במהלך השבועיים הראשונים של אוקטובר, יצאנו לגלות את לאוס הקסומה. למרות שהתאריך נחשב לתקופת המעבר (סוף העונה הגשומה), גילינו שזכינו בלוטו: מזג האוויר היה מושלם וללא גשם. מכיוון שהיינו ממש טרום תחילת העונה, היתרון היה כפול: האתרים, המסלולים והמלונות היו ריקים לחלוטין, מה שאפשר לנו לבחור בקלות כל מסעדה או מקום לינה. בנוסף, המפלים והנחלים היו בשיא עוצמתם - מלאים במים - והפכו את החוויה לבלתי נשכחת. לסיכום, אני בהחלט ממליץ לטייל בלאוס בדיוק בעונה זו.
אמנם לאוס היא מדינה שנוחה מאוד לטיול עצמאי (בעזרת Google Maps ומסלולי הליכה משולטים ומסומנים היטב), אך אנחנו בחרנו באופציה אחרת. כדי לייעל את הטיול שלנו, הסתייענו בחברה המקומית Wander-Laos Tour . הם ארגנו עבורנו, שני זוגות, את כל הלוגיסטיקה: טיולי יום, מלונות, רכב, טיסות פנים ואפילו מדריך, והכל במחיר שהיה מאוד סביר. אני ממליץ בחום על החברה וגם על המדריך המצוין שלנו בדרום בשם Shampou.
היתרון של מדריך צמוד התגלה כמשמעותי: מעבר לייעול עצום של הזמן וחיסכון בהתארגנות ובהזמנת אטרקציות, הערך המוסף האמיתי היה הידע של המדריך וההיכרות המעמיקה שלו עם לאוס. יכולנו ללמוד מדי יום על הדת, התרבות, המנהגים, המאכלים והקבוצות האתניות השונות. זו הדרך הטובה ביותר לחוות את לאוס מעבר לפני השטח.
עם מסגרת זמן של שבועיים בלבד, נאלצנו לבצע בחירות קשות. לאחר התלבטות, ויתרנו על לופ טאקק בשל דמיונו היחסי לנוף הצפוני, ובמקום זה התמקדנו באטרקציות המרכזיות. התחלנו בדרום - עם הלופ ליד פאקסה ומשם ל-4,000 האיים. אחר כך טסנו צפונה ללואנג פראבנג ומשם לנונג קיו. במקום לונג נאמתה, בחרנו להתארח בריזורט ייחודי בלב הג'ונגל באזור נידח יותר. הטיול הסתיים בעיירת ההרפתקאות ואנג וויאנג.
את לאוס התחלנו לגלות מדרומה, אסטרטגיה שנועדה לאפשר לתקופת הגשמים לפנות את מקומה בצפון. בחרנו בלופ הדרומי של פאקסה על מנת לחוות נופים שונים לחלוטין מאלו של הצפון ולקבל הצצה למיעוטים האתניים המקומיים. יצאנו למישור בולאבן (הנקרא על שם אחד השבטים), אזור הידוע בפוריותו החקלאית ובעיקר בחוות גידולי הקפה המפורסמים שלו.
את הלופ פתחנו בסיור מרתק ומלמד בחוות הקפה של מר וויאנג - איש מרתק שחולק ידע עצום על חקלאות, צמחי מרפא וגידולי קפה מקומיים. זכינו לטעום קפה רובוסטה עשיר, הזן המועדף עלינו, אשר ניצח מבחינתנו את הארביקה ואת הזן המקומי ליבריה הנוטים לחמיצות.
בדרך למפלים, עצרנו לרגע ביער מרשים של עצים ענקיים ועתיקים, שם צפינו בפסל בודהה מוזהב Wat Pa שהשתלב בצורה מיוחדת בטבע הפראי. משם המשכנו אל גולת הכותרת של המישור: מפלי נהר הטאט לאו Tad Hang, Tad Lo, Tad Soung . כפי שקיווינו, סיום תקופת הגשמים סיפק לנו מראה עוצר נשימה וכמויות מים בלתי נתפסות.
לאורך הלופ, המדריך הוביל אותנו למפגשים אותנטיים בכמה כפרים של קבוצות אתניות שונות. החיים שם פשוטים ומתנהלים בדוחק, והפרנסה מגיעה כמעט כולה מחקלאות. ראינו את המאמץ שלהם לדאוג ל-5 שנות לימוד מינימליות לילדים, למרות הצורך לשלוח אותם לעבודה במקום לתיכון. המציאות הקשה של מעגל העוני ברורה: גם האקדמאים המעטים שלומדים, נאלצים לעיתים לחזור לחקלאות או להגר למדינות שכנות עשירות יותר בשל היעדר עבודה בלאוס. יחד עם זאת, הניגוד מרתק: האנשים מחייכים, רגועים ונראים שמחים בחלקם, מה שמעיד על עומק תרבותי מעניין. הביקורים היו מאוד אותנטיים, וניכר שהקהילות האלה עדיין כמעט ולא נחשפו לתיירים
.
סיימנו את היום בביקור בשני מפלים מרשימים במיוחד: טאד יאנג וטאד פיין, שהאחרון מביניהם מתנשא לגובה של מעל 120 מטר. עמדנו מול עוצמת הטבע הבלתי נתפסת של המים השוצפים - סיום מושלם ליום הראשון בלאוס. לנו במלון מאוד נחמד, קצת בשולי העיר העתיקה, אבל מלון ברמה טובה, מלון Champasak. לא רחוק מהמלון יש מסעדה מקומית מאוד נחמדה, דאולין, אוכל אותנטי מאוד טעים.
את הבוקר פתחתי בריצת בוקר אנרגטית על הגשר היחיד שחוצה את נהר המקונג האדיר - נהר עצום ממדים שקשה לתפוס את גודלו. משם יצאנו אל מחוז 4,000 האיים (Si Phan Don), שם המקונג מתרחב ומתפצל לאלפי איונים ואיים קטנים. חשוב לציין שהמספר 4,000 לא מייצג את כמות האיים המדויקת; הוא נקבע בעבר כסמל למספר גדול ומרשים, המעיד על ריבוי האיים יוצא הדופן באזור. ואכן, המראה מרשים בהחלט.
בדרכנו עצרנו בוואט פו (Wat Phou), אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. המקדש ההינדי העתיק, שהחל דרכו כבר במאה החמישית, הפך ברבות הימים למקדש בודהיסטי על מנת להפסיק את מנהג הקרבת הקורבנות. המבנה המשלב סממנים משתי הדתות, הזכיר לנו את המקדשים המפורסמים של קמבודיה, ובזכות המדריך שלנו (שבמקרה הוא גם בעל תואר שני בהיסטוריה), קיבלנו הסברים מעמיקים ומרתקים על כל אבן והיסטוריה. הטיפוס לראש המקדש חשף נוף עוצר נשימה של מישורים ירוקים אינסופיים, אף על פי שהלחות והחום היו קשים לתיאור.
המשכנו דרומה עד קרוב לגבול עם קמבודיה, שם נמצא מפל קון פה פאנג (Khone Phapheng). המפל הזה הוא עוצמתי במיוחד, ונחשב לגדול ביותר בדרום-מזרח אסיה מבחינת נפח זרימת המים, כשהוא משחרר את מי המקונג האדירים בסיום העונה הגשומה.
לקראת שקיעה, חצינו את המקונג אל האי הקסום דון קונה (Don Khone), אחד משני האיים הקולוניאליים שבהם התיישבו הצרפתים. האי הוא נווה מדבר שליו ללא מכוניות: שבילים קטנים, צמחייה טרופית צפופה שמרגישה כמעט כמו ג'ונגל, ובתי הארחה קטנים. האווירה פסטורלית לחלוטין, עם מקומיים לבביים ומחייכים. בערב קפצנו ל Don Det למסעדה הודית מדהימה על שפת המקונג, Hathim. למחרת בבוקר, הקפנו את האי ברכיבת אופניים מהנה, ועצרנו בדרך במפלי לי פי (Li Phi) המפורסמים. המפלים היו בשיאם, וההליכה על גשרים תלויים הנושקים למים השוצפים הייתה מרגשת במיוחד. את פרק 4000 האיים סיימנו בשייט חזרה ליבשה, שסיפק לנו מבט ייחודי על חיי התושבים מהזווית של נהר המקונג. לנו בריסורט מאוד נחמד על המקונג, ממש ליד הגשר ההיסטורי שמקשר את דון קון ודון דט, בהחלט ממליץ Sengahloune Resort.
לואנג פראבנג היא הבירה העתיקה והמבוקשת ביותר לביקור בלאוס. זוהי עיר המשמרת היסטוריה עשירה: כאן איחד המלך הראשון את שלושת הממלכות, לפני שהבירה הועברה במאה ה-15 לוויינטיאן. הלב הפועם של העיר הוא התרבות הבודהיסטית והמנזרים הרבים. כאן למדנו לעומק על חיי הנזירים. רבים מההורים שולחים את ילדיהם למנזרים כדי שיקבלו חינוך טוב, והתוצאה היא שנזירים לשעבר (כמו שני המדריכים שלנו) מדברים אנגלית מצוינת. הנזירים מתקיימים מתרומות בלבד, ולכן מדי יום הם יוצאים עם מיכלי האוכל שלהם לסיבוב שנקרא 'טקס הסאי באט' (Tak Bat). במחווה מרגשת של אדיבות, כאשר יש להם עודף אוכל (במיוחד כשתיירים תורמים), הם מחלקים אותו לילדים מיעוטי יכולת בסיום הסיבוב. היה מאוד מרגש להשתתף בטקס היומי הזה ולתת אוכל לנזירים כמו המקומיים.
זכינו במזל מיוחד והגענו בדיוק לשבוע של פסטיבל האורות! כל המקדשים קושטו בפנסים צבעוניים שהוכנו על ידי הנזירים, והשיא היה מצעד סירות מפואר, מואר בפנסים מיוחדים בצורות שונות, שהושטו על נהר המקונג. לואנג פראבנג היא עיר שוקקת, צבעונית, מלאה במסעדות מצוינות ומלונות בוטיק קטנים, והאווירה בה פשוט מזמינה.
מפלים ורוגע - את יומינו הראשון בעיר הקדשנו לטבע עוצר נשימה ויציאה מהעיר. יצאנו לביקור במפל קואנג סי (Kuang Si), הנחשב בצדק למפל היפה ביותר בלאוס, וגם במפל הקטן והסמוך לו, קוהון מאונג קאו. שם גם אכלנו ארוחת צהריים נפלאה ממש על שפת המפל. סיום מושלם ליום היה מסאז' לאוסי - דומה למסאז' תאילנדי אך מעודן ומרגיע יותר ב BanLao Spa. פינוק אמיתי שכיף לסיים איתו יום טיול.
תרבות, קולינריה והיסטוריה - היום השני בעיר היה מוקדש כולו לתרבות ולבטן. קמנו מוקדם מאוד כדי לקחת חלק בטקס חלוקת האוכל לנזירים - זו חוויה מאוד מיוחדת שאפשרה לנו לחוות לעומק את האמונה המקומית. בהמשך היום, עברנו לקולינריה: עשינו קורס בישול לאוסי מדהים Tamarind Cooking School, שהתחיל בסיור בשוק הפירות והירקות, והסתיים בארוחת מלכים שהכנו במו ידינו. כמו כן, ביקרנו במוזיאון המציג את תוצאות מלחמת וייטנאם, שם למדנו על הפצצות הכבדות של ארה"ב על לאוס ועל הסכנה המתמשכת של הפצצות שלא התפוצצו. את היום סגרנו בסיור מקדשים, בו צפינו שוב בקישוטים המוארים המרהיבים שכל מקדש הכין לכבוד פסטיבל האורות.
לנו במלון בוטיק קטן ומקסים בלב העיר בשם Villa Chitdara. יש המון מסעדות מעולות בעיר, שתיים שאנחנו התנסנו וממש ממליצים, הודית בשם M&M, Lost in Baan. לוסט אין בן היא מסעדה בר פוסיון ברמה מאוד גבוהה, יקרה יותר מהממוצע אבל למי שאוהב להתנסות במנות מיוחדות שווה ביותר.
יומיים באיזור נונג קיו
מפגשים אתניים ושיא הרי הקארסט
היום נסענו צפונה לנונג קיו - כפר קטן הממוקם למרגלות הרי אבן גיר עצומים, לאורך נהר נם קיו המקסים. בדרך, עצרנו בכפר של בני הטיאו לאו, מיעוט אתני שהיגר מדרום סין. זהו כפר פסטורלי, שעסקיו העיקריים הם חקלאות ואריגת כותנה, ורק לאחרונה חובר לחשמל. פגשנו ילדים מקסימים, עליזים וחייכנים.
לנונג קיו מגיעים כדי לכבוש את הנוף בתצפיות שונות. יצאנו לטיפוס תלול לאחת התצפיות המפורסמות Som Nang. ואכן, הנוף הנשקף מלמעלה של עמק הנהר, הנפתח בין הצוקים, הוא עוצר נשימה ושווה כל מאמץ. הטיפוס היה מאתגר ומזיע (הלחות כאן מתקרבת ל-100%!) והירידה הייתה חלקלקה עקב גשמי הלילה, אך היה שווה כל טיפת זיעה. בתום המסלול, קיווינו למקלחת טובה, אך קיבלה אותנו הודעה מעציבה מהמלון שיש תקלת מים כללית בכפר. נאלצנו להסתפק בטבילה בבריכה כדי להתרענן. ככה מרגישים מקרוב את החיים הפשוטים והאותנטים בלאוס!
שייט פסטורלי וניתוק אמיתי
את היום הקדשנו לשייט רגוע במעלה נהר נם קיו. הפלגנו צפונה לכפר מואנג נוי (Muang Ngoi), השוכן באזור מרהיב המוקף בהרים בעלי קירות קארסט תלולים. שם יצאנו למיני טרק קצר נוסף לנקודת תצפית Pha Noi, כדי לקבל פרספקטיבה רחבה של העמקים .הלחות והבוץ היו שם, אבל התצפית שוב פיצתה על הכל.
המשכנו בשייט עד לכפר סוף צן, כפר נוסף המבוסס על חקלאות ואריגה. זהו כפר מנותק לחלוטין - ללא חשמל, תקשורת או אינטרנט. ובכל זאת, הילדים נראו שמחים ועליזים מאוד, תזכורת לפשטות החיים. לאחר מכן, חזרנו דרומה ועצרנו במסלול קצר, 5 ק״מ הלוך חזור, המוביל למפלים קסומים בשם Tad Mok.. לאחר ארוחת צהריים בסיסית וטעימה בחווה אורגנית מקומית, נכנסנו למים הצלולים והמזמינים של המפל - פינוק אמיתי אחרי יום הזעה כזה. את היום סגרנו במסאז' לאוסי מעולה להרפיית השרירים ב Home Healing Massage.
בבוקר השלישי - לפני שנפרדנו מהנופים המרתקים, לא יכולנו לוותר על טיפוס אחרון. יצאנו למיני טרק נוסף, עם טיפוס מצטבר של כ-500 מטר, לאחת הפסגות הגבוהות באזור Pha Deng. הנוף שנגלה מלמעלה היה סיום מושלם ובלתי נשכח לביקור שלנו באזור.
לנו בריסורט מקסים על שפת הנהר בשם Mandala Ou Resort בהחלט ממליץ. אכלנו בשתי מסעדות מקומיות, ממש ליד המלון Mr Wan's Place מסעדה ממש טובה, אחת הטובות, אם לא הכי טובה בעיר. ובמסעדת Couleur Cafe Restaurant שמגישים קפה וגם אוכל טעים מאוד.
במקום לטייל באזור לואנג נמתה, בחרנו להקדיש יומיים מלאים לפינוק ושלווה בריזורט נאמ קאט אורלה (Nam Kat Yorla). פירוש השם "אורלה" בשפת שבט הקאמו הוא "בוא לג'ונגל", וזה בדיוק מה שקיבלנו. הריזורט ממוקם בלב הג'ונגל, והוא מציע את השילוב המושלם של טעימה מהג'ונגל הפראי, אך בתנאים מפנקים. במקום לצאת לטרקים מפרכים של כמה ימים, קיבלנו את כל היופי של הטבע עם כל הנוחות שצריך.
את הבוקר ניצלנו כדי לחקור את האזור ברכיבה מקסימה. רכבנו דרך סבך הצמחייה הטרופית מצד אחד, וליד שדות אורז פוטוגניים מצד שני, שהשתנו בגווניהם מירוק כהה לצהוב בוהק בהתאם לרמת הבשלות.
לאחר מכן יצאנו למיני טרק לעומק הג'ונגל, ששילב נסיעה בג'יפ, הליכה ברגל וחווית שיא של חציית הנהר על גבי גשרים תלויים. כך יכולנו להתרשם ממפלים יפהפיים עד שהגענו למפל הגדול Namkat Waterfall, שהזמין אותנו לטבילה מרעננת.
את שארית הזמן הקדשנו בעיקר לרגיעה מוחלטת: מסאז'ים מפנקים, ריצה רגועה בין שדות האורז ופשוט להתפנק מכל מה שהטבע מציע. היה תענוג להתעורר לצמחייה העשירה שנמצאת בכל מקום, וליהנות מפכפוך המים הקבוע בנחל שזרם ממש מתחת לחלון חדרנו. זו הייתה הפסקה מושלמת, שונה מהימים העמוסים, וטעימה נהדרת משקט הג'ונגל.
הפינאלה המושלם: יומיים של הרפתקאות בואנג ויאנג
את הטיול שלנו בלאוס סגרנו ביומיים של יופי עוצר נשימה בואנג ויאנג (Vang Vieng). העיר מפורסמת בזכות הרי הקארסט (אבן גיר) המרהיבים שלה, המתנשאים בצורות דרמטיות מעל עמקים ירוקים ושדות אורז. את כל היופי הזה חווים מכמה זוויות, ואנחנו בחרנו בזווית הציפור: המראנו בכדור פורח מוקדם בבוקר כדי לצפות בזריחה מעל הפסגות. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת.
בנוסף לנופים הדרמטיים, האזור מוקף במערכת של לגונות טורקיז צלולות ומעיינות. הלגונות הללו מזמינות במיוחד לשחייה וטבילה בימים החמים של לאוס. אנחנו בדקנו מקרוב את לגונה 3 ו לגונה 4 , והן אכן מקסימות - המים הצלולים והטורקיזיים מרעננים ממש. ביום השני, רגע לפני שעזבנו, ביקרנו גם במפל קאנג ניו המרשים מאוד.
בגלל הנגישות הקלה יחסית מהבירה, האזור הפך לתיירותי מאוד, ומציע שפע אטרקציות שאת חלקן בדקנו: שכרנו קיאקים ושטנו לאורך הנהר העובר בעיר, כשעצרנו בדרך לארוחה קלה. החבר'ה הצעירים מעדיפים לרוב לצוף באבובים במורד הנהר, ועוצרים בפאבים לאורך הדרך. זו היתה חוויה לצפות בהם, שמחים וחוגגים. יש בעיר אינספור מסעדות, וגם הודית טובה מאוד Taste of India, שבה סעדנו בערב האחרון. אכלנו גם במסעדה מקומית ממש טובה ומומלצת AMD. לנו בריסורט המקסים Tmark, אומנם קצת בשולי העיר, אבל בכל זאת שווה את הפינוק. הם גם נותנים שירות הסעות בכל היום לכל מקום בעיר.
הפתעת הטיול: חמימותם של אנשי לאוס ידעתי שאתאהב בטבע של לאוס, אבל המפגש עם האנשים המקומיים היה הפתעה מקסימה. הם אנשים כל כך אדיבים, נעימים ותמיד מחייכים, והם הפכו את הטיול לחוויה חמה במיוחד.
בבוקר האחרון, כשעזבנו, היינו מחוברים לחדשות המשמחות מהארץ על שחרור חטופים. עם התרגשות ענקית בלב, קל להבין למה העיר הזו מושכת אליה כל כך הרבה מטיילים. אנו מסיימים את הטיול בתחושת הקלה ואושר אמיתי. מותר לחייך בלב שלם, אפשר סוף סוף להשיב "מה שלומנו" מבלי להוסיף מילות הסתייגות, ולומר "בוקר טוב" או "ערב טוב" מבלי שדבר נוסף יכביד על המילים. לאוס, תודה על הסיום המרגש והיפה ביותר שיכולנו לבקש.
