ברזיל ,מונדיאל. ביחד זה כבר צירוף קטלני...פרק ו' - קוריצ'יבה

3.7

עקב הקדמת טיסה אני מתעורר באמצע הלילה,לובש את הג'ינס שהתייבש אחרי יומיים על החבל ולוקח מונית לשדה. אני בדרך לקוריצ'יבה.

שמעתי רבות על העיר הירוקה עם סידורי התחבורה המתקדמים וכשראיתי שיש טיסה ב-38 יורו גרד לי להגיע אליה..

גם כאן כשאני מגיע מזג האויר סגרירי,קריר אבל בלי גשם – דווקא נעים.

מתייעץ עם החברה' בביתן האוהדים שבשדה,מקבל מפה ונוסע העירה. מונית קצרה למלון. לפי מה שאני רואה בקבלה הוא נראה מזמין ומפנק. כיוון שהצ'ק אין רק בצהריים, אני משאיר שם את התיק ויוצא לטייל בעיר. המרכז במרחק מספר רחובות, בוחן מספר בנינים ומחפש את נקודת היציאה של אוטובוס התיירות(ככר טירדנטה). בדרך כבר רואה את תחנת האוטובוס האופיינית של העיר

הסיור,בעלות של 29 ריאל(פחות מ-50 שח..), אמור לעבור בכ-25 תחנות שונות. מחלקים לנו פנקס עם 4 תלושים,כלומר ניתן לרדת מהאוטובוס 4 פעמים ולהמשיך עם אוטובוס עוקב. מתרשם מהעיר,מספר בנינים מעניינים ויורד בתחנה הראשונה המתוכננת – ז'ארדין בוטניקו. זה לא הקונספט של הגן הבוטני בריו. כאן זה יותר מרחבים עם סידורי צמחיה סימטריים ובניין/חממה של צמחים טרופיים. המקום פשוט יפה,אסטטי וממש כיף כאן

ממשיך עם האוטובוס ויורד בתחנה העיקרית, אולי הסיבה לבואי – מוזיאון אוסקר ניימאר. כבר כשאני יורד מהאוטובוס אני רואה את המבנה המעניין דמוי העין ומתרגש.

בפנים מקסים לא פחות. אמנות מודרנית ברזילאית ולא מפסיק לשטוף את העיניים – איזה יופי,כמה מחשבה הושקעה כאן,ללא ספק משיאי הטיול

התחנה הבאה –בניין האופרה. מתברר שהוא נמצא בסמוך לפאן –פסט של קוריצ'יבה. אין יותר משחקים כאן וניכר שמתחילים בתהליך ההתקפלות. אני מבקש להיכנס ולא מאשרים לי. טוב,ממשיך לחפש את בית האופרה. הולך והולך,בעליה לא קלה, ולא מוצא. כפיצוי אני עובר ליד מספר עצים מאוד מעניינים, אבל אופרה – יוק. חוזר לנקודת המוצא,מוצא מזנון עם מספר מאכלים מקומיים שגורמים לי ולקיבתי אושר רב – לראשון קוראים מאנאי,השני נקרא קוסקוס. מאוד טעים,לא מזכיר כל כך קוסקוס,אבל מה איכפת לי...רגע לפני שאני מתייאש אני מגלה את בית האופרה. איזו תגלית! באמצע בריכה שנמצאת בתוך סלע גדול ,מוביל שביל מתכת אל המבנה. תדמיינו לעצמכם בית אופרה ותבינו שמה שאני רואה לא דומה לשום דבר. הבניין בנוי מקונסטרוקציה של ברזל בתוספת לזכוכית ומשתלב בצורה מדהימה עם הצמחייה, הסלעים והבריכה – גאוני. גאוני!

ממשיכים וחולפים על פני מספר פארקים. העיר הזו עשירה באופן מיוחד בריאות ירוקות לטובת הציבור ולי נותר רק להתקנא – כל כך יפה,כל כך שקט,איזה כיף לגור בעיר כזו.

ממשיכים בעוד מספר נקודות עד שמגיעים למרכז ההיסטורי היפה.

אני ממשיך למדרחוב עם כל עשרות החנויות ואפילו מוצא כמה דברים לקנות,כל מיני שטויות,במחירים נוחים – איזה כיף..

כשהתיק כבר כבד אני מחליט לגשת למלון. עולה לקומה 11, פותח את הדלת ומקבל שוק. ואו,איזה חדר מהודר וכולו שלי. דבר ראשון מצלם ושולח ווטסאפ – תראו משפחה-אבא אוליגרך,רומן אברמוביץ חדש,וכל זה ב-47 יורו,216 שח (בארץ, בחדר המשרתים לא היו שמים אותי..)

מתרענן ומחליט ללכת לראות את האצטדיון של קוריצ'יבה. טוב,אני כנראה לא כל כך לומד. הולך הולך הולך,מגיע לאצטדיון הכי מבאס בעולם. מבחוץ זה נראה בדיוק כמו מרכז מסחרי חסר דמיון. תיבה מלבנית חסרת השראה שבתוכה יש גם איצטדיון – כל כך מבאס שאני אפילו לא מצלם – גם אין מה..

חוזר,עולה על אוטובוס ומבקש להגיע למרכז. האוטובוס לא בדיוק לכיוון אבל הנהג נותן לי טרמפ(...) ומוריד אותי בערך 300 מ' מהמלון – איזה ראש..

לפני שמגיע רואה שני דברים נחמדים – ציור קיר של הביטלס ומקום שנקרא "קרב מגע" שלומדים בו תורות לחימה ישראליות. יש גאווה...