בהתרגשות רבה אנחנו מתייצבים בנתב"ג בשעה שלוש בבוקר - המשימה הראשונה לצלוח את הקונקשן של 45 דקות ברומא - היה לחץ… אבל הספקנו, לא לפני שזכינו לכבוד המפוקפק שיקראו בשמנו ברמקול.
הגענו לאטלנטה אחרי 3 + 12 שעות באויר, בשעת צהריים. את הרכב (SUV) לקחנו מאלמו ואחרי שעברנו את הטקס הרגיל שבו הם מנסים לדחוף לנו אוטו יותר גדול, ביטוחים שונים ומשונים ואני מסרב. יצאנו עם ניסן פאתהפינדר (שכמובן היה גדול מספיק עבורנו) ניווטנו למלון באטלנטה והתרסקנו על המיטות בשבע בערב.
למחרת אנחנו פוצחים בנסיעה האמריקאית הראשונה שלנו. לוקח קצת זמן אבל אני מעז לפנות ימינה באדום (אחרי שעצרתי כמו בתמרור עצור), שמאלה השתדלנו לא לפנות 
.
באופן כללי הנהיגה רגועה הרבה יותר מאשר בארץ, גם כשהיססתי האם לפנות או פניתי בחדות כדי לא לפספס פניה ברגע האחרון, חיכו לי, לא חתכו אותו בכביש המהיר ולא שמענו צופר בטיול ולו פעם אחת.
היעד ליום הראשון - צירוקי שמורה אינדיאנית מדרום להרי הסמוקי, יש שם כפר אינדיאני משוחזר - סוג של מוזאון פתוח שבו עוברים עם הדרכה ולומדים על האינדיאנים שאיכלסו פעם את האזור וכבונוס צוות המוזאון מתאסף ב 12:00 וב 15:00 להדגים ריקודים האינדיאנים. בנוסף יש שם מופע בתאטרון פתוח שנקרא unto this hills - רק בקיץ (אנחנו הגענו בספטמבר ולכן לא יכולנו לראות את המופע) וכמובן כמו בכל שמורה אינדיאנית - קזינו ענק ויפה שעברנו דרכו כלאכול במסעדה האיטלקית המוצלחת שבתוכו – אבל הפעם העייפות הכריעה את חיידק ההימורים.
ישנו ב fairfaild inn של מריוט - כ150 דולר עבור חדר + ארוחת בוקר ל4 נפשות. הקטע הקריפי (בעיני) זה שבסניף אחר של הרשת בו ישנו בהמשך הטיול נראה בדיוק אותו דבר - מספר החדרים , גודל ומיקום הבריכה, תפריט ארוחת הבוקר, הכל קופי אנד פייסט.
הרי הסמוקי
ביום השלישי של הטיול אנחנו יוצאים מצירוקי ומיד נכנסים לשמורה, את פנינו מקבל אייל ענק שאנחנו לא מספיקים לצלם. נכנסנו למרכז המבקרים וקנינו בדולר מפת שבילים ומפת מסלולים שעוברים במפל. המפות לא מאוד מפורטות והתקשנו להבין מה הפרשי הגובה בכל מסלול, אבל ככלל כל מסלול שבחרנו באקראיות היה מוצלח מאוד - ירוק , מים זורמים וגם קצת נוף. המסלולים ברורים מאוד ולא היה מקום לבלבול.
ערפל והרים – לא סתם קוראים להם הרי הסמוקי
הנסיעה בשמורה היא בתוך יער, לפעמים ממש הרגשה של מנהרה. התוכנית ליום הראשון היא להגיע למגדל התצפית ולטייל לידו אבל כעבור חצי שעה כשאנחנו חונים בחניון שלו, אנחנו מוקפים בערפל ונאלצים לשנות תוכניות ולרדת לאחד המסלולים הנמוכים. ירדנו למפלי לאורל - המסלול העמוס ביותר שפגשנו, שביל סלול עד למפלים (היפים) פחות משעה הליכה ואנחנו במפלים.
המפלים (ואנחנו)
בערב הגענו לבקתה שהזמנו מהארץ - בקתת honey bear שבגטלינברג. וילה ענקית מקדמת את פנינו עם שלושה חדרי שינה סלון מטבח שולחן ביליארד ומרפסת שצופה אל היער - ת ע נ ו ג.
נשארנו בגטלינברג חמישה לילות שבהם כל יום יצאנו לשביל אחר באזור, עלינו למצפה שפספסנו ביום הראשון והלכנו בשביל שמוביל ל andre's bald (קרחת יער שמשית צופה לגבעות המיוערות) , ביום אחר נסענו ל cades cove - אזור שלפי אנשי השמורה רווי בחיות אבל כיון שהכביש עמוס במכוניות כל היום החיות כנראה מעדיפות סביבה שקטה יותר (למעט דובי קטן שדווקא בדרך לשם הגיח מהיער וחצה את הכביש מטר לפני האוטו שלנו) וטיול אחר שאני זוכר הוא המסלול ל abrams fall
בסך הכל בחרנו שבילים של עד 4 מייל (כלומר 12 ק"מ ליום כיון שצריך גם לחזור..) יכולתי להמשיך לעשות את זה עוד חודש.
ולסיום עוד קצת תמונות ירוקות
