יום מספר 16 - 13.9
היום קמנו עם אנרגיות נמוכות. אולי בגלל שעל הפרק מפלים ואגמים נוספים הפעם בפארק wells grey. לאחר כעשרה ימים בטבע, מהיפים בעולם, יש לנו overdoes ממנו. בכלל אחרי הרוקיס הקנדיים קשה למקום כמו wells grey להתחרות. נסענו ל Helmcken Falls, הם גבוהים מאוד. המים נופלים ממעל ל 50 מטרים. רצינו ללכת קצת לטובת כושר, אך הגענו לנקודת תצפית (לעצלנים 😚). חיפשנו דרך למסלול בין 8 ק״מ שמוביל לטופ של המפל ממש קרוב לקניון. לא מצאנו. נסענו למפלי dawson, מפלים רחבים סטייל ניאגרה אבל ברור שרק מבחינת הרוחב שלהם. משם רצינו להגיע לאגם ולבלות בו בנינוחות שמתאימה לאנרגיות. הגי.פי.אס הראה שהאגם mahood שרציתי להגיע אליו מרוחק כ 200 ק״מ הרבה יותר ממה שגוגל מפס הראה אתמול. מוזר. מוותרים עליו. רואים שלט שמראה clearwater lake עשרים וחמש ק״מ נשמע מבטיח. נוסעים. הדרך משובשת. גשם שירד פה בעבר השאיר אדוות של כורכר שמרעידות את הקרוואן. הוא גונח, רועש ומטלטל. מגיעים אל האגם ומבינים מדוע הוא נקרא כך השמים, העצים וכל מה שמעליו משתקף בו. ענבל פורסת את הסק״ש שהבנו אני מחפש על סתיו נקודת דייג טובה. שואלים באופיס. כדאי להשכיר קאנו. נכנסים בו שלושה. הילדים יהנו. יש סיכוי לתפוס משהו. את האפודות והמשוטים מקבלים כאן. הבעיה שצריך לנסוע עוד 2.5 ק״מ במעלה האגם כדי לקחת את הקאנו. הסיבה, כאן קרוב לאופיס יש מפל וזה לא רעיון טוב לקחת. קאנו מכאן . ענבל מבואסת אחרי שהיא התמקמה בשמש. אבל היא מתרצה כשהיא שומעת שהיא מהאופיס אמרה שיש שם גם כן מקום לשבת. נוסעים. מגיעים והכל בשירות עצמי. אין כאן מפעיל. אין כאן שומר. פשוט לוקחים קאנו. ענבל סתיו ואני מרימים אותו כעשרים מטרים לדוקינג. אנחנו מבינים מהר שאין איפה לשבת כאן. מקום נידח ביער. ענבל כועסת ובצדק. אין לה ענין בקאנו. סתיו ונויה לובשים את הווסט ואנחנו נכנסים לקאנו. יוצאים מהדוקינג וחותרים פנימה. טבע פראי ויפה. שקט מוחלט. אני פתאום מסתכל על הילדים וחושב על הוויור שחתמתי עליו במשרד. אני אחראי הבלעדי על הקטנים האלה. האחריות כבידה. אנחנו פרקטיקלי לבד באגם. הוא גדול ועמוק. פתאום אני חושב על האפשרות של התהפכות, דבר שאפשרי בהחלט בקאנו ובייחוד עם ילדים. אייך לעזאזל נרים אותו אם הוא יתהפך? אייך נוציא ממנו מים, מה קורה עם הילדים בינתיים ויש איתנו ציוד: נעליים, חכות קייס של המצלמה עם בטריות. אני מסביר לילדים אייך צריך להתנהל ומהן הסכנות ומקווה לטוב. אני מחבר פיתיון בצורת זבוב שקיבלתי מהאופיס מתנה. זה מה שעושה לא את זה ל- rainbow troute. כרגיל לא הולך לנו עם הדייג. אני רואה דגים של 3-5 ק״ג במים אבל הם פיקחים ומתרחקים. באסה. סתיו מחליט להיכנס למים. אני מודאג מההתהפכות אבל מרשה לו. המים קרים מאוד. הוא רוצה לחזור מהר. קשה לו לעלות ואני יושב בקצה השני ולא יכול לעזור לו. הוא מתאמץ מאוד. תכלס זה היה דיי מצחיק עד כמה. בסוף הוא מצליח להיכנס. 5 דקות אחרי הוא מחליט לקפוץ שוב למים וכך גם נויה. משוגעים. בעיה גנטית. אחרי כשעה וחצי מחזירים את נויה לקרוואן ואני ממשיך עם סתיו לסיבוב יותר הרפתקני (צברנו ביטחון). שטים עמוק יותר ומגיעים לאיזשהו סימן בגדה ורואים שיש עוד אחד כמותו בצד השני. רשום עליו do not cross. מפה הזרם מתחזק לעבר המפל. לא לענין. חותרים חזק ומהר נגד הזרם. חוזרים לקרוואן ולקמפ. אוכלים אוכל ״בריא״: גלידה, ומרשמלו מול מדורה. שרפנו את כל העצים שהיו לנו - זהו הלילה האחרון בטיול הראשון בקנדה שבו נוכל להבעיר מדורה.
הולכים לישון. מחר יום נסיעה ארוך לוונקובר. כשש שעות נסיעה עם עצירה להצטיידות בוולמרט והתאוררות. רוצים עיר. בטון. בנינים. מדרכות. פיח. קיוסקים בסטארבאקס.
