26.11
בבוקר הודנו לאבי על האירוח המקסים שלה והתחלנו לנסוע בצהריים לכיוון הגולד קוסט. המחשב שגל הזמין מDell היה אמור להגיע באותו יום לבית של דינה ואבריימ'לה, דודים שלי, אז נסענו לכיוונם. כשדיברנו איתם גילינו שהם לא בבית ולכן חיכינו מיחוץ לביתם כשעה למחשב. בנתיים יכולנו להשתמש להם בWi-fi. לאחר כשעה גל התקשר לחברת השליחויות בכדי לשאול אם היום נוכל לקבל את המחשב. לאחר שהם אמרו שהיום זה כבר לא יקרה הוא ביקש מהם לבוא מחר למחסן הראשי כדי לקחת אותו ושהם לא ישלחו אותו לכתובת של דינה. הם הסכימו. החלטנו לחפש מקום לישון ולצערנו המקום הפנוי הכי קרוב היה Tellebudgera Creek Tourist Park. הוא היה דיי רחוק, על שפת אגם, פארק יפייפה. אך לצערנו הוא היה יקר, 41$ לרכב, לUnpowered Site. היה ווייפיי ממש חלש ומוגבל בכמות. כמובן שהוא נגמר לנו מהר מאוד.
27.11
בבוקר נסענו למפעלים של חברת השליחויות לקחת את המחשב של גל, היה ממש כיף סופסוף לקבל אותו. החלטנו לישון בשישי שבת בביירון ביי ולנצל אותה מבחינת חוף והדברים המעניינים שיש לה להציע. לאחר חיפוש בבוקינג ובעוד הרבה אתרים אחרים ראינו שבקושי יש מקומות פנויים. כששאלתי את גל בכמה אנחנו מגבילים את עצמנו לשני הלילות הוא אמר 400. אני הבנתי שמדובר ב400$ לשני הלילות (מה שהיה נשמע לי גבוהה מידיי, אבל כמו שנאמר בהתחלה החלטנו להתפנק בסופי שבוע וחשבתי שזה המקרה), אך רק לאחר הלילה הראשון הסתבר לנו שהוא התכוון ל400 ש"ח ובעצם הלינה עלתה לנו הרבה יותר ממה שתכננו להשקיע. הגענו לאכסניית Tallow Beach Motel ושילמנו 390$ לשני לילות. לפי מנהלת האכסנייה הבנו שיש ווייפיי ובריכה. אך לאחר שבדקנו את הקליטה הצלחנו לקלוט אותו לכמה שניות בודדות ומאז הוא לא עבד. הבריכה הייתה רחוקה וקטנה בגודל של בריכה מתנפחת. כשפניתי למנהלת בנוגע לוייפיי היא אמרה שבאמת יש איתו בעיות ושבדיוק היום צריך לבוא טכנאי. מיותר לציין שלא הגיע טכנאי ולא היה לנו וייפיי שלושה ימים. יותר מאוחר כשניסינו לנוח שמעתי רישרושים מהקיר ממש כמו של נחיל נמלים שלא הפסיק למשך כל השהיה שלנו. החרקים הסתובבו בחדר והיינו צריכים לרסס עם תרסיס נגד חרקים שקנינו ללינה ברכב, למזלנו הוא עזר והחרקים נעצרו בכניסה לחדר.
החלטנו לא להתבאס ולנצל את הסופש. זכרנו מה קרה לנו בכל ימיי השישי הקודמים שבהם היינו בטוחים שהכל יהיה פתוח עד מאוחר אך בסופו של דבר היינו צריכים להתפשר על מקדונלדס. אך הפעם אמרנו 'זאת ביירון ביי, עיר הצעירים והמסיבות, בטוח יהיה משהו לאכול בשמונה בערב'. לא לקחנו סיכונים ויצאנו יחסית מוקדם, בשבע וחצי בערב כדי להספיק לפני שיסגרו דברים. כמובן שעד שמצאנו חניה גילינו שבאמת הכל היה פתוח, אך כל המטבחים נסגרו כבר בשבע ולכן יש רק אלכוהול ולא אוכל. לא וויתרנו ווהמשכנו לחפש מקום לאכול. הגענו למסעדה פינתית, חמודה וקטנה, והתיישבנו. המחירים היו גבוהים מאוד אבל לא הייתה לנו ברירה אחרת. אכלנו ושבענו והיה ממש טעים. החלטנו ללכת לקנות גלידה בקופסא וללכת להתפנק עם סרט במיטה.
28.11
בבוקר של שבת גל הלך מוקדם לגלוש ואני נשארתי לישון במיטה. הוא נסע למרכז העיירה והשכיר גלשן ב25$ ליום. כשחזר סיפר לי שהוא לא כ"כ היה בכושר ולכן לא ניצל את הים כמו שצריך אבל הוא ראה ממש לידו דולפין שוחה ולכן נהנה מכל החוויה.
בישלנו צהריים ונחנו את המשך השבת. שאלתי בקבוצת המטיילים של אוסטרליה בפייסבוק על אילו איזורים הם ממליצים בין ביירון ביי לסידני וקיבלתי שתי תשובות האחת שבחרנו הייתהCoffs Harbour והשנייה הייתה Port Macquarie. החלטנו לעצור בשתיהן.
