טיול משפחתי - קיץ 2017 - חלק א - גואטמלה

עוד טיול משפחתי יצא לדרך. ושוב (כמו בטיול לאלסקה), אנחנו בהרכב חסר - זוג עם שתי בנות (14, 18).

תכנון הטיול עבר תהפוכות רבות, ובסופו של דבר, הוא התכנס ל-

• שבוע וחצי בגואטמלה – טיול עם מדריך-נהג צמוד (הכולל גם רכב). זה היה החלק הקשה בתכנון הטיול מבחינה תודעתית, כי אנחנו לא רגילים לטייל באופן לא עצמאי. בדיעבד זו הייתה הצלחה גדולה.
• שבוע בחוף הקריבי של מקסיקו – בטן-גב וצלילות.
• שבועיים בארה"ב – מפלורידה למרילנד, בקונספט של רכב + מלונות. חלק מהמקומות שביקרנו בהם, לא היו חדשים לנו.

20.7.17 – יום חמישי

עלינו על טיסה בשש בבוקר עם אוסטריין איירליינס לוושינגטון דרך וינה. על חוויות הטיסה שלנו (כולל הטיסות האחרות בטיול, אפשר לקרוא כאן). בשדה התעופה פגשנו את המשפחה, ואת הבת הגדולה, שהגיעה יום קודם מפריז. השעה הייתה כבר שעת אחה"צ מאוחרת. יצאנו לאכול בסניף של California Pizza Kitchen, אשר במתחם האהוב עלינו - RIO Washington Center. חזרנו הביתה, ונפלנו מעולפים למיטות.

21.7.17 – יום שישי

היום חוגגים יומולדת 18 לבת הגדולה. את הבוקר אמנם הקדשנו לסידורים ועבודה, אבל, ארוחת צהריים אכלנו במסעדה תאילנדית שילדת יום ההולדת מאוד אוהבת, ולא שכחנו להזמין שם את הקינוח האהוב עליה. קפצנו הביתה לשנ"צ, כי בערב מתחילה החגיגה האמיתית - הופעה של OneRepublic. זו הייתה חוויה נפלאה. היה לנו קצת קשה בגלל הג'ט לג, אבל האווירה המחשמלת ב-Jiffy Lube Live - Bristow , עזרה לנו להתגבר.

22.7.17 – יום שבת

העברנו בוקר רגוע בבית המשפחה, התארגנו לטיסה, ויצאנו לכיוון שדה התעופה רייגן. התלאות שעברו עלינו אחר-כך מתוארים כאן. בכל אופן, לא הגענו היום לגואטמלה כמתוכנן.

23.7.17 – יום ראשון

התעוררנו ב 4:30, אחרי פחות מארבע שעות שינה, התארגנו מהר (לא היינו צריכים לארוז כלום), ותפסנו את ההסעה של 5:05. הגענו לטרמינל, עברנו בידור ביטחוני, אכלנו ארוחת בוקר, ועלינו לטיסה בערך בשמונה. הטיסה הייתה בסדר גמור. לקראת הנחיתה בלט מאוד מהחלון הצבע הירוק, שהולך ללוות אותנו בימים הקרובים. נחתנו בגואטמלה סיטי ב- 9:30. הכל עבר חלק, ואפילו המזוודות הגיעו איתנו – איזה כיף. נפגשנו עם המדריך שלנו מחוץ לטרמינל בערך ב- 10:00, עלינו על הוואן שלו, והתחלנו לנסוע מזרחה. את הנסיעה הארוכה לכיוון Livingston, שנמצאת בחוף הקריבי של גואטמלה, ניצלנו בעיקר להיכרות עם המדריך, וגם להיכרות ראשונית עם הנוף הגיאוגרפי והאנושי של גואטמלה. בדרך עצרנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה המגישה אוכל מקומי (מה שנקרא Comedor). אהבנו מאוד את הטורטיות החמות והטריות, העשויות מקמח תירס. הגענו לשפת הנהר Rio Dulce, שם חיכתה לנו סירה, שלקחה אותנו לליוינגסטון – זו הדרך היחידה להגיע לעיירה.

השייט לקח בערך שעה. בנוף מאוד יפה, שהזכיר לנו את קוסטה ריקה. 

הגענו למלון נחמד מאוד. קיבלנו שני חדרים, ויצאנו לטייל קצת בעיירה. בניגוד למוצאם של רוב תושבי גואטמלה, שהינם משבט המאיה, מוצאם העיקרי של תושבי ליוינגסטון הינו בבני תערובת של עבדים שחורים, ושל אינדיאנים משבט קאריב. מה שניכר, כמובן, במראה החיצוני של התושבים. 

מכיוון שעבר עלינו יום ארוך ומתיש, חזרנו למלון, ונרדמנו כבר בשמונה.

לינה – Villa Caribe Hotel

24.7.17 יום שני

אחרי שאכלנו ארוחת בוקר חביבה, עלינו על הסירה והגענו ל- Siete Altares Monument. זוהי מערכת של מפלים ובריכות טבעיות, שנשפכים לים הקריבי. מסלול ההליכה הוא ממש בתוך המים הצוננים, ובסופו הגענו למפל. השתכשכנו במים, וחזרנו את כל הדרך. מאוד נהננו, והמסלול לא קשה (כדאי להגיע עם נעליים/סנדלים המתאימים להליכה במים, ושאינם מחליקים). 

עלינו חזרה על הסירה, בדרכנו לחוף שקט עם עצי קוקוס וערסלים – Playa Blanca Beach. בזמן שכל אחד מאיתנו תפס נמנום בערסל מתחת לעץ קוקוס, המדריך הכין לנו ארוחת צהריים טעימה.

כשמיצינו, חזרנו עם הסירה למלון. עשינו טיול נוסף בעיירה. אכלנו גלידה, וכשהתחיל לרדת גשם, חזרנו למלון ולאינטרנט.

25.7.17 – יום שלישי

אחרי ארוחת הבוקר, התארגנו, ארזנו, ועלינו לסירה. את הדרך חזרה על נהר הריו דולסה, עשינו בנחת. 

ראינו איך אנשים חיים ממש בתוך היער, וממש על שפת הנהר. ראינו איך ילדים כל כך קטנים שטים לבדם בסירה לבית הספר. 

נכנסנו לערוץ נחל קטן וצר, והגענו לפנימייה שהיא פרויקט מיוחד לנערים עניים מגואטמלה סיטי. הפרוייקט ממומן בחלקו ע"י ארה"ב, ומטרתו להרחיק את הנערים האלה מהפשע, ולהקנות להם כישורי חיים ומקצוע לעתיד. אחד הנערים התלווה אלינו כחלק מהכשרתו, וכדי לתרגל את האנגלית שלו. עזרנו לבנות במטבח שהכינו טורטיות (כל יום הן מכינות כ- 500 טורטיות). רכשנו מהם אוכל שמכינים במקום, וגם קצת עבודות יד שאנחנו לא ממש צריכים. היה מאוד מעניין! 

המשכנו עם הסירה. הגענו למקום בו השארנו את הרכב, והתחלנו בנסיעה צפונה. עצרנו בדרך לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית. הגענו לאי Flores אשר באגם Lago Peten Itza. הסתובנו קצת באי הנחמד הזה, אכלנו גלידה, ונסענו למלון האקולוגי והיפה ביער. יצאנו לשתות קפה בבריכה, ופגשנו משפחה ישראלית, שאיך לא? – מכירה גם את.... (עולם קטן!)

לינה – Villa Maya Hotel

26.7.17 – יום רביעי

אחרי ארוחת בוקר יצאנו לכיוון Tikal. טיקאל היא עיר עתיקה של תרבות המאיה. כיום היא נמצאת בתחומו של הפארק הלאומי טיקאל, שנחשב לאתר הטבע והארכיאולוגיה החשוב ביותר בגואטמלה, והוכרז כאתר מורשת עולמי ע"י אונסק"ו. לפני שנכנסנו לפארק עצרנו לעשות אומגות. היה נחמד, ולא יותר! בטיקל עשינו מסלול ביער, ראינו קופים, כל מיני חרקים, ועצים מעניינים.

טיפסנו על המבנה הגבוה בטיקל. הנוף הפנורמי שנשקף ממרומיו היה מדהים ביופיו. 

המשכנו למבנים נוספים, וקיבלנו הסברים מאוד מעניינים מהמדריך הצמוד שלנו. 

את ארוחת צהריים הטעימה אכלנו בשמורה, וחזרנו לרכב. כל הסיבוב לקח כארבע שעות. חזרנו למלון. טבלנו בבריכה. בערב נסענו לפלורס לאכול פיצה במסעדה נחמדה על שפת האגם. היה מאוד נחמד וטעים. כשיצאנו מהמסעדה, נגשה אלינו משפחה יהודית, ששמעה אותנו מדברים עברית, ומאוד שמחה לשוחח איתנו.

27.7.17 - יום חמישי

ב- 7:30, אחרי ארוחת בוקר, התחלנו בנסיעה לכיוון שרשרת ההרים Sierra Madre. בדרך עצרנו במערת הנטיפים Candelaria, שנחשבת למערה הגדולה ביותר במרכז אמריקה. הביקור במערה מחייב ליווי של מדריך מקומי. הסיור במערה היה נחמד מאוד, עד שבשלב מסוים ראינו עכביש קטלני ביותר, שיודע להסתוות בצורה מדהימה. הצעירה, שגם כך סולדת מעכבישים, לא יכלה להמשיך ללכת במערה, ונאלצנו לחזור על עקבותינו. לפחות הצלחנו להשלים את רוב המסלול. 

המשכנו בנסיעה עד Coban (למרות שכותבים עם b, המדריך ביטא את שם העיר כ- Covan). אכלנו שם צהריים במסעדה איטלקית שנחשבת לממש טובה, אבל כחובבי אוכל איטלקי, היה ממש מאכזב. המסקנה שלנו היא, שבמקומות כאלה עדיף אוכל מקומי – (כמעט) כל אוכל מערבי נדון לכישלון. השארנו ב- Coban תיק עם הכביסה שהצטברה, והמשכנו בדרך משובשת מאוד עד ללודג׳ בכפר Lanquin. 

השארנו את הדברים בחדר, ונסענו נסיעה קצרה לראות את המוני העטלפים יוצאים בבת אחת מהמערה (Grutas de Lanquin), ברגע שמתחיל להחשיך. כשחזרנו ללודג' יצאנו לשתות משהו בחברתם של תרמילאים מכל העולם, ואפילו מישראל. המקום הזה מאוד פופולארי בקרב תרמילאים, ולכן הייתה מסיבה בחוץ עד השעה שתיים בלילה.

לינה – Eco-Lodg El Oasis

28.7.17 – יום שישי

למרות שלא ממש ישנו טוב בלילה בגלל הרעש, התעוררנו מוקדם. ארזנו חפצינו, ואחרי ארוחת הבוקר עלינו על הסעה מיוחדת שתיקח אותנו בדרך שמצריכה רכב 4X4, לאחת מגולות הכותרת של הטיול – Semuc Champey. סמוק שמפיי הוא שמם של סידרת מפלים ובריכות רדודת, עם מים צלולים, בצבע טורקיז. כל הדבר המרהיב הזה נמצא בעצם על גשר טבעי מאבן גיר, באורך של כ- 300 מטר, אשר מתחתיו זורם נהר הקחאבון. התחלנו את הביקור במקום, עם עליה מאוד קשה, אך בהחלט משתלמת, לתצפית על הבריכות - Mirador. 

גם הירידה הייתה קשה וחלקה. 

כשהגענו למטה פנינו לנקודה בה רואים איך מי נהר הקחאבון שוצפים, ונכנסים מתחת לגשר הטבעי הזה, שיצרו באבן הגיר. 

מצאנו לנו מקום נחמד ונוח על שפת אחת הבריכות, ובילינו שם שעה ארוכה. 

אח”כ קינחנו בשייט אבובים רגוע במי הנהר.

חזרנו לכניסה לשמורה, ושם אכלנו ארוחת צהריים. חזרנו בהסעה המיוחדת לרכב שלנו, והתחלנו בנסיעה בדרך המשובשת לכיוון Coban. אספנו את הכביסה הנקייה, הריחנית והמקופלת שלנו, והגענו למלון בוטיק נחמד.

לינה – Hotel Casa Imperial Coban

29.7.17 – יום שבת

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לדרך. הדרך הררית (Central Mountain Chain), יפהפייה ומשובשת מאוד. עברנו בכמה כפרים/עיירות קטנים/ות – Nebaj, Santa Maria de Chajul, San Juan Acul... בצ'אחול עצרנו לאכול גלידה. בנבאח אכלנו ארוחת צהריים בקומדור מקומי. הסתובבנו קצת בשוק ו/או בכיכר המרכזית. 

למדנו על הבגדים המסורתיים של הנשים, שמאפיינים כל שבט: חצאית אדומה, חולצה צבעונית ופונפונים על הראש או שמלה צבעונית וחולצת תחרה. הדרך הייתה מאוד מעניינת. הרבה עוני. הרבה חקלאות (בעיקר תירס). ילדים ממש קטנים עובדים. בסוף הגענו לחווה של מתיישבים שהגיעו מאיטליה לפני 150 שנה. 

כאן נישן הלילה. המקום מאוד נחמד וקצת שונה ממה שהתרגלנו בגואטמלה. 

לינה –Hacienda Mil Amores

30.7.17 – יום ראשון

התעוררנו לבוקר קריר. אכלנו ארוחת בוקר בסגנון איטלקי-גואטמלי, ויצאנו לדרך. פנינו אל Chichicastenango, ולשוק יום ראשון המפורסם שלה. השוק הוא בעיקר שוק טקסטיל. מאוד צבעוני ויפה, אבל עושה רושם שהוא הפך ליותר תיירותי, ופחות אותנטי. אני אפילו יכולה להמר ולומר, שרוב המוצרים הנמכרים בו הם לא באמת עבודת יד של בני המאיה. בשוק יש גם פסאג' קטן ממנו נכנסים למתחם בגודל של מגרש כדורסל, ושם יש שוק ירקות צבעוני ומקסים – וזה ממש אותנטי! 

אז טיילנו בשוק, ורכשנו כל מיני שטויות, מתנות, מזכרות – חובה להתמקח! אכלנו ארוחת צהריים בסגנון בופה, במלון שקרוב לשוק. המקום מאוד מיוחד, אבל האוכל היה מאוד יקר יחסית לגואטמלה, ויחסית לטעמו. 

נפרדנו מצ'יצ'י (כמו שקוראים לה בקיצור), והמשכנו בדרכנו ל- Panajachel, שעל שפת אגם Atitlan, אל המלון שלנו. המלון מאוד יפה, וברמה גבוהה (לא רק יחסית לגואטמלה). מסביבו יש שטח ענק של גנים מטופחים ומרהיבים ביופיים. הוא ממש על שפת האגם, אבל מחוץ לפנאחצ'ל. מהחדרים שלנו נשקף נוף נפלא לאגם ולהרי הגעש. 

יצאנו לחקור את הגנים. שתינו קוקטיילים טעימים על שפת הבריכה, והלכנו לישון.

לינה – Atitlan Hotel.

31.7.17 – יום שני

התעוררנו לבוקר מקסים, וירדנו לאכול ארוחת בוקר במרפסת המשקיפה לאגם. שטנו בסירה שיצאה ממש מהמזח של המלון ל- Santa Cruz la Laguna. 

משם הלכנו ברגל, במסלול שעולה גבוה ומשקיף על האגם במלוא הדרו, עד לכפר Jaibalito. 

שם המתינה לנו הסירה, ושטנו ל- San Juan la Laguna. כפר נחמד וציורי תרתי משמע. נפגשנו עם מרפאה בצמחים. אח״כ ראינו את תהליך אריגת הבדים האופייניים לגואטמלה, החל מטווית החוט, המשך בצביעתו בצבעים היפים, וסיים באריגת הבד עצמו. היה מאוד מעניין! 

משם עוד שייט קצר ואנחנו בכפר San Pedro la Laguna. הכפר מכונה "ישראל הקטנה" בזכות התרמילאים הישראלים הרבים שמבקרים בו. כאן יש סניף חב"ד. ואכן, בכל מקום שומעים ורואים עברית. הסתובבנו ברחוב הראשי. שתינו מיץ פירות, בדוכן שלכל המיצים שלו יש שמות של ישראלים. 

לסיום עשינו שייט קצר עם קייקים. 

למרות שכבר היינו די רעבים, ולמרות שעשה רושם שיש כאן מקומות נחמדים לאכול, החלטנו לוותר, ולהתחיל לחזור לפנאחצ'ל, כי התחילה קצת רוח, וחששנו שהחזרה תהיה קשה (כמו שקורה אחה"צ בכינרת). ואכן, הדרך הייתה קשה וקופצנית. כשהגענו למלון, יצאנו מיד ל"עיר הגדולה" - פנאחצ'ל. הסתובבנו ברחוב הראשי. אכלנו ארוחת צהריים. קנינו עוד כמה מתנות-מזכרות. אכלנו גלידה וחזרנו למלון עם טוקטוק – חוויה בפני עצמה. חלקנו הלך לג'קוזי, וחלקנו האחר הלך לחקור חלקים נוספים של הגן הענק הזה במלון.

1.8.17 – יום שלישי

בבוקר עשינו עוד סיבוב פרידה קטן בגנים (פשוט לא עמדנו בפיתוי), אכלנו ויצאנו לדרך. תחנה ראשונה – שוק הירקות והאוכל של Solola. זו הייתה אחת החוויות החזקות בטיול! השוק הזה פשוט מדהים, הרבה יותר מרתק ואותנטי מהשוק בצ'יצ'י. לחובבי הצילום, זה המקום המושלם. כל כך נהננו שם מהמראות, שפשוט יצאנו משם שיכורים מהנאה. 

המשכנו בדרכנו. עצרנו במוזיאון מוסיקה קטן, שנמצא בחוות קפה פרטית. היה נחמד. בצהריים הגענו לעיר הקסומה Antigua. אין מילים! התאהבנו בה ממבט ראשון! 

אנטיגואה הייתה בירתה של גואטמלה במשך למעלה מ-200 שנה. ב- 1773 אירעה רעידת האדמה המפורסמת, שהרסה אותה כליל. במהלך המאה ה- 19העיר אוכלסה בקצב גובר והולך, ובכל זאת, בעיר חיים היום רק כ-40,000 תושבים. אנטיגואה מפורסמת בזכות האדריכלות הקולוניאלית הייחודית. רחובותיה הצרים בנויים בצורת שתי וערב. כבישי העיר מרוצפי אבן. בתי העיר הצבעוניים בנויים לכל היותר משתי קומות. בעיר ישנם מבנים היסטוריים מפוארים וכנסיות רבות, חלקן הרוסות למחצה בשל רעידת האדמה.

העיר כולה הוכרזה ב- 1979 כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו. בעיר פועלים למעלה מ-70 בתי ספר ללימוד השפה הספרדית, תיירים וסטודנטים מכל העולם מגיעים לעיר כדי ללמוד את השפה, ולחוות את האווירה. התיירים הרבים, שמגיעים לבלות בעיר נהנים מחיי הלילה, הבארים, המועדונים, המסעדות, השווקים התוססים ומהעושר התרבותי וההיסטורי שיש לה להציע.

רגע לפני שנכנסנו לעיר עברנו בתחנה המרכזית שלה. בתחנה הזו אפשר לראות "תערוכה" שלמה של צ'יקן-בס (כלי התחבורה הציבורית המקובל במרכז אמריקה). כל צ'יקן-בס מסוגנן כיד הדמיון הטובה על בעליו – מחזה מרהיב! 

הפקדנו תיק מלא כביסה, והלכנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית נחמדה – El Faro Restaurante. מאוד רצינו לאכול לקינוח Tres Leches - עוגה אופיינית למרכז אמריקה. אכלנו כזו בקוסטה ריקה, והחלטנו שאנטיגואה היא מקום טוב לטעום ממנה שוב. אז נכנסו לבית קפה נחמד (Café Barista), שנמצא מול הכיכר המרכזית, ואכן היה טעים! 

ואז... הגענו למלון! וואו, איזה מלון! הוא נבנה על הריסות של אחת הכנסיות, תוך שימור מוחלט שלהן. השילוב בין העתיק לעיצוב החדש, יצר מלון מרתק. כל פינה בו היא פנינה. התארגנו מהר בחדרים הגדולים והמרווחים, ויצאנו לחקור את המלון. בשטח המלון יש חמישה מוזיאונים קטנים, והמון מבנים עתיקים יפהפיים. התחלנו בחנות/מפעל השוקולד. כמובן שלא עמדנו בפיתוי, וקנינו כמה שוקולדים, שלא הלהיבו אותנו במיוחד. המשכנו למוזיאון הזכוכית, שם אפשר לראות זה לצד זה, עבודות זכוכית מודרניות שקיבלו השראה מאומנות עתיקה - היה ממש יפה. אחר כך המשכנו למוזיאון האומנות המודרנית, שגם הוא היה יפה מאוד. היה כבר די מאוחר, ולכן, למוזיאון הרוקחות ולמוזיאון הכסף לא הספקנו להגיע – חבל! 

בערב יצאנו ל"עיר הגדולה". בחרנו לאכול קרפ במקום מקסים, ומומלץ ביותר. מגישים שם קרפים מתוקים ומלוחים, ושייקים במגוון טעמים –Luna de Miel. המשכנו לשוטט ברחובות העיר המקסימה הזו, באווירה נהדרת. חזרנו למלון והלכנו לישון, עם חיוך גדול על הפנים – יום קסום, שהתחיל בשוק מרהיב, והסתיים בעיר מרגשת, ומלון מקסים.

2.8.17 – יום רביעי

היום האחרון בגואטמלה. ארוחת בוקר במלון ויוצאים לדרך. נסענו להר הגעש  Pacayaבנוף מישורי.

הרבה שדות חקלאיים. הרבה קנה סוכר. בכניסה לפארק הלאומי התלווה אלינו מדריך מקומי, מאוד נחמד. עלינו על סוסים, והתחלנו את העלייה התלולה. מידי פעם עצרנו כדי לראות את הנוף הנפרש למרגלות ההר – מקסים! 

בפסגת ההר המעשנת קיבלנו הסברים מעניינים. אנחנו לא יודעים איך זה ללכת על פני הירח, אבל כך דמינו את זה. 

צלינו מרשמלו על שיפוד, בתוך בור באדמה הרותחת. את הדרך חזרה עשינו ברגל, וממש הרגשנו כמה הירידה תלולה – לא לבעלי בעיות בירכיים! טוב עשינו שעלינו בעזרת הסוסים... חזרנו לאנטיגואה, אספנו את הכביסה הנקייה, והלכנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית מדליקה, שמגישה עוף בגריל – Rincon Tipico. היה מאוד טעים – מומלץ! שם התנסנו במשקה מקומי צונן ודי טעים שעשוי מאורז. חזרנו למלון לנוח מעט. אחה״צ יצאנו שוב לשוטט בעיר ונכנסנו לבית קפה Ganache, שדי אכזב. בערב, כמתוכנן נפגשנו עם מדריכנו המקסים, ל"מסיבת פרידה" אצלנו בחדר, על כוס יין. מחר טסים למקסיקו.

אין ספק! אהבנו את גואטמלה! גואטמלה ככלל הייתה העוגה, סמוק שמפיי היה הקצפת שעל העוגה, ואנטיגואה והשוק בסלולה היו הדובדבן הנהדר,שבקצפת שעל העוגה.

כמו שכבר סיפרתי, אנחנו רגילים לטייל עצמאית, וכמובן לתכנן את טיולינו לבד. לכן, היו לנו חששות גדולים לגבי הקונספט הזה של מדריך צמוד. אחרי שקיבלנו המלצה ממקור ראשון ואמין, ואחרי שעשיתי תכנון ראשוני בעצמי, החלטנו ללכת על זה, וממש לא הצטערנו! המדריך, היה מקסים, ורגיש לרצונותינו והלך רוחינו. קיבלנו מענה לכל שאלה שעניינה אותנו בכל תחום. מצאנו תחומי עניין משותפים, והוא היה בן שיחה נעים ואינטליגנטי. אחרי שהוא עזב, ניסחנו לו מכתב הוכרה ותודה, מתובל במילים חדשות בעברית (הוא יודע לא מעט מילים בעברית, ואף ביקר בארץ), וצרפנו לו טיפ נדיב. מיותר לציין, שאנחנו שומרים על קשר…

המשך קורותנו במקסיקו – כאן