משפחת חורש, טיול בקרוואן - חודש לדרום מערב ארה"ב

28/8 -; יום שבת. המראה בשעה 01:00

העמסנו שתי מכוניות בילדים ובמזוודות. יצאנו נרגשים מאד מהבית וההתרגשות רק הלכה וגברה ככל שהתקרבנו לשדה התעופה. הבידוק הבטחוני והצ'ק אין עברו בקלות ומהר מאד מצאנו את עצמנו בדיוטי פרי בדרכנו לגייט. עלינו לטיסה ישירה ללוס אנג'לס באל-על, שלמרות כל הפחדים והחששות שלנו, עברה די בקלות. הילדים ישנו רוב הדרך וכשהם התעוררו המסכים האישיים שבמטוס העסיקו אותם. בדיוק כשהרגשנו שאנחנו על סף הטירוף והתמוטטות העצבים, נחתנו.

29/8 -; יום ראשון. נחיתה בשעה 06:30 בבוקר. מיד עם היציאה מהשדה, נסענו בשאטל מקומי לתחנת השכרת הרכב. השכרנו רכב (מיני וואן) מחברת אלאמו, שאמור היה לשמש אותנו בשלושת הימים הקרובים. תהליך ההשכרה היה מהיר והילדים אף הורשו "לבחור" את הרכב, דבר שעורר התלהבות רבה. העמסנו את הציוד על הרכב ו...קדימה. מפעילים את מכשיר הגי.פי.אס בפעם הראשונה באמריקה. הכיוון הוא אנהיים למלון "טרוול לודג" שהוזמן מראש עוד בארץ. בדרך, עצירה קטנטונת לארוחת בוקר שכוללת המבורגר וצ'יפס...

המלון צמוד לדיסנילנד, מאד סימפטי. לא מהמפוארים שבדיסני אבל בהחלט מתאים למשפחות. ביקשנו וקיבלנו סוויטה משפחתית (שתי מיטות זוגיות וספה נוספת נפתחת) הכוללת מקרר, מיקרו, טלויזיה. לנו זה הספיק. במקום יש גם בריכה. אנחנו לא השתמשנו בה כי היינו עסוקים מדי בדיסני...

מגיעים למלון, פורקים את המזוודות ומתארגנים. אנחנו אמורים לשהות במלון ששה ימים והילדים מתחילים מיד לעסוק בפירוק המזוודות. אחרי התארגנות קצרה, יוצאים עם הרכב לראות קצת מה יש בסביבה. מהר מאד אנחנו מוצאים סופר של רשת טרגט ועוצרים לקניות בסיסיות. כבר בנסיעה הקצרה הזאת, הילדים מתחילים לעשות קולות של עייפים, לכן אנחנו ממהרים בחזרה למלון, נופלים למיטות ומתעוררים אחה"צ. מעבירים את אחה"צ בדיסני דיסטריקט, אזור הבילויים הצמוד לפארק דיסני. זהו מדרחוב ענק מלא בחנויות מכל הסוגים, מלא דוכני אוכל והפתעות ובעיקר מקום נחמד מאד להעביר בו אחה"צ. בסביבות 20:00 אנחנו בחדר במלון, מעולפים ונופלים לשינה מתוקה...אז זהו, שלא כל כך. כי ממצים את השינה מהר מאד ומתעוררים בשלוש בבוקר. זהו מתחיל לו יום חדש באמצע הלילה...

30/8-; יום שני. יוניברסל סטודיוס. למרות ההשכמה המטורפת של אמצע הלילה, יש לנו תכניות. היום נוסעים ליוניברסל סטודיוס וההתרגשות בעיצומה. הילדים משלימים שעות שינה בנסיעה, ותוך שעה בערך אנחנו מגיעים. מיד בכניסה אנחנו רוכשים את ה"סיטי פס" -; חוברת כרטיסים שמקנה לנו הנחה לכל פארקי השעשועים של קליפורניה (דיסני, קליפורניה אדוונצ'ר, סי וורלד, גן חיות בסן דייגו). סה"כ אנחנו משלמים לשני מבוגרים וארבעה ילדים 1300$.

הביקור ביוניברסל היה מדהים. הילדים נהנו ורצו ממתקן למתקן. דווקא החלק של האולפנים פחות דיבר אליהם. בסה"כ היה כייף. ורק השלישי שלנו, בן החמש וחצי מאד לא אהב את המקום. רוב המתקנים הפחידו אותו, ולמרות שאמרו לנו בכניסה לכל מתקן שאין מה לדאוג, הרעש והחושך עשו את שלהם והוא היה מאד מבוהל. לא נורא, נעשה לו חוויה מתקנת בדיסני. חזרנו למלון מרוצים, עייפים ותשושים. נפלנו למיטות בתקווה ללילה שלם. הפעם התעוררנו בארבע וחצי. נו, לא נורא, אנחנו מתקדמים...

31/8 -; יום שלישי. אחרי ההשכמה המוקדמת, חיכינו לארוחת הבוקר. ארזנו את הילדים והחלטנו על יום טיול בלוס אנג'לס. התחלנו בהוליווד -; שדרת הכוכבים, אולם קודאק, טביעות הידיים. היה מאד נחמד. הילדים הצטלמו עם כל כוכב שראו על המדרכה...אחר כך המשכנו בנסיעה לרחוב בברלי הילס, רודאו דרייב והצצנו לבתיהם של עשירים ומפורסמים. לקינוח של היום, נסענו לווניס ביץ ואפילו הספקנו לראות את הטיילת של סנטה מוניקה ולבלות כשעתיים על חוף הים (כי הבת שלנו היתה חייבת לראות את המקום שבו מצלמים את האנה מונטנה...). מה שהתחיל כיום רגוע הסתבר כיום די מפרך. לקראת שעות אחה"צ המאוחרות הילדים כבר איבדו את הסבלנות באוטו. חזרנו מעוד יום מתיש למלון. הפעם כבר ישנו לילה מלא, סוף סוף.

1/9 -; 3/9 -; את שלושת הימים הבאים הקדשנו, כמובן, לדיסנילנד ולקליפורניה אדוונצ'ר פארק.

קמנו מוקדם, מלאי מרץ, אחרי לילה שסוף סוף ישנו בו כמו שצריך. החזרנו את הרכב השכור בסניף אלאמו שצמוד לפארק דיסני ומשם הלכנו ברגל כעשר דקות ומיד מצאנו את עצמנו בשער הכניסה לפארק. כרטיסים כבר היו בידנו ולכן בשעה 9:00 בדיוק נפתחו השערים למקום הקסום הזה ואנחנו נשאבנו לעולם מהאגדות.

הרבה כבר דובר וסופר על דיסני. אנחנו התעלפנו על המקום הזה. אולי בגלל שיש לנו ילדים קטנים והיה פשוט מדהים לראות איך הם התרגשו והתלהבו מכל דמות שעברה לידם, מכל מתקן שעלו עליו ומכל דבר שנראה היה להם אמיתי ומשכנע...בכל אופן, דיסני הוא עבורנו אחת החוויות היותר משמעותיות ומדהימות של הטיול. ודרך אגב, היו מקומות בפארק שגרמו לנו ליותר התלהבות מאשר לילדים...

מצאנו את עצמנו רצים ממקום למקום, הולכים עם המפה ולא מפספסים שום רכבת הרים או כל מתקן אחר. למזלנו הרב, מכיוון שכבר התחילו הלימודים בבתי הספר, לא היו תורים והילדים שלנו נהנו מאותו מתקן כמה וכמה פעמים. צפינו בכל ההצגות ובכל מופעי הרחוב, ראינו את כל המופעים וכמובן את מופע האורות וצלילים המדהים בקליפורניה אדוונצ'ר פארק (לא לפספס!!!) אכלנו בכל המסעדות, ביקרנו בכל העולמות שהמקום מציע. בקיצור, מיצינו את המקום עד תום ולא היינו מקצרים או משנים דבר!!!

בכל יום משלושת הימים הללו, התחלנו את היום בתשע בבוקר עם הפתיחה וסיימנו בתשע בערב עם הסגירה. את מופעי הזיקוקין של הפארק ראינו כבר מהמלון. אחרי שלושה ימים של גיבוש סיירת (יותר קשה מגיבוש מטכ"ל!) הרגשנו שאנחנו בשלים להתחיל את הטיול שלנו, חייבים קצת טבע ובעיקר חייבים להירגע ולנוח אחרי שבוע עמוס כל כך. ועדיין, גן החיות של סן דייגו והסי וורלד לפנינו...

4/9 -; איסוף הקרוואן -; קמנו מוקדם כרגיל, התקשרנו לחברת מוניות מקומית והזמנו וואן שיקח אותנו לתחנת ההשכרה של הקרוואן. הגענו לתחנת ההשכרה בסביבות 12:00 ומיד התחלנו בתהליך ההשכרה. חתמנו על כל המסמכים, צפינו בסרט הוידאו (אנחנו כבר עשינו שיעורי בית וצפינו בסרט עוד בישראל, כך שהיינו מוכנים וידענו בדיוק מה רוצים מאתנו) וקיבלנו את המפתחות. נכנסנו לקרוואן ומיד התחלנו בבדיקה. הילדים בשלב זה כבר היו עסוקים בלהתמקם, כל אחד בספה שמוצאת חן בעיניו. ההתרגשות וההתלהבות היו בשיאן. לאחר כשעה היינו מוכנים לתזוזה. יצאנו לדרך, לא לפני שעצרנו בסניף וולמארט הקרוב לתחנת ההשכרה. ההצטיידות הראשונית (בעלות של 280$) היתה "תחילתה של ידידות מופלאה" בינינו לבין הסופר הנהדר הזה...קנינו מעבר למוצרי האוכל הבסיסיים גם שני שקי שינה מצויינים, מנגל, פחמים, 32 בקבוקי מים מינרליים ועוד ועוד. לאחר שעתיים של קניות התחלנו סוף סוף לנסוע לכיוון סן דייגו.

הנסיעה ארכה כשעתיים וחצי. הגענו לעיר לקראת הערב כשהמטרה היתה למצוא קמפ בשם RANCHO LOS COACHES, הממוקם כחצי שעה מהסי וורלד. לצערנו, התברברנו כמעט שעה וחצי בנסיונות נואשים למצוא אותו. היה כבר חושך מוחלט ובסוף, אחרי שכבר התייאשנו והיינו ממש ממוטטים, עצרנו בחניון של תחנת דלק איפשהו בעיר ופשוט דוממנו מנוע והלכנו לישון. זו היתה הפעם הראשונה שנוכחנו בנפלאות הקרוואן. פשוט עוצרים איפה שמתחשק, סוגרים את הוילונות והולכים לישון. תענוג!

5/9 -; אחרי השכמה והתארגנות, החלטנו לבקר בגן חיות של סן דייגו. חנינו בפתח הפארק ונכנסנו בשיא המרץ "לכבוש" את גן החיות. לצערנו, עד מהרה גילינו שבסופו של דבר זה גן חיות רגיל - ענק אמנם -; אבל רגיל. החיות בכלובים, המרחקים בין הכלובים מאד רחוקים, התורים ארוכים -; בקיצור, התאכזבנו מאד. לאחר שעתיים של התברברות ונסיונות נואשים להנות, החלטנו לוותר. קצת מבואסים, חזרנו לקרוואן והחלטנו לחפש שוב את הקמפ שלא מצאנו אתמול. הפעם, לאחר כמה שיחות טלפון והכוונה, הגענו למקום. האמת, היה שווה את החיפושים. קצת יקר (54$ ללילה) אבל מקום מקסים. התמקמנו, התחברנו לחשמל ולמים והילדים מיד ניסו להפעיל את האינטרנט (שעבד מצויין). הכנו ארוחת צהרים מפוארת ומיד התפנינו לאסוף את כל הכביסות. הילדים הלכו לבריכה עם אבא, ואמא -; כמו בבית -; היתה בכביסות. בקיצור, העברנו אחה"צ שקטים ורגועים בקמפ והיה פשוט כייף לא נורמלי.

6/9 -; היום מוקדש כולו לסי וורלד. הגענו על הבוקר וחנינו בחניה המיועדת לקרוואנים.

מיד כשנכנסנו, הרגשנו שהיום תהיה לנו חווייה נהדרת. ואכן כך היה. עברנו ממופע למופע, ראינו את כל חיות המים, נרטבנו במתקנים השונים. המופע של שאמו (לווייתן האורקה) היה מהמם במיוחד וגם המופע המצחיק של כלבי הים. בסביבות השעה 18:00 הרגשנו שזהו, נהיה גם קר והחלטנו לחזור לקרוואן.

הגענו לקרוואן בידיעה שסיימנו את פרוייקט פארקי השעשועים של קליפורניה. סימנו וי גדול והאמת היא שהרגשנו שבאמת מיצינו והגיע הזמן להתחיל לטייל. אחרי ארוחת ערב ומקלחת חמה בקרוואן (עדיין בחניון של הסי וורלד) החלטנו שהיום לא חוזרים לקמפ אלא מתחילים לנסוע ולהתקדם לכיוון הגרנד קניון. השכבנו את הילדים במיטות והתחלנו בנסיעה (כן כן, לא ממש הקפדנו על כללי הבטיחות בזמן הנסיעה, במיוחד לא בלילות כשרצינו להתקדם בזמן שהילדים ישנים...) לא ידענו איפה נעצור אבל החלטנו שברגע שנראה איזשהו חניון נעצור. הנהג שלנו (כלומר בעלי) לא היה עייף והחליט שאפשר לצמצם טווחים. מה אני אגיד, כשהילדים ישנים (הם התעלפו בדיוק שניה אחרי שהתנענו את הקרוואן) אפשר לנסוע שעות על גבי שעות, ואלו הן שעות הזוגיות בטיול - כוס קפה ונשנושים לדרך -; אושר גדול. אחרי בערך 3 שעות עצרנו בתחנת דלק (שבה ראינו גם הרבה משאיות) והעברנו שם את הלילה.

7/9 -; קמנו מוקדם, הילדים עדיין ישנים ואנחנו מתחילים בנסיעה. כיוון כללי: גרנד קניון, אך הדרך עוד ארוכה מאד.. לאחר כחצי שעה מגיעים לעיר שנקראת BARSTOW. קראנו איפשהו (בטח בפורום של "המטייל") שיש אאוטלט לא רע במקום ואנחנו מחליטים לנסות. עוצרים קודם לארוחת בוקר נחמדה בדיינר אמריקאי, ומתחילים להסתובב בין החנויות. יש לנו מלא זמן ואנחנו לא לחוצים ועניין הקניות מאד מסקרן...מה אומר ומה אגיד -; לנושא הקניות צריך להשאיר פרק נפרד. בכל אופן, מהר מאד אנחנו מגלים שאנחנו מאד נהנים מהקניות... הילדים רוצים להכנס לכל חנות ואנחנו די המומים מכמה שהכל כל כך זול! אחרי 3 שעות של קניות (כן, כן. לא יאומן!!!), חזרנו לקרוואן עמוסי שקיות אך בהחלט מרוצים מהשלל. בשעה 11:30 אנחנו מתחילים בנסיעה. עוזבים את ברסטו ועד מהרה עולים על כביש 66 המיתולוגי. נוסעים ונוסעים ונוסעים....הדרך ארוכה ארוכה.... בדרך עושים כמה עצירות, בקינגמן רק עוברים, בסליגמן -; מקום רפאים שהזמן עצר בו מלכת -; עוצרים בתחנת דלק, מחלצים עצמות וקונים גלידה לילדים. ממשיכים בנסיעה עד שמגיעים לוויליאמס ב- 20:00 בערב. אוכלים ארוחת ערב מפנקת ב"דני'ס" ומיד אחר כך מתמקמים בקמפ של KOA בוויליאמס. ברגע שמתחברים לחשמל ולמים, מרגישים שהגענו הביתה...זה בהחלט היה יום מתיש וארוך במיוחד.

8/9 -; מתעוררים בקמפ. עכשיו גם אפשר לראות שאנחנו באמצע היער. מקום ממש מקסים. קמים לבוקר חורפי משהו והילדים גוררים אותנו להתחמם בבריכה המחוממת ובג'קוזי. החיים הטובים...

אחרי ארוחת בוקר טובה יוצאים לדרך. האמת שעד הרגע האחרון התלבטנו אם לנסוע לסדונה או להתקדם לכיוון הגרנד קניון ישר על הבוקר. בסופו של דבר החלטנו על סדונה -; מה שהתברר כהחלטה נכונה וכהפתעת הטיול.

מוויליאמס התחלנו לנסוע סדונה. נוסעים עד פלגסטף, בצומת 17 יורדים דרומה על כביש 89A ופתאום נגלית דרך נופית משגעת OAK CREEK CANYON. זוהי דרך מקסימה ומרהיבה ביופיה. המראות של ההרים האדומים עם העצים הירוקים, פשוט עוצרי נשימה. סה"כ 172 מייל, בערך 3 שעות נסיעה מוויליאמס ששוות כל רגע. נסענו עד שהגענו ל-SLIDE ROCK, מקום שבו הילדים עשו גליצ'ות על הסלעים שעליהם זורמים מים קפואים ושחו בבריכות לאורך השמורה. ראינו לפני הנסיעה כמה סרטים ביו טיוב על המקום הזה -; אין מה להשוות לדבר האמיתי. כייף לא נורמלי, מה גם שהיינו כמעט לבד!!! בקושי היו מטיילים נוספים והילדים הרגישו כאילו הבריכות בסלעים הן בריכות פרטיות. העברנו במקום קרוב לארבע שעות ואח"כ המשכנו לעיר סדונה.

בסדונה הילדים נרדמו כך שהחנינו את הקרוואן בפתחה של מסעדת בוקרים נהדרת וזכינו לארוחה זוגית על רקע נוף הקרוואן שלנו. אכלנו את מנת הצלעות הטובה ביותר בטיול... לאחר האוכל והמנוחה, התחלנו בנסיעה לכיוון הגרנד קניון. לאחר כשלוש שעות הגענו לטוסיאן, ממש בכניסה הדרומית ומיהרנו להכנס לסרט IMAX האחרון שהוצג באותו יום ושהחל בשעה 18:45. הילדים מאד נהנו, אנחנו קצת פחות. בדיעבד, היינו מוותרים. לאחר הסרט נכנסו לגרנד קניון כשפנינו מועדות ל -; MOTHER CAMPGROUND, שם הזמנו סייט מבעוד מועד (יותר נכון, 9 חודשים מראש). היה מאד קשה למצוא את הסייט בחושך, גם לא היה את מי לשאול. בסוף, אחרי סיבובים רבים, מצאנו את הסייט שלנו.

מהר תקתקנו ארוחת לחם מטוגן שהילדים מאד אהבו...אח"כ מקלחות וקדימה למיטות. רגע לפני שנרדמנו אנחנו נזכרים שהיום זה ערב ראש השנה ואפילו לא ציינו את האירוע...לא נורא. בשנה הבאה...

היה לילה מקפיא ואנחנו לא מחוברים לחשמל (בטבע אין חשמל והאמריקאים מקפידים על כך מאד). התכסינו בכל השמיכות שהיו לנו ונרדמנו.

9/9 -; השכמה מוקדמת ב- 5:30 כדי לראות את הזריחה. הילדים עדיין ישנים ואנחנו נוסעים ל- YAVAPI POINT לראות את הזריחה מקרוב. קפוא בחוץ בטירוף!!! אבל המראות מדהימים. אחרי כמה צילומים, הילדים מתעוררים. בניגוד לנו, הם ממש לא מבינים על מה כל ההתרגשות... בכלל, ילדים ונופים -; לא ממש חיבור מוצלח. הבנו את זה כבר בשלבים מאד מוקדמים. אין לנו בעיה עם זה. לאור זאת ולאור העובדה שקפוא בצורה בלתי רגילה, אנחנו מחליטים שלא לרדת לטייל במסלולי ההליכה. מחליטים על טיול תיירים ממונע...

אנחנו מתחילים בנסיעה בתוך הפארק עד לנקודת התצפית DESWERT VIEW . עוצרים בכל נקודות התצפית שבדרך. האמת היא שהמראות באמת עוצרי נשימה אבל באיזשהו שלב מבינים את העקרון....

באופן כללי הגרנד קניון -; כבודו במקומו מונח -; אותנו הוא הכי פחות הרשים או ריגש.

מתחילים לנסוע לכיוון היציאה. בכביש 64 מזרחה לכיוון העיר קמרון, לפנות שמאלה ולעלות לכביש 89 עד אגם פאוול והעיר פייג'. בדרך, עצירה בקניון פרסת הסוס. זהו אחד משיאי הטיול. לאחר הליכה של שעה (הלון וחזור) מהחניון עד לנקודת התצפית נגלה לפנינו אחד המראות המדהימים ביותר שראינו בטיול. הקולורדו עושה סיבוב פרסה בתוך הקניון -; באמת שאין דברים כאלה.

אחרי פרסת הסוס המשכנו עד לפייג'. דבר ראשון שעשינו היה להכנס לסניף וולמארט המקומי. סניף ענק שבו השקענו כמעט שעתיים מזמננו. הילדים מאד נהנו... אכלנו גם מקדונלד'ס וכך, כולם היו מרוצים. שבעים, מרוצים ומלאי כוחות, המשכנו לחניון הקרוואנים WAHWEEP על גדות לייק פאוול. הדרך הקצרה מפייג' לקמפ פשוט מדהימה. המראות של האגם הכחול בין הסלעים וההרים האדומים עוצרי נשימה וממש אי אפשר לשבוע מהם.

התמקמנו בקמפ ויצאנו לשחיית אחה"צ חטופה באגם. אח"כ בקמפ נחים, מכינים ארוחת ערב, קצת אינטרנט וקדימה, לישון.

10/9 -; יום שלם באגם. נסענו ל -; POINT MARINA ANTILOP , שכרנו סירת מרוץ לחצי יום (5 שעות בעלות של 190$ + 85$ דלק). יחד עם הסירה קיבלנו מפה של האגם על כל ערוצי הקניון שבו. שכרנו גם אבוב נגרר שהילדים חגגו עליו בלי סוף. הבאנו איתנו מנגל קטן וצידנית מלאה כל טוב. באיזשהו שלב עצרנו באחד מחופי האגם והכנו ארוחת צהריים כייפית.

היה לנו יום מדהים, חווייה שאי אפשר לתאר. אחד הימים היותר מוצלחים בטיול. היום, בדיעבד, אם היינו יודעים שיהיה כל כך כייף ומושלם, לא היינו חושבים פעמיים ומשכירים סירה ליום שלם, אולי אפילו ליומיים כולל לינה באוהל על שפת האגם.

בסביבות 17:00 סיימנו את השייט וחזרנו לקמפ שליד האגם. התפנינו לכביסות, ארוחת ערב, מקלחות ונפלנו מעולפים למיטות.

11/9 -; על הבוקר קמים ונוסעים לקניון אנטילופ. החלטנו להכנס לקניון אנטילופ התחתון. הצטרפנו לקבוצה שהחלה את הסיור בשעה 9:45. המראות של החול, הצבעים, האור והסלעים הם מראות בלתי נשכחים. במשך כמעט שעתיים הסתובבנו בתוך הקניון. לילדים זו היתה חווייה מיוחדת. היה לנו מדריך אינדיאני שהגיע לסיור מצוייד בחליל אותנטי. במהלך כל הסיור הוא הנעים לנו את הזמן בנעימות חליל אינדיאניות מסורתיות. היתה אוירה קסומה שנבעה מהיופי, החול, הצבע והצלילים. פשוט מדהים.

אחרי שסיימנו, התחלנו לנסוע לכיוון הברייס. מדובר בנסיעה של 150 מייל, בסביבות שלוש שעות.

בדרך לברייס, כשעה לפני הכניסה לשמורה, עצרנו בעיירה מקסימה בשם HATCH והחלטנו לעצור בקמפינג מדהים שראינו מהכביש. שם הקמפינג MOUNTAIN RIDGE. זהו מקום קטן ומשפחתי המציע חיבורים מלאים בעלות מצחיקה של 30$ ללילה. השעה היתה 16:00 והחלטנו שזו שעה מצויינת לעצור, לנוח וליהנות מהקמפ. היתה מנוחה אמיתית, הילדים שיחקו בדשא, דיברנו עם כל קרובינו בסקייפ, הכנו ארוחת ערב על טהרת השרימפס -; בקיצור היה תענוג.

בשעה 21:00 כולנו נפלנו למיטות.

12/9 -; השכמנו בארבע וחצי בבוקר מתוך כוונה להגיע לברייס לזריחה. הילדים עדיין ישנים ואנחנו מתחממים עם כוס קפה בדרך. נכנסים לברייס ונוסעים עד לנקודת הקשת. מגיעים כמה דקות לפני הזריחה, והמראות, כמובן שמהממים. עכשיו כבר שבע וחצי בבוקר, הילדים מתעוררים ואנחנו מתארגנים עם ארוחת בוקר. אחרי שכולם שבעים, מתחילים ללכת במסלול ה -; QUEENWS GARDEN TRAIL. מסלול מעגלי, מתאים מאד למשפחות. לא מאד קשה ולא מאד ארוך. אבל יפה יפה יפה. מתחילים בירידה תלולה. כל מטר שיורדים הילדים מבינים שגם צריך לעלות אותו אח"כ. למרות זאת אנחנו לא מוותרים ויורדים כמעט עד למטה. המסלול עצמו מהמם ביופיו. מלא צריחים ומגדלים שהטבע עיצב. אין מילים.

אחרי קרוב לארבע שעות, אנחנו בדרכנו חזרה לקרוואן. עייפים, רעבים אבל בעיקר מבסוטים. מנשנשים קצת ומתחילים בנסיעה לכיוון היציאה מהברייס ותחילת נסיעה לכיוון הזאיון.

אחרי נסיעה יחסית קצרה, אנחנו מגיעים לזאיון. יש הרבה עבודות כביש בכניסה המזרחית לפארק ולכן אנחנו קצת מתעכבים. ככל שנכנסים יותר פנימה, כך המראות הנגלים לפנינו הופכים ליותר ויותר מדהימים. ההרים הגבוהים, הצבעים המטריפים, המים שזורמים לצידנו -; פשוט מדהים.

אנחנו מנסים למצוא מקום בתוך הפארק אך ללא הצלחה. בסופו של דבר אנחנו חונים ב - QUALITY INN, מלון שצמוד לפארק (צמוד לתאטרון ולמרכז המבקרים) המציע גם חניון קרוואנים גדול. אנחנו מתחברים ויוצאים לטייל קצת ברגל באזור של מרכז המבקרים. לוקחים את כל המפות הרלוונטיות של הפארק ומחליטים על מסלול הליכה למחר.

13/9 -; על הבוקר קמים, מחנים את הקרוואן ליד מרכז המבקרים ולוקחים את השאטל של הפארק עד לתחנה TEMPEL OF SHINAWAVA, משם יוצא מסלול הליכה מעגלי של 3.5 ק"מ בשם RIVERSIDE WALK. זהו מסלול רטוב, כמעט כולו לצד הנהר ו/או בתוך המים. המסלול מקסים, מלא ירוק ובעיקר מוצל. רוב המסלול סלול ואפשר אפילו לעשות אותו עם עגלת תינוקות. כשמסתיימת הדרך הסלולה, אפשר פשוט להכנס לתוך ערוץ הנהר שהולך ונהיה צר. התחלנו ללכת בתוך הערוץ, המים הקפואים מגיעים לנו עד לברכיים ולילדים עד המתניים. באיזשהו שלב אני מחליטה לעצור עם שני הקטנים (בן החמש ובת השנתיים) ושני הגדולים ממשיכים ללכת בערוץ עם אבא שלהם. אנחנו "נפרדים" לשעה בערך ונפגשים יותר מאוחר בכניסה לערוץ הנהר.

בסה"כ אנחנו מעבירים בערך חמש עד שש שעות בערוץ הנהר המדהים הזה. חוזרים לשאטל ומגיעים רצוצים לקרוואן. נחים קצת ומתחילים בנסיעה, לא לפני שעושים עצירה בעיירה ספינגדייל שצמודה לפארק, לארוחת צהריים טובה (במסעדה שהוגדרה על ידינו כיקרה ביותר בטיול -; 94$ כולל טיפ!!!).

לאחר הארוחה מתחילים בנסיעה לכיוון ווגאס. הילדים נרדמים וישנים כל הדרך עד ווגאס. יש לנו דרך שקטה ורגועה. חצי שעה לפני שמגיעים כבר מתחילים לראות אורות מהבהבים. אנחנו מעירים את הילדים ובשירת VIVA LAS VEGAS אדירה, אנחנו נכנסים לעיר (השעה עכשיו קרוב ל-20:00).

אנחנו מכוונים את הגי.פי.אס לחניון הקרוואנים של KOA בסירקוס סירקוס. כשמגיעים לחניון אנחנו נפגשים עם משפחת כהן, חברינו הטובים מהארץ, שגם הם, כמונו, בקרוואן. רק שהם התחילו שבוע אחרינו ותכננו מראש להפגש בווגאס. הפגישה היתה מרגשת, כאילו לא התראינו שנה... התמקמנו לנו, שני קרוואנים, (ארבעה מבוגרים ושמונה ילדים), אחד ליד השני והקמנו מעין מחנה קטן בתוך ווגאס. יש רגעים הזויים בחיים. זה היה אחד מאותם רגעים. פשוט לא ייאמן שאנחנו ביחד בווגאס!!...קצת נרגענו מההתרגשות ויצאנו להסתובב עם כל החמולה. הגענו עד למלון טרז'ור איילנד, ראינו את מופע הפיראטים ואז התחלנו לצעוד בחזרה לקמפ. בדרך היינו צריכים לאסוף שמונה גוויות שבקושי זזו...נכנסנו לקרוואן הרוגים מעייפות וצנחנו למיטות.

זה היה יום מ ד ה י ם!!!!

14/9 -; 15/9 -; אנחנו מעבירים ביחד עם הכהנים יומיים של כייף ואושר גדול. הילדים בלתי נפרדים, מבלים כל רגע ביחד. מהר מאד הם ממצים את העיר ורק רוצים לחזור לקומת המשחקים של הילדים בסירקוס סירקוס...בין לבין אנחנו גוררים אותם איתנו למלונות היפים של העיר. הכי אהבנו את ניו יורק ניו יורק (שם הילדים נחלו אכזבה קשה: הגדולים שלנו היו עדיין נמוכים בשביל לעלות על רכבת ההרים) וכמובן את בלג'יו על מזרקות הענק ומלון ונציה המהמם!!!

ביומיים האלה אנחנו חורשים את הסטריפ ואפילו מנצלים את בריכת הקמפ שלנו.

בלילה האחרון שלנו בווגאס, אנחנו אפילו מצליחים להמר שתי דקות בקזינו. ככה זה עם ילדים. לפעמים הם גם קצת מפריעים...

16/9 -; קמים לבוקר האחרון בווגאס. היום יש לפנינו נסיעה ארוכה לכיוון היוסמיטי ואנחנו מחליטים שאין מה למהר. מתחילים את הבוקר בפרימיום אאוטלט. התכנון שלנו הוא לעבור שם, לבדוק אם יש משהו מעניין ואז להמשיך. בפועל, אנחנו עוזבים את האאוטלט רק בצהריים. היציאה מווגאס קצת מבלבלת עם כל המחלפים והכבישים. גם הגי.פי.אס שלנו מתבלבל. בכל אופן, לוקח לנו קצת זמן להתאפס...

הדרך ליוסמיטי, ברובה משעממת. אין ממש מה לראות. הילדים מעסיקים את עצמם בצפייה מרובה בדי.וי.די הנייד, קצת משגעים אותנו, אבל בסוף, בסביבות שמונה בערב כולם ישנים. אנחנו ממשיכים בנסיעה ונעצרים בסביבות עשר בלילה במקום שכוח אל בשם BISHOP. אנחנו כבר לא מאד רחוקים מלי ויינינג ואת מרבית הדרך כבר עברנו.

על המפה זו אמורה להיות עיירה קטנה. בפועל, מדובר בעיירה שכוללת תחנת דלק -; בה אנחנו מחליטים לעצור ולישון -; וחנות קטנה. זהו. באמצע הכלום. מקלחת קצרה ולילה טוב.

17/9 -; על הבוקר אנחנו מתחילים בנסיעה לכיוון לי ויינינג ומשם על כביש 120 למעבר טיוגה.

בלי ויינינג אנחנו מתדלקים (בתחנת דלק הכי יקרה בטיול 3.74$ לגלון כשהממוצע היה 2.80$ לגלון), ואוכלים ארוחת בוקר בבית קפה עם חיבורי אינטרנט. אחרי קצת התארגנויות אנחנו עולים על כביש 120 ונכנסים דרך מעבר טיוגה (הכניסה המזרחית של הפארק) ליוסמיטי. הדרך מדהימה ביופיה. המון אגמים, פלגי מים, הכל ירוק. פשוט מהמם.

סוף סוף נכנסים לפארק. ה- TUOLUMNE MEADOWS פרושים לרגלינו. מראות כמו בסרטי הטבע. למרות שלא תכננו את השהות בחלק הזה של הפארק אלא דווקא בעמק, אנחנו מחליטים להשאר את הלילה הקרוב פה. ממהרים למשרד הרישום של הריינג'רס לבדוק אם במקרה יש משהו פנוי בקמפ של ה-MEADOWS ללילה הקרוב. לשמחתנו הרבה ולמזלנו העוד יותר רב, יש סייט פנוי בקמפ.

עכשיו אנחנו רגועים. יש מקום ללילה ואפשר להתפנות לטיול קצר. קיבלנו מהריינג'רס מפה עם מגוון מסלולים באיזור ואנחנו מחליטים לטפס ל -; DOG LAKE , מסלול מעגלי באורך 3.5 ק"מ בערך. המסלול מקסים. אנחנו נכנסים לתוך יער ומתחילים לטפס. בדרך, הילדים מאד רוצים לפגוש דובים אז אנחנו עושים את כל הרעשים האפשריים כדי שהדובים יגיעו... לא דובים ולא יער!

אנחנו לבד ביער, מטפסים ומטפסים. מדי פעם חולפים על פנינו מטיילים בכיוון ההפוך. בסוף מגיעים לאגם מדהים הממוקם בין ההרים. אין דברים כאלה! פשוט מראה עוצר נשימה. לצערנו, כבר ממש קר אז אי אפשר אפילו לשכשך רגליים.

להפתעתנו, אנחנו פוגשים על שפת האגם משפחה ישראלית, גם הם מטיילים בקרוואן, שכבר פגשנו בלילה הראשון שלנו בלייק פאואל. צוחקים, מעבירים חוויות מהמסלול ומהווי הקרוואן וממשיכים -; הפעם בדרך חזרה למטה, לקרוואן.

אנחנו מתמקמים בקמפ. הסייט שלנו מדהים, נוגע בנהר, פסטורלי.

מתארגנים לקומזיץ וברבקיו. שכנינו האמריקאים שרואים אותנו בהכנות, מגיעים לברך אותנו על הצטרפותנו לקמפ. אחרי שיחת הכרות קצרה הם מעניקים לנו 5 דגי פורל שדגו לפני כמה דקות. האושר גדול, הילדים מתלהבים, והאוכל...מ ע ו ל ה!!! בשמונה בערב מכבים את הגנרטור ונופלים לישון.

18/9 -; על הבוקר מתקדמים לכיוון עמק היוסמיטי. עם הגיענו, מחנים את הקרוואן בקורי וויליג' (חניית מרכז המבקרים היתה מלאה). אנחנו ניגשים לדוכן השכרת האופניים הסמוך לחנייה ומצטיידים באופניים לכולנו כולל עגלה נגררת לשני הקטנים (השכרת האופניים והקסדות ליום שלם 125$ לכל המשפחה), מקבלים מפה עם סימון שבילי האופניים בעמק ויוצאים לטיול אופניים משגע בעמק שאורכו כ-12.5 מייל (בערך 18 ק"מ). אנחנו עוברים בכל הנקודות המצויינות במפה. לא מפספסים שום אתר. לכל אורך המסלול יש המון מים, בריכות ואגמים. מדי פעם עוצרים להתרעננות במים וממשיכים. בשעה 18:00 אנחנו מחזירים את האופניים ומתחילים לזוז לכיוון הקמפ שלנו שהוזמן מראש.

כשתכננו את הטיול היה לנו ברור שכדאי להזמין מקומות בקמפים הממוקמים בעמק היוסימטי. לצערנו, מכיוון שהזמנו "רק" 9 חודשים מראש כבר לא היה מקום פנוי בעמק, לכן בלית ברירה נאלצנו להזמין מקום בקמפ WAWONA הממוקם קרוב יותר למריפוסה גרוב על כביש 41, בכיוון המערבי של הפארק.

בכל אופן, התחלנו לנסוע לכיוון WAWONA. מדובר בנסיעה קצרה על המפה. בפועל זו היתה נסיעה מפותלת, הרבה עבודות כביש שהפכו את הנסיעה לאיטית במיוחד. באיזשהו שלב הילדים התחילו להתלונן על בחילות... בסוף הגענו ל WAWONA, אחרי משהו כמו שעה וחצי...

הסייט בקמפ היה שמור לנו (הסדר והארגון אצל האמריקאים הדהימו אותנו כל פעם מחדש. מעורר קנאה והתפעלות!). התארגנו על ארוחת ערב, מקלחות ושינה.

19/9 -; קמנו לבוקר חדש. אחרי התלבטויות, החלטנו שלעמק אנחנו כבר לא חוזרים. פנינו מועדות כעת ל MARIPOSA GROVE, יער עצי הסקויה. להפתעתנו, היער ממוקם במרחק כמה דקות נסיעה מהקמפ שלנו.

נסיעה על כביש 41 לכיוון דרום. לאחר נסיעה של 17 מייל, בסמוך לשער הדרומי של השמורה, מומלץ לפנות שמאלה לכביש שאורכו 2 מייל, המוביל ליער הסקויה MARIPOSA GROVE..

בכניסה ליער ליד מגרש החנייה אפשר להצטייד במפות המפרטות את מסלולי ההליכה באזור. המסלול הכולל את כל העצים המפורסמים של היער הוא כ-3 ק"מ. אפשר גם לנסוע באוטובוס עם גג פתוח שנוסע בין העצים ביער. החלטנו לוותר על השימוש באוטובוס והלכנו ברגל את כל המסלול. עברנו בין כל העצים והתפעלנו כל פעם מחדש. בסה"כ זה היה בוקר מופלא.

בסביבות הצהריים מתחילים להתארגן לתזוזה לכיוון לסן פרנסיסקו.

יוצאים מהפארק על כביש 140. באיזשהו שלב, בעלי מחליט להיות הרפתקן. הוא מוצא כביש צדדי ומתחיל לנסוע עליו כשהכיוון הכללי הוא להתחבר לאוטוסטראדה המובילה לסן פרנסיסקו. ההרפתקאה הזאת מאד יפה בתחילה אבל לאט לאט מתגלה כי עלינו על כביש שכולו פיתולים ומה שעוד יותר גרוע, אנחנו בעליה מתמדת. כשמגיעים לסוף העליה -; כמו תמיד -; מתחילה ירידה מטורפת עם פיתולים רבים עוד יותר. בקיצור, נסיעה שעולה לנו בבריאות. כולם בקרוואן בשלבי בחילה מתקדמים ורק מזל שאף אחד לא מקיא... הסיוט הזה אורך כמעט שעה!!! ואז, פתאום נגלה לפנינו מישור ענקי. אנחנו נכנסים לאיזור של ערבות וחוות בודדות. מראות שזכורים לנו מהסדרה "בית קטן בערבה". וככה אנחנו נוסעים כמעט 4 שעות עד שנגלית לנו איזושהי ציוויליזציה... הדרך מהממת.

סוף סוף אנחנו על האוטוסטראדה לכיוון סן פרנסיסקו. פנינו מועדות לבית של חברים טובים, שעזבו את הארץ לפני שנתיים ועכשיו אנחנו מתכוונים לפגוש אותם בפעם הראשונה מאז שעזבו. הילדים בהתרגשות עצומה, במיוחד בן ה-10 שלנו שמחכה לפגוש את חברו הטוב.

אנחנו מגיעים ל WALLNUT CREEK, פרבר של סן פרנסיקו. נכנסים לרחוב קטן שנראה בדיוק כמו

כמו הרחובות הטיפוסיים שאנחנו מכירים מסדרות הטלויזיה (הדשא שמגיע עד לשפת הכביש, מרפסות בחזית, דגל אמריקאי בחצר הבית ...). מחנים את הקרוואן הענק שלנו לאורך הכביש. הילדים כבר בריצה מטורפת לכיוון הבית של חברים שלנו. תוך דקה אנחנו בעיצומה של פגישה מרגשת במיוחד. הרבה דמעות, חיבוקים ונשיקות. סרט!!! הילדים, כאילו לא נפרדו, מתחילים במשחק אקדחים/רובים ויריות. הבית הקטן מתמלא בצעקות ורעש. תענוג!!!

מתארגנים לארוחת ערב מפנקת, מקלחת כמו שצריך ורק אחרי שהילדים סוף סוף נרדמים, אנחנו -; כלומר המבוגרים -; מתפנים לקפה ועוגה ושיחה אל תוך הלילה. אושר גדול.

20/9 -; קמים בבוקר ומתחילים לתכנן את השבוע הקרוב. אנחנו עדיין בהיי מהמפגש המרגש וממש לא אכפת לנו מה נראה, איפה נבלה -; העיקר שנהיה ביחד. הילדים כבר הודיעו לנו שהם לא מתכוונים לנסוע לעיר ושום דבר לא מעניין אותם. הם רק רוצים להשאר אצל החברים.

אנחנו מחליטים שהיום יהיה יום באיזי, בלי טיולים ובלי נסיעות. מעבירים את הזמן בכביסות, קצת סידורים, נסיעה קצרצרה למרכז העיר, ארוחה נחמדה במסעדה ידידותית לילדים (במיוחד לשמונה חבר'ה שלא מפסיקים לצרוח ולהשתולל), קצת קניות בטרגט -; בקיצור, כמו בבית רק שאצל החברים בוולנאט קריק...

21/9 -; היום קמים מוקדם מתוך כוונה לעלות על הקרוואן ולכבוש את סן פרנסיסקו.

אנחנו משאירים את הבן השני בן ה-10 אצל החבר ונוסעים בהרכב קצת חסר לעיר הגדולה.

אנחנו מאד מתרגשים ומתלהבים מהמראות של העיר, ומתחילים לחפש חנייה לקרוואן שלנו. לא תארנו לעצמנו שזאת חתיכת משימה... עכשיו השעה 11:00 בבוקר ואנחנו מלאי אופטימיות. אבל ככל שהולך וחולף הזמן, האופטימיות מתחלפת בעצבים ובקריזה... אנחנו מסתובבים בעיר קרוב לשעתיים!!! ולא מוצאים חנייה. בסוף, אנחנו מחליטים לחכות במגרש חנייה מסויים, סמוך לפיר 39, עד שמישהו יזוז. זאת נראית הצעה די גרועה בהתחשב בעובדה שאין לדעת מתי מישהו יחליט לצאת, מצד שני האופציה של להסתובב בעיר עד שנמצא חנייה -; גם היא לא משהו. למזלנו הרב, לאחר המתנה של כמעט 20 דקות, מישהו אכן מחליט לעזוב את החנייה וסוף סוף אנחנו חונים. בשלב הזה אנחנו כבר די עייפים ועצבניים ומחליטים שחייבים ללכת לאכול משהו. התיישבנו במסעדת דגים נחמדה באזור והחלטנו שאת היום הזה, שממילא רובו בוזבז על ענייני חנייה, נבלה רק באזור הקנרי.

אחרי האוכל, רגועים יותר, מתחילים להסתובב באיזור הנמל. מגיעים לפיר 39, צופים בכלבי הים, אוכלים את הלחם המפורסם עם מרק הצדפות במאפיית בודיין -; בקיצור, תייירים אמיתיים.

בסביבות 17:00 חוזרים לקרוואן וממהרים לחזור לוולנאט קריק רגע לפני הפקקים הגדולים.

22/9-23/9 -; ביומיים האלה אנחנו מבלים בסן פרנסיסקו. למדנו את הלקח עם הקרוואן והחלטנו לקחת את הרכבת (בארט) הישירה לעיר, היישר לתחנת יוניון סקוור. אנחנו עולים על אוטובוס התיירים הדו קומתי. מצאנו דיל שמציעה אחת מחברות האוטובוס: 80$ לכל המשפחה ליומיים בעיר, כולל נסיעה לגשר הזהב. אנחנו מסודרים ליומיים הקרובים. מבחינתנו, זוהי הדרך הטובה והנוחה ביותר להתנייד בעיר המשופעת הזאת. בכל תחנה שהאוטובוס עוצר, אנחנו יורדים ומטיילים. ובאמת, היינו בכל המאסטים התיירותיים. מגיעים לבית של החברים בערב ומתחילים לעכל שסוף הטיול כבר קרוב מאד מאד. זה זמן טוב להתחיל לארוז את המזוודות, לפרק את כל שקיות הקניות ובכלל, להתחיל לתכנן את הסוף.

24/9 -; היום אנחנו מטיילים עם החברים באזור ברקלי. מתחילים את היום בנסיעה קצרה. אח"כ מסלול הליכה של כ-5 ק"מ שמסתיים באגם מדהים עם חוף של חול ים אמיתי. היה פיקניק משגע והעברנו יום שלם באגם המדהים הזה. חוזרים הביתה אחה"צ ואנחנו האמהות, יוצאות לעוד סיבוב שופינג, רגע לפני שנפרדים. בערב, כולנו, יחד עם הילדים, מקנחים בארוחת ערב מעולה במסעדה יפנית. זהו מחר בבוקר אנחנו נפרדים.

25/9 -; קמים בבוקר ומתחילים להעמיס את הקרוואן. האמת היא שלאחר שבוע שדי הזנחנו אותו, המצב שלו לא מאד מסביר פנים. המקרר בקרוואן התקלקל בדיוק ביום שהגענו לוולנאט קריק והחלטנו שאין טעם אפילו לתקן אותו ושאנחנו לא מתכוונים לבזבז זמן יקר על חשבון סן פרנסיסקו. מה שזה אומר שכרגע, בהיעדר מקרר, אנחנו צריכים לחשוב מראש איפה נאכל, מה אפשר לשמור בלי קירור -; קצת מעיק. לאחר נקיון מהיר והעמסה של כל הציוד, מתחילה הפרידה מהחברים. אנחנו עומדים בכניסה לקרוואן, הרבה דמעות, וממש ממש קשה להפרד. בסופו של דבר, חותכים. אומרים שלום אחרון ונכנסים לקרוואן. מתחילים בנסיעה לכיוון מונטריי וכביש מס 1. בדרך, כדי לשמח את הילדים וגם את עצמנו, עוצרים באאוטלט ענק. אולי קצת קניות יפיגו את הבאסה... אז זהו, שלא ממש. כבר אין לנו כח לראות חנויות, הילדים ממש לא בעניין ומהר מאד אנחנו מוותרים וממשיכים בנסיעה.

מגיעים למונטריי בסביבות הצהריים ומחפשים חנייה לקרוואן ללילה. קצת מתברברים ובסופו של דבר מחליטים לחפש קמפ מחוץ לעיר. מה יש לומר, כשמשהו לא הולך אז לא הולך עד הסוף...היינו בכמה קמפים בסביבות מונטריי -; באף אחד מהם לא היה מקום! זאת הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לנו מתחילת הטיול. המקום היחידי שבו היה מקום פנוי היה מאד יקר, 65$ ללילה וממש לא הצדיק את הכסף. בלית ברירה חזרנו למונטריי מתוך תקווה שאולי משהו יצוץ פתאום. שום דבר לא צץ ואנחנו כבר בשיא הייאוש. השעה כבר 19:00, אנחנו רצוצים מעייפות, היום היה מבאס מתחילתו, ובכלל לא ראינו כלום ממונטריי. החלטנו פשוט להכנס לתחנת הדלק הראשונה שנמצא, לדומם מנוע, לסגור וילונות וללכת לישון. למזלנו, מצאנו תחנה שצמודה למוטל. בעל הבית הרשה לנו לחנות בחנייה שצמודה למוטל וכך יצא שישנו בחנייה של מוטל בעיר מונטריי. בשעה 22:00, כיבינו את האורות.

26/9 -; קמים לבוקר חדש. הבאסה של אתמול התחלפה באופטימיות. יום חדש לפנינו ואנחנו מתכוונים לנצלו עד תום. התחלנו בארוחת בוקר מפנקת בבית קפה במרכז העיר. אח"כ נכנסנו לאקוואריום (הילדים נהנו, אנחנו קצת פחות). עשינו סיבוב בעיר. העיר מקסימה. מאד נהנינו מהמראות ומהאוירה. לקראת הצהרים נכנסנו למסעדת "באבא גאמפ" -; מסעדת שרימפס ידועה שמנציחה את הסרט "פורסט גאמפ". לילדים זה לא אמר כלום אבל כולנו מאד נהנינו מחוויית האוכל במקום.

בשעה 15:30 עזבנו את מונטריי והתחלנו בדרכנו לכיוון כרמל. עברנו בדרך 17 המייל, ולפנינו נגלו נופים מדהימים שלא משתווים לרגע למה שראינו בתמונות. התקדמנו באיטיות כשהמטרה שלנו להגיע עד הלילה לסן סמיון, לישון שם בלילה ולמחרת בבוקר להתחיל את היום במושבת פילי הים. הדרך לסן סמיון היתה מדהימה. הנופים עוצרי נשימה. הילדים היו עסוקים בענייניהם ולא ממש התרגשו מהאוקיינוס. אנחנו, לעומת זאת, התרגשנו מכל סלע, מכל חוף וגם עצרנו לצלם בכל הזדמנות. כשהתחילה השקיעה, קרוב לשעה נסענו כשהים שלרגלנו צבוע באדום, וורוד, צהוב, סגול -; מהמם!!!

למרות יופיו של הכביש, זוהי דרך לא קלה לנסיעה בקרוואן, במיוחד בשעות השקיעה כשהשמש מולנו וגם ככה הכביש מאד צר ומפותל. באיזשהו שלב, מצאנו את עצמנו מתפללים להגיע לסן סמיון. הדרך לא הראתה שום סימנים של נגמרת ואילו הסבלנות שלנו כבר מזמן נגמרה...

כשבסופו של דבר הגענו לסן סמיון, בשעה 20:30 בערב, החלטנו פה אחד -; גם הילדים קבעו -; שהלילה לא ישנים בקרוואן. די, קצת נמאס לנו ורצינו להתפנק לילה כמעט אחרון... לאחר חיפוש שארך כמעט שעה, מצאנו מוטל נחמד בעלות של 50$ ללילה. ממש מול החדר שלנו היתה חנייה בשפע -; גם לקרוואנים. היה אושר גדול להתקלח באמבטיה גדולה ומרווחת, הילדים ראו טלויזיה, הכנו פופקורן במיקרו שבחדר ופשוט נחנו. היינו מותשים.

דקה לפני שנרדמנו, בסביבות 22:30 בלילה, בעלי פתאום ביקש שאבדוק שוב את כרטיסי הטיסה. משום מה, היתה לו תחושה שאנחנו יותר מדי זמן בכביש מס' 1, ושבעצם חייבים לקצר ולחזור ללוס אנג'לס. אני התעקשתי שהטיסה שלנו ב-29 לחודש ושיש לנו את כל הים למחרת פלוס עוד חצי יום לנסיעה בחזרה לאל.איי. לפי התכנון שלי, אנחנו לגמרי לפי הלו"ז. כשהוצאתי את הכרטיסים, חשכו עיני. מה לעשות בעלי צדק ואנחנו חייבים לחזור לאל. איי כבר מחר. הראש התחיל לעבוד מהר: מה נעשה? קודם כל יש לנו עוד מלא תכנונים -; לראות דברים שלא הספקנו בכביש מס' 1: פילי הים, סן לואיס אוביספו, פיסמו ביץ', סולוונג' -; מתי נראה את כל המקומות האלה? חוץ מזה, איך בדיוק נספיק גם לנסוע את כל הדרך, גם לנקות את הקרוואן לפני החזרתו ועוד להספיק לנסוע לחברת ההשכרה. בקיצור, טירוף!!! החלטנו שמעבירים את הילדים בארבע לפנות בוקר לקרוואן ועולים על האוטוסטראדה לכיוון אל.איי. כביש מס' 1 יחכה לנו עד הפעם הבאה... ואכן כך היה. כיוונו שעון, העברנו בארבע את הילדים ישנים למיטות הקרוואן והתחלנו בנסיעה.

27/9 -; בארבע בבוקר התחלנו בנסיעה. בדרך, בעוד בעלי נוהג, אני התחלתי לארוז ולקפל את כל התיקים והמזוודות. זה לא היה כל כך פשוט בהתחשב בעובדה שהיו לנו מליון שקיות, תיקים, שמיכות, שקי שינה ומה לא. בערך בשעה 7:30 בבוקר, הכל כבר היה ארוז ואנחנו היינו מאד קרובים לאל.איי. עצרנו בתחנת השכרה של חברת קרוואנים שהזדמנה לנו על הדרך ושם ניקינו את הקרוואן כמו שצריך. רוקנו את מיכלי המים ומילאנו חדשים, חידשנו את מלאי גז הפרופן, ושטפנו את הרכב מבפנים ומבחוץ. לאחר הנקיון נרגענו. עכשיו, כשאנחנו כבר במרחק נגיעה מאל.איי, הקרוואן נקי והכל ארוז, אפשר לנסוע ישירות לחברת ההשכרה ולהחזיר להם את הרכב. לפני זה עוד הספקנו לעצור בסניף וולמארט ולהצטייד בכמה דברים אחרונים לפני החזרה לארץ, וגם לאכול ארוחת בוקר אחרונה באמריקה!!!

לאחר נסיעה מטורפת שארכה קרוב לחמש שעות, פלוס עיכובים בקניות ובניקיונות, הגענו לחברת ההשכרה באל.איי בשעה 12:00.תהליך החזרת הקרוואן היה כל כך מהיר שפשוט לא האמנו. הכל היה חלק ועבר בשלום. הזמנו מונית שהיתה מספיק גדולה גם בשבילנו ובעיקר בשביל המזוודות והתיקים שלנו. זהו, אנחנו בדרכנו למלון קראון פלזה שבשדה התעופה, אותו הזמנו מהארץ.

מהרגע שנכנסנו לחדר במלון, התעלפנו. החלטנו שלא זזים מהחדר. הזמנו אוכל לחדר, הילדים בילו מול הטלויזיה, היה אינטרנט כמה שרצינו, דיברנו עם כל החברים והמשפחה ופשוט נחנו.

28/9 -; היום זה היום האחרון שלנו בארה"ב. עוד כמה שעות אנחנו על המטוס. את הבוקר הקדשנו לאריזות אחרונות וסידורי התיקים. אכלנו ארוחת בוקר סבירה במלון ויצאו לכיוון הטרמינל.

בשעה 13:00 עזבנו את ארה"ב והמראנו לכיוון ישראל.

הטיסה עברה בקושי רב. לא ישנו דקה. כנראה מההתרגשות. ראינו את כל הסרטים שהיו במסכים האישיים וגם זה לא הצליח להעביר את הזמן ולהקל על הסיוט...

הכל שטויות. נחתנו בשלום. היה מדהים. בעצם אין באמת מילים שבאמת יכולות לסכם את החווייה הזאת, שמבחינתנו היא באמת חווייה של פעם בחיים. וגם אם ניסע עוד פעם לארה"ב (ואנחנו כבר עמוק בתכנונים לטיול נוסף כזה...), אין דבר שידמה לחווייה הראשונית והכל כך נהדרת שחווינו.