקדנות

והשכונה הנחמדה. הרכב שלנו משמאל ומעליו הדירה

לינה בדירה פרטית ברייקיויק

190$ ליומייםלזוג

טל. 354-820-3014

זהו – עד כאן חוויה ושמה איסלנד.

מומלצת בחום.