ברד ירד בדרום ספרד? לא ממש - רשמים מאנדלוסיה

איך הכל התחיל

כבר ב-2014 רצינו מאוד לנסוע לאיזור, אך סיבות שונות ומשונות מנעו מאיתנו, כמו מרחק עצום בין מדריד, היעד הקרוב ביותר בעל טיסה ישירה, לאזור דרום ספרד.

בתחילת 2017, כשעוד התלבטנו לאן לנסוע השנה, קפצה מולנו מודעה על פתיחת קו ישיר למלגה עם סאנדור, וכשהיה מבצע, מיד קפצנו על ההזדמנות והזמנו טיסות לחמישי – חמישי לסוף יוני, החלטה שהתבררה מוצלחת בדומה לטיולים קודמים, שבחודש יוני יש פחות תורים ועומסים, והמחירים זולים יותר.

עוד על אזור אנדלוסיה ואפשרויות הטיול בו אפשר לקרוא כאן וגם כאן

היום הראשון - יום חמישי - נחיתה
הגענו ליום חמישי. ספרים נקנו, תכנונים תוכננו, והגענו לנמל התעופה.
עברנו במהירות יחסית את שלל הבדיקות, ולאחר טיסה לא ממש חלקה של חמש וחצי שעות, הגענו לשדה התעופה של מלגה ב-23:00 והגענו להשכרת הרכב.
קיבלנו פולקסווגן טוראן חדשה דנדשה, שהייתה מרווחת מספיק לארבעה אנשים, ושודרגנו לגיר אוטומטי, שדי הציל אותנו בערים העתיקות שהיו מאוד תלולות וצרות.

 נסענו בסביבות 20 דקות, עד שהגענו למלון הדירות Royal Oasis בעיר Benalmádena שבקוסטה דל סול.
 החלטנו לוותר על הקוסטה דל סול, ולטעום ממש קצת ממנה ביום האחרון, אך היינו זקוקים למקום קרוב להניח בו את הראש לאחר הטיסה, וזה ענה בהחלט על דרישותינו. אבל, קצת מסובך להגיע אל חדרי המלון, והמפה שקיבלנו בקבלה הייתה לא נכונה. למרות כל זה, המלון היה הכי מטופח מכל המלונות.

היום השני - יום שישי - אזור הכפרים הלבנים

כמובן שמי יכול להעיר אותנו בבוקר אם לא תרנגולים...
 מסתבר שבפארק שמול המלון שלנו, רובצים עשרות אם לא יותר ממאה תרנגולים ותרנגולות, שמסתובבות חופשי ברחובות ומעירות בקול רם את תושבי העיר. מראה הזוי.

 התארגנו ושמנו פעמינו לכיוון רונדה, הכפר הלבן (אם לא העיר הלבנה) היפה ביותר.
 הכפרים הלבנים שמסוידים מדי שנה מחדש לא נוצרו לתיירות, אלא כדי לקרר את הבית בקיץ הלוהט של דרום ספרד, וכפרים קטנים לבנים בתוך הרים גדולים חומים/ירוקים יוצרים מראה מיוחד.
 לאחר נסיעה לא מאוד ארוכה, אך בגלל תנאי הדרך קצת מעייפת, הגענו לרונדה. בדרך היו לא מעט שדות חמנייה.

 עיר יפה ומתוקה להפליא. נכנסנו קודם כל לזירת מלחמת שוורים, אחת מהעתיקות והשמורות בספרד. בכלל, מסורת מלחמת השוורים נולדה ברונדה ואחת מהמשפחות החשובות והנודעות בתחום בכל הזמנים גרה ברונדה.מרשים מאוד.
 נכנסנו גם למוזיאון שבזירה, המציג תלבושות של מטאדורים ושוורים.

משם המשכנו לטיילת על שפת המצוק, לגנים היפים Alameda del Tajo, שבהם המון עצים ומרפסות עם נוף מרהיב לעבר הסביבה, ולהמשך הטיילת, הטיילת של הפארדור המרשים של רונדה, ומשם לגשר המפורסם של העיר, Puente Nuevo.

הגשר "החדש" והמרשים נבנה במאה ה-18, והחדרון שבמרכזו שימש בעבר כבית כלא של רונדה.

לפני שנגיע לגיברלטר, בה נישן היום, יש לנו עוד עצירה קטנה ומיוחדת.
 הכפר Juzcar, כפר הדרדסים, היה פעם כפר לבן.
הכפר הקטן, בעל קצת יותר מ-200 תושבים, נצבע כולו בכחול יפהפה, לכבוד צאת הסרט "דרדסים", באביב 2011.
 בדצמבר של אותה שנה, סוני הציעה לתושבי הכפר לצבוע את הבתים בחזרה ללבן, אך הם סרבו. בששת החודשים שלאחר צביעת הבתים, ביקרו בכפר מעל 80,000 תיירים. עד יוני 2011, ביקרו בכפר 300 תיירים בשנה בלבד.

הדרך לכפר, חצי שעה מרונדה, לא לבעלי לב חלש. כביש צר, דו כיווני, תלול, מוביל כל הדרך מרונדה אל הכפר. חלק מבני המשפחה רצו להסתובב ולחזור, אך החלטנו החלטתי להמשיך. כבר מרחוק הצבע הכחול של הכפר בלט לעין.

הכפר חמוד ביותר, עם ציורי קיר של דרדסים ופסלים שלהם בכל מקום. ברחוב וגם בחצרות בתים.

​​לאחר ביקור קצר בכפר, המשכנו לכיוון גיברלטר. בדרך עברנו בכביש אגרה, ולאחר שעה וחצי הגענו למעבר הגבול.

בניגוד למקרים ששמענו עליהם, לא היה שום בעיה לחצות את הגבול, ולא עכבו אותנו בשום צורה.
 מומלץ לבדוק לפני הנסיעה את זמני נחיתת והמראת המטוסים ביום ההגעה, כי בגלל הגודל המזערי של המדינה, כביש הגישה לגיברלטר עובר בתוך מסלול שדה התעופה, וכשמטוס נוחת, הכביש נחסם, ונוצר פקק.

אנחנו שומרי שבת, והיה חשוב לנו לעשות, אם אפשר, שבת בקהילה יהודית. ובגיברלטר, יש קהילה יהודית ענפה, עם 4 (!) בתי כנסת פעילים.
 ישנו מחסור במלונות/דירות באזור המרכזי, וחפרנו וחיפשנו, עד שמצאנו דירה מקסימה ב- airbnb, במיקום הכי מרכזי, ברחוב הראשי. אבל, בדירה אין מזגן, אלא מאווררים, ובלחות של גיברלטר זה מאוד הפריע בהתחלה, ולאחר מכן קצת פחות.

השבת עברה בצורה נעימה ביותר. בתי הכנסת שם עתיקים ומעוצבים בסגנון מורי עתיק ויפה, הוזמנו לארוחות ובצהריים לאחר שהסתכלנו מראש באתר של שדה התעופה על זמני הנחיתות והמראות, הגענו לרציף במרינה לראות מטוסים נוחתים וממריאים בזמן שאנחנו משכשכים רגליים במים הקרים. תענוג.

מעניין היה לראות בעיר שאנשי הקהילה היהודית כלל לא מסתירים את יהדותם, בניגוד למדינות אחרות באירופה, ובמשך השבת התמלא הרחוב הראשי בחובשי כיפות.

היום הרביעי - יום ראשון - גיברלטר
 היה לנו שייט צפייה בדולפינים מוזמן לשעה 9:00. הגענו למרינה בשעה 8:45, לסירה של חברת Dolphin Adventure.

הסיור צפייה בדולפינים מומלץ ביותר. בנוסף לחוויה של הדולפינים, השייט גם נותן זווית ראייה פנורמית על כל חצי האי והסלע המסיבי, דבר ששווה לא פחות. השייט יוצא כמה פעמים ביום. הראשון ב- 9:00, והאחרון ב- 15:00. כדי לרווח את היום, עלינו על השייט הראשון. יש 2 חברות שמפעילות את השייט.

הראשונה – Dolphin Adventure

השנייה – Dolphin Safari

אנחנו בחרנו בחברת Dolphin Adventure. המחיר שלה יקר במעט מהחברה השנייה, אך יש אפשרות של שילוב עם הרכבל של שמורת הטבע בהנחה, ולכן בחרנו בה. קיבלו את הכרטיסים לרכבל בעלייה לסירה.

מהשייט ראינו גם את החוף הצפוני של מרוקו, אפריקה. ברקע: מעבורת בקו טנג'יר – אלחסיראס. בגלל שהיום הזה היה מאוד בהיר, ראו בבירור את שמורת הטבע של גיברלטר ללא עננים. מראה נהדר.

עצרנו לחצי שעה - ארבעים דקות בלב הים, ולהקות של דולפינים עברו ממש לידינו ומתחתינו.

משם הצטדיינו באוכל במאפיית Amar's Kosher Bakery (מאפייה כשרה בגיברלטר בעלת 2 סניפים), והמשכנו לכיוון הרכבל של שמורת הטבע. הכרטיס לשייט העניק לנו את הרכבל ב- 15 פאונד הנחה.

בגלל שכבר קיבלנו את הכרטיסים, עברנו בקלילות את הקופות, והתקדמנו לתור לרכבל.
 התור לעלייה לרכבל היה ארוך מאוד. עמדנו במבנה ללא מזגן רציני, ללא מאווררים, כשעשרות אנשים מזיעים סביבנו. לא מאוד נעים. קבוצות מאורגנות שמגיעות קיבלו עדיפות, כך שמבקרים בודדים נתקעו.

כבר למעלה היה הרבה יותר נעים, וכשיצאנו מהרכבל קיבלו את פנינו כמה עשרות קופים חמודים.
 חשוב לזכור שאסור להאכיל אותם. מי שנתפס מקבל קנס גדול מאוד, ובמקרה שקוף עוקב אחריך, חשוב לא להיבהל, אלא להתרחק ממנו בזהירות ובשקט.

הנוף מהתחנת רכבל העליונה מרהיב. הצטלמנו המון, לכל כיוון אפשרי.

חשוב מאוד להיזהר עם הקופים בנושא האוכל, וגם השתייה. זה היה מצחיק כשקוף רדף בכל המרפסת אחרי ילדה צורחת שהיה לה בקבוק מים בתא חיצוני בתיק, וזה פחות הצחיק אותנו כשרצינו להוציא כרטיסים מהתיק, ובלי משים הוצאנו חטיף, וקוף קפץ משום-מקום וחטף לנו את האוכל.

ישנה אגדה שאם הקופים ייעלמו מגיברלטר, בריטניה תפסיד את שליטתה במדינה, ולכן בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, אוכלוסיית הקופים בגיברלטר ירדה בחדות ל-7 קופים, וצ'רצ'יל הורה לייבא קופים ממרוקו ואלג'יריה.

מהתחנה העליונה של הרכבל, ירדנו לכיוון מערת הנטיפים סנט מייקל. בגלל שהיה יום בהיר במיוחד, ראינו בבירור את מרוקו ואת הנקודה הגבוהה ביותר בשמורה ובמדינה. בדרך ראינו המון קופים חמודים, והיו גם כמה קופים קצת פחות חמודים שקצת התפרעו, ועלו על גג המונית ו”תפסו עליה טרמפ”, כפי שאפשר לראות בתמונות, ואפילו משכו במכנסיים של תייר (כנראה שהיה אוכל בכיסים).

לאחר כעשרים דקות הליכה בירידה, נכנסנו למערה, שלא כלולה במחיר הכניסה השמורה, אך מחירה לא גבוה.
 המערה מרשימה ויפה ומוארת בשלל צבעים, ולא מאוד קטנה, אך גם לא גדולה. אם אתם בשמורה, המערה שווה ביקור. באולם הגדול, בפתח המערה יש אולם קונצרטים שפועל מדי פעם.

לאחר שיצאנו מהמערה, רצינו לחזור חזרה למעלה לתחנת הרכבל העליונה, אבל לנגד עיננו עמדה העלייה התלולה והארוכה. בירידה הדרך לקחה לנו 20-30 דקות, אז בכלל לא רצינו לעלות בחזרה למעלה.

ניסינו להזמין מוניות, אבל כולן היו מוזמנות ולא היו מוכנות לקחת אותנו. לאחר מספר דקות החלטנו לרדת למטה במשך שעה ברגל. די קשה, אבל חוץ מכמה שרירים תפוסים הסתדרנו.
המלצה חמה, במקום לעלות ברכבל, שווה ביותר לתפוס אחת מן המוניות הרבות שממתינות לתיירים ליד תחנת הרכבל.
 הם ממתינות כשאתם רוצים לעצור, וייקחו אתכם לאן שתרצו.
 המחיר יקר יותר אך הוא שווה חד וחלק את המאמץ שתחסכו.

לכן, מי שבוחר גם בשייט דולפינים, רצוי שיזמין כרטיסים דרך החברה השנייה, Dolphin Safari. חברת Dolphin Adventure יקרה יותר וכפי שפירטתי לעיל, הייחוד שלה הוא הקומבינציה עם הרכבל, שעליו רצוי לוותר.

לאחר התאוששות קלה, המשכנו בנסיעה קצרה דרומה לכיוון הנקודה הדרומית ביותר בגיברלטר, וכמעט הכי דרומית באירופה (טריפה קצת יותר דרומית). המגדלור היה בשיפוצים, אך עדיין הטיילת שסביב המגדלור הייתה נראית קסומה.

היום החמישי - יום שני - סביליה

למרות שידענו את זמני סגירת המעבר גבול בגלל תנועת המטוסים, התעכבנו קצת בבוקר ונתקענו בפקק 40 דקות.

נסענו שעתיים וחצי, חלקם בכביש אגרה, והגענו לסביליה.
 הגענו לעשות צ'ק אין במלון דירות המעולה, Sevilla Central Apartments. החדרים גדולים, המלון נראה חדש, אבל החיסרון היחידי הוא ההגעה למלון, חסרון שיכול להיות משמעותי להרבה אנשים. המלון נמצא בסמטה צרה, אבל הבעיה היא שהחניון הקרוב נמצא 300 מטרים מהמלון, וצריך להיגרר עם כל המזוודות במדרחובי העיר עד החניון. יש מי שזה יכול להפריע לו. לנו זה פחות הפריע. חוץ מזה, המלון היה מעולה במיקום מצוין.

החלטנו ללכת למרכז העתיק. הסתפקנו בהתרשמות חיצונית מהקתדרלה, ונכנסנו לאלקזר המלכותי הסמוך. פשוט מדהים. האתר, ביחד עם הקתדרלה של סביליה, נכנס לרשימת אתרי המורשת העולמית. למתחם נכנסים דרך שער האריה בכיכר Triunfo, ממש מול הקתדרלה.

האלקזר הוא מתחמי ארמונות וגנים שאוכלסו במשך השנים ע"י מלכי ספרד. יש אלקזר בהרבה ערים ברחבי ספרד, והאלקזר בסביליה נחשב למרשים מכולם.
הארמון נבנה במאה ה-8 ע"י המוסלמים, תחילה כמצודה פשוטה יחסית, כדי להגן על הנהר הסמוך שעובר בעיר.
בדומה לאלהמברה, הארמון עם השנים הורחב ונוספו לו עוד ארמונות ואגפים וגנים, ולאחר כיבוש סביליה ע"י הנוצרים, הפך הארמון למגורי משפחת המלוכה. הארמון גם שימש כאתר צילום במשחקי הכס, דבר שהגביר את התיירות אליו.
 התרשמנו במיוחד מארמון המלך פדרו ומהגנים היפים. קשה לבחור את התמונות היפות ביותר.

המשכנו לרובע סנטה קרוז הצבעוני, שהיה בעבר הרובע היהודי בסביליה.

המשכנו במונית (המוניות בסביליה מאוד זולות), ל- Plaza España בפארק מריה לוסיה.
 בכיכר המדהימה, יש עשרות ספסלים מפסיפס, וכל ספסל מוקדש לעיר ולמאורע מיוחד שקרה בה.

למשל – הספסל על קורדובה: הכיבוש הנוצרי וכניעת המוסלמים.

ועל Ciudad Real ודון קיחוטה:

הכיכר נבנתה לכבוד תערוכה בינלאומית שהתקיימה בעיר ב-1928, ונתנה לה תנופת פיתוח אדירה.
 בכיכר יש מזרקה עצומה, שלידה כרכרות ואומני רחוב, וחפיר, שאפשר לשוט בו בסירות משוטים.

היו לנו כרטיסים מוזמנים מהמלון לפלמנקו בשם Museo del Baile Flamenco. המופע היה מרשים ביותר, עם תלבושות יפהפיות וצוות גדול יחסית של 6 אנשים:
 2 רקדניות, רקדן, גיטריסט, זמר וזמרת.

הוא גם היה זול יחסית, 15 אירו, ביחס ל- 36+ אירו במופעים האחרים ברחבי העיר.

יום השישי – יום שלישי - קורודבה

היום אנחנו צריכים להגיע לגרנדה, וכדי "לשבור" את הנסיעה הארוכה, החלטנו לעצור בעיר קורדובה, שהתבררה כהחלטה מוצלחת ביותר. המרחק מסביליה לקורדובה הוא בערך שעה וחצי. יש חניון מצוין, אבל קצת צפוף ועמוס ממש בעיר העתיקה, בשם Parking La Mezquita de Córdoba. לידינו היו קבוצה של תיירים ממרוקו.

נכנסו לעיר העתיקה בדרך למסגד היפה, האתר מספר 1 של קרודובה.
 המסגד, שנחשב לגדול באירופה, נבנה במאה ה-8, ועבר תהפוכות לאורך השנים.

בהתחלה עמדה במקום כנסייה, שהפכה למסגד, שגדל עוד ועוד בגלל הגידול המהיר של האוכלוסייה המוסלמית בספרד, ובכיבוש דרום ספרד ע"י הנוצרים הוסב לקתדרלה, אך שמר על רוב עיצובו המקורי, הכולל מאות עמודי שיש וקשתות הצבועות אדום-לבן שמסודרים בסימטריה מופתית. המבנה מפואר מאוד, ומשלב את האדריכלות המורית מתקופת השליטה המוסלמית, וסגנון של אדריכלות רנסאנסית מהתקופה של השליטה הנוצרית.

יצאנו ממתחם המסגד דרך חצר התפוזים, ופנינו אל הגשר הרומאי הקרוב, שמחבר בין שתי גדות הנהר. הגשר נבנה כמה פעמים עד שהגיע לעיצובו העכשווי.

ויתרנו על האלקזר של קרודובה מכיוון שהאלקזר של סביליה, שבו ביקרנו יום קודם, מרשים הרבה יותר. למי שלא ביקר בו, מומלץ מאוד להיכנס אליו, במיוחד לגניו.

המשכנו לרובע היהודי, אחד מהאתרים החשובים בעיר. דרך רחוב היהודים (Calle Judios) והפסל של הרמב”ם הגענו לבית הכנסת, שלמרבה האכזבה היה סגור. במרחק הליכה קצר נתגלה לנו מוזיאון יפה מאוד, Casa de Sefarad, המציג את סגנון חייהם של היהודים תחת שלטון ספרד המוסלמית. תלבושות מסורתיות, מפות קורדובה העתיקה, נדודי הרמב"ם ומספר חנוכיות, סידורים וספרי תורה. יפה ומרגש.

מהמוזיאון חצינו את הרובע לאורך והגענו לסמטת הפרחים הצבעונית

המשכנו בשעתיים נסיעה לעבר גרנדה.
 בחרנו במלון דירות המעולה, Oro del Darro, שנמצא ממש למרגלות האלהמברה, בשדרות טריסטס ברובע העתיק (אלבאיזין). המראה של האלהמברה מוארת בלילה מלמטה יפהפה. החיסרון היחיד של המלון, כרוב מלונות גרנדה בעיר העתיקה, הוא צפיפות העיר והחנייה. יש חניון מרכזי גדול בסמוך לכיכר המרכזית, Parking San Agustin, אבל הוא מרוחק יחסית מהמלון. החלטנו להחנות בחניון של המלון, לא יקר (18 אירו ליום), אבל צריך מיומנות ויכולת השתחלות כדי להכנס לחניון. הסתדרנו.
אגב, אביו של פקיד הקבלה שקיבל אותנו ועזר לנו עם המזוודות נולד בישראל.
 אנחנו ממליצים בחום על המלון.

היום השביעי - 28.6.17 - גרנדה

לאחר ארוחת בוקר קלה, הצטיידנו כמדי יום בארטיקים (הכשרים - לפי הרב של גיברלטר) שהיו המרענן היומי בחום הכבד, ארטיקי Calippo. מומלץ בחום!!
 עלינו על אוטובוס (שבגלל סמטאות גרנדה הצרות, הוא בעצם מיניבוס), והגענו למעלה לתצפית (מרפסת) סאן ניקולאס.

עלינו לתצפית מתחנת האוטובוס ונתגלה לעינינו מראה מדהים של האלהמברה. התמונות לא יצליחו להעביר קמצוץ מהמראה העוצמתי הזה.

 לאחר מנוחה ו-PP במסעדה שבתצפית , המשכנו לקופות הכרטיסים האוטומטיות לאסוף את הכרטיסים שהזמנו מראש באינטרנט.

** חשוב מאוד לדעת שהכניסה לאלהמברה מוגבלת. חלק מהכרטיסים נמכרים מראש באתר האינטרנט (אנחנו הזמנו שלושה חודשים מראש ונותרו 170 כרטיסים בלבד ליוני (!) - לא שיא העונה), וחלק בקופות, שנפתחות בבוקר. מבקרים עומדים בקופות לפעמים מ-6:00, ולכן העדפנו לרכוש באינטרנט ולהיות קצת פחות גמישים בתכנון הטיול.**

האלהמברה נבנתה בשלטון המוסלמי על גרנדה, ונוספו למתחם עוד ארמונות ועוד אגפים וגנים.
 לאחר כמה מאות שנים של הזנחה, הבינה ממשלת ספרד שהיא מחזיקה באוצר בלום, גרשה את הצוענים שהתגוררו בארמון, והחלה בתהליך שיפוץ מקיף שממשיך עד היום.

עוד על הארמון ניתן לקרוא כאן

יש 3 אפשרויות כניסה:

• כניסה בבוקר – משעה 8:00 עד שעה 14:00
• כניסה בצהריים – משעה 14:00 עד 20:00
• כניסה בלילה – משעה 20:00 עד 23:30

אנחנו נכנסנו בצהריים. פחות מתאים לקום כל כך מוקדם, ובלילה הביקור אורך רק 3.5 שעות. לילדים יש חצי תעריף, ולאזרחי האיחוד האירופאי הכניסה חינם בהצגת מסמך כלשהו.

עשינו את הסיבוב המלא, דרך הארמונות הנאצריים, גני פארטל, ארמון קארלוס, המבצר וגני החנרליפה והסיבוב כולו לקח לנו 5.5 שעות.

הארמונות הנצאריים

גני פארטל:

ארמון קרלוס החמישי:

האלקזבה – המצבר:

גני החנרליפה:

לאחר ארוחת צהריים מאוחרת במלון, חזרנו למצפה סאן ניקולאס, הפעם כדי לצפות בו במהלך השקיעה עד לחשכה מוחלטת. מראה מטריף. הפעם גם התאספו בתצפית הרבה יותר אנשים, וזוג צועניות החלו לרקוד מופע פלמנקו ברחבה.
 מומלץ בחום לבקר בתצפית גם באור יום, וגם בערב. מראה שונה לחלוטין.

ירדנו למרכז העיר עם אוטובוס C1 (האוטובוס הקבוע שלנו ) למרכז בעיר, סביב כיכר Isabela ושדרת Gran via de Clon המוארות והשוקקות חיים.

היום השמיני – 29.6.17 - אזור קוסטה דל סול

יום זה תוכנן לאזור החוף שממזרח למלגה. אזור קוסטה דל סול המפורסם, שממערב למלאגה שמגיע עד גיברלטר, נהרס עם השנים ע"י בניית גושים של בנייני נופש, דבר שכיער מאוד את האזור, ולכן החלטנו לוותר עליו.

נרחה, שממזרח למלגה, לא נהרסה ולא מרגישה כמו המקומות המפורסמים וההומים (כמו טורמולינוס, מארבייה וכו'), ולכן הוחלט לבקר בה, בצירוף קניות במלגה (החלטנו לפסוח גם על העיר מלגה, שלא מעניינת במיוחד)

בעקבות המלצות בספרים ובפורום, כמו בשרשור של ריקי, החלטנו להוסיף עצירה בכפר Guadix. המרחק מגרנדה לא גדול, 50 דקות בערך, אך הכפר נמצא באזור מדברי וצחיח.
הייחוד בכפר הזה הוא שזה כפר מערות. בכפר נמצאים 3000 מערות! , שבהם גרים חלק מתושבי העיר, וכל מערה מסומנת בארובה.
 חנינו במרכז העיירה, והמשכנו לתצפית פנוראמית, שגם נמצאת מעל מערות, על כל העיירה.

הבתים בנויים בגבהים שונים, כך שיתכן בית לצד בית או אחד מעל השני. מעניין שמסורת המערות, שהתחילה לפני שנים רבות, רק הואצה לאחר בוא הטכנולוגיה לספרד וצירופה לאיחוד האירופאי.

נגלו לעינינו כמות אינסופית של מערות וארובות, מכל כיוון. האנשים בכפר מאוד חייכנים, וכשראו שאנחנו קצת מסתבכים בהגעה למירדור (תצפית) כיוונו אותנו, ואפילו בן הכפר הזמין אותנו להיכנס לבית-מערה שלו.

מכפר המערות המשכנו לנרחה, וחנינו בחניון המרכזי של העיירה, Parking Balcon de Europa, שכמו שמרמז השם שלו, נמצא במרחק פסיעה ממרפסת אירופה.

מרפסת אירופה, שהיא האתר המרכזי בעיר, היא טיילת לא מאוד ארוכה, אך יפה מאוד, מלאה ביונים שתיירים מאכילים אותם, ומציעה נופים פשוט נהדרים לעבר הים, קו החוף שממשיך מערבה ומזרחה, ו-2 החופים היפים שמתחת לטיילת.

למרות שהעיירה והחופים הומים, העיירה עדיין מרגישה שקטה ונעימה מאוד, בניגוד לשאר הכפרים בקוסטה דל סול שממערב למלגה.

עוד אתר תיירות נפוץ בנרחה היא מערת נטיפים ענקית ויפה, אבל בגלל שכבר ביקרנו במערת נטיפים בגיברלטר, החלטנו לוותר עליה ולהמשיך למלגה.

חנינו בחניון המרכזי של מלגה, שמתחת לכיכר המרינה Plaza de la Marina.
לאחר קריאת בלוגים ושרשורים באתר, וגם אתרים באנגלית, החלטנו לוותר על מלאגה, שנראית לא מעניינת במיוחד, אבל חובבי האומנות ימצאו עניין במוזיאון פיקאסו. אתר נוסף מעניין בעיר הוא שרידי המצודה עתיקה ותצפית נפלאה על העיר, אך החלטנו לוותר, ובמקום זה המשכנו ל Calle Larios, המקום המרכזי לשופינג בעיר.
 מצאנו שכל ההמלצות על המקום נכונות. מדרחוב מטופח מאוד עם צל (חשוב מאוד), שכולל בתוכו את כל הרשתות הבינלאומיות המפורסמות, במחירים זולים. לחובבי השופינג, מומלץ מאוד.

היו לנו עוד כמה שעות עד הטיסה, והזמנו מקום במסעדה הכשרה שבטורמולינוס, אולי היחידה בדרום ספרד, בשם CashKash. מסעדה פשוטה וטובה, שאליה צמוד סופר – גם כשר (בבעלות המסעדה), ושם הם קונים את המצרכים. המנות היו ענקיות ומשביעות, והאוכל היה טעים ביותר. מומלץ בחום. מהמסעדה המשכנו לשדה התעופה.

תובנות:

• דרום ספרד נהדרת. אחד המקומות היותר מעניינים שיצא לי לבקר בהם, והיעדר טיסות ישירות (עד השנה) מנע מהרבה אנשים להגיע לאזור, וחבל. השנה המצב הזה השתנה.

• המרחקים בין מקום למקום די גדולים, אבל לא מאוד מורגשים. הכבישים נוחים מאוד לנהיגה, אין הרבה כבישי אגרה והנהגים אדיבים.

• הספרדים באזור לא יודעים אנגלית. ללמוד כמה מילים בסיסיות בספרדית מאוד עוזר. בכל מקרה, גם אם הם לא יבינו אתכם בדיוק, הם תמיד ישמחו לעזור.

• יש אומרים לוותר על גיברלטר, אך אני ממליץ לא לפספס. מאוד לא ספרדית באופייה. בשמורת טבע, מומלץ להצטרף למונית-מיניבוס. הוא מחכה לך בכל מקום שאתה רוצה לעצור, העלייה הקשה מהמערה לתחנת הרכבל העליונה נחסכת, וגם ההמתנה הארוכה והמייגעת לרכבל, בביתן קטן ללא מזגן, נחסכת. נהיגה עצמית בשמורה לא מומלצת. הכבישים צרים ומסוכנים. השייט דולפינים מומלץ בחום גם כן. חשוב מאוד להסתכל באתר האינטרנט של שדה התעופה של גיברלטר, ולראות מתי ממריאים ונוחתים המטוסים, כדי לא להיתקע בפקק.

• לא לפספס את כפר המערות Guadix, ואת אזור הכפרים הלבנים, במיוחד את Ronda. גם כפר הדרדסים Juzcar שווה קפיצה לטיולי משפחות.

• הטיול עצמו היה זול יחסית לטיולים אחרים במערב אירופה. הרכב, הטיסות והמלונות היו זולים יחסית למדינות אירופה המערבית.

• לא להירתע מהטמפרטורות הגבוהות. חוסר הלחות (חוץ מבגיברלטר) מאוד מקלים.
• כדאי להקדיש לסביליה יומיים. הקדשנו יום שלם, ולא הרגשנו שמיצינו ממש עד הסוף, בניגוד למקומות אחרים.

המלונות דירות שלנו בטיול:

1. Royal Oasis Club, Benalmadena – דירות גדולות מאוד וזולות. מדורג בבוקינג 9.

2. דירה שכורה ב- Airbnb. ממש במרכז העיר, 138 Main St. גדולה ומאובזרת. יש לציין כי בדירה אין מזגן, רק מאווררים, ובגיברלטר הלחה זה מפריע. גם המעלית בעייתית. לא מאוכזבים ממנה, אך לא היינו חוזרים אליה בביקור שני.

3. Sevilla Central Suites Apartamentos Fabiola – דירות מאובזרות וחדשות ממש במרכז העיר. החיסרון היחידי, מרחק של שלוש מאוד מטר עד החניון. מדורג בבוקינג 9.4.

4. Oro del Darro Granada – מקום מעולה, במחירים. טובים מאוד, ברובע אלבאיזין, מתחת לאלהמברה, ויש תחנת אוטובוס בצמוד. החיסרון היחידי, החניון של המלון מצריך השתחלות קשה יחסית. יש חניון ציבורי לא רחוק. מדורג בבוקינג 9.6.

בלוגים מומלצים:

1. של רחל – ספרד ופורטוגל 16 ימים בחודש נובמבר ו- ספרד שלא הכרתם
2. השרשור של ריקי – קצר (מידי) וקולע - הפעם דרום ספרד
3. של רוני – הטיול לאנדלוסיה - דרום ספרד

ולסיום,

תמונה של שקיעה בגרנדה:

לחיי טיולים חדשים,

רועי