הטיול לאנדלוסיה- דרום ספרד

ב-1.10.2011 יצאנו אמי ואני לטיול של שבועיים באנדלוסיה.
אני בת 24 ואמי בשנות החמישים לחייה, כך שהטיול בהחלט מתאים לכל הגילאים.

המסלול הוא מעגלי: נחיתה במדריד->קורדובה->גרנדה->מלגה->קדיס->סביליה->מדריד.

נחתנו במדריד ואספנו את הרכב השכור שהזמנו מהארץ. כמובן אוטומטי - מומלץ מאוד. בטיול יש המון דרכים בהן הנהיגה לא פשוטה בכלל ולעשות אותה עם רכב ידני נראה לי בעייתי מאוד.
 את הטיול התחלנו בקורדובה ולאחר שקראתי מספר בלוגים החלטתי שאני יכולה לעשות את הדרך הארוכה מיד אחרי הטיסה ואין צורך בעצירה ללילה. אכן הנסיעה לא הייתה קשה מדי- כבישים מהירים (120 קמ"ש) ורחבים, תוך כשש שעות כולל עצירות הגענו לקורדובה.

קורדובה - יום שלם
בקורדובה לנו במלון HOTEL CORDOBA CENTRO, המיקום של המלון היה מעולה- נמצא במרכז הכיכר הראשית של העיר בה המקומיים אוהבים להסתובב בערבים וחמש דקות הליכה מהאתרים המרכזיים של העיר. המלון נמצא במדרחוב כך שהיה קשה להגיע אליו. חנינו בנקודה הכי קרובה למלון שהג'יפיאס הכיר והגענו אליו ברגל. פקיד הקבלה היה נחמד מאוד, ידע אנגלית (שבהמשך הסתבר לנו שזה לא כל כך מובן מאליו) והסביר לנו שיש חניון פרטי, חינמי לאורחי המלון ואת דרך ההגעה אליו. המלון היה נעים מאוד, נקי והייתה גישה חופשית לאינטרנט.
למחרת התחלנו את הטיול במסקיטה- האתר המרכזי בקורדובה בו הסתובבנו כשלוש שעות. משם המשכנו לארמון אלקאזר ובו גנים מלאי פרחים ומזרקות. עשינו את הדרך חזרה למרכז העיר דרך חומות העיר כדי להסתובב ברובע היהודי- נכנסנו לבית הכנסת המרשים אך קטן יחסית והצלטלמנו עם הפסל של מימון. המשכנו להסתובב במדרחובים ובחנו את החנויות דרך חלונות הראווה- זהו יום ראשון וכל החנויות היו סגורות. עם רדת החשכה טיילנו בטיילת ריברה כדי לראות את האתרים מוארים.
 זה היה היום היחיד בו טיילנו בקורדובה, לדעתי מיצינו את כל האתרים ואין צורך להשאר מעבר ליום שלם אחד בעיר.


 שמורת הטבע קאסורלה והעיירה אובדה - יום שלם
למחרת השקמנו קום, ארזנו ויצאנו לכיוון שמורת הטבע קאסורלה - CAZORLA.
מסתבר שהנסיעה לשם לא פשוטה כפי שחשבנו. בדרך עצר אותנו שוטר, שלא ידע מילה באנגלית, וניסה להסביר לי שנסעתי 20 קמ"ש מעל למותר. כדאי לשים לב, שישנם מקטעים בכבישים המהירים של ה-120 קמ"ש, בהם המהירות המותרת יורדת בצורה חדה ל-80 קמ"ש לצורך השתלבות כבישים לכביש הראשי. למרות שאני יודעת פה ושם מילה בספרדית והבנתי את הרעיון הכללי של מה שהוא מנסה להגיד לי, ניסיתי לשחק אותה "תיירת מסכנה" שאולי הוא יסלח לי ויתן לי להמשיך. ככל שהמשכתי להגיד לו באנגלית שאני לא יודעת ספרדית כך הוא התעצבן יותר ויותר, נתן דו"ח וביקש 50 יורו במקום. מרוב פחד נתתי לו את הכסף. רק בסוף הטיול כשהחזרנו את הרכב השכור נאמר לנו שזה בסדר ולגיטימי ואכן רשום שכבר שילמנו את הדו"ח לשוטר.
אז נחזור לקאסורלה. את המפות והמידע לגבי הפארק קיבלנו במרכז התיירים שנמצא בעיירה שדרכה נכנסים לפארק. הטיול בפארק הוא רכוב ובחרנו את המסלול הקצר לאור התיאורים המרתיעים משהו של היועצים במרכז התיירות. עצרנו במספר נקודות בפארק, אך על חלקן הייתי מוותרת- כל הנקודות שאינן נמצאות על האגם עצמו מיותרות לחלוטין. הנסיעה סביב האגם אינה פשוטה- הכביש צר אך דו סטרי והרבה פעמים לא רואים את הרכב שמגיע ממול בגלל הסיבובים. לכן אני ממליצה כבר מהכניסה לפארק לנסוע היישר לאגם ולא לבזבז את הזמן כדי להגיע לנקודות הרחוקות יותר. האגם אכן מדהים ביופיו וישנן מספר נקודות תצפית עם מקום לעצור בצד עם הרכב. המסלול הקצר הפך להיות יחסית ארוך מכיוון שהנסיעה בפארק היא על 20 קמ"ש בממוצע.
למרות השעה המאוחר המשכנו לעיירה ציורית ומומלצת מאוד בכל המדריכים- אובדה.
לפי לוח הזמנים שקבענו לעצמנו אמנם היינו כבר אמורות לצאת לדרך לכיוון גרנדה, אבל החלטנו לא לוותר על ביקור קצר בה. בעיקר כי חבל, אבל יותר כי היינו כבר יותר מעשר שעות באוטו והיינו חייבות לצאת להתרענן ולחלוץ איברים.
כאמור העיירה מקסימה, אך שוממה. אולי זאת הייתה השעה או אולי העובדה כי הלונה פארק הגיע לעיר (כך גילינו בדרך החוצה) אך רוב החנויות היו סגורות. העיירה נחמדה מאוד ואם יש זמן כדאי להציץ, אך מי שלא מספיק- לא קרה כלום.
 יצאנו מאובדה לכיוון גרנדה. המרחק הוא 130 ק"מ והשעה הייתה 19:30. באנדלוסיה יש אור עד השעה 20:00. למזלנו הספקנו להגיע לאוטוסטרדה עד שירד החושך, אך בכבישים המהירים חושך מוחלט. אין תאורה מלבד קילומטר או שניים לפני הערים הגדולות. נסענו כשעתיים בחושך ובירכנו על כל רכב שעבר אותנו והאיר לנו את הדרך מעבר למה שהרכב שלנו יכול. הגענו בעשר בלילה לגרנדה.



גרנדה - יומיים
בגרנדה לנו במלון שנקרא HOTEL POSADA DEL TORRO, מומלץ מאוד- המלון בסגנון ספרדי מקסים כולל פטיו, ארוחת בוקר כלולה במחיר, חדר מרווח וגישה לאינטרנט בלובי. הבעיה היחידה הייתה החניה- אמנם המלון נמצא ברחוב מרכזי בגרנדה שאפילו מופיע במדריכים כמדרחוב מומלץ לביקור, אך כל החניונים בקרבתו עולים יורו אחד לשעה.
 למחרת בבוקר לקחנו את האוטובוס מהרחוב הראשי לאלהמברה (קווים 30 , 32) כדי לרכוש כרטיסים. אתר חובה באנדלוסיה בפרט ובספרד בכלל. ניתן להגיע גם ברגל לאלהמברה, אך לא מומלץ, בלשון המעטה. אמנם הנסיעה אורכת רק כעשר דקות, אך כולה בעלייה תלולה וברחובות הצרים של העיר. האוטובוסים יוצאים וחוזרים כל חמש עד עשר דקות למרכז העיר. למרות שיצאנו בשעה מוקדמת על מנת לרכוש את הכרטיסים, חיכינו כשעה בתור ותוך כדי המתנה הכרוז הודיע כי הכרטיסים לשעות הבוקר נגמרו. רכשנו כרטיסים לשעות אחר הצהריים וחזרנו לסיור קצר בעיר וארוחת צהריים. כל המסעדות מציעות דיל עסקית- מנה ראשונה, עיקרית קינוח ושתיה. בגרנדה זו הייתה הפעם השניה והאחרונה שלקחנו את העסקית. הכמויות הן ענקיות והמחיר אינו זול במיוחד. אחרי מנוחה קצרה להתרעננות במלון (עוד יתרון לכך שהמלון נמצא בלב העיר) חזרנו לאלהמברה. טיילנו בגנים ובארמונות האלהמברה כשש שעות. חוץ מ"רוצו לראות" כל מילה על אלהמברה מיותרת. אל תוותרו גם על הטיפוס על החומות - הכניסה אליהן נמצאת במתחם בו מחכים לכניסה לארמונות הנסרידים אליהם מצוינת שעת כניסה מסוימת על כרטיס הכניסה שלכם. הטיפוס על החומות אינו קשה במיוחד ויחסית קצר, לקח לנו כעשרים דקות לטפס, לראות את הנוף המרהיב של גרנדה ולחזור חזרה. כשחזרנו חזרה לעיר כבר היה חשוך והמזרקות והרחובות הראשיים - קולון והמלכים הקתוליים מוארים והומי אדם. מומלץ מאוד לעשות גם סיור לילי ברחובות הראשיים. למחרת בילינו באזור אלבאיסין ובשאר האתרים בגרנדה ובעיקר שוטטנו ברחובות ובמדרחובים של העיר. גרנדה התגלתה כמקום אסטרטגי לערוך בו קניות.



נרחה ומלגה - יום שלם
בבוקר יצאנו לכיוון מלגה ובדרך עצרנו בעיירה נרחה בה נמצא הבלקון של אירופה. זוהי עיר קייט שבה "מרפסת" ענקית המשקיפה לים התיכון והנוף פשוט נפלא. צוקים גבוהים, מים כחולים וירוקים. מקסים. המון תיירים וכולם בנופש סגנון אילתי. התעכבנו שם כשעה והמשנו למלגה. במלגה, המלון שלנו מרוחק 10 דקות הליכה מהמרכז, מה שאומר שאנחנו באזור החדש של העיר ולא באזור העתיק כפי שהיה בקורדובה וגרנדה. לכן הגענו למקום במהירות ואף קיבלנו מקום חניה סמוך השמור לאורחי המלון, אמנם בתשלום אבל בכל זאת מקום חניה. מצרך מבוקש מאוד. המלון נקרא ZEUS, רק פקיד קבלה אחד מתוך השלושה בהם נתקלנו ידע אנגלית, החדר יחסית קטן אך המלון חדש ונקי.
 אחרי שעשינו צ'ק אין יצאנו לטייל ברחובות מלגה. זהו היום היחיד שהקדשנו לטייל במלגה עצמה, לכן ביקרנו ראשית באתרים המרכזיים - בפארק המקסים שלאורך הטיילת, במצדה (אני סטודנטית ולכן קיבלתי הנחה משמעותית, כמו ברוב האתרים בספרד, בהצגת תעודת סטודנט כמובן) והמשכנו לרחוב מרקיז מריוס ומדרחוב נוואבה שהם רחובות הקניות הראשיים. וכמובן איך אפשר בלי- שתינו שוקולטה ואכלנו צ'ורוס באחת הכיכרות המקסימות.



גיברלטר - יום שלם
 היה זה יום שישי ונסענו לגיברלטר, כדאי לשים לב ליום בו מגיעים מכיוון שבימי שבת וראשון כל החנויות סגורות. ככל שהתקרבנו הצוק המרשים נגלה לעינינו. כפי שמספרים, לקח לנו כשעה לעבור את הגבול. כשנכנסנו נסענו מיד לרכבל וחנינו בחניון החינמי שלו. לפני שהספקנו להכנס למתחם לרכוש את הכרטיסים קפצו עלינו מספר חאפרים שרצו למכור לנו סיור ממונע במיני-אוטובוסים על הצוק. לא הסכמנו ובדיעבד שמחנו על כך. רכשנו כרטיסים משולבים לרכבל ולשייט דולפינים שעשינו בהמשך- מומלץ מאוד ,מכיוון שמתקבלת הנחה משמעותית עבור השייט. עלינו ברכבל והתחלנו את הסיור בנקודה הגבוהה ביותר. הנוף מהמם לכל הכיוונים והמקום שורץ בקופים. לא לקחנו ברצינות את האזהרות החוזרות ונישנות לגבי הקופים ונפלנו בפח. אמא הייתה רעבה ופתחה את התיק כדי להוציא חטיף אנרגיה, לפני שהספקנו להבין מה קורה הסתער עליה קוף ומשך את כל מה שמצא בתיק- החטיף וחבילת סוכריות, ומיד ישב לזלול את השלל. אחרי שנרגענו מההתקפה, המשכנו לסייר בחלק העליון. אמא עדיין הייתה רעבה והחליטה לנסות להוציא את החטיף האחרון שנשאר בתיק. הסתכלנו טוב טוב סביב והוצאנו את החטיף האחרון. לא הספקנו להגיד ג'ק והנה יורד לו במהירות קוף מהמדרגות, לוקח את החטיף ומנסה למשוך גם את התיק. אחרי שהיינו עדות גם לגניבת מצלמה וגלידה מהתיירים ההמומים, הבנו שהעניין לא פשוט. מאותו רגע לא הורדנו את התיק לרגע, אני קשרתי את המצלמה סביב היד ואפילו הסתרתי אותה עם המפה במשך הסיור בצוק. מהחלק העליון התחלנו את הדרך למטה, עד לנקודה התחתונה אליה מגיע הרכבל כדי לקחת אותו חזרה למטה. בדרך שילמנו כדי להכנס למערת הנטיפים- לא חובה, היא קטנה מאוד ולא מרשימה במיוחד. ירדנו חזרה עם הרכבל והלכנו כדי לתפוס את השיט האחרון של הדולפינים. אנחנו שטנו ב"סאפרי דולפינים" אבל יש חברות רבות שמוציאות את השייט מאותה נקודה. השייט שווה כל רגע, פשוט נפלא. ראינו עשרות דולפינים שממש שמחו לקראתנו והסתובבו מסביב ליאכטה כל הזמן. מעבר לזה גם קיבלנו סיור פנורמי מסביב לצוק גיברלטר מהים, שהיה שווה לא פחות. חזרנו ברגל דרך הרחובות הראשיים והחנויות לרכב ועשינו את הדרך חזרה לספרד. גם היציאה לקחה שעה ארוכה והגענו למלגה היישר למיטה.



הכפרים הלבנים - יום שלם
עליי לציין מספר דברים לגבי הכפרים הלבנים- ישנם הרבה כפרים והיה עליי לברור מבינהם את ה"שווים" ביותר. קראתי המון לפני הנסיעה ובחרתי את אלו שהיו הכי מיוחדים ומומלצים והם- סהרה דה לסיירה, אולברה, סטניל וכמובן רונדה. בנוסף, זהו היום הכי מאתגר מבחינת נהיגה כך שאם יש לכם מספר נהגים בטיול, כדאי שתבחרו את הזהיר והסבלני ביותר. אני הייתי הנהגת שלנו לאורך כל הטיול ואני חייבת לציין שכמעט ו"איבדתי את זה" לגמרי באותו יום. העובדה שחזרנו חזרה למלון ללא כל שריטה על הרכב הייתה בעיניי נס.
אז את הטיול בכפרים הלבנים התחלנו מהרחוק ביותר (יחסית למלגה בה לנו)- סהרה דה לסיירה, שיופיו הוא האגם לרגליו נמצא הכפר. עלינו לכפר שנמצא על הר, כמו כל הכפרים הלבנים, וחנינו ממש בכניסה כדי לתצפת על האגם. משם נסענו לאולברה- את יופיו של הכפר הזה רואים כבר בדרך אליו. על ההר נמצאת קבוצת הבתים הלבנים הקטנים ובמרכזם כנסייה ענקית, ביחס אליהם, צבועה בצבעי אדמה. כאן החלה הנסיעה האתגרית. כל הכפר בנוי על מדרון מאוד תלול והסמטאות מאוד מאוד צרות, אין מקום להסתובב, אין מקום לעצור. אין מקום בסמטה גם להולכי רגל וגם לרכב- זה או אתה או הם ולכן עליהם להכנס לגומחות של הכניסות לבתים כדי שנוכל לעבור עם הרכב. קצת מלחיץ, אבל הצלחתי למצוא מקום להעמיד בו את הרכב ויצאנו לטייל בשוק המקומי (שפעיל רק בימי שבת).
 מאולברה המשכנו לסטניל שם גגות הבתים הם סלע ההר. ראינו את התופעה תוך כדי הנסיעה ברחובות. אם חשבתי שבאולברה הנסיעה הייתה מאתגרת, אז בסנטיל היא הייתה כבר סופר-מאתגרת. אין מילים לתאר את הרחובות הצרים. מכיוון שראינו את האטרציה המרכזית והיחידה, החלטנו לא לעצור ולהמשיך הלאה לרונדה. רונדה, שהיא מזמן כבר עיר, נחשבת למלכת הכפרים הלבנים ולכן הקדשנו לה את רוב זמננו. ראינו את הגשר הענק המדהים ביופיו ובגובהו, נכנסו למוזיאון מלחמות השוורים וסיימנו בטיול במדרחוב המקומי. לאחר שסיימנו את הסיור בחלק העתיק והחדש של רונדה חזרנו חזרה למלגה. הגענו בשעה מאוחרת ועייפות מאוד, אך החלטנו בכל זאת לצאת לטייל ברחובות הראשיים של מלגה. כעבור עשר דקות שמענו מוזיקה וצלילי תהלוכה. מיהרנו לכיוון הקולות ומצאנו את כל תושבי העיר עומדים משני צידיו של הרחוב הראשי במיטב בגדיהם החגיגיים. זו הייתה תהלוכה כדוגמת זו שעורכים רק ב"סמנה סנטה" - השבוע הקדוש שנחגג בכל שנה בפסחא באפריל. מאות נגני תזמורת שמנגנת מוזיקה דרמטית, אחריהם אנשי הדת והמסדר, כולל ילדי הכמורה הלבושים בבגדים הייצוגיים שלהם ולבסוף דמות הקדושה. הדמות היא ענקית, ניצבת על במה מלאה בנרות ועיצובים מזהב. את כל המשא סוחבים כ-280 כמרים לפי חישובים וכל כמה דקות התהלוכה נעצרת על מנת לאפשר לכמרים הנושאים לעצור ולנוח. מאוד מאוד מרשים. כל תושבי העיר מתקדמים בעקבות התהלוכה ומעודדים את הכמרים. בדרך, התהלוכה עצרה ליד מנזר, כולם השתתקו והנזירות יצאו ושרו להם שיר תפילה. במקום נוסף בו עצרנו השליכו עלינו פרחים מגג בניין סמוך בכמות כזו שאחרי שהתהלוכה עברה נערמו שם לפחות 3 ס"מ של עלי פרחים. מרתק ביותר. לא ברור מדוע נערכה התהלוכה הזאת דווקא באוקטובר, אבל בהחלט חוויה מדהימה.



שמורות הטבע אל טורקאל ואל צ'ורו - יום שלם
 למחרת ארזנו ויצאנו לשמורות הטבע בדרך לחרס. השמורה הראשונה בה ביקרנו הייתה שמורת אל טורקאל בה עשינו את המסלול הקצר- כשעה ורבע. המסלול היה קליל. לאורך כל הדרך סלעים גבוהים בצורות שונות. מאוד מיוחד וחביב. בדרך לשמורת אל צ'ורו עצרנו במסעדה שמצאתי המלצה עליה באחד הבלוגים באתר. המסעדה נמצאת על הכביש הראשי בדרך חזרה מאל טורקאל, לפני הכביש לאנטקווארה. המסעדה מבודדת, מבנה יחיד וגדול יחסית למסעדה, מקושט בכלי עבודה מימים עברו. התקשורת הייתה קשה. שלחו לנו כל מלצר במסעדה שינסה להסביר לנו את התפריט, אך אף לא אחד מהם ידע מילה באנגלית. עשינו אן דן דינו והזמנו כמה מנות שהיה נדמה לנו שזהינו. בפעם הראשונה בספרד קיבלנו סלט. היה נחמד אחרי מספר ימים של טאפאס ואוכל מטוגן. בנוסף אכלנו קרוקטים במילוי עוף וסוג של מרק שעד היום אין לנו מושג מה זה היה. נהנינו מאוד מהארוחה ומהאווירה. המשכנו לאל צ'ורו. ההתמצאות בשמורה הייתה לי קשה מעט, אך בעזרת הג'יפיאס הצלחתי להגיע לאטרקציה המרכזית- מפגש של שלושה אגמים יפים בצבע טורקיז. הטיול בשמורה זו הוא רק בנסיעה ותצפיות. עצרנו במספר נקודות כדי לצלם והמשכנו לחרס דה לה פרונטרה.



חרס דה לה פרונטרה, סנלוקר דה ברמודה וקדיס - יומיים
המלון בו לנו היה ברמה הגבוהה שהיינו עד כה. המלון נקרא LOS JANDALOS JEREZ AND SPA. המחיר לא היה בין הגבוהים ששילמנו בכל הטיול והתמורה הייתה נהדרת. חדר ענקי, הכולל אזור ישיבה מרווח, חדר שירותים ואמבטיה גדול מאוד והכל מאוד חדש מודרני ונקי. בנוסף, ברחובות הצמודים למלון ניתן לחנות בחינם לצד המדרכה. היום למחרת היה יום קדוש של אחד הקדושים והכל היה סגור בעיר, לכן הקדשנו את היום לטיול בסנלוקר דה ברמודה. מקסים מקסים מקסים. זה המקום שבו נשפך נהר הגוודלכיביר לאוקיינוס האטלנטי וזה המקום ממנו יצאו קולומבוס ומגלן לגלות עולמות חדשים. טיילנו כשעתיים בטיילת לאורך הנהר והאוקיינוס ובשוק המקומי והמשכנו לקדיס. חנינו ליד הקתדרלה הגדולה. הרחוב הראשי מסומן בכחול-לבן והתשלום במדחנים הוא זול בצורה משמעותית מהחניונים. התחלנו מה"תוריסט אינפורמיישן" כדי לקחת מפות ואולי קצת טיפים, אבל אפילו שם הם לא ידעו אנגלית. אבסורד משהו. לקדיס יש שלושה כיווני אוויר לים ולכן גם שלוש טיילות האחת יותר יפה מהשנייה וכמובן כנסייה אחת מונומנטלית, הרבה כיכרות קטנות וגדולות וסמטאות צרות ומקסימות. חזרנו חזרה למלון בחרס.
למחרת הקדשנו את היום לטיול בחרס. התחלנו בארוחת בוקר טיפוסית שכל המקומיים אכלו והחלטנו לנסות גם- צנימים המגיעים בליווי שמן זית ורוטב עגבניות. כמה פשוט ככה טעים. יצאנו משם לבית הספר המלכותי לרכיבה וקנינו כרטיסים להופעה שנערכת פעמיים בשבוע בימי שלישי וחמישי. מומלץ מאוד לתכנן את הנסיעה כך שתגיעו בימים האלו כדי לראות את המופע. בבית הספר לרכיבה יש מוזיאון, ארמון, גנים ואפשר לצפות באימון הסוסים לקראת ההופעה. ההופעה אורכת שעתיים שלמות והסוסים פשוט רוקדים. מרשים מאוד והסוסים מאוד יפים ואציליים.
 המשכנו לסיור ממצה של כשעתיים בעיר וטעמנו את המשקה האדום המוגז שכולם שותים- "טינטו" - יין אדום מהול במשקה לימוני מוגז. טעים ומרענן. חזרנו למלון ויצאנו לכיוון סביליה.



סביליה - שלושה ימים
הדרך קצרה למדי מחרס לסביליה, כ-90 ק"מ. הגענו כעבור שעה וחצי ובפוקס מצאנו חניה ברחוב סמוך למלון. המלון נקרא MONTE TRIANA HOTEL. החדר פשוט נפלא, יש בו מקרר, כספת, מקלחת מרווחת, אזור ישיבה נחמד וגישה לאנטרנט. מתחת למלון יש סופר שכונתי. המלון מרוחק כרבע שעה מהאתרים המרכזיים, אך "מכריח" אותנו לעבור בכל בוקר וערב דרך גשר יפיפיה שעובר מעל נהר פסטורלי. את היום הראשון התחלנו בקתדרלה. שוב נתקלנו בחוויה לא מתוכננת. היה זה קולומבוס דיי ובקתדרלה נערך טקס עם האצולה המקומית והרשו לתיירים להכנס חינם כדי לצפות בטקס. אחרי הטקס גירשו אותנו החוצה ונאצלנו לשלם על מנת להכנס ולהתרשם מכל הכנסייה העצומה. טיפסנו למגדל הפעמונים, 47 מטרים. היה קל יחסית, אך לקראת הסוף קצת התעייפנו. הטיפוס היה שווה. תצפתנו על כל סביליה. משם המשכנו לאלקאזר, הארמון המקומי הכולל כמובן גנים מרהיבים. משם לרובע היהודי, רובע סנטה קרוז. קנינו כרטיסים למופע פלמנקו שעלה 16 יורו לאמא ו-13 יורו לי בזכות הנחת סטודנט. לשם השוואה מקומות אחרים, המומלצים על ידי בתי המלון עולים 37 יורו לכרטיס. הפלנקו נמצא בפינת הרחובות JANMERDANA ן- XIMENEZ ENCISO. הופעה מרשימה מאוד ואותנטית. בדרך חזרה למלון שוב שמענו מוזיקה מוכרת של תהלוכה ומצאנו את עצמנו בפעם השנייה בתהלוכה כדוגמאת הסמנה סנטה. הפעם קטנה יותר ופחות מרשימה ממלגה, אך בהחלט מעניינת.
למחרת התחלנו בפארק מריה לואיסה, בדרך עברנו באוניברסיטה ובתאטרון לופה דה וגה. כיכר אספניה הייתה מרשימה ביותר ובכלל כל אזור הפארק היה נהדר. המשכנו לטורו דל אורו וזירת השוורים, הסתפקנו במבט מבחוץ. בדרך חזרה מצאנו שאנחנו קרובות לנקודה שסימנו על המפה- אתר חדש בסיביליה שקראנו עליו בברושורה במלון, נפתח במרץ (2011) ולכן לא נכתב עליו בשני ספרי התיירות שהבאנו. החלטנו לקפוץ לראות למרות השעה המאוחרת והעייפות ולא התחרטנו לרגע. מדובר בפסל סביבתי ענק בעל שתי קומות. עולים במעלית לקומה העליונה ועושים מסלול מיוחד במידו לאורך הפסל, עם ערך מוסף של תצפית מאוד מיוחדת על העיר. האתר נמצא ברחוב PLAZA DE LA ENCARNACICION ופתוח בבוקר מהשעה 10:00 עד 14:00 ובערב מהשעה 18:00 ועד השעה 23:00. אנחנו כאמור היינו שם בערב והנוף של סביליה המוארת היה פשוט מדהים.
את היום האחרון בסביליה התחלנו ברובע בו נמצא המלון- רובע טריאנה. לאחר מכן חצינו את הנהר וביקרנו בכנסיית לה מקרנה המציגה את במת התהלוכה של הכנסייה בשבוע הקדוש, כולל התלבושות, הכלים והסמלים שנושאים עליהם המשתתפים. המוזיאון סקרן אותנו במיוחד אחרי שראינו כבר את שתי התהלוכות. המשכנו לביקור ברובע לה מקרנה בו נמצא בית הפרלמנט ועוד כנסיות ומנזרים יפים וחשובים. סיימנו בבית פילטוס שהוא אתר חובה - ארמון מקומי יפה להפליא. בקומה השניה עורכים סיור מודרך ומעניין מאוד. את היום סיימנו בשיטוט ברחובות הראשיים במרכז היערוכך סיימנו את היום האחרון בסביליה.
למחרת, עשינו את הנסיעה הארוכה למדריד והחזרנו את הרכב עייפות אך מרוצות.

 בהחלט אחד הטיולים היפים, חווייתיים, מאתגרים ומעניינים שיצא לי לתכנן ולחוות!