בשבוע פורים תשע”ה, יום א' 1.3.15, יצאנו לשלושה ימים ברכב פרטי, 2 אנשים, אל מסע בכל רחבי ירדן, החל מגבול ערב הסעודית בדרום ועד לעמאן וצפונה, ובדרך עצרנו בים המלח ובפטרה.
הרבה אנשים נבהלים מהכנסת רכבם הפרטי לירדן (מותר רק רכב פרטי שבעל הרכב נמצא בו), מסיבות ברורות בענייני בטיחות, אך אלו שלא חוששים, עדיין נמנעים מסיבות כספיות. אז פה כבר אנפץ דעה, כניסה עם רכב פרטי עולה פחות מטיול רגלי, עקב מחירי התחבורה למי שירצה להגיע רחוק, אך בעיקר מחירי הדלק הזולים מאפשרים התפרעות בנסיעות (עברתי 900 ק”מ בשלושה ימים), ובטח ובטח שהכל ביחד מגיע לשליש מעלות של הטיסה הכי זולה הלוך חזור מנתב”ג לעמאן.
עברנו במסוף רבין/ערבה, בימי לחץ יש בדיקות קפדניות לגבי אי הכנסת אוכל ופריטי דת (תפילין וכיפה), בזמן שאני הגעתי המסוף היה שומם והשומרים היו נחמדים לגמרי, הם העבירו את התיקים במכונת שיקוף ותו לא. דבר נוסף שהקל על הבדיקות הוא הצגת הזמנת המלון לפני המתחקרים, הנתון הזה מוכיח להם שלא באתם ללכלך את ירדן, לישון בהרים ובמערות ולהדליק מדורות, אלא אתם תיירים “נורמלים”. מיד אח”כ תצטרכו להחליף את כל הכסף לדינר ירדני על מנת לשלם את האגרות וכן את המחייה בירדן. הירדנים לא מקבלים אף מטבע בחנויות מלבד הדינר הירדני (קיימת חנות המרת כספים במסוף).
הגענו ביום ראשון לעקבה, הזמנו מלון מראש בספונטניות ופשוט התחלנו לרוץ עם הטיולים ברכב. הכבישים לא קלים, יש תאונות קלות רבות בירדן והנהג הירדני מזעזע ברמות מפחידות. לכן מלבד הביטוח צד ג' שהנכם מחוייבים לעשות בגבול (שתכל'ס לא יגבה אתכם במאום), עשיתי ביטוח ב”הפניקס” לשבועיים ע”ס 200 ש”ח בערך, יקר אבל חובה.
הערים בירדן, גם היוקרתיות ביותר הם במקסימום אשקלון או אשדוד ויש לעיתים מקרים מזעזעים כמו עקבה המקבילה לאילת מבחינת ירדן, שנראית יותר גרוע מדרום ת”א על כל המשתמע מכך.
השגרה נחמדה, כל כמה קילומטרים יש שוטרי תנועה או אנשי צבא שתמיד עוצרים אותך עם הרכב, רובם לא יודעים אנגלית אך הם משחררים אותך מיד בכבוד. מבחר המכוניות בירדן מסתכם אולי ב-6 חברות ולכולן דגמים ספציפיים בצורה קיצונית המדגימה את פערי המעמדות בירדן, לדוג' יונדאי – רק דגם אקסנט שנת 97', קדילאק – רק דגם SRX, וככה הלאה ביתר החברות. אני והסקודה סיטיגו שלי, היינו דגם הסקודה היחיד שראיתי בכבישי ירדן, וכך גם ההתפעלות של הירדנים מהרכב…
לגבי אינטרנט ושיחות טלפון, רוב בתי המלון ומרכזי הערים עם אינטרנט חינם, אבל… זה מפתיע אך יש קליטה מספקית הסלולר הישראלית ברוב מערב ירדן ופנימה עקב הקירוב לישראל, ולכן גם יכולתי לנווט עם וויז ולנהל שגרת אינטרנט רגילה רוב הזמן ללא צורך בחבילת חו”ל.
מטיילים דתיים (כמוני), כצפוי יצטרכו לחיות כמו מחבלים של החמאס במנהרות תת קרקעיות מתחת לכרם שלום – רק עם אגוזים, שקדים ותמרים. גם לדתיים לייט, בכל המסעדות שבדקתי שמגישים קפה, זה או שיש גם בשר או שמשתמשים בחלב לא כשר. בקיצור מי ששומר על כשרות יהיה בבעיה בזמן שהותו בירדן.
אני מקווה מאוד שעזרתי ועניתי פה על כמה שאלות ודילמות לגבי טיול לירדן עם רכב או רגלית, מכיוון שכשאני יצאתי, לא מצאתי יותר מדי עצות מעודכנות מהשנתיים האחרונות, כמו כן לצערי שגרירות ישראל בירדן לא ענתה לי לטלפונים ולמיילים (קחו זאת בחשבון שאין על מי לסמוך שם ובטח שלא עליהם, אלא רק על עצמכם, תכנון קפדני מראש ועל בורא עולם כמובן...)
סיכום:
סה”כ הטיול היה קצר, מעניין, ספונטני ולא יקר, להלן סיכום התהליכים והעלויות מא' ועד ת':
דיבור אנגלית או ערבית – חובה !
הוצאת רישיון בינלאומי – רשת מ.מ.ס.י בארץ – 16 ש”ח
תרגום רישיון רכב לאנגלית – רשת מ.מ.ס.י בארץ – 15 ש”ח
ביטוח בריאות לשבוע – קופ”ח כללית – 21 ש”ח
מלון 3 כוכבים – 278 ש”ח
2 מיכלי 35 ליטר אוקטן 95 בתחנות דלק בירדן – 240 ש”ח (זול, מאוד..)
ביטוח רכב צד ג' – חובה בגבול – 37 דינר ירדני = 208 ש”ח
תשלום על לוחית זיהוי ירדנית לרכב – בגבול – 55 דינר ירדני = 310 ש”ח
ביטוח רכב מקיף – הפניקס – 205 ש”ח
מעבר מישראל לירדן – מסוף ישראל – 106 ש”ח לאדם
מעבר מירדן לישראל – מסוף ירדן – 20 דינר = 112 ש”ח
מעבר רכב מירדן לישראל – מסוף ירדן – 5 דינר = 28 ש”ח
הוצאות אוכל כשר לשלושה ימים (פירות וירקות) – 60 ש”ח
סה”כ – 1600 ש”ח עבור כל הבירוקרטיה והשגרה.
מעודכן למרץ 2015