ירדן מהר נבו ועד עקבה

לטיול יצאנו בזכותם של חברים טובים שארגנו חבורה מופלאה של מטיילים. הייתה לנו הזכות שחבר טוב נוסף הוא משה הראל, המוביל טיולי ג'יפים ברחבי העולם, לקח על עצמו לארגן עבורנו את הטיול, ביחד עם המדריך הירדני דאוד, שהוא דרוזי במקורו, אשר מלבד היותו שופע ידע ודובר עברית רהוטה, הינו אדם נעים הליכות ומשעשע. התחלנו את הטיול בכניסה בשעת בוקר מצפון, דרך שער שייך חוסיין. עוכבנו קצת בתור להחלפת כספים ובעניינים אחרים. ובסופו של דבר יצאנו כולנו באוטובוס מרווח, לכיוון הר נבו.

הדרך להר נבו חולפת בעיירות באזורים כפריים, ליד שדות מעובדים ואזורים מוזנחים יותר. נראה כי כל החיים של תושבי העיירות מרוכזים לצד הכביש, מעבר להם חלקות חקלאיות קטנות ומדבר. כאשר עולים להר נבו שפסגתו נישאת לגובה של מעל 800 מטר, מתחילים להתגלות לפנינו נופי הארץ היפה.

מערבית לעיר מידבא, אליה נגיע בהמשך. נמצא הר נבו. הנוף מהפסגה צופה לארץ ישראל, לים המלח ולירדן. בימים של ראות טובה ניתן לצפות ליריחו ואפילו לירושלים ולבית לחם.

על הר נבו שוכנת כנסיה שהקמתה הראשונה מתוארכת לשנת 393. בעקבות מחקרים היסטוריים וארכיאולוגיים אותר מקומה של הכנסיה שנשכחה, ובשנת 1932 נרכשה האדמה והוחל בבניית כנסיה חדשה מנזר פרנציסקני. את פסל הנחש והצלב, הקושר בין משה רבנו והצלב עליו נצלב ישו, עשה האומן ג'ובאני פנטוני. הפסיפסים מתועדים לסוף המאה השישית.

בשנת 2000 ביקר במקום האפיפיור יוחנן פאולוס השני, אשר נטע כאן את עץ הזית שבתמונה.

לאחר הביקור על הר נבו בתצפית ובכנסיה, נכנסים למסעדה הגדולה Restaurant terrace Souk הנמצאת בסמוך, ובהמשך מצדו השני של הכביש לחנות מפעל גדול Tree of life המייצר פסיפסים בשיטות הקדומות. אוסף אדיר של יצירות פסיפס מרשימות, וגם זוכים להסבר מעניין על תהליך היצירה.

המלון ללילה הראשון Main hot springs, ממוקם בנווה מדבר מופלא, בעומק 260 מטר מתחת לפני הים. במקום עשרות מעיינות מים חמים עד לטמפרטורה של 65 מעלות. חלק מהמעיינות סמוכים למלון ומוזרמים לבריכת המלון. טמפרטורת המים בסביבות 40 מעלות. מגיעים למלון באיחור מצטבר אחרי רדת החשיכה, אך זה אינו מונע מרובנו ללבוש בגדי ים ולגשת אל הבריכה, הניזונה ממי המעיין, לטבילה (שליקה) במי הבריכה החמים מאוד. ארוחת הערב הקבוצתית מסביב לשולחן הארוך, מלווה בבקבוקי יין טוב שהגיעו מהארץ, מחממת את האווירה ומגבשת את הקבוצה. לסיום יוצאים אל המרפסת וצופים אל המפלים, עד שהקרירות וההשכמה המוקדמת מגרשים אותנו.

למחרת השכמה מוקדמת. בגלל עיכובים בכניסה לירדן, לא הספקנו אתמול להגיע למידבא ולצפות בפסיפס הקדום. על אתר זה לא מוותרים והוא מצטרף למטלת היום. הדרך המדהימה שנחשפה בפנינו בלילה, מתגלית לפנינו ביום. ממינוס 260 מטפסים למידבא (Medaba) הנמצאת בגובה של כ700 מטר, הדרך רצופה פיתולים על סף תהומות עמוקים וגבעות צבעוניות בשלל גוונים.

חונים במגרש חניה הנועד לתיירים וצועדים לעבר הכנסייה. דרך רחובות נקיים עם שלל חנויות שנועדו למשוך את המטיילים. ממזון ועד לחפצי אמנות וביגוד. דאוד ממליץ ומתעכבים ליהנות מכוס מיץ רימונים מפרי האזור.

במרכז מבקרים קטן מתיישבים ומקבלים הסבר טוב מדאוד המדריך. אנו לומדים שהמפה היא רצפת פסיפס הנמצאת בכנסיית גיאורגיוס הקדוש, מתוארכת לתקופה שבין המאה השישית לשביעית, ומתארת את יישוביה המרכזיים של ארץ ישראל. המפה התגלתה מחדש בשנת 1884 בזמן שיחזור של כנסייה ביזנטית. חברנו לקבוצה חיים, מעשיר אותנו במידע נוסף על הימצאות עותק נוסף של המפה בפארק יער שוהם ליד שרידי כנסיה ביזנטית.

צועדים לחצר הכנסייה, שהיא כנסייה פעילה ובמרכזה, מוקפת בחבל המפה הנדירה. במרכזה ירושלים, המוצגת בהגדלה של פי עשר בערך מיישובים אחרים. במפה השלמה (שברובה לא שרדה) העיר תבאי שבמצרים היא הנקודה הדרומית וצידון היא הנקודה הצפונית ביותר.

יעדנו הבא הוא ואדי חסה שמזוהה כנראה עם נחל זרד המקראי , הנסיעה לשם מורידה אותנו, מגובה של כ 800 מטר אל גובה פני ים המלח. הדרך כרגיל רצופה נופים מופלאים וזו חוויה מיוחדת במינה לחזות בארצנו מצד מזרח.

לאחר שעוברים על פני אזור המלונות הגדול, בו בתי מלון רבים מרשתות מוכרות, האזור בהמשך נראה פחות מפותח ומפעם לפעם נגלה חוף רחצה מבודד.

חולפים על פני נחל ארנון שהכניסה אליו אסורה בחורף.

לאחר שחולפים על פני מפעלי ים המלח הירדניים, פונים מזרחה מכביש 35, בנקודה שנמצאת פחות או יותר מול נאות הכיכר. מגמת פנינו כאמור נחל זרד. החניון אינו מרשים כלל, ואינו מרמז על החוויה המצפה לנו לאחר צעידה של כמה מאות צעדים.

נאמר לנו שלישראלים הכניסה לנחל זרד אסורה. בגלל בעיות של התנהגות ישראלית. אבל לנו מתירים להיכנס. שומעים הרבה על התנהגות בעייתית של ישראלים כאן בירדן, בעיקר בקבר אהרון. בהמשך נפגוש בערוץ הנחל עוד קבוצה ישראלית, בנות בלבד, מעין מלכות מדבר.

לאחר הליכה בערוץ היבש והנאה מהנופים. מגיעים לקטע בו נרטבות הרגליים ואנחנו ערוכים מראש עם סנדלים ומקל הליכה לייצב אותנו על האבנים. ואדי חסה, לדעת חלק מהחוקרים, הינו נחל זרד המקראי שזרם עם נחלים איתנים נוספים לים המלח. כיום בגלל התייבשות האגן הדרומי של ים המלח, הוא זורם בהמשך בתוואי מלאכותי. המקום יפה מאין כמוהו, השילוב של צמחיה ירוקה, מים זורמים וקניון הסוגר עליהם מעשירים את החוויה.

הביקור ההליכה והטבילה מעוררים את התיאבון, ודרכנו בהמשך מובילה אותנו ליהנות מאירוח בדווי, בבית, לא באוהל, על מזרנים כמובן. חוויה נחמדה עם ארוחה עשירה המוגשת על ידי המארח הבדווי ובניו. רק הילדה הקטנה מורשית להראות פניה ולהשתעשע בחברתנו. הנשים האחרות אינן נראות בשטח.

היעד הבא העיר כרכ, אשר מקובל לזהותה עם קיר מואב העתיקה. מגמת פנינו היא המצודה הנמצאת במיקום אסטרטגי בגובה של כ850 מטר ושולטת על סביבותיה. בניית המצודה הסתיימה בשנת 1161. היא הייתה בידי הצלבנים, בהמשך בידי צלאח א-דין, ולאחר מכן בידי הממלוכים. בתקופה העות'מנית, למרות שהייתה הרוסה בחלקה, עדיין הייתה לה חשיבות אסטרטגית. בדצמבר 2016 היה במקום פיגוע טרור שבוצע על ידי מחבלים איסלאמיסטים.

אנחנו נהנינו מהסבריו המלומדים של דאוד ומהנופים מרהיבי העין ממרומי המצודה, ולאחר מכן המשכנו לעבר יעדנו הבא, מלון הייאט זמאן (Hyatt zaman) שבעיר פטרה.

פגיעה קלה של האוטובוס שלנו באוטובוס אחר, גרמה לעצירה ולהמתנה של כשעתיים עד שיגיע שוטר. כך זה כנראה בירדן , פגיעה קלה, אם לא סוגרים עניין לבד, ממתינים לשוטר.

מלון הייאט בפטרה היה בעבר כפר עתיק, וכעת הוא אתר נופש ברמת 5 כוכבים. החדרים מעוצבים על בסיס המבנה ההיסטורי, אך כמובן נוחים ומפנקים. שטח המלון הגדול מזכיר מבוך ואנו טועים את דרכנו בו. למרות האיחור הגדול ארוחת ערב מפנקת מחכה לנו, ולאילו המעוניינים בכך נפתח גם החמאם.

היום השלישי לטיול מצפה לנו משאת נפשנו, פטרה העיר הנבטית, או יותר מדויק בעיני, עיר המתים הנבטית. וכאילו תוספת לחגיגה מחכה לנו בהמשך גם פטרה הקטנה.

חניית אוטובוסים גדולה במיוחד. צועדים לאזור הכניסה בו חנויות לממכר מזון ושתיה וכמובן מזכרות למבקרים. לאלו שהתוכנית מאפשרת מצפה גם מוזיאון שנפתח ב2014 וגם מרכז מבקרים. אנחנו מתרכזים ברחבה לשמיעת הסבר ולהוטים כבר לחקור ברגלינו ובעינינו את האתר הנחשב לאחד מפלאי העולם העתיק.

אנחנו כמובן לא לבד, מדי יום פוקדים את האתר אלפי תיירים, פטרה קולטת את כולם, וכולם ללא ספק מתרשמים עמוקות ונושאים איתם את החוויה. משמעות השם פטרה היא סלע, והסלע הזה הוא בעצם אתר ארכיאולוגי גדול שמרוכז סביב אלפי קברים, חלקם כוכים בסלע ואחרים במקדשים מפוארים. פטרה העיר הנבטית חרבה בעקבות רעידות אדמה במאות הראשונות לספירה, ואת מקומה תפסו דרכי סחר אחרות.

הכניסה לאתר היא דרך קניון הסיק, קניון צר שקירותיו מתרוממים לגובה עשרות מטרים וחמוקי אבן החול הצבעונית שובי עין. לפני שנכנסים אל עיר המתים, עדיין בקניון הצר, מורה לנו הראל להסתובב ולצעוד לאחור לכיוון העיר, ולהסתובב כאשר מקדש אל ח'זנה יופיע אל מול פנינו במלוא תפארתו, וירגש את חלקנו עד דמעות. אכן מראה מרהיב וצבעוני, רחבת המקדש הומה אדם ומתערבבים בו תיירים מכל העולם, בדווים מובילי גמלים ומוכרי מזכרות.

זהו אחד המקדשים הגדולים שנבנה כמאוזולאום במאה הראשונה לספירה. הוא נקרא גם האוצר, משום שהאמינו שטמון בו אוצר. לאחר ששבענו ממראה המקדש ממשיכים לטיול של כשעה נוספת, נהנים מאירוח לכוס קפה ומגיעים עד לאמפי הגדול. משם נאלצים לחזור חזרה להמשך הטיול עם תקוה גדולה לשוב ולהגיע ליעדים רחוקים יותר בתוך האתר.

פטרה הקטנה, או פטרה הלבנה היא הפתעה נוספת. צנועה יותר חבויה מעבר לסיק קטן יותר, אך בהחלט מסבירת פנים וראויה לביקור. לאחרונה התגלו בה למרבה ההתרגשות ציורי קיר נבטיים בני כ2000 שנה. בהגיענו לסיק הוא היה מרוצף בשטיחים אדומים, לא לכבודנו, כנראה לקראת אירוע שאמור להתקיים בערב.

לאחר הביקור המרגש, נותר לנו יעד אחד נוסף הוא ואדי רם. ואדי רם ממוקם כשעתיים נסיעה דרומה מפטרה, ואנו זוכים להיכנס לשמורה הענקית ולנווה המדבר שלנו (Wadi rum oasis luxury camp) לאחר רדת החשיכה, כאשר הסלעים המקיפים אותו מוארים בזרקורים, ויוצרים תמונה שובת עין.

היות והשעה קרובה לשבע בערב, שעת פתיחת הבור בו מתבשלים שעות נתחי כבש ועוף יחדיו, מזדרזים לחדר האוכל. מפסידים את האקשן אבל לא את הטעם. תור ארוך מסתדר מול דלפקי האוכל כשמגמת כולם (כמעט) היא ליהנות מהתבשיל האגדתי, או בשמו בערבית מטפונה (קבורה). הומלץ לחברי הקבוצה להביא יין טוב מהארץ ואכן בארוחת הערב נהנים גם ממבחר יינות טובים.

לאחר הארוחה מצטרפים לחגיגה באוהל האירוח, ריקודיים מסורתיים מקומיים בשילוב ריקודים משלנו כל מה שמצליחים להעלות בספוטיפיי.

התרגלנו כבר להשכמה מוקדמת ולאחר ארוחת בוקר טובה יוצאים בשיירה של שלושה ג'יפים מרווחים ליהנות מיופיו המיוחד של ואדי רם. המפגש עם הבדווים המקומיים מעלה בי את השאלה, מה רבה ההשפעה של המדינה בה נמצאים על אופיו של התושב? בדווי ישראלי מול בדווי מירדן, אחים, אך כל כך שונים. נראה שהשפעת המדינה שלנו על הבדווים בישראל גרמה לשינוי גדול באופי, בקיצוניות הדתית ובנורמות ההתנהגות. קשה כמובן מנקודת מבט של אורח לרגע להסיק מסקנות מובהקות.

מקום הלינה שלנו בואדי רם הוא לא בגלמפינג המפואר שבאתר, אלא בחדרים טובים מאוד, וזה בהחלט מספק.

הוואדי בדרום ירדן, הוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית, והוא מרשים בגודלו ובמיגון התצורות שיצר הטבע במשחקו בין אבן החול לסלעי הגרניט. לנו קל מאוד למצוא דמיון בין ואדי רם לתמנע שלנו שגם היא אתר מרהיב עין.

אנו מתחילים את הסיור באוהל אירוח נהנים מכוס תה ומהסבר מלומד, ויוצאים לסיור גדול באתר המופלא. במקום צולמו הרבה סרטים, "לורנס איש ערב" ב1962, ולאחרונה, "חולית" המצויין.

האזור הוא אתר תיירות מהחשובים בירדן, יש בתוכו עשרות מתחמי אירוח ברמות שונות. ניתן לטייל על סוסים על גמלים לטייל רגלית וכמובן, לטייל כמונו ברווחה על ג'יפים. כדי לחוות את המדבר ברגלינו יוצאים גם להליכה מדברית מרעננת. רואים את עלי החצב הטריים מבצבצים את יפרוק המדבר שמשמש לדברי הבדואים להכנת סבון וצמחים אחרים מהם יכינו לנו תה.

מצבם של הבדווים החיים באזור השתפר מאוד, כתוצאה מזרם התיירות הנכנסת והם מתפרנסים מצוין משירות לתיירים.

הרכבת החיג'אזית, תחנה אחרונה בטיולנו לפני הנסיעה הארוכה הביתה. הרכבת נסעה בין דמשק לאל מדינה שבערב סעודית. היא נבנתה על ידי הצבא העות'מאני בפיקוח גרמני. במלחמת העולם הראשונה הותקפה על ידי המורדים הערבים בפיקוד לורנס איש ערב, ובכך סייעו לבריטים לכבוש את ארץ ישראל ועבר הירדן. כיום משמשת הרכבת החיג'אזית כאתר תיירותי בלבד.

טיולנו מסתיים בנסיעה לעיר עקבה, תצפית מהאוטובוס, סיור רגלי קצר באזור השוק, הזדמנות לרכוש מבחר תבלינים, כגון הסומק שהתודענו אליו בטיולנו. ולקינוח קפה מצויין עם כנאפה.

נסיעה קצרה למעבר הירדני, פרידה מחברינו הירדנים, השוטר, הנהג, והמדריך המצוין דאוד, והנה כבר אנחנו במיניבוס הישראלי שיחזיר אותנו הביתה.

תודה רבה למארגנים הנהדרים שהזמינו אותנו להצטרף ולכל החברים שתרמו רבות להצלחת הטיול.