בחודש אוקטובר 2018, יצאנו שני זוגות בגיל העמידה לסיור בנאפולי וסביבתה. הטיול נעשה במתכונת כוכב כאשר מרכזו בסלרנו.
יום ראשון - סלרנו - נאפולי - סלרנו
נסיעה צפונה של כ - 55 ק"מ, כ – 50 דקות, עד :
נאפולי – Napoli
נאפולי היא העיר השלישית בגודלה באיטליה וגרים בה כמיליון תושבים. לתייר המגיע אליה בפעם הראשונה, נאפולי לעיתים לא קלה "לעיכול". הרחובות לא תמיד נקיים, המקומיים לא תמיד מסבירי פנים וכייסים יש בכל פינה.
נאפולי נוסדה על-ידי היוונים בין המאה השביעית למאה השישית לפני הספירה, אך במהלך המאה הרביעית לפני הספירה השתלטו עליה הרומאים. השליטה הרומית הובילה לאימוץ הארכיטקטורה הרומאית ולזניחת המאפיינים היוונים של העיר. כשמטיילים בעיר העתיקה, למעשה עוברים בין אותן תקופות: החל מימי היוונים, דרך ימי הביניים ושליטת הרומאים ועד לרנסנס ולתקופת איחודה של איטליה.
העיר העתיקה של נפולי משתרעת על 17,000 דונם, ונחשבת לגדולה ביותר בעולם. לעיר העתיקה מבנה ייחודי: ה - - "Decumaniהם כינוי לשלושה רחובות רחבים החוצים את העיר ממזרח למערב. הרחובות הללו "נחתכים" על-ידי 20 רחובות קטנים וצרים הנקראים Cardines נקודת המפגש בין ה - Decumani וה - Cardines נקראת insulasוזהו איזור עשיר יותר המאופיין בבניינים פרטיים.
נקודת ההתחלה של ה - - "Decumaniהיא - ,Piazza del Gesù Nuovoכיכר קטנה ובה 2 כנסיות מרכזיות ופסל של מריה הקדושה.
כדאי לחפש חניה באיזורPiazza del Municipio ולנסוע במטרו לתחילת המסלול, או לחנות באיזור Garibaldi
מסלול ראשון – Centro Storico – 4.5 ק"מ, כ - 60 דקות הליכה
מדובר על האזור שבין כיכר גריבלדי ההומה, ורחוב טולדו, ממערב לה, התוחמים למעשה את העיר העתיקה, האזור מלא בבניינים גבוהים וצפופים הפזורים לאורך רחובות צרים ועמוסים. שני מוקדי המשיכה העיקריים של האזור הם ויה דה טריבונלי - Via dei Tribunali ו- Via San Biagio dei - Librai, שניהם רחובות צרים משובצים בבניינים עם קשתות, מכוניות, קטנועים ועוברי אורח ממהרים.
נתחיל בתחנת המטרו Garibaldi.
סטיה קטנה - ל Mercato di Porta Nolana - השוק של פורטה נולנה הנקרא גם שוק הגנבים והנמצא כ - 300 מ' דרומית לתחנת המטרו גריבלדי.
לאחר סיור בשוק, חוזרים חזרה צפונה נחצה את Corso Giuseppe Garibaldi, וניכנס ל – Via Pasquale Stanislao Mancini. נפנה ימינה ב – Via Maddalena ונלך עד סוף הרחוב, נפנה שמאלה ואחר כך ימינה ושמאלה ל – via Francesco Severio Siniscalchi. בסוף הרחוב, נפנה שמאלה וימינה ל - Via dei Tribunali. שהיה ה - Decumaniהראשי בימי שליטת היוונים וגם הרומאים באנפולי. משמאלנו, נראה את בית המשפט.
בצומת עםVia Duomo נפנה ימינה ונגיע אל ה :
דואומו Duomo - - בניין גותי שנבנה בתחילת המאה ה-19 לכבודו של San Gennaro, הקדוש הפטרון של העיר. הקדוש שבמאה הרביעית הוצא להורג על ידי הרומאים בשל דבקותו בנצרות. האגדה מספרת כי הרומאים העלו אותו על המוקד, אך הוא לא נשרף. השליכו אותו לאריות, אך הם לא פגעו בו. לכן, ערפו את ראשו. מאמיניו, אספו שני בקבוקונים קטנים מלאים בדמו הקרוש. פעמיים בשנה מתרחש הנס של סן ג'נרו. לעיני קהל המתפללים הבישוף מנער את הבקבוקונים, והדם הקרוש, הופך לנוזל. משמאל לדואומו, נמצאת :
בזיליקת Santa Restituta – נחשבת לבניין העתיק ביותר בנאפולי כולה, הבזיליקה הוקמה על יד הקיסר קונסטנטין ב - 324, כשהיא נתמכת על ידי עמודים שנלקחו ממקדש לאפולו שנמצא באתר. באולם התת קרקעי שמתחת לבזיליקה, ניתן למצוא את אחת מהדוגמאות הטובות ביותר לאומנות הרנסאנס בנאפולי. האולם הוקם של ידי הקרדינל קאראפה והוא מכיל את קבריהם של הקדוש San Gennaro ושל האפיפיור Innocent הרביעי.
אנו חוזרים בויה דואומו ופונים ימינה ב - Via dei Tribunali המוביל אותנו עד לליבה של העיר העתיקה, רובע Spaccanapoli - העמוס והעשיר ביותר בעיר מבחינה ארכיטקטונית. רובע זה ממקום באמצע העיר משני צדדי Via Benedetto Croce, וכמשתמע משמו, הוא "חוצה נאפולי".
אחרי כ - 250 מ', נמצא מימין את הכניסה לעיר התחתית - La Napoli sotterranea. מבוך של מנהרות המלמד על ההיסטוריה והתרבות של העיר. הליכה ב"מרתפי" העיר תלמד אתכם על החיים פעם, על סגנון הבנייה וחיי היום-יום של התושבים. זוהי דרך לא שיגרתית ואפופת מיסתורין
ומיסטיקה ללמוד עוד על ההיסטוריה והתרבות של העיר. יש סיורים מודרכים באנגלית בשעות 10-12, 14-16 ו - 18.הכניסה בתשלום.
חוזרים חזרה לרחוב וממשיכים לאורכו עד Via Nilo, פונים שמאלה וימינה ומגיעים ל:
קפלה סנסברוCappella Sansevero – - הקפלה משמשת גם כאחוזת הקבר של בני משפחת Sangro והיא עוטרה באמצע המאה ה-18 על ידי הפסל Giuseppe Sammartino בתגליפים מקסימים. ביניהם, יצירת האמנות המפורסמת והחשובה ביותר - פסל שיש בדמותו של ישו, אחת מיצירות האמנות המפורסמות והמדוברות ביותר בעולם. תשומת הלב לפרטים הקטנים מרהיבה, עד שנדמה כי את גופו של ישו מכסה סדין בד דק.
הקפלה למטה, מכילה כמה מהתוצרים המבעיתים של עבודתו של האלכימאי הנסיך Raimondo מדובר בשתי גופות שאיבריהם ונימיהם שומרו באמצעות נוזל מסתורי שפותח על ידי הנסיך. לחובבי הז'אנר בלבד. הכניסה לקפלה כרוכה בתשלום.
ממשיכים ישר עד ל - Via San Domenifo Maggiore, ופונים שמאלה. אחרי הליכה קצרה מגיעים ל:
Piazza San Domenico Maggiore אשר בליבה ניצב האובליסק – Guglia di San Domenico שהינו אחד מן האובליסקים הבארוקיים שהוקמו ופוזרו בעיר כולה בשנת 1737. בצד הצפוני של הכיכר נמצאת הכנסייה שעונה לאותו השם - Guglia di San Domenico - מבנה גותי אותנטי מ -1289 שבאחת הקפלות שבתוכה, ניתן למצוא ציור מופלא של סיפור הצליבה.
פונים ימינה ל : Via Benedetto Croce, שמחליף את שמו ל : Piazza Gesu' nuovo, ואחרי כ - 300 מ' רואים מימין את :
כנסיית Gesu Nuovo אשר במקור הייתה היא חלק מארמון מהמאה ה-15 שעמד במקום, והידועה בזכות החזית משובצת בפירמידות קטנות מאבני הלבה, שהעניקו למקום מראה מבוצר ובלתי ניתן לחדירה. מעבר לכביש, רואים את :
בזיליקתSanta Chiara השונה באופייה לחלוטין. זוהי כנסיה גותית שנבנתה ב-1328, וחודשה שוב לאחר מלחמת העולם השנייה. הפשטות של כנסיה זו עומדת בניגוד מוחלט לזאת שמולה, כך שנוצר איזון מסוים ונעים לעין בין השתיים. לצידה של הבזיליקה ניצב :
מנזר Santa Chiara, מקושט כולו באריחים מצוירים המתארים סצנות מחיי הכפר, והוא ללא ספק מהווה את אחד האוצרות היפים ביותר בעיר.
חוזרים ל : Piazza Gesu' nuovo, פונים שמאלה וממשיכים ברחוב המשנה את שמו ל : Via Domenico Capitelli, ואחר כך ל : Via Maddaloni, חוצים את Via Toledo, פונים ימינה ב : Via Forno Vecchio ומגיעים לשוק של Via Pignasecca , השוק משתרע לאורך הרחוב. פונים שמאלה והולכים בתוך השוק עד סוף הרחוב ופונים שמאלה ב : Via Toledo.
ויה טולדו –Via Toledo הוא רחוב הקניות בעיר. הולכים לאורכו עד Via paolo Emilio Imbriani, עד למזרקת נפטון ולתחנת Municipio.
בקצה השני של Via Toledo, בתחנת Museo (3 תחנות מתחנת Municipio, בקו L1) נמצא :
המוזיאון לארכיאולוגיה – Museo Archeologico Nazionale, שם ניתן למצוא אוסף עתיקות מרהיב מחבלי קמפניה ולאציו, ממצאים יקרי ערך שנתגלו בפומפיי ובהרקולנום, ואוסף מרשים של אומנות רומית-יוונית. קומת הקרקע מתרכזת בפיסול ומכילה מספר פריטים קלאסיים מהתקופה רומית, בקומת הביניים ניתן למצוא אוסף מוזאיקות המספקות מבט על אופי החיים וההווי הרומי, ובקומה העליונה ניתן למצוא ציורים שנלקחו מהווילות בפומפי והרקולנום. הכניסה כרוכה בתשלום. שעות פתיחה: מדי יום - 09:00 עד 19:00. בימי החורף - 09:00 עד 14:00.
מסלול שני - לאורך הטיילת – 4 ק"מ, כ – 60 דקות הליכה
המסלול מתחיל ב -Piazza del Municipio, בה ממוקמים בית העירייה, Fontana di Nettuno – מזרקת נפטון וארמון סן ג'אקומו
הולכים ברחוב Via Vitorio Emmanuele עד :
המבצר החדש - Castel Nuovo - הטירה נבנתה על ידי הכובשים הצרפתים ב-1282 ושימשה בתקופה מאוחרת יותר כארמונם של שושלת Aragon הספרדית אשר הציבה את שלט השיש מעל הכניסה. היום נמצא במקום המוזיאון האזרחי ,Museo Civico - המציג תערוכות מתחלפות. שעות פתיחה : כל יום מ - 08:30 עד 19:00. בהמשך הדרך נמצא מצד ימין את :
גלריית אומברטו הראשון - Galleria Umberto I- זהו מרכז חנויות שנבנה לפני 120 שנה. צורת הגלריה היא צורת צלב. במרכזו כיפה ולרגליה גלגל המזלות ממול לגלרייה, נמצא :
תיאטרון סן קרלו - Teatro San Carlo - נבנה בתחילת המאה ה - 18 והינו בית האופרה הגדול ביותר באיטליה, ואחד המכובדים ביותר בעולם כולו. מאחורי התיאטרון, נמצא :
הארמון המלכותי - Pallazzo reale - נבנה בשנת 1602 לכבוד ביקורו של מלך ספרד, פיליפ השלישי. חדרי הארמון בקומתו הראשונה מקושטים בריהוט מוזהב, תקרות בסגנון trompe l`oeil (טכניקת ציור המדמה שלושה ממדים) שטיחי קיר מרשימים וציורים מהמאות ה-17 וה-18. החלקים המרהיבים ביותר בארמון הם הקפלה והתיאטרון הקטן. דלתות הברונזה המקוריות של הארמון, הוצבו במקום ב-1468 כשהם מתארות סצנות ממאבקו של פרדיננד בן ארגון נגד הרוזנים המקומיים. בחזית הארמון הפונה אל כיכר העם, 12 פסלים המסמלים את 12 מלכי נפולי. הכניסה כרוכה בתשלום. שעות פתיחה: כל יום מ - 09:00 עד 19:00. יום רביעי סגור.
בפינת הרחוב, נמצאת מזרקת הארטישוק - Fontana del carciofo ובהמשך, כיכר העם - Piazza del plebiscite, ממנה מתחיל רחוב טולדו - Via Toledo , רחוב הקניות הראשי של העיר. חולפים על פני הפיאצה מימין והולכים ב - Via Cesare console, עד לנמל. משמאל, רואים שוב את ה – Palazzo Reale.
בסוף הרחוב פונים ימינה ל – Via Nazzari Sauro והולכים לאורך הטיילת עד ל - Fontana della Immacolatella ולידה Fontana del Gigante. ממשיכים לאורך הטיילת ב - Via Partenope עד :
מבצר הביצה- Castel dell'Ovo – העתיק מבין המבצרים בנאפולי. נבנה על ידי הנורמאנים בשנת 1115. השם המוזר הודבק למבצר בשל אגדה המספרת שבמקום נקברה ביצת פלאים על ידי המשורר הרומאי וירגיליוס. ואם זו תישבר, יחול אסון על ראשה של העיר.
ממשיכים בטיילת של Via Partenope מימין רובע סנטה לוצ'יה ומשמאל נמל הדייגים עד Piazza della Vittoria ומאחוריה גן העיר עם מרכז זואולוגי ואקווריום.
הולכים לאורך הגן ב – Riviera di Chiaia, עד via Giovanni Bausan פונים ימינה ומגיעים לתחנת המטרו Piazza Amadeo ונוסעים לתחנת המטרו Garibaldi, להתחלת המסלול.
אם נותר עדיין זמן וכוח, אפשר לסיים את היום בתצפית נאה, כדאי לבקר ב - Castello di Sant`Elmo וב - Certosa di San Martino הממוקמים בנקודה הגבוהה ביותר בנאפולי ומספקים תצפית מרהיבה על העיר. ניתן להגיע למקום ברכב. שעות פתיחה: כל יום מ - 08:30 עד 19:30. עלות הכניסה 5 אירו. אם לא מעוניינים להיכנס למבצר, ניתן לקיים את התצפית מרחבת הכניסה.
ניתן להגיע במקום ברכב, או בפוניקולר היוצא מהתחנה הממוקמת ב - Piazzetta Duca D'osta משמאל לגלריית אומברטו הראשון. עלות נסיעה 1.1 אירו, כמו כל כרטיס בתחבורה הציבורית.
יום שני - סלרנו - פומפיי - סלרנו
נסיעה צפונה של 50 ק"מ, כ – 50 דקות, עד :
הר הווזוב - אפשר להתחיל את היום בטיפוס על ההר. אחרי שמגיעים ברכב אל נקודת התצפית האחרונה. מחכה לנו טיפוס של כ - 40 דקות, שיביא אותנו אל לוע הר הגעש כאשר מסביב נשקף הנוף המדהים של מפרץ נאפולי.
בעיירה הרקולנום -Ercolano אשר כוסתה אף היא בלבה בהתפרצות הגדולה של שנת 79 לספירה, יש מוזיאון שממחיש בצורה וירטואלית את כל מה שקרה בפומפיי והרקולנום בהתפרצות הגדולה. המוזיאון נקרא MAV והוא פתוח בכל יום בין השעות 09:00-17:30 פרט ליום שני.
למי שאין כוח או זמן לסיור ארוך בפומפיי (התחנה הבאה) יכול לבקר באתר החפירות של העיר הרקולנום, ולקבל את אותה חוויה באופן יותר מתומצת.
חוזרים לרכב ונוסעים חזרה דרומה 20 ק"מ, כ - 30 דקות עד :
פומפיי – Pompei
פומפיי היוותה מרכז חשוב יותר עבור התושבים. העיר נקברה בשנת 79 לספירה תחת שכבת אפר וחומרים געשיים בגובה ארבעה מטרים והתגלתה בשנת 1748 על-ידי איכר שחפר בשדהו ונתקל בחורבות העתיקים. כ - 2,000 מ - 20,000 תושבי העיר נקברו לתחת האפר. מהחפירות לאורך השנים, מעריכים החוקרים כי מדובר היה בעיר שבה התגוררו תושבים אמידים. בין הרחובות נמצאו בתי מגורים, מבני ציבור, בתי מלאכה, חנויות, מרחצאות, תאטראות ואפילו בית בושת. כמו בכל עיר רומית, הפורום היה ליבה הפועם של העיר ומרכז הממשל. כאן היו מרוכזים מוסדות השלטון והדת, כמו גם החנויות, מבני הציבור והמחסנים. מעניין להסתובב במחסנים שלצד הפורום, שם באורח פלא תמצאו כמה דמויות של תושבי העיר. זהו אוסף של דגמי גבס, שנוצרו על-ידי מילוי החללים הריקים שנמצאו בתוך הלבה. הארכיאולוג האיטלקי פיורלי השתמש בתמיסת גבס רטובה כדי למלא את החללים שנמצאו בתוך הלבה. לאחר שהגבס התקרר והתגבש, התקבלו דגמים שהראו את תנוחת הקורבן ברגע שכיסה אותו ענן האפר, הקפיא אותו והביא למותו. דגמי הגבס גילו אנשים בודדים, משפחות ובעלי חיים
נסיעה דרומה של 31 ק"מ, כ – 35 דקות, עד :
סלרנו Salerno – סלרנו היא העיר הגדולה הסמוכה לחוף האמאלפיטאני וידועה במיוחד בזכות ה"סקולה מדיקה סלרמיטנה" Scuola Medica Salernitana שהוקם במאה ה – 11 וטוען לכתר בית הספר הראשון לרפואה בעולם. נטען שבין מקימי בית הספר היו גם יהודים.
במאה ה-20 הייתה סלרנו למקום מושבו של מלך איטליה שהתיישב בה, לאחר שעזב את רומא, בשנת 1943. לתקופה קצרה נוסדה בעיר "ממשלת הדרום" והיא הייתה לבירת איטליה לתקופה של חודשים ספורים. במסגרת פלישת בעלות הברית לאיטליה נחתו חלק מן הכוחות סמוך לעיר.
החלק העתיק של סלרנו נמצא במרכז העיר, ובו סמטאות אבן צרות וציוריות וחנויות רבות, עם מבנים היסטוריים, ובהם קתדרלה גדולה בה שוכן קברו של סנט מתיו, כנסיית סן גרגוריו - כנסיה מהמאה העשירית עם מגדל פעמון, בה נמצא גם המוזיאון של בית הספר המפורסם לרפואה, בנוסף ישנם בעיר מספר מוזיאונים ומרכזי תרבות, ובראשם המוזיאון הארכיאולוגי של נפת סלרנו.
הטיילת של העיר, נקראת , ,Lungomare Triesteטיילת עטורת דקלים שנמתחת לאורך שמונה קילומטרים ליד הים, עם נוף מרהיב של ים והרים.
הרחוב המקביל לטיילת של העיר,Corso Vittorio Emanuele, הוא מדרחוב ארוך, ובו מיטב חנויות האופנה וההנעלה, עם כל המותגים הידועים והמוכרים. בהמשכו של הרחוב, במרכז ההיסטורי העתיק של העיר, בסמטאות האבן הקטנות, מצויות חנויות בוטיק רבות, וכן חנויות של בעלי מלאכה שונים.
מקום נוסף שמאפשר תצפית נהדרת על העיר, דווקא מלמעלה, הוא ,Castello di Arechi מבצר גדול ומרשים ששוכן בראש גבעה המתנשאת מעל העיר.
נפת סלרנו ידועה בזכות גבינות המוצרלה המשובחות אשר מיוצרות בה, ומשווקות ממנה לרחבי איטליה ולמדינות רבות ברחבי אירופה. גבינת המוצרלה מככבת כמעט בכל ארוחה בסלרנו.
אחד המאפיינים של סלרנו הוא הקרמיקות הצבעוניות, אשר מיוצרות באזור. מוצרי הקרמיקה והאריחים המצוירים בעבודת יד נמכרים בכל פינה, משמשים להגשת האוכל והשתייה במסעדות, ומעטרים את הקירות והרצפות במקומות רבים. עיירת הקרמיקה המפורסמת ביותר היא ויטרי סול מרה, הצמודה לעיר סלרנו, ובה בתי מלאכה רבים לייצור כדים, מערכות אוכל, שולחנות, אריחים ועוד. כל המוצרים הנמכרים בבתי המלאכה ובחנויות הרבות שבמקום הינם פרי עבודת ידם של אמנים, אשר מציירים את הציורים בשלל צבעים מרהיבים, כאשר אחד המוטיבים המרכזיים הינם לימונים צהובים וגדולים, הנחשבים לאחד מסמלי האזור. ויטרי סול מרה הוא למעשה מרכז הקרמיקה הגדול יותר בדרום איטליה, ממנו נשלחים המוצרים לכל רחבי העולם.
יום שלישי - סלרנו - ראבלו - אמלפי - פוזיטאנו - סורנטו - סלרנו
נסיעה של 30 ק"מ, כ- 70 דקות עד :
ראבלו - - Ravello כדי להגיע לראבלו, יש לבצע סטייה קטנה מדרך החוף של אמלפי, אבל המאמץ המינורי הזה משתלם. ראבלו לא שוכנת על החוף, אלא בגובה 365 מטר מעל הים, והמיקום הזה הקנה לה את התיאור: "קרובה יותר לשמים מאשר לים." ואכן, העיירה היפהפייה, שמציעה תצפית עוצרת נשימה לים, היא סוג של גן עדן איטלקי, עם נופים נפלאים, בתים ציוריים, מסעדות שמגישות אוכל מצוין ווילות רומנטיות המוקפות בגנים פורחים, סוג של התמחות איטלקית. וילה רופולו מהמאה ה- 13 שוכנת בסמוך לכיכר הראשית של העיירה - כיכר הדואומו, וסימן ההיכר שלה הוא המגדל המרשים שבשטחה. הווילה אירחה במהלך השנים אפיפיורים, סופרים, משוררים ומלחינים, שאחד המפורסמים שבהם הוא ריכארד ווגנר שכתב במקום את האופרה פרסיפל. מהגנים הפורחים של הווילה ניתן להשקיף על חוף אמלפי. וילה צ'ימברונה, נבנתה עוד קודם לכן, במאה ה- 11, והגנים הנפלאים שלה מלאים בשכיות חמדה – מזרקות, פסלים, שדרות מוצלות, מרפסת ורדים וגולת הכותרת : מרפסת האינסוף – מרפסת המעוטרת בפסלי שיש, שממנה נשקף נוף מרהיב של הים.
חוזרים חזרה לכביש החוף, נסיעה של 7 ק"מ, כ- 20 דקות עד :
אמאלפי – Amalfi – זו העיירה הגדולה באיזור בעלת אוכלוסייה של כ - 6,000 תושבים. העיירה קרויה על שם אהובתו של הרקולס, גיבור המיתולוגיה היוונית. השניים ביקשו להינשא זה לזו, אך אביה התנגד על רקע ההיסטוריה של הרקולס, שהרג בהתקף זעם את אשתו הראשונה ושני ילדיו. בצערה התאבדה אמאלפי והרקולס חיפש את המקום היפה ביותר בעולם כדי לקבור אותה. במקום בו בחר, למרגלות הר Cerreto לימים תקום העיירה אשר תיקרא על שמה. בכניסה המערבית של העיירה, פסל אדם אוחז במצפן. זהו פסלו של פלביו ג'ויה ,Flavio Gioia בן אמאלפי מהמאה ה - ,11 ששיפר מאד את המצפן המקורי שהומצא בסקוטלנד. אין פלא שזה קרה דווקא כאן. בימי הביניים, אמאלפי הייתה אחת המעצמות הימיות הגדולות ביותר באגן הים התיכון. כאן הומצאו חוקי הספנות הראשונים טאבולה דה אמאלפי וכאן הנפיקו הסוחרים הימיים מטבעות, זאת בזמן שבמרבית שטחי איטליה ואירופה השתמשו עדיין בסחר חליפין. צי אמאלפי סחר בכל אגן הים התיכון וגם הוביל את פרשי הצלבנים למסעות הצלב בארץ הקודש, במצרים וגם בכיבוש קונסטנטינופוליס. אמאלפי ירדה מגדולתה במאה ה - ,13 לאחר שהוכנעה על ידי מתחרותיה הימיות – ונציה, פיזה וגנואה.
בעיירה אמאלפי מדרחוב מרכזי אחד, העולה מן הים אל בין ההרים. האתר הבולט בעיירה היא הקתדרלה של אמאלפי Cattedrale di Sant'Andrea שנבנתה במאה ה - ,9ואליה הובאו ב - 1206 עצמותיו של אנדריאס הקדוש, אחיו של פטרוס. חזית הכנסייה היא בסגנון ביזנטיני ואילו פנים הכנסייה הוא בסגנון הבארוק המאוחר.
נסיעה של 20 ק"מ כ – 45 דקות, עד :
פוזיטאנו – Positano – בימי הביניים הייתה עיר נמל ועיר משגשגת במאות ה-16 וה-17.
בכניסה המערבית לכפר, מומלץ לעצור בתצפית המדונינה, על שם הכנסייה הקטנטונת שבמקום ומעליה פסל המדונה המוזהבת. מהתצפית העמוסה רואים את בתי הכפר הצבעוניים, "נשפכים" אל עבר הים, כמו וילונות בבריזה של אחר הצהריים.
יש לחנות במגרשי החניה ולהמשיך ברגל לעבר מרכז העיירה - פיאצה מוליני -Piazza Mulini . למרות שככל שהמקום נהיה מפורסם, כך הפך להיות תיירותי יותר, אין הדבר גורע מהיופי של המקום, ומהכיף שבלגימת כוס אספרסו או טעימת גלידה, באחד מבתי הקפה שלחופו.
המבנה המפורסם ביותר בעיירה היא הכנסייה Chiesa di Santa Maria assunta , הנמצאת למרגלות החוף. זוהי בעצם כנסייה חדשה יחסית ובה נמצא פסלון מהמאה ה - 13 של המדונה השחורה. הכיפה, צבועה בזהב ובירוק ומשקיפה על קו החוף. פנים הכנסייה שווה הצצה. החלל מרשים ומעוטר בפסלוני מלאכים המציצים אליכם מטה כמו שיחקו במחבואים.
נסיעה של 18 ק"מ, כ – 40 דקות, עד :
סורנטו – Sorrento – העיירה קרויה על שם בנו של גיבור המיתולוגיה היוונית אודיסאוס. האגדה מספרת שעל מצוק הטוף של מפרץ נאפולי ישבו הסירנות - ציפורים ענקיות אוכלות בשר אדם שפניהן פני אישה וקולן ערב ומושך אליו את השומעים כבמטה קסם. קולן היה מהפנט את המלחים בספינות, שהיו מתקרבים אל החוף עד שנטרפו על סלעי המצוק, טבעו בים והפכו מזון לסירנות.
השמועה על הסירנות הגיעה לאוזני אודיסאוס, שהגיע במסעותיו אל סיציליה הסמוכה. לאחר שחצה את מצר מסינה ,Messinaמקום מושבן של המפלצות סקילה וכאריבדיס -,Scylla and Charybdis , המשיך צפונה לכיוון מקום מושב הסירנות במפרץ נאפולי. בהגיעו למקום, ציווה על מלחיו לקשור אותו אל תורן הספינה, כדי שלא יוכל לזוז אלא רק לשמוע. את אזני המלחים הוא אטם בשעווה, כדי שלא יוכלו לשמוע את שירת הסירנות, וכדי שלא יקבלו ממנו כל פקודה במידה ויושפע משירתן. כך ניצלה הספינה והגיעה לחוף. בנו סורנטוס, אשר על שמו נקראת העיר, נולד לו מיחסיו עם נסיכה מקומית.
סורנטו היא גם עיר הולדתו של המשורר המפורסם בן המאה ה- 16, טורקואטו טאסו, מחבר היצירה הספרותית "ירושלים המשוחררת," שמספרת את סיפור הגעתם לירושלים של הצלבנים במסע הצלב הראשון. גיבורת היצירה, המלכה היפהפייה ארמידה, הייתה מקור השארה ליוצרים רבים, כמו למשל המלחינים דבוז'ק, רוסיני, היידן ומוצארט, שכתבו אופרות על פי דמותה.
הרחוב הראשי הארוך של סורנטו הוא קורסו איטליה - ,Corso Italiaהחוצה את הכיכר המרכזית של העיר – פיאצה טאסו .Piazza Tasso
מומלץ על תצפית שקיעה באחת מנקודות התצפית היפות שבעיר, כמו זו שנמצאת בפונטה דל קאפו, בקצה המערבי של המצוק.
נסיעה של 58 ק"מ, כ – 75 דקות, חזרה לסלרנו.
מי שרוצה להעמיק את ההיכרות עם האיזור, יכול לבלות עוד יום אחד לפחות באיזור. מי שזמנו מצומצם, יכול לחזור לרומא לבלות בה את יתרת הזמן. אבל...
מי שרוצה לשלב שתי ערים נוספות אשר אין דומה להן בעולם. ומוכן גם להשקיע קצת זמן ונהיגה, ימשיך מזרחה לכיוון מחוז פוליה, לערים מאטרה ואלברובלו. לא תתחרטו!!
יום רביעי - סלרנו - מאטרה - אלברובלו
נסיעה מזרחה של 225 ק"מ, כ – 2 שעות ו - 10 דקות, עד :
מאטרה – Matera – העיר, נמצאת במחוז בזיליקאטה נקראת גם עיר המערות העיר הינה אחת הערים העתיקות בעולם. מחזה מיוחד במינו של בתים עתיקים שנחצבו בסלע. העיר נמצאת בלבו של אזור החרוץ בגיאיות עמוקים אשר שוליהם עשירים במערות טבעיות ובמערות מעשה ידי אדם אשר במשך שנים רבות נחצבו ושימשו למגורים שכונות אלו, נקראות הסלעים של מאטרה – Matera Sassi Di הסיבה למגורים במערות הינה כפולה : הן משום שקל יותר לחצוב בסלע מאשר לבנות בית רגיל. והן משום שהיה קל יותר להגן על הבית מפני פגעי מזג האוויר ושאר מרעין בישין. החוצבים הראשונים היו נזירים אורתודוכסים שהביאו מאסיה הקטנה (קפדוקיה, ארמניה) את אומנות החציבה. הדיור, התחיל במערות טבעיות שהורחבו והותאמו. המשיך עם הרחבת המערות כלפי חוץ באמצעות בניה כאשר המבנים החיצוניים נבנים במדורג זה על גבי זה, כאשר הם מסתירים לגמרי את המערות המקוריות. למרות שמדובר בתהליך שהחל לפני מאות שנים, למרבה ההפתעה, רוב הסאסי ניבנו ואוכלסו בתחילת המאה ה – 20. בשל המצב הכלכלי.
הסופר והצייר היהודי קרלו לוי, ששהה בשנת 1935, כגולה בעוון התנגדות למשטר הפאשיסטי, באחד מכפרי האזור. תיאר בספרו "ארץ שכוחת אל" את הסאסי והשווה את החיים בהם לגיהינום של דאנטה. ספרו עורר מהומה רבה, עד כדי כך שראש ממשלת איטליה, אלצ'ידה דה גאספרי, בא לביקור במאטרה בראשית שנות ה - ,50 ראה את הסאסי, הזדעזע מהתנאים במקום וכינה אותם "הבושה הלאומית של איטליה". מיד לאחר הביקור, בשל התנאים התברואיים ששררו במקום (אין מים, אין ביוב ואין אוורור). הוא הורה על פינוי מידי של הסאסי מיושביהם, רובם עניים, לשכונות מודרניות יותר. תהליך הפינוי של, כ – 20,000 התושבים, נמשך עד 1968. חלק מהסאסי המפונים שופץ והפך למלונות בוטיק, מסעדות, חנויות מזכרות ובתי קפה. בשנת 1993, הוכרזו הסאסי כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
נסיעה לכיוון ה - .Centro -הליכה קצרה לכיכר המרכזית ,Piazza Vittorio Veneto אשר במרכזה ספריה גדולה ומרשימה, הבנויה כולה מאבן צהבהבה. בצדה השני של הכיכר, מעבר למזרקה, נמצאת כנסיית דומניקו – di santo DomenicoChiesa שבמתארה ניכרת השפעה ביזנטית. בכיכר ניתן לבקר את מאגר המים התת קרקעי הנקרא . Plombaro lungo הכניסה והסיור מודרך, הינם בתשלום של 3 אירו לאדם.
בלשכת התיירות שבכיכר, ניתן לרכוש מפה בה מסומנים מסלולי טיול בצבעים שונים. (אין מתנות חינם. המפה הפשוטה ביותר עולה 1.5 אירו)
כ – 400 מ' מזרחית לכיכר, בכיכר הדואומו - Duomo נמצאת קתדרלת מאטרה – Cathedrale di Matera הבנויה בסגנון אפולירומנסקי של המאה ה - .13 משני צידי הקתדרלה חפורים בסלע רבעים תת קרקעיים באופן שגגותיהם של חלק מהבתים משמשים כמדרכות והקומות התחתונות יותר, כרויות בסלע. חלק גדול מהבתים, אינם משמשים למגורים אלא עברו הסבה לכנסיות ולמסעדות. אפשר לרדת במדרגות וללכת לאיבוד בסימטאות. ההליכה לכיכר הדואומו, כרוכה בירידה לתחתית השכונה ועליה מחדש.
הרובע ההיסטורי של העיר – הסלעים של מטרה - Sassi di Matera, עוצר נשימה. גיבוב של בתים עתיקים ומערות פרה היסטוריות, אשר שימשו למגורים לאורך השנים, כולן תלויות במורדו של הערוץ. מלבד מערות מגורים, יש כאן גם כ – 130 כנסיות חצובות בסלע, שעל קירותיהן מצוירות פרסקאות. העיר, שימשה כתפאורה לסרטים היסטוריים רבים. המפורסם ביניהם הוא "הפיתוי האחרון של ישו".
יש שתי שכונות של ה – Sassi. הראשונה והעתיקה יותר הינה סאסו קבאוזו – Sasso Caveoso. והשניה סאסו באריזאנו – Sasso Barizano.
ניתן לצפות ב - Sasso Caveoso, מנקודת תצפית הנמצאת בקצה רחוב Via Emanuele Duni הנמצא במרחק של כ – 500 מ' הליכה מהדואומו. אפשר להגיע למקום מ - Piazza Vittorio Veneto, ברכב. אך גם בהליכה לאורך Via Del Corso ו – Via Domenico Ridola, עד piazzetta Pascoli.
מנקודת התצפית יורדים במדרגות לכיוון הסאסו. בדרך, ניתן לבקר במערות משוחזרות על מנת לראות כיצד חיו בעבר במקום. Casa Grotta di Vico Solitario, הינה דוגמה למערה שכזו. המשפחה האחרונה המונה 11 נפשות חייה בבית זה עד לאמצע שנות ה – 50 כולל בעלי החיים שבבעלותם.
כאשר מסתכלים ממרומי ה – Sasso caveoso שמאלה, על פאתי העיר הגולשים לוואדי. ניתן לעקוב אחרי תהליך בנייתה של העיר. בקצה הרחוק רואים את המערות הטבעיות על צלע הערוץ, ימינה יותר, ניתן לראות את הבניה אשר שימשה להרחבתן כלפי חוץ, וככל שננוע במבטנו יותר ימינה לכיוון העיר, המערות נעלמות לגמרי ומוסתרות על ידי שכונת בתים מדורגת על צלע ההר.
בפסגת הסאסו ניצבת כנסייה, חצובה אף היא בסלע. הכניסה לכנסיה היא בתשלום.
השיטוט ברחבי העיר מצריך עליות וירידות מרובות, חלקן במדרגות תלולות ומפותלות. אבל זהו סוד קסמו של המקום המיוחד הזה, כמו גם הנוף המרהיב שנגלה מקצה המצוק. למתקשים להתנייד ברגל, וסתם לעצלנים, יש שירות של "טוקטוק" שעושה סיורים בין הסימטאות. אבל, קיבולת רכבים אלו מוגבלת לשלושה אנשים בלבד (בנוסף לנהג).
נסיעה מזרחה של 70 ק"מ כ – 70 דקות, עד :
אלברובלו - Alberobello – נמצאת במרכז עמק איטריה - Valle d'Itria, אבל במחוז בארי. העיר הינה אחת ממספר ערים בהן ניתן למצוא את האטרקציה התיירותית המאפיינת חבל ארץ זה ואשר הביאו את אונסק"ו להכריז עליה כאתר שימור מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו. עיירה זו מתאפיינת בכ - 1,500 מבנים הנקראים "טרולים - "Trulli שהינם שריד היסטורי לסגנון בניה מקומי מהמאה ה – 14 עד ראשית המאה ה – 18. אלו מבנים לבנים וחד קומתיים, חלקם עגולים ומיעוטם מרובעים, בנויים מאבני גיר מיובשות ולהם כיפות אפורות בצורת חרוט. לרוב הטרולים, קומה תת קרקעית ורק לבודדים, קומה שנייה אליה עולים מבחוץ באמצעות מדרגות או סולם. בכל טרולו, יש מאגר מים תת קרקעי.
המבנים המוזרים, המרוכזים בדרך כלל בקבוצות של 3 או 4 וחולקים ארובה משותפת. נבנו על ידי האיכרים, ללא שימוש במלט כך שניתן יהיה להרוס אותם בן רגע במשיכת חבל, שנקשר למוט מרכזי שעליו נשען גג הבית. בתי הכפר נועדו להריסה בכל פעם שהתקרבו למקום גובי המיסים מטעם מלך נאפולי, מה שאכן קרה בפועל כמה פעמים במהלך ההיסטוריה. הרס הבתים חסך לאיכר את המס המגיע ממנו על קיומו של מבנה המגורים בכפר. אבל אפשר להם לאחר מכן, לאחר שהסתלקו הפקידים, לבנות את הבתים מחדש. בשל שיטת הבניה היבשה, נדרשו שעות ספורות בלבד לשיקום הבית.
סיבה נוספת להקמת העמוד במרכז הייתה איסור שהטיל השליט המלך פרדיננד מארגון, להשתמש במלט לבנייה, כדי שיוכל לנייד את התושבים בהתאם לצרכיו. היום כבר לא ניתן למצוא טרולים עם העמוד במרכזם. מסיבות פרקטיות ובטיחותיות, המבנים חוזקו והתקרות נתמכו בבניה קשיחה כאשר רק הציפוי החיצוני של הגג, נותר כבעבר, בבניה ללא מלט.
העיר מתפרנסת היום בעיקר מתיירות : חלק מן הבתים העתיקים הפכו לחנויות, למסעדות וגם אכסניות ללינת לילה. תושבי העיירות והכפרים של עמק איטריה ממשיכים לבנות גם היום מבנים שבראשם חרוט, כאות כבוד למסורת העתיקה.
הטרולים היפים באמת, נמצאים בשכונת ריונה אייה פיקולה - Rione aia Piccola, שמדרום מזרח לעיר ובשכונת ריונה מונטי - Rione Monti, הנמצאת מולה בדרומה של העיר, ובה נמצאת גם כנסיית סנט אנטוניו, שגם המבנה שלה בצורת טרולו. בין שתי השכונות, מפריד בסך הכל הרחוב הראשי של המרכז ההיסטורי – Largo Martelotta.
בשכונת ריונה מונטי רוב הטרולי צבועים בלבן והפכו לבתי עסק. בעוד שכונת ריונה אייה פיקולה משמשת ברובה למגורים ולכן הרבה יותר שקטה, נראית יותר אותנטית והטרולי בה ברובם בצבע טבעי. שווה להסתובב בשתי השכונות על מנת להתרשם ולהשוות.
גגות חלק מהמבנים מעוטרים בסמלים מסתוריים, מעין קמע למטרות הגנה. מקורם הרחק בהיסטוריה הקדומה של האזור, והם מושפעים מכל הדתות והאמונות שעברו בסביבה. לגגות של הטרולים יש כ – 9 סיומות שונות, המבטאות את רמת העושר של בעל הבית.
לא לפספס את :
- הטרולו הסיאמי - Trullo Siamese, בשכונת ריונה מונטי שנקרא כך כי מדובר ב- 2 טרולי המחוברים יחדיו, אך עם שתי כניסות נפרדות, כל אחת מהן פונה לרחוב אחר.
מאחורי טרולו זה יש סיפור רומנטי וטרגי: שני אחים שגרו בו יחד, התאהבו באותה אישה. היא הבטיחה את ליבה לאח הבכור אבל מאוחר יותר בחרה באח הצעיר. היות ושני האחים כבר לא יכלו לחלוק את אותו הטרולו, החליטו לחלק את הטרולו בין שניהם, החלל הפנימי חולק לשניים ונפתח פתח נוסף לטרולו, לרחוב אחר.
- חנות המשרוקיות של אנה מריה תרזה בת ה – 75. חנות קטנה אשר על מדפיה יש אלפי משרוקיות קריקטוריסטיות. העיצובים של מריה תרזה, זוכים מידי שנה במקום הראשון בתחרות המשרוקיות הארצית, המתקיימת כל ינואר במסגרת פסטיבל אזורי המוקדש לאביזר. מחיר המשרוקיות משתנה בהתאם לגודל ולעיצוב. גם המשרוקיות הינן חלק מההיסטוריה המקומית שכן האיכרים השתמשו בהן על מנת להזהיר האחד את השני מפני בואם של פקידי המלך.
אזהרה : המשרוקיות עשויות טרקוטה ולכן שבירות ביותר. משכך, מומלץ לחשוב פעמיים לפני שקונים אותן כמתנה לילדים.
- חנויות הפסטות הצבעונית בסמטה המרכזית – Via Monte S. Michele. בחנויות אלו יש אינספור סוגי פסטה, עשרות צנצנות זיתים, ממרחים תוצרת בית, ליקרים ויינות מקומיים.
חשוב לדעת :
- ביום שלישי בערב, רוב המסעדות סגורות.
- ביום חמישי בבוקר, מתנהל במרכז העיר, שוק נייד. השוק משתרע על כל Largo Martelotta, הנסגר לתנועת כלי רכב, על שטחה של Piazza Del Popolo ועל חלק מהרחובות הסמוכים. בשוק ניתן למצוא בגדים, נעליים, כלי בית, ירקות, פירות ועוד.
יום חמישי - אלברובלו - פוליניאנו - רומא
נסיעה צפונה של 35 ק"מ כ –40 דקות, עד :
פוליניאנו – Polignano A Mare העיר בנויה כולה על מורדות הצוקים הנופלים אל הים. מעל הגשר של פוליניאנו – Ponte Di Polignino, ב - Via san Vito, מראה הבתים הבנויים על הצוק, מרשים ומרהיב. בין שני צוקים שעליהם תלויים הבתים, לשון ים חודרת אל היבשה ויוצרת רצועת חוף מוגנת. "העיר העתיקה" משתרעת מצפון מערב לגשר היא בעיקר מבוך של רחובות, בתים ציוריים ומרפסות תצפית.
בצידו המערבי של הגשר, בפיאצה גריבאלדי 22, נמצאת חנות גלידה המפורסמת בכל רחבי איטליה - Il Super Mago Del Gelo. למרות הסופרלטיבים שנקשרו לגלידה זו. בפועל, זו סתם גלידה איטלקית טובה. אבל, במבחר מצומצם ביותר של טעמים.
בצידו המזרחי של הגשר, חנות קטנה בשם La rottolina, מכינה אל מול עינינו מאפה מקומי בשם פנצרוטי – Panzerotti – כיסון בצק שמרים, אפוי או מטוגן (עדיף), ממולא גבינת מוצרלה ועוד כהנה וכהנה תוספות לפי בקשה. לא להחמיץ.
בפוליניאנו, נולד הזמר האיטלקי דומניקו מודוניו, ששירו “וולארה -Volare " היה ללהיט עולמי. לאות הערכה וגאווה, הוצב בטיילת פסל מרשים של הזמר. הולכים כ – 250 מ' מזרחית לגשר על רחוב San Vito, עד Largo Gelgo, שם פונים ימינה לכיוון הטיילת.
לאניני הטעם - במקום קיימת מסעדה - GrottaPalazzese. המתמחה במאכלי-ים, המסעדה שוכנת בתוך מערה פתוחה, על שפת הים. מדובר במסעדת יוקרה המקבלת סועדים על פי קוד לבוש קפדני, ותפריט טעימות מתחיל במאה אירו. אבל, זה לא רק האוכל. הנוף, האווירה וקול הגלים מתנפצים למרגלות המערה התלויה על הצוק מוסיפים את שלהם. האתר המיוחד בו נמצאת המסעדה תועד וצויר על ידי ציירים נחשבים כבר במאה ה – 18.
נסיעה צפונה של 490 ק"מ כ – 4 שעות ו - 45 דקות , עד רומא.
