מרכז תורכיה - הפתעה...

כשחברים הציעו לנו טיול גי'פים בתורכיה - תגובה ראשונית הייתה בשום פנים ואופן. מי נוסע היום לתורכיה?מסוכן, מפחיד ועוד ועוד תירוצים מתירוצים שונים. עברו כמה ימים והלחץ הקבוצתי התחיל להשפיע והחלטנו להצטרף, תוך ידיעה ברורה שלאיסטנבול היפה לא מתקרבים. נרשמנו לטיול גי'פים (בנהיגה עצמית) במרכז תורכיה עם שלושה זוגות חברים נוספים. גולת הכותרת אזור קפדוקיה ורמת אנטוליה.

בטרם הגיענו לאזור קפדוקיה

הטיסה הקצרה לאנטליה עברה חיש מהר (שעה וחצי בלבד) ולמחרת עזבנו את העיר. חתמנו על הגי'פים ויצאנו לנסיעה ארוכה אל עבר העיר קוניה Konya. תחנה ראשונה הייתה מערת אלטנביישיק Altinbesik. מערת נטיפים יפה בת שלש קומות שרק הקומה התחתונה פתוחה לביקור וגם הוא בסירת גומי .

עברנו בכפר אורמנה (Ormana) הידוע בכינוי כפר בתי הכפתורים בשל הבניה הייחודית של הבתים הבנויים מאבן מקומית ו"פיגומי" עץ שנותרו לאחר הבניה ומשווים לבתים מראה כפתורי

לעת ערב הגענו אל העיר קוניה הידועה כעיר דתית - מסורתית. קוניה בירת המסדר הדתי מוולאנה שאנשיו אנשי דת מוסלמים מהזרם המיסטי של הסופים המכונים דרווישים. אמונתם מאפשרת להם להסתובב שעות לקצב מוסיקה מסורתית כחלק מפולחן דתי המביא את המשתתפים לחוויה דתית נעלה ושכרון חושים דתי. דרך הריקוד נוצר הקשר עם האל. הריקוד הוא סוג של מדיטציה מהפנטת של אנשים שחיים בצניעות באורח חיים סגפני. זכינו לצפות בהופעת שלושה דרווישים מחוללים שבאו בלווית 3 נגנים. חוויה של התעלות שאני שמחה שזכיתי לראותה

למחרת המשכנו אל עבר גולת הכותרת של הטיול (אזור קפדוקיה) דרך האגם המר אצי'גול (Aci gol)המתאפיין במים תכולים זכים שאינם ראויים לשתייה או לשחייה מאחר והם מכילים סודיום-סולפט. המראה יפה ושווה עצירה

לידו ניצב בגאון הר הגעש חסאן דאג שאינו פעיל כבר מיליוני שנים אך העננים הסתדרו כך שנראה היה שההר מעשן...

האדמה הפוריה באזור נחשבת לסל המזון של תורכיה. גידולי חיטה, תירס, סלק סוכר, תפוחי אדמה וכו'. בצידי הדרכים אוהלים ארעיים שם גרים עובדים זמניים עונתיים וילדים משוטטים ביניהם. חלק גדול מהעובדים פליטים.

טיול רגלי נינוח ויפה ערכנו בקניון נהר מלנדיס בעמק אכילרה (Ihlara Valley). הקניון מרשים בגובהו (קירותיו ניצבים בגובה כ-150 מ') וההליכה בינות לצוקים הנישאים לשפת הנהר הזורם הייתה חוויה מדהימה ונעימה.

ואת ארוחת הצהרים נהננו לאכול בסוכות השוכנות על המים וחלקנו אף העזו לאכול כשרגליהם טבלו במים הקרים

לעת ערב הגענו לאזור קפדוקיה (בפרסית: ארץ הסוסים היפים) המשתרע בין הרי הטאורוס בצפון להרי הפונטוס בדרום.

הייחוד של האזור שהושפע משני הרי הגעש ארגייס (Erciyes Dag ) וחסאן (Hasan Dagi )שהתפרצו לפני מיליוני שנים והשאירו אדמת בזלת וטוף רך. במהלך השנים נסדקה הבזלת ותהליכי בליה של המים והרוח שנגסו בטוף הרך יצרו עמודים ענקיים בצורות שונות כשבראשם נותרה כמצבה אבן בזלת גדולה. מאידך, מאחר והאזור היה חלק מדרך המשי ואדמת הטוף קלה לעיבוד, התושבים שחששו לחייהם בנו ערים תת-קרקעיות ענקיות מושלמות. הערים היו כל כך סודיות שהן לא התגלו עד שנות ה-60. באחת מהן נבקר.

יום חדש בפתח ובשעה מוקדמת שמענו קולות מבחוץ.. המחזה שנגלה לעינינו היה מדהים. שום תמונה שראינו בעבר לא הייתה כל כך יפה ומיוחדת כמו זו שנגלתה לעינינו. עשרות כדורים פורחים שייטו במרחב. יכולנו אפילו לשמוע את קולות הצהלה מהסלים שנעו קרוב אלינו

היה ברור כי את החוויה הזו לא נפספס. יקר, מפחיד, צריך לקום מוקדם בבקר הכל נכון אבל להגיע לקפדוקיה בלי לעלות לכדור פורח כאילו לא היית באזור...קשה לסכם חוויה שכזו שוודאי תישאר עימנו זמן רב.

בשעה ארבע לפנות בקר (ביום המחרת כמובן) הגיע טרנזיט לאסוף קבוצה מתוכנו. ארוחת בקר קלה ואנו בדרך למקום כינוס הכדורים. עשרות חברות עוסקות בכך. בחרנו על פי המלצות ב-Tripadvisor. עדיין חשוך מסביב. ואט אט הכדורים מתחילים להתמלא באוויר ובגז ולעבור למצב מאונך.

אל הכדור מחובר סל נצרים אליו נכנסים 20 איש. עזרה קלה ואנחנו מטפסים ונעמדים צמוד לדופן הסל... חשש מה מתגנב אבל אנחנו בפנים. לידנו כדור אחד מתחיל להתרומם

עוד רגע וגם אנחנו ממריאים. צחוקים המסתירים פחדים וחששות. השחר מתחיל להפציע ואנחנו בהמראה...לאט לאט נגלים הנופים של ארץ האגדות עם ארובות הפיות. ומניין השם ארובות הפיות? מקורו באגדות ובפולקלור התורכי המקומי לפיו פיות הגיעו לאזור והפכו את הטוף (האפר הוולקני) לצורות מדהימות אלו הדומות לחרוטים.

השחר עולה והשמש מציצה. עוד רגע קסום והיא במרום

והנה אנו מעל עמק האהבה (Love Valley) עם העמודים הזקורים הגבוהים והמיוחדים המזכירים את האיבר הגברי ומכאן שם העמק. בסיס רחב של אבן חסינה למים עם "כובע" של אבן רכה יותר שהמים חרטו בה.

במהלך הטיול נחזור למקום המקסים ונטייל בין העמודים

השעה עברה כהרף עין ואנחנו מתקרבים לירידה. מקבלים הוראות אחרונות כיצד לעמוד ולהחזיק את עצמנו ברגע שהסל יגע בקרקע... חששות, אבל הבחור המטיס מספר בדיחות להסחת הדעת והנה נגענו בקרקע. תוך רגעים ספורים מגיע טרנזיט אליו מחוברת נגרר. עולים שוב מעט והסל נכנס אחר כבוד לתוך הנגרר בדיוק מדהים. זהו תמה לה חוויה אחת היפות והטובות שהיו לנו. יוצאים מהסל. המטיס פותח בקבוק שפניה , מחלק תעודות ואנחנו שבים למלון לארוחת בקר.

אחרי חוויה כזו חוזרים לטייל באזור. ממרומי העיירה אוצי'סר (Uchisar) נשקף הנוף המדהים של האזור כולו. המצודה היא סלע גדול בראש גבעה עם חדרים החצובים בו

ומכאן לשוק של העיירה בו ניתן למצוא פירות, ירקות, ביצים וכו' ישירות מהמגדל לקונה וכן כלי בית, ובגדים. הסחורה, רובה מונחת על מחצלות על הרצפה, השקילה בעזרת מאזניים כמו פעם וההמולה סביב חביבה

עצרנו בתצפיות נוף יפות

טיפסנו לכנסית קראבאשהחצובה בסלע, כנראה מהמאה ה-13, עם ציורי קיר שהשתמרו בצורה מפתיעה. הכנסיה, ורבות אחרות, מוסתרות בקניונים, הניצבים גבוה על קירות הצוקים. בזו שביקרנו מצאנו עמודים, קשתות, קמרונות חצי עגולים ובעיקר ציורי קיר, המייצגים סצנות תנ"כיות ודיוקנאות קדושים והן מהסגנון הביזנטי היפה ביותר. העובדה שהאור לא הגיע אליה שימר את הצבעים הצורה נפלאה. כיום כל הכנסיות הללו הן אתר שימור של אונ"סקו

בשעת בין הערביים ביקרנו בביתה של משפחה שחיה בבית חצוב בסלע. בית צר וגבוה, צפוף למדי אך מחובר לחשמל ולמים. קבלת פנים חמה ולבבית. בכניסה הסבתא ישבה על הרצפה וחתכה תפוחי עץ לייבוש אותם תמכור בשוק המקומי.

בערב יצאנו למסעדה יוצאת דופן, לפחות אני לא מכירה כזו. התיישבנו סביב שולחנות כשבתווך פלטה גדולה מונחת מעל גחלים רוחשות. כל סועד קיבל צלחת בשרים להניח מעל האש. חוויה חביבה ומהנה... שגררה צחוקים ובדיחות. חיש קל הפלטה התמלאה בבשרים וזמן קצר אחר כך נשארה ריקה...

לפני

בעת

ואחרי

וכל העת נשקף הנוף המדהים והמואר דרך חלונות המסעדה

עוד יום באזור המופלא והמעניין הזה. לפנינו העיר התת קרקעית החפורה קיימאקלי (Kaymakli).

מערכת מחילות מתפתלות של עיר תת קרקעית עצומה שנחפרה בתוך הסלע הוולקני הרך. זוהי העיר הגדולה מכולן שנחפרה ופתוחה לקהל. ההערכה היא שחיו כאן כ-3,500 איש. העיר מורכבת משמונה מפלסים תת קרקעיים (בעומק של 85 מ') המורכבים ממעברים צרים, נמוכים ומפותלים. מדרגות תלולות, בארות מים ומקומות איחסון. בין המעברים פירי איוורור. חלק מהחללים שימשו כמקום מפגש חברתי ואף תאי קבורה נמצאו במקום. הסברה אומרת שהתושבים שחיו כאן עשו זאת מחמת החום ומחשש מפני שודדים ובוזזים.

אחרי ביקור בעיר, מה יותר מתאים מפיקניק באזור? שולחנות וכסאות נשלפו מהרכבים והמוצרים החלו להיערם... טחינה מהארץ (בדיעבד הסתבר שיש טחינה מעולה בכפר סמוך שכל קיומו מבוסס על הטחינה המקומית המצויינת שהגיעה הביתה אחר כבוד), ירקות, גבינות, שקשוקה שהוכנה במקום ושלל מתוקים. אתנחתא נפלאה במזג אויר מושלם

ואחרי שקינחנו בקפה ותה יצאנו בנסיעת שטח אל עמק האהבה (Asiklar Vadisi)אותו ראינו מלמעלה.

העמק, הוא כאמור פלא גאולוגי ייחודי הידוע בתצורות הסלע המיוחדות שלו שפוסלו ע"י הטבע. סיפורים ואגדות רבים נקשרו לעמק. לפי אגדה אחת הסלעים בצורה הפאלית נוצרו ע"י קבוצת ענקים שהפכו לאבן ע"י קוסם רב עוצמה. לפי אגדה אחרת קבוצת איכרים הפכה לסלעים לאחר שסירבו לחלוק את האוכל שלהם עם קבצן ועוד סיפורים כהנה וכהנה.

למרות הסיפורים והאגדות ההיסטוריה האמיתית והמקורות של עמק האהבה נותרו בגדר תעלומה. סיור רגלי בשטח הוא חוויה המתעצמת מתחושת קטנותו של האדם מול הטבע. מי שמגיע לאזור מוטב שיקדיש לפחות חצי יום לפלא המדהים הזה בייחוד אם צפה בו תחילה מלמעלה.

לאחר ששתינו קפה תורכי אמיתי שהכין המדריך המקומי בשטח נסענו לבית מלאכתו שלאומן קרמיקהבשם גליפ.

אחד העובדים הדגים יצירת כד על אובניים ידניות. רק בעל ניסיון של שנים רבות יכול ליצור כד מושלם בפחות מעשר דקות

וזה גליפ בכבודו ובעצמו המוכר בזכות יצירותיו הנמכרות ברחבי העולם

לילה אחרון בקפדוקיה ולמחרת מתחילים בשיבה אל עבר אנטליה.

עוזבים את אזור קפדוקיה בדרך חזרה לאנטליה

עדיין צפויים לנו ימים יפים עם נופים מיוחדים של רמת אנטוליה. תחילה לחאן הגדול ביותר שנבנה בימי הביניים בתורכיה. חאן סולטאן האני (Sultanhani) הנמצא בעיר בשם זהה. העיר ישבה על תוואי דרך המשי. נתיב מסחר עתיק שעבר דרך מדינות אסיה וחיבר את הודו וסין במזרח לבין הים התיכון במערב.

החאן המשוחזר שנבנה במאה ה-13 עומד במרכז העיר. שער הכניסה אליו עשוי שיש בגובה 13 מ'

במקום התארחו עד 400 גמלים עם בעליהם וקבלו מזון ומים ומקום לינה לשלושה ימים עד שהיה ביכולתם להמשיך. כיום ניתן לראות את גומחות הגמלים ובאולם המרכזי תערוכת שטיחים נפלאה

המשכנו אל העיירה ביישהיר (Beysehir)בה ביקרנו במסגד העץ היפה והמיוחד (Esrefoglu Mosque) המתוארך למאה ה-13. תחילתו כארמון של שושלת סלג'וקית ששלטה באיזור. במסגד 46 עמודי עץ ארז מרשימים ותקרתו מאוירת בציורים שצוירו על בד דק שהוצמד לתקרה. בימות האביב הגג היה נפתח והשלג היה נופל לפיר מרכזי כך שבעת התמוססות השלג נשמרה קרירות ולחות שנדרשה לעמודי ארז.

בעיני המקום והשתמרותו הוא פלא גדול. 800 שנה בערך ,עמודי העץ לא נרקבו ולא התמוטטו אלא נשארו כפי שהניחו אותם. זו תופעה ייחודית וכך חשב גם ארגון אונ"סקו שקבע שהמסגד הוא אתר מורשת עולמית.

חלפנו לאורך אגם ביישהיר, אגם המים המתוקים הגדול בתורכיה

את ארוחת הצהרים אכלנו בחצר ביתה של משפחה תורכית - ליד היילה שלהם. היילות הם בתי הקיץ אליהם מגיעים רועים בתחילת האביב יחד עם בני ביתם והצאן. הם עוזבים את ביתם למרגלות ההרים ועולים אל ההרים כי שם יש יותר אוכל לצאן. הם מגדלים ירקות (בעיקר תפוחי אדמה) ומכינים עצמם לימי החורף - מייבשים ירקות ופירות, מכינים גבינות, אוספים ירק ומייבשים מזון לצאן. לקראת סוף הסתיו הם יורדים חזרה לבתיהם

בנסיעת שטח וכביש המשכנו לעבר הפארק הלאומי קופרולו (Koprulu). הגענו למקום מדהים ביופיו ומיד יצאנו לרפטינג על הנהר (ויתרתי כי מים קרים ממש לא עושים לי את זה...הסתפקתי בליווי החברים)

כולם נרטבו כהוגן ואף קפצו למים הקרים

יום הטיול האחרון הביא אותנו חזרה לאנטליה ממנה נשוב ארצה. אך תחילה עצרנו בסמוך לגשר האבןהרומימהמאה ה-2 וירדנו לעומק הנהר למראה מושלם של הגשר

בטרם המשכנו בנסיעה ארוכה לאנטליה ביקרנו בתיאטרון החרב של העיר עתיקה Selge שעל חורבותיה יושב הכפר Altinkaya. התאטרון נבנה כנראה במאה ה-2 ושימש כמוקד אסיפה לתושבי העיר

יותר מעניין היה הסיפור של הכפר... רובו ככולו מאוכלס בנשים אלמנות. איש אינו יודע מדוע ולמה אך אף אחד לא רוצה להתחתן עם אישה מהכפר. אם יש נישואין הם בתוך אנשי הכפר ולאלמנות אין תקוה. פרנסתן קשה והן רודפות אחרי התיירים בנסותן למכור מחזיקי מפתחות, צמידים וכו'. הגדילו לעשות שתי נשים המכינות פיתות בטבון, ממלאות בגבינה או בשוקולד ומוכרות לתיירים הרבים הפוקדים את המקום

דרך רמת אנטוליההמיוערת והיפה הגענו לפנות ערב לאנטליה לקראת טיסתנו הביתה למחרת לפנות בקר

לסיכום

אין כל ספק שגולת הכותרת של הטיול הוא אזור קפדוקיה המדהים והמיוחד. כל כמה שקראתי, ראיתי תמונות והתעניינתי לא מתקרב כהוא זה למראה עיניים. שמחה שחוויתי את האזור מלמעלה בכדור הפורח ומלמטה בעזרת הרגליים. פגשנו תיירים רבים אבל אף לא ישראלי אחד במהלך כל הטיול (להוציא כמובן באנטליה בה שהינו מעט מאד זמן) לכן ממליצה למי שיש ביכולתו להגיע ולצפות בפלא הגאולוגי יוצא הדופן הזה לעשות זאת ולהזדרז כי כוחות הטבע ממשיכים לפעול...