דרום מערב-תורכיה- אזור האגמים ומישור החוף של תורכיה עם רכב בעשרה ימים

אז נסענו לעשרה ימים לטיול זוגי רכוב בתורכיה באמצע אוגוסט. דבר ראשון וחשוב- זה לא מסוכן! לפחות אנחנו לא הרגשנו באף חלק במסע תחושה שאנו לא רצויים. תמיד התקבלנו בזרועות פתוחות כשהצגנו עצמנו מישראל. התיירות המקומית לא ראתה ישראלים מחוץ למלונות הקלאב כבר כמה שנים וחבל. יש המון מקומות מדהימים לראות וניכר שתורכיה, גם במקומות הפחות תיירותיים שלה, משוועת לתיירים נוספים ותקבל בברכה ישראלים שיסעו לטייל בה...השכרת הרכב מומלצת מאוד ומאפשרת, בעיקר באזור הצפוני של הטיול- לעצור באינספור מקומות נחמדים בדרך: שוק מקומי באחד הכפרים הקטנים, פינות תה ואוכלים מקומיים בנקודות תצפית מרהיבות וסתם פניות שנראות מעניינות. את עיקרי המסע תכננו מראש, בעיקר בעזרת קריאת סיפורי מסע באינטרנט, ולכן היה לנו חשוב לכתוב חזרה כמה מהשגותינו לצעירים נוספים שרוצים לטייל בתורכיה. אז נחתנו באנטליה בתשע בבוקר ולקחנו אוטובוס לעיר העתיקה (Kaleici) כדי להשכיר רכב בזול. העדפנו לא להזמין מראש כי זה מוריד את המחיר משמעותית. אחרי שיטוט קל בין כעשרה סוכניות רכב (ולא עברנו בכל מה שיש שם)- בחרנו בחברה קטנה ורצינית שנקראת "Snow rent a car" השכרנו פיאט לינאה ידנית (כל המכוניות שמצאנו ידניות, ככה שמי שלא נוהג על ידני אולי שיזמין מהארץ), על דיזל, לשבעה ימים ב-490 לירות. היו מחירים קצת יותר זולים אבל בחרנו בחברה שנראתה לנו עם ביטוח, אפשרות לשני נהגים ואוטו חזק עם דלק יחסית זול. בחרנו שלא לצאת לטיול כבר ביום הראשון אלא לנוח מטיסת הלילה באנטליה, ולצאת למחרת בבוקר (גם עדיף במחיר לאוטו). ישנו בהוסטל חביב. עלות לינה ללילה הייתה 75 לירות לחדר זוגי. זה פחות או יותר העלות בכל ההוסטלים בעיר העתיקה, ואפשר להתמקח אם מבקשים מכם מחיר גבוה יותר. אנחנו לא הזמנו שום דבר מראש ותמיד הגענו למקום וחיפשנו פנסיונים (Pansyon). בכל מקום נכנסנו לראות את החדר ובמקרים רבים אמרנו שהתקציב שלנו עומד על X, ובעלי המקום ניאותו להוריד את המחיר ההתחלתי שהציעו. ביום הראשון נסעו צפונה, לאזור האגמים של תורכיה. במרחק של כשעתיים נסיעה על כביש 685, שתי העיירות הראשונות שעצרנו בהן ברות וויתור לחלוטין. תחילה נסענו לעיר בשם בורדור (Burdur), אשר נמצאת על חופו של אגם בורדור (Burdur Gölü). היא מפורסמת בשווקי שטיחים במרכז מסחרי גדול (Bakirvilar carsisi) אבל לא הגענו אליו וגם לא מצאנו אף חוף שניתן להיכנס בו למים (זה לא אגם לשחייה). העיירה השנייה, איספרטה (Isparta), היא עיר רגילה מלאת שדרות בתים, שאפשר לוותר עליה ללא ספק. המקום הבא שהגענו אליו היה מעניין מאוד- בקצה הדרומי שלאגםאגרדיר(Eğirdir) נמצאת העיר אגרדיר (Eğirdir), בה מבצר שנבנה על ידי המלך קראוסוס. מדובר בעיר ציורית ורומנטית, המשקיפה על האגם. באזור המבצר יש פנסיונים רבים. לֵנו בפנסיון מעולה וצעיר ב-80 לירות בשם Charly's Pension, שגם נתנו לנו המון טיפים על האזור וגם אכלנו שם את ארוחת הערב הטובה ביותר בכל הטיול. הם גם מציעים מגוון אטרקציות וטיולים באזור. מאוד מומלץ! למחרת יצאנו לחפש חוף רחצה. בעיר טיילת המחברת את החוף לאי אגירדיר בו פינות חמד רבות שאפשר להיכנס בהם למים ביחידות יחסית ולנוח. בנוסף, אנחנו ביקרנו בעיר ביום שבת ובמהלך שעות היום היה במרכזה שוק גדול, שכלל גם אוכל וגם בגדים ומוצרים אחרים. למחרת יצאנו לטיול בפארק הלאומי של קובאדה. מדובר במסלול הליכה של מספר קילומטרים באזור הררי מרהיב ביופיו, כשבסופו, אם דובקים בקו המים ולא בסימוני הטיולים, מגיעים למפל מים קטן עם בריכה מרהיבה ומבודדת וסלעים בגבהים שונים לקפיצה למים. היינו שם רוב הזמן לבד- מקום מפלט שקט ורגוע ומדהים למדי. אחרי כמה שעות יצאנו לעיירה בשם פמוקלה (Pamukkale), מרחק שעתיים נסיעה מערבה. מדובר בתופעה מיוחדת למדי של הרים לבנים שנוצרים ממעיינות חמים שמימיהם עשירים בקאלציום הנובעים מראש ההר ויוצרים טרסות קטנות לבנות במורדותיו. במקום גם שרידים רומאיים של העיר הקדומה היראופוליס. האתר הוא פארק לאומי שהכניסה אליו בתשלום. מהעיירה עולים ברגל דרך הבריכות (מורידים נעליים בכניסה, מגניב!). אפשר גם לעלות ברכב לראש ההר, בכביש עוקף. מומלץ להגיע למקום עם שקיעת השמש ולבלות שם לא יותר משעתיים, שכן זוהי עיירת מלונות תיירותית למדי, מלאה בתיירים בכל שעה ביום. אנחנו לנו בפנסיון סתמי ולכן ממליצים לחלוף בעיירה ולהמשיך דרומה. למחרת יצאנו דרומה על כביש 585 לכיוון העיר פתיה (fathiye), כשהיעד הסופי הוא עיירה קטנה יותר בשם אולודניז (Oludeniz) -; נסענו בעקבות סיפור מסע שקראנו לחפש חוף שאמור היה להיות שקט יחסית ממש בסוף הלגונה, אחרי מלון מרי. לאכזבתנו התברר שגם לשם הגיעה התיירות בשיאה והמקום לא פחות מלא משאר החופים בסביבה. בסופו של דבר נכנסנו לאחד מהם ובילינו כמה שעות בשמש. חלק מהחופים עם אפשרות לקמפינג. המקום די מלא בתיירים בתקופה זו, וניתן לעשות שם שלל אטרקציות ספורט למיניהן, כמו מצנחי רחיפה וכו'. עדיף למצוא מקום לינה באחד הפנסיונים שם.. למחרת יצאנו לשייט בספינה באזור. מדובר באטרקציה מוכרת מאוד הכוללת הפלגה ל-12 איים באזור וכארבע/חמש עצירות שונות לשחייה ובחלק מהמקרים לטיול בחוף. מהמזח של פתיה יוצאות כל יום קרוב ל-140 סירות בגדלים שונים להפלגות הללו. ההפלגות יוצאות באזור 10:30 וחוזרת ב-18:00, כוללות לרוב ארוחת צהריים. אנחנו לא הזמנו מראש אלא יצאנו בבוקר לחפש את הספינה המועדפת עלינו. קריטריונים חשובים: לבדוק כמה אנשים הולכים להיות על הספינה לערך (הרבה פעמים הגודל שרואים בעיניים מטעה כי מגיעים אוטובוסים שאוספים מכמה הוסטלים באזור), איזו אוכלוסייה (צעירים או משפחות), האם שמים מוזיקה רועשת במהלך ההפלגה וכמה צל יש בחלק העליון שלה. המחיר דומה לרוב הספינות- 30 לירות לאדם. ההפלגה הייתה חוויה מרגיעה ונעימה, תביאו שנורקלים לצלול, ספר ומשחקי חברה... בסיום ההפלגה נסענו לאורך החוף מזרחה על כביש 400 לעיירה קטנה בשם קאס (Kaş) - עיירה קטנה במפרץ המוקף הרים גבוהים משלושה כוונים. במקום שדרת פנסיונים הקרובה למרכז העיירה וממנה קל להגיע לכל מקום. בערב יש אווירה צעירה של פאבים ואפשר לשתות בירה בכיף. למחרת נסענו לעיירה קטנה באזור בשם אוצ'אגיז (Kaleucagiz)-הנמצא במפרץ המוגן על ידי כמה איים. על שפת המים מסעדה וכמה מלונות זולים. מקום נחמד להתרחק מהעולם, אבל העובדה שהתיירות במיתון מה- יוצרת המוני הצעות להפלגות או לפנסיונים עם כל צעד. פחות נעים. מהמזח מפליגות סירות לקֶקוֹבָה (Kekova)- העיר הקדומה שכוסתה במים כתוצאה מרעידת אדמה. ניתן להפליג בספינה גדולה יותר, כמו ההפלגה ל-12 האיים, שיוצאת ב-11:30 בבוקר ועולה כ-60 לירות לאדם, או להתמקח עם אחד הדייגים המקומיים בעלי סירות המנוע הקטנות על נסיעה פרטית. אנחנו אכלנו במסעדה מקומית נעימה- מסעדת HASAN, ואז הפלגנו עם דייג מקומי בעלות של 60 לירות להפלגה בת כשעתיים. ההפלגה הפרטית הייתה חביבה אומנם יחסית להפלגה ההמונית הקודמת, אבל סתמי יחסית בשל חוסר היכולת לתקשר עם הדייג המקומי (תצאו עם דובר אנגלית). ניתן לראות מעט מאוד מהעיר השקועה, מלבד כמה קברים (Tombs) הנמצאים על פני הקרקע והמזח השקוע, בעיקר בגלל שזאת שמורת טבע- אסור לעצור או לצלול בחוף, לכן עברנו מהר יחסית ולא ראינו הרבה. קצת שחייה וצלילה בכל זאת עשו את זה למהנה. ביום האחרון יצאנו מזרחה על כביש 400 לכיוון העיר העתיקה מירה (Myra), שנקראת כיום דמרה (Demre). הכניסה לאתר בתשלום, וכוללת קברים קדומים חצובים בסלע. המקום עתיר בתיירים, במיוחד נוצרים דוברי רוסית, שכן הקדוש ניקולס היה הבישוף של מירה במאה ה-4 אחרי הספירה. לאחר מכן, נסענו מערבה לכיוון העיר העתיקהאולימפוס(Olympos) , הנמצאת בצד הדרומי של ההר Tahtali. העיר שוכנת על מפרץ חולי לגדות נהר שמתייבש בקיץ. הכניסה לאתר בתשלום של כ-5 לירות. ניתן לראות שרידים ארכיאולוגיים של כנסיה ביזנטית, תיאטרון, חמאם ביזנטי ועוד, אך הרוב מגיעים לכאן בעיקר כדי להתרווח על החוף הנפלא בסוף השמורה. המקום האחרון אליו נסענו באותו היום נמצאת במרחק חצי שעת נסיעה- חימרה(chimera)- תופעת טבע מעניינת שהיא למעשה אש תמידית שפורצת מחרכי סלעים שחוזרת לבעור גם לאחר שמכבים אותה. מסקנות: א.מזג אויר- באוגוסט- במהלך היום חם מאוד. באזור מישור החוף במיוחד, לעיתים יותר חם מבארץ. פחות מומלץ לעשות טיולים רגליים ארוכים במזג האוויר הזה בחוף הדרומי. באזורי האגמים הצפוניים נעים יותר ואפילו קריר לקראת הערב.. ב.ספרי מסע- אנחנו נמנענו מזה ובדיעבד חשבנו שעדיף היה לקנות Lonely planet של למטייל או לחילופין, להגיע לתורכיה ולקנות שם מדריך מקומי באנגלית. אמנם עצרנו הרבה ב-"Tourist Information" (אנחנו פשוט הגענו לכל מקום ומצאנו אחד, אבל בטח יש פירוט מסודר שלהם באינטרנט) וקיבלנו שלל מפות ועלוני מידע- אבל לתחושתנו זה לא היה מספיק. ג.הנהיגה ברכב בתורכיה פשוטה יחסית. הנהגים ברוב תורכיה נוסעים בצורה בטוחה ולא מהר יותר מהמותר בחוק. כל הכבישים משולטים מאוד ומקלים על הנסיעה ליעד גם בלי GPS ועם מפה פשוטה שמקבלים באחד הפנסיונים או ב-Tourist Information"". אנו תכננו מראש סיפור מסגרת כללי ולקחנו אתנו מפה ששרטטנו באמצעות google maps, אבל את הניווט בשטח עשינו באמצעות השלטים ולפעמים בשאלה של עוברי אורח. כמה טיפים שכבר כתבו קודמינו באתר: בצמתים יש רמזורים רק אחרי מעבר החצייה ולכן צריך לעזור מוקדם יותר כדי לראות את התחלפות הרמזור, במקום צמתים יש בתורכיה כיכרות מרומזרות- אז צריך לשים לב שהרמזור הינו רק לחלק ממעגל התנועה וצריך לעצור שוב אם רוצים להשלים או חלקים. גילוי חביב של הטיול- לGoogle maps בפלאפון יש יכולת להראות לך גם במצב בו אתה לא מחובר לאינטרנט (כנראה באמצעות לוויין)- היכן אתה נוסע על המפה. כך אפשר הרבה פעמים להגיע בקלות יותר במקומות חדשים לחוף, מרכז העיר או רחוב כזה או אחר שמכוונים אתכם אליו. ד.מחירי הלינה כמעט בכל המקומות שהיינו בהם נעו בין 75-100 לירות כולל ארוחת בוקר, כשאפשר למצוא מקום לינה ב-80 כמעט בכל מקום, אבל צריך להתמקח. אף פעם לא הזמנו מראש ותמיד הגענו למקום וחיפשנו ה.כסף- הלירה התורכית שווה כ-1.8 שקלים. ככלל אפשר להגיד שתורכיה זולה יותר מהארץ, במיוחד באזורים הצפוניים שלה (הדרום המתוייר פחות).לפני הטיול,החלפנו סכום קטן יחסית של כסף ללירות והדבר גרם לנו להתרוצץ לא מעט בכספומטים למצוא כספומט שמקבל את כרטיסי האשראי שלנו. מסקנה- עדיף להוציא סכומים גבוהים יותר בתחילת הטיול וכן לוודא עם חברת האשראי היכן ניתן להוציא כסף (מקומות מסוימים מקבלים גם יורו אבל לא השתמשנו בזה). מבחינת חנויות ומקומות שמקבלים אשראי- שילמנו באשראי בינ"ל בלי בעיה עם הכנסת קוד סודי. ו.אוכל- בהרבה מקרים המסקנה שלנו שבעיירות התיירות - רוב המסעדות אותו הדבר, הן במחיר (ממוצע של 30-50 לירות לארוחה זוגית) והן ברמת האוכל- ברובו בינוני ומטה. מה שכן, גילינו שבהרבה מקרים האוכל בפנסיונים עדיף על לרדת למסעדה מקומית. לעיתים קרובות צריך להגיד מראש מה רוצים לאכול לארוחת ערב והם מכינים מטעמים. אכלנו הרבה דגים, רובם טובים אבל לא מרשימים בהכנתם. מאכל תורכי נפוץ הוא בשר על האש לסוגיו, שווארמה וכדורי בשר- מומלץ גם כן! ז.שפה- באזורים הצפוניים יותר, בעיקר במקומות הקטנים יותר ובכפרים- לא שולטים באנגלית כלל. עד כדי כך שברחובות התקשינו למצוא אנשים שיכווינו אותנו באנגלית. אם נוסעים לטייל בכפרים- מומלץ לקנות שיחון או לכתוב על דף אוסף של מילים שימושיות.