יום ב' 8/2 – יוצאים לדרך

מלון קימברלי – מנילה

אחרי ארוחת בוקר בשעה 09:30 אנחנו יורדים, פוגשים באדי הנהג המוגדר שיש לו תואר סמנכ”ל תחבורה במלון. המכונית שלו קצת מיושנת ולא מה שהציג לנו לפני חודש. אני מסביר לו שאנחנו רוצים לנסוע את הקטע האחרון ההררי בדרך קאנון המפותלת. לוקח בערך 40 דקות עד שיוצאים מהעיר ועולים על האוטוסטראדה. בדרך אדי מסביר כל מיני דברים היסטוריים. האוטוסטראדה טובה, מתחילה ב- 4 נתיבים ובהמשך שניים. משום מה באזור אנג'לס אדי יורד מהאוטוסטראדה ונוסע בדרך עירונית צפופה ואיטית. כאילו שרצה להראות לנו איך חיים באזור שלו. והוא ממשיך למרות שיש הפניות להמשך אוטוסטראדה. אני לוחץ קצת ובשלב מסויים הוא עולה על האוטוסטראדה ונוסע בה 5 דקות ויורד. אני אומר לו למה ירדת? יש עוד 20 ק"מ עד לתחנה הבאה. לא זה כאן הוא אומר לי. אנחנו מתחילים לקלוט שאולי הוא לא נסע כאן קודם למרות שהוא תושב אנג'לס, או שהוא רוצה לחסוך את הכסף של האוטוסטראדה. עצבים.

כעבור כ- 3 שעות אנחנו עוצרים להפסקת צהריים באיזה פלאזה ששייכת למשפחת אקינו.

ביג דיל.

נכנסים לסטארבקס והם שודדים מאיתנו 660 פזו. אנחנו משלמים גם על אדי.

מכאן כבר אין אוטוסטראדה והנסיעה מזדחלת. שטח בנוי ארוך. כל טרייסיקל מקומי מעכב את התנועה. בקטע מסויים לפני רוסריו יש תאונה שחוסמת את הכביש. המקומיים ממליצים על מעקף וזה מצליח. אנחנו עוצרים לפני רוסריו בתחנת אוטובוס. אדי אומר יש כאן בתחנה רק פיליפינים עניים, לא לתיירים. בעינינו המקום דווקא בסדר.

מתחילים בעליה לכיוון באגיו, דרך הררית יפה העוברת לאורך ערוץ נחל עמוק. בתחתית הרבה בולדרים. בעונה הגשומה הכביש סגור עקב מפולות. אנחנו עוצרים פעמיים. גשרי חבלים מקשרים בין הגדות. מפחיד.

מגיעים למקום הזוי בו יש פסל עצום שנחצב בסלע, ראש אריה. נתרם ע"י ארגון LIONS. מצלמים בשביל נירה ומאיר החברים בליונס ישראל.

מגיעים לבאגיו, מחפשים את מלון מיקרוטל ומוצאים. אדי אומר שהוא ישן באוטו. חוסך. צובט בלב. המלון מיקרוטל, נחמד מאד. חדרים מיקרו אבל מסודרים ומאורגנים יפה.ריח צבע, הם משפצים.

בהפסקת סיגריה שושי שומעת מאדי שהשומר במלון אמר לו שהדרך לסגדה אורכת יום שלם והיא קשה מאד, והוא לא ידע את זה קודם. מסתבר שהאידיוט אף פעם לא עבר את קו באגיו. הוא רק עשה הסעות מנילה באגיו וחזרה.

שושי חוששת שהוא לא ירצה לנסוע הלאה.

כשיצאנו לאכול אמרתי לו כי אחרי הטיול איתנו הוא יהיה מומחה לאזור ויוכל להיות מדריך. נסענו לקניון SM. מגרש חניה תת קרקעי ענק, בתשלום, מלא עד אפס מקום. יש במקום סופרמרקט, כלבו, וחנויות יוקרה. חולצת לקוסט 5500 פזו. יקר. שושי קונה חולצה יפה מקורית (לא לקוסט) ב- 375 פזו. אנחנו אוכלים ארוחת ערב במסעדה סינית (כמובן שעם אדי), היה טעים מאד, עלה 770 פזו לשלושה. אתמול שילמנו כפול.

חוזרים למלון, מתלבשים על רשת WIFI לא מוגנת ושולחים מיילים. המלון לוקח 100 פזו לשעה.

טלויזיה ולישון.

יום ג' 9/2 – יום בבאגיו, אפשר גם בלעדיו

ארוחת בוקר קלה במלון. בתשע וחצי יציאה. מטיילים בבאגיו וסביבותיה. הבעיה שהנהג לא מכיר כלום ואני צריך לנווט כל הזמן. וגם אז כל שני מטר הוא שואל אנשים איך להגיע. אנחנו מתחילים ב- TAM AWAN מוזיאון פתוח המציג כמה בקתות של השבטים, מקום נחמד וקטן. חנות מזכרות ומשום מה גלריית ציור בסגנון מקומי.

המשכנו לכפר חרשי העץ. עצרנו בחנות שמבחוץ נראית כמו דוכן אבל בפנים חנות ענקית עם עבודות עץ מקומיות יפות מאד, כולל עבודות מלוקקות לתיירים אסייתים. קנינו שם כמה וכמה פריטים ועלה 1050 פזו. משם חזרנו לבאגיו, הלכנו לשוק. ניסינו לנער את הנהג אבל הוא נצמד אלינו. שוק מאד מיוחד, מסודר ונקי. אגף הדגים גדול, המבחר גדול, נקי ולא מסריח כמקובל במזרח.

נכנסנו בשוק לאזור הפאסט פוד המקומי. הנהג היה בשוק. רק אנשים עניים אוכלים כאן אמר. אבל אכלנו וגם הוא אכל. על חשבוננו. שלוש מנות + שני קולה עלו 250 פזו, מחיר של מנה במסעדה. היה טעים ונעים.

המשכנו למוזיאון המקומי, קטן ומעניין.

מכאן נסענו לקאמפ ג'ון היי, מן היל סטיישן עם מלון מפואר מאד בסגנון המלונות האמריקאים והקנדים ברוקיס. מסלול גולף. תצפית נחמדה.

המשכנו למכללה הצבאית. מקום מדהים ביופיו, פתוח לקהל. מצוחצח ומבריק. הצוערים מצדיעים לכל מי שעובר. כולם מנומסים. נכנסנו ברוב חוצפה, לאחר שביקשנו כמובן רשות, לבניין המטה, ביקרנו בחדר הצלשים.

בערב יצאנו לאכול (שלושתנו כמובן) באותה מסעדה סינית. המחיר היום כ- 800 פזו.

בלילה סיימנו לראות את הסרט שהפך אצלנו לסדרה בהמשכים.

סרט המתח האמיתי יתחיל לנו מחר בבוקר בלי הכנה מוקדמת

קישור להמשך היומן:

חלק ב'

חלק ג'

קישור לתחילת הבלוג