התלבטנו לאן לנסוע לכבוד עשרים שנות הנישואים שלנו. כהרגלי, בדקתי מספר יעדים שונים. כבר הזמנו מלון במלדיביים, היינו כפסע לפני הזמנת טיסה, ואז עלה במוחנו, באופן סימולטני, בלי תיאום, רגע, למה שלא ניסע לטיול טבע באיזשהו יעד מלהיב? כמו שאנחנו אוהבים. הרי את ירח הדבש שלנו לפני עשרים שנה הפכנו לתשעה ירחים בדרום אמריקה ומאז (והאמת שגם לפני כן) יצאנו למקומות שונים בעולם, לטבע ולנופש גם יחד. אז שנינו חשבנו – קנדה. שם לא היינו. מערב קנדה. הכי נופים בעולם. הכי רומנטיקה בעולם. אז יצאנו לשמונה ימים משכרי חושים בתחילת יולי (לא רצינו להשאיר את הילדים עד כדי כך הרבה זמן לבד בבית).

המסלול באופן כללי

קלגרי – באנף – שמורת באנף – ג'ספר – שמורת ג'ספר – יוהו – באנף -קלגרי.

שלושה לילות בבאנף, לילה אחד בלייק לואיז, שני לילות בג'ספר ולילה נוסף בבאנף.

טיסות

טיסת לילה באלעל ללוס אנג'לס (כחמש עשרה שעות), המתנה של שלוש שעות ומשם טיסה ב-WESTJET לקלגרי (שלוש שעות). חזרה מקלגרי לטורונטו (שלוש שעות) ומשם לתל אביב (10 שעות).

פירוט המסלול

יום 1 – קלגרי ובאנף

נחתנו בשעה אחת בצהריים בשדה התעופה של קלגרי. שדה תעופה חביב ביותר. להקת בוקרים ניגנה על במה ביציאה מהמכס, ליד מסעדה שהחלטנו לאכול בה קודם כל ארוחת צהריים ברוגע, לפני שיוצאים לדרך לבאנף. משם לקחנו את הרכב השכור ושמנו פעמנו לעיירה באנף, המרוחקת כשעתיים נסיעה מקלגרי. לאורך רוב הדרך ירד גשם די חזק. כשהגענו לבאנף, בסביבות ארבע אחר הצהריים, מזג האוויר הפך למעונן חלקית ואחרי התמקמות במלון (BANFF PTARMIGAN INN, מלון נעים, חדרים נוחים עם אח אלקטרוני, ארוחת בוקר פשוטה, על הרחוב הראשי של באנף) ומנוחה קצרה יצאנו לרחוב הראשי המגניב של באנף. נעמה קנתה גרביים חמים באחת החנויות המהממות על הרחוב, שתינו קפה של אחר הצהריים באחד מבתי הקפה על הרחוב, אליו חזרנו עוד כמה פעמים במהלך הטיול והלכנו לראות את BOW FALLS, שהם מפלים בנהר ה-BOW העובר בתוך העיירה באנף. המפלים נמוכים ולמעשה היפה בהם היא הזרימה האדירה של המים, שיוצרים אפקט מרשים. דומה למפלי הריין, למי שהיה. יש לאורך הנהר מסלול הליכה מסודר בתוך היער שלצד הנהר עד בסמוך למרכז העיירה. רצינו לעלות ברכבל להר הגופרית, אבל פסגת ההר הייתה מכוסה בעננים.

יום 2 – באנף: קניון ג'ונסטון, אגם מיניוואנקה ואגמי ורמיליון

את היום השני והשלישי בבאנף הקדשנו לאזורים הקרובים יחסית לבאנף. אחרי ארוחת הבוקר במלון יצאנו לכיוון קניון ג'ונסטון, נסיעה של כחצי שעה (כ-30 ק”מ). החניה מסודרת מאוד, במגרש חניה גדול. הכניסה לקניון בולטת ומסומנת בשער עץ גדול. מאחר שהמסלול בקניון ג'ונסטון נגיש מאוד, סלול לכל אורכו יפה ולא קשה, הוא ידוע כעמוס מאוד בקיץ. מסיבה זו הגענו בסביבות שמונה וחצי בבוקר לקניון. מסלול ההליכה הוא הלוך חזור. אנחנו בחרנו ללכת עד המפלים העליונים, מרחוק של 2.7 ק”מ לכל כיוון. ההליכה קלה ונעימה. בחלק מהזמן ירד גשם, אבל היינו ערוכים עם מעילי גשם והחוויה הייתה (בשעה הריקה יחסית הזאת) רומנטית. המסלול כולו הוא לאורך הנהר הגועש בצבע מים ירוק בהיר, בתוך יער. בסוף המסלול (קרוב לכניסה לקניון) עצרנו בבית הקפה שהוא גם חנות מזכרות, כדי להרוות את גרוננו בקפה של סיום טיול.

משם המשכנו לאגם מיניוואנקה, שהוא אגם מלאכותי גדול ומסועף כ-15 ק”מ מבאנף. כשמגיעים לאזור האגם רואים שילוט ברור לנקודות העניין השונות. התחלנו ב-CASCADE PONDS, משם המשכנו ל-JOHNSON LAKE, משם ל-TWO JACK LAKE ומשם ל-PARKING LOT. כל עצירה במסלול הרכוב הזה קסומה בפני עצמה. מים בצבע ירוק עמוק עד ירוק בהיר, גשרונים שאפשר ללכת עליהם כמה שרוצים, אזור לפיקניק מסודר ועוד. פשוט אגם ענק, שכל אזור שלו נראה כאגם בפני עצמו, עם תוואי נוף מעט שונה.

אחרי בילוי של כשעתיים שלוש באזורי האגם חזרנו לבאנף ונסענו לאגמי ורמיליון. אגמים אלה נמצאים ממש בפאתי באנף ולמעשה אין בהם משהו מיוחד בעיני. צבעם שחרחר ביצתי והצמחיה באזורם נמוכה. הכל יפה במערב קנדה, כך שאי אפשר לומר שהם שגרתיים, אבל ביחס לכל האגמים שרואים בטיול, הם הפחות יפים ומעניינים. בכל מקרה, הטוב ביותר הוא להגיע גם לתצפית על הכביש שעובר מעליהם. קשה לראות אותה מהכביש התחתון העובר לצידם.

לפנות ערב חשבנו לעלות על הר הגופרית. רכשנו כרטיסים לרכבל, עמדנו בתור וכשהגיע תורנו החלה רוח חזקה. חשבנו מהר מה לעשות והחלטנו שוב לוותר על ההר, מהחשש שמא ניתקע למעלה, שכן עוצרים את הרכבל בזמן של רוחות חזקות מעל רמה מסוימת. זה המקום לציין שההר נראה די יפה מלמטה. הנוף מלמעלה לא ידוע ביופיו המיוחד, אלא זה בעיקר הרעיון לעלות להר הגבוה באזור באנף. לכן היה לנו גם קל לוותר.

לאורך היומיים האחרונים חשבנו על העניין של הדובים ועל כך שאנחנו מתכוונים לעשות כמה מסלולי הליכה וההסתברות למפגש עם דובים לא נמוכה מספיק. הלכנו למרכז המידע לתיירים שעל הרחוב הראשי של באנף, שם מוכרים ספריי נגד דובים. הרעיון הוא לשלוף את הספריי כשדוב מתקרב אליך ולהתיז לו ממרחק קצר יחסית על הפנים. הדוב, כך הטענה, לא יאהב את הצריבה של הספריי, ירגיש לא נעים ויעזוב את המקום. כמובן שספקות מנקרים בלב השומע הלא מנוסה, אבל החברים שם מסבירים את העניין כל כך בנחישות ושמים דגש מרכזי דווקא על שלום הדוב (לא להתיז כשלא חייבים, לא להתיז יותר ממה שצריכים, לדבר עם הדוב לפני שמתיזים ולבקש ממנו ללכת – אמיתי לגמרי – ועוד), כך שאין שלא היה לנו אלא להשתכנע שמדובר בכלי יעיל המאפשר טיול טבע בטוח יחסית. רכשנו מיכל התזה אחד לביטחוננו האישי.

בערב אכלנו במסעדה איטלקית שנקראת LA TERRAZA. מסעדה מפונפנת והאמת שפחות טעימה ממה שציפינו, אבל בהחלט סבירה.

אגם מיניוואנקה

יום 3 – באנף: לייק מוריין

לאור יופיו הצפוי והידוע של לייק מוריין (LAKE MORAINE) החלטנו להקדיש לו כמה שצריך (ראו תמונת השער למעלה). הוא היה היעד היחיד שלנו ליום זה, מתוך תכנון שאם יהיה לנו זמן נלך לאתרים נוספים באזור באנף. בכל האתרים כתוב שאם רוצים מקום בחניה שצמודה ללייק מוריין, כדאי להגיע מוקדם בבוקר. רק שנבין ונבהיר את התמונה – מוקדם בבוקר זה שש. אחרי השעה שש קשה להאמין שיהיה מקום חניה. אנחנו הגענו לפניה ללייק מוריין (הדרך היא אותה דרך כמו ללייק לואיז, רק שקילומטרים בודדים לפני החניה הגדולה של לייק לואיז, יש פניה שמאלה ללייק מוריין) בשעה שבע וחצי בערך והיא כבר הייתה חסומה. שאלנו את הפקחים שעמדו ליד המחסום והם אמרו לנו שבשש בבוקר, לפעמים גם בחמש, החניה מתמלאת. בפועל האלטרנטיבה היא בסדר גמור. נוסעים לחניה של לייק לואיז, שמתמלאת גם היא די מהר, אבל לפני שמונה עוד אפשר למצוא חניה (היא גם הרבה יותר גדולה מזו של לייק מוריין), ומשם לוקחים את האוטובוס ללייק מוריין. כשהגענו לחניה של לייק לואיז השמיים היו מעוננים וגשם קל ירד. התכסינו בכל השכבות שהבאנו ויצאנו למשימה לרכוש כרטיס לאוטובוס ולהמתין לו. התור לכרטיסים הוא כרבע שעה בחוץ וההמתנה לאוטובוס לקחה לנו עוד כחצי שעה, גם בחוץ. הסיפור לא נעים כשקר מאוד בחוץ. אבל – כשעולים לאוטובוס מקבלים פיצוי על הקור שבהמתנה: האוטובוס אמנם פשוט ונראה קצת ישן, אבל הוא יש לו חימום חזק באזור הרגליים, שמחמם את הגוף תוך דקות. הנסיעה ללייק מוריין הייתה בתוך ענן (זו עליה של כמה מאות מטרים). כשהגענו אחרי כחצי שעה, הלכנו ישירות לבית הקפה-מסעדה של המלון המצוי על גדת האגם, כדי לקחת קפה נחמד לשפת האגם. האגם כולו היה מכוסה בענן, כך שהיה קצת זמן לדברים אחרים. הלכנו עם כוסות הקפה לאחד הספסלים שבקרבת האגם ואט אט החלה התגלות מרוממת רוח. באופן איטי ועקבי הענן נסוג ממי האגם, שתחילה צבעם היה כחול-ירוק עז ותוך כשעה הפכו קיבלו את צבע התכלת העז והמהמם שלהם, תוך שהשמיים הפכו לכחולים.

הלכנו לאורך גדת האגם ב-SHORELINE TRAIL עד לקצה האגם, למקום שהנחל נשפך אליו. משם חזרנו לחניה (סה”כ 3 ק”מ הלוך חזור). אין סוף נקודות לתמונות. מהחניה יוצא מסלול נוסף לערימת הסלעים הנישאת מעל הכניסה לאזור האגם – ROCKPILE TRAUL. המסלול בן הקילומטר וחצי עולה עד פסגת ערימת הסלעים, שממנה נשקף אחד המראות היפים. האגם כל כך יפה – הן בצורתו, הן בצבעו והן בהרים שמקיפים אותו, כך שקשה לקבל את ההחלטה לעזוב את התצפית. אחרי עשרות תמונות וישיבה מהפנטת, לא הייתה ברירה – ירדנו חזרה לחניה ולאוטובוס ללייק לואיז.

משם חזרנו לבאנף והקדשנו את אחר הצהריים לטיול בבאנף. תחילה בנהר הירוק והרחב העובר בתוכה. הלכנו על גדות הנהר היפהפה הזה בסביבות ק”מ לכל כיוון. לאחר מכן הסתובבנו באזור של מוזאון הטבע, מלון פיירמונט וחזרה שוב ל-BOW FALLS, הפעם במסלול ההליכה שמאזור מוזאון הטבע לתצפית על המפלים.

מחוץ לבאנף, בעודנו עומדים עם הרכב באור אדום, חצה דוב באיטיות מולנו את הכביש (לפחות הדובים כאן מנומסים. חוצים רק כיש להם ירוק).

ארוחת ערב אכלנו ב-JUNIPER BISTRO. מסעדה נעימה וטעימה.

BOW RIVER בתוך העיירה באנף

יום 4 – לייק לואיז

כאמור לעיל, כדאי להגיע לחניה של לייק לואיז לפני שמונה בבוקר וכך עשינו. חנינו והלכנו של המאתיים מטר בערך עד הכניסה לאזור האגם. אין מה להכביר מלים על יופיו של לייק לואיז, שנחשב לפנינה של קנדה. צבע מיוחד, אגם מראה, הרים יפים מסביב – הכי רומנטי ופסטורלי שיש.

אנחנו החלטנו מראש לצאת למסלול ההליכה הנקרא ה-BIG BEEHIVE, העולה מהאגם עד לתצפית גבוהה מעליו, כ-11 ק”מ הלוך ושוב. המסלול מחולק לשני חלקים: החלק הראשון הוא העליה מלייק לואיז עד לייק אגנס לבית התה של אגנס, שהיא בקתה המשמשת כבית קפה על האגם. העליה רצופה וארוכה יחסית, רובה ככולה בתוך יער, עם נקודות תצפית על לייק לואיז. כקילומטר לפני לייק אגנס מגיעים ל-MIRROR LAKE – אגם קטנטן וירוק. לייק אגנס, לעומת זאת, גדול יותר ויפה יותר. הוא דורש ישיבה לצידו של שעה לפחות, יחד עם קפה ומשהו קטן לאכול בבית התה של אגנס. משם המסלול ממשיך עוד לאורך לייק אגנס ובקצהו עולה מעלה להרים המקיפים את לייק אגנס ומגיע לתצפית שמעל ההר המכונה BIG BEEHIVE, בשל תצורתו כמעין כוורת. התצפית על לייק לואיז מהממת. אין מלים. אחד המסלולים החזקים. שקלנו אם לרדת דרך אופציית המסלול המעגלי, שגם אפשרית כאן, המאריכה של מסלול בעוד כקילומטר וחצי, אבל תיירים שהיו שם אמרו שמסתובבים שם דובים. ויתרנו וחזרנו באותה דרך מהממת.

אחרי הטרק הסתובבנו עוד לאורך לייק לואיז, מתוך קשיים אמיתיים לעזוב את המראות האלה. אחרי שלא הייתה ברירה נסענו כמה דקות לאחת המסעדות הממוקמות באזור המסחרי שממוקם על הדרך כמה דקות מלייק לואיז. משם המשכנו לבקתה ששכרנו ב-BAKER CREEK MOUNTAIN RESORT. בקתה רחבת ידיים, עם ג'קוזי בסלון, אח, מטבח, ונחל זורם בסמוך. אחרי שהתמקמנו הלכנו לנחל, תוך בחינה בשבע עיניים של האזור, כדי לוודא שאין דובים בחורשה הסמוכה. בעלי המקום מיקמו על גדת הנחל אזור של מקומות ישיבה ומקום להקים מדורה, למעוניינים. אנחנו העדפנו ללכת לג'קוזי לשחרור מהטרק, מנוחה וארוחת ערב במסעדה של המקום, שהייתה די טובה ומאוד נעימה ורומנטית.

LAKE AGNES

קצהו של LAKE LOUISE מה-BIG BEEHIVE

יום 5 – דרך הקרחונים לג'ספר

על הבוקר יצאנו לדרך בת ה-233 ק”מ לכיוון ג'ספר. הרעיון בדרך הקרחונים הוא נקודות התצפית הרבות שיש לאורכה. כמעט כולן משולטות וקל להבחין בהן ולעצור במפרצי החניה שלצידן. הראשונה הייתה HECTOR LAKE VIEW POINT, שכשמה כן היא – צופה לכיוון אגם הקטור, שהוא אגם מרוחק מעט, בצע ירוק-כחול עז; הנקודות המרכזיות הבאות לפי הסדר הן: CROWFORT GLACIER, הצופה על קרחון די גדול התלוי מההר שמנגד; BOW LAKE, שהיא נקודת תצפית וירידה לאגם BOW הכחול והגדול יחסית; BOW SUMMIT, שהיא לדעתי הנקודה היפה ביותר בדרך הצופה (לאחר כעשר דקות הליכה בעליה לנקודת התצפית) על אגם פייטו, שהוא אגם מרהיב, שמתחרה ביופיו במוריין ובלואיז; SNOWBIRD ICEFIELD, הצופה על קרחון תלוי נוסף; MISTAYA CANYON, שהוא מסלול הליכה של כחצי שעה לכל כיוון מהחניה המסודרת ועד לערוף הקניוני של הנהר. מקום שווה לכל הדעות; WEEPING WALL, שהיא תצפית על צוקים מלאים במפלים ארוכים וצרים ועל עמק רחב ידיים;קרחון קולומביה ומישור ATHABASCA (התייחסות להלן בנפרד) ו-SUNWAPTA FALL, שהם מפלים הכרוכים בסטיה של קילומטר אחד מהדרך (יש שילוט) והליכה של שתי דקות למפלים עוצמתיים.

הדרך ברמה גבוהה ביותר של נופים, מזכירה שילוב של הקרטרה אוסטרל בצ'ילה ושל אזור הקרחונים בנורבגיה. לגבי קרחון קולומביה: נקודת העצירה היא על הכביש ויש במקום מרכז מבקרים ומסעדה הצופה על מישור הקרח והקרחון. מקום טוב לאכול צהריים מול הנוף, מה שאנחנו עשינו. במקור תכננו לעלות על האוטובוס המיוחד המוביל לתוך מישור הקרח, אבל איך שהגענו ויתרנו על התענוג, לאור כמות האוטובוסים שראינו שעולים על מישור הקרח והעומס התיירותי וכן העובדה שמדובר על נסיעה קצרה מאוד בתוך הקרח לנקודה מסוימת (אפשר לראות את מסלול הנסיעה והעצירה מהמסעדה). כמו כן, אחת האטרקציות שמפרסמים באזור קרחון קולומביה היא COLUMBIA ICEFIELD SKYWALK, שהיא מרפסת קשתית מזכוכית על מסגרת פלדה, היוצאת מצלע ההר ומקנה תחושה של הליכה באוויר (אותו רעיון בדיוק כמו מה שיש בגראנד קניון). חשוב לשים לב שהתמונות שמשווקות את האטרקציה, לרבות אלה המצויות במרכז המבקרים ובאתר האינטרנט של המקום, מקנות תחושה כאילו ההליכה היא מעל מישור הקרח, בעוד שהמצב ממש לא כזה. ה-SKYWALK ממוקם מעל עמק קרוב מאוד וממש לא מעל מישור הקרח. כן ניתן לראות ממנו את מישור הקרח מרחוק, אך מתחת להולכים יש עמק רגיל.

ממפלי SUWAPTA המשכנו עוד כשעה למלון שלנו בג'ספר – BEST WESTERN JASPER. המלון נחמד ושקט. ניתן ללכת ממנו כרבע שעה ברגל עד למרכז העיירה. ג'ספר לא דומה לבאנף. היא פחות יפה מבחינת מבנים ויותר רחבה בבניה שלה. היא ממוקמת בעמק רחב ידיים (באנף ממוקמת בעמק צר יותר שמסביבו הרים גבוהים). הרחוב הראשי של ג'ספר מזכיר את הרחוב הראשי של באנף.

הסתובבנו קצת בעיירה ובחנויות הספורט וציוד הטיולים בה. בערב אכלנו במסעדה RAVEN BISTRO. מסעדה מצוינת.

אגם PEYTO

קרחון קולומביה ממרפסת מרכז המבקרים והמסעדה שבו

יום 6 – אזור ג'ספר

התחלנו את היום בנסיעה לכיוון קרחון EDITH CAVELL. הנסיעה קצרה ונוחה עד לפניה ימינה ל-CAVELL ROAD, אבל אחר כך היא הופכת ל-14 ק”מ של נסיעה מפותלת וצרה. בסוף הדרך מגיעים לחניה של המקום. ממנה יוצא שביל סלול המטפס על ההר לתצפית על הקרחון ועל האגם שמתחתיו. האגם צמוד לקרחון, שיורד עד אליו, וצפים עליו שברי קרח רבים. מעין גרסה קטנה ומצומצמת של JOKULSARION באיסלנד, של LAGUNA GLACIER בבוליביה, פריטו מורנו בארגנטינה (לא באמת – הוא מספר אחד הלא מעורער) וקרחון גריי בצ'ילה.

משם חזרנו בדרך המפותלת עד הכביש הראשי לכיוון קניון מאלין. הדרך אורכת כשעה ורבע ו-40 ק”מ. קניון מאלין יפה כמו יתר הקניונים והנהרות באזור. אנחנו בחרנו ללכת את המסלול הארוך הכולל את כל ששת הגשרים, כ-6.5 ק”מ. משם המשכנו לאגם מדיסין ולאגם מאלין. שני האגמים יפים, במיוחד אגם מדיסין, שההרים סביבו דרמטיים ומושלגים. צהריים אכלנו בג'ספר ובשעות אחר הצהריים הלכנו לשני האגמים הסמוכים לג'ספר לסיור רכוב – PATRICIA ו-PYRAMID. תוך כדי נסיעה ליד האגמים הצטרף אלינו מוס (moose) צעיר שהחל לרוץ לצידנו במשך כשתי דקות. אנחנו מגבירים והוא מגביר, אנחנו מאטים והוא מאט. כשירדנו לשפת אגם PYRAMID ראינו שלט אזהרה ליד שפת האגם, המזהיר כי במקום נצפה דב גריזלי תוקפני לפני מספר ימים ולכן ההליכה באזור אסורה. קראנו, הסתכלנו סביב, צילמנו קצת את האגם וחזרנו לרכב.

בערב אכלנו במסעדת TEKKARA, המצויה מחוץ לג'ספר באזור של בקתות נופש על שפת הנהר. גם הפעם מסעדה די טובה.

קרחון EDITH CAVELL

יום 7 – חזרה לבאנף

היום השביעי הוא חזרה בדרך הקרחונים, עם גיחות למקומות נוספים שקשה להספיק ביום של הנסיעה לג'ספר. היעד הראשון הם מפלי את'בסקה העוצמתיים ולאחריהם מפלי טקקאו הגבוהים. לאחריהם נסענו לשמורת YOHO. ראשית, לאגם אמרלד, שקצת אכזב. לא ראינו בו משהו מיוחד כמו שלל האגמים האחרים בטיול. לאור זאת ויתרנו על טיול לצדו וחזרנו ל-KICKING HORSE RIVER, שעל פניו חלפנו בדרך לאגם אמרלד. נקודה זו, הצופה על הנהר שנכנס בעוצמה מתחת לגשר של סלעים אדירים היא אחת הנקודות המרשימות מבין המפלים והנהרות שראינו בטיול.

משם המשכנו לבאנף למלון שבו לנו את שלושת הלילות הראשונים להסתובבות פרידה מהעיירה הכיפית הזאת ומהטיול.

יום 8 – הביתה

ביום שלמחרת יצאנו לשדה התעופה של קלגרי לטיסה בשעה 11:30 לכיוון טורונטו ומשם לתל אביב.

כמה הערות:

  1. עלויות (בדולר אמריקאי): טיסות עד לקלגרי – 1,300 דולר; לילה ממוצע במלון טוב – 350 דולר; ארוחת ערב מלאה במסעדה טובה, כולל יין וקינוח – 120 דולר; רכב – 60 דולר ליום. עלויות לאתרים עצמם זניחות.
  2. אזור באנף הוא אזור בלתי נדלה מבחינת האפשרויות שם. אפשר לבלות בו יותר מארבעה משלושה ארבעה ימים.
  3. יולי אוגוסט זו התקופה היחידה לטיולים מלאים באזור, כך שהמקומות המתוירים הופכים להיות מאוד עמוסים משעות הבוקר המאוחרות.
  4. מזג האוויר בלתי צפוי, לכן כדאי לקחת תמיד, גם כשהשמיים כחולים, מעילי גשם וכובעים.