מקום 11 – שנת 76, תיכון, גיל ההתבגרות. הציונים יורדים. אני יושב עם מיקי ואומר לו שאני מת להיות באנגליה במשחק. אמא, עליה השלום, נכנסת ואומרת – תשפר את הציונים שלך וניסע...הימים ימים צנועים, זו הנסיעה הראשונה שלנו לחו"ל, קצת אחרי מבצע אנטבה...אנחנו בלונדון. פיטר ,חברי לעט מליברפול, מגיע לקחת אותי לעיר של האדומים והחיפושיות. שבת – אנפילד, טירוף, יו נבר ווק אלון, ילד מתבגר בלב חוויה מסחררת. הסיפור מתחיל דווקא אחרי. הולכים לשחק בכל משחקי הפינבול ודומיהם. עבורי זה משהו חדש לגמרי – כדורגל דיסקיות שטסות במהירות בגלל האוויר שמוזרים דרך חורים קטנים. בקיצור ,שיחקנו שיחקנו ופספסנו את הרכבת חזרה ללונדון. פיטר מצלצל לאימא – מיסיס קשת, סאמת'ינג טריבל הפנד...ווי מיסד דה טריין....אוקי,לא נורא נצא ברכבת של חצות. יש לנו עוד זמן איכות והשמחה רבה. פיטר,23 בסך הכל, מגלה אחריות ונוסע איתי חזרה ללונדון.
אבא,עם דלקת ריאות, ואימא מחכים לי בתחנה באחד הימים (הלילות יותר נכון) היותר מורטי עצבים – שעה 3,שעה 4, הרכבת לא מגיעה, אין דני...ב-6,כשירדנו מהרכבת, לא הבנו מה הסיפור – מה, לא ידעתם שזו רכבת לילה איטית?
***
מקום 10- ברזיל, מונדיאל 14 – קטע מהבלוג שלי בלמטייל (מוזמנים להיכנס "הבלוג של די.קי.אי(באותיות אנגליות))
....בשלב מסויים אני מצלם חבורה חביבה של ברזילאים והם שואלים אותי מאיפה אני. כשהם שומעים ישראל, הם נדלקים. הבחור שבחבורה מתחיל להגיד כמה מלים בעברית –מסתבר שהוא עובד עם אלעל. קתרינה החביבה מבקשת שגם אני אצטרף ואכתוב את השם שלי על החולצה שלה ,שלוש הבנות האחרות גם נחמדות. רגע מוזר, אנושי ומאוד מאוד כיפי. אני נפרד מהחבורה וממשיך הלאה. אחרי זמן מה אני מבחין שהעומס קצת יורד ושהשעה אחרי 5,המשחק כבר התחיל. לפתע אני מבחין שוב בחבורה. -הי ,מה העניינים ? -תגידו איפה אפשר לראות כאן את המשחק? -אנחנו הולכים לאיזה פאב, רוצה להצטרף אלינו? -בכיף, למה לא. -טוב, רק תשים לב למצלמה, האזור כאן לא משהו.
מגיעים לפאב/מסעדה, מתיישבים, אני די האטרקציה שלהם, יחד עם עוד פורטוגלי ש”ניצוד” לפני כן. הם חברה תוססים , חמים ומאוד כיף להעביר איתם את המחצית הראשונה. אלא מה, הבירה/יין/? מתחילים להשפיע, במיוחד על הבחור. הוא מתחיל להתנהג בצורה מוזרה, הוא מסתכסך בעזרת הפה הגדול שלו עם כל הפאב, ולמרות שכריסטינה, החברה שלו, מנסה להרגיע אותו ולרמוז לו שיסתום כבר, זה לא עוזר. אחרי כמה דקות הם עוזבים לצערי ואני ממשיך לראות את המשחק בגפי.
אחרי כרבע שעה, לפתע נכנסת לפאב כריסטינה, החברה. "מה קורה" אני שואל. "אתה לא רוצה לדעת. הוא זרק אותי, הוא לא רוצה אותי יותר"....אופס..מכאן מתחיל הקטע הכי הזוי שהיה לי בטיול. מצד אחד אני רוצה לראות את המשחק – ברזיל לשם שינוי משחקים אחלה כדורגל. מצד שני, יושבת לה בחורה שרואים שהיא מבואסת. בסך הכל בת 19 או 20,בקלות יכולה להיות הבת שלי ואני לא יכול להגיד לה – “יאללה, תני לראות משחק”. אז עכשיו אני על תקן הפסיכולוג, המנחם, המעודד – "תראי, ראית בעצמך שהוא שתה כנראה יותר מידי, לא קרה כלום, לא עשית משהו שמצדיק את זה, הוא לא בפוקוס וכד'. בלב אני אומר לעצמי-איזה עולם- חציתי חצי גלובוס כדי לשבת ליד בחורה זרה ולהרגיע אותה שהחבר שלה לא באמת נפרד ממנה, ולא סתם – באמצע משחק כדורגל של הנבחרת שאני רוצה לראות. עולם הזוי,הזוי עולם....
טוב, בשלב מסוים היא מדברת עם החבר והולכת, לא לפני שאני שומע ממנה איזה בן אדם טוב אני (חח, נניח) וכמה שהיא מודה לי ונדמה לי שבסוף היה גם הפי-אנד...לברזיל היה הפי-חצי-אנד בגלל הפציעה של ניימאר(שכחנו שניימאר זה שם של כדורגלן, אחרי כל האוסקר ניימארים). בכל מקרה השמחה ברחובות מטורפת, חזיזים נשמעים מעת לעת, ווווזלות מרעימות והחברה יוצאים במחולות – איזה כיף, איזה שמחה.
***
מקום 9 – שנת 98, טיול עם האישה ויובל בת החצי שנה. מקבל ערב חופשי ורץ לפארק דה פרינס, האצטדיון של פאריז סאן ג'רמן, עם ראי הברזילאי האח של סוקרטס (סתם פרט טריויה שכזה, אין לו קשר לעלילה).
נכנס למגרש ונשבר המיתוס, ובגדול. אם עד אז ידענו שיש כדורגל אנגלי והאוהדים שם הם הכי בעולם, מסתבר שלא היא, ממש לא היא. יושב לא רחוק מ"קופ בולוניה", היציע מאחרי השער, השרופים ביותר, ומקבל הצגה שלא תישכח במהרה. ארסנל? צ'לסי? טוטנהאם? הצחקתם אותי – יש להם הרבה מה ללמוד, שלא לדבר על יחס עלות/תועלת של מחירי הכרטיסים…
***
מקום 8 – 2007,רומא. כתבתי פעם שבמסגרת חגיגות ה-40 של אשתי, טסתי לבד לרומא, אלעל ב-100 דולר.
האינסנטיב העיקרי – דרבי באולימפיקו, רומא נגד לאציו. משחק נהדר ,אווירה עוד יותר נהדרת והוא תופס את מקום 8 בעיקר בגלל 3 דקות שבהן ניגנו את המנון המועדון ,-65000 רומאים פצחו בשירה אדירה ואחד דני סמרו שערותיו מהתרגשות.
Roma Roma Roma, core de sta citta.
https://www.youtube.com/watch?v=kQwMpd5Cb54.
***
מקום 7 – דה לונג אנד ווידינג רוד...
2 מתחרים – תחליטו בעצמכם.
א. משחק בליברפול.כרטיס לאנגליה באותו זמן 550דולר. מצאתי טיסת אלעל למדריד ב-200דולר. חוץ מטיול ומשחק בברנבאו(דע את האויב), טסתי עם ריאןאיר לווסט מידלנדס, אוטובוס לנוטינגהאם, רכבת לליברפול(40לישט-יקר)....משחק+חוויה...טיסת איזיג'ט משדה ג'ון לנון לפלמה דה מיורקה, הגעה ב11 בלילה, לינה חטופה וטיסת בוקר מוקדמת עם איר אירופה לבאראחאס,מדריד, כדי להמשיך חזרה לבן גוריון.
ב. אנדרגראונד לליברפול סטריט, רכבת לסטנסטד, טיסה ללובק, אוטובוס להמבורג, רכבת לברמן, אוטובוס למגרש ...משחק ואוירה כיפים....אוטובוס למרכז העיר היפה, רכבת להמבורג, רכבת לברלין, מלון, בוקר- אס-באהן להאופבאנהוף, רכבת ללייפציג, רכבת ללנדורף(חור..),מונית לשדה באלטנבורג, ריאןאיר לסטנסטד, רכבת לליברפול סטריט , אנדרגראונד למלון, צריך להתקלח לפני הופעה של אריק קלפטון(אבל זה כבר סיפור אחר)
***
מקום 6 – יורו 2002, האצטדיון האולימפי בקייב. יושב לי בנחת במשחק אנגליה – שוודיה. נהנה מהמשחק, השוודים צובעים בצהוב את האיצטדיון ,ואז אני מקבל טלפון מחבר שלי,עמית. בוא מהר ליציע 30 ואל תשכח להביא את המצלמה. אני בן אדם טוב, כשחבר קורא לי אני מגיע ולאיפה אני מגיע? למרכז, לצנטרום של הפיילה של הגרעין הקשה של אוהדי אנגליה, בדיוק שורה מעלינו תזמורת כלי נשיפה וכלי הקשה, כלומר אתם יכולים להבין שלא נרדמנו שם. אולי חווית העידוד הכי מדהימה וזכורה אי פעם..
***
מקום 5 – מילאנו,2002, רבע גמר גביע אופ"א, אני ואורן עם אוהדי הפועל תל אביב. קראתי לסיפור "הטיול הכי מבאס שלי". תעשו עם זה מה שאתם רוצים – אני ממליץ למי שאוהב לצחוק..
https://forum.lametayel.co.il/forum_msg/goto-3292889/srch-#msg_3292889
***
מקום 4 – פרטוריה ויוהנסבורג ,דרום אפריקה ,מונדיאל 2010 – אגדה שהייתה באמת. כדורגל זה החלק השני ואולי הפחות חשוב. החלק הראשון מדבר על יום מעניין בפרטוריה, הבירה והדובדבן שבקצפת הוא החלק השלישי. אני ממליץ.. אין סיכוי שתנחשו מה קרה שם ואיך מצאתי את עצמי בתחנת המשטרה..
https://forum.lametayel.co.il/forum_msg/goto-3666646/srch-#msg_3666646
***
מקום 3 –איסטנבול,2005 – הגמר "ההוא". לא יאומן אבל הצלחתי להשיג כרטיס למשחק. לא השגתי דיל טיסה-לינה וכבר חשבתי לשכור רכב באתונה או בבולגריה ולהגיע בצורה זאת אבל בסוף הכל הסתדר.. המון מאחלים לעצמם להגיע לגמר ליגת האלופות, אבל להגיע לגמר שהקבוצה שלך משחקת בו, כנגד כל הסיכויים, זה בכלל..ואם חשבתם שבזה זה נגמר, טעות. יצא לי להיות בגמר המטורף ביותר . ליברפול נגד מילאן הפיבוריטים. אחרי דקה, כבר 1-0 למילאן. באסה. עד למחצית כבר 3-0. "למה הייתי צריך את זה. אני רוצה הביתה" אני בוכה לעצמי. האוהדים המדהימים של ליברפול ממשיכים לשיר. נו שויין. מחצית שניה ופתאום 3-1. סטיבי ג'י אוסף את כולם ופתאום כבר 3-2.עוד שתי דקות, בעיטת 11 לליברפול. אנחנו משפשפים את העיניים. צ'אבי אלונסו בועט ומחמיץ, אבל אין לנו זמן להתבאס כי הוא משתלט על הכדור החוזר ומרים את הרשת. 6 דקות בגן עדן, לוח התוצאות מראה 3-3 ..היינו כחולמים...מגיעים להארכה ובעיטות 11. יז'י דודק ,השוער הבינוני שלנו, תופס יום משוגע והגביע חוזר לליברפול אחרי 21 שנה. התרגשות, היסטריה, היסטוריה!
***
מקום 2 – גרמניה,2006,מונדיאל. זה לא סיפור, זה פשוט דיווח על אחת מחוויות הכדורגל הנפלאות ביותר שהיו לי. פסטיבל עם המון אנשים, המון צבעים, המון כיף ומצלמה שלא שבעה לרגע ומנסה לתפוס עוד ועד ועוד. דיסלדורף וגלזנקירשן, ברלין, לייפציג ודרזדן, נירנברג ושטוטגארט, האנובר וקלן. מכל אחת יש לי חוויות, חברים לרגע ואנשים מחייכים. תעשו לכם טובה, תמצאו לעצמכם מונדיאל וטוסו. רצוי אך ממש לא חובה להיכנס למשחקים (יקר!!) – האקשן האמיתי הוא ברחובות!
יצרתי בעבר סקירה מצולמת. הטיפ שלי הוא למצוא גם את הכיתובים לתמונות
https://forum.lametayel.co.il/forum_msg/th-1127757/start-0/
***
מקום 1 – 2014,כאן, קרוב לבית, מגרש אבי רן,חיפה
מצטט פוסט שלי בפייסבוק.
סיפור על התרגשות וקצת כדורגל...
היום התרגשתי
היום התרגשתי כמו שלא התרגשתי הרבה זמן. במגרש כדורגל..
היום הייתי חלק מהיסטוריה
היום לקחתי חלק במשהו חדש, מרענן, טהור ומרגש..
בשנים האחרונות צברתי מספר חוויות כדורגל מענגות – הייתי במונדיאלים, חזיתי בכל השמות הגדולים של הכדורגל האנגלי, ראיתי את ספרד זוכה ביורו . מאוד נהניתי. אפילו מאוד מאוד נהניתי.
אבל היום התרגשתי.
היום הייתי במשחק הרשמי הראשון של קבוצת כדורגל מליגה ג' – ולא , זו לא בדיחה.
היום יצאה לדרך קבוצת האוהדים "הפועל רובי שפירא חיפה". היום החזירו לי את הנשמה. היום מצאתי את עצמי שר, מעודד ומריע כמו בימים הטובים של פעם. מאוד פעם..
לטובת כל חברי הפייסבוקאים שמכירים אותי כדני חובב המוזיקה וטיולים ושלא מצויים בתחום הכדורגל – לא באנו היום לדבר על כדורגל, זה החלק המשני בסיפור..
היום חזינו בחלק מתופעה חובקת עולם. אחרי שאנשי הממון השתלטו על קבוצות כדורגל, ואחרי שהקבוצות איבדו את הנשמה והקשר לאוהדים, בכל העולם התחילו לצוץ קבוצות שהוקמו ע"י האוהדים עצמם כדי לחזור ולהרגיש שייכות. גם לנו ,אוהדי הפועל חיפה ,זה קרה.
במסגרת הרוח החיובית הנושבת מפוסט זה, רק אומר שלקבוצה המתקראת הפועל חיפה יש בעלים שהצליח להמאיס עלינו את הקבוצה. עד כדי כך שכשאני פותח עיתון ורואה שהיא מנצחת, זה לא מזיז לי כהוא זה. ולא רק לי.. מסתבר שזו תחושה שאחזה בטובים מהאוהדים שפשוט העדיפו להישאר בבית..
אז היום החזרנו את הנשמה. היום חזרה ההתלהבות, היום הרגשתי שייך לקבוצה ולכל אחד מ-600 האוהדים שבאו להגיד – אנחנו כאן. אמנם בליגה ג', כי אלו החוקים, אבל עם המון אמונה והתלהבות. לאט לאט נתקדם עד שנגיע למקום שמגיע לנו ולקבוצה, אבל בדרך שלנו, עם הערכים שלנו, עם האהבה שלנו
כי השיר של אריק, "יש לי אהבה והיא תנצח" הוא בעצם השיר שלנו..
