הייתה לנו תוכנית מאוד כללית כשהתחלנו את הטיול שלנו באפריקה, היו לנו כרטיסי טיסה מישראל לטנזניה (לדאר אס סאלאאם) ומדאר למדגסקר (לאנטננריבו) ומשם חזרה לדאר ואז לארץ.
ידענו שאנחנו רוצים לעשות ספארי בטנזניה, לטייל קצת במדינה במקומות אחרים, להיות במדגסקר ולקנח בחופים, כידוע כל טיול צריך להסתיים בקצת בטן גב על החופים.
 אז את כל זה ידענו אבל זאת בערך רמת הפירוט שידענו על הטיול, לא ידענו מה עוד יש לעשות בטנזניה או במדגסקר או איפה כדאי לישון בזנזיבר. גילינו שאין המון טיפים באתר, חוץ מעל זנזיבר, והחלטתי שאני אכתוב קצת את מה שהיה לנו כדי לנסות להקל על אנשים אחרים, גם תמיד כיף להיזכר בטיול ובכמה כיף היה. טנזניה נחתנו בדאר אס סאלאאם כי זאת הטיסה שארגנו, הדבר התגלה בתור טעות, אין הרבה מה לעשות בדאר אס סאלאאם ויש שדה תעופה בארושה או בקילימנג'רו. כאשר מגיעים לדאר אפשר לטוס מדאר לארושה או ליסוע באוטובוס. הנסיעה באוטובוס עורכת בערך 16 שעות ויש לכל היותר שתי הפסקות בשביל שירותים, האוטובוס אמנם היה ברמה טובה ביחס לאוטובוסים אחרים אבל ממש לא מחלקה ראשונה. בנוסף לכך מגיעים די מאוחר לארושה (או מושי) ואם אין לכם מקום מסודר כבר במלון/הוסטל שם אז צריך להתחיל לחפש כאשר הלילה יורד עליכם.
למה בכלל שנרצה ליסוע לארושה אתם שואלים? אם תרצו לצאת לטיול ספארי ארושה או מושי הן היעדים שמהם יוצאים לטיול, אלו ערים בצפון המדינה ליד הגבול עם קניה, שנמצאות מרחק נסיעה קצר מ3 פארקים לאומיים שונים שבהם בדרך כלל עושים טיולי ספארי. באיזה פארק כדאי לטייל? תלוי בעונה ובנדידת החיות, המדריך המקומי יידע להמליץ לכם על מסלול ואם אתם עדיין חושבים שהוא טועה תמיד אפשר להתעקש על מקומות מסויימים והדבר יעשה, אחרי הכל אתם אלה שמשלמים.
אז הגענו לארושה לקראת ערב והתחלנו לחפש איפה ללון בלילה, עברנו בכמה הוסטלים נחמדים, חלק שהומלצו על ידי לונלי פלאנט וחלק שפשוט ראינו שם, ובסוף החלטנו על אחד שהיה נראה נקי יותר מהאחרים. דקה לאחר שהכנסנו את התיקים לחדר פקיד הקבלה שאל האם אנחנו מתכננים ספארי והאם יש לנו כבר משהו שקבענו, ו5 דקות אחר כך הגיע מארגן הספארי שהוא התקשר אליו. ישבנו איתו ותיאמנו מסלול כללי. הוא הסביר לנו שיש כמה אפשרויות מחירים שההבדל ביניהם הן אפשרויות הלינה. בגדול האופציות הן שינה באוהלים וסק"שים (שהם מארגנים ובונים בשבילך), לינה בלודג' "זול", לינה בלודג' חמישה כוכבים. המחירים היו בין 150$ ל 500$ ליום וכמעט כל דבר באמצע, בחרנו בלינה בלודג'ים זולים שעלה לנו 250$ ללילה לבן אדם שזה כולל את הכל, הלינה, האוכל, הג'יפ, הנהג והמכין של האוכל והדלק (יש כמה מקומות שלא כוללים דלק או קילומטראז', חשוב לוודא).
אז בסיכום קליל של מצבנו, אנחנו בארושה וארגנו ספארי לחמישה ימים שיתחיל בבוקר למחרת, בספארי יהיו איתנו עוד שני אנשים במכונית, זוג דני נחמד.
 יצאנו לספארי שלנו שהיה מתכונן לחמישה ימים, קשה לי להפריד מה בדיוק עשינו כל יום כי זה הכל התחבר לי בראש. החוויה עצמה היא מדהימה, את זה אני כן זוכר. כל יום נכנסנו לג'יפ והתחלנו ליסוע ולראות חיות מדהימות ונופים כיפים. הנהג/מדריך שלנו, ג'וסף (אני עושה עצירה קטנה כדי להמליץ עליו. הוא דובר אנגלית סבירה, בחור מאוד נחמד, נהג מאוד בטיחותי ועיניים של נץ. הוא מזהה חיות מרחוק חיות מרתקות ויודע להתאים את הטיול לקצב שלכם, אם אתם עייפים ורוצים לנוח אפשר לארגן את זה, אם אתם רוצים עוד חיות גם את זה אפשר או כל דבר אחר. בכל מקרה תוכלו ליצור איתו קשר ב [email protected], [email protected]) לקח אותנו למקומות יפים ועזר לנו לראות המון חיות, כל יום צילמתי בערך 800 תמונות, בעיקר כי נגמרה לי הסוללה כל יום. הלדוג'ים היו מדהימים ובדיעבד אנחנו שמחים ששילמנו עוד כסף עבור מיטה נורמלית, מקלחת עם מים חמים משלנו וקצת פרטיות. האוכל היה טעים, אפשר תמיד להוריד קצת את הקצב ולבלות קצת זמן בבתי מלון אבל אנחנו העדפנו להיות בספארי, בטבע הפראי. קשה לי לתאר את הכיף האדיר שיש בספארי, את הנסיעה עם הראש חצי בחוץ (זה בטיחותי, זה בסדר) ואת הריגוש מהחיות. גם ביום האחרון של הספארי כשלכאורה היה נמאס מלראות זברות עדיין רצינו לראות עוד זברות (ועוד חיות כמובן). לפעמים אחרי שהרגשנו שראינו שוב ושוב את אותה חיה החל היום להיות מסע בחיפוש אחר חיה יותר נדירה כמו צ'יטה או לאופרד (תתרגמו אתם את השמות של כל החתולים).
 בסיום הספארי רצינו ליסוע לאיזור אגם ויקטוריה וג'וזף הסביר לנו שעדיף לנו לנסות להמשיך מאזור הסרנגטי ישר לשם במקום לחזור לארושה, מכיוון שניצטרך בכל מקרה ליסוע את כל הדרך הזאת וזה יחסוך לנו גם כסף וגם כשעתיים של נסיעה. יש אוטובוס שנוסע דרך שמורת הסרנגטי ומגיע למוסומה ומוואנזה שנמצאות על אגם ויקטוריה, מכיוון שהאוטובוס עובר בשמורה צריך לשלם כסף עבור כניסה לשמורה וגם כרטיס נסיעה, עבור מקומיים הכניסה לשמורה די זולה אבל עבור תיירים כמונו מדובר בכ 120$ ליום. מכיוון שגם ככה שילמנו על שהות בשמורה בשביל הספארי אז החלטנו לארגן נסיעה באותו יום בלי לחזור לארושה, ג'וזף עזר לנו לסדר נסיעה עם ג'יפ גדול של חברה אחרת שנסע למוסומה, לאחר מיקוח קל על המחיר עלינו על הג'יפ והתחלנו ליסוע. הנסיעה התארכה מאוד וכללה המון נסיעה בדרכי אפר אבל בסופו של דבר נגלה לנו אגם ויקטוריה ועל גדותיו עיירה קטנה בשם מוסומה. מוסומה אין לי הרבה להגיד על מוסומה, זאת עיירה מאוד קטנה ששוכנת על גדות אגם ויקטוריה. יש שם כמה הוסטלים כאשר אף אחד מהם לא מרשים מדי. אין שם המון אנשים דוברי אנגלית, אני ממליץ שיהיה לכם מילון מושגים בסוואהילית אם אתם מגיעים לשם כדי שתוכלו לפחות לבקש בקבוק מים (מאדג'י). היינו קצת עייפים אחרי טיול הספארי אז נחנו יומיים באגם ויקטוריה וניסינו להבין איך נמשיך את הדרך שלנו. יש בעיירה דברים בסיסיים וקצת מתקדמים כמו אינטרנט, בנק עם כספומט ושירותי כביסה. קצת קשה למצוא מסעדות במקום אבל לאחר קצת חיפוש אפשר למצוא משהו מספק.

משהו נוסף שניתן להגיד על כל מקום שהוא לא דאר ומוואנזה הוא שאין הסתובבות בלילה בעיירות הקטנות, ברגע שהשמש יורדת כדאי לכם לחזור להוסטל/מלון שלכם, לכל היותר חצי שעה אחרי רדת החשיכה. בכל המקומות שהיינו מנהל ההוסטל היה נועל את הדלת מבפנים וממליץ לא לצאת בחושך ככה שבערך ב 20:00 בערב נגמרים הדברים לעשות, כדאי להביא ספר/קינדל.
 ממוסומה הזמנו כרטיס אוטובוס למוואנזה, העיר השניה בגודלה בטנזניה, שגם היא שוכנת על אגם ויקטוריה. את הכרטיס הזמנו בחברת מוחמד טראנס, שהיו מאוד אדיבים ויצאו די בזמן שהובטח. לאחר מכן גילינו שיש שירותי טיסות ממוסומה למוואנזה די בזול אז אם אתם באיזור שווה לכם לבדוק האם אתם מעדיפים את זה. מוואנזה מוואנזה היא עיר ולא כפר ורואים את זה מייד כשמגיעים. יש בנוסף להוסטלים גם בתי מלון קצת יותר יפים במחירים מאוד סבירים וכמה מלונות די יקרים, שגם אם לא שוהים בהם אפשר ללכת לשם כדי לאכול במסעדה, מסעדות ושווקים בכל מקום. לרוב המסעדות הטובות מנוהלות על ידי הודים שעברו לטנזניה. בנוסף אפילו מצאנו חנות ספרים עם ספרים באנגלית שמנוהלת על ידי שתי נשים הודיות מאוד אדיבות. יש כמה אטרקציות בעיר וסמוך אליה כמו למשל בית קולוניאלי שנמצא בראש הגבעה בלב העיר (קשה לפספס את הבית) וניתן להגיע אליו בשביל שעולה דרך השוק המרכזי, נאמר לנו שישנם כמה מקומיים שהתנחלו במקום ויישמחו לספק כניסה+סיור בבית בתמורה לסכום סימלי אך לא יצא לנו ממש להגיע עד הבית מכיוון שהתברברנו בשבילי עפר בעליה לגבעה. אטרקציה נוספת היא האי סאאננה הסמוך למוואנזה. האי אמור להפוך לשמורת טבע רשמית בקרוב (אולי הוא כבר קיבל אישור) אך כשהיינו הוא עוד לא היה מה שאומר שהתחבורה אליו פחות "מוסדרת". יורדים אל הרציף ומוצאים את המשרד שמוכר כרטיסי כניסה לסאאננה, הם יספקו לכם גם מדריך מקומי, תקוו שהוא מדבר אנגלית טובה, וגם יכווינו אותכם לבעל הסירה שייקח אותכם לאי בעד תשלום של כ 30$ דו כיווני. האי עצמו הוא די קטן ויש בו מסלול הליכה שרובו בנוי שמשתרך מסביבו. האי היה בעבר שמורת ציד פרטית שאליה הביאו איילים כדי שיהיה מה לצוד, לאחד שנסגרה השמורה פתחו באי גן חיות ולאחר כישלונו שחררו חלק מהחיות שהיו שם ופשוט השאירו אותו בתור שמורה רגילה. כיום יש באי המון איילים, קצת חיות אחרות והרבה ציפורים יפות. הסיור באי קצת יקר אבל הוא אחד הדברים היותר מרתקים שיש לעשות במוואנזה.
כדאי לשים לב לעונות השנה מכיוון שיש ברד וגשם כבד במאוונזה בעונות מסויימות, כאשר אנחנו היינו היה די חם לרוב אך פתאום בצהריים בהיר אחד התחילו לרדת גשם וברד מאוד מאוד חזקים ונפסקו לאחר כחצי שעה, אני מדמיין שאם זה היה ככה כל יום אז החוויה שלנו הייתה מאוד שונה.
 בזמן שהיינו במאוונזה החלטנו שאנחנו רוצים להמשיך לטייל קצת במזרח אפריקה והתלבטנו בין מעבר לאוגנדה וצפיה בגורילות או להישאר בטנזניה וליסוע לפארק הלאומי גומבה, בסמוך לקיגומה, על מנת לראות שימפנזות בטבע. החלטנו על גומבה בעיקר מסיבות לוגיסטיות מכיוון שהיה יחסית קשה ויקר להגיע לאוגנדה אבל שמענו דברים מאוד טובים מאנשים שכן טיילו באוגנדה, אז אם יש לכם הזדמנות לתכנן את זה מראש אולי כדאי להתחשב בזה. גומבה - קיגומה על כל הטיול שלנו כאן כתבתי טיפ נפרד כאן, אני רק אדגיש כאן שאני חושב שזאת חוויה מאוד ייחודית, כיפית וקצת יורדת ממסלול הטיולים החרוש ולכן מאוד כדאי להשקיע קצת זמן+כסף ולבקר בפארק.
דאר אס סאלאאם לאחר הביקור הקצר אך מדהים שלנו בגומבה החלטנו לבלות יומיים בעיר הבירה של המדינה, גם כדי שבוודאות לא נפספס את הטיסה שלנו למדגסקר וגם כדי לספוג קצת את האווירה והלך הרוח של המקום.
הטיסה מקיגומה ארכה כ3 שעות והייתה נוחה יחסית, אין לי תלונות.
 בדאר החלטנו להוציא קצת יותר כסף על מקום לינה ולקחנו חדר במלון (Sleep In) קצת יותר יפה ונקי ( יותר שיש לו מיזוג וגנרטור חירום ואפילו אינטרנט אלחוטי חינם בלובי. הגנרטור של המלון התגלה בתור נחוץ מאוד מכיוון שלפחות פעם ביום יש הפסקות חשמל יזומות ואז כל העסקים מתחילים לעבוד רק עם גנרטורים, מה שגורם להרבה רעש ברחוב. יש עוד תוצאות להפסקות החשמל, למשל מקומות האינטרנט מודיעים במפורש שבעת הפסקת חשמל השירות אצלהם יעלה כפול (וסביר להניח שהוא לא יעבוד טוב כי גם הספקית אינטרנט עובדת על חשמל חירום).

בפעם השניה שלנו בדאר הייתה לנו כבר הסתכלות אחרת על העיר, בפעם הראשונה כשהיינו חששנו ממה יש מעבר לכל פינה והכל היה נראה לנו מלוכלך, אחרי שבועיים וחצי במדינה פתאום המקום היה נראה די נקי ולא כזה נורא, אפילו די שמח. רק אחרי יום וחצי שמנו לב שאנחנו באותה שכונה שבא היינו ביום הראשון כשנחתנו ואז הבנו כמה התרגלנו למקום (לא נהיינו מקומיים אבל הבנו יותר מה מסוכן ומה סתם טנזניה).
העיר עצמה שוקקת חיים אפילו בערב המאוחר כאשר השמש ירדה, משהו שהוא לא מובן מאליו באפריקה, ועל אף הרוב המוסלמי אין בעיה למצוא מקומות שמגישים אלכוהול. יש גם כמה בתי קזינו, חוקיים, בעיר ומסעדות מקומיות טובות. אם אתם רוצים לארגן דברים להמשך המסע, לבצע קניות, כביסה, כרטיסי טיסה, מלונות, עדכון בלוגים באינטרנט, אז זה המקום שכדאי לעשות את זה בו.

 על מדגסקר בפוסט הבא.