17.11
בבוקר המשכנו דרומה וראיתי במפה נקודה שסימנתי כאטרקציה. לעיירה קוראים 1770 ובה יש אטרקציה של טיול אופנועים. עשינו כמה טלפונים ל Scooteroo לוודא שהכל פועל כרגיל ושמרנו שני מקומות לטיול של שתיים בצהריים בעבור 75$ לאדם. כשהגענו התמגנו בקסדה וקיבלנו מעילים דומיי עור כמו של רוכבים מקצועיים. האופנועים היו קטנים עם מנוע של 50 סמ"ק ולא היינו צריכים רישיון כדי לנהוג עליהם. כל מי שיודע לנסוע על אופניים יכול בקלות לנהוג עליהם בלי תקלות. תחילה עשינו סיבובים במגרש קטן ע"י הנחיית המדריכים תחילה לאט ואז מהר ולאחר מכן עם מהירויות משתנות כדי לוודא שאנחנו שולטים באופנוע. כמובן שגל עשה סיבובון ולאחר שאמר שיש לו רישיון לאופנוע כבד אמרו לו שהוא יכול לרדת ואין צורך לעוד סיבובים. אני לאומת זאת המשכתי לעוד 20 דקות של אימון כדי להתרגל.
יצאנו לטיול, היינו בשיירה של 30 אופנועים בקירוב עם מדריכים בהתחלה, בסוף ועם מכוניות סביבנו כדי לוודא שכולם בסדר. נסענו סביב העיירה וראינו להקה ענקית של קנגרואים מתחממים בשמש של אחר הצהריים. לקראת אמצע הטיול נסענו למרינה של העיירה וישבנו במסעדה קטנה ונחמדה. בתחילת היום שאלו אותנו אם אנחנו רוצים להזמין מנה מסויימת שלא הבנו מה היא אבל כשהגענו למסעדה הבנו שזה בעצם פוטטוס מטובלים בפיקנטיות ומתאימים בול להפסקה מהרכיבה. הצטלמנו קצת ליד הים וחזרנו חזרה. האווירה הייתה זורמת וחביבה ומאוד נהנינו. התחיל לרדת הערב וחיפשנו מקום לישון בו. מצאנו אכסניה ששמה Cool Bananas שמנהלת המקום אישרה לנו לישון ברכב שיחנה בחנייה של האכסניה ולהשתמש בשירותים, במקלחות ובמטבח בעבור 12.5$ לאדם ברכב.
האכסנייה מקסימה ונחמדה, שוקקת מטיילים, מוזיקה וריחות של בישולים. הקונספט של האכסנייה הוא שהיא מציעה למטיילים לישון שבוע בחינם בתנאי שהם עובדים אצלה בנקיון השירותים וסידור החדרים. ומי שלא רוצה לעבוד או שנשאר לתקופה קצרה יותר משובע משלם אמנם אבל סכום נמוך ושירות מעולה. בעלת האכסניה מציעה תפריט קינוחים נחמד שכולל וופל בלגי עם הרים של קצפת ופירות במחיר מצחיק ובמתיקות נחמדה. בהתחלה חשבנו שזה בזבוז של כסף ועדיף לבשל וללכת לישון אבל אז ראינו שכמעט כולם מזמיני את הקינוחים ויושבים ביחד בסלון ועושים צחוקים וכיף. בסלון היה אחלה של WiFi ומלא מקום ומשחקי חברה. ניצלנו את הקליטה הטובה (שזה נדיר באוסטרליה) לשיחות עם המשפחה ולגבות תמונות שצילמנו בגו- פרו ובפלאפונים. אכלנו את ארוחת הערב בשולחנות פיקניק עם כל מיני נרות ולפידים שמנהלת המקום הדליקה. שני הכלבים שלה, חירשים וקצת עיוורים, התרוצצו לנו בין הרגלים. בגלל מספר השולחנות המוגבל אי אפשר שלא למצוא את עצמך אוכל עם עוד כמה מטיילים שאתה לא מכיר ומפטפט איתם על הטיול ועל החיים. הכרנו כמה מטיילים מרתקים כמומ מישהי שעומדת לסיים שנה שלישית בלימודי רפואה, עוד מטייל שסיפר לנו שפגש הרבה מטיילים ישראלים שלימדו אותו להגיד מילים גסות ועוד.
18.11
המטרה הייתה להגיע ב19.11 לבריסביין ולכן החלטנו לנסוע כמה שרק אפשר ברצף ואם לא נספיק להגיע לבריסביין לעצור בדרך במקום חינמי (כי הוצאנו יותר מידיי כסף בזמן האחרון). לקראת הערב הגענו לעיירה ששמה גימפי Gympie ועשינו קניה זריזה של כמה דברים בסופר Aldi. חיפשנו מקום מסודר לישון בו אך לא מצאנו שום אתר קראוונים או פארק כלשהו עם שירותים. עצרנו בMotel כדי לברר מחיר ואם הוא נוח לישון בו, ואם לא לשאול איפה יש מקום מסודר לישון ברכב. לאחר שגילינו שלילה עולה 90$ (שזה בערך המחיר של כל המוטלים באוסטרליה- מוגזם מאוד) ושאין לפקידה מושג איפה יש מקום אחר לישון בו, הגיע אלינו בריצה מישהו, עובד כבישים, מלוכלך עם בגדים זוהרים, וסיפר לנו על מקום שמיועד לעצירת לילה למשאיות ובו יש שירותים ושולחנות. הודנו לו ונסענו לעיירה הבאה ששמה Glanmire למקום ששמו על המפה Six Mile Creek Rest Area.
המקום הזה היה מלא בדשא וצמחים שלא טיפלו בהם במשך תקופה ארוכה. אך כל עוד היו שירותים במצב סביר לנו לא היה אכפת ושמחנו לעצור שם ללילה. היו שם שני שולחנות אוכל וברז עם מים ממש צמוד לשולחנות. ישבנו להכין ארוחת ערב. אלינו הצטרף אוסטרלי עם מבטא כבד כ"כ שאפילו גל לא הבין מה הוא רוצה להגיד. הוא היה פטפטן והעביר לנו את הזמן. לא היה ככ נעים לאכול כשהוא לא אוכל אבל הוא פשוט דיבר בלי הפסקה. אחרי שעשיתי כלים התחלנו להתארגן לשינה ונכנסנו לרכב. בחוץ היה רעש ממש בלתי נסבל של מלא חרקים, כנפיים, קולות של חיות ועוד. בהתחלה זה ממש הפריע ולא יכולנו להרדם. אבל ככל שירד הלילה הקולות פחתו ונשארו רק קולות חלשים של משאיות והכביש הראשי. בבוקר קמנו והתחלנו לנסוע לכיוון בריסביין.
