רשמי טיול לקובה וקוסטה ריקה
כללי.
מובא כאן סיכום ורשמים של טיול שערכנו לקובה וקוסטה ריקה בין התאריכים 13/12/16 עד 05/01/17. הסיכום יובא בשני חלקים כאשר החלק הראשון יתייחס לטיול בקובה ואילו החלק השני יתייחס לקוסטה ריקה.
בכל המקומות שאוכל, אוסיף מחירים והערות אשר עשויות להועיל למי שמתעתד לתכנן טיול עצמאי למדינות אלו.
כל מי שירצה לקבל מידע נוסף לגבי הטיולים, מוזמן להתקשר איתי דרך כתובת הדוא"ל שלי [email protected]. כמו כן, אתם מוזמנים לצפות באלבום תמונות של הטיול אשר צולם על ידי והועלה לענן בכתובת:
בטיול השתתפו שני זוגות בגלאים 65-71 שנים. את הטיול תכננו לבד אבל נעזרנו במדריך מקומי בקובה ובחברה המארגנת טיולים בקוסטה ריקה.
את תכנון הטיול התחלנו כחצי שנה לפני מועד היציאה כאשר בשלב ראשון הזמנו כרטיסי טיסה ורק לאחר שתאריכי היציאה והשיבה מהטיול היו מוחלטים, התחלנו בתכנון מפורט יותר.
כאמור, בשלב ראשון הזמנו את כרטיסי הטיסה. לאחר שקיבלנו הצעות מחיר שונות החלטנו לטוס עם חברת איבריה ואת טיסת הפנים בקובה והטיסה מקובה לקוסטה ריקה, טסנו עם חברת Cubana. סה"כ הטיסות עלו לנו 1,860$.
לאחר מכן התחלנו לגבש את מסלול הטיול ובמקביל התחלנו לחפש מדריך מקומי בקובה ועזרה לגבי סידורי הקרקע בקוסטה ריקה. נעזרנו רבות בטיפים השונים באתר "למטייל" ולאחר בדיקות שונות החלטנו לבחור ב- Luis Orlando כמדריך שלנו בקובה וב- "Lands in Love " כחברה המארגנת בקוסטה ריקה. במשך תקופה של מספר חודשים גיבשנו ועיצבנו את מסלול הטיול עד שבסופו של דבר סוכם המסלול ולא נותר אלא להמתין בסבלנות עד מועד היציאה.
אבקש לומר כי המגעים עם לואיס התקיימו באמצאות הדוא"ל כאשר בדרך כלל לואיס הגיב במהירות לכל מכתב שלי אליו. אני רוצה להוסיף כי כאשר תגיעו לקובה, תלמדו לדעת כי שרותי האינטרנט שם מאד פרימיטיביים ובסיסיים וזה בכלל לא מובן מאליו לצפות לתגובות מהירות משם. גם לגבי הקשר עם ליאור מ- Lands in Love, הקשר היה בעיקר באמצעות הדוא"ל למרות שכאן נעזרנו גם ב- WhatsApp הן לשליחת הודעות קצרות והן לגבי שיחות טלפון.
לגבי הכסף וצורות התשלום, יש להבחין בין קובה לבין קוסטה ריקה. בקובה המטבע נקרא CUC (פזו קונברטיבלה Cuban Convertible Peso) והוא מיועד רק לתיירים. ערכו של 1 CUC בעת ביקורנו שם היה כ- 1 אירו. המקומיים משתמשים במטבע שנקרא CUP (פזו קובני Cuban Peso) וכל CUC שווה 24 CUP. לא ניתן לשלם בקובה במט"ח ויש להביא שטרות של אירו להמרה ולא דולרים אמריקאים שעבור המרתם משלמים "קנס" של 10%. בקוסטה ריקה אין צורך להמיר כסף וניתן לשלם בדולרים אמריקאים ובחלק מהמקומות גם העודף ניתן בדולרים.
בסה"כ שתי המדינות אינן זולות כלל והמחירים בהם מעט נמוכים יותר מהמחירים בארץ.
לסיום חלק זה, אבקש פעם נוספת להביע את הערכתי למידע הרב המצוי באתר "למטייל" ואני אתרום את חלקי לאתר והוסיף טיפים ומידע הנוגעים לקובה וקוסטה ריקה.
יום ג' ה- 13/12/16 – הטיסה לקובה.
הגענו ברכבת לנתב"ג השכם בבוקר. מאחר ודאגנו לבצע Check in מוקדם מהבית, הליכי בידוק היו קצרים ומהירים ובשעה 06:30 המראנו בדרכנו למדריד. לאחר טיסה של כ- 5 שעות במטוס של אל על והמתנה של עוד כ- 5 שעות לטיסת ההמשך, המראנו לטיסה ארוכה של כ- 10.5 שעות לקובה.
הטיסות עברו ללא אירועים מיוחדים ונחתנו בשלום בהוואנה בירת קובה. הליך ההגירה ובידוק הדרכונים ואיסוף המזוודות עבר גם הוא יחסית במהירות ולאחר זמן קצר יצאנו מהטרמינל לפגוש את לאונרדו שנשלח ע"י לואיס לפגוש אותנו. (בזמן שאנחנו הגענו לקובה, לואיס עם הרכב השכור, היה בדרכו לסנטייגו דה קובה ולכן תואם אתנו מראש כי לא הוא יהיה זה שיפגוש אותנו בהוואנה)
בשלב זה יש להדגיש שתי נקודות חשובות:
· הכניסה לקובה מחייבת הוצאת ויזה. אנחנו הוצאנו את הויזה במשרד הנסיעות של "קפיטן טורס" כתובת האתר שלהם הוא http://cuba.co.il/ /. ההליך מאד פשוט ומידי ועלות הוצאת הויזה הינו 220 ₪.
· בקובה, לפני קבלת המזוודות, עוברים תהליך שיקוף של תרמילי הגב ותיקי היד. כל דברי המזון שהבאנו אתנו ואשר לא היו ארוזים באריזות סגורות, הוחרמו ונזרקו לפח. כך קרה שכל הפירות שהבאנו מהבית לשעות הראשונות שלנו בקובה, מצאו את דרכם אל פח האשפה.
נסיעה קצרה של כחצי שעה הביאה אותנו לקאסהCopihue ותמורת 50 CUC לחדר ועוד 5CUC לסועד לארוחת בוקר, קיבלנו חדר נחמד ומאובזר סביר כולל מיזוג אויר. (על הקאסה ראו טיפ נפרד) לאחר יום מאד ארוך, כל מה שחיפשנו היה מקלחת טובה ומיטה נוחה ואת שניהם מצאנו בחדר וכך הסתיים לו היום הראשון.
יום ד' ה- 14/12/16 – סיור קצר הוואה וטיסה לסנטייגו דה קובה.
לאחר ארוחת בוקר טעימה ומפנקת בקאסה שכללה סלט פירות טרי, חביתה, ירקות חתוכים, לחמניות טריות, מיץ גויאבות טרי וקפה היינו מוכנים להתחיל את הסיור בהוואנה.
בשעה 8:00 הגיע לאונרדו ולקח אותנו לעיר העתיקה של הוואנה La Habana Vieja. קבענו להיפגש אתו ליד פסלו של חוסה מרטי והתחלנו את סיורנו ברח' אוביספו Calle Obispo שהוא הרחוב הראשי של העיר העתיקה.
חוסה חוליאן מארטי חי במאה ה- 19. הוא היה מדינאי קובני, מנהיג התנועה לעצמאות קובה ונחשב לגיבור לאומי קובה.
בתחילת הרח' ממוקמת מסעדת פלורידיטה Floridita המפורסמת בה נהג הסופר ארנסט המינגווי לבלות ולשתות את דקירי הענבים המפורסם שלו.
המשכנו בסיור ברח' והגענו לכיכר דה ארמס Plaza de Armas הנמצאת בסוף הרחוב שם פגשנו את רכבי הקבריולה המפורסמים של הוואנה.
מדובר ברכבים אמריקאים בני יותר מ- 40 שנה מאד מטופחים ומצועצעים אשר משמשים בין השאר להסעת תיירים לסיור בעיר. יש סיור של שעה אחת במחיר של 50 CUC או סיור של שעתיים במחיר של 80 CUC.
יצאנו לסיור של שעה במקומות המרכזיים בעיר כולל בית הכנסת. הנהג היה מאד נחמד וקשקש ללא הרף באנגלית והסביר לנו מה ולהיכן אנחנו נוסעים. בסה"כ חוויה נעימה שמומלץ לא לותר עליה.
הסיור נתן לנו הזדמנות ראשונה לחוש את הוואנה. ראינו עיר די תוססת וערה אבל לא "סתומה ופקוקה". ראינו המון רכבים אמריקאים ישנים אשר צורכים המון דלק ולכן גם פולטים עשן רב שדי מקשה על הנשימה. בכלל, נושא זיהום האוויר בקובה הינו קשה מאד וכנראה שלא ניתן להתמודד אתו בעיקר משום שרוב כלי הרכב ישנים מאד ורמת התחזוקה שלהם נמוכה. באשר לנושא המוניות וההסעות הציבוריות בקובה. מסתבר כי נושא זה מאד בעיתי כאן ולכן כמעט כל מה שמסוגל לנוע, הופך מהר מאד להיות מונית. לפיכך ניתן לפגוש ברחובות מגוון גדול של סוגי מוניות החל מקטנועים, המשך מאופניים עם מושב אחורי כפול, ממשיך בשלל מכוניות ישנות אשר חלקן שונו מכנית והוספו להן מושבים נוספים. כמו כן אפשר לפגוש אוטובוסים רגילים אבל גם הרבה משאיות מסוגים שונים אשר תא המטען שלהן הוסב והותאם להסעת אנשים.
בכבישים וגם בכבישים הראשיים רואים משאיות גדושות באנשים ובהרבה מהמקרים גם פולטות עננים של עשן שחור והן מסיעות הרבה נוסעים הדחוסים בתא המטען שלהן. כנראה שהיצע האוטובוסים אינו עונה על הביקוש ולאורך הדרכים רואים הרבה אנשים מנסים לעצור טרמפים כאשר הם מנופפים בשטר כסף ללמדנו כי הם אינם מבקשים הסעת חינם.
המשכנו לשוטט ברחובות הוואנה ולקראת הצהרים רצינו לאכול המבורגר שנראה טעים ומזמין. לא שאלנו לגבי המחיר ורק לאחר שסיימנו לאכול נדהמנו לשמוע שמבקשים מאתנו 32 לארבע מנות. התברר כי הם התכוונו ל- 32 CUP שהם כ- 1.5 CUC ואילו אנחנו נתנו להם בתמימותנו 32 CUC. נפלנו בפח אבל זו הייתה הפעם היחידה שזה קרה לנו ועל כן כדאי לכם להיזהר ולא לטעות כפי שאנחנו טעינו.
לקראת הצהרים פגשנו את לאונרדו, אספנו את הציוד שלנו מהקאסה ומהרנו לשדה התעופה לטיסת פנים לסנטייגו דה קובה.
הטיסה במטוס רוסי מדגם אנטונוב 158 של חב' קובנה Cubana יצאה בזמן ועברה ללא אירועים מיוחדים. גם המזוודות הגיעו מיד ואנחנו מיהרנו לאסוף אותן ולצאת מהטרמינל ולפגוש את לואיס אורלנדו – המדריך שלנו בקובה.
הפגישה עם לואיס הייתה סוג של הפתעה מבחינתי. אני ציפיתי לפגוש אדם מבוגר יותר ולהפתעתי, פגשנו בחור צעיר ונחמד. (על לואיס ראו התייחסות נפרדת בסוף הפרק על קובה)
לואיס לקח אותנו לרכב השכור שלו מסוג פג'ו אקספרטPeugeot Expert . זה סוג של טרנזיט המתאים ל- 5 נוסעים עם מזוודות. הרכב נוח מאד, ממוזג ובהחלט מתאים לקבוצה של 2 זוגות + נהג + מזוודות וציוד אישי. דרך אגב, מחיר הדלק בקובה הינו כ- 1.25 CUC לליטר שזה מעט זול יותר מהמחיר של הדלק בארץ.
לאחר נסיעה קצרה הגענו לסנטייגו דה קובה ולקאסה Alquiler de Mabitacion של Ana Maria Gonzalez. (40 CUC ללילה ו- 5 CUC לארוחת בוקר לסועד. על הקאסה ראו טיפ ניפרד)
התארגנו בחדרים הנאים של הקאסה ויצאנו למסעדה לארוחת ערב שכללה מנת דג טעימה ושתיה קלה ובסה"כ שילמנו 75 CUC ל- 5 סועדים כולל הטיפ.
לאחר הארוחה נסענו למועדון לילהCasa de Trova . זה הוא כפי הנראה מועדון ההופעות החיות, המפורסם והחשוב ביותר בסנטייגו. המועדון נמצא בקומה השנייה של בית קולוניאלי עתיק בסמוך לכיכר סספדס (Parque Cespedes) והוא כולל אזור ישיבה ואזור ריקודים, אשר בחלקו האחד נמצאת הבמה ובחלקו השני נמצא הבר. במקביל לאזור הישיבה נמצאת המרפסת החיצונית המשקיפה אל עבר הרחוב. דמי כניסה 5 CUC. במועדון הופיעה להקת נגנים וזמרת אשר הרקידו שני זוגות רקדנים מקצועיים מקומיים שהפגינו מיומנות וגמישות בלתי רגילים להנאתנו הרבה. גם האורחים וביניהם נציגתנו – שרה שלנו – הצטרפו לרוקדים והראו לכולם שגם הם יודעים להתנועע.
חזרנו לקאסה ונפלנו עייפים ושדודים לשנת לילה נעימה.
יום ה' ה- 15/12/16 – סנטייגו דה קובה.
לאחר ארוחת בוקר מפנקת במתכונת דומה לזו של אתמול, יצאנו לסיור בסנטייגו. את הסיור התחלנו בעצירה בסופר מרקט המקומי בו רכשנו מכלי מים של 5 ליטר במחיר 2 CUC למיכל. בקובה לא מומלץ לשתות מים ישירות מהברז אלא לרכוש בקבוקי מים נקיים. יש בקבוקים בגדלים ובמחירים שונים אבל לנו היה רכב צמוד ועל כן החלטנו לרכוש מכלים של 5 ליטר ובכל פעם למלא את הבקבוקים האישיים. זה נוח יותר, זול יותר ויעיל יותר.
המשכנו לכיכר סספדס (Parque Cespedes) שזו כיכר מרכזית ובה עצים רבים וצמחייה, ובה עומד פסל ברונזה של קרלוס סספדס. קרלוס מנואל סספדס חי במאה ה- 19, היה לוחם חופש קובני הנחשב לאבי האומה הקובנית.
הכיכר מוקפת בניינים קולוניאליים עתיקים מרשימים. בכיכר מוצגת תערוכת צילומים של פידל קאסטרו, אחיו ראול וכן צ'ה גווארה מהתקופה שלפני המהפכה, במהלכה ואחרי המהפכה וכינון קובה החופשית. לואיס סיפר לנו באריכות על כל תמונה ותמונה ואין ספק כי הוא שולט בהיסטוריה של קובה.
לאחר מכן המשכנו בטיול רגלי ברחובות הסמוכים השוקקים חיים. ראינו הרבה חנויות והרבה תורים בעיקר ליד החנויות שמוכרות מוצרי תקשורת וכרטיסי אינטרנט.
חזרנו לכיכר סספדס שלידה ניצב מלון Casa Granda. על גג המלון יש תצפית נהדרת על סנטייגו וכן מסעדה נחמדה. הכניסה לתצפית חופשית אבל מותנת בקנית משקה. לגמנו פינה קולדה טעימה ובסה"כ 12 CUC ל- 5 אנשים.
לקראת הצהרים הלכנו למסעדה למקומיים שלואיס המליץ עליה. (על המסעדה ראו טיפ נפרד) המסעדה מיועדת בעיקר לסועדים מקומיים אך לא רק להם. בסה"כ הארוחה הייתה טובה מאד, מגוונת ומאד טעימה ובעיקר זולה מאד. שילמנו 15 CUC ל- 5 סועדים כולל שתיה קלה וטיפ נדיב. מאד נהנינו מהביקור במסעדה ואני ממליץ עליה בחום.
חזרנו לרכב ונסענו כ- 16 קילומטר דרומית למרכז סנטיאגו למבצר דל רוקהCastillo de San Pedro de la Roca הידוע גם בשם מבצר סן פדרו דל מורו.
המבצר המרשים הזה יושב בגאווה על קצה הצוק בפתחו של מפרץ סנטיאגו והוא המגן הנאמן והוותיק של סנטיאגו והמפרץ שלה כבר מעל ל- 300 שנה. בשל מיקומו על קצה הצוק, בנייתו נעשתה בתצורה של חמש טרסות אשר הכילו מערכת צבאית משוכללת של תאים, עמדות שמירה, שבילים, חרכי ירי ותותחים. חלקם עדיין ניצבים באתר. מהמבצר נשקף נוף יפה של מפרץ סנטייגו ושל האי Cayo Granma שהוא אי דייגים קטן. דמי כניסה 5 CUC.
מזג האוויר היה חם והקרבה לים הוסיפה מימד מעיק של לחות ובקיצור, תחושה תל אביבית טיפוסית.
משם נסענו לבית העלמין סנטה איפיגיניה Cementerio Santa Ifigenia. בית קברות עתיק זה הוקם בסוף שנות השבעים של המאה התשע עשרה על מנת לאפשר מקום קבורה ראוי להרוגי קרבות המלחמה לעצמאות ולחולי מגפת השפעת הצהובה שהשתוללה באותה עת. בבית הקברות ניצבים קברים ואחוזות קבר מאד מהודרות ויפות בהם קבורים אישים רמי מעלה כמו נשיאים לשעבר, אנשי רוח, הוגי דעות, מנהיגים לאומיים, אנשי עסקים ואיילי הון, אנשי צבא, הרוגי קרבות מהפכת קסטרו, מוסיקאים ואמנים.
בולטת אחוזת הקבר של חוזה מרטי לידה ניצב משמר כבוד המתחלף בטקס הפגנתי כל חצי שעה.
לאחרונה הצטרף לשלל הדיירים גם פידל קאסטרו ויש לציין כי קברו צנוע יחסית לקברים האחרים הנמצאים שם.
במשך כל היום היינו עסוקים בין השאר בלמצוא מקום לרכוש כרטיסי אינטרנט. כאן המקום לנסות ולהסביר את הנושא. בניגוד למה שאנחנו מכירים אצלנו וממקומות אחרים בעולם, כאן אין אינטרנט חופשי. ניתן לקלוט אינטרנט ו- Wifi רק במקומות מסוימים שהם בדרך כלל בכיכרות וגם אז רק אם רוכשים כרטיס תקשורת מיוחד. את הכרטיס שמחירו 2 CUC מאד קשה להשיג ולכן כדאי לרכוש יותר מכרטיס אחד. על הכרטיס יש מספר קוד אותו יש להזין בכדי להתחבר לרשת. אפשר להשתמש בכרטיס במשך זמן מצטבר של שעה אחת ותוקפו פג 30 יום אחרי השימוש בפעם הראשונה.
כאמור, קשה מאד למצוא את הכרטיסים האלו וניסינו במספר מקומות ללא הצלחה אבל לואיס לא ויתר ולבסוף מצאנו מקום עם כרטיסים וללא תור ומיהרנו לרכוש 3 כרטיסים, שיהיה.
חזרנו לקאסה, התקלחנו ויצאנו לאכול ארוחת ערב ומיד לאחר מכן, נסענו לכיכר סספדס והתחברנו ל- Wifi. שלחנו וקיבלנו הודעות ב- WhatsApp, התעדכנו במה שקורה דרך ה- Ynet וחזרנו לחדר לעוד לילה בסנטייגו.
יום ו' ה- 16/12/16 – הסלע הגדול, בירן ואולגין.
הבוקר השכמנו קום ויצאנו רגלית לאתר לומה דה סאן חואן Luma de San Juan שנמצא בטווח הליכה קצרה מהקאסה שלנו.
האתר הוקם לציון העזרה שהגישו האמריקאים לקובנים בעת המאבק לסילוק הספרדים מארצם. מההסבר של לואיס ניתן להבחין במעט זלזול בעזרה זו שהגיעה ממש בסיום המאבק ולמעשה התועלת שלה הייתה מאד נמוכה. לטענתו של לואיס כפי שאני הבנתי אותה, העזרה הגיעה רק מאחר והאמריקאים קיוו לקבל בתמורה חלקים מהאי שיועברו לשליטתם והשפעתם. האתר עצמו נחמד ויש בו מספר תותחים מהימים שעברו והם נצבים בגן מטופח ונאה.
חזרנו לקאסה לארוחת בוקר שלאחריה נפרדנו מסנטייגו ויצאנו לכיוון הסלע הגדול La Gran Piedra. הסלע הגדול הוא ללא ספק אחד האתרים הייחודים בנוף הטבעי הקובני. הסלע במשקל כולל של 63,000 טון, מתנשא לאורך של 45 מטר ולגובה של 35 מטר והוא ניצב בקצה הר בגובה1225 מטר, כ- 25 קילומטר דרום מזרחית לסנטיאגו.
לא ברורה התופעה הייחודית הזו והסברה היא שהסלע הענק הזה הגיע למיקומו בשל התפרצות וולקנית תת ימית שהתרחשה במקום.
הדרך לסלע יפה מאד ונוף מדהים של עמק ירוק נשקף לאורך כל הדרך. באמצע הדרך עצרנו ליד בית ספר וצפינו במסדר הבוקר של התלמידים.
לרוע מזלנו, היה ערפל סמיך ונמוך כך שכאשר הגענו לסלע, לא יכולנו להתרשם היטב מגודלו ועוצמתו. מזג אויר מעט חורפי זה לא הפריע לנו ומיהרנו לטפס עד לראש הסלע ולנסות ולדמיין את הנוף שהיינו אמורים לראות משם. רק בדרכנו למטה, התבהרו השמים והערפל נמוג אבל לגבינו זה היה מאוחר מידי ואנחנו המשכנו בנסיעה לכיוון אולגין.
בתוכנית המקורית היינו אמורים לנסוע מסנטייגו מזרחה לכיוון ברקואה אבל לואיס הציע לנו לשנות את התוכנית ולותר על ברקואה. לטענתו, הדרך לברקואה ארוכה מאד ואורכת כ- 5 שעות נסיעה לכל כיוון. ברקואה עצמה נפגעה קשות בהוריקן האחרון ובסה"כ לא כדאי להגיע לשם עכשיו. במקום זאת הציע לואיס כי ננוע מערבה לכיוון אולגין. ממה שקראנו על אולגין (ראו תיאור בהמשך), מתברר כי המקום נחמד ומזמין ולכן קיבלנו את ההצעה של לואיס וכך עשינו.
בדרך סטינו מעט ונסענו לעיירה בירן Biran שנחשבת כמקום הולדתו של פידל קאסטרו ומקום מגוריו עד גיל 6 אז נשלח לסנטייגו להמשך חינוכו.
במקום אתר ומוזאון יפים ומתוחזקים היטב (דמי כניסה 10CUC ). מדובר בקהילה קטנה שחיה במקום ועד היום ישנם במקום מבנים שונים ששימשו את הקהילה כמו מבנה משרד הדואר, המכולת ואפילו הבית בו נולד וגדל פידל.
למרות שבגיל 6 נישלח פידל להמשיך את לימודיו בסנטייגו, הוא הקפיד לשוב הנה ולבלות עם משפחתו בכל אחת מהחופשות שלו.
חזרנו לרכב והמשכנו בדרכנו לכיוון אולגין. בדרך עצרנו ליד מסעדה שנועדה לסועדים מקומיים. בדומה למסעדה בסנטייגו, גם פה קיבלנו ארוחה טעימה להפליא במחיר מצחיק של 15 CUC ל- 5 סועדים כולל הטיפ.
המשכנו בדרכנו ולעת ערב הגענו לאולגין Holguín ולקאסה של ג'וסי. (על הקאסה ראו טיפ נפרד) ג'וסי הינה בחורה צעירה ומאד נחמדה שהכינה לנו ארוחת ערב וארוחת בוקר טעימים מאד, אבל הקאסה ממוקמת בפינת רחובות מאד סואנים ומרעישים ובסה"כ המקום אינו מומלץ.
לא שמענו על אולגין ולכן חיפשנו מעט מידע על המקום. לפי מה שקראנו שוכנת אולגין באזור הררי יפהפה במזרח קובה. זוהי העיר הרביעית בגודלה במדינה, עיר שפארקים הם שמה השני וחופי זהב ציוריים נמתחים לאורכה, כשהם מוקפים צמחייה ירוקה. כבר כשקולומבוס עגן כאן לראשונה, הוא תיאר את אדמת אולגין בתור "האזור היפה ביותר שראו עיניו". אולגין היא אחת הערים היותר-ידידותיות בקובה, הנחשבת לעיר סטודנטיאלית נינוחה, בטוחה, קלה להתמצאות ונטולת מטרידים. העיר אמנם אינה עשירה בארכיטקטורה קולוניאלית יחסית לערים אחרות במדינה, אך יש לה בהחלט פיסת היסטוריה בלתי-מבוטלת של עיר למודת מלחמות, שראתה לא מעט קרבות במהלך המלחמות לעצמאות, כפי שיעידו המונומנטים השונים שבכיכרותיה האלגנטיות של העיר, החולקים כבוד לגיבורי מלחמה.
איני יודע האם העובדה שותרנו על ברקואה הייתה נכונה אבל לגבי אולגין אני מבקש לומר כי לא התלהבנו מהמקום ואני ממליץ לותר עליה ולא להכניס את אולגין לתוכנית הטיול שלכם.
יום שבת ה- 17/12/16 – בדרך לקמאגווי.
יום זה עבר עלינו בעיקר בנסיעה. לאחר ארוחת בוקר טעימה בקאסה של ג'וסי, יצאנו בדרכנו אל ביאמו Bayamo אליה הגענו לאחר כשעה וחצי של נסיעה.
ביאמו עיר קולונאלית בחלקה המזרחי של קובה שנחשבת לאתר שנמצא מחוץ למסלול הטיולים הסטנדרטי של המטייל הישראלי. זוהי אחת מהערים העתיקות יותר בקובה. מקור ההכנסה העיקרי של תושבי העיר הם בתי הזיקוק לסוכר שנמצאים בסביבתה. מטיילים שיגיעו למקום ייהנו בעיר רגועה ויפה ללא המוני תיירים עם מקומיים מסבירי פנים.
עצרנו ליד "טרמינל" כרכרות הסוסים שהם למעשה המוניות של המקום. מדובר בריכוז גדול מאד של כרכרות אשר לא נחות לרגע. הכרכרות מגיעות, הנוסעים יורדים ואחרים עולים והיא מיד יוצאת לדרכה. ההמולה רבה כמו גם ריח החריף של הסוסים ומוצרי הלוואי שלהם.
לאחר הביקור ב"טרמינל" המשכנו לכיכר המרכזית של העיר. שוטטנו מעט בין הדוכנים הרבים וכמובן שעזרנו במעט לכלכלת המדינה ומיד המשכנו ללאס טונס Las Tunas שם מיהרנו לקאסה של ד"ר מרטינס לארוחת צהרים קלה של מרק וסלט ירקות (25 CUC ל- 5 סועדים).
מכאן המשכנו בנסיעה של עוד כשעה וחצי עד קמאגווי ומיד לקאסה של אֶסְטְרֶלָה (על הקאסה ראו טיפ נפרד).
בערב יצאנו למסעדה מקומית בשם El Solar (על המסעדה ראו טיפ נפרד) שם אכלנו ארוחה מלאה ועשירה שכללה מרק הנושא את שם המסעדה. זהו מרק מקומי עשיר מאד בירקות ומאד טעים ומזין. כמו כן הייתה מנה בשרית גדולה ותוספות ושתיה קלה ובסה"כ 35 CUC כולל טיפ ל- 5 סועדים.
המשכנו לכיכר הראשית ונכנסנו למועדון מקומי שהמה מאנשים בעיקר צעירים שהרי ערב יום שבת היום וכמובן שלהקה מקומית ניגנה ושרה.
חזרנו לקאסה שלנו וסיימנו עוד יום בקובה.
יום א' ה- 18/12/16 – קמאגווי ובדרך לטרינידד עוברים בסנטה קלרה.
לאחר ארוחת בוקר שהוגשה לנו על שפת הבריכה בקאסה, יצאנו לכיכר המרכזית בעיר ושכרנו שני זוגות של אפנים-טקסי Taxi Bike לסיור בסמטאות ובכיכרות המרכזיים של העיר.
העיר קמאגווי הייתה ממוקמת בעבר על החוף המזרחי של האי והייתה נתונה למתקפות של פירטיים. בשלב מסוים במאה ה- 17, העיר הועתקה למקומה הנוכחי שהוא במרכז האי ומרוחק מחופי האוקיאנוס והיא נבנתה מחדש עם רשת של רחובות מאד צרים ומפותלים שנועדו להקשות את התנועה של פירטיים אם וכאשר ינסו לתקוף את העיר פעם נוספת. העובדה שהרחובות מאד צרים, לא מאפשרת תנועת כלי רכב ולכן נאלצים להשתמש באופנים-טקסי.
התחלנו את הסיור בכיכר סאן חואה דה דיוס Plaza de San Juan de Dios. בכיכר רחבה גדולה בה דוכנים לממכר מזכרות וכו'. השעה הייתה מוקדמת מאד ולכן הכיכר הייתה מנומנמת ולא פעילה. בסמוך הייתה גלריה של אמן עבודות עץ וברונזה ושם ראינו עבודות מאד יפות ומאד יקרות של מפרי יצירותיו של האומן.
המשכנו לכיכר כרמן Plaza de Carmen שבה היו פסלי ברונזה מאד יפים ומצחיקים של אומנית מקומית מאד מוכשרת.
הפסלים מאד יפים ומיוחדים והם יוצרים אוירה מאד נעימה בכיכר.
המשכנו לעוד 2 כיכרות וסימנו בכיכר המרכזית שם פגשנו בתזמורת מקומית אשר ניגנה את קונצרט יום א' של מבחר מנגינות עממיות.
נפרדנו מקמאגווי והתחלנו את דרכנו לכיוון טרינידד. בדרך חלפנו על פני בית קברות יהודי וכמובן שעצרנו לבחון מה זמינות חלקות הקבורה במקום. מצאנו מקום לא מטופח אבל לא מוזנח ועל בית הקברות שמר שומר לא יהודי.
המשכנו בדרך וגם היום עצרנו במסעדה למקומיים ואכלנו ארוחת צהריים טעימה במחיר של 15 CUC ל- 5 סועדים.
בהמלצת לואיס, סטינו מעט מדרכנו המתוכננת ונסעו לסנטה קלרה Santa Clara. סנטה קלרה היא אחת הערים הגדולות בקובה. הנסיעה לעיר מלווה בנופים ירוקים יפיפיים. סנטה קלרה מהווה את אחד המקומות המרכזיים בתולדות המהפכה הקובנית, בשטחה התרחש הקרב האחרון בו הוכרעה המהפכה הקומוניסטית ובנקודות שונות בעיר ניתן למצוא נקודות ציון למהפכה. אתרים אלו מהווים עד היום מקומות לביקור והזדהות של תושבי קובה. הסיבה העיקרית להגיע אל העיר היא הקשר ההיסטורי שלה לארנסטו (צ'ה) גווארה. העיר נבחרה להיות למקום קבורתו של צ'ה, וזהו אתר הביקור המרכזי בעיר.
מעט על צ'ה גווארה ובכן, צ'ה נולד ב- 1928 בארגנטינה שם סיים את לימודיו והוסמך כרופא. יצר ההרפתקנות והמהפכנות שלו הביא לכך שהוא פגש את פידל קסטרו וביחד הנהיגו את המהפכה שהביאה לסילוקו של בטיסטה מהשלטון בקובה. אבל יצר המהפכנות של צ'ה לא הניח לו והוא המשיך בנדודיו למקומות שונים בעולם כאשר בכל מקום הוא השתתף במלחמת שחרור זו או אחרת. בסופו של דבר בשנת 1967 מצא את מותו בבוליביה ע"י מתנקש שכנראה נשכר ע"י האמריקאים. לצ'ה היו 3 ילדים שגרים עד היום בצניעות בהוואנה.
התרשמנו מהמוזאון לזכרו של צ'ה גווארה ומקברו המאוד צנוע והמשכנו את דרכנו לכיוון טרינדד. בדרך אספנו משפחה של שני הורים ושני ילדים קטנים אשר המתינו יותר מ- 3 שעות לטרמפ. כמובן שהילדים קיבלו מאתנו מתנות קטנות וכולנו הגענו שמחים ומאושרים לקאסה El Hermano Mason בטרינידד (על הקאסה ראו טיפ נפרד).
יום ב' ה- 19/12/16 – טרינידד.
לאחר ארוחת בוקר רגילה אשר הוגשה על גג/מרפסת הקאסה, יצאנו לסיור קצר על חוף הים של טרינידד ומיד לאחר מכן יצאנו לנסיעה של כחצי שעה למה שהיה פעם חווה גדולה לגידול ועיבוד קני סוכר שנקראת Manaca Iznaga. את עיקר העבודה בחווה היו מבצעים עבדים כושיים ולצורך פיקוח והשגחה עליהם, נבנה במקום מגדל גבוה Torre Iznaga שגובהו 45 מ' ועליו עמד בעל החווה והשגיח על עובדיו.
כמובן שטיפסו על המגדל (דמי כניסה 1 CUC) ממנו נשקף נוף יפה מאד של העמק ושדות קני הסוכר. במקום היו הרבה מאד דוכנים שמכרו מפות שולחן יפות וגם עבודות עץ יפות והכל בעבודת יד. מיותר לשאול וכמובן שגם אנחנו תרמנו מעט לכלכלת קובה ורכשנו פסל עץ גדול של קובני מתופף שמאד מצא חן בעיננו. הפסל נבנה כך שניתן לפרק ולארוז אותו במזוודה וכך הוא הגיע לארץ הקודש.
בדרכנו חזרה לטרינידד, עצרנו בנקודת תצפית על עמק תחנות הסוכר Valle de los Ingenios משם ניתן לראות יפה את גודלו של העמק ואת גודלם של שדות קני הסוכר.
חזרנו לטרינידד ועצרנו במפעל ליצור ומכירת כלי קרמיקה מאד יפים וזולים וכמובן שגם כאן העלנו תרומה לכלכלת המדינה.
המשכנו למסעדה מקומית שנחשבת כאחת מהטובות בעיר מסעדת San Jose (על המסעדה ראה טיפ נפרד) ושם אכלנו ארוחת צהרים שכללה מנה עיקרית גדולה ושתיה מפרי סחוט ובסה"כ שילמנו 55 CUC ל- 5 סועדים.
חזרנו למרכז העיר כאשר אנחנו לא שוכחים להזמין שעור ריקוד סלסה לשרה וטלי והגענו לכיכר המרכזית, התחברנו ל- Wifi והתעדכנו במה שקורה. לאחר שיטוט בדוכנים הרבים במרכז, נסענו לביה"ס לסלסה וראינו איך טלי ושרה מנסות כוחן ומשפרות את יכולת הריקוד שלהן. לאחר מכן, חזרנו לקאסה וכך הסתיים לו עוד יום בקובה.
יום ג' ה- 20/12/16 – טרינידד – שמורת הטבע "טופס דה קליינטס".
את היום התחלנו בסיור קצר בסמטאות טרינידד ושם פגשנו קובנים נחמדים וגם הרבה ילדים קטנים שמיד קיבלו מאתנו מתנות קטנות שהבאנו מהארץ במיוחד. קשה לתאר את השמחה שמעט תשומת לב גורמת לילדים הקטנים והחמודים האלו.
לאחר מכן יצאנו לנסיעה של כשעה לכיוון שמורת הטבע טופס דה קליינטס Topes de Collantes שנמצאת מערבית לטרינידד.
השמורה מאד יפה וירוקה. הדרך המובילה אליה, מתפתלת בין הגבעות והצמחייה מאד עשירה ומלאה פרחים בצבעים שונים. המשכנו בנסיעה עד שהגענו לבקתה של מיגדליה וג'ילברטו. פגשנו זוג מבוגרים שחי בבקתה באמצע השום מקום אבל יש להם כמעט כל מה שדרוש על מנת לנהל אורח חיים סביר. מים צלולים וטעימים שזורמים ללא הפסקה ומטבח בסיסי שבו מבשלים על כירת גחלים אבל בעזרת סיר לחץ מודרני. מסביב לבקתה ישנן ערוגות בהן צומחים ירקות שונים וגם בעלי חיים כמו תרנגולות וחזירים שבוודאי ימצאו דרכם אל צלחות בני הבית.
בהמלצתו של לואיס החלטנו לבקש ממיגדליה להכין לנו ארוחת צהרים. בעזרתו של לואיס סיכמנו על התפריט, הנחנו למיגדליה לשקוד על הכנת הארוחה ויצאנו לראות את המפל הסמוך לבקתה.
מדובר במפל לא גדול במיוחד אבל כל הסביבה מאד שקטה, רגועה, פסטורלית ומאד יפה.
לאחר שעה של הרגעות ליד המפל, חזרנו לבקתה ועזרנו לערוך את השולחן כאשר כבר עכשיו התחלנו להריח את ניחוחות הארוחה. ואכן, מיד הוגש לנו מרק אטריות עשיר מאד וטעים אף יותר. כמנה עיקרית קיבלנו מנת בשר כבש מאד טעימה אליה נלוו הרבה תוספות של אורז בכמה צורות, שורש היוקה שזה התחליף לתפו"א ועוד סלטי ירקות וכמובן שתיה מאד טעימה של לימונדה טרייה מפרי שהוא הכלאה של קלמנטינה ולימון.
בסה"כ הארוחה הייתה נהדרת (30 CUC ל- 5 סועדים) ובנוסף למקום המיוחד ולאווירה הייחודית, ניתן לומר כי הייתה זו חוויה בלתי נשכחת ומומלצת בחום רב !!!
חזרנו לקאסה והתארגנו לסיור קצר בסמטאות ובכיכר וכך הסתיים לו עוד יום בקובה.
יום ד' ה- 21/12/16 – פארק אל ניצ'ו וסיינפואגוס.
הבוקר עזבנו את טרינידד והתחלנו לנוע מערבה לכיוון פארק לאומי אל ניצ'ו El Nicho N.P. הפארק מאד יפה (כניסה 10 CUC), הרבה צמחיה עשירה ומאד ירוקה ואף זכינו לראות את ציפור ה- Tocororo שהיא הציפור הלאומית של קובה. הרבה מים זורמים היוצרים הרבה מפלים ובריכות מים בצבע כחול איזמרגד שחלק גדול מהמטיילים כאן, מנצלים את ההזדמנות להתרחץ בהן. בפארק יש שביל מעגלי אשר מגיע עד לאזור המפלים וחוזר לכניסה.
כדאי להקדיש לביקור בפארק כחצי יום.
חזרנו לרכב והמשכנו לכיוון סיינפואגוס Cienfuegos הידועה גם בשמה "פנינת הדרום", סיינפואגוס יושבת על מפרץהנושא אותו שםומשמשת כעיר הבירה של המחוז. ראשוני המתיישבים בעיר היו מהגרים צרפתים בעלי-חוות, והשפעתם עדיין ניכרת באדריכלות של המבנים במרכז העיר. העיר הבינונית בגודלה נחשבת "ידידותית למשתמש" ומאופיינת בחיי-רחוב רגועים-יחסית. בניגוד לערים אחרות שביקרנו בהן, העיר נראית מודרנית יותר עם רחובות רחבים, הרבה תאורה ברחובות ותחושה כללית של מערב.
טיילנו בכיכר המרכזית שנקראת כיכר מרטי, ביקרנו בתאטרון ע"ש תומס טרי שנמצא מול הכיכר, המשכנו למדרחוב עם הרבה דוכנים לממכר מזכרות, המשכנו לטיילת Malecon והגענו עד ארמון וואיה Palacio Valle אשר נמצאת בקצה הטיילת. בסה"כ טיול קליל ונחמד אשר בסופו חזרנו לקאסה שלנו Hostel Maria Tulia & Yeni (על הקאסה ראו טיפ נפרד).
בערב חזרנו רגלית לכיכר מרטי בתקווה למצוא מעט פעילות ומוסיקה אבל מצאנו מקום מאד מנומנם ולא תוסס ולכן חזרנו לקאסה וכך הסתיים לו עוד יום בקובה.
ארמון ואייה
בסה"כ העיר סיינפואגוס אינה אטרקציה תיירותית שחשוב לבקר בה אבל מאחר והיא נמצאת על הדרך, נראה שאין מנוס וחייבים לעבור שם.
יום ה' ה- 22/12/16 – בדרך לויניאלס.
את היום הקדשנו לנסיעה ארוכה מסיינפואגוס לויניאלס. בתחילה נסענו לאורך חוף הים וראינו את מפרץ החזירים המפורסם אשר לאורכו מפוזרים חופים ומקומות בהם ניתן להתרחץ ולשנרקל. באחד המקומות עצרנו ליד מערת הדגים Cueva de los Peces שלא הבנו בדיוק מה היא אבל התרשמנו מהמקום ומיופייה של המערה שהיא למעשה בריכה בעומק של כ- 80 מ' והיא כנראה מקושרת במעבר תת קרקעי לים שנמצא ממש קרוב אליה. המים בבריכה מאד נקיים, יש בהם הרבה דגים אבל אסור לדוג, וכמובן שניתן להתרחץ בה.
משם עלינו על האוטוסטרדה והמשכנו בנסיעה לכיוון מערב כאשר בדרך אנחנו מגיעים להוואנה אבל עוקפים אותה וממשיכים לכיוון פינאר דל ריו והעירה ויניאלס. דרך אגב, בדרך החל לרדת גשם חזק מאד וזו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שנתקלנו בגשם בעת ביקורנו בקובה. הואיל והיינו בנסיעה, הגשם לא הפריע לנו ותוך כחצי שעה, השמים התבהרו וחזרנו למזג האוויר הנוח והנעים שליווה אותנו כל הזמן.
ויניאלס Vinalesהינה עיירה מקסימה שממוקמת באחד האזורים היפים ביותר בקובה שנקרא מחוז פינאר דל ריו. את ויניאלס הירוקה והנעימה מקיפות גבעות שמפרידות בין מספר העמקים שבאזור והכל כאן ירוק וישנם שטחים בהם גידולים של טבק ובננות. ויניאלס נמצאת במרכז האזור שהוא פארק לאומי והיא קטנטנה ושקטה, יש כאן רחוב אחד ראשי. האטרקציות סביבה רבות וניתן לבקר במפעל סיגרים, לטייל בטבע המדהים מסביב, לשכור אופניים, טיולי סוסים ועוד.
עצרנו ליד מסעדה נחמדה בשם Buena Vista ואכלנו ארוחת צהרים טעימה של סוג של מנה עסקית במחיר של 12 CUC לסועד (על המסעדה ראו טיפ נפרד).
המשכנו לקאסה שלנו Aracelys y papo (על הקאסה ראו טיפ נפרד), התארגנו ויצאנו לשוטט מעט ברחובה הראשי של ויניאלס הנחמדה וכך בא לסיומו יום נוסף בקובה.
יום ו' ה- 23/12/16 – ויניאלס.
את היום התחלנו בטיול רכוב על סוסים בסביבות ויניאלס. (מחיר למשתתף 30 CUC) תחילה קיבלנו הדרכה כיצד מתפעלים את הסוסים ולאחר שנראה כי אנחנו שולטים בעניינים, יצאנו ברכיבה קלה לתחנה הראשונה בה קיבלנו הדרכה כיצד מכינים סיגרים ידנית.
הצטלמנו מעשנים סיגר ומיד הבנו שהתענוג הזה הוא לא בשבילנו ולכן עלינו על הסוסים ויצאנו לתחנה הבאה שזו הייתה סוג של חוות גידול של עצים אופייניים למקום. ראינו את עץ הקפה ולמדנו בקצרה כיצד מרסקים את גרגרי הקפה לאבקה בעזרת מכתש ועלי. ראינו את עץ הגויאבה המקומי ממנו מכינים רום מיוחד. כמו כן ראינו צמחים של אננס ועוד.
התחנה הבאה הייתה מערת נטיפים קטנה ולא מרשימה וממנה המשכנו לנקודת תצפית על עמק ויניאלס וחזרנו לאחר כ- 3 שעות רכיבה לנקודת ההתחלה.
הרכיבה והסיור היו נחמדים וזו בהחלט חוויה שכדאי לעשות אותה כאשר נמצאים כאן.
המשכנו בנסיעה קצרה לעבר מערת האינדיאני Cueva del Indio. המערה קרויה בשם זה עקב האינדיאנים שחיו בקובה לפני מאות שנים וגרו בתוכה. זוהי מערת נטיפים עתיקה, בה ניתן ללכת ולהביט בתצורות המרשימות בסלע ובנטיפים הגדולים התלויים מהתקרה והיוצאים מן הקירות. לאחר כמה מאות מטרים נגמרת הדרך ומתחיל נהר הזורם בין כותלי המערה, אותו עוברים בעזרת סירת מנוע ומשיט קובני. (כרטיס כניסה 2CUC) בסה"כ הסיור במערה קצר והוא בהחלט חוויה נחמדה.
משם המשכנו לציור הקיר מורל דה לה פרהיסטוריה Mural de la Prehistoria. ציור קיר מפורסם אשר צויר בשנות ה- 60 של המאה הקודמת ומציג חלזונות, דינוזאורים ובני אדם. הציור נמצא ממש על הדרך וכל שצריך לעשות הוא להגיע, לעצור ולצלם ולהמשיך הלאה. ממש לא חובה אבל אם נמצאים באזור, אז למה לא ??
חזרנו למסעדה שבה אכלנו אתמול ונפרדנו מויניאלס בארוחת צהרים נחמדה במתכונת דומה לאתמול והתחלנו את דרכנו לכיוון לה הוואנה.
בדרך עצרנו בסורואה Soroa שם ביקרנו בחוות סחלבים. (כרטיס כניסה 2CUC ועוד 1CUC אם רוצים לצלם) המקום הינו גן טרופי שיש בו גם מעט סחלבים. זו בהחלט לא חוות סחלבים אבל המקום נחמד, הסטייה מהדרך אינה גדולה ולכן אם הזמן אינו דוחק, אז אפשר לבקר כאן אבל הביקור ממש אינו חובה.
המשכנו בנסיעה והגענו לקאסה Reyna בהוואנה. (על הקאסה ראו טיפ נפרד) התארגנו ומיהרנו לצאת למופע פולקלור קובני בבר/מסעדה במרכז הוואנה. מדובר במופע נחמד מאד של להקות נגנים, זמרים ורקדנים אשר הלהיבו והרקידו את הקהל. המופע היה מאד תוסס ושמח ובסה"כ החוויה הייתה נחמדה והאירוע בהחלט מומלץ בחום. (כרטיס כניסה 20 CUC כולל פעמים משקה אבל לא כולל ארוחת ערב)
חזרנו לקאסה ללילה האחרון שלנו בקובה.
יום שבת ה- 24/12/16 – לה הוואנה.
את היום הקדשנו לסיור בהוואנה. לאחר ארוחת בוקר יצאנו לכיוון בית הכנסת "בית שלום". הגענו בדיוק לתפילת הבוקר של יום שבת. בית הכנסת מתנהל ברוח הרפורמים ואין כאן הפרדה בין גברים לנשים ואת התפילה מנהלים ביחד גבר ואישה. לא הרגשנו שאנשי המקום מתרגשים במיוחד מהביקור שלנו הישראלים במקום ולאחר מספר דקות, עזבנו את המקום ונסענו לבקר במלון נסיונל המפואר. המלון המרהיב הזה בן עשר קומות, שזור בהיסטוריה של העיר בצורה כל כך עמוקה, שהוא נחשב לאטרקציה בפני עצמו. המלון הוקם ב- 1930 על ידי משקיעים אמריקאים על גבעה בצמוד לטיילת. הוא שימש כמקום אירוח מפואר עבור התיירים האמריקאים העשירים בהוואנה ובחדריו התאכסנו מפורסמים רבים לאורך ההיסטוריה וביניהם וינסטון צ'רצ'יל, פרנק סינטרה, ג'ון ווין, מרלון ברנדו, ארנסט המינגויי ורבים נוספים. על הקירות בלובי של המלון ישנה תצוגה גדולה של תמונות כל המפורסמים אשר ביקרו פה. מסביב למלון יש גינה גדולה ויפה אשר משקיפה בצורה יפה על הטיילת של העיר ועל המפרץ.
המשכנו משם לעיר העתיקה ויצאנו לטיול רגלי בשלוש כיכרות מהמפורסמות של העיר: כיכר הקתדרלה ,Plaza de la Catedral כיכר סאן פרנסיסקו Plaza de la Prancisco וכיכר ויאחה Plaza Vieja. מזג האוויר היה מאד נעים והסיור היה נחמד מאד.
בהתקרב שעת הצהרים, נסענו למסעדת El Olive שזו מסעדה בשיטת "אכול כפי יכולתך". (על המסעדה ראו טיפ נפרד) אכלנו ארוחת צהרים מלאה ב- 12CUC לסועד. האוכל היה מגוון אבל לא מדהים ובסה"כ הארוחה הייתה משביעה והייתה תמורה הולמת למחיר ששילמנו.
משם המשכנו לשוק סאן חואן מתוך כוונה להפטר מיתרת הכסף הקובני שעוד נותר לנו לקראת עזיבת המדינה מחר בבוקר. שוק סאן חואן הינו שוק המיועד בעיקר לתושבים המקומיים ויש בו הרבה מאד דוכנים לממכר מגוון רחב מאד של מוצרים כמו ביגוד, תיקים ומוצרי עור, תמונות וכמובן מזכרות שונות. נראה לנו שהמחירים היו סבירים ומהר מאד מצאנו על מה להוציא את מעט הכסף שעוד נותר לנו.
לעת ערב חזרנו לקאסה שלנו והדלקנו נר ראשון של חנוכה כאשר אנחנו מנסים להסביר ללואיס ולבעלת הבית שלנו את משמעות חג חנוכה והדלקת הנרות. לא נראה לי שהצלחנו להסביר והם כנראה לא ממש הצליחו להבין את הנושא.
לאחר מכן ערכנו שיחת סיכום עם לואיס ונפרדנו ממנו ללילה האחרון שלנו בקובה.
סיכום הטיול בקובה.
הטיול בקובה נמשך 11 יום נטו והיה חוויה יוצאת מהכלל. פגשנו מדינה מאד יוצאת דופן ואנשים שונים ממה שפגשנו בטיולים האחרים שלנו בעולם.
בסה"כ קובה היא לא מה שחשבנו או חששנו למצוא. ממה שקראנו ברשתות התקשורת ושמענו מאנשים שביקרו כאן, חשבנו כי נמצא המוני אנשים עליזים שכל מה שהם עושים זה לנגן, לשיר ולרקוד ולעומת זאת ניתקל במחסור חמור של מוצרי ברי קיימה כמו מזון, ביגוד וכו'. בפועל התברר כי לא זה ולא זה. לא נתקלנו במחסור ובכל מקום קיבלנו את מה שציפינו לקבל ואף יותר. הארוחות בקאסות ובמסעדות היו עשירות, מגוונות וטעימות. גם הביקורים שלנו בחנויות ובסופר מרקטים לא הציגו תמונה של מחסור קשה. נכון ששפע ומגוון המוצרים על המדפים, רחוק מאד ממה שאנחנו רגילים כאן אצלנו, אבל לשמועות על מחסור קיצוני אין שחר. ברחובות נתקלנו לעיתים בלהקות של נגנים וזמרים בעיקר במסעדות השונות בהן אכלנו אבל לומר כי כל האנשים הם עליזים חסרי תקנה שכל הזמן רק מנגנים, שרים ורוקדים, זה בהחלט מוגזם ולא נכון.
דבר נוסף לגבי האנשים בקובה, התחושה שלנו הייתה שהאנשים כאן אינם אנשים חמים במיוחד. התארחנו בלא מעט קאסות ובאף קאסה לא הציעו לנו שתיה או כיבוד כלשהו כאשר הגענו ולמרות שנראה כי בעלי המקום הם אנשים בעלי אמצעים, לא הרגשנו שאנחנו נקבל משהו מבלי שנדרש לשלם עבורו.
דבר בולט נוסף שלא ניתן להעלם ממנו הוא העובדה שבקאסות וברוב הבניינים שראינו, כל החלונות והפתחים מסורגים היטב. עובדה זו יוצרת תחושה של חוסר ביטחון אישי ואלימות גבוהה, עובדה שאנחנו לא נתקלנו בה בכל שהותנו בקובה.
ולסיום, מספר מילים לגבי לואיס אורלנדו – המדריך שלנו בקובה.
אין ספק כי ההחלטה לבקש מלואיס להיות המדריך שלנו בקובה, הייתה החלטה טובה מאד. הקשר אתו נוצר בעקבות הרבה מאד טיפים חיוביים שקראנו עליו באתר "למטייל". לאורך כל התקופה שלפני הטיול, התכתבנו אתו באמצעות הדוא"ל כאשר בדרך כלל הוא הגיב למכתבים שלנו מיד ותמיד באריכות ובפרוט רב. גם לאחר שנפגשנו אתו בקובה, פגשנו באדם נחמד מאד, סבלני, משכיל ובעל ידע רב, נהג זהיר מאד ובסה"כ מדריך אשר עזר לנו רבות להפוך את הטיול בקובה לטיול מאד מוצלח. אני רוצה להודות ללואיס ולהמליץ לכל המתכננים טיול בקובה, לשקול ברצינות לבקש מלואיס להיות המדריך שלהם בקובה.
