ימים ג׳-ה׳, 19-21/7
*השלמה לימים הקודמים תגיע בהמשך*
הגענו לוושינגטון ביום שלישי בשעות אחר הצהריים המאוחרות. החנינו את סר וויליאם שלנו בחניון מיוחד לכלי רכב גדולים בתחנת יוניון, התחנה המרכזית היפה של העיר, ויצאנו לסיור רגלי. עברנו בגבעת הקפיטול, מבנה מרשים ויפה והמשכנו בהליכה רגלית עד לכתובת שדרות פנסילבניה, מספר 1600, ובמילים אחרות..הבית הלבן!! לצערנו כיום הכניסה לבית הלבן לתיירים היא קשה ביותר עד בלתי אפשרית כך שוויתרנו מראש. עמדנו מרחוק וצילמנו ככל יכולתנו😊.
צעדנו חזרה לתחנת יוניון תוך מרוץ נגד השעון כדי שלא לעבור את השעה 21:00 שאז נוסף תעריף לילה לחניה. הצלחנו!!
הגענו לחניון הלילה שלנו ב cherry hill park ,כבר בחושך אך התמקמנו בחניה שלנו בקלות. לאחר ארוחת ערב ביתית של פסטה ושניצלים (תוצרת עוף טוב😉) קרסנו לשנת הלילה.
למחרת...השכמה יותר איטית ורגועה, שהסתיימה בריצת אמוק לאוטובוס של 11:15. האוטובוס עובר בחניון שלנו ובהמשך מגיע לתחנה בה יש הצטלבות עם הרכבת התחתית של וושינגטון ושם עברנו לרכבת בקו הירוק שנכנסת לתוך העיר. מסתבר שכל הפרוצדורה הזאת גוזלת זמן רב, למעשה לקח לנו כשעה וחצי להגיע לעיר!! זה החיסרון של קרוואן. ירדנו בתחנה הקרובה למוזיאון החלל והתעופה, התחנה הראשונה שלנו.
הביקור במוזיאון היה קצת מאכזב. אני זוכרת אותו מהילדות כמוזיאון מאד מרשים ומיוחד. בפועל, הוא לא השתנה הרבה...העיצוב והתכנים די מיושנים והילדים לא מי יודע מה התרשמו. הכניסה בחינם כמו לכל המוזיאונים ששייכים למוסד הסמיתסוניאן. חידוש מרענן. הצטרפנו לסיור מודרך של שעה וחצי שהתחיל ממש עם הגעתנו למוזיאון וזה הסתבר כטעות. חשבנו שמדובר בסיור כללי להכרת המוזיאון אך בפועל המדריך לקח אותנו למספר מצומצם של מוצגים ובכל מוצג הרחיב והעמיק מאד. זה אומנם היה מרתק למהנדסים שביננו אבל לילדים שלא דוברים אנגלית על בוריה זה די משעמם, וקשה להם לעקוב. פרשנו מהסיור אחרי כשעה, החלטה נבונה.
המשכנו בסיור עצמי אבל הילדים כבר היו עייפים, הדבר הכמעט יחיד שהצית את דמיונם היה סימולטור טיסה שהיה חוויה נחמדה (אם כי בתוספת תשלום).
לקראת 16:00 יצאנו מהמוזיאון ליעד הבא...מוזיאון הריגול!!
כמובן שלפני המוזיאון נדרשנו לארוחת צהריים קלה שנרכשה בסניף CVS הסמוך (הידד ל cvs), סעודת הבריאות כללה יוגורטים, ארטיקים של האגן דאז וקרקרים. לא היו תלונות על התפריט מצד הציבור.
המוזיאון יחסית חדש, מרתק ממש. יתרון נוסף: הוא נסגר ב 19:00 בעוד ששאר המוזיאונים בעיר לרוב נסגרים ב 17:30. עד שהגענו ונכנסנו כבר היה 17:30, ומסתבר ששעה וחצי זה ממש לא מספיק כדי לעבור על כל המוצגים. התערוכה מעניינת מאד, עם מוצגים אמיתיים מעולם הריגול והבילוש, בחלקה אינטראקטיבית, בנוסף יש תערוכה שלמה מוקדשת לסרטי ג'יימס בונד שגם היא משעשעת ומהנה. ישנה גם אפשרות לצאת למשימת ריגול ברחבי המוזיאון (כמובן בתוספת תשלום..). כשהגענו, האפשרות הזו כבר היתה סגורה לאכזבת הילדים. אבל גם כך היה מעניין מאד ונשארנו ממש עד הסגירה, הילדים היו שמחים לחזור לשם אם רק היה אפשר.
התחלנו את המסע חזרה לחניון שלנו, כולל רכבת ואוטובוס... מייגע למדי.
עם הגעתנו, הבנות הספיקו לקפוץ לבריכה, מקלחות, ארוחת ערב (תפריט: מרק פטריות עם גריסים, פתיתים עם ברוקולי, סלט וקציצות טונה) ומעבר לשינה עמוקה.
והנה כבר הגענו ליום חמישי, נשאר לנו להקדיש לעיר הבירה כחצי יום עד לנסיעה חזרה צפונה. הפעם יצאנו מחניון הלילה עם הקרוואן והשארנו אותו בתחנת רכבת שבה יש אפשרות להשאיר רכבים גדולים לכל היום, ואפילו לא נדרשנו לשלם👏👏👏. משם הגענו עם קו הרכבת הירוק למרכז העיר ואז עלינו על אוטובוס מעגלי שנקרא circulator, שעובר בכל התחנות החשובות לאורך המול, השדרה המרכזית של העיר בה מרוכזים כל המוזיאונים והאנדרטאות החשובות.
התחלנו מביקור קצר בוושינגטון מוניומנט. לא ניתן להכנס פנימה עקב רעידת אדמה שהתרחשה ב 2011 וגרמה לנזק למבנה שנמצא כעת בשיפוצים. בכל זאת, המבנה מרשים מאד.
ביקרנו גם באתר המרגש לזכר מלחמת העולם השניה והמשכנו ברגל לאורך המדשאה הגדולה ובריכת ההשתקפות עד ללינקולן ממוריאל. סיימנו בהצצה קצרה באתר לזכר חללי מלחמת ויאטנם.
מזג האויר שיחק לרעתנו, היה חם מאד ולח עוד יותר, מתיש ממש. החלטנו להמשיך את הסיור באוטובוס המעגלי הממוזג. ניתן לרדת ממנו ולעלות עליו בתחנות השונות באותו תשלום, תוך שעתיים. מחיר הנסיעה דולר אחד, הרבה יותר זול כמובן מכרטיס לאוטובוס תיירים מסחרי (יתרונות המסחרי : ניתן לעלות ולרדת ממנו כל היום, ישנה הדרכה בזמן הנסיעה).
בכל מקרה, לאחר מספר תחנות, התגלתה תקלה במיזוג של האוטובוס והנהג השבית אותו באחת התחנות. התבקשנו לחכות לאוטובוס הבא שבושש להגיע זמן רב. בהחלטה אמיצה ירדנו מהאוטובוס והתחלנו לצעוד ברגל, עייפים ומיוזעים לכיוון תחנת הרכבת.
המסלול כלל עצירה לא מתוכננת לביקור דחוף בשירותים. ומעשה שהיה, כך היה. נכנסנו למסעדת מזון מהיר, רכשנו שתיה כדי שיאפשרו לנו לגשת לשירותים. המוכר הפנה אותנו לבניין הסמוך ושם, כדי להכנס לשרותים הייתי צריכה להציג את הדרכון שלי ולעבור דרך גלאי מתכות. הזוי ברמות. אבל המשימה הוכתרה בהצלחה.
לאחר נסיעה לא קצרה ברכבת הגענו אל סר וויליאם, הקרוואן שלנו, שחיכה לנו בסבלנות בחניון. חיממנו ארוחת צהריים מאוחרת במיקרו (כמה טוב שיש גנרטור!!) ויצאנו לדרך צפונה, לחניון האחרון שלנו בטיול, בניו ג'רזי. הדרך היתה ארוכה ומייגעת, כיוון שכבר נכנסנו ל Rush hour, שעת הפקקים האינסופית. הגענו לחניון timberlane ששייך לרשת Koa , והתמקמנו בחניה שלנו. זהו חניון איכותי ונחמד עם כל החיבורים והשירותים הנדרשים.
זהו...נשמע אקורד הסיום של שלב הקרוואן בטיול, ויאללה למבצע האריזות. לא פשוט לארוז בחזרה את כל התכולה של הקרוואן כולל אי אלו רכישות שבוצעו במהלך הטיול (רק דברים שצריך, ברור😉). לפחות מפלס האוכל שהבאנו מהארץ ירד משמעותית.
והכי חשוב: מזל שיש לנו מהנדס מוכשר, אלוף באריזות שהתמודד באומץ ובהצלחה עם המשימה.
הלכנו לישון מותשים אך מרוצים.
מחר...ניו יורק !!!!