מזה זמן אני משתעשע עם הרעיון לבצע טיול עצמאי עם הג'יפ שלנו בירדן. עצמאי הכוונה לבד. אני, אשתי והג'יפ. באופן טבעי, השאלות והחששות היו רבים - איך נעבור את הגבול עם הרכב? מה אם תהיה תקלה ברכב? האם מסוכן ליסוע עצמאית בירדן? ועוד כל מיני אזהרות משונות מאנשים שהם לא יודעי דבר.
אבל איך אומרים - החיים מתחילים איפה שהפחד נגמר? - מסתבר שזה נכון. אחרי כמה בירורים עם אנשים טובים בירדן ובישראל, וחפירה מסויימת באינטרנט, החלטנו ללכת על זה. מדינת ירדן התבררה כידידותית למטייל העצמאי, בכל ההיבטים. בנוסף, השילוב של אתרי טבע עוצמתיים, מיוחדים וקרובים, עם היכולת לטייל בהם עם הרכב שלנו, הפכו לטיול מדהים, מרגש, ייחודי ומהנה - וגם קרוב וזמין.
עיתוי הטיול הוא חשוב - סוף אפריל היה מצויין עבורינו, ללא גשם ועם טמפרטורות במדבר בין 15 מעלות בלילה ל-30 מעלות ביום.
אני אשתף כאן את מסלול הטיול ואיך הוא בוצע, אבל כאמירה כללית - אל תהססו - עם רכב, בלי רכב, בזוג, כמשפחה - סעו ותיהנו, וכמה שיותר מהר לפני שיהיה עמוס ותיירותי מידי.
לגבי נסיעה ברכב שלכם בירדן - אין שום בעייה, כל האתרים כולל בואדי רם מופיעים בגוגל מפס ואין שם גניבות או פריצות לרכבים. כמה דברים חשובים:
תדלוק בדלק 95 ולא 90 כדי לשמור על המנוע. השמועות אומרות שהדלק בחלק מהמקומות מהול.
באמפרים. לא מדובר בבמפר ישראלי מתון, אלא הגבהה משמעותית של הכביש, לעיתים עד רמה לא סבירה. חלקם נמצא ממש על הכביש המהיר, בדרך כלל ליד מסגד או לפני מעבר באזור מיושב, כתחליף לרמזורים. אם פספסתם אחד כזה ואתם במהירות 80 קמ"ש או יותר מזה, אתם עפים באוויר, מפרקים את האוטו, ואולי גם מאבדים עליו שליטה. שימו לב וסעו לאט עד שתתרגלו לזהות את הבאמפרים מרחוק ולפי עיתוי הכניסה ליישובים או בסמיכות לעמדות משטרה.
חמורים תופסים טרמפים - קרוב ליישובים ובכביש הראשי שלהם זה די מבולגן - ילדים ואנשים רצים על הכביש - אין רמזורים בירדן וגם כמעט אין מעברי חצייה מסומנים. ליסוע בזהירות.
המסלול העקרוני שלנו היה של 5 ימים, כלהלן:
יום 1/2 - ואדי רם
יום 3 - פטרה והרי מואב ואדום
יום 4/5 - טיולי מים וים המלח
מבחינת הכנות מראש לנסיעה:
חשוב להזמין לינה ללילה הראשון בתוך ואדי רם כולל ארוחת ערב ובוקר ולהדפיס את אישור ההזמנה - לפעמים מבקשים להציג אישור הזמנת מלון מראש בצד הירדני
לשלם מראש את אגרת היציאה באתר חברת מילגם https://borderpay.metropolinet.co.il/ ולהדפיס את הברקוד לסריקה ביציאה מהארץ, עלות כ-200 ש"ח לזוג
להירשם לכניסה לירדן באתר הירדני https://www.visitjordan.gov.jo/form/ ולהדפיס את הברקוד
לקבוע עם מדריך מקומי שילווה אתכם בתהליך מעבר הגבול - הכרחי במיוחד אם אתם חוצים את הגבול לירדן פעם ראשונה עם רכב. אנחנו בחרנו באיאד שהיה תקשורתי ונתן הנחיות בכל נושא רלוונטי לפני הנסיעה. טלפון: 00962-77-9514191. מומלץ. עלות 65 דינר לכניסה ויציאה. איאד לא מגיע למעבר בעצמו אלא מפעיל את אבו טארק שנמצא איתכם במהלך המעבר גבול.
להכין מראש את מסלול הנסיעה בשטח בואדי רם באפליקציה שמאפשרת ניווט שטח אופליין על מפה לוויינית, מאחר ואין קליטה באזור – WIKILOC ו-GOOGLE EARTH הן אופציות טובות. צירפתי למטה שני קישורים למסלולים ב-WIKILOC שבעקרון עשינו אותם. כל האתרים הרלוונטיים שביקרנו בהם מופיעים גם ב-GOOGLE MAPS. בכל מקרה צריך יכולת ניווט בסיסית, אבל יש מספיק רכבים מסתובבים שם, בעיקר של מדריכים מקומיים בכל בעייה שיש. אפשר כמובן גם להגיע לאזור באמצעות טיול מודרך - יש הרבה כאלה שיוצאים מהכפר בכניסה לואדי רם.
המרת סכום ראשוני של 300 דולר לדינר ירדני לשימוש במעבר הגבול - לא כדאי להמיר בגבול העמלה שם יקרה מאוד. אחרי הכניסה ממירים מה שצריך באחד הסופרים בעקבה או בכפר ואדי רם - זה הכי אפקטיבי.
יום 1 - מעבר גבול וביקור בואדי רם הדרומי
אנחנו בחרנו להגיע לאילת בערב שלפני והעברנו את הלילה בקיבוץ אילות הנמצא מול מעבר הגבול. ביציאה מהקיבוץ יש תחנת דלק ללא מע"מ - חשוב להיכנס לירדן עם מיכל דלק מלא. הגענו למסוף מעבר רבין כבר בשבע בבוקר עם פתיחתו, בין הראשונים וללא תורים - מומלץ. כמובן שעל הבוקר תקשרנו עם המדריך הירדני לוודא שהוא מחכה לנו. הצגנו דרכונים בכניסה למסוף וקיבלנו הנחיות לתהליך מעבר הגבול שהיו גם מצויינות בשלטים:
מתחילים מהאשנבים של מילגם, שם מראים את תשלום אגרת הנוסע (תוודאו שיש לכם ברקוד ואם לא שידפיסו לכם באשנב, השומרים סורקים את הברקוד ביציאה מהגבול), מתרגמים את רשיון הרכב לאנגלית בעלות של כ-25 ש"ח (תשלום רק במזומן!) וקונים ביטוח מקיף לרכב לנסיעה בירדן אם רוצים (כ-500 ש"ח בכרטיס אשראי). שימו לב שבעל הרכב חייב להיות נוכח - אם לא אז צריך להכין מראש ייפוי כח נוטריוני וכדומה - במקרה כזה חשוב לבדוק באתר של מעבר רבין ובשגרירות הירדנית בישראל מה הפרוצדורה המדוייקת.
משם עברנו בעמדת סקירת הדרכונים הביומטריים וקיבלנו פתק יציאה (כמו בשדה התעופה בן גוריון), ואז אצל פקיד המכס הישראלי לצורך מילוי הצהרת מכס ורישום הרכב היוצא.
כל התהליך לקח פחות משעה וכבר עמדנו בתור קצר לעבור לצד הירדני.
התהליך הירדני מתחיל כבר 50 מטר אחרי שער היציאה הישראלי. המדריך הירדני פגש אותנו ולקח בעלות על המסמכים. בשלב ראשון פוגשים את מי שאחראים על בדיקת הרכב והחלפת לוחיות הרישוי. הפגישה לא הייתה נעימה, עם אמירות של "הרכב לא יכול להיכנס בגלל שיש לו כננת" (התשובה - הכננת לא עובדת) וגם "יש לכם לוחיות מיוחדות ואין לנו כאלה" - כבר מהתחלה היה ברור שאלו משחקים בשביל הבקשיש הידוע. המלווה המקומי לקח על זה בעלות וטיפל בזה דרך שטר של 10 דינר שנתנו לו. נוכחות המדריך הייתה חשובה וקיצרה תהליכים, בגדול התהליך כלל סריקת מזוודות, רכישת ביטוח חובה בחדר קטן צדדי בעלות של כ-50 דינר, סקירת הרכב והציוד שבתוכו (פותחים מגירות אחסנה, תיקים וציוד שברכב וכדומה, לא משהו מעמיק מידי), תשלום אגרות מעבר לירדן כ-50 דינר נוספים, החלפת לוחיות רישוי, והחתמת דרכונים. כל התהליך לקח כשעה, כך שבתשע בבוקר כבר היינו בתוך ירדן. את כל המסמכים שמקבלים חשוב לשמור באדיקות - תצטרכו אותם ביציאה מירדן. לאורך הנסיעה לא התבקשנו להציג אותם על ידי שוטרים וכדומה. בסך הכל מעבר הגבול בצד הירדני היה סביר, כמובן עם הבלאגן האופייני למעבר גבול יבשתי ומיושן. למעט ציידי הבקשיש בנושא הרכב והלוחיות, שגם הם התיישרו אחרי הבקשיש, כולם היו נדיבים ומסבירי פנים ודוברי אנגלית טובה.
ממש מול מעבר הגבול מעבר לכביש הראשי המוביל לעקבה, יש מספר סופרים להצטיידות במה שרוצים (מים, פירות וכדומה). לפי השמועות לא נותנים להכניס הרבה אוכל ומים לירדן, לא נתקלנו בשאלה לגבי הנושא במעבר הגבול עצמו.
ממעבר הגבול נסענו כשעה לכיוון מרכז המבקרים בכניסה לואדי רם. כבר בדרך למרכז המבקרים מתחילים לראות את הנופים המדהימים של הסלעים הזקורים מעל חול מדברי רב צבעים. בעקרון אזור ואדי רם מחולק לשני חלקים עיקריים - ממרכז המבקרים ודרומה, אזור מפוקח עם כניסה בתשלום. ממרכז המבקרים וצפונה, אזור לא מפוקח עם כניסה חופשית. ביום הראשון אנחנו מטיילים באזור המפוקח, ולכן שילמנו במרכז המבקרים את אגרות הכניסה בסך 30 דינר לואדי (5 דינר לאדם + 20 דינר לרכב 4X4). המרכז ניתן לעקיפה דרך השטח, אבל אנחנו בארץ זרה ופועלים לפי החוק המקומי.
ממרכז המבקרים נסענו נסיעה קצרה דרומה לכפר ואדי רם הנמצא בכניסה לאזור השמורה המפוקח. אל תצפו למשהו מיוחד, סופרמרקט בכניסה ובתים מוזנחים. בסופרמרקט, שנמצא בכביש הראשי בכניסה לכפר, החלפנו עוד דולרים לדינרים, בשער המרה מצויין יחסית לצ'יינג'ים בישראל או בגבול. התקשרנו למקום הלינה לדווח על כניסה לשמורה ולתאם הגעה (פרטים על הלינה בהמשך), הורדנו אוויר בצמיגים להקל על הנסיעה בשטח ובחולות, ויצאנו ליומינו הראשון בשטח ואדי רם, בסביבות שעה עשר בבוקר.
בדרום ואדי רם ביקרנו באתרים הבאים ולפי הסדר הזה כדי לבצע מסלול מעגלי בואדי. המרחק בין האתרים קצר, 10 עד 20 דקות נסיעה, ולכל אתר מספיק כחצי שעה סיור. הנסיעה היא על שטח מישורי וחולי ללא שום בעיות או אתגרי עבירות מיוחדים. בדרך רואים עשרות טנדרים פתוחים של טויוטה עם תיירים בטיול מאורגן, יושבים מאחור באוויר הפתוח. נהגי הטויוטה הבדואים יכולים לעזור מבחינת ניווט או כל בעייה אחרת. מה שכן, היינו המטיילים העצמאים היחידים בואדי עם רכב משלנו, וזכינו לתשומת לב רבה מהמקומיים ומהתיירים. והכי חשוב - ללא קשר לאתרים הספציפיים, האזור כולו מקסים ועוצמתי, עם נוף ירחי שכולל סלעים והרים המזדקרים מהקרקע, וקשת צבעים רחבה ומרהיבה של חולות, סלעים ודיונות. להלן כמה תמונות "כלליות" מהואדי:
להלן קישור למסלול הטיול של היום הראשון באינטרנט מאפליקציית הניווט ויקילוק, והסבר על האתרים הספציפיים בהם ביקרנו ביום הראשון:
https://www.wikiloc.com/offroading-trails/five-hours-in-wadi-rum-16906748
Al Ramal Red Sand Dune כולל טיפוס רגלי על הדיונה. לא מדובר בדיונה מיוחדת ביחס לאחרות בואדי, אבל היא הנקודה הראשונה בכניסה. בעקרון צמוד לכל נקודה יש מאהל עם תה בחינם, מקום מוצל למנוחה, וגם אפשרות לקנות שתייה קרה, קפה, חטיפים, כפיות וכדומה, והכי חשוב - בדואים ידידותיים ותקשורתיים.
Khazali Canyon כולל הליכה קצרה בתוך הקניון - הקניון יפהפה ומרשים וצר עם קירות סלע גבוהים, ויחסית עמוס מבקרים כי כל הטיולים המאורגנים עוברים בו.
The Little Arch - קשת שנחשבת קטנה, אבל יפהפיה בפני עצמה ומרשימה. אפשר לעלות על הקשת לתצפית על האזור ולתמונות מתבקשות...
מכאן והלאה כמות המבקרים והתיירים מתמעטת, מאחר והמקומות הבאים מרוחקים מעט מהמסלול המרכזי של הטיולים המאורגנים:
Abu Khashaba Canyon כולל הליכה קצרה בתוך הקניון - מדובר בקניון רחב יותר מקניון חזלי, הוא ניתן לביצוע לכל אורכו בכעשרים דקות, והוא יחסית מבודד - סביר להניח שתהיו לבד שם - יש יותר טוב מזה?... כשתגיעו לקניון, תוכלו להיכנס עם הרכב לחלקו הראשון וליסוע כמה מאות מטרים עד עץ יפהפה במרכז הקניון שהוא אידאלי להפסקת קפה פרטית.
Um Frouth Rock Arch - אחת הקשתות הגדולות בואדי רם, כולל טיפוס על הקשת הטבעית הגבוהה.
Chicken Rock - סלע מבודד הבולט מהשטח בצורת תרנגול, או יותר נכון פרה, תלוי מאיפה מסתכלים...
עם סיום הטיול באתרים בואדי רם בסביבות שעה 16:00, נסענו לאתר גלמפינג מתוקתק הקרוב לתחנה האחרונה, שצויין בגוגל כאתר מועדף לצפייה בשקיעה בואדי רם. הבחירה התבררה כנכונה - לאחר נסיעה קצרה הגענו לאתר הגלמפינג, קיבלנו חדר יפהפה עם אמבטיה ושירותים צמודים, ונחנו עד השקיעה. לאחר הצפיה בשקיעה הופתענו עם ארוחת ערב טובה כולל טקס הוצאת המטפונה מתוך האדמה, מופע מוזיקלי אותנטי, ושמיים נקיים מזיהום אור וזרועי כוכבים בהירים. אתר הלינה נקרא WADI RUM DESERT ADVANTURES, ומנהל האתר הוא MHAREV, שאיתו תקשרנו באימייל ובוואטס אפ לגבי ההזמנה, מיקום, וכל שאלה
00962-77-5288178 [email protected]
בשקיעה צופים מדיונה הצמודה לאתר, אליה ניתן לצאת ישירות מהחדר. להלן מספר תמונות מהאתר וסביבתו - מומלץ ביותר, מחיר של כ-500 שקלים לחדר עם אמבטיה צמודה, כולל ארוחת ערב ובוקר טובה, צוות ידידותי ומסביר פנים ועוד...
"תוכנית הבידור" במקום, שכללה נגן וזמר בדואי עם מוזיקה בדואית אותנטית וריקודי שורות עם שאר התיירים, הסתיימה בסביבות 11 בלילה. הלילה עצמו היה פשוט מיוחד - אין צפצופים או רחשי נסיעה מרוחקים - שקט מוחלט.
יום 2 - ביקור בואדי רם הצפוני ופטרה בלילה
לאחר ארוחת בוקר טובה באתר הלינה בשבע בבוקר (התעוררנו עם הזריחה...), נסענו כחצי שעה בשטח צפונה ליציאה מדרום ואדי רם, ועוד חצי שעה לתחנת הדלק DISI המופיעה ב-GOOGLE MAPS. משם נכנסנו לצפון הואדי לפי המסלול העקרוני שנמצא בקישור הבא:
https://www.wikiloc.com/hiking-trails/jordania-arcos-y-formas-rocosas-wadi-rum-65673946
המסלול הוא במגמת צפון, ואין צורך לחזור על עקבותיכם - מהנקודה האחרונה במסלול (הקשת הגדולה) אפשר ליסוע מערבה בשביל שטח כבוש וסביר ולהתחבר לכביש המוביל לפטרה.
בצפון ואדי רם ביקרנו באתרים הספציפיים באים:
Mushroom Rock - סלע בתצורה מיוחדת בצורת פיטריה
Valley of Colors - עמק חבוי בין הסלעים הזקורים, עם תופעת טבע ייחודית של משטחי חול צבעוניים שמשום מה לא מתערבבים אחד בשני למרות הרוחות התדירות
Rock Boat - סלע ענק בצורת ספינה, שמזכיר את הטייטניק...
והאתר האחרון בואדי רם - Giant rock bridge - גשר סלע ענקי וקשה לטיפוס, אבל עשינו את זה...
בנקודת הביקור האחרונה שלנו בואדי רם, הזמינה אותנו חבורת בדואים השוהים במקום ומציעים סיור גמלים ו"ליווי מקצועי" לטיפוס על הגשר, לשבת איתם לשיחה ושתייה חמה. השעה הייתה שעת צהריים, ומאחר וסיימנו את המסלול מוקדם מהמתוכנן, חברנו אליהם לישיבת שטח.
לשאלה האם יש קפה, הם ענו שלא, ואצלם יש רק תה. הסיפור הוא שקפה עולה כסף בירדן, בעוד תבלין התה השחור זמין בחינם בטבע בצורה כזו או אחרת. אז בכל אתר בדואי התה הוא בחינם, והקפה בתשלום אם בכלל זמין. הבאנו את הקפה שלנו מהרכב, והם השתמשו בו לצורך המשקה שאנחנו אוהבים. כשאמרנו להם שמדובר בקפה נחלת מירושלים מעורב עם הל, הייתה התלהבות מסויימת והשיחה קלחה גם למקומות אחרים - ישראל, ירושלים וכדומה. במהלך השיחה שמה אישתי לב שאחד הגמלים (נאקה) מעוטרת בסימונים אדומים ומספר פרחים. התברר שהנאקה היא נכס חשוב לבדואים, והיום יש לה יום הולדת וכך הם חוגגים לה בכל שנה...
במהלך השיחה, אחד הבדואים שאל אם אנחנו רוצים להצטרף אליהם לארוחת צהריים. זה נראה קצת מפתיע לאור זה שאין שם שום דבר חוץ ממדורת קפה וגמלים. אבל אמרנו שננסה. אחד הבדואים פשפש בתוך האפר של מדורת הזרדים שכנראה פעלה מהבוקר, והוציא מתוכו פיתה עבה וגדולה עשוייה מקמח חומוס, שנאפתה בתוך האפר במשך שעות. הפיתה נוקתה מהאפר במכות קלות, ובאופן מפתיע הייתה חמה וטעימה.
לאחר מכן הכין אחד מהם בתוך פיילה עגולה תערובת יוגורט עם עגבניות, וכולם כרעו מסביבה ואכלו ישירות מהפיילה, עם הידיים... אנחנו סירבנו בנימוס והמשכנו בדרכינו...
מאתר הקשת הגדולה, נסענו בנסיעת שטח כחצי שעה במגמה מערבה, עד לכביש המוביל צפונה לפטרה. עם העלייה על הכביש נסענו צפונה ישירות לפטרה כשעה, ובדרך תדלקנו בדלק 95. הדרך לפטרה היא במגמת עלייה, וכדאי לעצור באחת התצפיות למבט אחרון על ואדי רם המדהים מלמעלה, תוך כדי שתיית קפה מקומי.
בחצי שעה שלפני ההגעה לפטרה, בצד שמאל של הכביש, יש מספר חנויות מזכרות ענקיות עם תצפיות להרים שסובבים את פטרה - נחמד לעצירה לתצפית ומנוחה, אבל אל תתפתו לרכישה בחנויות - מדובר במלכודות תיירים קלאסיות שבהן עוצרים כל האוטובוסים של הטיולים המאורגנים.
בפטרה התמקמנו במלון הנמצא במרחק הליכה ממרכז המבקרים, על מנת שלא נצטרך להזיז את הרכב לצורך הביקור בעיר ובאתר פטרה. המלון עלה 90 דינר במקום 120 בגלל שהגענו ברגע האחרון Petra Jewel Luxury Hotel.
לאחר התרעננות בחדר, ירדנו רגלית למרכז המבקרים ורכשנו כרטיסים לפסטיבל פטרה בלילה (65 דינר לזוג בגלל הפסטיבל - מחיר של פטרה בלילה רגיל הוא 35 דינר לזוג) ולפטרה ליומיים (110 דינר לזוג). המחיר גבוה, אבל מה לעשות - מדובר באחד משבעה פלאי עולם... אם אתם רוצים לבקר במהלך שני ימים קלנדרים חייבים לרכוש כרטיס דו יומי - 55 דינר לאדם במקום 50 דינר. אותנו הטעו במרכז המבקרים, רכשנו כרטיס ליום אחד, ולמחרת כשרצינו להיכנס סורבנו. האדיבות הירדנית ומדריכים מקומיים שעזרו, אישרו לנו לשלם רק את ההפרש של 5 דינר ולא לרכוש כרטיסים חדשים מלאים במחיר של 50 דינר לאדם, אבל זו סתם הסתבכות והסברים וויכוחים מיותרים - עדיף לשלם מראש ליומיים גם אם לא בטוחים.
משם עשינו סיבוב בעיר ואכלנו במסעדת הפלאפל המומלצת JUNIPER במרכז העיר ארוחת צוערב זולה במחיר 10 דינר בלבד (פלאפל, חומוס, ציפס, סלט).
חזרנו לחדר למנוחה קלה, ובשעה שבע וחצי כבר היינו במרכז המבקרים בתור לכניסה לפסטיבל פטרה בלילה. בעקרון רוב השנה יש הופעה "רגילה" של פטרה בלילה, אבל מאחר והגענו מיד אחרי הרמדאן ועיד אל פיטר, היה שם פסטיבל מיוחד במשך 10 ימים שכלל מיצגי קול ותמונה ווידאו על המבנה המרכזי של פטרה - The Treasury. הוא אמנם עלה כפול מהרגיל, אבל בכללי, הרווחנו...
בשעה שמונה בדיוק, תחת חושך מוחלט, נפתחו שערי הכניסה והתחלנו לצעוד 1.5 ק"מ עד המבנה האמור. בדרך עברנו ב-Siq שהוא שביל צר לאורך קירות סלע טבעיים גבוהים ויפהפיים, עד היציאה לרחבת המבנה האמור. לאורך הצעידה, כחלק מהפסטיבל, היו נגנים, תאורות מיוחדות, שחקנים לבושים בתלבושות אותנטיות, ומעשנות שישה בריחות שונים - רומנטי ויפה.
הגענו לרחבת המיצג בין הראשונים, ותפסנו מקום ישיבה ישירות מול המבנה. יש שם קיוסק לשתייה חמה וקלה עם שולחנות וספסלים ממש מול המיצג. בשעה שמונה וארבעים התחיל המיצג, שהיה מרהיב, מעניין וצבעוני ותוכנן ובוצע על ידי אומנים ממדינות שונות בעולם - אם אתם מבלים לילה בפטרה, לא לוותר על פטרה בלילה.
עם סיום המיצג, חזרנו באותה הדרך בעלייה מתונה עד למרכז המבקרים, עברנו בעיר לנשנוש לפני שינה ומשם למלון.
יום 3 - פטרה ביום
בעקרון יש 2 דרכים לבקר את פטרה ביום, אם רוצים לראות את כל המקום ולא רק לבקר בחלק הראשון שמגיע עד קברי המלכים. אופציה אחת היא כניסה דרך מרכז המבקרים שנמצא במרכז העיר פטרה, הליכה עד לקברי המלכים, ומשם טיפוס של 800 מדרגות עד למנזר, ואז כל הדרך חזרה. אופציה שניה היא אוטובוס ממרכז המבקרים (כלול במחיר הכרטיס) או מונית מהמלון שלכם במחיר של 15-20 דינר, עד הכניסה לפטרה הקטנה (10 דקות נסיעה), משם הסעה שכבר מחכה לכם בטנדר 4X4 במחיר של 5 דינר לאדם כ-5 ק"מ עד התחלת מסלול ההליכה, ואז מסלול הליכה שבאופן כללי הוא במגמת ירידה, ועובר דרך תצפיות יפות על האזור, הגעה למנזר, ירידה של 800 מדרגות, ואז הליכה דרך הקברים עד למרכז המבקרים. ההבדל המרכזי בין 2 האופציות הוא שהתחלה מפטרה הקטנה היא בכיוון אחד ולא מצריכה הלוך חזור משעמם באותה הדרך, ולא מצריכה טיפוס של 800 המדרגות עד למנזר. לכן בחרנו באופציה הזו. נקודה חשובה נוספת היא מה לקחת לביקור - בפועל, אין צורך לקחת כלום חוץ מבקבוק מים אחד או שניים, כובע וקרם הגנה. לאורך כל המסלול יש מקומות לנוח ולרכוש נשנושים ושתייה קרה וחמה.
אנחנו קבענו מראש עם נהג מונית בשבע בבוקר במלון שלנו (אוטובוס ראשון ממרכז המבקרים יוצא בשמונה בבוקר), כדי להגיע מוקדם לפני ההמונים והאוטובוסים. הבחירה הייתה נכונה ולאחר ביקור קצר בפטרה הקטנה, קנינו כרטיס להסעה לתחילת המסלול במחיר של 5 דינר לאדם, ועלינו על ההסעה הראשונה לאותו יום לתחילת מסלול ההליכה (כ-20 דקות נסיעה בג'יפ פתוח).
להלן מספר תמונות של מסלול ההליכה הראשוני עד למנזר, שכולל תצפיות יפות על כל האזור של הרי מואב ואדום:
בשלב מסויים השביל שעולה ויורד קלות, מתיישר, ואז מגיעים לאתר הראשון בפטרה מהכיוון הזה - The Monastery. העוצמה של המקום שמתגלה לפתע מדהימה - קשה להאמין שמבנה ענק כזה סותת כולו בתוך אבן ההר ולפני אלפי שנים. העובדה שהגענו שם עם ראשוני המבקרים, לאחר הליכה קצרה ולא מעייפת, ובשעות הבוקר כשעדיין לא חם, תרמה להנאה מהמקום העוצמתי (חלק מהמבקרים שהיו שם הגיעו בהליכה שהתחילה בשש בבוקר ממרכז המבקרים ועברה דרך עליה של 800 מדרגות...). מול המבנה יש מרכז התרעננות מסודר עם מקומות ישיבה מוצלים.
לאחר התרעננות במנזר התחלנו בירידה בהמשך הדרך, והבנו שקיבלנו החלטה נכונה מבחינת כיוון המסלול - לעשות את מסלול המדרגות במגמת עלייה, שמתחילה כ-5 ק"מ אחרי הכניסה ממרכז המבקרים, זה נראה קשה ואפילו קצת מייאש, במיוחד כשהשלב הבא הוא לחזור את אותה הדרך. במהלך הירידה נהנינו מבריזה טובה, מעברי סלע צרים, מאהלי התרעננות נחמדים, ונופים יפים.
לאחר סיום הירידה, הגענו למרכז התרעננות גדול ומוצל שאפשר גם לאכול בו צהריים, ועשינו הפסקה ארוכה יחסית לפני המשך המסלול. משם המשכנו בדרך מישורית ופתוחה לכיוון מערות הקברים הפתוחים והענקיים שנראו כבר מרחוק. אל מערכת הקברים החצובה על צלע הר מגיעים אחרי טיפוס קצר, ובכניסה אליהם יש בריזה טובה להפסקת התרעננות נוספת.
מיד לאחר מערכת הקברים, עוברים את האמפיתיאטרון הגדול שנמצא מימינכם, ומגיעים לשדירת דוכנים ארוכה למכירת מזכרות שמובילה לרחבה המרכזית שלפני מבנה ה-TREASURY. אל תמהרו - בצד ימין מאחורי דוכני המזכרות יש שלט קטן THE CAVE CAFFE, לא בולט, והוא מוצב בכניסה לבית קפה שנמצא בתוך מערה קרירה ויפה, שבתוכה פוזרו שטיחים וכריות שמאפשרות שנ"צ ומנוחה מושלמים. בבית הקפה פגשנו מדריך מקומי של קבוצה מפורטוגל, שכשהבין שאנחנו ישראלים החל בשיחה קולחת וחידון על התנ"ך - איך קוראים לאישתו של יוסף? למה הישראלים והמוסלמים מאחלים עד מאה ועשרים?...
משם בהליכה קצרה יחסית מגיעים לאתר ה-TREASURY, שכמובן כבר היה עמוס מבקרים. לאחריו הולכים בשביל ה-Siq הצר והמוצל, בין קירות אבן מסותתות טבעית, ומגיעים עד למרכז המבקרים. החלק הסופי של השביל חשוף לשמש, ואנחנו החלטנו לקחת טרמפ ברכיבת סוסים לחלק הזה.
בסך הכל יצאנו למסלול בשבע בבוקר, וסיימנו בסביבות אחת בצהריים (כ-6 שעות) עם הרבה עצירות למנוחה ולהתפעלות מהמקום.
מהיציאה ממרכז המבקרים, הלכנו לרכב שלנו, שאותו השארנו בחנייה של המלון, התרעננו במלון לרגע, ויצאנו לדרך לכיוון ים המלח. המשך הטיול עובר בגובה בהרי מואב ואדום, ויש שתי אופציות עיקריות - נסיעה ארוכה עד למלונות ים המלח באותו הערב, או לינה באחד המלונות שעל הרי מואב. אנחנו בחרנו באופציה השנייה כי היינו עייפים מידי לנסיעה ארוכה של שלוש ארבע שעות עד מלונות ים המלח, והתמקמנו במלון אותנטי שנקרא Tafiah - Sila`a Heritage Village. בדרך למלון עברנו במקומות מוזרים וחלקם מפתיעים, כמו אתרי אנרגיה ירוקה אין סופיים עם מאות שבשבות רוח, שדות לייצור אנרגיה סולרית, ועמדת משטרה מוזרה שממש מעליה הסתובבה שבשבת רוח אימתנית. מסלול הנסיעה למלון ארך כשעה וחצי, עבר ביישובים שנראו די מרוחקים ומוזנחים, אבל כולו עובר בכביש "ראשי" של ירדן. הקילומטר האחרון למלון עובר בכביש צר ויפהפה על צלע הר, ובהגעה למלון יש הרגשה של נווה מדבר, עם מים זורמים בבאר עמוקה ועוד עיצובים אותנטיים שאינם אופייניים לירדן שראינו עד עכשיו. המלון בנוי על צלע הר והחדרים ממוקמים בתוך מבני אבן ישנים ששופצו עם קשתות טבעיות וכדומה. המלון הוקם על ידי תושבי הכפר וההכנסות ממנו מפרנסות את כל הכפר. 90 דינר ללילה ועוד 20 דינר לארוחת ערב (זו ממילא אחת האופציות היחידות באזור...).
קיבלנו חדר שהמרפסת שלו מתצפתת על האזור, ולאחר מנוחה קצרה וקפה שהכנו לבד, יצאנו לסיבוב קצר על צלע ההר. המדריך של המלון הסביר לנו את ההיסטוריה המיוחדת שלו ו"למה דווקא כאן", כאשר לפי המסורת האדומי הראשון התיישב בדיוק באותו המקום ומלחמת ישראל באדום התקיימה בואדי שמתחת למלון.
בשעה שבע בערב התכנסנו בחדר האוכל עם עוד מספר תיירים, צפינו בשקיעה ממרפסת חדר האוכל, אכלנו ארוחת ערב בסיסית של אורז ועוף בתוספת יוגורט שאותו אפשר לערבב עם האורז (די טעים), וקינחנו בבסבוסה וקפה.
חשוב להגיד - האתר מבודד יחסית, ומתאים לאוהבי השקט והאותנטיות.
יום 4 - ואדיות חסה ונומריה וים המלח
מאחר והלכנו לישון מוקדם, גם התעוררנו מוקדם, ובשבע בבוקר כבר התחלנו בנסיעה לכיוון ים המלח. מהר מאוד מגיעים לירידות לבקעה הירדנית, שמהן נשקף נוף מדהים לכיוון ישראל ובקעת הירדן, וכדאי לעצור בכמה מהן לקפה מקומי.
לקראת ההגעה לבקעה עצמה, תצורת ההרים מסביב הופכת ייחודית יותר ויותר, ויתגלה לעיניכם עמק ירוק ומיוחד באמצע הרים ומדבר - פשוט לעצור ולהשתאות.
לאחר החיבור לכביש הבקעה, נסענו עוד קצת צפונה, ופנינו ימינה (מזרחה) לכניסה לואדי חסה, על כביש סלול. לקראת קצה הכביש הסלול מגיעים לשער סגור, חוזרים מעט אחורה ואז יש שביל ג'יפים שיורד לתוך הואדי עצמו, וממשיכים בשביל בתוך הואדי עד שמגיעים לנחל עצמו שבו זורמים המים.
להלן נקודת הירידה הנוחה לואדי חסה בגוגל מפס:
https://maps.app.goo.gl/HuumJ6Wk5spvK6pEA
נסענו בואדי בשביל 4x4 כמה מאות מטרים, חצינו את הנחל לגדה השנייה, והתמקמנו לקפה והתארגנות מתחת לעצים על שפת הנחל ממש בכניסה לואדי. בעקרון אפשר להמשיך עמוק לתוך הואדי עם הג'יפ עוד כמה מאות מטרים, אבל אנחנו לא בעניין של להרוס את הטבע. שם גם השארנו את הרכב במהלך ההליכה בנחל.
ואדי חסה הוא הואדי הרחב בין השלושה המרכזיים שזורמים למרגלות הרי מואב (חסה, נומריה, מוג'יב). הגענו יחסית מוקדם בסביבות תשע בבוקר, והיינו לבד במקום.
ההליכה בואדי פשוט מקסימה, מים זורמים, תצורות טבע יפהפיות, צמחייה ירוקה על הגדות, צוקים צבעוניים, ושקט מושלם למעט פכפוך המים - פשוט גן עדן. טיילנו בואדי כשעה וחצי הלוך חזור. להלן מספר תמונות שאולי ימחישו קצת את היופי של המקום, במיוחד אם אתם לבד:
באינטרנט ניתן למצוא מספר תגובות על הואדיות, שמציינות "הרי זבל אינסופיים" של המקומיים. לא נתקלנו בזה בואדי חסה או בואדיות האחרים, הכל היה נקי ופסטורלי.
לאחר שהתחברנו שוב לכביש הבקעה, נסענו נסיעה קצרה צפונה לואדי נומריה. הכניסה לואדי נמצאת כמאתיים מטרים אחרי שעוברים אנדרטה גדולה שנמצאת משמאל לכביש. להלן נקודת הכניסה לשביל שמוביל לואדי נומריה בגוגל מפס, הכניסה אינה משולטת אז סעו לאט שלא תפספסו אותה:
https://maps.app.goo.gl/BktawCM8U4LQtfbM8
לאחר הפנייה לשביל נוסעים כ-500 מטר על שביל כבוש מתאים לכל רכב עד הירידה לואדי עצמו. בעקרון אפשר ליסוע בתוך הואדי עם רכב 4x4 כמה מאות מטרים, אבל אנחנו ועוד כמה מטיילים החנינו בכניסה בצל, והמשכנו ברגל. ואדי נומריה שונה מואדי חסה, מאוד צר יחסית ועם פחות מים זורמים, אבל כמובן עם ייחודיות משלו. אם אתם באזור אל תוותרו על הטיול בואדי, למרות שמספר ביקורות ישראליות מדברות על חוסר ייחודיות של המקום - לטעמי, השילוב של המים הזורמים במקום ומתחתרים בתוך צוקי אבן צבעוניים הוא יפהפה ומרשים, ושונה משאר הואדיות שטיילנו בהם. אפשר להעמיק בקניון דרך ארוכה, אנחנו טיילנו במקום בערך כשעה הלוך חזור. באיזשהוא שלב מגיעים למקום שבו המים זורמים בין במות אבן צרות ויפהפיות (התמונה האחרונה שלמטה) - שם עצרנו וחזרנו על עקבותינו. להלן מספר תמונות מהואדי:
השעה הייתה כבר שעת צהריים, וטיול בואדי מוג'יב, הוא ואדי ארנון, גולת הכותרת של הואדיות בירדן, עוד לפנינו. נסענו צפונה עוד כחצי שעה, והגענו למרכז המבקרים של ואדי מוגיב. כבר בהגעה (בסביבות שעה אחת בצהריים), נראה היה שהמקום עמוס, ולאחר שיחה קצרה עם אחד העובדים במקום, קיבלנו את המלצתו לא להיכנס לרשימת המתנה לאותו היום (כניסה אחרונה בשעה שלוש), אלא להגיע למחרת בבוקר בשעה שמונה לפני המוני האוטובוסים של הטיולים המאורגנים. ההמלצה וההחלטה הייתה נכונה כפי שתראו בהמשך.
חצי שעה צפונית לואדי מוגיב, נמצא אזור המלונות של ים המלח הירדני. באמצע הדרך, נמצא אתר המעיינות החמים המפורסם של ירדן (ma'in hot springs). בגלל שהיה חם, ויתרנו על הביקור במקום, למרות שההמלצות עליו חיוביות, ונסענו ישירות למלון היוקרה מריוט על שפת ים המלח.
נופי ים המלח בדרך מרשימים, חלקם שונים וחלקם דומים לצד הישראלי:
הלינה במלון מריוט עלתה מחיר מופקע (במונחים ירדנים) של 270 דינר ללילה, אבל הוא מפואר פי כמה ממלונות מקבילים בישראל וביחס ל-1300 שח זה די סביר למלון יוקרתי מאוד. וחוצמזה, מגיע לנו להתפנק...
המלון התברר כבחירה נכונה - יפה, מפואר, מפנק, עם חוף פרטי לים המלח, בריכת אינפיניטי צופה לישראל, הופעות אותנטיות בערב כולל רקדנית בטן אקזוטית (לנו שם ביום שישי בערב), ספא מפואר ושקט ועוד. אם בא לכם להתפנק זה המקום - להלן מספר תמונות:
ארוחת ערב אכלנו בקניון samara הסמוך, אפשר גם במלון, המחירים דומים, כ-30 דינר לארוחה זוגית מצויינת.
יום 5 - ואדי מוג'יב וחזרה הביתה
לאחר ארוחת בוקר במלון בשעה שבע בבוקר, נסענו כחצי שעה דרומה למרכז המבקרים של ואדי מוג'יב, הנקרא בעברית ואדי ארנון. המקום נפתח בשמונה בבוקר - היינו בין הראשונים, שילמנו 22 דינר לאדם, שכרנו תיק אטום למים לפלאפון, לבשנו חליפת הצלה, ויצאנו לדרך. בעקרון יש מספר מסלולים אפשריים, העיקרי שבהם הוא מסלול ה-Siq שאותו עשינו, לא ראינו קבוצות שיוצאות למסלול אחר. הצוות במקום משחרר את הנכנסים בקבוצות, אבל ההליכה היא עצמאית, כשבנקודות מסויימות מורכבות יותר בתוך הואדי יש משגיחים מקומיים.
השלב הראשון הוא כניסה לואדי דרך גשר ברזל, וירידה לתחתית הואדי בסולם:
כפי שניתן לראות היינו בין הראשונים להיכנס לואדי, וזה חשוב כדי להינות ולא לחכות בתורים לטיפוס או לחזרה דרך הנקיקים הצרים.
מהסולם והלאה הולכים בתוך הואדי במים, בין קירות סלע עוצמתיים וצרים, ונגד זרימת המים, ובמספר מקומות מטפסים מפלים בגובה של עד שני מטרים עם סולמות או חבלים. היופי אינסופי וייחודי, המים והטיפוס מוסיפים לאדרנלין, חוויה פשוט מטריפה.
בשלב מסויים מגיעים לחלק המעט יותר קשה במסלול, טיפוס מפלים בגבהים שונים. הטיפוס אינו קשה פיזית ויש סולמות וחבלים וצוות שעוזרים, אבל בכל זאת המים זורמים בכיוון הנגדי ומושכים למטה, והסלעים מחליקים, ולכן יש לבצע את החלק הזה בזהירות הנדרשת ולהישמע להוראות הצוות. בסוף המסלול מגיעים למפל פסטורלי שאפשר גם להיכנס מאחוריו:
לאחר מנוחה קצרה, התחלנו בחזרה באותה הדרך - מכיוון שכעת אנחנו עם זרימת המים, את המפלים פשוט מתגלשים בכיף, והנחל עצמו סוחף אתכם ברוגע על חליפות ההצלה עד ליציאה. פשוט תענוג.
ביציאה עצמה מצטערים שזה נגמר, ומתמלאים תחושת הישגיות וסיפוק - עשינו את זה!
לאחר התרעננות קצרה במרכז המבקרים, נסענו כשעתיים וחצי למעבר הגבול בעקבה. מעבר הגבול לתוך ישראל היה אפילו יותר מהיר מהכניסה, בלי ביקורות רכב בשני הצדדים, ושעה אחרי שהגענו למעבר הגבול הירדני כבר היינו בארץ ובדרכינו הביתה.
CHEERS!
עלויות:
אגרות מעבר ישראל וירדן כולל מלווה 250 דינר
לינה 4 לילות בירדן 500 דינר במלונות מצויינים
אוכל 100 דינר, דלק 100 דינר
כניסות לאתרים כולל פטרה היקרה 250 דינר
סך הכל כ-1200 דינר, כ-6000 שח, לזוג (מתוכם 2500 שח הלינה היוקרתית בים המלח והכניסה לאתר פטרה היקר)
מידע על ירדן:
להלן קצת מידע רלוונטי על ירדן, שכדאי לקרוא כדי להבין כמה ההיסטוריה של ישראל וירדן שזורות אחת בשנייה, גם בזמן העתיק, וגם בזמן המודרני:
הממלכה הירדנית ההאשמי גובלת בצפון בסוריה, במערב בישראל, בדרום בים האדום, במזרח בערב הסעודית, ובצפון-מזרח בעיראק. כ-90% מאוכלוסיית ירדן הם מוסלמים.
במהלך תקופת הברזל התפתחו בעבר הירדן המזרחי שלוש ממלכות - עמון, מואב ואדום. העמונים קבעו את בירתם בעיר רבת עמון, שם שנשאר מזוהה בעברית גם עם בירתה של ירדן המודרנית, עמאן.
על-פי התנ"ך, עבר הירדן המזרחי היה לנחלתם של שבטי ראובן, גד וחצי המנשה. שבטים אלו התיישבו בעיקר בחבל הגלעד, השוכן בצפונה של ממלכת ירדן של ימינו. בעקבות זאת, נחשב עבר הירדן המזרחי לחלק מארץ ישראל השלמה.
לכל אורך תקופת הברזל נלחמו עמון, אדום ומואב לסירוגין בממלכות ישראל ויהודה. התנ"ך מציין כי בתקופת שלטון דוד מלכיהן הוכנעו והעלו מס לממלכתו.
במאה ה-7 וה-8 לספירה הייתה ירדן חלק מהאימפריה המוסלמית הראשונה. באותה תקופה הפכה עמאן לעיר מרכזית והייתה למקום מושבו של מושל האזור. השם "ירדן" ("אל-אורדון" בערבית) הוטבע על מטבעות נחושת החל מתחילת המאה השמינית.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, המריד השריף חוסיין בן עלי את חצי האי ערב נגד האימפריה העות'מאנית במה שכונה המרד הערבי. המרד קיבל את תמיכת הבריטים, והפעולות הצבאיות הובלו על ידי לורנס איש ערב שהפציר בראשי השבטים להצטרף ללחימה בתמורה לשלל. חוסיין בן עלי המליך את עצמו למלך חג'אז ללא אישור או הסכמה מראשי השבטים האחרים, והבריטים שקיבלו מנדט על עיראק ועבר הירדן העדיפו את חוסיין בשלטון מסיבות מגוונות, כולל קשריו המצוינים עם לורנס איש ערב.
פייסל הראשון, בנו השני של חוסיין בן עלי, הומלך למלך הראשון של עיראק והקים את הממלכה ההאשמית של עיראק, ועבדאללה הראשון, בן אחר של חוסיין בן עלי, הומלך למלך הראשון של ירדן והקים את הממלכה ההאשמית של עבר הירדן.
בשנת 1946 קיבלה האמירות עצמאות והפכה ל"ממלכה ההאשמית של עבר הירדן", והאמיר עבדאללה הפך למלך.
תקופה זו, שבין סוף מלחמת העולם הראשונה לסוף מלחמת העולם השנייה מכונה "העידן הפורמטיבי" של ירדן. בתקופה זו ירדן המודרנית התעצבה מבחינה טריטוריאלית ומבחינה מדינית, כולל התגבשות של הזהות הלאומית הירדנית וביסוס שלטונו של עבדאללה. הצבא שימש בתקופה זו כגורם מפתח בביסוס לגיטימציה עבור השלטון, כמכשיר לאיחוד זהויות וגם כוח המאפשר השלטת סדר ותמיכה במשטר. המלוכה הירדנית ביססה את עצמה במדינה וקיבלה תמיכה רחבה בעם. הגאווה העממית במלכים ושליטתם הצליחה לתת ביטחון הן להנהגה והן לתושבים, מה שיצר מדינה ריבונית ירדנית תחת שלטון המשפחה ההאשמית האהודה.
במלחמת העצמאות של ישראל ב-1948, נחל הלגיון הירדני הצלחה יחסית לשאר צבאות ערב, ובסיום המלחמה שלטו כוחותיו בשטחי יהודה ושומרון ובמזרח ירושלים. מבחינת גורמי הממשל הירדנים, לא היה במהלך המדובר סיפוח יהודה ושומרון לממלכת ירדן, אלא כי אם באיחודן של שתי גדות הירדן למדינה אחת כולל דריסת רגל בעיר השלישית בקדושתה באסלאם - ירושלים. תפיסה זו התבטאה אף בבחירות לפרלמנט המחודש שהתקיימו בחודש אפריל 1950, אשר מספר הנציגים בו התחלק שווה בשווה בין שתי הגדות, וזכות הבחירה ניתנה לכלל תושבי שתי הגדות. רוב מדינות העולם הכירו דה-פקטו בשלטונה של ממלכת ירדן על שטחים אלו, ובריטניה הצהירה על הכרה רשמית בסיפוח הירדני. באופן כללי, בניגוד ליחס כלפי הפליטים הפלסטינים מטעם שאר מדינות ערב, אשר נע על הציר שבין חשד לבין חוסר אמון, הממסד הירדני היה מעוניין בשילובם של הפליטים הפלסטינים ככל הניתן, בין היתר כדי להצדיק את הלגיטימיות של סיפוח יהודה ושומרון לירדן. עקב זאת ניתן לכל פליט פלסטיני שביקש זאת אזרחות ירדנית מלאה, לרבות זכות בחירה לפרלמנט, ולא הוטלו כל מגבלות פורמליות על תנועתם ברחבי הממלכה, בניגוד למצב במדינות ערב האחרות. ביטוי לתפיסה זו ניתן לראות אף בתוכנית הפדרציה של המלך חוסיין משנת 1972, ובה הדגיש המלך כי מבחינתו, יהודה ושומרון והגדה המזרחית של הירדן לא מאכלסות שני עמים שונים, אלא עם אחד בלבד.
המלך עבדאללה נרצח בשנת 1951 על ידי פלסטיני בעת ביקור בהר הבית, ואת כיסאו של עבדאללה ירש בנו הבכור טלאל, שהוא הודח לאחר שנה בשל מחלת נפש. בנו הצעיר של טלאל - חוסיין - עלה לשלטון במקומו והוכתר למלך בשנת 1953 בגיל 18. שלטונו של המלך הצעיר היה בתחילה לא יציב, ובשנת 1964 הוכרז בהר הזיתים שבירושלים על הקמת אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין), אף שהשלטון הירדני לא עודד את הקמת הארגון.
בעקבות מלחמת ששת הימים, בה השתתפו הירדנים בלחץ מדינות ערב, הפסידה הממלכה את שטחי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים שכבשה ב-1948 לטובת ישראל. לאחר המלחמה, ארגוני הטרור הפלסטיניים הקימו בסיסים בירדן, וניהלו את ענייני קהילת הפלסטינים, שמנתה באותה העת כ-80 אחוזים מאזרחי ירדן. התגברות תקיפות הפלסטינים נגד ישראל משטח ירדן, וכן האיום על יציבות משטרו שכלל ניסיון להתנקש בחייו בעידוד סוריה,, הניעו את חוסיין להורות בשנת 1970 על מתקפות על בסיסי אש"ף, אירועים שזכו לכינוי "ספטמבר השחור", בהם נהרגו אלפי פלסטינים, ואנשי אש"ף נסו לדרום לבנון.
בעקבות תוצאות מלחמת ששת הימים, נמנע חוסיין מלהצטרף למצרים ולסוריה במלחמת יום הכיפורים, אך שלח כוח משלוח לסייע לצבא הסורי ברמת הגולן. זאת לאחר שהחל מסוף שנות השישים ניהל חוסיין מערכת יחסים סודית עם ישראל, שהפכה לגלויה יותר ויותר עד לחתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994.
בשנות התשעים החל מצב בריאותו של חוסיין להתדרדר. למרות שהיה ידוע כי יורשו הוא הנסיך חסן, אחיו הצעיר, סמוך למותו הדיח חוסיין את אחיו מתפקיד יורש העצר, ומינה לתפקיד זה את בנו עבדאללה, אשר עלה לשלטון עם מותו של חוסיין, בשנת 1999.
עבדאללה השני הוביל את ירדן לאימוץ כלכלה חופשית ולקו פרו-מערבי ברור, תוך ניסיון לשמור את מורשת אביו, לאזן בין הגורמים השונים בממלכתו, ולשמור על כיסאה של השושלת ההאשמית, אל מול הזעזועים העוברים על המזרח התיכון בתקופת מלכותו, לרבות האינתיפאדה השנייה, פיגועי 11 בספטמבר ומלחמת עיראק ומלחמת האזרחים הסורית שהובילה לזרם של פליטים עיראקים וסורים סונים למדינתו.
עד שנת 1965 המוצא הימי מעקבה היה מוגבל. בשנת 1965 נחתם הסכם חילופי שטחים בין ירדן לבין ערב הסעודית. ירדן ויתרה על כ-6,000 קמ"ר של שטחי מדבר נרחבים בפנים היבשה (מעל 6% משטח הממלכה), תמורת רצועת חוף של 12 קילומטרים דרומית לעיר עקבה, דבר שאפשר לה להרחיב את העיר עקבה ונמלה ולהקל על יבוא ויצוא סחורות דרך הים האדום.
כלכלת ירדן - הגידולים העיקריים בחלקה המזרחי של בקעת הירדן הם עצי הדרים וירקות. ברמה מגדלים בעיקר חיטה ושעורה, ובאזורים הצחיחים רועים עדרי גמלים וצאן. כמות המשקעים במרכז ירדן מועטה, והיא אף פוחתת ככל שהולכים מזרחה.ירדן ענייה במחצבים פרט לפוספטים שאותם כורים בסביבות עמאן. כמו כן ירדן מנצלת את אוצרות המלח, האשלג והברום שבמימי ים המלח. בשנת 1975 שבה החלה מלחמת האזרחים בלבנון העבירו בעלי הון ערבים את השקעותיהם מלבנון לירדן, יסדו בה מפעלי תעשייה, בנו שכונות מגורים ובנייני משרדים.
גאוגרפיה - שטחה של ירדן מגיע ל-92,300 קמ"ר (פי 4.2 משטחה של ישראל כולה), ורוב השטח הוא מדברי. פחות מעשירית שטחה של ירדן היא קרקע הראויה לעיבוד חקלאי, רובה מרוכזת לאורך נהר הירדן ובאזור הצפון מערבי של המדינה. שאר השטח הוא מדבר.
אוכלוסיה - אוכלוסיית ירדן מונה כ-11 מיליון נפש, מתוכם כ-3 מיליון אינם אזרחים. רוב תושביה משתייכים לדת המוסלמית, בעיקר לזרם הסוני. בשנת 1948 מנתה אוכלוסיית ירדן כ-400,000 נפש בלבד, רובם בדואים. אוכלוסייתה גדלה במהירות בשל גלי הגירה ממדינות שכנות. בשנת 1948, בזמן מלחמת העצמאות של ישראל, נהרו לירדן כחצי מיליון פליטים פלסטינים. בשנת 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, התווספו אליהם 180,000 פליטים נוספים מיהודה ושומרון. נכון להיום נמצאים בירדן כ-2.5 מיליון פלסטינים הרשומים כפליטים. כמו כן, בעקבות מלחמת המפרץ ומלחמת עיראק, היגרו למדינה כמיליון פליטים מעיראק, ובעקבות מלחמת האזרחים בסוריה, ירדן נאלצה לקלוט כ-1.5 מיליון פליטים מסוריה.
מקום האישה בחברה - בחוק הירדני ובנורמות המוסלמיות נפוצות בחברה הירדנית מעמדן של נשים שונה מהותית ממעמדם של גברים, ועל הנשים ישנן מגבלות ספציפיות אשר אינן מוטלות על גברים. דו"ח של ארגון אמנסטי סקר בשנת 2019 את מעמד האישה בחברה הירדנית, ומצא מקרים רבים בהם, על פי דעת הארגון, מופרות זכויותיהם של נשים. החוק הירדני קובע עונש מאסר על נשים שהפרו הוראה של דמות סמכות גברית, ועל נשים שהביאו ילד כתוצאה מיחסי מין מחוץ לנישואים. בנוסף, על נשים מתחת לגיל 30 לבקש אישור מדמות סמכות גברית כדי להתחתן, ולפני החתונה עליהן לעבור "מבחן בתולין" שמטרתו לוודא שהן בתולות.
